פרשת תרומה מה הכוונה של התורה ב אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר? באיזה דרגה של נבואה קיבל משה את מראה הארון המנורה והשולחן ? למה התקשה משה להבין את המראה ? מה היה דרגתו של משה ? האם יש קושי להבין דבר הנמוך בדרגתך ? למה משה לא רצה לעשות את מה שראה ? למה נתן משה לבצלאל לעשות את הכלים ? מה היה דרגתו של בצלאל ? מה היה קורה אם משה היה עושה את המשכן והכלים בעצמו ? מה הקשר לחורבן בית המקדש ? למה רק הארון נגנז ? ‏ג'/אדר א/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת תרומה  מה הכוונה של התורה ב אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר?  באיזה דרגה של נבואה קיבל משה את מראה הארון המנורה והשולחן  ? למה התקשה משה להבין את המראה ? מה היה דרגתו של משה ? האם יש קושי להבין דבר הנמוך בדרגתך ? למה משה לא רצה לעשות את מה שראה ? למה נתן משה לבצלאל לעשות את הכלים ? מה היה דרגתו של בצלאל ? מה היה קורה אם משה היה עושה את המשכן והכלים בעצמו ? מה הקשר לחורבן בית המקדש ? למה רק הארון נגנז ?  ‏ג'/אדר א/תשפ"ב

כתוב שמות פרשת תרומה פרק כו פסוק ל

(ל) וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: ס

שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק מ

(מ) וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר: ס

והגמרא דנה בנושא מה ההבדל בן המשכן לבין המנורה הארון והשולחן

אומרת הגמרא חברותא מסכת מנחות דף כט עמוד א

אלא הכא במנורה, מדוע הוצרכה התורה לכתוב "טהורה" להשמיענו מכלל שהיא טמאה, שהיא מקבלת טומאה, שהרי פשיטא שהיא מקבלת טומאה, שהלא כלי מתכות נינהו, וכלי מתכות פשיטא לן שהם קבולי מקבלי טומאה אפילו כשאינן מיטלטלין!?אלא, ודאי מה שכתבה התורה "המנורה הטהורה", ללמד באה שירדו מעשיה ממקום טהרה!תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש, ושלחן של אש, ומנורה של אש, ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם. שנאמר בסוף פרשת המנורה: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". ודרשינן שהמילה "בתבניתם" נאמרה גם על הארון וגם על המנורה וגם על השלחן, שעל כולם נאמר "אשר אתה מראה בהר".ופרכינן: אלא מעתה מה שנאמר "והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר", האם הכי נמי נדרוש שמשכן של אש ירד למשה מן השמים?ומשנינן: הכא במשכן כתיב "כמשפטו", ומשמע שהלכותיו של המשכן נאמרו לו בהר, ואילו התם במנורה שלחן וארון, כתיב "כתבניתם" שמשמע שהראוהו כמותם וכצורתם.אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המלאך גבריאל היה חגור כמין פסיקיא חגור היה באזור, כדרך אומנים שחוגרין עצמן כדי שלא יהיו בגדיהם נגררין עליהם, והראה לו למשה מעשה מנורה⁽²³⁾.דכתיב "וזה מעשה המנורה", משמע שהראו למשה את מעשה המנורה.

כלומר יש הבדל בן הארון המנורה והשולחן לבין המשכן . וצריך להבין מה ההבדל ומה בדיוק הראה המלאך גבריאל למשה

אומר הזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד תּוֹהֶה, שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. מַה זֶּה בְּתַבְנִיתָם? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דְּיוֹקַן כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ אוֹתוֹ דְּיוֹקָן שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דְיוֹקָן שֶׁלּוֹ כַּדְּיוֹקָן (שהואלמעלה, וכל אחד עושה דיוקן שלו כדיוקן) שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בָּאָרֶץ.

אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה הָיָה מַרְאֶה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים וְהַדְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַטָּה, כַּמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהֶרְאָה בְתוֹכוֹ כָּל אוֹתָם דְּיוֹקְנָאוֹת.

מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, אַתָּה - סוֹד הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וְהָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָם כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל תִּקּוּנוֹ כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה בְּתוֹךְ עֲשָׁשִׁית וְתוֹךְ מַרְאָה שֶׁמַּרְאָה אֶת כָּל הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהֶם מֹשֶׁה, הִתְקַשָּׁה לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה בְּסִימָנְךְ וַאֲנִי בְּסִימָנִי. אָז הִתְיַשֵּׁב מֹשֶׁה בְּכָל מַעֲשֶׂה.

וכדי שנבין את זה אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר אלה פקודי המשכן אות יז

משמע דכתיב וכו': זה משמע. שכתוב, אשר אתה מראה, אתה הוא סוד המראה שאינה מאירה, שהיא המלכות, שהיא הראה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר ודבר על תקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה היה מתקשה בהן, כי שם בתוך המלכות עמד כל דבר ודבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה היתה משוית צורתה לצורה הדמיונית שבעולם הזה במשכן, ונמצא שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית, (כנ"ל אות ט"ו) וע"כ נתקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה בסימניך, ואני בסימני. שמשה יתפוש הסימנים הדמיונים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחנים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז נתישב משה בכל העבודה של המשכן.

לפי דברי הזוהר הקדוש הקב"ה הראה לו את הכלים באספקלריה לא מאירה ולא באספקלריה מאירה כלומר במצב שהוא לא בהיר לחלוטין בדרגה של הנביאים ולא בדרגתו של משה . כי משה היה בדרגה של נביאות של אספקלריה מאירה .

ולא רק זה אומר הזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בּוֹ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לוֹ אֶת הַכֹּל בִּדְמוּתוֹ כָּל דָּבָר וְדָבָר. בַּמָּה הוּא הֶרְאָה לוֹ? בְּאֵשׁ לְבָנָה וּבְאֵשׁ שְׁחֹרָה וּבְאֵשׁ אֲדֻמָּה וּבְאֵשׁ יְרֻקָּה. מַה כָּתוּב? (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם כְּכָל אֲשֶׁר מָרְאֶה בָּהָר. עִם כָּל זֶה הִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה.

בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהֶרְאָה לוֹ עַיִן בְּעַיִן, לֹא רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁחָכְמָה לֹא הָיְתָה עִמּוֹ - בֹּא וּרְאֵה, בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל שְׁאָר אוֹתָם הָאֲחֵרִים, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא רָאוּ כְּמוֹ מֹשֶׁה, מַה כָּתוּב? וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וְגוֹ'. אִם הֵם שֶׁלֹּא רָאוּ עָשׂוּ כָּךְ - מֹשֶׁה שֶׁרָאָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מֹשֶׁה, אַף עַל גַּב שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהַמִּשְׁכָּן מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּיָדוֹ וְעַל יָדוֹ, וְהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב וּרְאֵה וַעֲשֵׂה.

אומר הזוהר הקדוש שמשה ידע לעשות את המנורה הארון והשולחן לאחר שהקב"ה הראה לו אבל היה לו סיבה לא לעשות אותם ואומר הזוהר הקדוש אם בצלאל שלא ראה מה שמשה ראה (כפי שהראה לו המלאך גבריאל  ) עשה את המנורה הארון והשולחן משה שראה לא יכול לעשות ? ואומר הזהר הקדוש שמשה לא רצה לעשות ונשאלת השאלה למה משה לא רצה לעשות ?

אומר החדושי הרשב"א - פירושי ההגדות מסכת תענית דף ה עמוד א

יש בזה סוד. ודע כי ירושלים של מטה וציון ובית המקדש כולם ציורין הם לענינים שכליים דקים מאוד4, גם כל ארץ ישראל, ועל כן נקראת הארץ ארץ החיים ונחלת ה', ועל כן תלויות בארץ כמה מצוות התורה. ועל זה אמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. וכלי המקדש ציורים לענינים רוחניים, והוא אמרו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

כלומר יש עולם למעלה ויש עולם למטה . העולם למעלה "מתורגם" לעולם של מטה כלומר כל דבר למעלה צריך להיות מתורגם לדבר הנמצא בעולם שלנו .

ואומר  פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר אלה פקודי המשכן אות טו

ת"ח בשעתא דאמר וכו': בוא וראה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, עשה את המשכן, היה עומד משה בתמהון, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בעין, כמ"ש וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. מהו בתבניתם. אלא למדנו, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, צורת כל דבר ודבר באותה הצורה שהוא למעלה, שהיא רוחנית, וכל אחת ואחת מהצורות הרוחניות שלמעלה היתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

כלומר מה שנעשה למטה נמצא בדרגה של מי שמתרגם את זה לפי דרגתו . וכנראה הבין משה שכאשר הקב"ה מראה לו את התבנית בדרגה של אספקלריה לא מאירה שהיא לא דרגתו של משה הוא צריך שה"מתרגם" יהיה בדרגה של אספקלריה לא מאירה ולא בדרגה של אספקלריה מאירה  . משה הבין שמי שצריך לעשות את כלי המשכן זה לא הוא עצמו כי משה בדרגה גבוהה יותר מאשר מה שהראה לו הקב"ה או יותר נכון המלאך גבריאל שאומרת הגמרא גבריאל היה חגור כמין פסיקיא כלומר כמו אומן ולכן משה  עצמו לא רצה לעשות את המנורה הארון והשולחן והשאיר את זה לבצלאל כי משה ידע שיש כאן סכנה לעם ישראל

אומר שיר מעון דברים פרק ג פסוק כה

(כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. איתא במדרש אמר ה' למשה אתה אוחז החבל בשני ראשים אם אעברה נא בטל סלח נא, ואם סלח נא בטל אעברה נא. והוא תמוה היכן תליא זה בזה. וי"ל אמרו חכז"ל (סוטה ל"ה ע"א) על פסוק ויבכו העם בלילה ההוא, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות, ונגזר אז שיחרב ביהמ"ק ויתפזרו ישראל בגלות, וזה היה טובה גדולה לישראל שיתכפרו להם עוונותיהם עי"ז, כדכתיב תם עונך בת ציון (איכה ד' כ"ב), וכדדרשו חכז"ל (איכ"ר ד' י"ד) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים ע"ט א'), קינה מבעי' ליה, אלא מזמור ששפך חמתו על עצים ואבנים, ואיתא בספרים (פרשת דרכים דרוש ח') שאם היה משה נכנס לארץ ישראל היה עולם התיקון ולא נחרב בית המקדש ולא נתפזרו ישראל בגלות, (והיה העולם מתוקן, רק הפושעים היו מקבלים עונשם), וממילא לא היה להם כפרה לדור המדבר. וזה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שאם בטל אעברה נא והיה משה נכנס לארץ היה בטל סלח נא, כי אז לא היה חורבן וגלות כדי שיתכפר עליהם, ואם קיים סלח נא ממילא בטל אעברה נא. [שמעתי שאיתא פשט זה בדברי רבותינו האחרונים זצ"ל].

מכאן שהבין משה שאם היה עושה את הכלים באספקלריה מאירה היה עם ישראל חס וחלילה מושמד ולכן הבין משה רבנו שכאשר הקב"ה הראה לו את בית המקדש בדרגה שהיא לא שלו שלו  הוא הבין שהוא לא יכול לעשות את הכלים של בית המקדש ולא את המשכן והבין שצריך לעשות אותם מי שנמצא בדרגה יותר נמוכה כי חורבן בית המקדש כולל כלי המשכן יהיו כפרה לעם ישראל ואם הוא יעשה את בית המקדש באספקלריה מאירה לא ניתן יהיה להחריב את בית המקדש ואז הקב"ה  היה נפרע מעם ישראל עצמו .

משה קיבל את המראות באספקלריה לא מאירה כלומר לא בדרגתו ולכן היה לו גם קשה להבין את מה שצריך לעשות כי חוסר הבנה יכול להיגרם או ממשהו שמעליך אבל גם בדבר שהוא פחות מדרגתך . ולכן אין קושיה על הזהר הקדוש שמצד אחד אומר שמשה ידע לפחות כמו בצלאל ומצד שני היה לו קשה . הקושי היה שמשה היה צריך לשנמך את עצמו לדרגה של אספקלריה לא מאירה כדי להבין איך לתרגם את המראות למעשה בנית המשכן .

קושיה נוספת שצריך להבין מה ההבדל בן ארון הקודש שנשאר כי הוא נגנז לעומת שאר הכלים  כמו המנורה והשולחן שנלקחו על ידי הרומאים שהחריבו את בית המקדש ?

אומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף נב עמוד ב

גמרא. במאי עסקינן? אילימא במקדש ראשון - מי הוו פרוכת? אלא במקדש שני - מי הוה ארון? והתניא: משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל, שנאמר וכלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך. ומי גנזו - יאשיהו גנזו.

מתרץ החשוקי חמד מסכת יומא דף נב עמוד ב

ועל עצם הקושיא מדוע רק גנזו את הארון, ציין גיסי שליט"א למה שכתב המנחת חינוך (מצוה צא אות ט) שעשיית הארון היתה רק פעם אחת, ולא כבשולחן ששלמה עשה עשר שלחנות, וכן עשה כמה מנורות, ולכן גנזו כדי שיהיה לעתיד לבוא.

והתירוץ שלי לקושיה הנ"ל שהארון לא היה מן המידה

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כא עמוד א

והאמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה.

רש"י מסכת יומא דף כא עמוד א

מקום ארון אינו מן המדה - אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום, דתניא: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת, והרי כל החלל לא היה אלא עשרים על עשרים, שנאמר (מלכים א, פרק ו) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום.

ולכן הארון הוא הדבר היחידי שניתן היה לגנוז כי הוא לא היה מן המידה .