3.6.2016

פרשת במדבר מה הדין של בן 20 ? מה מיוחד בגיל הזה ? מה השתנה במעמד הר סיני לגבי גיל 20 ? מה יהיה לעתיד לבא לגבי גיל העונשין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ו

בס"ד 
פרשת במדבר מה הדין של בן 20 ? מה מיוחד בגיל הזה ? מה השתנה במעמד הר סיני לגבי גיל 20 ? מה יהיה לעתיד לבא לגבי גיל העונשין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ו

במדבר פרק א

(ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

(ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן:

ואומר רש"י במדבר פרשת במדבר פרק א פסוק ג

(ג) כל יצא צבא - מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים

וצריך להבין מה המשמעות של עשרים שנה כתוב ויקרא פרק כז

(ג) וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(ד) וְאִם־נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל:

(ה) וְאִ֨ם מִבֶּן־חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן־עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים:

כלומר מחמש שנים עד עשרים שנה השווי של האדם הוא 20 שקלים ומגיל עשרים 50  שקלים .

ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ה משנה כא

הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם:

כלומר בגיל 18 הוא מתחתן ואומרת התורה בראשית פרק ב

(כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

ולכן בגיל 18 אם אשתו בגילו יחד הם שווים 20 + 10 =  30   ועכשיו בגיל 20  הוא שווה 50 + 30 = 80 שקלים

כלומר אם הוא לבדו ההבדל בן לפני עשרים לעשרים הוא פי 2.5    מ   20  ל 50   אבל עם אשתו הוא שווה  פי 2.66  שזה ההפרש מ 30 ל 80  כלומר זה הערך הגדול ביותר שהוא יכול להגיע ולכן זה הזמן בו הוא יכול לצאת למלחמה כששיש לו ערך מספיק כדי לצאת למלחמה 

ואומר הכלי יקר במדבר פרק א

ופשוטו הוא שיוצא צבא היינו למלחמה, כי אילו לא חטאו במרגלים היו נכנסין לארץ מיד, ואף על פי שלפעמים יש בן חיל בפחות מעשרים שנה מכל מקום לא בגבורת איש יחפוץ ה', כי אם בזכותא תליא מילתא, וכל בן עשרים מצד היותו בר עונשין בבית דין של מעלה אז ביותר הוא מדקדק במעשיו ומסתמא יש לו אז יותר זכויות שיגינו בעדו במלחמה, שהרי הכהן מכריז מי האיש הירא מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו וכל פחות מבן עשרים מסתמא אינו מדקדק כל כך במעשיו ואין לו כל כך זכויות שיכריעו על חובותיו:

ואומר המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה משנה כא

בן עשרים לרדוף כי חמש שנים למד תלמודו, שכן הוא אומר, 'הלא כתבתי לך שלישים במועצות' [משלי כב כ], חמש למקרא, חמש למשנה, חמש לתלמוד, והיינו עשרים. ואח"כ מחזר על תלמודו, שהרי למד כל צורכו, והיינו בן עשרים לרדוף, שירדוף אחר תלמודו. יש מפרשים, בן עשרים לרדוף, אחר מזונותיו, שיש לו ריחים בצוארו שכבר נשא אשה והוליד בנים בשתי שנים וכבר עסק בתורה, ועתה יעסוק בדרך ארץ. ויש מפרשים, בן עשרים לרדוף, אותו מן השמים, שאין בית דין של מעלה מענישין עד עשרים .

ולמה בית דין של מעלה מענישים רק מגיל עשרים ?

אומר  [רבינו] בחיי בראשית פרק ג

ועל דרך המדרש: הן האדם היה, אדם הראשון כבן עשרים שנה, וזהו: הן האדם היה. מכאן שאין ב"ד של מעלה מענישין עד עשרים שנה. ועל זה נגזר על דור המדבר, מבן עשרים שנה ומעלה. וזהו שדרשו רז"ל: (אבות ה, כא) בן עשרים לרדוף שרודפים אותו מן השמים להענישו על חטאו.

כלומר האדם הראשון נברא כבן עשרים והאדם הראשון נידון למיתה על ידי בית דין של מעלה מכאן שבית דין של מעלה מענישים את האדם מגיל 20
 ואומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף סח עמוד א

עולא רמי: כתיב בלע המות לנצח, וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות! לא קשיא; כאן - בישראל, כאן - בנכרים. ונכרים מאי בעו התם? - דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם. רב חסדא רמי: כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים! לא קשיא: כאן - לעולם הבא, כאן - לימות המשיח.

וזה ההבנה של  התורת חיים על הנושא  מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות וכו'. הטעם שלעתיד לא ימותו עובדי כוכבים ומזלות בפחות ממאה שנה לפי שקודם מתן תורה לא היו ראויין לעונש מן השמים בפחות ממאה שנה וכן לעתיד לבוא כדאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל סוף פרשת בראשית דלכך לא הוליד נח עד שהיה בן חמש מאות שנה שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונש וכל אותן שמתו לפני מתן תורה בפחות ממאה שנה לא מתו מיתת עונש בידי שמים אלא מיתה טבעית שנגזרה על אדם הראשון עד סוף כל הדורות אבל לעתיד לזמן תחיית המתים תתבטל גזירת מיתה שנגזרה על אדם כדאמר לקמן צדיקים שעתיד להחיותן שוב אין חוזרין לעפרן לכך אפילו עובדי כוכבים ומזלות שיחזרו לעפרן גם לעתיד כיון שלא ימותו אז מיתה טבעית אלא מיתת עונש לא ימות שום אחד מהן בפחות ממאה שנה דאז הוא ראוי לעונש לעתיד ונראה דדוקא ישראל שקבלו את התורה נתחדש להם אז עונש בידי שמים מבן עשרים שנה ומעלה.

ולפי ההסבר הזה האדם הראשון בן עשרים ובית דין של שמים העניש אותו אבל לאחר העונש של האדם הראשון השתנה  הגיל של העונשין לגיל 100 וזה היה עד דור המבול . במעמד הר סיני התחדש שהדין של עם ישראל יהיה כמו הדין של האדם הראשון מגיל 20 יהיה בר עונשין מהשמים . ולעתיד לבא שהצדיקים יחיו לנצח הנוכרים יהיו  ברי עונשין החל מגיל 100 כמו שהיו לפני דור המבול

אבל עדיין צריך ברור ועיון מה הדין של הנוכרים מדור המבול עד לעתיד לבא

פרשת במדבר מהי מחלה ? מתי יש מחלה ? האם יש מחלה ללא חטא ? מי הוא הרופא ? למה יש מחלה ? ‏‏כ"ו/אייר/תשע"ו

בס"ד
פרשת במדבר  מהי מחלה ? מתי יש מחלה ? האם יש מחלה ללא חטא ? מי הוא הרופא ? למה יש מחלה ?  ‏‏כ"ו/אייר/תשע"ו

שמות פרק טו פסוק כו

וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־ חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס,

ואומר רש"י שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כו

לא אשים עליך - ואם אשים הרי היא כלא הושמה,ס כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל [דבר זה פן יביאך לידי חולי זה] וכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהיע לשרך:

ואומר ר' חיים פלטיאל שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כו

כי אני יי רופאך. תימא מאחר שלא ישים מחלה רפואה למה צריך, וי"ל בזה כי הוא לשון דהא וה"ק מחלה לא אשים עליך דהא אני יי רופאך, מרפא מאכל ומשקה שלך שלא תבוא לידי חולי, וכן מצינו וברך את לחמך ואת מימך, והדר והסירותי מחלה מקרבך, וכן גבי אלישע מצינו וירפא המים. ועוד תירץ מ"ה כי אני רופאך, רפואה שלי אינה כרפואת בשר ודם שהרי אינם יודעים לעשות לאדם שלא יבא לידי חולי רק לרפאותו מחוליו אבל אני ארפאך שלא תבא לידי חולי.

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ומה ת"ל כי אני ה' רופאך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב) ואו' רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך (שם /משלי/ ג ח).

כלומר התורה היא הדרך הנכונה ללכת בה בעולם ולכן מי שהולך בדרך התורה ועושה את כל מצוות שנתן הקב"ה לאדם הקב"ה לא ישים עליו מחלה ואם עבר על אחד ממצות השם יש לו אפשרות לתקן ואז הקב"ה הוא הרופא  של האדם וכך אנחנו רואים שבמתן תורה הקב"ה ריפא את כל עם ישראל כלומר מעמד הר סיני היה רגע שבו ניתנה התורה ועדיין לא היה אפשרות לעבור על דברי התורה ולכן כל עם ישראל התרפא במעמד הר סיני

ואומר הגור אריה שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) שלא היה בהן סומא כו'. טעם הדבר, כי התורה היא רפואה לכל גופו, כדכתיב (משלי ד, כב) "ולכל בשרו מרפא", וכדאי היה קבלת התורה לרפאות את גופם. וטעם הדבר הוא ידוע, כי המתדבק בתורה מתדבק במדריגה אשר אין שם חסרון רק שלימות, והבן זה היטב:

ואכן יש דעה בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד א

אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא - דכתיב הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן, צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו'. אין יסורין בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד ב

מיתיבי: ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) +מסורת הש"ס: [על]+ הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי! דכתיב ואחיותיהן צרויה ואביגיל! אלא: בת מי שמת בעטיו של נחש. מני? אילימא תנא דמלאכי השרת - והא איכא משה ואהרן, אלא לאו: רבי שמעון בן אלעזר היא, ושמע מינה: יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי - תיובתא.

אם כן הגמרא נשארת בקושיה על רב אמי שאמר שאין מיתה ללא חטא כלומר גם מי שעשה את כל המצוות ולא חטא יכול למות בעטיו של נחש והכוונה ללא שהוא חטא בעצמו וכבר בפרשת חוקת  ח'/תמוז/תשע"ה  כתבתי על משה שלא היה שייך בו מיתה אבל בכל זאת הקב"ה המית אותו שכתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות באותה שעה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה,

ואני חושב שניתן לתרץ את הקושיה שבאמת בזמן שבו כל עם ישראל נמצאים במצב שבו הם מקימים את המצוות כמו שהיה במעמד הר סיני אז בזמן כזה אין מחלה על אף אדם אבל כאשר יש אנשים בעם ישראל שלא מקיימים את התורה יכול להיות מות או מחלה על אדם גם אם הוא מקיים את כל המצוות כי ממעמד הר סיני עם ישראל הוא יחידה אחת גוף אחד ולכן יכול להיות מיתה גם באדם שלא חטא כי יש ערבות בן כל מי ששייך לעם ישראל וכותב הכלי יקר ויקרא פרק א

היינו אחר מתן תורה שנעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה והחוטא לשמים גורם השחתת זולתו, כמו עכן שחטא לבדו וגרם נפילה לכל ישראל ויותר שייכה נגיחה בבריות ועושה בהם רושם ממה שיעשה כלפי מעלה כי אם רבו פשעיו מה יעשה לו יתברך, אבל אדם הראשון שהיה יחידי ואדם אחר אין לקבל ממנו נזק על כן הוצרך להביא בעלת קרן אחת אף על פי שאין נגיחה שייכה כלפי מעלה:

וכדי להבין את מהות הייסורין אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א

אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'; פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו - מדכאו ביסורין, שנאמר: וה' חפץ דכאו החלי; יכול אפילו לא קבלם מאהבה - תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת - אף יסורין לדעת. ואם קבלם מה שכרו - יראה זרע יאריך ימים; ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: וחפץ ה' בידו יצלח.

כלומר מחלה זה כמו מערכת אזעקה המתריעה על בעיה וצריך לבדוק את הבעיה ואם לא רואה בעיה הוא מבין שזה ייסורין  של אהבה כלומר לא בגלל מה שעשה אלה כמו שכתבתי חלק מהיותו ערב לכל עם ישראל ולא בגלל העברות שלו וכך כותב רש"י במסכת ברכות דף ה עמוד א

יסורין של אהבה - הקדוש - ברוך - הוא מייסרו בעולם הזה בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו.

ואני מפרש שצריך את הזכויות הללו מהיותו של האדם חלק מעם ישראל שכתוב בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

לסיכום מחלה היא תוצאה של חטא .  חטא של האדם שלא הלך בדרכי השם ולא קיים את כל המצוות כי בדרך כלל אין מיתה ללא חטא  ומי שעושה את המצוות   הקב"ה לא שם עליו מחלה . וגם אם עשה חטא  ותיקן את עצמו כלומר חזר בתשובה מי שירפא אותו זה הקב"ה כי הקב"ה הוא הרופא של האדם אבל יכול להיות מיתה ללא חטא כי המהות של עם ישראל זה הצירוף של כל היחידים ליחידה אחת שהיא עם ישראל וכל אחד מעם ישראל החל ממתן תורה ערב על כל אחד מעם ישראל ומתוך הערבות הזאת יכול להיות מיתה ללא חטא ולכן גם מחלה ללא חטא והיחיד שיכול לרפא מחלה זה הקב"ה

ובעזרת השם בלי נדר אכתוב על תפקידו של הרופא שנאמר בגמרא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א

טוב שברופאים לגיהנם,