פרשת כי תצא מה הקשר בן כלאים של שור וחמור ושעטנז ? מה המשמעות של מכחיש מעשה בראשית ? מה הייחוד של אברהם וכיצד זה קשור להכחשת מעשה בראשית ? מה היה עושה הקב"ה אם אברהם לא היה בעולם ? למה שעטנז מותר בציצית ? מה הקשר ללא ילבש גבר שמלת אישה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ח

בס"ד
פרשת כי תצא מה הקשר בן כלאים של שור וחמור ושעטנז ? מה המשמעות של מכחיש מעשה בראשית ? מה הייחוד של אברהם וכיצד זה קשור להכחשת מעשה בראשית ? מה היה עושה הקב"ה אם אברהם לא היה בעולם ? למה שעטנז מותר בציצית ? מה הקשר ללא ילבש גבר שמלת אישה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ח

דברים פרק כב

(ט) לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם: ס

(י) לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו: ס

(יא) לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו: ס

(יב) גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ: ס

בכור שור דברים פרק כב פסוק ט

(ט) לא - תזרע כרמך כלאים: שיצטרפו הזרעים, ויצא הזרע מבין שניהם, ותביא מה שלא בראתי בעולם, כמו שפירשתי בקדושים - תהיו. והוא הדין לכל שני מינין, אלא שדבר בהוה. פן תוקדש: דכלאים אסורין בהנאה ואינם רק לשריפה:

ואומר רבינו בחיי ויקרא פרק יט

ע"ד הפשט: טעם איסור הכלאים מפני שכל הדברים הנבראים בארץ בין חי בין צומח יש לו כח ומזל למעלה, וכל אחד ואחד נברא למינו, כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהיה כל אחד ואחד למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב שם "למינהו" והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין כאלו מראה את עצמו שהוא חושב כי לא יספיקו הנבראים שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו והוא רוצה להתחכם ולהוסיף עוד שם מינין מחודשים על כל מה שברא חי העולמים, ואסור החרישה בשור וחמור גם כן נמשך אחר הטעם הזה כי מנהג עובדי אדמה אחר חרישתם שיביאו הצמד ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה להוליד מינים זרים משונים בתולדות להכחיש מעשה בראשית.

וממשיך  רבינו בחיי ויקרא פרק יט

וע"ד הקבלה בסוד מצות הכלאים: מצוה זו ממצות הנקראות "חקים", ואין תכלית הכוונה בחקים האלה בענינים הגופניים בלבד רק בכחות השכלים הנמשכים מן השמים, ולכך נקראו "חקות שמים" כענין שכתוב: (איוב לח, לג) "הידעת חקות שמים", וחקות האלו לא נתנו רק לישראל, הוא שכתוב: (תהלים קמז, יט) "חקיו ומשפטיו לישראל", וכתיב: (תהלים פא, ד) "כי חק לישראל הוא". וכל הכחות העליונים השכליים כל אחד ואחד ממונה על פקודתו ועל ממשלתו, והפעולות בעולם השפל הזה משתלשלות בסבתם, ובזה העולם מתקיים ועומד על השלמות, וכבר ידעת מאמרם ז"ל: (תנחומא ישן בראשית יג) אפילו העליונים צריכים שלום, שנאמר: (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו". והשלום שלהם הוא קיומם ושיפעלו פעולתם במנויים, וא"כ המעמיד תולדות למטה מין במינו גורם השלום למעלה, כי הכחות הממונים הם משלימין מנויים הראוי כמו שצריך העולם השפל, והמעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו הרי זה גורם הפך השלום, כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנויים, וזהו סוד הלשון של "כלאים" שהוא לשון מניעה, כלומר בטול הכחות, מלשון: (תהלים מ, יב) "לא תכלא רחמיך ממני", וכן: (ירמיה לז, יח) "בית הכלא, כי הנתן שם הוא מתבטל ממלאכתו", וזהו לשון "חקים" מלשון חקיקה וציור, כי הם ציורי ענינים שכליים של מעלה. והמרביע בהמה מין בשאינו מינו, או הזורע צמח מין בשאינו מינו והם יונקים זה מזה הרי זה מערבב הכחות העליונים הנותנים כח ההולדה או כח הצמחיה, וכמו שדרשו רז"ל: (בר"ר י, ז) אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר: (איוב לח, לג) "הידעת חקות שמים" וגו', ומפני שהשנים הנולדים בעולם ראשונה היו כלאים, זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח הרעה, ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות שהם ב' הפכים, אין ראוי לחבר אותן כי אין חבורן עולה יפה, אבל ראוי להרחיקם ולהפרידם זה מזה והמפריש ביניהם גורם שלום בעולם, והמחבר אותן יחד מסלק השלום מן העולם כי הוא מערבב הכחות העליונים ומשים קטרוג בין פמליא של מעלה.

ופרוש הדברים שהקב"ה ברא את העולם בצורה מיוחדת כאשר כל מין ומין שנברא בעולם יש לו את תפקידו בעולם שהוא נגזרת של העולם הרוחני ויש התאמה בן הכוחות בעולם הרוחני לעולם הגשמי בעולם שלנו וכאשר אנחנו בדעתנו החסרה מנסים לשנות ולעשות ולברוא בריות אחרות על ידי כילאים או שעטנז אנחנו פוגמים מבלי שנבין את זה בפעולה הגשמית והרוחנית של העולם . ולאדם בעולם הזה יש כאן תפקיד מכריע וחשוב כי הוא זה שיוצר את הקישור בן העולם הרוחני לעולם הגשמי

וכך כותב מעשי ה' מעשי בראשית פרק יג (פרשת בראשית)

אם כן הוכרח להיות לצדיק דבקות בשכינה, ואחר זה נתקיימה השביתה שלא יברא עוד עולמות ומחריבן ונתקשרו הצינורות, שקודם שנולד אברהם לא היה אפשר לעולם שנברא למשוך מן הקדש, כי היה העולם פועל בלתי שלם לא הגיע אליו התכלית, עד שנולד אברהם וניתנה נפש יתרה לכל מעשה בראשית, לפי שמשך מן השפע לקיום העולם והעמדתו זו היא נפש יתירה, כי הראשונה היא אותה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. והיה סיפור הברכה הזאת אחרי שנולד אברהם, כי משה יספר זה ולא היתה הברכה הזאת שנאמר ויברך אותו בעת הבריאה, ולכן אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ר"ל שהיה בונה עולמות כדי שיעשו פרי, וכאשר לא היו עושים פרי היה מחריבן, אבל בשבת אחר שנולד אברהם שעשה פרי, שבת מלברא עולמות:

כלומר לאחר חטא האדם הראשון היה ניתוק בן העולם הרוחני לעולם שלנו ואברהם שנולד והכיר את בוראו היה הראשון שיכל לקשר את הקודש לחול כלומר את העולם הרוחני לעולם שלנו . ואם אברהם לא היה הקב"ה היה מחריב את העולם כי עולם שהוא מנותק מהעולם הרוחני הוא עולם ללא תכלית .

וכך כותב הזוהר הקדוש

וְעַל כֵּן כָּתוּב אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל דָּבָר יָדוּעַ בָּעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ הַחֹק. מִשּׁוּם כָּךְ אָסוּר לְהַחֲלִיף מִינִים וּלְהַכְנִיס מִין בְּמִין אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁעוֹקֵר אֶת כָּל כֹּחַ וְכֹחַ מִמְּקוֹמוֹ, (ומכחיש פמליא של מעלה) וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ.

כִּלְאַיִם, מַהוּ כִּלְאַיִם? כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לז) אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, כְּדֵי לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר. כִּלְאַיִם - מְנִיעָה, שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת כָּל אוֹתָם הַכֹּחוֹת מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם. כִּלְאַיִם - עִרְבּוּבְיָה, שֶׁעוֹשֶׂה עִרְבּוּבְיָה בַּכֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ.

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (בראשית ב) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךְ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁשִּׁנָּה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְהֶחֱלִיף עֵץ חַיִּים, שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּלֵּם הַכֹּל וּבוֹ תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה, וְנִדְבַּק בְּמָקוֹם אַחֵר. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ אָדָם לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וְאִם שִׁנָּה בְּדָבָר אַחֵר, הוּא מַשְׁפִּיעַ לְהַשְׁרוֹת בּוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא צָרִיךְ.

כלומר חטא האדם הראשון היה שינוי שעשה האדם הראשון ממה שציוה אותו הקב"ה . ושינוי זה גורם את הכחשת מעשה בראשית ולכן הביא את המוות לעולם . ומשמעות הכחשת מעשה בראשית הוא לגרום שהעולם יהיה מצד אחד חלש יותר פגיע יותר וחס וחלילה יכול להגיע לחורבן .

וכך כותב הזוהר הקדוש על עץ הדעת

אֲבָל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הָאִילָן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים הַנָּטוּעַ בַּגָּן שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ לֹא יְגֻרְךְ רָע, יְכוֹלִים לְהוֹרִיד כֹּחַ מִשָּׁם לִשְׁכִינָתוֹ בְּלִי עִרְבּוּבְיָה כְּלָל בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, הוּא עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, נָטוּעַ בַּגָּן בְּלִי עִרְבּוּבְיָה כְּלָל, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר לְמִינוֹ, אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא נֶאֱמַר בּוֹ לְמִינוֹ, אֲבָל מְעֹרָב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר שָׂדְךְ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וְכוּ', שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ.

כלומר אכילת האדם מעץ הדעת שיש בו מין שאינו מינו נתנה לאדם את הכוח לערבב בן מין למין בן טוב לרע ופעולה זו גורמת להכחשת מעשה בראשית ורק קיום המצוות נותנת לאדם  את האפשרות להבדיל בן פעולה שמועילה לעולם לפעולה שמכחישה את העולם . ולימוד התורה נותנת לאדם את היכולת להתנהל בעולם בלא להכחיש אותו .

אז למה התירו שעטנז בציצית ? אומר הזוהר

וּתְכֵלֶת - זוֹהִי תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית. תְּכֵלֶת זֶהוּ הַכִּסֵּא, סוֹד שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד. תְּכֵלֶת זֶהוּ הַכִּסֵּא שֶׁבּוֹ דָּנִים דִּינֵי נְפָשׁוֹת. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ כִּסֵּא שֶׁדָּנִים בּוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְיֵשׁ כִּסֵּא שֶׁדָּנִים בּוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְלָכֵן כָּל הַגְּוָנִים טוֹבִים לַחֲלוֹם, פְּרָט לְגָוֶן תְּכֵלֶת, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁהֲרֵי נִשְׁמָתוֹ הֲרֵי עוֹלָה בְדִין. וּכְשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה בְדִין, הַגּוּף נִדּוֹן לְהִתְכַּלּוֹת, וְצָרִיךְ אוֹתוֹ הַחֲלוֹם לְרַחֲמִים רַבִּים.

ולכן התכלת של הציצית מזכירה לאדם את כיסא הכבוד של דיני נפשות ולכן יש לזה תועלת לאדם ולכן גם דבר שהוא אסור יש מקרים שהתורה מתירה אותם בגלל התועלת הגדולה שלהם לעולם הרוחני ולכן גם לעולם הגשמי שבו אנחנו נמצאים ולכן באותו מקום שבו התורה אוסרת על כלאים של שור וחמור ועל שעטנז שזה לבוש של צמר ופשתים היא מתירה את השעטנז אבל רק באותם מקומות שערבוב מין ושאינו מינו מועיל לעולם ולא פוגם בעולם .

וגם תערובת של איש ואישה זה תערובת שלא מועילה לעולם כאשר איש מעורב עם אישה שלא מיוחדת לו

דברים פרק כב

(ה) לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־ עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה: פ

וכך כותב הריקאנטי דברים פרק כב פסוק ה

(ה) וטעם לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה [שם ה]. פשטו ידוע, אמנם על דרך הקבלה יש לך לדעת כי הרמז הוא שלא ישנה סדרי בראשית, כי האיש הלובש שמלת אשה עושה מן המשפיע מקבל, והאשה הלובשת בגדי איש עושה מן המקבל משפיע, וסוד המלבוש סוד גדול לבעלי הקבלה רמזתיו במקום אחר. ועוד יש מפרשין כי גם הנה רמז לסוד העבור, ורמז רמז מופלא שלא יתחלפו נשמת זכר ונקבה בגלגול, כענין שלא עשאני אשה, והבן זה:

וההבנה שערבוביה בעולם מזיקה לעולם ולאדם וקב"ה ברא יחוד בן גבר ואישה ובן גבר אחד לאישה אחת ולכן גם השמירה על יחוד הגבר ויחוד האישה ועל  הזיווג בן גבר אחד ובין אישה אחת הוא חלק מבריאת העולם  על ידי הקב"ה של מין ומינו ורק הליכה בדרך התורה היא זו שנותן לאדם את היכולת לשמור על זה והיא שגורמת  לקשר בן העולמות הרוחניים לעולם הפיזי וכאשר האדם לא הולך בדרך התורה נוצר נתק בן העולם הרוחני לפיזי ומשמעותו כמו שאומר מעשי ה' אפשרות להחרבת העולם . וכך כותב הזוהר על זה

אַשְׁרֵי הוּא שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ הַכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר אֲמִירוֹת, בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת, בְּרָצוֹן אֶחָד בְּלִי עִרְבּוּבְיָה כְּלָל, שֶׁכָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נְטוּעָה בּוֹ, וְהִיא הַגָּן שֶׁכָּל הַסְּפִירוֹת בָּהּ, הֵן אֶחָד, וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה בָּהּ פְּרִי לְמִינוֹ, הִיא מִין שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא מוֹצִיא מִמֶּנָּה זְרָעִים הַחוּצָה, כָּךְ צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶרַע מִחוּץ לְבַת זוּגוֹ, שֶׁהִיא הַמִּין שֶׁלּוֹ וְהַיִּחוּד שֶׁלּוֹ, וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְיַחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם שְׁכִינָתוֹ, צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵן קְלִפּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁכִינָה בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַעֲצַת יהו''ה הִיא תָקוּם, כְּמוֹ שֶׁאָדָם שֶׁמִּתְיַחֵד עִם בַּת זוּגוֹ וּמִתְפַּשֵּׁט מִלְּבוּשָׁיו לִהְיוֹת עִמָּהּ אֶחָד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, כָּךְ צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֲחֵרוֹת בִּזְמַן שֶׁמְּיַחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו''ה אֱלֹהֵינ''וּ יהו''ה אֶחָד.