פרשת ואתחנן מה המשמעות של ונשמרתם לנפשכם ? מה המשמעות של השמר לך ושמר נפשך מאד ? מאיפה לומדים את הכלל להישמר מסכנת נפשות ? מה הקשר של סכנת נפשות לשכחת התורה ? ‏ט"ו/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת ואתחנן  מה המשמעות של ונשמרתם לנפשכם ?  מה המשמעות של השמר לך ושמר נפשך מאד ?
מאיפה לומדים את הכלל להישמר מסכנת נפשות ? מה הקשר של סכנת נפשות לשכחת התורה ? ‏ט"ו/אב/תשע"ו

כתוב בדברים פרק ד

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

יהושע פרק כג

(יא) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

ואומר הריקאנטי דברים פרק ד

ספר הבהיר [אות מו] כתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ההוא כדאמר להו משה לישראל כי לא ראיתם כל תמונה, ראו תמונה ולא כל תמונה. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה עומד על עבדיו מעוטף בכסות לבנה, לא די לאימת המלכות שיסתכלו במלבושין, ועוד רחוק היה המלך ושמעו קולו, יכולין לראות גרונו, אמרת לא, הא למדת שראו תמונה ולא כל תמונה, והיינו דכתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול וכתיב קול דברים אתם שומעים:

ואומר רש"י ישעיהו פרק מג

ואתם עדי - שפתחתי לכם שבעה רקיעי' ולא ראיתם כל תמונה:

וצריך להבין את המשמעות של הפסוק ממה צריך להישמר וההבנה שלי היא שצריך להישמר מזה שלא נחשוב חס וחלילה שאנחנו מבינים את כל התמונה ,כי בעצם לא ניתן להבין את כל התמונה כולה של העולם . גם אחר שהקב"ה פתח 7 רקיעים עדיין לא ראו תמונה כי המציאות היא שלא ניתן לראות את התמונה במלואה . והסיבה לכך כי הקב"ה והעולם נמצאים בשני מישורים שונים שלעולם לא יוכלו להיפגש הקב"ה שמהותו היא ללא תמונה ואין סופי ללא גבולות ורק לאחר שברא את העולם נוצר תמונות אבל רק תמונה חלקית כי לעולם לא ניתן לראות את כל התמונה כי "כל התמונה " שזה בעצם הקב"ה הוא ללא תמונה ואת זה מסביר הזוהר בבהירות

ּבְגִין דָּא יֵימָא אִיהוּ, אַף עַל גַּב דַּאֲנָא אֲדַמֶּה לְכוּ בְּדִיּוּקְנַיְיכוּ, אֶל מִי תְּדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה, דְּהָא קֹדֶם דְּבָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיּוּקְנָא בְּעָלְמָא, וְצִיֵּיר צוּרָה, הֲוָה הוּא יְחִידָאי בְּלא צוּרָה וְדִמְיוֹן, וּמַאן (נ''א ואית) דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לֵיהּ, קֹדֶם בְּרִיאָה, דְּאִיהוּ לְבַר מִדִּיוּקְנָא, אָסוּר לְמֶעְבַּד לֵיהּ צוּרָה וּדְיוּקְנָא בְּעָלְמָא, לא בְּאוֹת ה', וְלֹא בְּאוֹת י' וַאֲפִילּוּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלא בְּשׁוּם אוֹת וּנְקוּדָה בְּעָלְמָא, וְהַאי אִיהוּ כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, מִכָּל דָּבָר דְּאִית בֵּיהּ תְּמוּנָה וְדִמְיוֹן לא רְאִיתֶם.

תרגום הזוהר

וְלָכֵן הוּא יֹאמַר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אֲדַמֶּה לָכֶם בִּדְיוֹקַנְכֶם, אֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה. שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּיוֹקָן בָּעוֹלָם וְצִיֵּר צוּרָה, הָיָה הוּא יְחִידִי בְּלִי צוּרָה וְדִמְיוֹן, וּמִי (ויש) שֶׁנּוֹדַע לוֹ קֹדֶם בְּרִיאָה שֶׁהוּא מִחוּץ לַדְּיוֹקָן, אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ צוּרָה וּדְמוּת אוֹ דְיוֹקָן בָּעוֹלָם, לֹא בָּאוֹת ה' וְלֹא בָּאוֹת י', וַאֲפִלּוּ בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא בְּשׁוּם אוֹת וּנְקֻדָּה בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּמוּנָה וְדִמְיוֹן לֹא רְאִיתֶם.

אֲבָל בָּתַר דְּעָבַד הַאי דִּיּוּקְנָא דְּמֶרְכָּבָה דְּאָדָם עִלָּאָה, נָחִית תַּמָן, וְאִתְקְרֵי בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא יְדוָ''ד, בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוּדְעוּן לֵיהּ בְּמִדּוֹת דִּילֵיהּ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, וְקָרָא: אֵל, אֱלֹהִים, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אדי''ד. בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוּדְעוּן לֵיהּ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, אֵיךְ יִתְנַהֵג עָלְמָא, בְּחֶסֶ''ד וּבְדִינָא, כְּפוּם עוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, דְּאִי לָא יִתְפָּשַּׁט נְהוֹרֵיהּ עַל כָּל בִּרְיָין, אֵיךְ יִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, וְאֵיךְ יִתְקָיֵּים, (ישעיה ו) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

תרגום הזוהר

אֲבָל אַחַר שֶׁעָשָׂה דְּיוֹקָן זֶה שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל אָדָם עֶלְיוֹן, יָרַד לְשָׁם, וְנִקְרָא בְּאוֹתוֹ דְּיוֹקָן יְהֹוָ''ה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ בַּמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, וְקָרָא: אֵל, אֱלֹהִים, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אהי''ה. כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה אֵיךְ יִתְנַהֵג הָעוֹלָם, בְּחֶסֶ''ד וּבְדִין, כְּפִי מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁאִם לֹא יִתְפַּשֵּׁט אוֹרוֹ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֵיךְ יֵדְעוּ אוֹתוֹ וְאֵיךְ יִתְקַיֵּם? (ישעיה ז) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ

כלומר יצירת התמונה היא פועל יוצא של בריאת העולם ואז התמונה של הקב"ה היא תמונה חלקית של ההשפעה המסוימת של הקב"ה באותו עולם ולכן יש כאן נקודה מאוד דקה ומבלבלת שמצד אחד יש תמונה אבל חלקית ואין תמונה אחת שהיא לא חלקית ואת ההבדל הזה אנחנו רואים בפסוק נוסף בדברים

דברים פרק ד פסוק ט

רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:

כלומר יש דברים שאנחנו רואים ואסור לנו לשכוח ומצד שני אנחנו צריכים לזכור שמה שראינו זה רק דבר חלקי ולא שלם כי בעצם לא נוכל לראות דבר שלם לעולם . כי אנחנו לא שלמים היחיד ששלם זה הקב"ה אבל את השלמות הזאת לא ניתן לראות כי לקב"ה אין תמונה או דיוקן כי הוא אין סופי ותמונה זה דבר סופי . ואנחנו צריכים מאוד להישמר לא להגיע למצב שבו אנחנו "רואים " תמונה שלמה כי אין דבר כזה בנמצא ותמיד נראה תמונה חלקית . וזה בדיוק מה שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב רוצה שנבין

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי? אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום – היית מחזיר לו? - אמר לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? - אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף. - אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר - כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים - על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.

לדעתי הגמרא רוצה להראות את נקודת המבט של ההגמון שלכאורה רואה "תמונה שלמה" הוא המלך והחסיד אינו מכבדו בשלום . ההגמון חושב שהוא רואה תמונה שלמה הוא המלך והחסיד הוא עבדו . החסיד לא נתן שלום להגמון ולכן דינו מוות . וכאן החסיד מראה להגמון את הטעות שלו שהוא חשב שראה תמונה שלמה אבל בעצם הוא ראה תמונה חלקית ולפי "התמונה המלאה" החסיד דינו מוות אבל לפי "התמונה החלקית " החסיד דינו לחיים וזה בעצם הסכנה לחשוב שאתה רואה תמונה שלמה כשבעצם אתה רואה תמונה חלקית ומזה אנחנו צריכים להיזהר מאוד וזה  המשמעות של וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם   אבל מצד שני צריך לשמור לא לאבד את התמונה החלקית שהיא רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ

ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ד

וכן כל ג מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ' +דברים ד' ט'+ השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים

והרמב"ם לומד את הדין של לשמור את עצמך מסכנה מהפסוק השמר לך ושמור נפשך . וההבנה בזה שבעצם סיכון החיים יגרום לשכוח   את הדברים כלומר את התורה כלומר זה שאתה צריך לשמור על עצמך נובע מתוך ההבנה שאם לא תשמור על עצמך ותכנס למצב של סכנת חיים  תשכח את הדברים שהקב"ה נתן במתן תורה וזה הסיבה היחידה לכלל שצריך להישמר ממצב סכנה . אבל כשהכלל הזה מתנגש עם עצם המהות של הקב"ה כלומר ההגמון שהוא מלך לכאורה מתנגש עם הקב"ה ברור שמה שמכריע זה העליונות של הקב"ה על ההגמון ולכן החסיד לא החזיר לו שלום ולא היה זה מצב של ביטול עשה של הישמר לך . ומצד שני זה שאתה מכניס את עצמך למצב של סכנה יש בזה  גם עברה על וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כי כשאתה לוקח את האחריות להכניס את עצמך לסכנת חיים אתה חושב שאתה מבין את "התמונה המלאה" ולכן אתה יכול להכניס את עצמך לסכנה כי אתה חושב שיש לך את השליטה על חייך כמי שהוא הקב"ה בעצמו ושולט על חייו ולכן הכנסת עצמך לסכנת חיים יש את שני הצדדים וההבנות של שני הפסוקים ולא רק מפסוק אחד . ולכן הגמרא שלנו מביאה את שני הפסוקים .