בס"ד
פרשת תזריע מצורע למה אישה שיולדת טמאה ? למה ההבדל בזמנים בן זכר לנקבה ? למה הסמיכות לפרשת מצורע ? למה משלחים את הציפור בטהרת המצורע ? יום שישי ב' אייר תשע"ז
פרשת תזריע מצורע למה אישה שיולדת טמאה ? למה ההבדל בזמנים בן זכר לנקבה ? למה הסמיכות לפרשת מצורע ? למה משלחים את הציפור בטהרת המצורע ? יום שישי ב' אייר תשע"ז
כתוב בויקרא פרק יב
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה
לֵּאמֹֽר:
(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙
לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת
יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא:
וצריך להבין למה ההבדל בן זכר ונקבה ולמה יש טומאה
בלידה ?
אומר הזוהר הקדוש
וּמַה זֶּה הָאָרֶץ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ. תּוֹצֵא הָאָרֶץ
וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנָּה יוֹצְאִים נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, זוֹ
רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ
אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן. וּמִפְּרִי הָעֵץ – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲשֶׁר בְּתוֹךְ
הַגָּן – אֲשֶׁר בְּתוֹךְ
הָאִשָּׁה שָׁנִינוּ, הַיְנוּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר כָּתוּב.
וְלֹא כוֹלֵל זָכָר וּנְקֵבָה כְּפִי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֵם גָּרְמוּ לוֹ,
שֶׁלֹּא מִתְחַבְּרִים כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מִלְמַעְלָה זוּגוֹת.
וממשיך הזוהר
מִשּׁוּם שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן וְזִוּוּגוֹ
חָטְאוּ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כֵּן נִפְרָדִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים
מִלְמַעְלָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם
זוֹכֶה אָדָם, נוֹתְנִים לוֹ זוּגָתוֹ, וְאִם לֹא - מַפְרִידִים אוֹתָהּ
מִמֶּנּוּ, וְנוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאַחֵר, מוֹלִידִים בָּנִים שֶׁלֹּא כָּרָאוּי.
וְעַל זֶה כָּתוּב (שם ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם. מַה זֶּה רוּחִי?
רוּחוֹ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת זוּגוֹת,
לֹא יִדּוֹנוּ יַחַד. וְעַל זֶה כָּתוּב וְיָלְדָה זָכָר, וְלֹא כוֹלֵל זָכָר
וּנְקֵבָה כְּפִי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֵם גָּרְמוּ.
הבריאה בתחילה היה של זכר ונקבה ביחד אבל חטא האדם
הראשון גרמו לכך שיש פיצול בעולם העליון בן זכר ונקבה ויש מחלוקת בזוהר האם זכר זה
רק זכר והפוך או שזכר כולל בתוכו גם נקבה והפוך ומי ששולט משני הבחינות הללו קובע
את אופי הילוד
נאמר בזוהר
בֹּא רְאֵה, כָּל רוּחוֹת הָעוֹלָם
כְּלוּלוֹת זָכָר וּנְקֵבָה, וּכְשֶׁיּוֹצְאוֹת, יוֹצְאוֹת זָכָר וּנְקֵבָה,
וְאַחַר כָּךְ נִפְרָדִים בְּדַרְכֵיהֶם, אִם זוֹכֶה הָאָדָם, אַחַר כָּךְ
מִזְדַּוְּגִים יַחַד. וְהַיְנוּ בַּת זוּגוֹ, וּמִתְחַבְּרִים בְּזִוּוּג (בגון) אֶחָד בַּכֹּל,
רוּחַ וְגוּף, שֶׁכָּתוּב (בראשית א) תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה
לְמִינָהּ. מַה זֶה לְמִינָהּ? אוֹתָהּ רוּחַ הָאָדָם שֶׁיּוֹצֵאת זִוּוּגוֹ
שֶׁדּוֹמָה לוֹ.
זה הדעה שיש הפרדה בן זכר לנקבה ויש את דעתו של
רבי אלעזר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לֹא כָּךְ,
שֶׁהֲרֵי הַכֹּל, זָכָר וּנְקֵבָה כְּלוּלִים יַחַד, וְאַחַר כָּךְ נִפְרָדִים.
אֲבָל וְיָלְדָה זָכָר, כְּלוּלִים יַחַד מִצַּד הַיָּמִין. וְאִם תֵּלֵד נְקֵבָה,
כְּלוּלִים בְּאֶחָד נְקֵבָה וְזָכָר מִצַּד הַשְּׂמֹאל, שֶׁיּוֹתֵר שׁוֹלֵט צַד
הַשְּׂמֹאל עַל צַד הַיָּמִין, וְהַזָּכָר נִכְנָע בַּיָּמִין שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט,
וְאָז אוֹתוֹ הַזָּכָר שֶׁיּוֹצֵא מִן הַנְּקֵבָה מִצַּד הַשְּׂמֹאל, כָּל
דְּרָכָיו כְּמוֹ נְקֵבָה (ולא נקרא זכר). אֲבָל הַזָּכָר
שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַיָּמִין, הוּא שׁוֹלֵט, וְהַנְּקֵבָה שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ
נִכְנַעַת, שֶׁהֲרֵי צַד הַשְּׂמֹאל לֹא שׁוֹלֵט, וְעַל כֵּן כָּתוּב וְיָלְדָה
זָכָר.
וכך מסביר [רבינו] בחיי ויקרא פרק יב
וטעם הדבר באשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש
מזריע תחלה יולדת נקבה, לפי שכשהאשה מזרעת תחלה זרע הזכר שהוא אחרון בא ומתגבר עליו
ולפיכך יולדת זכר דעילאה גבר, איש מזריע תחלה טפת הנקבה באה באחרונה ומתגברת עליו
ולפיכך יולדת נקבה. והענין כי הטפה הראשונה אשר תהיה מהזכר או מהנקבה הוא כמו השדה
שזורעין בו, והטפה האחרונה כדמיון הזרע שזורעין בשדה, ולפי שכשהאשה מזרעת תחלה הרי
הטפה ההיא כשדה וטפת הזכר שבאחרונה הוא הזרע, ולפיכך תלד זכר כמותו, וזהו לשון
"תזריע", ואם הזכר יזריע תחלה הרי הטפה ההיא כשדה וטיפת הנקבה שבאחרונה
הוא הזרע ותלד נקבה כמותו.
כלומר ההסבר של רבנו בחיי הולך לדעה שיש בכל אדם
שילוב של זכר ונקבה אבל מי ששולט קובע את אופי הוולד זכר או נקבה .
בכל מקרה יש הבדל בן זכר לנקבה מבחינת מהות הנשמה
וכך אומר הזוהר הקדוש
וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים
בְּפַעַם אַחַת בָּעוֹלָם. וּמֵהַיּוֹם שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָם, לֹא נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת,
עַד שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבוֹת בַּגּוּף. וְכַמָּה הוּא? שְׁלֹשִׁים
וּשְׁלֹשָׁה יָמִים. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים
וְגוֹ'. וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים,
כלומר שלושים ושלוש יום לוקח לנשמה של הזכר להתיישב
בגוף ולוקח זמן גדול יותר לנקבה להתיישב בגוף וכך אומר הזוהר הקדוש
וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד. כְּמוֹ
שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁיּוֹתֵר צַד הַשְּׂמֹאל שׁוֹלֵט, וְהַיָּמִין נִכְנָע. וְעַל
כֵּן הַכֹּל, עַל כָּל אֶחָד שְׁנַיִם, רְחוֹקָה
הַנְּקֵבָה מִן הַזָּכָר לְהִקָּשֵׁר הָרוּחַ בַּגּוּף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׂמֹאל
אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב כָּךְ כְּמוֹ הַיָּמִין, וְנִמְצָא יוֹתֵר בְּתֹקֶף. אִשָּׁה
כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'.
כלומר זמן התיישבות הנשמה של הנקבה בגוף הוולד הוא
איטי יותר וכדי להבין את ענין הטומאה לפי מה שכותב הזוהר
כֻּלָּם עוֹלִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם
לְהַסְטוֹת, וְנִתְמַנּוּ בִּמְקוֹמוֹת חֲרֵבִים וּבְשָׂדוֹת חֲזָקִים
וּבְמִדְבָּרוֹת חֲרֵבִים, וְכֻלָּם מִצַּד רוּחַ הַטֻּמְאָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר
שֶׁהֲרֵי רוּחַ הַטֻּמְאָה בָּאָה שֶׁבָּאָה מִנָּחָשׁ הָעֲקַלָּתוֹן, הוּא רוּחַ טֻמְאָה
מַמָּשׁ, וְהוּא הִתְמַנָּה בָּעוֹלָם לְהַסְטוֹת בֶּן אָדָם אֵלָיו, וְעַל זֶה
יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם.
וְהוּא הִתְמַנָּה אֵצֶל בְּנֵי אָדָם
וְנִמְצָא עִמָּם, וּבְעַקְמוּמִיּוֹת וּבְתַחְבּוּלוֹת בָּא אֲלֵיהֶם
לְהַסְטוֹתָם מִדַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁהִסְטָה אֶת אָדָם
הָרִאשׁוֹן וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ גַּם מַסְטֶה בְּנֵי אָדָם
וְגוֹרֵם לָהֶם לְהִטָּמֵא.
ואיך נכנס הטומאה ?
וּבַכֹּל יֵשׁ לָאָדָם לְהִשָּׁמֵר
מִלִּפְנֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְלֹא יִטָּמָא עִמָּם,
שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּלַּיְלָה בְּמִטָּתוֹ וְלֹא טוֹעֵם טַעַם
מָוֶת וְיוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁאָר הַגּוּף בְּלִי נְשָׁמָה
קְדוֹשָׁה, רוּחַ טֻמְאָה זְמִינָה וְשׁוֹרָה עָלָיו וְנִטְמָא. וַהֲרֵי
בֵּאַרְנוּ דָבָר, שֶׁאֵין לָאָדָם לְהַעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו בַּבּקֶר,
מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
כלומר ברגע שיש איזה חוסר בנשמה אותו רוח טומאה
שורה על האדם ולכן מובן לגבי אישה שילדה זכר או נקבה ועדיין הנשמה של הוולד לא מתיישבת
והוולד הוא עדיין חלק מהאישה אז יש על הוולד טומאה באותו חלק שהנשמה עדיין לא מתיישבת
ורק לאחר התיישבות הנשמה אצל הזכר או הנקבה האישה יכולה להיטהר . אם כך מובן מה
ההבדל בן שבע הימים הראשונים לשאר הימים אצל האישה כי בשבעה ימים הראשון עדיין
הנשמה לא מתחילה להתיישב בגוף הוולד ולכן יש את ההבדל בן שבעה ימים הראשונים להמשך
של 33 היום הנוספים סה"כ 40 יום או הזמן שמתאים לנקבה
וכדי שנבין את הסמיכות של טומאת לידה לטומאת מצורע
אומר הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּךְ שָׁנִינוּ,
נֶגַע צָרַעַת: נֶגַע - הוּא הַדִּין הַקָּשֶׁה הַשָּׁרוּי בָּעוֹלָם. צָרַעַת -
הַסְגָּרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הֶסְגֵּר הָאוֹר הָעֶלְיוֹן. הֶסְגֵּר שֶׁל
הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן שֶׁלֹּא יוֹרֵד לָעוֹלָם. כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם - בְּאָדָם
סְתָם. וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן - זֶה הַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה, וְהוּא מְתֻקָּן
לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ הַסֶּגֶר וּלְהַדְלִיק מְאוֹרוֹת, שֶׁיִּמָּצְאוּ עַל יָדוֹ
בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְיַעֲבֹר וְיִסְתַּלֵּק אוֹתוֹ הַנֶּגַע,
וְיִשְׁרֶה אוֹר שֶׁל רַחֲמִים עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ וְהוּבָא אֶל
הַכֹּהֵן.
צרעת זה סוג של חסרון בקשר עם הקב"ה כלומר
אותו חלק שהיא נשמה מלמעלה אצל האדם מתנתקת מהאור העליון בזמן צרעת ולכן זה חסרון
בנשמה ולכן יש טומאה על האדם ולכן האדם נמצא בהסגר ותפקיד הכהן לגרום לכך שאותו חסרון
של קשר עם העולם העליון יפסק ויחודש הקשר של הנשמה למקום ממנה באה ע"י טיהור
המצורע .
ואולי זה המשמעות של ציפור שהוא חלק מטהרת המצורע כמו
שאומר הזהר
אֶלָּא רוֹמֵז, (ויקרא יד) וְעָפָר אַחֵר
יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת. (איוב לד) וְאָדָם עַל עָפָר
יָשׁוּב. (קהלת יב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר
עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה. מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְנֻגָּע, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא אִשָּׁה
רָעָה, יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעְלָהּ.
מַה תַּקָּנָתוֹ? יְגָרְשֶׁנָּה וְיִתְרַפֵּא, שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת (בראשית כג)
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. הָאָדָם - זוֹ הַנְּשָׁמָה. אֶ''ת
- בַּת זוּג הָאָדָם. (משלי כז) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ
נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.
הציפור של מצורע מסמל את הקשר המחודש לעולמות
העליונים ואת התיקון שעשה כדי להתחבר מחדש לאור העליון וכל זה עבודה של זכר ונקבה
כי השלמות היא כמו שהיה לפני חטא האדם הראשון שבו השלמות היא שילוב של זכר ונקבה כמו שהנשמה יוצאת מהעולם העליון, וכל התיקון של
האדם נמצא באותו תיקון שהוא חיבור בן הזכר והנקבה כמו שיצאו מהעולם העליון וזאת
העבודה שלנו בעולם דרך לימוד התורה וקיום המצות לתקן את עצמנו ולהגיע חזרה לשלמות
שהתקלקלה בחטא האדם הראשון
וכך אומר הזוהר
וְהַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים
בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּתְּפִים עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ
הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, אָז עֵת רָצוֹן
לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְכַוֵּן רָצוֹן לִדְבֹּק
בּוֹ. וְאוֹתָם הַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, הַזִּוּוּג שֶׁלָּהֶם
בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא זִוּוּג אַחֵר, וְזֶה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לְכַוֵּן
הָרָצוֹן לִדְבֹּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא עֵת
רָצוֹן שֶׁהַכֹּל מִתְבָּרְכִים, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים.
וההבנה שלי שלימוד התורה וההתעסקות בתורה מביאה את
האדם לתקן מעשיו ובזה כלול גם הזיווג שלו שבא לתקן את עצמו ולהגיע לתיקון שלו ובת
זוגו כפי שהיו בעליונים