פרשת וישב למה חנוכה בכ"ה בכסליו ? מה הקשר לחנוכת המשכן ? מה קרה בן כ"ה כסליו לאחד בניסן ? למה טמאו היונים את השמן ? וכיצד זה קשור ללימוד התורה ? ‏כ"ג/כסלו/תשע"ז

בס"ד

פרשת וישב למה חנוכה בכ"ה בכסליו ? מה הקשר לחנוכת המשכן ? מה קרה בן כ"ה כסליו לאחד בניסן ? למה טמאו היונים את השמן ? וכיצד זה קשור ללימוד התורה ? ‏כ"ג/כסלו/תשע"ז

אומר  התלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

וצריך להבין את המשמעות של חנוכה ולמה נקבעה לכ"ה בכסליו ?

ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפד

וכן אתה מוצא במלאכת המשכן, א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם, מה שלם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקדוש ברוך הוא לשלם לו:

אומר המדרש שהמשכן היה מוכן כבר בכ"ה בכסליו אבל היה מקופל עד ראשון בניסן . הזמן הזה שבן כ"ה בכסליו לאחד בניסן גרם לעם ישראל לחשוב אולי יש איזה דופי במשה . כלומר כל הזמן הזה שעמד המשכן מקופל הכניס בעם ישראל ספקות על משה שקיבל את התורה במעמד הר סיני מהקב"ה .אבל החשבון של הקב"ה היה אחר והוא רצה שהמשכן יחנך דווקא בחודש שנולד יצחק . אנחנו רואים שראית המציאות של בשר ודם היא ראיה חלקית בגלל חוסר היכולת של האדם לראות למרחוק ולהבין את כל המשתנים השונים שמובילים את המציאות וראיה חלקית זו גורמת לו לספקות אפילו במשה רבנו שקיבל את התורה במעמד הר סיני . החיסרון הזה שהתחיל בכ"ה בכסליו  עד ראש חודש ניסן היה צריך פתרון והפתרון של הקב"ה היה לתת לנו את חג החנוכה . וחג החנוכה נותן לנו את הפתרון לאותו ראיה חלקית של בשר ודם שיכולה לגרום לו לספקות . ובו נבין את הפתרון

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד ב

אמר רב הונא: הרגיל בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים,

רש"י מסכת שבת דף כג עמוד ב

בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה - בא אור דתורה.

אומר רשי על הגמרא בשבת שנר של מצוה גורם לאור התורה . ואני מבין שכאשר אתה עושה מצווה של נר זה גורם לך ללמוד תורה וכאשר אתה לומד תורה אור התורה גורם לך לראות לאן ללכת כלומר הפתרון למצב שנוצר לאחר בנית המשכן כאשר לפי ההיגיון של בשר ודם היה צריך לחנוך אותו מידית אבל הקב"ה חשב אחרת כי יש דברים נוספים שגרמו לכך שהמשכן יחנך באחד בניסן רק לימוד של תורה יכול לתת לך את האור שהוא אור התורה שיאיר את המציאות כדי שנבין אותה  וכדי שלא לחשוב מחשבות לא נכונות . וזה בדיוק המהות של חג החנוכה שבו היונים ניסו להשכיח את התורה .  היונים  רצו למנוע מעם ישראל את נר המצווה ולכן את טמאו את השמנים כי הם ידעו שנר מצווה גורמת ללימוד התורה ולימוד התורה גורמת לאור התורה ולכן רצו למנוע את המצווה שגורמת ללימוד תורה שמביאה את אור התורה שנותנת לנו לראות את המציאות האמיתית ולא מציאות לא נכונה . וכאשר ניצחו החשמונאים את היונים הם הבינו שכדי להתגבר על שכיחת התורה צריך לעשות נר מצווה שיגרום לנו את לימוד התורה ויביא את אור התורה . וככה אומר משלי פרק ו

(כג) כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר:

רש"י משלי פרק ו פסוק כג

(כג) כי נר מצוה ותורה אור - כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האד' וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר,

ובכוח הזה של חנוכה ובזכות הנרות שאנחנו מדליקים יש לנו את הכוח ללמוד תורה שלימוד התורה מאיר לנו את המציאות ואת הסיבה למה  המשכן צריך להיות נחנך בניסן ולא ב כ"ה בכסליו .

 

ואת הקשר של חנוכה לתורה ולזמן בו הדברים לא ברורים בזמן הגלות אומר צרור המור דברים פרק ב

והטעם השני שנראה שנקרא חנוכה בלי תוספת בי"ת. הוא מיוסד על פרשתינו על פסוק שמע ישראל שבו סוד הייחוד. לפי שכבר כתבתי שיש בזה הפסוק כ"ה אותיות כנגד כ"ה יהיה זרעך. וכנגד ויפן כ"ה וכ"ה. שהוא סוד שני הייחודים בבקר ובערב. וידוע כי זאת הפרשה של שמע ישראל כוללת כל התורה כולה בסוד עשרת הדברים. בסוד והיו הדברים האלה שהם עשר אמרין. כמו שמנאום בזוהר. ושננתם לבניך ודברת בם וכו' כמו שמנאום שם. ולפי שכללות התורה כולה יש בה סוד הייחוד וסודות גדולים. ולפי שראה השם אורך הגלות וגודל הצרות עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל. רצה לתת להם פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה. באופן שאם ח"ו תשתכח התורה מרוב הצרות. תשאר להם פרשה קטנה של פרשת הייחוד. שיהיו עוסקים בה ויהיה חשוב להם כאלו עוסקים בכל התורה כלה. ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כמו שהיה בזמן רבי עקיבא ובזמנים אחרים. למעט ישאר להם פסוק שמע ישראל. שיחשבו בו בלבם ויחשב להם כאלו עוסקים בכל התורה.

וככה כותב הזוהר ותרגום הזהר

כָל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִיקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת, וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ אוֹר כְּלוּם.

כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ הָאוֹר כְּלוּם.

 

כָךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתוּקָנִים וּמְסוּרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם. כְּדוּגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה, כִּבְיָכוֹל נֶעְדַּר הָאוֹר, וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ.

כָּךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתֻקָּנִים וּמְסֻרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, כְּדֻגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעֻלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה - נֶעְדַּר הָאוֹר וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ.

 

לסיכום הזמן בן כ"ה כסליו לאחד בניסן מסמל את הלא נודע את הגלות את הספקות וכדי לשרוד בעולם כזה צריך לעשות את מצות הדלקת הנר שגורמת ללימוד התורה ולימוד התורה נותן לנו את האור לראות את המציאות ולהבין ולראות את הדרך לגאולה