בס"ד
פרשת פנחס מה ההבדל בן הבדיקה שעשה רב הונא לבנו רבה לבדיקה שעשה רבי מאיר לאשתו ברוריה ? מה משותף לבדיקה שעשתה אשתו של רבי חייא בר אשי לבעלה ? מה המשותף לבדיקה שעשה רבי מאיר לאחותה של ברוריה ? מתי יש בבדיקה כזו לפני עור ? מהי התועלת לנבדק בכל המקרים ? כ"ג/תמוז/תשע"ח
פרשת פנחס מה ההבדל בן הבדיקה שעשה רב הונא לבנו רבה לבדיקה שעשה רבי מאיר לאשתו ברוריה ? מה משותף לבדיקה שעשתה אשתו של רבי חייא בר אשי לבעלה ? מה המשותף לבדיקה שעשה רבי מאיר לאחותה של ברוריה ? מתי יש בבדיקה כזו לפני עור ? מהי התועלת לנבדק בכל המקרים ? כ"ג/תמוז/תשע"ח
כתב רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב
ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה
על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות
לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית
וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.
אני חוזר למעשה של ברוריה כדי לבחון את המהלך של רבי מאיר
האם מה שעשה הוא בתחום מעשים דומים שהתלמוד מביא אותם . יש מעשה שבו רב הונא בדק
את בנו רבה אומרת הגמרא בבבלי פרוש החברותא
קידושין דף לב עמוד א
וכי הא
וכעין המעשה דרבה בר רב הונא: דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה, קרע בגד
משי חשוב בפני רבה בנו. ואמר בלבו: איזול אחזי אי רתח אי לא רתח,
אצא ואראה אם יכעס או לא יכעס.
ומקשינן: כיצד היה מותר לרב הונא לעשות כך? והלא היה ראוי
לו לחשוש דלמא רתח שמא רבה בנו יכעס, ויאמר לאביו דבר בזיון, ואז קעבר
אאיסור "לפני עור לא תתן מכשול", שהרי הוא גרם לבנו לחטוא!ומתרצינן:
דמחיל ליה ליקריה, רב הונא מחל לבנו על כבודו, ולפיכך גם אילו היה רבה כועס
ומדבר שלא כהוגן, לא היה עובר עבירה.(398)ומקשינן: כיצד היה מותר לו
לקרוע שיראין? והא קא עבר איסור משום "בל תשחית" [דברים כ
יט]!ומתרצינן: דעבד ליה בפומבייני, רב הונא קרע במקום תפירת הבגד [במכפלה],
שכאשר קורעים את הבגד שם אינו נחסר מדמיו כלום. ומקשינן על התירוץ: הרי רב הוא רצה
לבדוק ולראות אם בנו רבה כועס או לא, וכיצד יכל לדעת זאת? ודילמא משום הכי לא
רתח, מפני שהקריעה היתה במקום שאין הבגד נפסד!ומתרצינן: דעבד ליה בשעת
ריתחיה, רב הונא בדק את רבה בשעת כעסו, ואדם כעסן אינו מבחין בשעת כעסו היכן
נעשתה קריעת הבגד, ואם רבה לא כעס על הקריעה, אזי יש ללמוד מזה שאינו כעסן.
אומרת הגמרא שיש שני בעיות במעשה
של רב הונא שרבה יעבור על כיבוד אב ואם אם וכאשר רבה יכעס עליו ושרב הונא
בעצמו יעבר על לפני עיור לא תתן מכשול . ומתרצת
הגמרא כיצד רב הונא הצליח לעשות כך ששני הדברים הללו לא יקרו . והתוספות מוסיפם
שהיה רב הונא צריך להודיע מראש לרבה שהוא מוחל לו כדי שלא יצטרך מחילה וכפרה כמו
המעשה עם רבי חייא בר אשי בקידושין פא ב .
אומר התוספות מסכת קידושין דף לב עמוד א
דמחיל ליה ליקריה - וצריך לומר
שהודיעו קודם לכן שלא יהא כמו נתכוין לאכול [בשר] חזיר ועלה בידו בשר טלה דאמר
לקמן בפ' בתרא (דף פא:) שצריך מחילה וכפרה.
אם כך יוצא שהמעשה של רב הונא צריך ללמד אותנו על
המעשה של רבי מאיר עם ברוריה ובמעשה הזה לכאורה יש את הבעיה שלכאורה רבי מאיר עבר
על לפני עיור לא תיתן מכשול כי ניסה להכשיל את ברוריה לעבירה ועוד שגם אם נגיד שברוריה לא עברה
עבירה אבל לכל הפנים היא צריכה מחילה וכפרה כי זה כמו נתכוון לאכול חזיר ועלה לו טלה .
וכך כתוב בספר הדורות על מה שקרה עם ברוריה
פירש"י
שלגלגה על מה שאמרו חכמים נשים דעתן קלות וכתבה בספרה חוץ מברוריה שלשלת הקבלה
ל"ב א' ואמר חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מן התלמידים לנסותה לדבר
עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית ונכנס ר' מאיר תחת התלמיד (שלשלת הקבלה ) וכשנודע
לה הדבר חנקה עצמה ומחמת כיסופא ערק ר' מאיר
לפי הגרסה של ספר הדורות
אותו תלמיד הפציר בברוריה אבל ברגע שהיא התרצת לו נכנס רבי מאיר תחת תלמידו ויש
כאן לפחות נתכוון לאכול חזיר ועלה לו טלה . אז איך עשה רבי מאיר מה שעשה ?
וכך כתוב בבבלי פרוש חברותא קידושין דף פא עמוד ב
רבי חייא בר אשי, הוה היה רגיל, כל עידן בכל עת, דהוה נפל לאפיה [בנפילת
אפים] בתפלתו, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע!(1)
יומא חד, שמעתינהו דביתהו [שמעה אשתו], כשהוא אומר כן.
אמרה: מכדי,
הרי כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי?! הלא כבר כמה שנים שהוא
פורש ממני מחמת זקנתו, ולשם מה עדיין חושש הוא מיצר הרע? יומא חדא, הוה היה
רבי חייא בר אשי קא גריס בגינתיה [לומד בגינתו]. קשטה אשתו את נפשה,
בקישוטי בשמים ואפרסמון, וחלפה, ותנייה קמיה [ושבה וחזרה וחלפה לפניו]. אמר
לה: מי מאן את?! אמרה לו: אנא חרותא [שם זונה מפורסמת
בעיר], דהדרא מיומא [שהיום שבתי הלום]! תבעה רבי חייא בר אשי לדבר
עבירה. אמרה ליה: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא! אשמע לך, אם תביא לי
את הרימון הנמצא בענף קטן שבראש האילן הזה.(2) שוור [קפץ לראש
האילן], ואזל, ואתייה ניהלה, והביא לה את הרימון.כי אתא רבי חייא בר
אשי וחזר לביתיה, הוה קא שגרה דביתהו תנורא [הבעירה אשתו את התנור].סליק,
עלה רבי חייא, וקא יתיב בגויה [וישב בתוך התנור]. כי מרוב צער על שנכשל
בעבירה, רצה לשרוף את עצמו.(3)
אמרה ליה: מאי האי?! מה הדבר אשר אתה עושה? אמר לה: הכי והכי הוה
מעשה. וסח לה את כל אשר קרהו בגינה. אמרה ליה: אנא הואי! לא חרותא היתה
זו שפיתתה אותך, אלא אני עצמי הייתי זאת. לא אשגח בה, לא האמין לה, עד
דיהבה ליה סימני, שהראתה לו את הרימון שנתן לה.אמר לה: אף על פי שאת
היית זו, ולא עברתי שום עבירה בכך, עדיין צריך אני כפרה. כי אנא, מיהא, לאיסורא
איכווני! שהרי התכוונתי לחטוא עם הזונה ההיא.כל ימיו של אותו צדיק היה
מתענה, עד שמת באותה מיתה.וכן מצינו בעוד מקומות, שאפילו על כוונת חטא בלבד
צריך כפרה.
וכאן יש לנו ממש מעשה "ראי"
אשתו של רב חייא בר אשי מנסה אותו בדיוק כמו שרבי מאיר שלח את תלמידו לנסות את
ברוריה . לכאורה אשתו של רב חיא בר אשי עברה על מצות עיוור לא תשים מכשול וגם גרמה
לכך שבעלה יצטרך מחילה וכפרה אפילו שהוא לא עבר עבירה כי לפחות הוא עבר על נתכוון לאכול
חזיר ועלה לו טלה . וכאן הגמרא לא מקשה על מעשיה של אשתו של רבי חייא בר אשי וצריך
להבין את ההבדל . ואני רוצה להגיד שיש הבדל בן המקרה של רבה בר הונא לבן המקרה של
רבי חייא בר אשי כי רבה היה לו חזקה שהוא כשר ואין לנו מושג אם יעבור עבירה או לא
ולכן יש כאן בעיה של לפני עיור לא תתן מכשול ולכן היה צריך רב הונא למחול לרבה מראש . אבל
כאן במקרה של רב חייא בר אשי יש לאשתו חשש הגיוני שהוא פרש ממנה לא כראוי וכי יש
לו עדיין יצר הרע אחרת לא היה מתפלל לקב"ה
שיציל אותו מהיצר הרע כלומר יש בו גריעותא מסוימת וגם אצל ברוריה היה לרבי מאיר
חשש הגיוני כי למדה תורה ונכנס בה ערמומיות כי כך קבעו חז"ל והיא טענה כלפיו
כל הנשים דעתן קלה חוץ מברוריה ולכן ברוריה לכאורה היה בה גריעותא מסוימת אבל רבה
בר הונא היה זה ניסיון בעלמא ללא סיבה מיוחדת רק כדי לדעת מה דרגתו בכיבוד אב ואם
.
והתוצאה של שני מקרי הראי
הללו מצד אחד דומה ומצד שני שונה . ברוריה חנקה את עצמה כנראה מיד ולא התייעצה עם
אף אחד לעומת זאת רבי חייא בר אשי לכאורה רצה להרוג את עצמו כמו שאומר רש"י מסכת
קידושין דף פא עמוד ב
קא יתיב בגוויה - להמית את עצמו.
אבל הוא עושה את זה מול אשתו ולכאורה נותן לעצמו
הזדמנות להתייעץ עם אשתו כלומר אולי רצה על ידי מעשהו לא להמית את עצמו אלה להגיד
לאשתו מה קרה .ואולי כאן הגמרא רוצה להסביר לנו את ההבדל בן איש לאישה בדבר דומה לחלוטין .
אצל ברוריה לכאורה הדעת הקלה שלה לא נתנה לה לעשות את החשבון נכון בן הרווח עכשיו של
העבירה בחנק של עצמה לעומת השכר העתידי אם
לא תחנוק את עצמה וזה בדיוק מה שניסתי
להראות שיש לנשים בעיה בחשבון של שכר עברה עכשיו לעומת הפסדה בעתיד .
ויש לנו עוד מקרה דומה ורבי מאיר עצמו עשה בדיקה
לאחותה של ברוריא וכך כותב הבבלי
פרוש חברותא עבודה זרה דף יח עמוד א
ברוריא, דביתהו אשתו דרבי מאיר, ברתיה בתו דרבי חנינא בן תרדיון הואי,
היתה.
אמרה לו
ברוריה לרבי מאיר: זילא בי מלתא, זול הוא הדבר, כלומר, פחיתות כבוד היא לי,
דיתבא אחתאה, שאחותי יושבת בקובה של זונות, וצריכים אנו לטכס עצה
כיצד להוציאה משם.
שקל,
לקח עמו רבי מאיר תרקבא דדינרי, שלשה קבים של דינרים, ואזל והלך
לשם.
אמר
חשב לעצמו: אי לא איתעביד בה איסורא, אם לא נעשה בה עד עתה מעשה איסור של
זנות, מיתעביד ניסא, יקרה נס ואוכל להצילה. אבל אי כבר עבדא
איסורא - לא איתעביד לה ניסא.
אזל,
הלך רבי מאיר, נקט נפשיה כחד פרשא, התקין עצמו שיהיה נראה כפרש, ובא אל
המקום שהיתה יושבת בה.אמר לה רבי מאיר: השמיעני לי, לזנות.אמרה
ליה בתו של רבי חנינא בן תרדיון: דשתנא אנא! דרך נשים לי.אמר לה:
מתרחנא מתרח! אמתין לך עד שיפסק.אמרה לו: נפישין טובא, [ואיכא טובא הכא].
יש כאן הרבה זונות דשפירין מינאי(8) יפות ממני, ולא
כדאי לך להמתין.
אמר
רבי מאיר לעצמו: שמע מינה: לא עבדה איסורא! כל דאתי, כל הבא אליה, אמרה
ליה הכי. אמרה לו דברים אלו.
וגם כאן הבדיקה של אחותה היא לתועלת זה לא בדיקה בעלמא זה
בדיוק כמו במקרה של אשתו של רבי חייא בר
אשי וכמו במקרה של ברוריה . אחותה של ברוריה היית בקובה של זונות ולכן רבי מאיר
היה חייב לדעת האם היא אישה כשרה או לא . ולכן צריך להגיד שבכזה מצב אין לפני עיור
לא תתן מכשול כי עצם הבדיקה היא גם לתועלת הנבדק . כי גם במקרה של ברוריה ובמקרה
של רבי חייא בר אשי וכאן במקרה של אחותה של ברוריה מעשה הבדיקה באה לבדוק עבירה
מתמשכת לא חד פעמית . אצל ברוריה היא חשבה שלימוד התורה שלה הוא מצווה כי דעתה של ברוריה לא קלה כמו הנשים
האחרות והבדיקה של רבי מאיר בה לקבוע האם זה נכון או לא כלומר להוציא אותה מידי עבירה
מתמשכת כי זה שברוריה אמרה כל הנשים דעתן קלות חוץ מברוריה היא גלתה את דעתה
שלימוד התורה הוא בתנאי שדעתה לא קלה כלומר אם דעתה קלה היא לא יכלה ללמוד את
התורה . גם במקרה של אחותה של ברוריה זה
להוציא אותה ממקום שהשהיה בו הוא עבירה מתמשכת כמו מקום שהוא קובה של זונות
אומר הרמב"ן דברים פרק כג
והנראה בעיני בלאו הזה, כי הוא אזהרה
לב"ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה
או שתתקן לה קובה של זונות כמנהג ארצות זרים,
והמקרה של רבי חייא בר אשי להוציא אותו מעבירה מתמשכת של
גריעת עונתה של אשתו .
כלומר כאשר יש לנו מצב של עברה מתמשכת ניתן לעשות בדיקה
כזו שתכשיל את הנבדק כדי להוציא אותו מעבירה מתמשכת ואין בזה לפני עיור את תשים מכשול וגם במחיר
שהנבדק צריך מחילה וכפרה