6.6.2014

ויאמרו מי יאכילנו בשר ? מה היה החטא ומה העונש של בעלי התאוה ? כיצד זה קשור לברית בשר וברית מילה ? ‏ח'/סיון/תשע"ד


בס"ד

ויאמרו מי יאכילנו בשר ?    מה היה החטא ומה העונש של בעלי התאוה ? כיצד זה קשור לברית בשר וברית מילה ?   ‏ח'/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יא

 

(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:

הביטוי של התאוה היה הבכי כלומר  החטא נעשה ע"י הפה . ולאחר מכן מי יאכילנו בשר נעשה בפה

ומיד אחרי כן נאמר במדבר פרק יא

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְקֹוָק מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:

משה שמע , ומשה ראה והיה רע בעיניו. אבל הקדוש ברוך הוא ויחר אף יְקֹוָק

אנחנו רואים שחרון אף זה רק ע"י הקדוש ברוך הוא , אצל האדם  השפיטה נעשית ע"י אוזן , עינים . אף הוא לא חלק של השפיטה . אבל אצל הקדוש ברוך הוא מידת הדין זה האף = ויחר אפו ,חרון אף .

והתוצאה של חרון האף במדבר פרק יא

(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם:

(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:

הקדוש ברוך הוא גזר עליהם לקבל את מה שהתאו אליו עד שיצא להם מהאף .

ובו ננסה להבין את הענין של יום אחד ,2 ימים , 5 ימים ,10 ,ימים ,20 יום , 30 יום .

אומר [רבינו] בחיי במדבר פרק יא

(יט) לא יום אחד תאכלון ולא יומים. כפל. "ולא חמשה ימים", כנגד אצבעות היד האוכלין. "ולא עשרה ימים", כפל בשתי ידיו. "ולא עשרים יום", כמשל האמור יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו. "עד חדש ימים", עד שוב הקף הלבנה למקומו כשהיה. "עד אשר יצא מאפכם", פירושו עד אשר יצא הריח כי הריח באף.

1 ו 2 זה תחילת ספירה , 5 10 20 זה קשור לאצבעות הידיים והרגלים ,  ואז לסיום מדובר לא בספירה של ימים אלה בחודש וחודש יכול להיות 29 ויכול להיות 30 אבל זה תקופה . יחידת זמן שהקדוש ברוך הוא ברא לעם ישראל .

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ו

א (יד) [ויאמר אלהים יהי מאורות] ר' יוחנן פתח עשה ירח למועדים (תהלים קד יט) אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים כדי לקדש בה ראשי חדשים ושנים

ואומר תורת המנחה פרשת לך לך / דרשה ח עמוד 47

ואילמלא שקבלו ישראל ברית בשר, מעולם לא היו יכולים לזכות לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. וזהו שאמר בספר יצירה כשבא אברהם אבינו צפה והביט וראה וחקק והבין וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה אליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, וזהו ברית המילה, ובין עשר אצבעות ידיו וזהו ברית הלשון.

ואנחנו רואים שאותם אלו שבכו על הבשר ושאלו מי יאכילנו בשר בעצם פגמו בברית הלשון  פגימה בדיבור ופגימה שבאה מהרצון לטעום בשר וגם זה חלק מתפקידו של הלשון חוש הטעם . ועוד שאנו רואים את הקשר הישיר לאצבעות הידיים והרגלים שמסמלים את העשייה כפי שמופיע במדרש של על אברהם  .אצבעות  ידיים את הפה – ברית הלשון ואצבעות רגלים את ברית המילה ברית הבשר וזה רמוז בהתאוו תאוה  .

ואומר רש"י מסכת יומא דף פה עמוד ב

ומיפר ברית בשר - מילה, ובמסכת שבועות יליף לה מקראי.

וזה קשור ל 5 10 ו 20 כפי שמופיע בפסוק .

ומיד שהפרו ברית בשר וברית לשון יש חרון אף של הקדוש ברוך הוא, וכאן יש עונש ייחודי מאוד

"עד אשר יצא מאפכם "  כאן חרון האף מתחבר ישירות לפה והבשר יוצא דרך האף . כלומר העונש נעשה דרך המעניש. לא חרון אף המוציא אש ושורף את החוטא אלה הפה מתאחד אם האף ליחידה אחת וזה יוצר זרא אצל החוטא .

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף קב עמוד א

אמר לו הקדוש ברוך הוא ולכך תהא פורענותם ממני שנאמר והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. אמר לפניו רבש"ע אם סדר פורענות עתידה לבוא עליהם מה הנאה יש להם מן הבשר שתתן להם תאותם ותהרגם.

ומלמד אותנו הקדוש ברוך הוא כלל חשוב בהנהגת העולם . כל תאוה או רצון של אדם שהוא מנוגד לתורה בסופו של דבר זה אותו הדבר שיגרום לו למות ,לחידלון ,לזרא.

ונאמר במשלי פרק כא

(ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְקֹוָק: פ

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שכב

רבי יהודה דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר +משלי ח יד+ לי עצה ותושיה,

ואנחנו רואים את הקדושה לעומת הטומאה אצבעות הידיים של הכוהנים בברכת כוהנים

ספר שולחן של ארבע שער א

 ותדע האמת כי אל הכונה הזאת נעשה תבנית הגוף י' אצבעות ידיו להגביה אותם למעלה וכן י' אצבעות רגליו למטה ונשאר הגוף באמצע בין י' לי', ומטעם זה תמצא בתורה בקדוש ידים ורגלים של כהנים שאמר הכתוב (שמות ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, ורחיצה זו בלשון קדושה .  וזהו חומר העונש בהיות נטילת ידים רמז לדבר שכל העולם תלוי עליו, וכן המזלזל בנטילה גורם הרציחה שהוא חרבן העולם

ומצד שני את שמואל ב פרק כא פסוק כ    ושם מדובר בבנה של ערפה (הגיסה של רות ) שהולידה 4 גיבורים פלשתים

וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מדין מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה:

ושם אנחנו רואים אצבעות של טומאה והיה לו לא 20 אצבעות אלה 24 אצבעות ורק כאשר הורגים את כל 4 הפלישתים רק אז ויהי שלום לישראל

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק כא פסוק כ

(כ) והמלחמה הרביעית היתה בגת. ונהרג ג"כ ענק מבני הרפאים, שהיה לו כ"ד אצבעות, ע"י יהונתן, עד שכל ארבעה הענקים שהיו לפלשתים נפלו ע"י דוד ואנשיו חוץ מגלית שנהרג בזמן קדום: ובזה תמו המלחמות, ויהי שלום לישראל כל ימי שלמה:

 

 

 

פרשת בהעלותך חרון אף וארך אפים מה המשמעות של 2 התכונות שאנו רואים במידת הדין והחסד ? ומה פתאום יש ארך אפים לצדיקים ? והאם יש רק חרון אף ? ומה הצד ההופכי ?





בס"ד

פרשת בהעלותך חרון אף  וארך אפים מה המשמעות של 2 התכונות שאנו רואים במידת הדין והחסד ?

ומה פתאום יש ארך אפים לצדיקים ? והאם יש רק חרון אף ומה הצד ההופכי ?

‏ח'/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יא

(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

ויחר אפו וישר כתוב ותבער בהם אש . כלומר אנו רואים שלכאורה צריך להגיד שמהאף יוצא האש ואכן כך כותב רש"י שמואל ב פרק כב

(ט) עלה עשן באפו - כן דרך הכועס יוצא עשן מנחיריו וכן עלה עשן באפו, וזהו כל לשון חרון אף שהאף נוחר ומעלה הבל:

כלומר חרון אף זה מידת הדין ,יוצא אש מהאף ומכלה את מי שצריך להיות מכולה

אם כן בו נבין מה זה ארך אפים ?

אם ניקח את המשמעות המילולית של ארך אפים צריך להגיד שבעצם יש כאן הארכה של האף כלומר האש נמצאת באף אבל בגלל שהאף ארוך יותר האש תצא יותר מאוחר כלומר יש כאן השהיה של מידת הדין . מידת הדין קימת אבל היא נמצאת במקום ארוך יותר ולוקח לה זמן יותר גדול לצאת ולבא לידי ביטוי ולכן המשמעות של ארך אפים זה התארכות הזמן של הופעת מידת הדין.

האם מידת הדין זה רק לרשעים ואנו יודעים שיש 2 נחיריים ?

אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כב עמוד א

מאי דכתיב +שמות ל"ד+ ארך אפים? ארך אף מבעי ליה! אלא: ארך אפים לצדיקים, ארך אפים לרשעים.

כלומר ארך אפים זה לרשעים וגם לצדיקים . מובן לנו מה זה ארך אפים לרשעים שמידת הדין נותנת להם עוד זמן עד שתצא לעולם אבל מה זה ארך אפים לצדיקים ?

אומר רש"י מסכת עירובין דף כב עמוד א

אפים - משמע: פנים, בין שוחקות בין זעומות, אפים שוחקות מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא, ואפים זעומות מאריך לרשעים, ומאחר פורענותם לעולם הבא.

כלומר יש אף שוחק ויש אף זעום . הקדוש ברוך הוא יכול  לשחוק לצדיק מיד או לזעום כלפי הרשע אבל מידת ארך אפים עובדת גם בצדיקים וגם ברשעים . כלומר הקדוש ברוך הוא מאריך את האף והשחוק או הזעם יוצא יותר מאוחר . ומידת ארך אפים היא מידת החסד שבו נותן הקדוש ברוך הוא הזדמנות לרשע לחזור בו וכן נותן את השכר לצדיקים לעולם הבא כי עיקר השכר זה בעולם הבא

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לג

הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:

וננסה להבין מדוע האף מסמל את מידת הדין וגם את ארך אפים ?

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יצירה עמוד 242

נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד, והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם, שנאמר והאמין בהוי"ה ויחשבה לו צדקה [וקרא עליו כבוד הוי"ה דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך] וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והיא הלשון, ובין עשר אצבעות רגליו והיא המילה,

עיקר הביטוי של האדם בא מהפה כלומר הפה הוא כלי  הביטוי של האדם ובזכות ברית הלשון קיבלו ישראל את התורה, והיכולת לחיות ולהתרבות זה ברית המילה . כמו שכותב תורת המנחה פרשת לך לך / דרשה ח עמוד 47

ואילמלא שקבלו ישראל ברית בשר, מעולם לא היו יכולים לזכות לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. וזהו שאמר בספר יצירה כשבא אברהם אבינו צפה והביט וראה וחקק והבין וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה אליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, וזהו ברית המילה, ובין עשר אצבעות ידיו וזהו ברית הלשון.

והאף נמצא מעל הלשון ולכאורה הוא השומר של ברית הלשון וזה מדת הדין היא דואגת להכניס את האדם לתלם כדי שישמור על התורה שנתנה לו בזכות ברית הלשון . ומזה מסתעף מידת ארך אפים .

 

 

 

 

וחרון האף בה לידי ביטוי בצורות שונות ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מג

אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, מה חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות אף +שמות כב כג+ חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרון אף חמשה מיני פורעניות הם חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות.

ואומר ירמיהו פרק ל

(כד) לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ:

רק לעתיד לבא רק אז ישוב חרון האף של הקדוש ברוך הוא . ויש לנו להתבונן באחרית הימים שתהיה קץ חרון האף ולא לפני כן .ואומר האלשיך על ירמיהו פרק ל פסוק כד

כי באחרית הימים הוא עת הקץ בלבד, הוא שתתבוננו בה בלבד ולא מעתה:

יהי רצון שאחרית הימים תגיע מהר וישועת השם כהרף עין

 

 

 



3.6.2014

לימוד תורה בחג השבועות המעלה של הלימוד ביום זה . ומי שלא לומד תורה נקרה נזוף מה המשמעות של להיות נזוף ? ‏ה'/סיון/תשע"ד


בס"ד
לימוד תורה בחג השבועות המעלה של הלימוד ביום זה . ומי שלא לומד תורה נקרה נזוף מה המשמעות של להיות נזוף ? ‏ה'/סיון/תשע"ד
משנה ברורה סימן תצד
כן ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק.
מי שלומד תורה בחג השבועות כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו  .
וצריך בירור כיצד זה לימוד תורה קשור להשלים שנתו ?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה
ר' יהושע בן לוי אומר בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה, ואומר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
וצריך להבין מה זה נזוף ?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה
שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, זהב זו תורה, וכן הוא אומר ואתן נזם על אפך, ואומר נזם זהב באף חזיר, זה שקרא לפרקים, אמר הקדוש ברוך הוא, למה זו לפני חזיר, שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה, והוא אינו הוגה עד שמשכחה.
שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא
ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורין, א"ר אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אם יבא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא על חנם בראתני בעולם הוא אומר על כל אומה שבעולם השלטתי אותך חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות, הוי חרות על הלוחות,
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה לעם ישראל ללמוד בה ולעסוק בה . התורה זה הדבר הגבוה ביותר שאדם יכול להתעסק בו ואם הוא עוזב את זה ולא מבין את המעלה הגדולה של התורה זה כמו שחזיר ישים נזם זהב על אפו . כלומר דבר גבוה ויקר זהב על אף של חיה בזויה המתפלשת בבוץ .
אם האדם עוזב את היקר ביותר ומתעסק בדברים נמוכים יותר בזויים יותר  ולא מבין את ערך התורה ומיחס לדברים אחרים מעלה גדולה יותר , זה אדם שנחשב  נזוף .
וכדי שנבין מזה נזוף אומר [רבינו] בחיי בראשית פרק ד
 וגם רבותינו ז"ל האריכו במדרש (ב"ר כד, ו) בענין אדם הראשון, שכל אותן ק"ל שנה שהיה נזוף בחטאו שהוליד רוחין ושדין ולילין ומזיקין.
התרחקות מהקדוש ברוך הוא יוצר מצב של רוחות שדים ומזיקין והאדם מתחיל להיות נשלט ע"י אותם מזיקין . התרחקות מהקדוש ברוך הוא יוצר מציאות קשה מאוד .
ולכן אדם שמתרחק מהתורה הוא לא בן חורין אלה אדם שנשלט ע"י המזיקים אדם שנשלט ע"י המזיקים זה אדם לא חופשי . אדם לא חופשי זה אדם שקרוב למוות ולא לחיים .
וכאן מספרת הגמרא על יומו האחרון של דויד שהיה בחג השבועות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה פסק פומיה מגירסא. אמר: מאי אעביד ליה? הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי. הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק ונח נפשיה.
רק שדויד עזב לרגע את התורה מלאך המוות יכל לשלוט בו
תורה זה להתרומם מעל היכולת של מלאך המוות ,זה קרבה לאלוקים , זה להיות בן חורין אמיתי , מזיקים לא שולטים בך כי הם לא קיימים ליד האלוקים , והתרחקות מהתורה זה בדיוק ההיפך מזה מוות , זה להיות עבד, להיות נשלט ע"י המזיקים שיכולים להתקיים רק בריחוק מהקדוש ברוך הוא  .
ואומר התפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ו
לז) שאינו עוסק בתורה. כראוי:לח) נזוף. ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים
וכשאתה רחוק מאבינו שבשמיים אתה כבר בתחום השליטה של מלאך המוות והמזיקים . זה לא עונש זה מציאות .
והבנה זו צריכה להיות אצל כל אדם כל יום אבל באופן מודגש בחג השבועות חג זמן מתן תורתנו

שבועות מה עניין רות להר סיני ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?


בס"ד

שבועות    מה עניין רות  להר סיני ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?

‏ה'/סיון/תשע"ד

אומר המשנה ברורה משנה ברורה סימן תצ

מה זו עושה ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו'

ובמשנה מסכת אבות פרק ו משנה ד

כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:

ואני ינסה להסביר מזווית אחרת למה קוראים את מגילת רות בשבועות

עם ישראל כולו עמד במעמד הר סיני וקיבל את התורה 600000  גברים שהם כלל ישראל קיבלו מהקדוש ברוך הוא את התורה ולא רק הם היו במעמד הר סיני ,היו במעמד זה  כל נשמות עם ישראל

דברים פרק כט

(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

ואומר רש"י דברים פרק כט פסוק יד

(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות: 

פרוש התורה ניתנה לכל עם ישראל כל יהודי שחי כיום וכל יהודי שיחיה לעתיד. כל אחד ואחד היה במעמד הר סיני והקדוש ברוך הוא  נתן לו את התורה . כל אחד מעם ישראל קיבל את היכולת ללמוד את התורה  ולקנות את התורה שתהיה חלק ממנו .

ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קיט

נמצאת אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו הרי כתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה [תוכחה] לכל באי העולם שכל מי שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזכה בכולם וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחד מהם

כלומר כתר תורה עומד מוכן לכל יהודי ויהודי כדי לקנות אותו  וכאשר הוא קונה אותו הוא מקבל את שני הכתרים הנוספים .

ועכשיו נשאלת השאלה האם התורה ניתנה גם לגויים או זה לא שייך להם לחלוטין. אבל ידוע שהקדוש ברוך הוא ציוה על יהושוע לכתוב את התורה בשבעים לשון בדברים פרק כז

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מז עמוד א

ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה ללמוד אותה ולקבל אותה היא זמינה לכל דורש.

אבל יש קושיה עצומה יבוא גוי וירצה לקבל את התורה אבל יהיה הבדל גדול בין יהודי לגר גר נשמתו לא הייתה במעמד הר סיני ולכן כיצד יקבל את התורה ?  קושיה זו נשאלת על ידי  הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים .

כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל .

וכיצד זה קשור למגילת רות ?

רות התגיירה ובסופו של דבר היא  חלק מעם ישראל וחלק מכתר המלכות שזה בית דויד . כלומר זה מסביר לכל גוי שבאמת רוצה להיות חלק מעם ישראל שיש לו מקום בעם ישראל ובתנאי שהמזל שלו היה במעמד מתן תורה , כמו שרות יש לה חלק בלתי נפרד משושלת המלוכה של עם ישראל .

וכיצד אנו יודעים שהמזל שלו היה במעמד מתן התורה ? הקשיים שבהם עמדה רות והתגברה עליהם ובכל זאת רצתה להיות חלק מעם ישראל מוכיחים שהמזל שלה היה במעמד הר סיני . וזה קשור למה שנאמר במשנה ברורה שהתורה ניקנית ע"י יסורין ועוני .

במגילת רות לאלימלך ונעומי  היה שני בנים ושני כלות ושתיהן היו מואביות רות וערפה וברור לנו שהם התגיירו ויש הבדל מהותי בין ערפה לרות

רות רבה (וילנא) פרשה ב

בשם ר' יצחק ד' מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד' גבורים שנאמר (שם /שמואל/ ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה, א"ר יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם, הה"ד (שם /שמואל/ א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים, ממערות כתיב, ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה, ר' תנחומא אמר אף כלב אחד דכתיב (שם /שמואל א' י"ז/) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.

ואותו פלישתי היה גלית (בן של ערפה ) שדויד הרג אותו מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א

כליון שהוא לשון כלייה, נזדווגה לו ערפה שעמד ממנה גלית הפלשתי.

וכאן אנו רואים גירות של ערפה שהמזל שלה לא היה במעמד הר סיני וסופה להיות כנגד עם ישראל . ורות שהמזל שלה היה במעמד הר סיני נכנסה לעם ישראל וזכתה להיות חלק משושלת המלוכה .

לסיכום מגילת רות באה להראות לאותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כי הם חלק מעם ישראל ולהראות לעם ישראל שיש גרים שהם באמת לא חלק מעם ישראל .

ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל.