בס"ד
פרשת בלק לימוד תורה לנשים מה הערך הכספי של אדם העושה דבר שהוא פטור ממנו ? מה ההבדל למחיר של מצווה ולעומת מחיר של לימוד תורה ? מה הייחוד של לימוד תורה ? מה הוא ה"לימוד תורה " של נשים ? למה אדם צריך לפשפש במעשיו ? מה הקשר לאיך אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם ? האם אדם במעשיו יכול להחריב את העולם ? האם לימוד תורה של אישה יכול להחריב את העולם ? האם אישה שלומדת תורה מוכיחה על עצמה שדעתה קלה ? מה הפרוש אישה דעתה קלה ? האם אדם שבוחר לעשות דבר פטור במקום לימוד תורה מתחייב בנפשו ? ט /תמוז/תשע"ט
פרשת בלק לימוד תורה לנשים מה הערך הכספי של אדם העושה דבר שהוא פטור ממנו ? מה ההבדל למחיר של מצווה ולעומת מחיר של לימוד תורה ? מה הייחוד של לימוד תורה ? מה הוא ה"לימוד תורה " של נשים ? למה אדם צריך לפשפש במעשיו ? מה הקשר לאיך אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם ? האם אדם במעשיו יכול להחריב את העולם ? האם לימוד תורה של אישה יכול להחריב את העולם ? האם אישה שלומדת תורה מוכיחה על עצמה שדעתה קלה ? מה הפרוש אישה דעתה קלה ? האם אדם שבוחר לעשות דבר פטור במקום לימוד תורה מתחייב בנפשו ? ט /תמוז/תשע"ט
כאשר גמרתי לקרוא את הספר שקיבץ את כל העניינים
שקשורים לסוגית ברוריה היה חסר לי מאמר מיוחד בנושא לימוד תורה לנשים מזווית של קיום מצווה שהאישה
פטורה ממנה . אישה שלומדת תורה מקבלת שכר שלא מצווה ועושה כי אישה פטורה מלימוד תורה ומי שפטור ממצווה
מקבל שכר של לא מצווה ועושה .
מעשי האדם נכנסים לתוך 5 הקטגוריות האלו :
1. עבירה 2. מעשה שהוא לא מצווה ולא עבירה לכולם
3. מעשה שהוא לא מצווה לאחד ומצווה לשני
4. מצווה שהוא מחויב עליה 5. לימוד תורה .
לימוד תורה הוא מהסוג 3 לאישה שפטורה מלימוד תורה וסוג
4 לאיש .
וכדי להבין את ההבדל בין המצוות יש ללמוד את הגמרא
וכך כותב החברותא סוטה דף כא עמוד א
אלא, אמר רבא, כך התכוון התנא בברייתא
לומר: תורה, בעידנא דעסיק בה - מגנא ומצלא. בעידנא דלא עסיק בה - רק אגוני
מגנא. אך אצולי מייצר הרע, לא מצלא בשעה שאינו עוסק בה. מצוה,
בין בעידנא דעסיק בה, בין בעידנא דלא עסיק בה, רק אגוני מגנא, אבל אצולי
לא מצלא, אפילו בשעה שעוסק בה.
ומסקנת הדברים שמצווה מגנה מייסורים כאשר הוא עוסק
במצווה או לא עוסק במצווה אבל לימוד תורה בזמן שעוסק בה מגנה עליו מיצר הרע ומצילה
אותו מייסורים אבל כאשר לא עוסק בלימוד תורה התורה שלמד לא מצילה אותו מיצר הרע .
עוד נתון שקשור ללימוד תורה ממשיכה הגמרא בסוטה דף
כא עמוד א
דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה. אמר רב יוסף: דרשיה
רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי
סיני! כאילו הוא ניתן מסיני.ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל
להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.דכתיב [בתהילים עא] "לאמר:
אלהים עזבו, כי אין מציל!".שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו,
היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין
בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין
למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת
מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב
מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו
הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.
והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!
ואילו דוד עסק בתורה, וזכות זו עמדה לו להינצל מהם.
כלומר לימוד תורה הוא מצווה מיוחדת שעומדת בפני
עצמה ולא "מתחשבנת" מול עברות אחרות של האדם כמו מצווה רגילה
ש"מתחשבנת " מול עברה ולכן לימוד תורה מגן עליו מייסורים גם עם עשה עבירות
אחרות כי היא זכות שעומדת בפני עצמה .
לימוד תורה לגברים הדבר ברור שהוא לימוד התורה
והתורה שבעל פה אבל אז עוברת הגמרא לדון איך אישה ניצלת מיצר הרע הרי היא לא מצווה
כמו האיש על לימוד תורה .
רבינא אמר: לעולם זכות תורה
תולה לה לאשה.
ודקאמרת, הרי אשה הלומדת תורה "אינה
מצווה ועושה היא", ואין שכרה רב, ואינו יכול להגן עליה -אין הכוונה לאישה
הלומדת תורה בעצמה. אלא הכוונה היא לזכות של תורה שיש לה בגלל בעלה ובניה, שהיא
דואגת וטורחת למען לימוד התורה שלהם!
כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן
מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן
טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן
יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד
ומצפות לבעליהן עד דאתו
מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן
הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא
חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של
בעליהן!? וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!
כלומר צריך לדרג את המצוות לפי דרוג השכר של סוגי
המצוות :
1. השכר הכי נמוך לשם ההמחשה נגיד זה שכר של 27 שקל לשעה (שכר מינימום ) למי שמקבל שכר כלא
מצווה ועושה כמו אישה בלימוד תורה
2. מצווה רגילה שלשם המחשה נגיד שזה 1000 שקל לשעה
וצריך להגיד שעבירה מכבה מצווה
3. לימוד תורה שזה השכר הכי גבוה נגיד שזה 2000
שקל לשעה כי זה מצווה שעומדת לעולם ועבירה לא מעבה מצווה של לימוד תורה .
אישה שרוצה ללמוד תורה בעצם מחליטה לקבל שכר של 27
שקל לשעה במקום שכר של 1000 שקל לשעה לכל מצווה אחרת שהיא מצווה עליה או במקום
2000 שקל לשעה אם תבחר לדאוג לשלוח את בניה או את בעלה ללמוד תורה כי "לימוד
התורה " של נשים הוא המאמץ שלה שבניה ובעלה ילמדו
תורה . כל אחד בטעות יכול להגיד מה אכפת לי שהיא
בחרה ללמוד תורה ולהרוויח 27 שקל לשעה במקום 2000 שקל לשעה . זה הבחירה החופשית
שלה והיא עושה כרצונה . אבל תכף נראה שזה ממש לא נכון
חברותא קידושין דף מ עמוד ב
יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי.
דהיינו, כאילו כל מעשיו שקולים. ולכן, אפילו אם עשה מצוה אחת בלבד, אשריו,
לפי שהכריע עצמו בעשיית המצוה הזאת לכף זכות. ומאידך, אם עבר
עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר [קהלת ט] "וחוטא
אחד, יאבד טובה הרבה". דהיינו, בשביל חטא יחידי שחטא, אובד ממנו טובות
הרבה, שאינן מכריעות את דינו לטובה, אלא אדרבה, חטא יחידי זה, מכריע את גורלו
לחובה.רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי, היות שהעולם בכללותו נידון
אחר רובו, אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים, וכמו כן גם
היחיד נידון אחר רובו, אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם
לחשב, שאם עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע בעשיית מצוה יחידה, גם את עצמו,
וגם את כל העולם, לכף זכות.(1)
עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה.
שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד
הכתוב כי בשביל חטא יחידי שעשה אדם זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.(2)
חברותא - הערות קידושין דף מ עמוד ב הערה (2
(2).
הרמב"ם בפרק ג מהלכות תשובה מבאר שאין השיקול נערך לפי מנין הזכויות והחובות
אלא רק לפי ערכם, כי יש זכות השקולה נגד כמה עוונות, ומאידך יש עבירה השקולה כנגד
כמה מצוות, והשיקול הוא לפי דעתו של "אל דעות", והוא היודע האיך עורכים
הזכיות כנגד העוונות.
ולפי זה ברור שהערך של המצוות תלוי בשכר שמקבלים
על כל מצווה לפי ערכה ועל השכר שמקבלים על דבר שאתה עושה ולא מצווה עליו .
יוצא לנו פה שבחשבון של העולם כפי שאומרת הגמרא מי
שעושה דבר שהוא לא מצווה ועושה כאשר באותו הזמן יכול היה לעשות מצווה שהוא מצווה
עליה או יותר מכך ללמוד תורה והאישה לדאוג שבעלה ובניה ילכו ללמוד תורה יכול לכאורה להחריב את העולם
ולהכריע אותו לכף חובה במקום כף זכות . כי אם העולם הוא חצי חצי ואדם אחר עשה
עבירה נגיד שמשקלה 2000 שקל . לעומתה אותו אישה למדה תורה וקיבלה 27 שקל כל העולם
היה נוטה לכף חובה . אבל אם האישה עושה
מצווה רגילה שעתיים או הייתה מתעסקת שעה בלשלוח את בעלה או בניה ללמוד תורה העולם
היה חוזר לתיקו .
לשם המחשה ניתן דוגמה של קיבוץ שיתופי מלא שכל
המשכורות של בני הקיבוץ נכנסים לקופה הראשית והכסף הזה מחולק חזרה לכל החברים
בשווה. הקיבוץ לא היה מרשה לאף אחד לבחור במקצוע של ה 27 שקל שעה כאשר אותו חבר
יכול לבחור ב 1000 או ב 2000 שקל לשעה. כי יש כאן מעין "גזל " של הציבור .
ולא רק כלפי הציבור גם כלפי עצמה
אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו
אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר
משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש
במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.
ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב
ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד
שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה -
יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.
כלומר בכל עברה יש רווח מידי והפסד בעתיד ובכל
מצווה יש הפסד מידי ורוח עתידי ואדם צריך לחשבן בדקדוק כל דבר וזה הדרך היחידה שלו
לשרוד בעולם הזה עם תרי"ג מצוות של עשה ולא תעשה .
ולכן אדם שבוחר לעשות דבר שהוא לא מצווה ועושה
ולקבל 27 שקל במקום לעשות מצווה רגילה שהוא מצווה עליה ולקבל 1000 שקל או לעשות מצות לימוד תורה שמקבל עליה
2000 שקל הוא ברור אחד שלא מפשפש במעשיו והסיכוי שלו לשרוד את העולם נמוך
מאוד כפי שניתן להבין מהגמרא כאן .
ולכן אישה שלומדת תורה במקום לעשות מצווה רגילה או
לעשות מצווה של "לימוד תורה " ולדאוג שבניה או בעלה ילמדו תורה מעידה על
עצמה שבאמת "נשים דעתן קלה" . ובאמת במאמרים קודמים הבאתי
דוגמאות שמהם ניתן להבין שזה המשמעות של נשים דעתן קלה שיש להם חסרון בחשבון הזה
של "פשפוש במעשיו" לפי פירושו של רש"י . ומי שלומדת תורה מעידה על
עצמה שאכן יש לה חסרון כזה ומעידה על עצמה שהיא לא מקבלת את דברי חז"ל שנשים
דעתן קלה בדיוק כמו שברוריה לא קיבלה את זה לגבי עצמה . כלומר כאשר מול אישה עומד
מצד אחד עבירה שיש בה רווח עכשיו לעומת החשבון העתידי של ההפסד שלה בעתיד בעולם
הבא יש מצבים שהרווח המידי הוא קטן לעומת
ההפסד העתידי ובחשבון הזה היא יכולה לבחור
ברווח המידי הקטן מול ההפסד העתידי הגדול . כלומר אותו חסרון באישה שהוא קלות דעת
גורם לה לבחור ברווח המידי הקטן של העבירה ולהתעלם מן ההפסד הגדול בעולם הבא
.ובמקרה שלנו היא מתעלמת מהיכולת שלה לעשות מצווה רגילה ולקבל שכר גדול אבל מעדיפה
את הרווח המידי הזעום עכשיו . והרווח המידי שלה זה הרגשת החשיבות עמו גבר .
וצריך להגיד שבלימוד תורה של נשים מובנה בתוכו
הוכחה שבאמת נשים דעתן קלה ויש בלימוד כזה זלזול בדברי חכמים כי מי שלומדת תורה
יודעת את דברי חז"ל והיא מזלזלת בהם לא בשוגג אלה במזיד . האישה יכולה ללמוד
תורה ולהבין אותם ,אומנם לפי מה שכתבתי בעבר הנשים לא קיבלו את המתנה שנתן משה לעם ישראל וזה כוח
הפלפול אבל כוח הפלפול הוא אותו כוח שנותן את האפשרות לשחזר ולהבין את התורה גם אם
נשכחה ומסור לידי מי שרוצה לחדש חידושים בתורה ולהעמיד בצורה נכונה את הגמרא על
מפרשיה השונים .
וכך כותב ה רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א
מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד
אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן,
ולשיטתי מי הם מיעוט הנשים שכן יכולות ללמוד תורה ?
כתבתי בעבר שזה הנביאות שיש להם 2 מעלות
האחת שכל הנביאים כולל הנביאות קבלו את המתנה של משה וזה כוח הפלפול . רוח הקודש
אצל האישה מתקן את דעתן קלה כי רוח הקודש מביא את העתיד נוכח בהווה ולכן מתקן את
דעתן הקלה של הנשים . ולכן אותם נשים שהיו נביאות יכלו ללמוד תורה . וכבר כתבתי שהשילוב הזה של גבר ואישה בצורה
נכונה נותן להם להגיע לשלמות . והאישה שנבראה בחסרון מן האדם הראשון תפקידה יחד עם
הגבר להשלים את החיסרון הזה .
ואת החשבון הזה של פשפוש במעשיו ניתן להבין בקלות
משנה מסכת אבות פרק ג
רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו
שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה =דברי הימים= א' כ"ט) כי ממך הכל
ומידך נתנו לך רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן
זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:
ומה המשמעות של נאה אילן זה ?
תהלים פרק
קד
(כד) מָֽה־רַבּ֬וּ
מַעֲשֶׂ֨יךָ׀ יְֽקֹוָ֗ק כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ
קִנְיָנֶֽךָ:
שאולי יש כאן מעלה של לפחות מצווה ובכל זאת הוא מתחייב בנפשו כלומר לבחור ב
1000 שקל לשעה במקום 2000 שקל יש כאן אולי בעיה של מתחייב בנפשו . כל שכן
אם יבחר ב 27 שקל לעומת 2000 שקל .
וכך כתוב בבלי חברותא תענית דף כא עמוד א
אילפא ורבי יוחנן(1213) הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים
ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה
עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא
יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא
יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך(1214).אזלו [הלכו
לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול](1215).
הוו קא כרכי(1216) ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת
[באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר
מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה
- ונהרגם](1217), לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם(1218)
הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם
זמניים בלבד, ויש להם קץ]!אמר ליה אידך [אמר לו המלאך השני](1219):
שבקינהו [הניחם] ולא נהרגם, דאיכא בהו חד - דקיימא ליה שעתא [כי יש
בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות].
רבי יוחנן שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא
- לא שמע.
יוצא לנו כאן שמי שעוזב את ה 2000 שקל לטובת ה 27 שקל אם להתפרנס זה
לא מצווה ואם זה מצווה לבחור ב 1000 שקל במידת הדין הוא במיתה בידי שמים . עד כדי
כך מידת הדין במי שבוחר לעשות פחות ממה שהוא יכול . יכול להיות שהדין הזה על מי
שכבר הוכיח שהוא יכול ללמוד דברי תורה אבל מי שניסה ללמוד ולא הצליח אולי הדין הזה
לא מתוח עליו .
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה
בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.
וצריך להגיד שאדם צריך לבחון האם הוא משיטת שמעון
בר יוחאי או משיטת רבי ישמעאל . כי אם הרבה עשו ולא הצליחו כמו שמשתמע מהדברים יש
על האדם לברר לאן הוא שייך . וכאשר ידוע שהוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי לבחור
בשיטת רבי ישמעאל זה מתחייב בנפשו .
כלומר גם לגבי נשים הבוחרים בדבר שהוא פטור לעומת
בחירה בחיוב יש להם בעיה בדיוק זהה לאותו אחד שמסוגל לעשות דבר חיוב ובוחר לעשות
דבר פטור
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב
אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק
בדברי שיחה - מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמם לחמם.
דף על הדף עבודה זרה דף ג עמוד ב
עי' ערכין ט"ו ב'
שגיהנם נקרא גחלי רתמים
ולכן לכל הפחות כאשר אדם בוחר בפטור ולא במצווה ולא במצווה של לימוד תורה
יש כאן בעיה של יפשפש במעשיו
