בס"ד
פרשת חקת במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב
של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס
וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר
הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם
משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם
ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך
לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה
מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ? ח'/תמוז/תשפ"א
כתוב בפרשה שלנו במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב
וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה
וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י
בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:
עשרות פרושים יש על מה נענש משה ואני רוצה לפרש את העניין מזווית קצת שונה וקצת לנסות לקשר את לנושא של שבוע שעבר על מה שאומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א
אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל
פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת
אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת
בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.
אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף צז עמוד א
אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו. דכתיב בעת שציוה הקדוש ברוך הוא את משה לילך לגאול את בני ישראל ממצרים,
שאמר משה: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך
ה'". וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל [גלוי היה וידוע לפניו
יתברך, שיאמינו ישראל]. ולכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הן, בני ישראל, מאמינים
בני מאמינים הם, ואילו אתה, אין סופך להאמין.ומפרש ריש לקיש: הן
מאמינים, דכתיב כשבא משה אל בני ישראל במצרים, "ויאמן העם". בני
מאמינים, דכתיב גבי אברהם בברית בין הבתרים "והאמין בה'".
אבל אתה, אין סופך להאמין. שנאמר למשה ואהרן על דבר מי מריבה "יען
לא האמנתם בי".וממאי דלקה משה על שחשד בישראל שלא יאמינו!? משום דכתיב
באותה פרשה, "ויאמר ה' לו עוד: הבא נא ידך בחיקך, ויבא ידו בחיקו,
ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג".אמר רבא: ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא
[ויש אומרים רבי יוסי ברבי חנינא הוא שאמר]: מדה טובה, ממהרת לבוא ממדת פורענות.דאילו
במדת פורענות, כשלקה משה בצרעת, כתיב "ויוציאה, והנה ידו מצורעת
כשלג", ומשמע: לכשהוציאה נעשית ידו מצורעת, אבל כשהיתה בחיקו עדיין לא
נצטרעה. ואילו במידה טובה, כשנתרפא משה, כתיב "ויוציאה מחיקו, והנה
שבה כבשרו", ומשמע כי כבר מחיקו הוא דשבה כבשרו.
יוצא לנו שהסיבה למה שכתוב בפרשה שלנו יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י המקור שלו שהוא
הספק של משה רבנו לפני קבלת התורה שעם ישראל לא יאמין לו
שמות (פרשת שמות) פרק ד פסוק א
(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙
וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י
יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְקֹוָֽק
כלומר אותו ספק קטן של משה הביא בסופו של דבר למצב שעם ישראל
יכנס בו ספק לגבי היכולת של משה להביא את עם ישראל לארץ ישראל
וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב
(יב) יען לא האמנתם בי
להקדישני. הנה למשה ואהרן לא הי' חסרון באמונה ח"ו,
אלא נתבעו על מה שלא גרמו שכלל ישראל יאמינו, ונענשו על מה שלא הוסיפו בכבוד שמים,
ומי שיכול להרבות כבוד שמים ולא הרבה נתבע כמו על חילול ה' (ואף על פי שמשה הכה
ולא אהרן, עי' רש"י בפרשת וזאת הברכה ל"ג ח'):
משה ואהרון לא הצליחו להרים את עם ישראל לדרגה
שיוכלו לקדש את שמו של הקב"ה מול עם ישראל על ידי שידברו אל הסלע ולא יכו
אותו . וצריך לשאול מה הבעיה של משה לדבר אל הסלע ולא להכות בו ואז יהיה שם שמים
מקודש גם אם עם ישראל לא הגיע לאותו דרגה של משה ואהרון כפי שהבין משה רבנו ?
אומר המדרש דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן
א"ל אם רצונך אכנס לארץ ישראל ואהיה
שם ב' או ג' שנים ואח"כ אמות, א"ל גזירה היא מלפני שלא תכנס שם, אמ' אם
לא אכנס בחיי אכנס לאחר מיתתי, א"ל לא בחייך ולא לאחר מותך, א"ל כל הכעס
הזה עלי למה, א"ל על אשר לא קדשתם אותי,
ואומר הדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן
מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש
עלי רחמי', א"ל, משה רבי, טורח זה למה, כבר שמעתי מאחרי הפרגוד, שאין תפלתך
נשמעת בדבר זה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמ' אצל מי אלך לבקש
רחמי'. א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי
וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח
משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח
הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את
ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל,
רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא
בו, ואל יאבד א' מישר'.
כלומר יש לנו כאן הבנה שמשה ועם ישראל נמצאים כל
אחד בצד אחר ואם משה היה נכנס לתוך ארץ ישראל לא היה תקומה לעם ישראל וכל זה בגלל
שעם ישראל לא הגיע לדרגה של משה כלומר לדרגה שבו משה יקדש את הקב"ה בדיבור
ולא במכה על ידי המטה . אם לא היה משה מכה את הסלע עם המטה והיה מדבר אל הסלע ושמו
של הקב"ה היה בבחינת וקדשתם אותי משה היה צריך להיכנס לתוך ארץ ישראל
ואז לעם ישראל חס וחלילה לא היה תקומה ועם ישראל היה חס וחלילה מושמד על ידי הקב"ה
וזה בדיוק מה שהבין משה ולכן הוא לקח על עצמו את התוצאות של ההכאה על הסלע מבחינת לא קדשתם אותי והתוצאה של המעשה שלו שהוא יכול היה להיכנס לתוך ארץ ישראל לא בחייו ולא במותו . וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר חדש - שמות פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור אות מה
ויש להבין, הרי גם משה ידע שבגמר התקון יוכל הנחש להמצא עם
המים, אלא שראה שעוד לא הגיע זמנו כנ"ל, וא"כ למה נענש. ואין לומר שטעה
משה בזה. והענין הוא, כי העונש היה על מה שלא תקן את ישראל שיזכו לגמר התקון.
ובאמת לא היה זה עונש, אלא בחינת סבה ומסובב. כיון שלא נתתקן הנחש במים, באפן
שיוכל להמשיך הג"ר דחכמה בלי דינים, ע"כ מסובב מזה, כי משה לא היה יכול לבא
לארץ ישראל, כי אם היה משפיע בארץ ישראל היה ממשיך שם הג"ר דחכמה דשמאל
(כנ"ל אות כ') ולפי"ז, אין הפרש אם חטא בזה או לא חטא, אלא כיון שלא
המשיך את גמר התקון, ע"כ אינו יכול לבא לארץ ישראל ומ"ש. הקדוש ברוך
הוא, יען לא האמנתם בי להקדישני וגו', היינו שלא תקנו את ישראל בתקון השלם.
כלומר עם ישראל לא הגיע לתיקון שלם כדי שמשה יוכל
לדבר אל הסלע . הדיבור שלו לסלע היה גורם לו להיכנס לארץ ישראל והיה גורם לאבדון
של עם ישראל .
כלומר עם ישראל לא הגיע לגמר התיקון שלו כי משה
עצמו היה בו חסרון דק לפני מתן תורה שלא האמין בעם ישראל לחלוטין ולכן הקב"ה
נתן לו בין היתר את המטה . ואותו מטה סופו שהכה בסלע וגרם לכך שהוא לא יכנס לתוך
ארץ ישראל . ועכשיו מובן למה הקב"ה נתן לו את המטה כאשר ביקש ממנו לדבר עם
הסלע ואם רק האשפרות לדבר עם הסלע קיימת אין לו צורך במטה
במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק ז - ח
(ז) וַיְדַבֵּ֥ר
יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(ח) קַ֣ח
אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ
וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם
מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:
הקב"ה נתן למשה את הבחירה האם להיכנס לארץ
ישראל ועם ישראל יאבד או להישאר מחוץ לארץ ישראל עד זמן הגאולה ועם ישראל יכנס
לארץ ישראל בלי משה .
ועכשיו מובן יותר הפרוש של הפסוק במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י
(י) וַיַּקְהִ֜לוּ
מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם
שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם:
אומר המדרש הגדול במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י
ויאמר להם שמעו נא המורים. אין לשון מורים
אלא שוטים, כענין שנאמר שיתה יי' מורה להם (תהלים ט, כא), שכן בלשון יוני קורין
לשוטה מורה. מלמד שכעס עליהן והראה להן פנים שלזעם, ואמר להן הייתם סבורין שאין
הקדוש ברוך הוא יכול להוציא לכם מים מן האבן הזו, שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם
מים.
אומר משה לעם ישראל לפי המהלך שלי אני יכול להוציא
לכם מים מהסלע על ידי דיבור אבל אתם שוטים שחושבים שאני לא יכול , אם אני ידבר אל
הסלע חס וחלילה עם ישראל יאבד לחלוטין ולכן אני לא יוציא בדיבור כי אין זה מתאים
לדרגתכם . אתם עדיין בשלב נמוך יותר שכאשר מכים יוצא מים ולא כאשר מדברים ואתם לא
מבינים את זה בגלל מצבכם וזה משמעות שאתם שוטים .
וזה משתמע מדברי המלבי"ם במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י
ואחר שה' אמר לו שיקהיל את העדה ובודאי כן
עשה וקרא להסנהדרין והנשיאים שיהיו בראשם, וראה שהעם היו מורים וממרים בזקניהם,
וההמון נתקבצו ועמדו בראש והם אינם ראוים לנס גדול הזה שיתהפך יסוד העפר ליסוד
המים, ודי אם יוציא את המים הנקוים בסלע להרוות את צמאונם, ועז"א שמעו נא
המורים אחר שאתם מורים וממרים בזקניהם וכמ"ש חז"ל המורים את מוריהם
א"כ המן הסלע הזה נוציא לכם מים, איך אפשר שיעשה לפניכם נס גדול כזה להוציא
מים מן הסלע היינו שיסוד העפר של הסלע יתהוה למים, שההוצאה הזאת תיוחס אלינו כי זה
נעשה ע"י הכרח ובטול הסלע עצמו שהוא יסוד העפר שבו שעז"א סלע הזה היינו
חלק העפר והסלע, ועז"א נוציא, כי הוצאה זו מיוחס למשה כמ"ש והוצאת להם
מים מן הסלע (כי הוצאת המים הנקוים בסלע מיוחס להסלע עצמו כמ"ש ונתן מימיו),
ר"ל שנס גדול כזה לא יעשה רק לפני הזקנים והראוים לא לכם אתם המורים את
מוריהם:
ועכשיו אני רוצה לקשר את הנושא לדן את חברו לכף
זכות מתוך דברי הגמרא אמר ריש לקיש: החושד בכשרים,
לוקה בגופו
אומר הפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו
והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם
יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר
דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו
כטוב, ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה
לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא
בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו
טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו". וכן
אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא
טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל
ויש בו אפשרות לרע, אמר: +משלי כו, כה+ "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע
תועבות בליבו". ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך
בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה.
אומר הרמב"ם שיש אנשים שהם רשעים שמעשיהם התפרסמו והכלל הזה שאתה דן את חבריך לכף זכות אינו קיים במקרה כזה וצריך לדון אותם לכף חובה ואפילו יש צד רחוק שמה שהוא עשה נראה מעשה רע ונראה מעשה טוב צריך לדון אותו לכף חובה ולא לכף זכות . וצריך להבין את זה לפי החשבון שעשיתי שבוע שעבר בפרשת קרח . צריך להגיד שכנגד השכר שיש לאדם הדן חברו הרשע לכף זכות יש את המחיר שמגיע עם המעשה הזה והוא שמעשיו הרעים של חברו יתקבלו כמעשים טובים אצל הדן לכף זכות וגם אצל מי שרואה אותו דן לכף זכות . מעשיו של הרשע מקבלים משקל קטן יותר ויכולים לקלקל אותו ואת מי שרואה אותו . וזה בדיוק מה שכותב המדרש על עשו ויצחק מדרש משלי (בובר) משלי פרק כו פסוק כד
כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות
בלבו, מהו כי שבע
תועבות בלבו, אמר ר' יוחנן מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרה לו גלוי וידוע לפני
שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים, באותה שעה ברכו ברכה קלה,
א"ל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד (שם שם /בראשית כ"ז/ מ), אימתי כל זמן
שהן יושבין ומתעסקים בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה ופרקת עולו מעל צוארך, מיד
והידים ידי עשו (שם שם /בראשית כ"ז/ כב), אם זכו הקול קול יעקב (שם /בראשית
כ"ז/), ואם לאו והידים ידי עשו.
כלומר אותה זכות של מי שדן את הרשע לכף זכות קטנה בהרבה מהנזק שיכול להגיע מאותו רשע ולהשפיע על התנהגותו של מי שדן אותו לכף זכות וגם על מי שרואה שדנים את הרשע לכף זכות . ואם נכנס לחשבון שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי אין בזכות הזאת של הדן את הרשע לכף זכות (וגם את הזכות של מגלגלים זכות על ידי זכאי ) להעביר את הרשע למצב של חצי חצי כי מעשיו מוכיחים עליו שהוא רחוק משם . והסיכון שמעשי הרשע ישפיעו על מי שדן אותו לכף זכות מכריע את הכף לדון אותו לכף חובה כי יש סיכוי שזה יעביר את עצמו מחצי חצי למצב של חובה ולכן אין כאן את הרציונל לדון אותו לכף זכות כאשר מדובר באנשים שהם בנונים שהם באופן כללי בתחום של החצי חצי . וכך משמע אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, [חשד] טור תקס - תקסא
"החושד
בכשרים" הוא אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, לפי שאין חזקתו לשוב
מעון זה, שהוא דבר קל בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא והוא מדמה שאין זה חטא, שהוא
אומר מה עשיתי לו, ואין כאן אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, ואינו יודע שזהו עון,
שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. ויש שכתבו טעם אחר, שאף על פי שאין בענין חשד
בכשרים גוף עבירה, שהרי לא חמסו ולא ביישו, הרי זו מדה שתביאהו שיהיו הצדיקים אצלו
כרשעים, ולא ישמע לתוכחת החכמים, לפי שחושדם שהם עצמם יכשלו במה שמוכיחים בני אדם,
ומטעם זה הזהירונו תמיד להיותנו דנים את האדם לכף זכות, וכל שכן את החכמים, שאין
לדון ולהרהר אחר חזקת חסידותם, עד שיוודע בבירור שחטאו.
כלומר יש השפעה על האדם כאשר הוא דן לכף זכות
וכאשר הוא דן לכף חובה וצריך לדעת שכאשר הוא דן לכף חובה כאלו שהם לא רשעים זה
משפיע עליו והופך צדיקים לרשעים וזה גורם לו לעשות עבירות כי הוא מזלזל
בצדיקים שגורם לו לעשות ההיפך ממעשיהם . בדיוק בצורה הפוכה יש את מי שדן לכף זכות
רשע וגורם לעצמו ללמוד ממעשיו הרעים .
והמסקנה של כל המשא ומתן הזה שהאדם צריך לחשב את מעשיו בדקדוק כי כל מעשה שלו הוא מורכב מהרבה וקטורים מנוגדים ורק מחשבה רצינית ועמוקה תביא את האדם לעשות מעשים שיועילו לו ולעולם . וכך אומר המסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ד הלכה י
אם חפץ אתה להרחיק מן החטא הוי מחשב לאין
סופו, דכתיב החכם עיניו בראשו, ועיני כסיל בקצה ארץ, מסתכל למה שיש לפניו ומשכח
בסופו.
ולסיכום צריך לקרוא את משנה מסכת אבות פרק ב משנה א
[*]
רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם
והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה
כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה
למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין: