פרשת חקת למה כתוב בנפש האדם ? מה המשמעות של מוות ומה המקור של המוות ? למה המטה ששמו בקודש הקודשים פרח ? איפה ניתן לראות בצורה מוחשית את החיים ואת המוות ? למה אדם שהוא טמא ונכנס לבית המקדש הוא בכרת ב'/תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת חקת למה כתוב בנפש האדם ? מה המשמעות של מוות ומה המקור של המוות ? למה המטה ששמו
בקודש הקודשים פרח ? איפה ניתן לראות בצורה מוחשית את החיים ואת המוות ? למה אדם שהוא טמא
ונכנס לבית המקדש הוא בכרת ב'/תמוז/תשע"ט

במדבר פרק יט

(יג) כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶפֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֽאֹ יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְקֹוָק֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַ נֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא

מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לאֹ־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ:

ואומר רש"י במדבר פרשת חקת פרק יט פסוק יג

(יג) במת בנפש - ואי זה מת, של נפש האדם, להוציא נפש בהמה,פ שאין טומאתה צריכה הזאה.

דבר אחר בנפש זו רביעית דם:

את משכן ה' טמא - אם נכנס לעזרה אפילו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:

עוד טמאתו בו - אף על פי שטבל:

וצריך להבין למה יש כאן עונש כזה חמור על מי שנגע במת שהוא אבי אבות הטומאה וכניסה שלו לבית

המקדש טמא תגרום לו לכריתת הנפש שלו ?

וכך כותב הזוהר על אבי אבות הטומאה

וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד שֶׁל הַטּוֹב, כָּךְ יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד הָרַע. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם. שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים (קהלת ז), וְהָרְשָׁעִים הֵם אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁהֵם טְמֵא מֵת וְשֶׁרֶץ, שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הָאָדָם מֵאֲוִירוֹ וּמִתּוֹכוֹ וּמִגַּבּוֹ. וַאֲפִלּוּ תּוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן נִטְמָא בָהֶם. וְלָכֵן (ויקרא כא) [ו] עַל כָּל נַפְשּת מֵת לֹא יָבא. שֶׁרָשָׁע קָרוּי מֵת. וּהַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא

המוות שייך לרע שנקרא מת . החיים שייכים לטוב לאור ולמנורה שמפיצה אור .

בית המקדש הוא מקום של הטוב ושל החיים במדבר פרק יז

(כב) וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת:

(כג) וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּב֤ אֹ מֹשֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲ֣רֹן לְבֵ֣ית לִֵו֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ

וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים:

והמשמעות של פריחת המטה אומר התולדות יצחק במדבר פרק יז פסוק כג

(כג) ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ

ויגמל שקדים והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ, הרבה נסים נעשו בזה. אחד שהוציא שני פרחים האחד נפל כשגמל שקדים שכן הדרך, השני נשאר לעולם וזה הוא שאמרו חכמים ז"ל [עי'במד"ר יח כג] שנגנז מטה אהרן בפרחו ושקדו וזה נס גדול. הנס השני, שטבע שאר אילנות כשנכרתים מוציאים פרח מצד לחלוחית שבהן, ואילן שקד כשנכרת מתייבש ואינו נשאר בו שום לחלוחית, ולזה ראה ירמיה [א יא] מקל שקד שאבד לחלוחית שבישראל. הנס השלישי, במדרש שאלו השקדים היו מתוקים ומרים, המתוקים מצד ימין המטה, והמרים מצד שמאל, וכשיהיו ישראל עושים רצונו של מקום, היו הפרחים המתוקים של צד ימין לחים ושל צד שמאל כמושין, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום, היו הפרחים של צד שמאל לחים ושל צד ימין כמושין. והטעם שהוציא פרח רמז לבני אהרן שהן פרחי כהונה, לומר כי מיי' היתה זאת להם ויצץ ציץ על אהרן שעליו ציץ נזר הקדש, שקדים על הלוים השוקדים במקדש כל הימים, לומר שהקב"ה שלח למשה כל אלו המנויים כי לא מלבו, ומה שהקדים הפרח לציץ שכן התחילו בניו לעבוד כי בפרשת ויקרא כתיב [א ה] בני אהרן ולא הוזכר עדיין אהרן.

כלומר בית המקדש הוא המקום שבו נמצאת השכינה ולכן שם יש את החיים ולא את המוות . יש שם מוות

רק למי שמתנהג לא לפי חוקת התורה שנתנה על ידי הקב"ה . שם בבית המקדש נמצאת מידת הדין ולכן

מי שהולך כנגד התורה מידת הדין באה איתו במשפט . ומי שהולך לפי מצוות התורה מקבל את החיות

שלו מבית המקדש . והצד ההפוך של החיים זה המוות וזה סופו של מי שמכניס אש זרה לבית המקדש

ויקרא פרק י

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־֠אַהֲ רֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙

אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר ל֦אֹ צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתּ֣אֹכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥ י יְקֹוָֽק:

 

ומתי המיתה הגיעה לעולם ? כאשר האדם הראשון חטא והחטא שלו הכניס את המוות לעולם

שיר מעון במדבר פרק יט פסוק יג

איתא (בשבת נ"ה ע"ב) אמרו מה"ש לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה קנסת מיתה לאדה"ר אמר

להם מצוה אחת צויתי לו ועבר עליה, אמרו מה"ש הלא משה ואהרן שקיימו כל התורה מאל"ף ועד

תי"ו וקנסת עליהם מיתה, אמר הקדוש ברוך הוא מקרה אחד לצדיק ולרשע. וי"ל כתיב (קהלת ח'

י"א) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע, והכוונה

אם הרשע יענש מיד, הי' כל אדם ירא לנפשו לעשות עבירה, ואז תיבטל הבחירה ושכר ועונש, אבל

ע"י שהקב"ה מאריך אף מלא לב בני אדם לעשות רע. וזה פי' של מדרש הנ"ל, ע"י אדה"ר נגזר

מיתה לו ולכל הדורות לעולם, כי אם יראו שהצדיקים המקיימים תורה יחי' לעולם והרשעים ימותו,

א"כ מי פתי יחטא עוד, וזה שהשיב הקדוש ברוך הוא על אדה"ר נקנסה המיתה מפני שחטא,

וממילא צריך להיות מקרה אחד לצדיק ולרשע, חוץ מיחידים כמו אלי' הנביא זכור לטוב.

וזה בדיוק המשמעות של הבחירה של האדם דברים פרק ל

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

והדרך לתיקון העולם לתיקון מהמוות הוא דרך הקמת בית המקדש . ובית המקדש הוא חלק מכפרת העוון

של המיתה שחזרה לעולם אחרי חטא העגל . במתן תורה תוקן חטא האדם הראשון והתבטלה המיתה אבל

חטא העגל החזיר את המיתה לעולם ואת הצורך בתיקון חטא העגל וזה היה חלק מהתפקיד של בית

המקדש אומר [רבינו] בחיי שמות פרק לד

אין לך פורענות שבאה על ישראל שאין בה קצת מפורענות של עגל. וא"כ איך יפקוד הקדוש ברוך

הוא בכל דור ודור קצת מאותו עון, ומדת הפקידה ואף כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אינה מתפשטת אלא עד ד' דורות, והתשובה בזה כי מה שאמור "פקדי ופקדתי" אין זה לשון פקידה

בכאן אלא לשון זכירה שהקב"ה זוכר עון העגל כשהדור חוטא, אבל אינו פוקדו, כי בחרבן בית

המקדש נפקד הכל ונמחה העון לגמרי, כי בודאי היה החרבן ההוא והאבדה ההיא העצומה שאבדו

ישראל שיתמרקו בה עונותיהם ולא ישאר להם מעון העגל כלום. והנה מצינו בחרבן בהמ"ק

שכתוב: (יחזקאל ט, א) "קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחתו בידו", ובמלת "פקודות" רמז מקרא

זה: "וביום פקדי ופקדתי".

ולכן מיתה ובית מקדש זה דבר מנוגד . ולכן אם אתה מכניס לבית המקדש מוות למקום שהוא התמצית של

החיים המקום בממנו שממנו החיים נובעים אז אתה נמצא בכרת .

ואותו מקום של בית המקדש הוא המקום של אבן השתייה ממנו נברא העולם ואותו אבן שתייה היית לפני

בריאת העולם . וכך אומר הזוהר הקדוש

אָמַר לוֹ, שָׁאַלְתִּי עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בַּפָּסוּק הַזֶּה [סוד של אבן השתיה שאמרת], וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, שֶׁזּוֹ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, [עכשו שמקשיב לדברי] אֵיךְ אֶפְשָׁר? שֶׁהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ כָּעֵת, וְכָתוּב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו?

וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזּוֹ הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקַפְּלָה תַּחְתָּיו, וְאוֹתָהּ אֶבֶן תַּחְתָּיו הָיְתָה. אָמַר לוֹ, אֲשֶׁר שָׂם כָּתוּב, וְכָתוּב וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לוֹ, אִם יָדַעְתָּ הַדָּבָר - אֱמֹר אוֹתוֹ.

כלומר בית המקדש יושב על מקור החיים המקור של העולם . המוות הוא ההיפך של בית המקדש ולכו מי

שמכניס מוות לתוך בית המקדש סופו למות מיתה בידי שמים . וזה המשמעות של כניסה של אדם שנגע

במת ונכנס לבית המקדש טמא .