פורים למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי? ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פורים  למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי?   ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

כתוב בגמרא חברותא מסכת מגילה דף ז עמוד ב

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי [להשתכר ביין⁽²⁵⁴⁾] בפוריא, עד דלא ידע להבחין בין ארור המן - לברוך מרדכי⁽²⁵⁵⁾.רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום [נשתכרו], קם רבה - שחטיה⁽²⁵⁶⁾ לרבי זירא.למחר, בעי רבה עליה דרבי זירא רחמי - ואחייה [והחייהו]⁽²⁵⁹⁾.

לשנה הבאה, אמר ליה רבה לרבי זירא: ניתי מר, ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי!אמר ליה רבי זירא: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, וחושש אני שמא לא ייעשה לי נס כדאשתקד.

כמה שנים טובות אני מנסה להבין את הגמרא הזאת בייחוד שכתבתי לא מעט על עניין שתית היין בפורים ולמה התכוון רבא שאמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

ולא הצלחתי למצוא הסבר שיתיישב על הלב שלי.

הקושיה המרכזית למה שחט רבה את רב זירא ? לי תמיד היה ברור שהוא שחט אותו כי הוא חשב שרבי זירא הוא עמלק ובגלל שהוא עמלק הוא צריך לשחוט אותו . וזה ממש לא מתיישב על הלב והשכל מה פתאום רבי זירא נחשב לעמלק ? למה אחרי שתיית היין רבה מסתכל על רבי זירא כעמלק?.

קושי עצום נוסף שרבי זירא לא בא בטענות לרבה על ששחט אותו והוא לכאורה חושב שרבה שחט אותו כדין וכל הסיבה שהוא לא מוכן לעשות איתו סעודת פורים בשנה הבאה לא בגלל שהוא אולי ישחט אותו שנית כי אם  בגלל שלא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא . וזה פלא עצום . לכאורה רבי זירא מסכים עם רבה שהוא שחט אותו בסעודת פורים לפי הדין אם זה לא היה הציור רבי זירא היה מעלה כנגד רבה  טענה הלכתית ולא את הטענה האם נס יתרחש שנית או לא  . גם רבה עצמו לא חשב שהוא עשה משהו לא נכון הלכתית ששחט את רבי זירא עובדה שהוא הציע לו שנית לעשות סעודת פורים בשנה הבאה   וזה בדיוק הקושי שלי להבין מדוע באמת היה נכון לרבה לשחוט את רבי זירא ? מדוע נכון היה שיתרחש נס והוא יוכל להחיות את רבי זירא ? ומדוע הסכים רבי זירא לרבה שהוא שחט אותו כדין ?  

דבר ראשון ומובן בהחלט למה רבי זירא לא הסכים להגיע שנית לסעודת פורים כי רבי זירא לשיטתו חשב שבמקום סכנה לא צריך לאתגר את מידת הדין כתוב בגמרא חברותא מסכת שבת דף לב עמוד א

ואזיל רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויחשוב לומר שעושין לו נס, כישמא אין עושין לו נס. ואף אם עושין לו נס - מנכין, מפחיתים לו מזכויותיו בשכר הצלתו⁽⁹⁵⁾.

אמר רבי חנין: מאי קראה? דכתיב: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". דהיינו, הוקטנו ונתמעטו זכויותי בשביל החסדים אשר עשית עימי.רבי זירא היה נוהג, שביומא דשותא, יום שמנשבת בו רוח דרומית חזקה, לא נפיק לביני דיקלא, מחשש שיפול עליו עץ דקל.

כלומר ההחלטה של רבי זירא לא להגיע לסעודת פורים פעם נוספת נכונה לשיטתו של רבי זירא שבמקום סכנה אין צריך לעמוד כי אולי מידת הדין תכריע לרעתו ורבה לא יוכל להחיות אותו כמו שעשה בפעם הראשונה .

עכשיו ננסה להבין את שיטתו של רבא לגבי נושא של לימוד תורה וחשיבותו

חברותא מסכת שבת דף י עמוד א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר עליו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! שהתורה מביאתו לחיי העולם הבא שהם נצחיים, ואילו התפלה היא צורך חיי שעה, כגון רפואה ושלום ומזונות.והוא [רב המנונא] סבר: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד! ואין לקצר מהזמן הראוי לתפלה בשביל תלמוד תורה.רבי ירמיה הוי יתיב קמיה דרב זירא, והוו עסקי בשמעתתא. נגה [נתאחר] היום והגיע הזמן לצלויי, והוה קא מסרהב [ממהר] רבי ירמיה להפסיק הלימוד ולהתפלל. קרי עליה רבי זירא את הפסוק: גם "מסיר אזנו משמוע תורה תפלתו תועבה"!⁽⁵⁾

רבא לשיטתו מבין שלימוד תורה הוא הדבר היחידי בכל שיעור נחשב שנחשב חיי עולם ושאר המצוות נחשבות במצב מסוים חיי שעה כולל תפילה כאשר עושים מעבר למינימום הנדרש . לפי דברי  הגמרא רבי זירא מסכים לדעתו של רבא. כלומר לימוד התורה הוא הדבר היחידי שבכל שיעור נחשב חיי עולם חוץ מקיום שאר המצוות באופן שיוצא ידי חובת המצווה כל התעסקות מעבר לזה תחשב לחיי שעה כמו אריכות בתפילה אף על פי שזה לשם שמים .

את המשמעות של עזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה במצב שמתוחה עליך מידת הדין אנחנו רואים בגמרא  חברותא מסכת תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם] לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!

כלומר דינו של אדם שעוזב  חיי עולם לטובת חיי שעה כאשר מידת הדין מתוחה עליו הוא מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין מהי המציאות שנוצרת בפורים האם היא דומה למצב שבו מידת הדין מתוחה על העולם ?

אסתר פרק ג פסוק ב

(ב) וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה:

מרדכי מבין שהמצב של קבלת התורה באהבה שזה מהותו של פורים הוא מצב שבו מתוחה מידת הדין ואין לו שום אפשרות להתפשר מול המן העמלקי ולכן הוא לא יכול לכרוע ברך לעמלק גם במצב של סיכון עם ישראל בהתנגשות חזיתית מול כל ממלכת אחשורוש .

אסתר פרק ד פסוק א

(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה:

גם מול גזירת שמד לא נכנע מרדכי כי הוא ידע שיש כאן מלחמה קיום על הדת היהודית . התנגשות חזיתית של העם היהודי מול עמלק. אי קבלת התורה באהבה על ידי עם ישראל משמעותו השמדת של עם ישראל וחזרה של העולם לתוהו ובהו . בפורים אין אפשרות לפשרות כמו שעשה רבן יוחנן

חברותא מסכת גיטין דף נו עמוד ב

אמר ליה אספסיינוס:מיזל אזילנא, ואיניש אחרינא משדרנא, אלא בעי מינאי מידי דאתן לך.

[הריני הולך מכאן, ואשלח אחר תחתי; ואולם בקש ממני איזה דבר ואתן לך].אמר ליה רבן יוחנן: תן לי: יבנה וחכמיה, ושושילתא [משפחת] דרבן גמליאל הנשיא שלא יהרגום כדי שלא תכלה שולטנות בית דוד, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק [רופאים שירפאו את רבי צדוק].קרי עליה - דרבן יוחנן - רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא את הפסוק: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.דאיבעי ליה לרבן יוחנן למימר ליה לאספסיינוס:לשבקינהו הדא זימנא, והוא רבן יוחנן סבר: דלמא כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי.[עזוב את ישראל בזאת הפעם; ואילו רבן יוחנן שלא ביקש כן, משום שסבר: שמא בקשה כה גדולה לא יסכים לעשות, וממילא לא יעשה כלום, ואפילו הצלה מעטה לא תהיה].

פורים זה או הצלה מלאה או השמדה אין משהו באמצע .

אסתר פרק ד פסוק יג - יד

(יג) וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים:

(יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:

אסתר פרק ט פסוק ה

(ה) וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם:

בפורים עם ישראל ניצח ועמלק מת . אין שום דבר באמצע . במצב של מתן תורה מידת הדין שולטת בעולם לטובה וגם לרעה .

בפורים קיים או ברוך מרדכי או ארור המן אין שום דבר באמצע . זה מה שהבין רבה וגם רב זירא.

כאשר רבא אמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי הבין רבא ששתית היין מביאה את האדם למצב של ראיית העולם מזווית של 70 זקנים ראית העולם ללא הסתרה ובעולם כזה יש או ברוך מרדכי או ארור המן לא יכל להיות שום דבר באמצע . אם אתה לא נמצא בברוך מרדכי ב 100 אחוז אתה נמצא בארור המן .

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר שתיית היין מביאה אותך לראות את העולם האמיתי כפי שהיה בפורים מציאות של או ברוך מרדכי או ארור המן .

גם בקבלת התורה במעמד הר סיני יש מי שקיבל את התורה ויש מי שדחה אותה . מי שקיבל את התורה שייך לעולם ומי שלא יוצא מהעולם . אין משהו באמצע . מי שלא קיבל את התורה נמצא בחורבן .

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון

מה שאין כן למשה רבינו ע"ה כשהראו לו בסנה נקרא הר האלהים חורבה כמו שהיה בשעת מתן תורה. כמו שנאמר (שמות ג', י"ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. היינו הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם כמו שיהיה לעתיד והגוים חרוב יחרבו.

ועכשיו אולי ניתן להבין את דבריו של רבא בצורה מחודשת

מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

הכוונה שיקבל דעת 70 זקנים ויבין את הסוד של העולם במצב של קבלת תורה .שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . כלומר שלא ידע רק את 2 הקצוות ואת האמצע יבין שהוא רק ולא קיים וזה משמעות המילה בין . כלומר שהידיעה שלו תראה את המציאות שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . אם אתה לא ברוך מרדכי אתה בוודאות ארור המן . ולכן במקרה של אילפא ורבי יוחנן כאשר מידת הדין שולטת הם חייבים מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין לאור התובנה הזאת נבין איך ראה רבה את רבי זירא

חברותא מסכת ברכות דף כח עמוד א

רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה, ולא היה יכול לעסוק בתורה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי.אמר: כי חלפי רבנן, אז איקום מקמייהו, ואקבל אגרא [שכר] לכל הפחות על מצוה זו של כבוד תלמידי חכמים.⁽²¹⁾

לרבי זירא היה מצבים שלא יכול ללמוד תורה אומנם היה אנוס אבל הוא לא היה מסוגל ללמוד תורה ובעולם שיש או ברוך מרדכי או ארור המן רבי זירא נחשב ארור המן אבל באונס ולכן צריך להגיד שזה מה שקרה לו בפורים ואז מובן שכאשר רבה שתה יין והגיע לראייה של 70 זקנים רבי זירא  נחשב לעמלק כי הוא לא ברוך מרדכי ולכן רבה שחט אותו . רבי זירא הסכים איתו שבפורים בזמן קבלת התורה מידת הדין שולטת ולכן הוא חייב מיתה בידי שמים  . אבל לאחר פורים כאשר חזרנו לעולם "רגיל" יכול רבה להחיות אותו בנס כי סוף סוף רבי זירא היה אנוס .

זה גם דעתו של רבי זירא כפי שאנחנו רואים מדעתו של רבי זירא  מה יהיה כאשר בן דויד בא ( פורים הוא זמן שבו שתיית היין מביאה אותך להגיע לדעת 70 זקנים כמו שיהיה כאשר בן דויד יגיע ואז לא נדרש היין להגיע לדעת 70 זקנים ) ולכן ברור לנו למה רבי זירא לא בא בטענה כלפי רבה .

חברותא מסכת כתובות דף קיב עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא הרבה מסטינים והרבה מלמדי חובה יהיו בתלמידי חכמים, שיעמדו כנגדם.והוסיף רבי זירא: כי אמריתה, כשאמרתי זאת קמיה דשמואל - אמר לי: צירוף אחר צירוף, גזירות אחר גזירות יהיו ערב בואו של המשיח.וכפי שנאמר על ידי הנביא ישעיהו [פרק ו], בנבואתו על מה שעתיד לקרות לעתיד לבוא, ערב ביאת המשיח:"ועוד בה עשיריה [הקדוש ברוך הוא יסנן את הרשעים מאומתו, האומה הישראלית, באמצעות אש של חורבן נורא, כמו שמזקק הצורף את הכסף מתוך הפסולת באמצעות חום האש, עד שתשאר רק עשירית נבחרת מכלל ישראל]".⁽¹⁾אך לא יהיה די בסינון הזה.אלא "ושבה האומה הישראלית פעם נוספת, והיתה לבער" [שוב תחזור האומה הישראלית, לאחר שתשאר ממנה רק עשירית האומה, לזיקוק באש, כדי לנקותה לחלוטין].

תני רב יוסף: בזוזי, ובזוזי דבזוזי, שוללים שיגלו אותם מארצם, ושוללי שוללים, שיחזרו ויגלום אחרי שיחזרו מהגלות - יהיו אז לאומה הישראלית.⁽²⁾

ואת דעתו של רבי זירא על מי שלא יכול ללמוד תורה

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

רבא ברא גברא על ידי ספר יצירה. שדריה שלחו לקמיה דרבי זירא.

הוה קא משתעי בהדיה, מדבר אליו, ולא הוה קא מהדר ליה, ולא היה עונה לו, כי לו היה לו את כח הדיבור.אמר ליה רבי זירא: מן חבריא את, אתה הוא אחד מן הנבראים על ידי ה"חברים", הדר לעפריך! חור לעפרך.

כלומר מכאן ניתן להבין את שיטתו של רבי זירא שאדם שלא יכול לדבר ולא יכול ללמוד תורה מקומו באדמה . אדם שכן יכול לדבר אבל לא מסוגל בזמן שמידת הדין שולטת בעולם ללמוד תורה הוא כמו אותו גולם ולכן מקומו באדמה .

לסיכום יוצא לנו שפורים זה מציאות שמידת הדין שולטת בו כי הוא זמן של קבלת תורה . בפורים יש או ברוך מרדכי או ארור המן ומי ששותה יין בדרגה שמקבל דעת 70 זקנים רואה את העולם כמו שהוא או שאתה נמצא בברוך מרדכי ואם לא אתה ודאי ארור המן . ואז אתה במין שאין שום דבר באמצע וזה משמעות דבריו של רבא עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

 

פרשת משפטים האם הקושיה של הרב הרשלר שה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא מדבר על מה שדיבר הקב"ה למשה אחרי חטא המרגלים וסותר לחלוטין את הפרוש שלי ? מה קיבל באמת כלב ? מה ביקש באמת כלב מיהושע ? האם הבקשה של כלב קשורה לקבלת התורה או לקבלת חלק מארץ ישראל ? האם התורה של אדם קשורה לחלק ששייך לו בארץ ישראל ? האם עכסה היית צדיקה ? האם מה שבקשה עכסה מבעלה מראה על חוסר אמונה ? האם מה שבקשה עכסה גרם לכלב לבקש את כל חברון כלומר את כל התורה ? האם מי שיש לו תורה חלקית בלבד הקב"ה יפרנס אותו ללא השתדלות ? למה התיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במערכת המכפלה ? מתי תוסר החרב המתהפכת ומה מקומה כיום ? מה הקשר של מערכת המכפלה לירושלים ? ‏כ"ו/שבט/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת משפטים האם הקושיה של הרב הרשלר שה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  מדבר על מה שדיבר הקב"ה למשה אחרי חטא המרגלים וסותר לחלוטין את הפרוש שלי ? מה קיבל באמת כלב ? מה ביקש באמת כלב מיהושע ? האם הבקשה של כלב קשורה לקבלת התורה או לקבלת חלק מארץ ישראל ? האם התורה של אדם קשורה לחלק ששייך לו בארץ ישראל ? האם עכסה היית צדיקה ? האם מה שבקשה עכסה מבעלה מראה על חוסר אמונה ? האם מה שבקשה עכסה גרם לכלב לבקש את כל חברון כלומר את כל התורה ? האם מי שיש לו תורה חלקית בלבד הקב"ה יפרנס אותו ללא השתדלות ? למה התיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במערכת המכפלה ? מתי תוסר  החרב המתהפכת ומה מקומה כיום ? מה הקשר של מערכת המכפלה לירושלים ?  ‏כ"ו/שבט/תשפ"ב

שבוע שעבר ניסיתי להראות שחברון היא המקום שהיה אמור להיות מעמד מתן תורה במידה ועם ישראל היה עולה דרך פלשתים והבאתי כאסמכתא את מה שכתוב בספר יהושע פרק יד פסוק י - יג

 (יב) וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְקֹוָ֤ק אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק:

(יג) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה:

והעיר לי הרב הרשלר שבפשט הדברים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  מדבר על מה שאמר הקב"ה למשה בספר דברים דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לד - לו

(לד) וַיִּשְׁמַ֥ע יְקֹוָ֖ק אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר:

(לה) אִם־יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַאֲבֹתֵיכֶֽם:

(לו) זֽוּלָתִ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ ה֣וּא יִרְאֶ֔נָּה וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ וּלְבָנָ֑יו יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר מִלֵּ֖א אַחֲרֵ֥י יְקֹוָֽק:

ואומר רבינו בחיי דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לו

(לו) הארץ אשר דרך בה. היא חברון, שנאמר: (במדבר יג, כב) "ויבא עד חברון". והזכיר כלב תחלה כי הש"י יזכירנו כן לעולם ואחריו יהושע.

אם כך יוצא לנו שחברון ניתנה ליהושע כי הוא התהלך בה והבקשה שלו היית על מה שהבטיח הקב"ה למשה מיד לאחר חטא המרגלים . זה סותר את מה שרציתי לפרש שמדובר אשר דיבר הקב"ה ביום ההוא מדובר על מעמד הסנה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

ומנלן שכלב נטל את חלקו בלא גורל?דכתיב, "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה⁽²⁰⁵⁾, ויורש משם את שלשה בני הענק".ומקשה הגמרא: כיצד נתנו לו את חברון, והלא חברון עיר מקלט הואי?

אמר אביי: כלב קיבל את פרוורהא. [פרברי, וסביבות העיר].דכתיב, "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו".ואכן, חברון עצמה לא נתנה לו אלא היתה עיר מקלט.

יוצא לנו שלכלב לא ניתנה חברון הוא קיבל  רק הפרברים שלה

אומר הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

עיר מקלט הואי - כדכתיב ביהושע ולבני אהרן הכהנים נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה.

פרוורהא - כפרים ושדות שסביב להעיר חוצה למגרש.

אם כן אומנם כלב קיבל חלקים חיצוניים של חברון ולא את עיקר חברון . ולכן לשיטתי ניתן להגיד שאכן ביקש כלב את חברון המקורית ולא את הפרברים הוא ביקש את הערים הבצורות כלומר את עיקר חברון אבל יהושע נתן לו רק את החלק החיצוני מחוץ אפילו למגרש של חברון . ואם כך הפרוש שלי חוזר בשופי למקומו . יוצא לנו שהפרוש של הפסוקים בספר דברים וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ מדובר לפי הפרשנות של יהושע בפרברים של חברון . יכול להיות 2 פרושים שכלב עצמו הבין שהקב"ה הבטיח לו את חברון עצמה אבל יהושע פסק אחרת או שכלב רצה ודיבר שמגיע לו את כל חברון כמו שהבטיח למשה במעמד הסנה והקב"ה נתן לו רק את הפרברים.

ויש לי ראיה מצוינת לרצון של כלב בן יפונה לקבל את חברון כלומר את המקום שהיה ראוי לקבל את כל התורה במעשה של ביתו עכסה

נאמר בשופטים פרק א פסוק יב - יג

(יב) וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:

(יג) וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:

ואומר האלשיך פרשת שופטים

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (תמורה טז א) האומרים כי שלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והלכו אצל יהושע ולא ידע ובקשו לרגום אותו באבנים, עד שבא כלב ואמר מי אשר יזכור אותן בפלפולו אתן לו את בתי לאשה, וזהו אומרו, אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה, ואז החזירם עתניאל אחיו בפלפולו, וזהו וילכדה עתניאל וכו'.

כלומר כלב בן יפונה מוכן לתת את בתו למי שיוכל להחזיר את 300 ההלכות שנשכחו בגלל יהושע . והוא רצה לתת את קרית ספר תמורת זה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתא⁽¹¹⁶⁾ תנא, בברייתא שנינו: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, מדרשי "קל וחומר", וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים,⁽¹¹⁷⁾ נשתכחו בימי אבלו של משה!

נאמר בספר יהושע בעת חלוקת הארץ [פרק טו] וכן נאמר בספר שופטים [א, בשינויים מועטים]: "ולכלב בן יפונה נתן [יהושע] חלק בתוך בני יהודה אל פי ה' ליהושע, את קרית ארבע אבי הענק, היא חברון. ויורש משם כלב את שלשה בני הענק. את ששי ואת אחימן ואת תלמי ילידי הענק. ויעל [כלב] משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קרית ספר. ויאמר כלב: אשר יכה את קרית ספר, ולכדה - ונתתי לו את עכסה בתי לאשה! וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ותצנח מעל החמור. ויאמר לה כלב: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה! כי ארץ הנגב נתתני?! ונתתה לי גולות מים! ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות".ופשט הכתובים הוא, שכלב לא הסתפק בחברון נחלתו, ורצה ללכוד גם את העיר דביר, ששמה היה מלפנים "קרית ספר", ולא הצליח, ונתן את עכסה בתו לאחיו עתניאל עבור לכידתו את העיר. והיות ודביר [קרית ספר] היתה מקום יבש, ביקשה את עתניאל שיבקש מאביה שדה, כלומר, נחלה מבורכת במים, ולא ביקש, ופעלה בעצמה שיתן לה אביה גולות מים.אבל⁽¹¹⁸⁾ חז"ל דרשו פסוק זה לענין ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ולפי דרשה זו, "דביר" הוא כינוי ל"דברי תורה", והיינו עיר מושב חכמים לדון על אלו ההלכות. ו"קרית ספר" הן מספרי ההלכות שספרום הסופרים.⁽¹¹⁹⁾ ו"לפנים" הוא ההלכות שהיו ידועות בימי משה, ונשתכחו. כלומר, שעתה מתווכחים בהן ולפנים הן היו ידועות, ועתניאל בן קנז "לכדה", שהחזיר אותן בפלפולו.

אלא, שעכסה לא התרצתה מכך שעתניאל אינו עשיר, וביקשה מאביה עשירות, וענה לה אביה שודאי לא יצטרך למזונות, כמו שיבואר.

אמר רבי אבהו: אף על פי כן, שנשכחו ההלכות בימי אבלו של משה, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב".עוד נאמר שם "ויתן לו את עכסה בתו לאשה". ולמה נקרא שמה "עכסה"?אמר רבי יוחנן,⁽¹²⁰⁾ מפני שכל הרואה אותה, "כועס" על אשתו, מתוך יפיה.⁽¹²¹⁾נאמר שם עוד, "ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה. ותצנח מעל החמור", ודרשינן, מאי פירוש "ותצנח"? אמר רבא אמר רבי יצחק: מלשון "צווחה".⁽¹²²⁾ שצעקה אל אביה ואמרה לו: מה חמור זה ["מעל החמור"] כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק - כך אשה, כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה, מיד צועקת, כמו שנאמר שם "ויאמר לה אביה: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני [נתת לי]", ודרשינן "נגב" מלשון "יבש", כלומר, בית שמנוגב מכל טובה נתת לי?! ועוד אמרה "ונתתה לי גולות מים", ואין "מים" אלא תורה", ו"גולות מים" היינו אדם שהתורה גלויה לו. וכי אדם שאין בו אלא תורה בלבד, נתת לי?!ומה השיב לה? נאמר שם "ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות", ודרשינן: כך אמר לה: מי⁽¹²³⁾ שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לו⁽¹²⁴⁾ - יבקש ממני מזונות?! הלא ודאי לא יצטרך למזונות, דכתיב בתורה [משלי לא] "היתה כאניות סוחר"⁽¹²⁵⁾.

ואכן יש ויכוח בן המפרשים מה הכוונה שכל הרואה אותה, "כועס" על אשתו

רש"י אומר מסכת תמורה דף טז עמוד א

כועס על אשתו - מתוך יופיה

ואומר היפה תואר בראשית (פרשת חיי שרה) פרשה ס סימן ג

והתוספות [שם ד"ה שלשה] כתבו שיש מפרשים דלכך נקראת עכסה, שכל הרואה אותה כועס על אשתו, וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקחזו בה, והיה סומך בזכותה ובזכות דידיה מסתייע דלא מזווגין לה אלא כפי מעשיה,

ולפרוש שלי שחברון זה מקום ראוי לקבלת כל התורה כלב רצה את כולה כלומר את כל התורה אבל קיבל רק את החלק החיצוני שלה ועל ידי המאמצים שלו שנתן את ביתו חזרו חזרה רק 1700 הלכות מתוך 3000 או שנגיד שיש עוד 300 של יהושע סה"כ 3300 הלכות שנשכחו ועתניאל בן קנז החזיר רק 1700 ונשאר 1600 שלא חזרו .כלומר כל המשא ומתן של כלב בן יפונה הוא על כמה תורה הוא יקבל . ניתן לפרש את הויכוח מול אשתו של עתניאל בצורה קצת אחרת שניתנת להיכנס גם בתוך פרוש הגמרא . עכסה מבינה שבעלה לא קיבל את כל התורה רק חלק ממנה כי כלב קיבל רק את הפרברים של חברון וזה מה שהוא יכול לתת. היא יודעת שמשה שהיה לו כל התורה כולה היה גם עשיר כי מי שיש לו את התורה כולה יש לו הכול כולל עשירות  . אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף צב עמוד א

ומקשינן להך לישנא: וליגמר ממשה, שגובה הלויים היה עשר אמות כמותו, ולמה לא נלמד מנשיאת המזבח על ידי הלויים?ומתרצינן: דילמא משה שאני. דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם, גבור, ועשיר, ובעל קומה.

 ועכסה הבינה שהתורה של בעלה אולי לא מספיקה גם לפרנס אותה ואז היא אומרת לבעלה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ומה זה שדה ? היא רוצה גם את מערכת המכפלה ששמה שדה

וכך כותב הזוהר הקדוש (תרגום )

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר, הַמְּעָרָה הַזּוֹ אֵינָהּ כְּפוּלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְאַחַר כָּךְ הַכָּתוּב קָרָא לָהּ מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה. מַכְפֵּלָה הוּא קָרָא לַשָּׂדֶה.

אָמַר לוֹ, כָּךְ קוֹרֵא לָהּ - מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי, חַיֶּיךְ, הַמְּעָרָה הִיא מַכְפֵּלָה, וְלֹא הַשָּׂדֶה נִקְרָא מַכְפֵּלָה. אֶלָּא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה נִקְרָאִים עַל שֵׁם מַכְפֵּלָה, שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, וְלֹא הַמְּעָרָה, שֶׁהֲרֵי הַמְּעָרָה הִיא בַּשָּׂדֶה, וְאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה עוֹמֵד בְּדָבָר אַחֵר.

כלומר היא רוצה שכלב ייתן לה או יבקש את כל התורה כולה ולא רק חלק ממנה ואם אין את כל התורה אז הוא צריך לתת משהו להתפרנס ממנו

משיב לה כלב "כך אמר לה: מי⁽¹²³⁾ שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לו⁽¹²⁴⁾ - יבקש ממני מזונות?! הלא ודאי לא יצטרך למזונות, דכתיב בתורה [משלי לא] "היתה כאניות סוחר"⁽¹²⁵⁾."

וזה מתכתב עם הפרוש של התוספות שעסכה היית צדיקה והיא חשבה שהתורה של בעלה לא מספיק כדי שגם יהיה לה פרנסה ראויה וכלב הסביר לה שהיא טועה . יכול להיות גם שהבקשה של עכסה  היא זו שגרמה לו לבקש את חברון כולה (לפי שיטתי) מיהושע כדי שיהיה לו את כל התורה כולה

וכך כותב החשוקי חמד הקדמה לזרעים

ואמר כי הענין כך הוא, כי מה שכבשו ישראל את הארץ שלא כדרך הטבע היינו לפי שהתורה היא דפוס העולם ובתורה נברא העולם, וארץ ישראל הוא אדוק בתורה וכל חלק ממנה חיותה הוא מחלק תורה המתיחס אליה, וכאשר קבלו ישראל התורה וקיימוה נמצא כל חיות ארץ ישראל היה בידם, לזאת כבשוה בלי עמל ויגיעה. והנה נודע כי שם כל דבר הוא החיות והפנימיות של אותו דבר, כי נפש חיה הוא שמו (בראשית ב יט), וזהו שאמר הכתוב כי כשהגיעו אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים דייקא, ר"ל שם של דביר החיות והפנימיות שלו הוא קרית ספר, ואמרו רז"ל אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, שזהו היה החיות של אותו המחוז, ממילא בהגיעם לשם תשש כחם ולא יכלו לכבוש, בהיות לא היה בידם החיות של אותו המחוז, לכן אמר כלב אשר יכה את קרית ספר, דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו, וממילא ולכדה שילכד העיר אח"כ, ונתתי לו כו', וילכדה עתניאל כו' כמאמר רז"ל שהחזירו מפלפולו ואז לכד המחוז ההוא, עד כאן דברי החכם ושפתים ישק, עכ"ל הערבי נחל.

כלומר עתניאל כבש חלק מהתורה ולא את כולה כפי יכולתו . כלב רצה לקבל את הכול מהקב"ה ולכן רצה את כל חברון כולל מערת המכפלה אבל הקב"ה נתן לו רק את הפרברים .

עכסה חשבה שמה שקיבל בעלה לא יספיק למחיה שלהם וכלב הסביר לה שלא כך הדבר .

ומתוך כך אומר הזוהר הקדוש על מערכת המכפלה

בֹּא רְאֵה, תַּחַת יְרוּשָׁלַיִם נִכְפְּלָה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא עוֹמֶדֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כְּמוֹ כֵן יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה - יְרוּשָׁלַיִם מַטָּה. אֲחוּזָה לְמַעְלָה וַאֲחוּזָה לְמַטָּה. יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה אֲחוּזָה בִּשְׁנֵי צְדָדִים - לְמַעְלָה וּלְמַטָּה [ירושלים למטה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה], וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא כְּפוּלָה.

כלומר מערת המכפלה היא הקצה של ירושלים וירושלים מקפלת את כל ארץ ישראל ולכן קבלת התורה במערכת המכפלה היא ההתחלה שבו ניתן להגיע לעץ החיים ושם נמצא החרב המתהפכת וכך כותב הזוהר הקדוש

וּלְמַעְלָה מֵהֶם שׁוֹמְרִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּחוֹמוֹת הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ו) עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים - אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְלָמַדְנוּ, שִׁבְעָה פְתָחִים יֵשׁ לְנַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס עַד מְקוֹם מַעֲלָתָם, וְעַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח שׁוֹמְרִים.

הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן - נִכְנֶסֶת הַנְּשָׁמָה בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לְגַן עֵדֶן, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שׁוֹמֵר עָלָיו. זָכְתָה - הוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: פַּנּוּ מָקוֹם, שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ. וְיָצְאָה מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן.

הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי - בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, וּמוֹצְאָה אֶת הַכְּרוּבִים וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. זָכְתָה - נִכְנֶסֶת בְּשָׁלוֹם. וְאִם לָאו - שָׁם תְּקַבֵּל עָנְשָׁהּ, וְתִשָּׂרֵף בְּלַהַט הַכְּרוּבִים. וּכְנֶגְדָּם הָיוּ הַכְּרוּבִים בַּמִּקְדָּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן נִכְנַס בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכָה - נִכְנַס בְּשָׁלוֹם. לֹא זָכָה - מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים יוֹצֵא לַהַב, וְנִשְׂרַף מִבִּפְנִים וּמֵת. וְהָיוּ מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אֵלּוּ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר גַּן עֵדֶן, לְצָרֵף הַנְּשָׁמוֹת.

וזה בדיוק המקום שבו ניתן לתקן את חטא האדם הראשון כדי להסיר את החרב המתהפכת מדרך ארץ לכיוון עץ החיים זה התורה כי קבלת התורה מתקנת את חטא האדם הראשון אבל קבלת התורה במדבר היא רק חלק מתהליך הכולל גלות כי עם ישראל לא היה ראוי . אם עם ישראל היה ראוי הוא היה עולה דרך פלישתים מקבל את התורה בחברון וצעד ישירות לעץ החיים כי החרב המתהפכת היית נעלמת  . ואת המשמעות של חברון והתיקון שנעשה שם אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּשֶׁחֲבֵרִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, צְרִיכִים לָלֶכֶת בְּלֵב אֶחָד, וְאִם נִפְגְּשׁוּ אוֹ שֶׁהוֹלְכִים עִמָּם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם, אוֹ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, צְרִיכִים לְהִפָּרֵד מֵהֶם. מִנַּיִן לָנוּ? מִכָּלֵב, שֶׁכָּתוּב (במדבר יד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי. מַה זֶּה רוּחַ אַחֶרֶת? שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים, שֶׁכָּתוּב (שם יג) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים וּבָא לְבַדּוֹ לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת.

וְחֶבְרוֹן נִתְּנָה לוֹ חֵלֶק יְרֻשָּׁה לְהַחֲזִיק בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א) וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ. לָמָּה נָתְנוּ לוֹ אֶת חֶבְרוֹן? אִם מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתַּטַּח בְּקִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִנָּצֵל מֵאוֹתָהּ עֵצָה שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּצַּל - לֹא! אֶלָּא, סוֹד הַדָּבָר שָׁמַעְתִּי, כְּמוֹ זֶה כָּתוּב (שמואל א ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, כֵּיוָן שֶׁהֲרֵי מֵת שָׁאוּל, וְדָוִד נִמְשַׁח בִּימֵי שָׁאוּל לְקַבֵל מַלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁמֵּת שָׁאוּל לָמָּה לֹא הִמְלִיכוּ אֶת דָּוִד וְלֹא קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְחֶבְרוֹן וְקִבֵּל מַלְכוּת עַל יְהוּדָה לְבַדָּהּ שֶׁבַע שָׁנִים, וְהִתְעַכֵּב שָׁם כָּל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, וְאַחַר שֶׁמֵּת אִישׁ בֹּשֶׁת קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם?

אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם, נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא שֵׁבַע שָׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.

וְסִימָנְךָֹ - (מלכים א ו) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. זֶהוּ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְלֹא כָתוּב וַיִּבְנֵהוּ בְּשֶׁבַע שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. מִי אֵלּוּ שֵׁשֶׁת הַיָּמִים? זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם. וְאַבְרָהָם נִקְרָא שֵׁשֶׁת יָמִים, וּמִשּׁוּם (ובו) שֶׁהוּא שֵׁשֶׁת יָמִים, נִבְנָה הָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ (בזה) גָוֶן, וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים.

וּבֹא רְאֵה, דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָה עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל, נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן כָּלֵב, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת

כלומר התיקון לפני קבלת התורה הנמצאת בעדן אמור להיות במערת המכפלה ומשם האבות יצעדו לירושלים .

לסיכום ניתן לתרץ את הקושיה החזקה של הרב הרשלר ולהעמיד את הגמרא באופן שפירשתי  שכלב רצה את כל התורה אבל קיבל רק חלק . ביתו עכסה שהיית צדיקה הבינה שהתורה החלקית של בעלה לא יספיק להם ולכן בקשה מאביה פרנסה ובקשה ממנו לקבל את כל התורה או שיתן לה אמצעי לחיות כלב אכן ביקש  מהקב"ה את כל חברון כפי שאמר הקב"ה למשה במעמד הסנה כלומר את כל התורה כולה אבל קיבל בסופו של דבר משהו חלקי  כי כנראה עדיין לא היה ראוי .

פרשת כי תשא מאיזה ספר רצה משה למחוק את עצמו ? האם הקב"ה מחל לעם ישראל גם לעתיד לבא ? מי זה עם מרדכי ? מה הקשר לקבלת התורה במעמד הר סיני ? למה המן לא השמיד רק את מרדכי ? האם קיומו של עם מרדכי התקבע במעמד הר סיני ? למה הקב"ה רוצה להשמיד את עם ישראל ולהשאיר את משה ? האם משה חושש לקיום עם ישראל לאחר שיעלו לארץ ישראל ? מה היה האיום של משה במידה והשכינה לא תלווה את עם ישראל לארץ ישראל ? למה רוצה משה להסתכל בכבוד הקב"ה ? מה הקשר לקיומו של עם ישראל ? עד מתי יהיה ספק בקיומם של "כל היהודים" ? מהו קשר התפילין ? מה הקשר של קשר התפילין של הקב"ה לעם מרדכי ? ‏כ"א/אדר/תשפ"א

 בס"ד

פרשת כי תשא מאיזה ספר רצה משה למחוק את עצמו ? האם הקב"ה מחל לעם ישראל גם לעתיד לבא ? מי זה עם מרדכי ? מה הקשר לקבלת התורה במעמד הר סיני ? למה המן לא השמיד רק את מרדכי ? האם קיומו של עם מרדכי התקבע במעמד הר סיני ? למה הקב"ה רוצה להשמיד את עם ישראל ולהשאיר את משה ? האם משה חושש לקיום עם ישראל לאחר שיעלו לארץ ישראל ? מה היה האיום של משה במידה והשכינה לא תלווה את עם ישראל לארץ ישראל ? למה רוצה משה להסתכל בכבוד הקב"ה ? מה הקשר לקיומו של עם ישראל ? עד מתי יהיה ספק בקיומם של "כל היהודים" ? מהו קשר התפילין ? מה הקשר של קשר התפילין של הקב"ה לעם מרדכי ?  ‏כ"א/אדר/תשפ"א

עם ישראל חטא בחטא העגל . הקב"ה רצה להשאיר את משה ולמחוק את עם ישראל

אומרת התורה בפרשת כי תשא שמות פרק לב פסוק ט - י

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

וכתוב בשמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק לא - לד

(לא) וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב:

(לב) וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ:

(לג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי:

(לד) וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֛ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם:

האם בזה נגמר הרצון של הקב"ה למחות את עם ישראל ועם ישראל ניצל לנצח ?

כדי להבין את זה צריך להבין מאיזה ספר רצה משה שימחקו אותו ?

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ב

ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם [קהלת א י] יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים

כלומר הקב"ה ברוך הוא אמר למשה במעמד הר סיני את כל התורה כולה כולל התורה שבעל פה אפילו מה שתלמיד ותיק ישאל מרבו . כלומר במעמד הר סיני התקבע ספר התורה שבכתב ובעל פה . וצריך להגיד שזה הספר שמשה ביקש למחוק אותו במידה והקב"ה ישמיד את עם ישראל וישאיר אותו ויהפוך אותו לגוי גדול .

וזה מה שנקרא לדעתי עם מרדכי שהם רבנן

אומרת הגמרא חברותא מסכת מגילה דף יג עמוד ב

דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל, אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה. שנאמר: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים". והיינו, שקודם בורא הקדוש ברוך הוא רפואה לישראל, ואחר כך נגלה עון אפרים - על ידי מכה שמכה אותן.אבל אומות העולם - אינו כן. מכה אותן תחילה, ואחר כך בורא להם רפואה⁽⁵³⁹⁾. שנאמר: "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא".כתיב: "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וגו' ויבקש המן להשמיד את כל היהודים⁽⁵⁴⁰⁾ וגו' עם מרדכי".אמר רבא: בתחילה - רצה לשלוח יד במרדכי לבדו. ולבסוף - בעם מרדכי, ומנו - רבנן. ולבסוף - בכל היהודים.

כלומר יש 3 סוגים בעם ישראל מרדכי עצמו ומרדכי שקול למשה , יש את עם מרדכי הם רבנן והם מה שאומר התלמוד הירושלמי כל התלמידים  הותיקים שישאלו את רבותיהם שאלה . ואת שאר עם ישראל . כלומר צריך להגיד שבמעמד הר סיני משה שניצח את מי שניסו להילחם בו שלא יקבל את התורה נקבע לדורות . גם עם מרדכי הם רבנן נקבעו לדורות , רק שאר עם ישראל לא נקבע לדורות והוא נמצא עדיין בסכנת השמדה  .

וכך כתוב אסתר פרק ג פסוק ו

(ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי:

המן מבין שהוא אינו יכול להשמיד את מרדכי ולא את עם מרדכי הם רבנן אבל כן את שאר כל היהודים . וזה הרצון של המן לפגוע בשאר עם ישראל .

את הניצחון החלקי של משה במעמד הר סיני נכתב במדרש דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה א"ל הקדוש ברוך הוא לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה

כלומר משה מצליח לנצח באופן חלקי את מי שנלחם בו לא לקיים את התורה .

ונשאלת השאלה האם בזה נפתרה הבעיה של קיום העם היהודי מי שהוא לא עם מרדכי ?

בהמשך הפרשה אנחנו רואים שאומנם משה עצר את הרצון של הקב"ה להשמיד את עם ישראל מיד אחרי חטא העגל אבל משה צופה לעתיד ומבין שיש כאן בעיה חמורה לעם ישראל

שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יב - טו

(יב) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְקֹוָ֗ק רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי:

(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:

(יד) וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ:

(טו) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה:

משה מבין שיש פה בעיה מהותית . הקב"ה רוצה לשלוח את עם ישראל עם שליח לארץ ישראל ומשה כנראה מבין שאז יש ספק אם עם ישראל יצליח להתקיים ללא הקב"ה בעצמו ולא על ידי שליח .

וכך כותב המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צ

[ט] [צ, א] [תפלה למשה איש האלהים]. כיון שיצאו ישראל ממצרים, עמד משה ומתפלל ואומר איני מכיר את הדרך, שנאמר הודיעני נא את דרכיך (שמות לג יג), אמר לו הקדוש ברוך הוא (הנני) [הנה אנכי] שולח מלאך לפניך (שם /שמות/ כג כ), אמר ליה משה אפילו אם אתה שולח כמה מלאכים אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שם /שמות/ לג טו), אמר לו הקדוש ברוך הוא הנה אני עושה גזירתך, שנאמר פני ילכו והניחותי לך (שם שם /שמות ל"ג/ יד).

אומר משה לקב"ה אם אתה לא עולה איתנו לארץ ישראל אל תעלה אותנו בכלל . הבין משה שבמידה והקב"ה לא יעלה עם  עם ישראל הגזירה שרצה לעשות הקב"ה מיד אחרי חטא העגל יכולה להגיע שנית . ולכן אומר משה לקב"ה עדיף שלא תעלה אותנו .  באותו דרך שהוא ביטל את העונש לאחר חטא העגל משה רוצה לדאוג לכך שהקב"ה בכבודו ובעצמו יעלה את עם ישראל לארץ ישראל ובכך יעלה ביד משה להבטיח את קיומו של עם ישראל .

ואכן הקב"ה נענה לדברי משה שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יז

(יז) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם:

אבל האם זה הסוף של העניין ? האם בזה בטוח משה בקיום העם היהודי באופן סופי ?

נאמר מיד ב שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יח - כג

(יח) וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ:

(יט) וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְקֹוָ֖ק לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם:

(כ) וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי:

(כא) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר:

(כב) וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי:

(כג) וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ: ס

כלומר משה מסתפק בקיום העם היהודי כי הקב"ה דיבר על משה ולא על עם ישראל בכללות . משה מצא חן בעיני הקב"ה ולא כל עם שראל ולכן משה רוצה לראות יותר לעומק מה יהיה עם עם ישראל ואז במידה והקב"ה יראה לו את כבודו הוא יקבע עכשיו את קיומו של העם היהודי לדורות . וזה המשמעות של הראני נא את כבודך . משה רוצה לפעול עכשיו כאשר יש בכוחו לשנות את העתיד כרגע

וכך אומר רבינו בחיי שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יח

(יח) הראני נא את כבודך. יש כבוד למעלה מכבוד, ומה שהשיג משה במתן תורה שבע ספירות לכך בקש עתה למעלה מהם, והכבוד הנזכר בכאן הוא הכבוד הגדול העליון הנקרא כתר, אספקלריא המאירה, יהו"ה, ועל כן תמצא המלה חסרה וא"ו: "כבדך", ובמלת "את" יתכן לומר כי היא לרבות החכמה, כמו שכוונו רבותינו ז"ל במה שדרשו (פסחים כב ב): (דברים ו, יג) "את ה' אלהיך תירא", לרבות תלמידי חכמים, או יאמר "כבודך" על כבוד אחרון ואמר "הראני" כי בקש לראות בחוש העין.

ויש לדקדק אם היה זה מן הנמנע שיראה האדם "בכבוד" בעודו בחומר, איך חשב להשיגו. אבל משה, הגדול בנבואה, מפני שכבר תשש ונתדלדל חומרו בארבעים יום שהתענה, חשב בעצמו שלא יפסיד חומרו השגתו אלא שיהיה כמי שאינו ושישיג עתה מה שישיג אחר הפרדו מן החומר, והשיב לו ה' יתברך: "כי לא יראני האדם וחי", כלומר אדם שהוא מחובר מגוף ונפש אי אפשר שישיג זה בעודו בחומר אלא אחר ההפרד, וכענין שכתוב: (תהלים עג, כד) "ואחר כבוד תקחני".

משה כנראה יודע שהוא לא יכנס לארץ ישראל ועם ישראל יכנס לתוך ארץ ישראל ויעמוד מול האפשרות להכחדה . משה מנסה בכל דרך להבטיח את קיומו של כלל עם ישראל . משה יודע שעם מרדכי כלומר רבנן כל מי שהוא יהיה תלמיד ותיק יישאר לנצח אבל שאר עם ישראל נמצא בספק . מה שנמצא בסיכון זה עם ישראל או בלשון הגמרא כל היהודים . ומשה מנסה לתת מבט מעל השבע ספירות לקבע את קיומו של העם היהודי כולו ולא רק של עם מרדכי .

ואת הקשר בן עם מרדכי אלו רבנן ל"כבודו" של הקב"ה מסביר רבי עקיבא 

חברותא מסכת פסחים דף כב עמוד ב

כדתניא: שמעון העמסוני - ואמרי לה נחמיה העמסוני - היה דורש כל "אתים" שבתורה! וכל מקום שכתוב בו "את", היה מרבה ממנו דבר כלשהו.כיון שהגיע ל"את ה' אלקיך תירא",⁽⁸⁾ פירש! משום שאמר: וכי מה אפשר לרבות ולכלול עם יראת ה'?!אמרו לו תלמידיו: רבי, כל "אתים" שדרשת, מה תהא עליהן?!אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה.⁽⁹⁾ וחזר בו מכל הריבויים שריבה מכל "את" שבתורה.עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים. ללמד שיהא מורא רבך עליך כמורא שמים.

כלומר חלק מכבוד שמים אלו תלמידי חכמים .

ואז אומר  הקב"ה למשה

וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ:

ואומר רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק כג

(כג) והסרותי את כפי - ואעדי ית דברת יקרי,פ כשאסלק הנהגת כבודי מנגד פניך ללכת משם ולהלן:

וראית את אחורי - הראהו קשר של תפילין:

אומר הקב"ה למשה הרצון שלך לראות את הכול לא יכול להתקיים יש דברים שהם נמצאים בספק ובהסתר ועד סוף ההיסטוריה יישארו בספק .הדבר היחידי שהתקבע ואתה תוכל לראות זה את קשר התפילין והזוהר הקדוש כותב על קשר של תפילין

תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, תְּפִלִּין שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם מַה כָּתוּב בָּהֶן? וְהוּא קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה. וְזֶה שֶׁבֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הֶרְאָהוּ לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. שׁ' שֶׁלְּךְ מֹשֶׁה, כּוֹלֵל שְׁלֹשׁ פְּנֵי הָאָבוֹת לְמַעְלָה שֶׁתִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, שֶׁסִּימָנָם: ''שַׁחֲרִית ''מִנְחָה ''עַרְבִית. מ''ה שֶׁלְּךְ תְּפִלַּת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית א) וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וְנִכְלְלָה מֶרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל אַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְמַעְלָה, וּבַת זוּגוֹ לְמַטָּה, אֵם כָּל חַי, שֵׁהוּא צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים.

וכפי שנראה לי זה מסתבר שקשר התפילין מרמז לכל גדולי העולם ששורשם בשלושת האבות עם מרדכי הם רבנן שנקבעו במעמד הר סיני . והשאר ? שאר עם ישראל נמצא בספק ומתי הספק הזה יהפוך לודאי ?  צריך להגיד שזה מלחמת גוג ומגוג בו יהיה ברור מי שייך לעם היהודי ומי לא . וזה היום היחידי שבו יצחק הקב"ה

וכך אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב אומרת דבר אחר :

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']. א"ר יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד.