פרשת מסעי איך רואה הזוהר את סמאל ? מי גרם לחטא האדם הראשון ? מה הקשר של סמאל ונחש לישמעאל ולעשיו ? מה המהות של סמאל ונחש ? מה יהיה לעתיד לבא עם סמאל ונחש ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי איך רואה הזוהר את סמאל ? מי גרם לחטא האדם הראשון ? מה הקשר של סמאל ונחש לישמעאל ולעשיו ? מה המהות של סמאל ונחש ? מה יהיה לעתיד לבא עם סמאל ונחש ? ‏א'/אב/תשע"ו

בו נראה כיצד הזוהר רואה ומתאר את מה שנקרא סמאל

(לנוחיות הקורא אני יביא רק את תרגום הזוהר ולא את המקור )

אומר הזוהר מדרש רות

תרגום

וְסמא''ל לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת הָאָדָם, עַד שֶׁבָּא הַנָּחָשׁ וְהָפַךְ אֶת לֵב חַוָּה, וְחַוָּה הָפְכָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְחָטְאוּ שְׁנֵיהֶם. וְעַל זֶה אָמַר, (בראשית ג) הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. וּלְסמא''ל לֹא הָיְתָה הָרְשׁוּת שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת לֵב הָאָדָם, עַד שֶׁבָּאָה חַוָּה, וְגָרְמָה לוֹ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן הָאִשָּׁה נֶעֶנְשָׁה. ((הדָא הוּא דאמרינָן, בּכָל מָקום שגָּלוּ שכינָה עמָהם. גָּלוּ לבָבל שכינָה עמָהם. גָּלוּ לאדום שכינָה עמָהם ולא אחָת מן המדות))

אנחנו בעצם רואים שני ישויות האחד נחש והאחד סמאל והשילוב בניהם הוא זה שגרם לחטא האדם הראשון . וכדי להבין את מהות של  סמאל ונחש

אומר הזוהר פרשת ואתחנן   תרגום

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע פָּנִים: יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה. יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה, יַעֲקֹב עִם רָחֵל, כְּנֶגֶד (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן - כָּךְ יֵשׁ אַרְבַּע פָּנִים לַעֲמָלֵק: קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן. עָמָל רָשׁוּם בַּעֲמָלֵק, וְהָמָן שֶׁהָיָה מִצַּד עֲמָלֵק - (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הָיוּ. וּלְמַעְלָה עֲמָלֵק, סָמָאֵל. עָמָל, נַחַשׁ, אָוֶן, וּמִרְמָה. שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֶסֶ''ם - ק' מֵעֲמָלֵק, ס''ם מִסָּמָאֵל. נַחַ''שׁ, אֵ''ל מִסָּמָאֵל (כאן חסר).

כלומר הקב"ה ברא את העולם עם שני צדדים הצד של ישראל והצד ההפוך שהוא עמלק המורכב מנחש וסמאל . כלומר יש כאן שני צדדים של ישראל ושל הצד ההפוך . וצריך להבין מה המהות של הנחש וסמאל ?

תרגום

אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יסִיף וְגוֹ' (דברים כה). מִצְוָה זוֹ לְהַלְקוֹת הָרָשָׁע, שֶׁהוּא סָמָאֵל, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכּוֹתוֹ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ. יָבא הַיִּחוּד שֶׁמְּיַחֲדִים בּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם בְּכ''ה אוֹתִיּוֹת, וְיַכֶּה בָהֶם אֶת מִי שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ. וְאֵינוֹ אֶלָּא עֶבֶד מְטֻנָּף

וכאן אנחנו מבינים את המהות של סמאל וזה שהוא חושב את עצמו שהוא הקב"ה כלומר יש כאן מהות שרוצה להחליף את הקב"ה שאומרת אני הקב"ה בעולם אני בראתי את העולם ולדעתי זה המהות של פרעה שאמר ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר על זה המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

ואומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

וזה בדיוק החמישים מכות שמדובר בזוהר על סמאל . ולדעתי החמישים מכות זה לגלגל את העולם לתוהו ובהו כמו שבחמישים יום הקב"ה גלגל את העולם למתן תורה וכבר דיברתי על זה במאמרים קודמים .

הקשר בן עם ישראל וסמאל נראה  במאבק עם יעקב שהיה שרו של עשיו

זוהר פרשת תרומה  דף קס''ד ע''א   תרגום

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית לג) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ וְגוֹ'. כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת סָמָאֵל מְקַטְרֵג בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, רָאָה אוֹתוֹ בִּדְמוּת עֵשָׂו, וְלֹא הִכִּיר בּוֹ עַד שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר וְהִשְׁגִּיחַ בּוֹ, רָאָה אוֹתוֹ בְּפָנִים נִסְתָּרִים וּגְלוּיִים. הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁהָיְתָה כִדְמוּת עֵשָׂו, מִיָּד הִשְׁגִּיחַ וְיָדַע שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה שֶׁל עֵשָׂו וְהֶחֱזִיק בּוֹ. מַה כָּתוּב? (שם לד) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וְהַחֲבֵרִים הֵעִירוּ, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְזַמֵּר וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.

זוהר פרשת נוח

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶהוּ הוּא סמאל, הָאָדוֹן שֶׁל אֱדוֹם, וְרָצָה שֶׁיִּנָּתֵן יַעֲקֹב תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל אֱדוֹם, וּמִשּׁוּם הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה לְיַעֲקֹב לֹא נִתַּן בְּיָדוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְכַּנְּסוּ כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְרָצוּ לִטְעֹן עִם סמאל בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יַעֲקֹב אֵינוֹ צָרִיךְ לְשׁוּם אֶחָד מִכֶּם, הֲרֵי זְכוּתוֹ שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ. מִיָּד וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, טָעַן עִמּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוּדָא, בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ, (בראשית כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ, שֶׁהָיְתָה זְכוּתוֹ רַבָּה, וְלֹא יָכֹל בְּטַעֲנָתוֹ לְשַׁעְבֵּד אֶת יַעֲקֹב תַּחַת יַד אֱדוֹם. מִיָּד וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ. אֵלּוּ הֵם בָּנָיו יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחֱלַשׁ יַעֲקֹב וְלֹא יָכֹל לִטְעֹן עִמּוֹ, שֶׁכָּתוּב וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ, בְּטַעֲנָתוֹ עִמּוֹ. וְנִתְּנָה רְשׁוּת לְסמאל, בְּנֵי יַעֲקֹב תַּחַת יַד אֱדוֹם, כָּל זְמַן שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הַתּוֹרָה

וכאן נוצר הקשר בן שרו של עשיו לעם ישראל והקשר בן לימוד וקיום התורה לבן שרו של עשיו  שבו אם עם ישראל עוסק בתורה יד עשיו לא תשלוט בו אבל אם נחלש מלימוד התורה יד עשיו תגבר עליו וזה מאבק שימשך עד ביאת ה משיח  ואת זה אנחנו רואים ביציאת מצרים

זוהר פרשת המן

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה לִיהוֹשֻׁעַ וְלֹא לְאַחֵר, וַהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה נַעַר, שֶׁכָּתוּב (שמות לג) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, וְהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל חֲזָקִים מִמֶּנּוּ? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה הִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה וְיָדַע. מָה הוּא רָאָה? רָאָה אֶת סמא''ל שֶׁהָיָה יוֹרֵד מֵהַצַּד שֶׁלְּמַעְלָה לְסַיֵּעַ לַעֲמָלֵק שֶׁלְּמַטָּה. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי נִרְאֶה כָּאן קְרָב קָשֶׁה.

ואת זה ששרו של עשיו הוא מהות הפוכה לעם ישראל רואים באי קבלת התורה על ידי שרו של עשיו

זוהר פרשת בלק

מֶה עָשָׂה? קָרָא לְסָמָאֵ''ל, וּבָא לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ: הֲתִרְצֶה תוֹרָתִי. אָמַר: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לוֹ: לֹא תִרְצַח. דִּלֵּג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ. אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם, תּוֹרָה זוֹ שֶׁלְּךְ הִיא, וְשֶׁלְּךְ תִּהְיֶה. לֹא רוֹצֶה תּוֹרָה זוֹ. שָׁב וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו. אָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי אוֹתָהּ, כָּל שִׁלְטוֹנִי עוֹבֵר, שֶׁהֲרֵי שִׁלְטוֹנִי עַל הֶרֶג הוּא, וּקְרָבוֹת לֹא יִהְיוּ, וְשִׁלְטוֹנִי עַל כּוֹכָב מַאְדִּים. אִם כָּךְ הַכֹּל יִתְבַּטֵּל מִן הָעוֹלָם.

רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַח תּוֹרָתְךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּהּ. אֲבָל אִם נוֹחַ לְפָנֶיךְ, הֲרֵי עַם בְּנֵי יַעֲקֹב לָהֶם רְאוּיָה. וְהוּא חָשַׁב שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע אָמַר עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ יָצָא לְיִשְׂרָאֵל אוֹר. אָמַר סָמָאֵ''ל: וַדַּאי אִם בְּנֵי יַעֲקֹב יְקַבְּלוּ אֶת זֶה, יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִשְׁלְטוּ לְעוֹלָמִים. שָׁב אֵלָיו כַּמָּה פְעָמִים וְאָמַר זֶה, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה בְּכוֹר, וּלְךְ רְאוּיָה. אָמַר לוֹ: הֲרֵי לוֹ בְּכוֹרָתִי, וַהֲרֵי מְכַרְתִּיהָ לוֹ, וַאֲנִי הוֹדֵיתִי.

ובעצם עם קבלת התורה על ידי עם ישראל נוצר מהות שהיא הפוכה לעם ישראל ולכאורה נלחמת בו כאשר המלחמה הזאת תלויה בדבר אחד וזה לימוד התורה וקיום המצוות . ובעצם נוצר מהות המורכבת גם מישמעאל וגם מעשיו שהם באים מהנחש ומסמאל  שהם הפכו את עצמם בעני עצמם לאלוקים של העולם

זוהר פרשת פנחס

וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא מִצַּד הַיָּמִין - אֶבֶן. וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל - גַּחֶלֶת. בָּהּ לוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֵם אִשִּׁים נָכְרִיִּים וּמַיִם הַזֵּידוֹנִים. וְהַמְמֻנִּים שֶׁלָּהֶם - סָמָאֵל וְנָחָשׁ. סָמָאֵל אֵשׁ הַגֵּיהִנָּם, מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל עֵשָׂו. נָחָשׁ מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, וְהוּא רַהַב הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם.

וממשיך הזוהר פרשת ואתחנן

וְהַשְּׁפָחוֹת הַנָּכְרִיּוֹת הַלָּלוּ מִצַּד שֶׁל סַם הַמָּוֶת, נְקֵבָה שֶׁל סָמָאֵל. שֶׁשִּׁפְחָה הָיְתָה לַמַּלְכָּה. נְקֵבָה וְסָמָאֵל אֵל אַחֵר, הָיָה עֶבֶד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַחַר שֶׁעָשׂוּ עַצְמָם אֱלָהוּת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַעֲבִירָם מֵהָעוֹלָם וְלִמְחוֹת אוֹתָם.

אבל לעתיד לבו לאחר שהקב"ה יוציא את הרע מתוך עשיו וישמעאל אז יתאחדו כל צאצאי אברהם יצחק ויעקב לברית אחת שנאמר בישעיהו פרק יט

(כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: ס

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

אשור זה עשיו ומצרים זה ישמעאל ואז יגיע ימות המשיח .

פרשת מסעי מה התפקיד של ערי המקלט ? מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו כגוי או עבד ? נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי  מה התפקיד של ערי המקלט ?  מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו  כגוי או עבד ?  נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

במדבר פרק לה

(י) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:

(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:

(יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט:

(יג) וְהֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם:

(יד) אֵ֣ת׀ שְׁלֹ֣שׁ הֶעָרִ֗ים תִּתְּנוּ֙ מֵעֵ֣בֶר לַיַּרְדֵּ֔ן וְאֵת֙ שְׁלֹ֣שׁ הֶֽעָרִ֔ים תִּתְּנ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶֽינָה:

ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצות עשה להגלותו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ח+ וישב בה עד מות הכהן הגדול, והוזהרו בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח בשגגה כדי לישב בעירו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ה+ ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו.

וממשיך הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אף על פי שהוא שוגג הרי זה נהרג, אדם מועד לעולם, וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להרגו, וגוי שהרג את הגוי בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל.

וצריך להבין כיצד זה מסתדר עם הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מכות דף יב עמוד א

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה; טועה - שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.

וצריך להבין מי זה שרו של עשיו ואומר רש"י מסכת מכות דף יב עמוד א

שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה.

כלומר רש"י אומר על שרו של עשיו שזה סמאל . וצריך להבין מי זה סמאל ?

ואומר  ה משך חכמה שמות פרק יב

ולכך אמרו בשמות רבה פרשה כא, ז: יציבני למטרה יפרפרני, שכשעמד סמאל ואמר בניך היו עובדי עבודה זרה עד עכשיו וכו' מה עשה הקדוש ברוך הוא? מסר לו איוב. פירוש שאמר לשטן "השמת לבך לעבדי איוב"

כלומר סמאל זה השטן והוא מלאך המוות כמו שאומר רש לקיש בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א על השטן בספר איוב

אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע,

ואם כך הרי שרו של עשיו אינו ישראל ולכאורה הוא גוי שיש לו דין שעיר מקלט לא קולטת אותו אז כיצד הגמרא אומרת שהיה לו טעות הוא חשב שבצר עיר מקלט בעבר הירדן זה בצרה הרי לכאורה לא שייך בו עיר מקלט  ? וצריך לתרץ ששרו של עשיו נחשב לעבד ועבד יש בו דין של עיר מקלט ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

ישראל שהרג בשגגה את העבד או את גר תושב גולה וכן העבד שהרג בשגגה את ישראל או את גר תושב וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד בשגגה גולה שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם.

כלומר שרו של עשיו יש לו דין של עבד ואם יש לו דין של עבד הוא יכול לגלות ולכן שרו של עשיו אכן יכול היה לטעות בעיר . אומנם היה לו טעות נוספת וזה שעיר מקלט קולטת רק אדם ולא מלאך כמו שאומרת הגמרא .

יוצא לנו כאן שלפרוש של ריש לקיש בשני מקומות בגמרא השטן הוא עבד אבל מצד שני הוא עושה את תפקידו במזיד ולא לשם שמים כלומר יש כאן ראיה דואלית של השטן הוא לא שליח גמור של הקב"ה שעושה מה שהקב"ה שלח אותו ויש לו זכות בחירה עצמי שנותן לו את האפשרות להיות מזיד ולא שוגג . אבל  יש כנראה דעה חולקת בגמרא   

 

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה. ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ פניך יברכך, ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור, ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו' - אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו: שבור חבית ושמור את יינה. אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע, כתיב התם: רק רע כל היום, וכתיב הכא: (רק את נפשו שמור) [רק אליו אל תשלח ידך]: הוא מלאך המות, דכתיב: (רק) [אך] את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא. א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם; פנינה, דכתיב: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה. דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא, אתא שטן נשקיה לכרעיה.

כלומר רבי יוחנן וריש לקיש נמצאים בצד שאומר שהשטן יש לו זכות בחירה בפני עצמו והוא בחר לדעת רבי יוחנן להסית את  הקב"ה ואילו רבי לוי חושב שהשטן התכוון לשם שמים .כלומר יש לו דין של עבד שעושה את רצונו של הקב"ה אבל יש לו זכות בחירה וסדרי עדיפויות וכך מפרש החברותא בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי לוי, השטן שקטרג על איוב, ופנינה שהכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים, לשם שמים נתכוונו!  ומפרשת הגמרא: שטן, כיון דחזיא שראה להקדוש ברוך הוא, דנטיה דעתיה של הקדוש ברוך הוא בתר אחרי איוב, אמר השטן חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם תשכח לפני הקדוש ברוך הוא זכותו של אברהם, ולכן קטרג השטן על איוב, נמצא שקטרוגו על איוב היה לשם שמים שלא תשכח זכות אברהם.וכן פנינה נתכונה לשם שמים. דכתיב בשמואל א' [פרק א' פסוקים ב - ו] 'ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים... וכעסתה צרתה [פנינה צערה את חנה] גם כעס [צער אחר צער על כך שאין לה ילדים], וכוונתה הייתה - בעבור הרעימה', כדי שחנה תתפלל לקדוש ברוך הוא. נמצא שמעשה פנינה היה לשם שמים. דרשה רב אחא בר יעקב לדרשה זו, שהשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו בפפוניא [שם מקום שהיה דר בו]. אתא שטן, נשקיה ונשק לכרעיה לרגליו של רב אחא בר יעקב, על כך שדרש שכוונתו הייתה לשם שמים.

כלומר יש כאן שני זווית ראיה שונות של השטן ותפקידו לפי רבי יוחנן יש לו בחירה חופשית והוא יכול ללכת אפילו נגד הקב"ה ולפי זווית אחרת הוא עבד של הקב"ה אבל יש זכות בחירה וסדי עדיפות בתפקיד שלו . ועוד ראיה לכך שריש לקיש ורבי יוחנן רואה את השטן כבעל בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע נמצא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נח עמוד ב

ר"ל איקלע לבצרה, חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו, חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו, אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל: אדמקטורך עלך זיל הדר, בצר לאו היינו בצרה, ומים של רבים אין נאסרין.

ואומר על זה הדף על הדף עבודה זרה דף נח עמוד ב

הרי שאפילו כשחכמי הדור טעו בדבר הלכה, מ"מ נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, ולפי זה בשעה שהורה ריש לקיש בטעות דבצר היינו בצרה נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, וחשש רבי יוחנן שמא מיד ברגע זו יהי' זמן הגאולה ויברח שרו של רומי לבצרה ויהי' לו לעיר מקלט כפי מה שהורה ריש לקיש, (ואף על פי דבלאו האי טעות דבצרה לאו היינו בצר יטעה שרו של רומי בעוד שני טעותים כדמבואר בגמ' מכות שם דאינה קולט אלא אדם והוא מלאך, ואינו קולט אלא שוגג והוא מזיד, מ"מ כבר מפורש בבן יהוידע שם דעיקר הטעות הוא דבצרה לא והיינו בצר. ואם הי' גולה לבצר הגם שהיה טועה בשנים אפשר שהיה נקלט).

על כן מיהר רבי יוחנן את ריש לקיש שיחזור להם מיד בעוד שבגדיו עליו ולא ישהה אפילו לנוח מטורח הדרך, ויחזור בו מדבריו, ויפסוק להלכה שבצר לאו היינו בצרה, וכשיחזור בו ריש לקיש בבי"ד של מטה יפסקו כן להלכה בבי"ד של מעלה, ומעתה כשיברח שרו של רומי לבצרה לא יועיל לו ביום עברה וזבח לה' בבצרה ע"כ.

כלומר מחדש הבן יהוידע שעל אף ששרו של עשיו היה מלאך הוא היה נקלט בעיר מקלט ועיקר הטעות שלו היה בן בצר לבצרה לדעתי צריך להגיד  שהכוונה של הבן יהוידע שעבד הכוונה גם מלאך ואדם הכוונה ישראל ולא מלאך כלומר אם היה זה מלאך ישראל אז באמת לא היה נקלט אבל היות והוא עבד גם עבד שהוא מלאך יכול להיקלט בעיר מקלט . ואת הדואליות  הזאת בן עבד לבן בחירה חופשית נמצא גם בבלעם שאומר התולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, דהל"ל מלך מואב, מאי למואב. ולפי הנ"ל בא ללמדינו על דרך מ"ש איוב ב' (א) ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה', ודרשו חז"ל וכו', וה"נ כי בלק גימטריא סמאל ע"ה, וכאשר עומדין לקטרג על ישראל עומדין כביכול על ה', וז"ש ובלק בן ציפור מלך למואב, להאב שבשמים, ולא מלך מו"אב מן אבינו שבשמים, והיינו בעת ההוא שרצו לקטרג על ישראל, והבן.

ואת המשמעות העמוקה הזאת שראינו של ערי המלקט והקשר לקבלת התורה  על ידי עם ישראל אפשר לראות בדברים פרק ד

(מ) וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: פ

(מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:

(מב) לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי:

(מג) אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמְנַשִּֽׁי:

(מד) וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

פסוק מ מדבר על קבלת  התורה ולאחר מכן יש את הפסוקים על ערי המקלט מעבר לירדן ומיד את הפסוק וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל . כלומר לערי המקלט יש תפקיד מאוד חשוב בדרך לשלמות של עם ישראל והם אבן דרך חשובה לקראת ימות המשיח