בס"ד
פרשת כי תצא הזמן של בן סורר ומורה זה 3 חודשים בלבד מגיל 13
ויום ל 13 ו 3 חודשים מדוע ? למה דווקא מהמעבר מפטור לחיוב ? ומה המשמעות של דרוש
וקבל שכר ? י"ג/אלול/תשע"ה
נכתב לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
דברים פרק כא
(יח) כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר
וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ
אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:
(יט) וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו
וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ:
(כ) וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ
בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל
וְסֹבֵֽא:
(כא) וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י
עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ:
ואומר רש"י דברים פרק כא פסוק יח
ויסרו אותו - מתרין בו בפני שלשה
ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב, עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג
יין. שנאמר (פסוק כ) זולל וסובא, ונאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר
למו. ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו
ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות
זכאי ואל ימות חייב:
יש לנו כאן דין מיוחד ומחודש שכאן אנחנו
שופטים את האדם לא על פי מעשיו כי אומנם הוא לא שומע בקול אביו ואימו אבל מדובר
שלא שמע לקול אביו ואימו בעניין אכילה של זולל וסובא והעניין שאנחנו סוקלים אותו
זה על מעשה האכילה כמו שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק ז
בן סורר
ומורה האמור בתורה הרי נתפרשה בו סקילה ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, והיכן
הזהיר לא תאכלו על הדם לא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים וזו אכילת בן סורר
ומורה שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל, שנאמר זולל וסובא מפי השמועה למדו
שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות וסובא השותה יין ברעבתנות.
כלומר בית דין סוקל אותו על מעשה אכילה
ושתייה בצורה של זלילה וסביאה וזה נראה מאוד קשה וכאן אומר רש"י שהעניין
העיקרי זה לא על מה שעשה עכשיו אלה על סופו של אותו בן סורר ומורה . כלומר עצם
העניין של הזלילה הוא רק סימן למה שיהיה בסופו ולכאורה אנחנו מעדיפים שימות זכאי ולא ימות חייב . הזמן שבו יכול
להיות בן סורר ומורה זה רק שלושה חודשים מיום 13 שנה ויום עד 13 שנה ושלושה חודשים
כמו שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק ז
כל ימיו של בן ג סורר ומורה אינן אלא
שלשה חדשים מאחר שיביא שתי שערות, לפי שאפשר שתתעבר אשתו ויהיה עוברה ניכר בשלשה
חדשים ונאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא אב סורר ומורה הא למדת שאם הקיף השיער
את כל הגיד קודם שישלים שלשה חדשים הרי זה פטור.
ואם היה אותו בן סורה ומורה זולל בגיל
13 ושלושה חודשים לא היה לו גדר של בן סורר ומורה כלומר יש כאן שילוב של תנאים
שגורמים לכך שהוא עתיד להיות חייב ולא זכאי . כל התנאי של זולל וסובא הוא רק בגיל 13 ויום עד 13 ו 3 חודשים . ואני רוצה
להבין מה במיוחד בגיל הזה של קבלת מצוות
שיגרום לכך שהוא ילסטם את הבריות מה שלא יקרה אם יעשה אותו הדבר בהפרש של
שלושה חודשים
נאמר בבא קמא עמוד לח' עמוד א'
"אמר רב יוסף: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג,ו ) מה ראה
? ראה שבע מצוות שקבלו עליהם בני נח ולא
קיימום עמד והתירן להם (ויתר להם על המצוות ) .
(שואלת הגמרא) איתגורי אתגר ? (האם יכול להיות שיקבלו שכר על
שלא עשו את המצוות ? ) אם כן מצינו חוטא נשכר (וזה לא יכול להיות כלומר
הקב"ה לא ויתר להם על העונש )
(שאל ) אמר מר בריה דרבנא : לומר
שאפילו מקימין אותן אין מקבלים שכר ? (וזה לא יכול להיות שאדם יעשה
מצוה ולא יקבל שכר כלשהוא )
ובהמשך המסקנה " אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלה כמי שאינו מצווה ועושה
דאמר רבי חנניה גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה "
פירוש :
הקב"ה נתן לבני נוח 7 מצוות והם לא עשו אותם "ויתר" להם הקב"ה על המצוות. כיצד הוא "ויתר" על המצוות ? : את העונש על אי קיום המצוות לא ויתר להם
אבל השכר שהם מקבלים על המצוות שעושים יקבלו לפי "תעריף" של לא מצווה
ועושה כלומר שכר קטן בהרבה .
בעבודה זרה
דף ב עמוד ב :
"א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה
עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון
אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא
קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב (שמות יט) ויתיצבו בתחתית
ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם
מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם מיד אומר להם הקב"ה הראשונות
ישמיעונו שנא' (ישעיהו מג)
וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ
ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום
עמד והתירן להן"
פרוש : אומות העולם באים בטענה אל הקב"ה למה הוא לא כפה עליהם הר כגגית כמו שעשה לעם ישראל והקב"ה אומר
להם אתם קבלת 7 מצוות ולא קימתם אותם ולכן "ויתרתי" לכם על המצוות לעומת
זאת עם ישראל קיבל ועשה את המצוות ולכן לעם ישראל לא ויתרתי על המצוות .
שואלים אומות העולם את הקב"ה בעבודה זרה דף ג' עמוד א' :
"רבש"ע ישראל שקיבלוה היכן קיימוה אמר להם הקב"ה אני מעיד
בהם שקיימו את התורה [כולה] אומרים לפניו רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו
דכתיב (שמות ד) בני
בכורי ישראל "
אומר הקב"ה :
"יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד (עבודת כוכבים) יבא לבן ויעיד ביעקב
שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה יבא נבוכד נצר
ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את
התפלה יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ויעידו
בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה"
פירוש : עם ישראל בשונה מאומות העולם קיבלו עליהם את המצוות כשהקב"ה
נתן להם ולכן היה להם את הזכות שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית והם מקבלים היום שכר כעושה ומצווה ולא כמו אומות העולם
שמקבלים על המצוות שכר שעושה ולא מצווה ,ועוד שלא מספיק העדות של
הקב"ה על שעם ישראל קיים את המצוות וצריך עדים שלא נוגעים בדבר שאכן קיימו את
המצוות בזמן שהקב"ה נתן להם
אנו רואים שכאשר עוברים מפטור של מצוות לחיוב של מצוות צריך לעשות 2 פעולות חשובות
1.
קבלת המצוות 2. עדים על קיום המצוות
ללא 2 הפעולות הנ"ל הקב"ה "מותר" על המצוות לבעל
החיוב ואז העונש על אי קיום המצוות נשאר והשכר יורד למעלת לא מצווה ועושה (כמו שהיה עם אומות העולם )
אם כך הזמן הזה של 3 חודשים זה הזמן שבו אם לא קיבל עליו אדם את המצוות
הקב"ה "מוותר" לו על המצוות והוא נכנס למסלול של לא מצווה
ועושה שהשכר שלו קטן יותר . ולכן אני רוצה
להגיד שלכן רק בזמן הקריטי הזה כאשר מצפים מהאדם לקבל עליו מצות והוא עושה ההיפך
לא שומע בקול אביו ואימו ובנוסף לזה זולל וסובא לאדם כזה אין את הסיכוי להיות זכאי
רק חייב
בעירובין דף י"ג עמוד ב' כתוב :
" תנו רבנן שתי שנים ומחצה
נחלקו בית שמאי ובית הילל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו
אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא
נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא
עכשיו שנברא יפשפש במעשיו "
ורש"י כותב על המקום :
" אם בא מצוה לידיו יחשב הפסד
מצוה כנגד שכרה ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד שהרי שכרה עתיד לבא ואם באת לידו
עבירה יחשב שכרו שמשתכר בה (בעבירה ) עכשיו כנגד הפסדה העתיד להיפרע
ממנו" .
יוצא לנו שרק אדם שמקבל שכר כמצווה ועושה ומפשפש במעשיו יכול להיות זכאי
ולא חייב אבל אדם שמקבל שכר כלא מצווה ועושה ולא מפשפש במעשיו והוא עוד לא שומע
בקול אביו ואימו וזולל ושבע אין לו שום סיכוי להיות זכאי ולכן התורה מעדיפה שימות
זכאי ולא חייב במקרה הזה . אומנם הגמרא
אומרת בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א
דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא
עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר,
ומה הכוונה דרוש וקבל שכר ? לשיטתי זה פשוט . יש לאדם להבין את החשיבות
של המעבר מפטור לחיוב שבו על האדם לקבל עליו את החיוב ואז יקבל שכר איזה שכר ? שכר כמצווה
ועושה ולא כלא מצווה ועושה .
