פרשת וישב מדוע גוער יעקב ביוסף ? מה אשם יוסף שחלם חלום ? מה היה הטעות של יעקב ? איך ירח קשור לתחיית המתים ? מה הבעיה של רחל לאחר תחיית המתים להשתחוות ליוסף ? מה התוצאה של הגערה של יעקב ביוסף ? האם הטעות של יעקב זה דבר לבטלה ? מה הקשר לאנוס על פי הדיבור ? למה עם ישראל היה צריך לרדת למצרים ? ‏כ"ב/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת וישב מדוע גוער יעקב ביוסף ? מה אשם יוסף שחלם חלום ? מה היה הטעות של יעקב ? איך ירח קשור לתחיית המתים ? מה הבעיה של רחל לאחר תחיית המתים להשתחוות ליוסף ? מה התוצאה של הגערה של יעקב ביוסף ? האם הטעות של יעקב זה דבר לבטלה ? מה הקשר לאנוס על פי הדיבור ? למה עם ישראל היה צריך לרדת למצרים ? ‏כ"ב/כסלו/תשע"ט

כתוב בראשית פרק לז

(י) וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:

וצריך להבין את הגערה של יעקב בבנו יוסף . למה  הוא גוער בו  ? איזה אשמה יש בו ? יוסף  סיפר את מה שחלם .

אומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן י

אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה. א"ר חמא בר חנינא אם כך אמר היה סבור יעקב שתחיית המתים יגיע בימיו, שנאמר אני ואמך, ניחא אני אלא אמך רחל כבר מתה ואתה אומר והירח, ולא היה אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו:

וצריך להבן את השכל הטוב מה הפריע  ליעקב . לכאורה חושב יעקב שתחית המתים תגיע בימיו אז מה הבעיה שהוא ורחל יבואו להשתחוות ליוסף הרי רחל תקום בתחיית המתים למה זה נראה ליעקב לא נכון ושגוי ?

אומר הבבלי חברותא סנהדרין דף צא עמוד ב

רב חסדא רמי: כתיב: "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות". משמע שיכהה אורם של המאורות לעתיד לבוא.

ומצד שני כתיב: "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים". משמע שיתחזק אורן של המאורות לעתיד!

ומתרצינן: לא קשיא. כאן, מה שכתוב שיתחזק אורן, היינו לימות המשיח, כשיכלה השעבוד. ואילו כאן, מה שכתוב שיכהה אורן, היינו לעולם הבא. שמרוב נגהם של צדיקים - יכהה אורן של המאורות.

כלומר מה שהפריע ליעקב היה הביטוי ירח כי כאשר יגיע תחיית המתים כלומר העולם הבא יכהה אורן של המאורות ולכן לא יהיה משמעות לשמש או לירח ובכל מקרה השמש והירח יהיו בעוצמה שווה . ולכן יעקב חשב שיש בעיה עם החלום של יוסף . ולכן מתוך ההבנה הזאת הוא גוער בו על החלום שהוא לא נבואה כי אם חלום שווא .

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא

ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו',

כלומר אומר המדרש שיש מקום אחד שאמר יעקב דברי בטלה וזה למה הרעותם לי . וזה קשה כי גם כאן אנחנו רואים שיעקב אמר לכאורה דבר בטלה

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז

[י] ויגער בו אביו. אמר לו כך תהיו גוערים בנביאים, כדכתיב למה [לא] גערת בירמיה הענתותי (ירמי' כט כז), ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת. כך היה יעקב סבור שתחיית המתים יהיה בימיו:

ואומר המדרש שמה שבעתיד יהיו כאלו שיגערו בנביאי ישראל המקור לכך הוא דברי יעקב ליוסף . כלומר צריך להגיד שמה שאמר יעקב ליוסף הוא לא דברי בטלה אלה יש כאן חסרון של ראית המציאות . כי יעקב טעה בהבנת המציאות כי חשב שבימיו יהיה תחיית המתים ולכן מה שאמר יוסף הוא לא נכון . כלומר אין כאן טעות מוחלטת כמו בדברי בטלה יש כאן הערכה שגויה של המציאות ומתוך הערכה שגויה של המציאות הוא פוסל חלום שהיה בעצם נבואה . וכך מסביר את זה השם משמואל בראשית פרשת ויצא

ונראה דהנה אנו אומרים בהגדה וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור, ובפשיטות משמע דיבור של שכינה שהי' מצוהו לירד למצרים, אך זה אינו מפורש כלל בכתוב שהי' שם ציווי ללכת למצרים, אלא כלפי שהי' יעק"א מפחד מלירד למצרים הי' דבר ה' אליו אל תירא מרדה מצרימה וגו', אבל מ"מ לא הי' שם ציווי בפירוש שיצדק לאמר שהי' אנוס בשביל זה, אדרבה הנסיעה לבאר שבע קודם המראה היתה, ובמדרש (פ' צ"ד) שהלך שם לקצוץ ארזים שנטע א"א בבאר שבע והביאם עמו למצרים, וא"כ לא יצדק לומר עליו אנוס עפ"י הדיבור. ומפי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שמעתי לפרש דהנה גלות תחת יד אומה אי אפשר אלא כשיש קצת השתוות ביניהם ע"י חטאים אבל הפכים לגמרי אי אפשר כמו שאין מים ואש מתערבים, וע"כ יעק"א שהי' בתכלית הקדושה ולא ראה טפת קרי מימיו ואי אפשר שיהי' בגלות מצרים ערות הארץ, אלא שבמדרש (פ' צ"א) מעולם לא יצא מפי יעקב דבר של בטלה אלא זה שאמר לבניו למה הרעותם לי להגיד לאיש היש לכם אח, והנה ברית המעור וברית הלשון מכוונים, ע"כ מפאת דיבור של בטלה זה הי' אפשר שתשלוט בו גלות מצרים, ובזה יש לפרש אנוס עפ"י הדיבור הכוונה על דיבור זה שיצא מפיו לבטלה, ודפח"ח:

וממשיך השם משמואל בראשית פרשת וישב

במד"ר (פ' פ"ד) ויגער בו אביו, אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאכם שנא' ועתה למה לא גערת בירמי' הענתותי. נראה לפרש, דהנה יעק"א עצמו הכיר שזהו חלום נבואי כמ"ש ואביו שמר את הדבר, א"כ לא הי' לו לאמור בלשון גערה ובזיון מה החלום הזה שאיננו מחשיבו לכלום, ואף שכוונתו היתה לשכך קנאת אחיו מ"מ היא תפיסה על יעק"א ע"ה שמעולם לא יצא מפיו דבר של בטלה רק פעם אחת כבמדרש (פ' צ"א) שגם זה נחשב לפגם הדיבור עד שיצא הפגם בזרעו אחריו לגעור באמת בנביאים גמורים:

והיכן בפועל גערו בנביאים ?

נאמר בירמיהו פרק כט

(כז) וְעַתָּ֗ה לָ֚מָּה לֹ֣א גָעַ֔רְתָּ בְּיִרְמְיָ֖הוּ הָֽעַנְּתֹתִ֑י הַמִּתְנַבֵּ֖א לָכֶֽם:

(כח) כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן שָׁלַ֥ח אֵלֵ֛ינוּ בָּבֶ֥ל לֵאמֹ֖ר אֲרֻכָּ֣ה הִ֑יא בְּנ֤וּ בָתִּים֙ וְשֵׁ֔בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־ פְּרִיהֶֽן:

 שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֘ שהיה נביא שקר שלח דברים לארץ ישראל שבו יגערו בנביא ירמיהו

וכותב רש"י ירמיהו פרק כט פסוק כח

(כח) כי על כן שלח - כי יש לך לגעור בו על אשר שלח אלינו בבל לאמר ארוכה היא גלותכם שם:

וזה התגובה של ירמיהו פרק כט

(ל) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְקֹוָ֔ק אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר:

(לא) שְׁלַ֤ח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק אֶל־שְׁמַעְיָ֖ה הַנֶּחֱלָמִ֑י יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ נִבָּ֨א לָכֶ֜ם שְׁמַעְיָ֗ה וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א שְׁלַחְתִּ֔יו וַיַּבְטַ֥ח אֶתְכֶ֖ם עַל־שָֽׁקֶר:

(לב) לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק הִנְנִ֨י פֹקֵ֜ד עַל־שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֘ וְעַל־זַרְעוֹ֒ לֹא־יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ׀ יוֹשֵׁ֣ב׀ בְּתוֹךְ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־יִרְאֶ֥ה בַטּ֛וֹב אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה־לְעַמִּ֖י נְאֻם־יְקֹוָ֑ק כִּֽי־סָרָ֥ה דִבֶּ֖ר עַל־יְקֹוָֽק:

כלומר הגערה של נביאי השקר בנביא ירמיהו נובע מחסרון בראיה של יעקב . כלומר טעות קטנה של יעקב גוררת אחריה נזק הרבה יותר גדול בעתיד בעם ישראל  . אבל השם משמואל מסביר את הנחיצות של הטעות הזאת כדי שיעקב ירד למצרים . כי לא יכול להיות הפרש גדול מאוד בן יעקב ודרגתו לבין דרגת המגורים במצרים .

אבל יעקב היה בדרגה שהבין ברוח הקודש שהחלום הזה יכול להתקיים אל אף שחשב שהוא לא נכון

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי היה יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות, נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ואיזה מקום, א"ר חייא ראה רוח הקודש אומרת ליעקב, שמור את הדבר, עתידין הדברים להיות:

כלומר בחלום הראשון היה לו הבנה מסוימת שהחלום הוא לא נבואה אבל בחלום השני רוח הקודש אמרה לו שעתידין הדברים להיות . כלומר יעקב היה על הגבול של רוח הקודש בחלום הראשון מצד אחד ובחלום השני מצד שני  . וכאן אולי הדבר ניתן להסבר על ידי שהקב"ה מנהל את העולם ומחליט מה אדם יוכל לתפוס או להבין ומה הוא לא יכול לתפוס ולהבין וכל אחד לפי דרגתו . וזה המשמעות של האמירה של ה תפארת שלמה ליקוטים

אנוס על פי הדיבור. ואביו שמר את הדבר. דהגלות מצרים היה ללקט ניה"ק אשר נפלו בעת שבירת [הכלים ומיתת] המלכים. ונפלו רובם במצרים כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. ואם ישראל הם בארץ ישראל. מבררים הניצוצות מכל העולם לארץ ישראל. ועל דרך שאמרו חכמינו ז"ל הכל מעלין לארץ ישראל ומארץ ישראל לירושלים וזה אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'. (מכתי"ק)

ובעל ההגדה  כתב אנוס לפי הדיבור שיש דברים שנקבעים על ידי השגחה עליונה אבל בפועל הם נראים כטעות או שגיאה או חטא . וזה המשמעות של מה שאומר יוסף לאחיו

בראשית פרק מה

(ח) וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִֽי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכָל־בֵּית֔וֹ וּמֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם

כלומר יש כאן איזון עדין בן הבחירה של האדם לבן מה שנקבע על ידי הקב"ה ולפעמים זה נמצא בערבוב מוחלט מבלי לדעת מה זה מה .