בס"ד
פרשת כי תבוא
האם הקב"ה שש להאביד את עם ישראל ? מה הקשר למה שאמר רבי עקיבא "כל
דעביד רחמנא, לטב עביד"? מה התירוץ של הגמרא ? למה נתן הקב"ה
אפשרות שמחה למי שעושה עבירה ? למה המן היה שמח ? מה הטענה של מי שנמנע ממנו לעשות
עבירה בשמחה ? מהי הסימטריה בן בלעם לאברהם ? האם בלעם שמח לקלל ? למה עם ישראל
עליון על אומות העולם ? מה ההבדל בן אומות העולם לעם ישראל ? מה הקשר להמן שיתהפך
משמחה לחימה ? ט"ו/אלול/תש"פ
כתוב דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק סג
(סג) וְ֠הָיָה
כַּאֲשֶׁר־שָׂ֨שׂ יְקֹוָ֜ק עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֘ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒
כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְקֹוָק֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם
וְנִסַּחְתֶּם֙ מֵעַ֣ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
מפשטות הכתוב ניתן להבין שכאילו חס וחלילה הקב"ה שש להאביד את עם ישראל כאשר הוא לא מקיים את המצוות כמו שהוא שש להטיב עים עם ישראל כאשר הוא מקיים את המצוות . לכאורה יש כאן סימטריה מוחלטת לטוב ולרע. אבל זה סותר לחלוטין את מה שאומרת חברותא מסכת ברכות דף ס עמוד ב
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן
תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא, לטב
עביד".(77)
הגמרא מבחינה בקושיה הזאת ואומרת חברותא מסכת מגילה דף י עמוד ב
רבי יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, דכתיב: "והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע
אתכם". והכא נמי, בפרשת המן, השיש הקדוש ברוך הוא את אומות העולם להרע
לישראל(360).ותמהינן: ומי חדי [שמח] הקדוש ברוך הוא במפלתן
של רשעים?!(361)והא כתיב ביהושפט, כשיצא להלחם
על העמונים והגבעונים שבאו עליו: "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי
לעולם חסדו".ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר "הודו לה' כי
טוב" בהודאה זו?לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים!ועוד אמר
רבי יוחנן: מאי האי דכתיב בענין קריעת ים סוף: "ולא קרב זה אל
זה כל הלילה"?בקשו מלאכי השרת(362) לומר שירה. אמר להם הקדוש ברוך
הוא: מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה?!חזינן דאין הקדוש ברוך הוא שמח
במפלתן של רשעים!?אמר רבי אלעזר: הוא, הקדוש ברוך הוא עצמו, אינו שש
במפלת רשעים. אבל אחרים - משיש(363).ודיקא נמי, דכתיב "כן
ישיש", ולא כתיב "ישוש"(364). משמע דמשיש הוא
אחרים, ואין הוא שש בעצמו.שמע מינה.
כלומר הגמרא מגיעה למסקנה שהקב"ה לא שש להאביד את עם ישראל אבל
הוא מאפשר לאויבים של עם ישראל להיות במצב של שימחה כאשר הם רוצים להשמיד את עם
ישראל . ודוגמא ברורה לשמחה של מי שרוצה להשמיד את עם ישראל נראה אצל המן
אסתר פרק ה פסוק ו - ט
(ו) וַיֹּ֨אמֶר
הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן
לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ:
(ז) וַתַּ֥עַן
אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי:
(ח) אִם־מָצָ֨אתִי
חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י
וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙
אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ:
(ט) וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י
בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן
עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה:
הגזרה על עם ישראל כבר נעשתה על ידי המן באישור
אחשורוש . המן היה שמח בתהליך המוביל להשמדת
עם ישראל . זה לא איזה צורך מסוים זה ממש
גורם לו להיות בשמחה וטוב לב . וזה בדיוק מה שמאפשר הקב"ה למי שמתנגד לעם
ישראל לא רק מאפשר לו לנסות ולהשמיד אותם הוא מאפשר לו להיות שמח ברצון שלו להשמיד
את עם ישראל .
ועוד יותר אומרת זרש אשתו של המן
אסתר פרק ה פסוק יד
(יד) וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩
זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֘ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים
אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו
וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י
הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ: פ
זרש מדגישה את זה שהמן צריך להגיע למשתה עם
אחשורוש שמח כדי שאחשורוש ייתן לו את
האפשרות לתלות את מרדכי . כלומר גם זרש מבינה שאת "המצווה " להשמיד את
עם ישראל חייב להיות בשמחה . וצריך להבין למה צריך שימחה להרע ?
אומרת התורה דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק מה - מז
(מה) וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ
כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֙וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָ֑ךְ
כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו
וְחֻקֹּתָ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ:
(מו) וְהָי֣וּ בְךָ֔
לְא֖וֹת וּלְמוֹפֵ֑ת וּֽבְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם:
(מז) תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר
לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל:
מי שמקבל עליו את התורה והמצוות מקבל את ההנחה
שהקב"ה לא צריך את העולם . אין חס וחלילה איזה חסרון לקב"ה שהוא צריך
לברוא את העולם. העולם שברא הקב"ה לא נותן לקב"ה שום דבר
כי הקב"ה הוא שלם שאין לו חסרון ולכן הנחת היסוד שאם הקב"ה ברא את העולם
הוא ברא אותו מתוך חסד של אמת ולכן מתחייב העיקרון שאמר רבי עקיבא "כל דעביד
רחמנא, לטב עביד". וברגע שאתה מקבל ומבין את העיקרון הזה
אתה מבין שמעשיו של הקב"ה הם לטובה ומתוך זה נובע שכל מעשה שמרחש בעולם הוא
לטובה ולכן כל מעשה שלך שהוא מצווה מהתורה אתה צריך להיות שלם איתו ושמח בו בדיוק
כמו שאומרת התורה
וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת
הָאֵ֗לֶּה בגלל תַּ֗חַת
אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב
מֵרֹ֖ב כֹּֽל:
כלומר אם אדם לא עושה את מה שהוא מחויב מתוך מצוות התורה בשמחה וטוב לבב משמעות
הדברים שיש לו חסרון בקבלת התורה והמצוות כי כאשר יש לאדם הכול והכול הולך חלק הוא
שמח כי הכול שלם , אבל כאשר יש לו מניעות או דברים שלא הולכים בדיוק לפי מחשבתו
והוא מקיים את המצוות לא בשמחה כי הוא חושב שיש חסרון במציאות והוא לכאורה לא ממש
מאמין כי "כל דעביד רחמנא, לטב עביד" והפקפוק בעקרון הזה
מביא עליו עצבות כי יש לו חסרון באמונה בקב"ה וכאשר יש חסרון באמונה יש חסרון
בקיום המצוות וחסרון כזה גורם שהוא יוצר חלל ריק אצל האדם שלתוכו נכנס החושך וזה
בעצם מה שאומרת התורה וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת
הָאֵ֗לֶּה .
ולמה צריך שמחה גם מי שנמצא בצד השני שהוא ההיפך
מתורה ?
נראה לי שאם הקב"ה לא היה נותן לאדם את
הבחירה ברע בלי שהוא יהיה שמח ושלם עם הבחירה שלו היה לאותו אדם טענה כלפי מעלה .
איך אתה מעניש אותי על דבר שאני לא שלם איתו ? כלומר אומנם הרשעתי ועשיתי עבירה
אבל לא הייתי שלם עם העבירה כי לא הייתי יכול להיות שמח בעבירה . ולכן הקב"ה
נתן לאדם להיות שלם עם העבירה ולהיות שמח איתה כדי שלא יהיה טענה של אותו רשע כאשר
הוא יעמוד למשפט על מעשיו . ולכן הקב"ה עשה סימטריה מלאה ביו עושה מצווה
לעושה עבירה שכל אחד יכול להגיע לשמחה אמיתית בקיום מצווה כמו בקיום עבירה .
במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ סימן טו
ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים שחלקך
עמהם וסופך ליאבד מן העולם, וילך בלעם עם שרי בלק מלמד שכשם שהם שמחים לקלל כך הוא
שמח.
כלומר הקב"ה עשה סימטריה בן מי שמאמין לבין מי
שלא מאמין
אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף כו עמוד ב
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא זה
כנגד זה. תחתונים כנגד עליונים. דלים כנגד עשירים. אנחה כנגד שמחה. רעה כנגד טובה.
ברא גן עדן לצדיקים ברא גיהנם לרשעים. על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה. שלא
יוכל אדם להרהר אחריו של בוראו מאומה לאמר אם כך נוצרתי היה טוב לי אם היה זה
בעולם היה טוב אלא לא חסר הקדוש ברוך הוא בעולמו כלום שנאמר (בראשית א) וירא אלהים
את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ואת הסימטריה הזאת רואים במדרש מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה א
ארבעה אסרו בשמחה אברהם אסר בשמחה שנא'
וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו (בראשית כב ג) ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד
המקום, יוסף אסר בשמחה שנ' ויאסור יוסף את מרכבתו (שם /בראשית/ מו כט) ולא היו לו
כמה עבדים אלא לכבוד אביו, בלעם אסר בשמחה שנ' ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו
(במדבר כב כא), פרעה אסר בשמחה שנ' ויאסור את רכבו.
שנים אסרו בשמחה מהצד הזה ושנים אסרו בשמחה מהצד הזה .
ומה ההבדל המהותי בן אלו לאלו ?
אומרת התורה בדברים פרשת כי תבוא פרק כו פסוק יט
(יט) וּֽלְתִתְּךָ֣
עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם
וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר
דִּבֵּֽר: ס
מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם שהקב"ה
אומר שעם ישראל עליון על כל גויים ?
חברותא מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב
'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת'?נענה רבי אליעזר ואמר, כך פירוש הפסוק - 'צדקה תרומם גוי' אלו ישראל, כי ישראל
קרויים 'גוי' דכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ומה שאמר הפסוק 'וחסד
לאומים חטאת' פירושו דכל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין, חטא
הוא להן ולא מצוה, לפי(42) שאינם עושין את הצדקה וחסד אלא
להתגדל בו כדי להאריך את ימיהם(43), כמו שנאמר: כורש ציוה
לתת ליהודים בקר וצאן כדי 'די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא שיקריבום
הכהנים לריח ניחוח לה' ומצליין לחיי מלכא ובנוהי' ויהיו מתפללים על חיי
המלך ובניו. הרי שכל מטרתו של כורש במה שנתן קרבנות היא לטובת עצמו בלבד שיתפללו
עליו.ומקשינן: ודעביד הכי וכי מי שעושה צדקה באופן זה שמתכוין לטובת עצמו לאו
צדקה גמורה היא? והלא תניא, האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה
לעולם הבא הרי זה צדיק גמור!(44) ואם כן מדוע הגויים
הנותנים צדקה לטובת עצמם, נחשבת להם צדקה זו כחטא.ומשנינן: לא קשיא. כאן
בברייתא שמבואר דהנותן צדקה לטובת עצמו הרי זה צדיק גמור, זהו בישראל שנותן
צדקה. כי ישראל דעתו לשמים, ואף אם לא יחיה בנו אינו מתחרט על נתינת הצדקה ואינו
מהרהר אחר מידת הדין(45). ואילו כאן שדרש רבי אליעזר דאומות
העולם הצדקה נחשבת להם לחטא, הלא הוא בצדקה שנותן עובד כוכבים ועובד
כוכבים שנותן להנאת עצמו צדקתו נחשבת לחטא, שהרי אינו נותן אלא על דעת כן, ואם לא
תתקים משאלתו הוא מתחרט על נתינת הצדקה.נענה רבי יהושע ואמר על מה ששאל רבן
יוחנן בן זכאי מהו שאמר הכתוב 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', ופירש רבי
יהושע:'צדקה תרומם גוי' אלו ישראל שנקראים 'גוי', כמו דכתיב 'ומי כעמך
ישראל גוי אחד'. ומה שאמר הפסוק 'וחסד לאומים חטאת' פירושו שכל צדקה וחסד
שעובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן ולא מצוה, לפי(46) שאין עושין
את הצדקה אלא כדי שתמשך מלכותן לאורך זמן.שנאמר בספר דניאל, שפתר
לנבוכדנצאר את חלומו, שעתיד נבוכדנצאר להטרד ממלכותו ולהיות עם בהמה וחיה. ואז יעץ
דניאל לנבוכנצאר: 'להן מלכא מלכי ישפר עליך, לכן תיטב בעיני המלך עצתי, וחטיך
בצדקה פרוק, ואת חטאך תפדה בצדקה ועויתך במיחן עניין ואת עוונותיך תכפר
על ידי שתחון את העניים, והן אז אם תשמע לעצתי ותיתן צדקה תהוי ארכא לשלותיך
תהיה ארוכה שלותך ותשב על מלכותך בטח. הרי, שאין הגוים נותנים צדקה אלא כדי שתמשך
מלכותם(47).נענה רבן גמליאל ואמר: כך יש לפרש את הפסוק 'צדקה
תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', ופירש רבן גמליאל 'צדקה תרומם גוי' אלו ישראל
שנקראים 'גוי', כמו דכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד'. ומה שאמר הפסוק 'וחסד
לאומים חטאת' פירושו דכל צדקה וחסד שעובדי כוכבים עושין חטא הוא להן
ולא מצוה, לפי שאין עושין את הצדקה אלא כדי להתיהר בו.
כלומר ההבדל המהותי בן ישראל לאומות העולם זה האמונה
בשלמותו של הקב"ה שממנו נובע ההבנה למה ברא הקב"ה את העולם ומתוך כך
נגזר "כל דעביד רחמנא, לטב עביד" . אבל אומות
העולם שלא קבלו עליהם את התורה נמצאים בספק בעניין הזה ולכן כאשר המציאות שונה ממה
שנוח להם הם בועטים באמונה .
אומרת הגמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א
אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה
לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא.
אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -אלא, אף על פי כן שלא מגיע
לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,(8) [בהמשך יבואר למה נקראת
"מצוה קלה"] לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.
ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם
הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -
והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר
בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית
והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר
לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך
היום לעשותם ".ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום
והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם
הבא, לעשותם.(9)"היום" לעשותם - ולא היום לקבל
שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות
סוכה בעולם הבא?(10)
ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל
זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם
בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל
זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].
ואמאי קרי ליה למצות סוכה "מצוה
קלה"? -משום דלית שאין בה חסרון כיס, אין הוצאה כספית
בקיומה.(11)מיד כשאומר להם הקדוש ברוך הוא כן, כל אחד ואחד
מבני האומות נוטל עצים, והולך ועושה סוכה בראש גגו שכך היה מנהגם.והקב"ה
ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה, כלומר, בכח חום גדול, כמו חום השמש בתקופת
תמוז, שהיא תקופת החום. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו, ויוצא ממנה.ונדרש
ממה שנאמר [תהלים ב], "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי
ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ומזמור זה נאמר על יום הדין לעתיד
לבוא.ונאמר שם שהגוים והלאומים אומרים, "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו
עבותימו" - ה"מוסרות" וה"עבות" שהגוים מנתקים
ומשליכים, הם מצות סוכה(12) שבועטים ויוצאים ביום הדין.ותמהינן: וכי
הקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה?! -
והא, והרי אמרת, אין הקדוש ברוך הוא בא
בטרוניא עם בריותיו, ולמה בא עליהם עתה בכח ובעלילה?
ומתרצינן: אין זו טרוניא, משום דישראל
בעולם הזה נמי, זימני לפעמים קורה דמשכא להו תקופת תמוז
נמשכת להם תקופת תמוז, דהיינו ימי החום, עד חגא, חג הסוכות, והוי להו
ישיבת הסוכה צערא, ובכל זאת מקיימין מצות סוכה.ומקשינן: וכי מקיימים ישראל
מצות ישיבת סוכה בימי החום כשהחמה קודרת?והאמר רבא, מי שהוא מצטער -
פטור מן הסוכה. וגם בני ישראל יוצאים מן הסוכה מפני החום?
ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל,
נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי
מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם
יוצאים בצער(13) ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם,
ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת..
מי שמקבל עליו את התורה מאמין בשלמות של הקב"ה ולכן מקבל עליו
את כל מה שמתרחש בעולם כפעולה לטובה ומי שיש לו חסרון בקבלת התורה לא יכול ולא
מסוגל לקבל עליו את כל ההתרחשויות בעולם וסופו לבעוט ולצאת מהסוכה שהיא מקום של הסמל
של האמונה וזה ההבדל בן עם ישראל שקבל את התורה לאומות העולם שלא קבלו על עצמם את
התורה . ולכן גם יש הבדל גם בשמחה של קיום המצוות לבן השמחה באי קיום המצוות . השמחה שקיום המצוות לא משתנה מהמאורעות בעולם
והשמחה מאי קיום המצוות משתנה בעקבות שינוי במציאות . וזה בדיוק מה שנאמר במגילה
(ט) וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י
בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן
עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה:
כאשר המציאות של המן השתנתה השמחה הפכה בשניות לחימה .
ולכן יש הבדל מהותי בן שימחה לשמחה .
