9.4.2015

פרשת שמיני מה המיוחד בחזיר ? מה הקשר של חזיר לאדום ? מה המשמעות של המילה חזירות ? וכיצד זה בה לידי ביטוי בזמננו ? ‏כ'/ניסן/תשע"ה


 

בס"ד

פרשת שמיני   מה המיוחד בחזיר ?  מה הקשר של חזיר לאדום ? מה המשמעות של המילה חזירות ? וכיצד זה בה לידי ביטוי בזמננו ? ‏כ'/ניסן/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק יא

(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:

התורה נותנת שלוש סימנים בבהמה . מפרסת פרסה , שוסעת  שסע ומעלת גרה .

לבהמה  שיש לה את שלשת הסימנים הללו היא חיה טהורה וניתן לאכול אותה .

אחד הבהמות הלא טהורות זה החזיר . והחזיר "זכה "  להיות בהמה שהיא הסמל של בהמה לא טהורה ,בהמה שהיא מוקצה . ונשאלת השאלה מה המיוחד בחזיר שכל העולם שיש לו איזה קשר לדת היהודית מתרחק ממנו ? .

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקלו

דבר אחר את הגמל זו בבל כי מעלה גרה הוא שמגדלת לצדיקים ודניאל בתרע מלכא, ואת השפן זו מדי כי מעלה גרה הוא שמגדלת לצדיקים ומרדכי יושב בשער המלך, ואת הארנבת זו יון כי מעלת גרה היא שמגדלת הצדיקים, לכס נדרוס מוקדון כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגלוי אמרין ליה מן קדם יהודאי את קאים אמר לון בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח, ואת החזיר זו מלכות הרביעית והוא גרה לא יגר שאינה מגדלת לצדיקים ולא דיה שאינה מגדלת אלא הורגת הדא הוא דכתיב קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך זה רבי עקיבא וחבריו,

כלומר גמל שגם הוא בהמה טמאה  מגדל צדיקים , ושפן מגדל צדיקים , וארנבת שגם מגדלת צדיקים , אבל חזיר שזה מלכות רביעית זה אדום לא רק שלא מגדלת אותם אלה הורגת אותם .

וצריך להבין את הדבר הזה , שני הסימנים הראשונים מפרסת פרסה ושוסעת  שסע זה שני סימנים חיצונים שכולם רואים אותם מבחוץ כלומר לא ניתן להתבלבל בהם כל העולם רואה אותם ויודע שזה בהמות טמאות ולכן  בהמה כזו לא יכולה להגיד אני בהמה טהורה  . אבל הסימן השלישי זה סימן פנימי לא ניתן לראות אותו מבחוץ צריך בדיקה פנימית של הסימן , צריך לחקור לעומק לפתוח את פה של הבהמה ולהבין האם היא מעלת גרה או לא ,ולכן בהמה כזו יכולה להגיד אני טהורה  ולא ניתן לסתור את הטענה רק לאחר בדיקה מדוקדקת של העניין וזה מה שאומר הילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקלו

אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער מה חזיר וכו', משה אמר ואת החזיר למה נמשלה כחזיר לומר לך מה חזיר הזה בשעה שהוא רבוץ מוציא טלפיו אומר ראו שאני טהור כך מלכות הרביעית גוזלת וחומסת ונראית כאילו היא מצעת בימה, מעשה בשלטון אחד בקיסרי שהיה הורג את הגנבים ואת המנאפים ואת המכשפים גחין ואמר לסנקליטין שלו שלשתן עשיתי בלילה אחד,

החזיר אומר אני טהור ולא ניתן להכחיש אותו רק לאחר בדיקה . ולא רק זאת החזיר לעתיד לבא יהיה טהור כפי שאומר אור החיים ויקרא פרשת שמיני פרק יא פסוק ז

(ז) והוא גרה לא יגר. פירש תנאי הוא הדבר לזמן שהוא לא יגר אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, ולא שישאר בלא גרה ויותר כי תורה לא תשונה:

ולכן החזיר זה בהמה שצריך להיות זהירים איתה מכל הבהמות כי היא מצד אחד טמאה אבל מצד שני היא הכי קרובה לבהמה טהורה וניתן להתבלבל בה ולכן החזיר צריך זהירות יתר משאר הבהמות

ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כו

לד) ויהי עשו בן ארבעים שנה. דכתיב כי חיוה רביעאה שראה דניאל ולא זכר שמה, והיא משניה מן כל חיותא (דניאל ז ז), הוא דמות חזיר, ולפי שהיה משוקץ לא זכר שמה דניאל, והוא מלכות אדום +ר"ל מלכות רומי שעל דגלה היתה חרותה תמונת חזיר+ שנמשלה כחזיר, שנא' יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד), ולמה נמשלה מלכות אדום לחזיר, אלא מה חזיר מפסע טלפיו בשעת שהוא רובץ, כלומר ראו שהוא טהור, כי מפריס פרסה הוא (ויקרא יא ז), והכל אומרים והוא גרה לא יגר טמא הוא (שם שם), כך מלכות אדום הרשעה גוזלת וחומסת ומפזרת מעותיה, כלומר שהוא עושה חסדים, ועליו הכתוב אומר וחסד לאומים חטאת (משלי יד לד), הוא מעשה אביהם עשו הרשע, שכל הימים היה מצייד נשי האנשים ומענה אותן, וכיון שהגיע לארבעים שנה, רצה לדמות עצמו ליצחק אביו, שכשם שנשא יצחק אביו אשה למ' שנה, כן גם הוא נשא אשה למ' שנה, אבל לא הואיל כלום, לפי שכל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו:

כלומר המקור למלכות אדום זה עשיו שדומה לחזיר הוא  הבן של יצחק כלומר אח של יעקב .

ואומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ח

כי ציד בפיו היה צד את יצחק הצדיק בפיו אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כלן היו בעשו (שם /משלי/ ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו עינים רמות ל' שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו' כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה דקדק במצות, והיה אומר לו אביו בני היכן היית היום הזה והוא אומר לו בבית התלמוד לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו לא כך התירו, ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו, על כן אהבו, ורוח הקודש צווחת (שם /משלי/ כו) כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו ולמה כהו עיניו של יצחק מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע,

כלומר הסכנה הגדולה היא באותם שהם  חזירים אבל אומרים "טהור אני"  וקשה לדעת את מהותם כי הם צריכים בדיקה יסודית ,ובלי אותה בדיקה יסודית לא ניתן להגיד עליהם טמאים אתם ,ולהבין את מהותם ולכן מלכות אדום שמקורה בעשיו וסימלה חזיר זה הסכנה הגדולה של עם ישראל ואנחנו רואים היום במוחש את הסכנה של אותם תרבויות מערביות שאומרות טהורות אנחנו ומנסות ללמד אותנו מוסר מהו אבל בעצם הם חסרים את המהות של המוסר שבעצם לא קיים ואם הוא קיים הוא מוסר מעוות אבל הם מנסים להנחיל לנו אותו במקום המוסר היהודי הנצחי  ,כי בתוכם הם טמאים אבל אומרים טהור אני ויש בהם את כל החסרונות של עשיו  "כי שבע תועבות בלבו".

ואומר [רבינו] בחיי בראשית פרק כה

 ועוד דרשו: (שם) היה צד ומאכיל לאביו ונותן לו שוחד כדי שיטול הברכה, וזהו שכתוב: (דברים טז, יט) "כי השוחד יעור" וגו', וכתיב ביצחק: ותכהין עיניו מראות, ע"כ. ואנו רואים כי כשם שהיה עשו איש השוחד, כן אנו רואין את זרעו מקבלי שוחד, אוהבי הלעטות, כמו שאמר עשו: הלעיטני נא, ועליהם אמר דוד ע"ה: (תהלים סח, לא) "מתרפס ברצי כסף",

וזה סימן לבני אדום בני עשיו גם אם הם יהודים שאוהבים את הכסף ומתרצים לכסף  כנגד המצוות והערכים של העם היהודי וזה הפירוש האמיתי של המילה "חזירות"   ויתור על ערכי היסוד והמוסר המוחלט והאמיתי שנתן לנו הקב"ה כנגד ערכים חולפים וזמנים   הנראים כמו מוסר אבל בעצם הם ביטוי לטומאה שמנסה להראות כלפי חוץ כטהור  .

שביעי של פסח האם קריעת ים סוף זה הבאת העולם למצב של תהו ובהו ? האם נעשה במצרים ארבע מיתות בית דין ? לאן גלגל הקב"ה את העולם לעם ישראל בקריעת ים סוף ? ‏כ'/ניסן/תשע"ה


בס"ד

שביעי של פסח   האם קריעת ים סוף זה הבאת העולם למצב של תהו ובהו ? האם נעשה במצרים ארבע מיתות בית דין ? לאן גלגל הקב"ה את העולם לעם ישראל בקריעת ים סוף ? ‏כ'/ניסן/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתבתי במאמר קודם של שביעי של פסח את היסוד של הזהר שהקב"ה שינה לאחר המבול את הצורה בה הוא מגלגל את העולם לתהו ובהו

ופתרון לקושיה הזאת נמצא בזוהר - הקדמה דף יא עמוד ב

ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה ברא אלהים את השמים ואת הארץ דמאן דעבר על דא עבר על פקודי דאורייתא ועונשא דמאן דעבר על דא האי רצועה רעה אלהי ליה והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא, תהו דא חנק דכתיב (ישעיה ל"ד) קו תהו חבל מדה, בהו דא סקילה אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא לעונשא דחייביא, וחשך דא שריפה דכתיב (דברים ה') ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך (שם ד') וההר בוער באש עד לב השמים חשך כו' ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון, ורוח דא הרג בסייף רוח סערה חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר (בראשית ג') ואת להט החרב המתהפכת ואקרי רוח, האי עונשא למאן דיעבר על פקודי אורייתא', וכתיב לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא, מכאן והלאה שאר פקודין דאורייתא:

פירוש הזהר שלאחר המבול שינה הקב"ה את צורת הגלגול של העולם למצב של תהו ובהו וזה ע"י ארבע מיתות בית דין    :

תהו  = חנק    בהו   = סקילה ע"י אבנים   חשך = שריפה   ורוח   = סיף .

כלומר לאחר המבול  שינה הקב"ה את האופי של העולם וכתוצאה מכך את האופי של היכולת שלו לגלגל את העולם קדימה ואחורה בבריאה ממצב של תוהו ובהו למצב של יום שביעי יום השבת מצב של גן עדן .

ובו נבחן לפי יסוד זה את קריעת ים סוף

חשך    =  שריפה

שמות פרק יד

(כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה:

 פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק יד סימן כ

כ) ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך. הענן לישראל, והחשך למצריים:

 

ורוח  = סיף

שמות פרק יד

(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד פסוק כא

ויולך ייי את הים ברוח קדים עזה כל הלילה בעזה שברוחות ואי זו זו זו רוח הקדים וכן אתה מוצא באנשי מבול ובאנשי סדום שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים שנא' מנשמת אלוה יאבדו (איוב ד ט) זה דור המבול. ומרוח אפו יכלו (שם) אלו אנשי סדם וכן את מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים שנא' ויפץ ייי אתם (ברוח) וגומ' (בר' יא ח) אין הפצה אלא ברוח הקדים שנא ברוח קדים אפיצים וגומ' (ירמ' יח יז) וכן אתה מוצא במצ' שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים שנא' וייי נהג רוח קדים

 

בהו   = סקילה ע"י אבנים  

שמות פרק טו

 (ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן:

 

ואומר מלבי"ם שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק ה

 

(ה) תהומות. כבר בארנו שהתהום שהוגבה למעלה נפל למטה ונתפוצץ לאבנים והם נפלו על ראשי המצרים ושברו ראשי תנינים וע"כ לא יכלו להמלט ע"י שישוטו ע"פ המים הגם שהסוסים קלי המשוט כי נפלו תחת האבנים, וז"ש תהומות שהוא קרקע הים שנפלו עליהם יכסיומו, ועי"כ ירדו במצולות כמו אבן שאינו יכול לשוט על פני המים. וגם יל"פ שמוסב על התהומות שהתהומות ירדו במצולות כאבנים ושברו את ראשיהם:

 

תהו  = חנק   

 

אומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א

 

בהו - אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום, שמהן יוצאין מים, שנאמר +ישעיהו ל"ד+ ונטה עליה קו תהו ואבני בהו.

ונשמע שמים קשורים לתהו בהו אלו אבנים

וכתוב בשמות פרק טו

(ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף:

שהמצרים טבעו בים יסוף כלומר במים ובחנק

ואומר הפנים יפות שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק ד

ועל דרך הרמז כבר נתבאר לעיל, בשש מאות רכב ושלישים על כולו היה בחינת הטומאה שיתפרדו בב"י שפרעה היה במלכות שלהן, וכבר כתבנו שנגאלו גאולה עולמית ממצרים גאולת הראש לעולמים וגם בא' גאולת הגוף בביא"ס, וזהו שאמר שלא נתבטלו לגמרי, אלא מבחר שלישיו נטבעו בתהומא רבה, והיינו דאמר מבחר שלישיו של פרעה טבעו בים סוף שנטבעו לעולמים וכתיב בתריה תהומות יכסיומו שנטבעו בתהומא רבה:

לסיכום ניתן לפרש שקריעת ים סוף היה הסיום של מכות מצרים וגלגול העולם למצב של תהו ובהו ע"י  ארבע מיתות בית דין שנעשה במצרים וזה העונש לרשעים ומצד שני גלגול העולם למצב של גן עדן וזה מה שנעשה בעם ישראל שהגיע לדרגה של בית המקדש השלישי

שמות פרק טו

(יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְקֹוָק מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ:

(יח) יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

 

אלשיך על שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק יז

מקדש ה' אשר כוננו ידיך שהוא הבית השלישי המקווה, שעל ידו נזכה לבלתי הטלטל עולמית. והנה נתקבל צלותהון ויתעתדו להיות להם חירות ממלכיות ומלאך המות. כי אין ספק שאם היה הדבר נמשך כן, שהבית השלישי היה מאז. לולא מעשה העגל שהחזיר זוהמת נחש למקומה:

(יח) ונחזור אל הענין, אמרו לא לנו ה', לא לנו אנו מבקשים זה, כי אם על דבר כבוד שמך, כי אם כה תעשה לנטוע אותנו בארצך ובבית המקדש העתיד מעתה, הנה יהיה שה' ימלוך לעולם ועד כאשר בזמן הבית השלישי. שלא יחלק מכבודו למלכיות בשר ודם, ולא יתחלל כבוד מלכותו בחורבנות בית המקדש, כי אם שה' ימלוך לעולם ועד שהוא העתיד, שתהיה מלכותו גלוי וניכר לכל העמים בלי הפסק, כאשר סידרו קדמונינו באומרם: עד לא עשה ארץ וחוצות, ה' מלך. ובהכינו יצורים כו', ה' מלך. ועת יקבץ נפוצים כו', ה' ימלוך לעולם ועד. הנה כי פסוק ה' ימלוך פירשוהו על העתיד לבא, בימות המשיח. ותהי בקשת ישראל שיתקיים מאז יצאו ישראל ממצרים:

ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'.

ראה מאמר  באותו הנושא 

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/04/49.html

לסיכום קריעת ים סוף הוא מצד אחד גלגול העולם לתהו ובהו ומצד שני גלגול העולם למצב של ימות המשיח והבאת עם ישראל לדרגה של מקדש שלישי  ולפי הבנתי זה נעשה ביום השישי לבריאת העולם מחדש ביום השישי לספרית העומר  ובעצם יום לפני סיום היום הראשון לבריאה החדשה שזה יום ארוך של שבעה ימים וכמו שהיום השישי של הבריאה הוא השיא של פעולת הבריאה בפועל   כך היום השישי לספירה זה השיא של סוף היום הראשון הארוך (שבעה ימים )  

 

 

שביעי של פסח כיצד ניתן להבין את היסוד של גלגול העולם למצב של תהו ובהו ? כיצד השתנה העולם לאחר המבול ? כיצד השתנה הכוח של הקב"ה לגלגל את העולם למצב של תהו ובהו לאחר המבול ? ‏כ'/ניסן/תשע"ה


בס"ד

שביעי של פסח  כיצד ניתן להבין את היסוד של גלגול העולם למצב של תהו ובהו ? כיצד השתנה העולם לאחר המבול ?  כיצד השתנה הכוח של הקב"ה לגלגל את העולם למצב של תהו ובהו לאחר המבול ? ‏כ'/ניסן/תשע"ה
נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כדי להבין את הענין היסודי של התוהו ובהו ואת גלגול העולם קדימה ואחורה נביא את המלבי"ם בראשית פרק א  שנותן לנו את יסוד ההבנה של בריאת העולם בעשרה מאמרות ואת היסוד של גלגול העולם בבריאה אחורה לתהו ובהו וכמובן קדימה בהתאם לבחירה החופשית של האדם

(ב) והארץ היתה תהו ובהו. מבואר מפשט הכתובים שהיה הבדל גדול בין השמים ובין הארץ, שהשמים נבראו יש מאין ביום הראשון ולא הוסיף בהם שום דבר לתקונם, כי הרקיע שנעשה בשני היה באויר במקום העננים שהוא מתקוני הארץ, והמאורות שנעשו ברביעי הם כבר נבראו יש מאין ביום הראשון ולא הוסיף בם דבר, רק מה שנתקבץ האור שהי' מפוזר במרחבי העולם והושם בכדור השמש, וגם זה היה לצורך הארץ כמו שיתבאר, לפי זה הי' בשמים בריאה לבד יש מאין, אבל בארץ נעשו תקונים בכל ששת ימי המעשה, אם במה שתקן התהו והבהו במה שנקוו המים ונעשה היבשה שזה נקרא יצירה שנתקן צורתה המתדבקת, אם מה שעשה עליה צומח ובע"ח והאדם שבזה נגמר תקונו, שזה נקרא עשיה, וכמ"ש (ישעיה מה) כה אמר ה' בורא השמים הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה, ר"ל שהשמים לא נוצרו ונעשו רק נבראו לבד, כי כמו שנבראו יש מאין כן נשארו ולא נוצר בהם צורה ולא עשה בהם שום תקון, אבל בארץ מלבד הבריאה הראשונה שנבראה יש מאין יצר הארץ ע"י שאמר יקוו המים ואח"כ עושה ע"י שאמר תדשא הארץ דשא, ואח"כ כוננה וגמר בנינה ע"י יצירת ב"ח והאדם, ומזה מבואר כי לא תהו בראה שלא רצה שתשאר תהו ובהו שאז הי' די הבריאה לבד שאז היתה תהו ובהו, רק לשבת יצרה מה שיצר אותה בתיקונה בששת ימי המעשה היה לשבת שיהיה בה ישוב. וטעם ההבדל הזה בין השמים ובין הארץ, מפני שהעליונים קיימים באיש ואינם מקבלים לא השינוי ע"י מלאכה ולא ההפסד ע"י הטבע רק כמו שנבראו כן קיימים לעולם, לכן נשלם תקונם במאמר הראשון שנבראו מאין שאז נברא עצם הדבר, והעצם אינו מקבל שום שינוי והפסד, אמנם התחתונים שהם רק קיימים במין ולא יצויר בהם הויה רק ע"י ההעדר כי צריכים תמיד לפשוט צורה וללבוש צורה אחרת וזה יסוד קיום המיני אם היו נבראים תיכף בכל תיקוניהם במאמר הראשון לא היה אפשר שתפול בהם שינוי והעדר והפסד וכן לא הויה, כי עצם הדבר שנברא מאין לא ישתנה לעולם, וע"כ בצאתם מרחם האפס אל היש במאמר הראשון יצאו חסרים, ונשלם חסרונם בששת ימי המעשה שהיה יצירה יש מיש לא בריאה יש מאין, ובזה נשאר בהם תמיד האפשריית לשוב אל התהו ובהו ואל החסרון והעדר שנשאר כרוך בהם בצאתם מן האין, וז"ש בב"ר (פ"ב) והארץ היתה תהו אמר ר' ברכיה עד דהוא פגה אפיקית כוביא, הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ר"ל אחר שרצה ה' שיהי' אפשריית לארץ לחזור אל החורבן והתהו בעת שירצה להעניש, לכן לא נבראה שלמה במאמר הראשון רק היתה תהו ובהו, כי לולא היתה תהו ובהו בעת יצאה מן האין לא הי' אפשר שתהיה עוד תהו ובהו כי העצם לא ישתנה לעולם, והטעם שנבראו התחתונים בענין זה מפני שהם נבראו להיות בחיריים וחפשים במעשיהם ויכולים לבחר הטוב והרע, החיים והמות, המציאות וההעדר, ובהכרח שיברא חומר הארץ באופן שיקבל השינוי, בין ע"י מעשה בני אדם כדי שתהי' להם בחירה, בין ע"י הטבע כדי שיהי' שכר ועונש לפי מעשיהם, משא"כ העליונים שאין להם בחירה א"צ שיצויר בהם שינוי והפסד לא ע"י מעשה ולא ע"י עונש ושכר, וכמ"ש במדרש והארץ היתה תהו אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים נזונים מזיו השכינה והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים (שהוא מה שהתחתונים י"ל מעשה ועבודה ויגיעה). ועוד שם שאמרה העליונים חיים והתחתונים מתים (שהוא השינוי וההפסד הכרוך בה מצד הטבע ע"ד עונש), ולפ"ז כל מה שנברא בארץ במאמר הראשון שהם הד' יסודות שיצאו מעורבים בערבוביא כמו שית' לא ישתנה לעולם, כי הוא מאמר העצם והעצם לא ישתנה, וכל מה שנוצר ונעשה בתשעה מאמרות של ששת ימי המעשה יצויר בם השנוי וההפסד, בין ע"י מעשה בני אדם בין ע"י הטבע, וז"ש חז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ומובן בהנ"ל שאם היה הכל נברא במאמר הראשון לא היה אפשר לא איבוד ע"י הרשעים ולא קיום ע"י הצדיקים, וכן לא עונש לרשעים ולא שכר לצדיקים, כי אז לא היה באפשרות לשום שינוי לא לקלקול ולא לקיום, לא ע"י מעשה בני אדם ולא ע"י הטבע לא לטוב ולרע ולא לשכר ולעונש, כי העצם לא ישתנה לעולם, אבל ע"י שנבראו חסרים ונשלמו בתשעה מאמרות שהיו יש מיש שכל ההשלמה הי' ע"י כח ההעדר שנמצא בהיולי לפשוט צורה וללבוש צורה חדשה, וכן פשט האויר המעורב עם המים צורתו ונעשה הרקיע והדומם פשט צורה ונעשה צומח וכן כולם, ניתן בכח טבעם לשנות ענינם בין ע"י מעשה בני אדם בין ע"י הטבע, ויצויר הבחירה והשכר והעונש:

וכמו כן היסוד של צרור המור על המבול צרור המור בראשית פרשת נח

 וכן והנני משחיתם את הארץ שהיא גרמה להם לחטוא כמאמרם ז"ל ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה כי טובתם גרמה לכם לחטוא כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ולכן רצה השם להביא מבול ממים לחזור העולם תהו ובהו כמו שהיה מתחילה שהיה העולם מכוסה ממים עד שאמר יקוו המים. וכן אמר בכאן ויגברו המים ויכסו כל ההרים הגבוהים עד שנענשו כלם וימחו מן הארץ ואף הארץ נשחתה בריבוי המים בענין שלא יאמרו עולם כמנהגו נוהג והכל בטבע ולכך כל ימות המבול לא שמשו המאורות.

ובבראשית פרק ח   לאחר המבול השתנו סדרי עולם והקב"ה  שינה את העולם והבטיח שלא יחזור על עצמו מצב שבו העולם יחזור לתהו ובהו כמו שהיה בזמן המבול ומאורות השמים ששבתו במבול לא ישבתו יותר לאחר המבול

(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

(כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

והמלבי"ם בראשית פרק ח  מפרט את השינוי שנעשה בעולם לאחר המבול

 וכמ"ש במד' שקודם המבול לא היה חלי בעולם, וספרו מגבורות בני אדם וכחם, וששלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון כבני צאן בהולדם, ושהגשם לא ירד רק א' למ' שנה, והיו זורעים בעת ההיא והי' די למ' שנה, וכ"ז נשתנה אחר המבול לרוע, וכ"ז נולד משנוי מצב הארץ נגד השמש. וזה הודיע ה' לנח השינויים שיהיו מעתה, ואמר עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, שכבר התבאר אצלי שיש הבדל בין ימים סתם שהם מכ"ד שעות ובין ימי הארץ שהם שנים. שכל שנה הוא יום אחד מימי הארץ, כי סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב בכ"ד שעות הוא יום סתמי, וסבוב השמש בכל שנה ממערב למזרח הוא יום מימי הארץ [כמ"ש בחבורי התורה והמצוה (בהר סב) שלכן נקרא שנת השמטה שבת שהוא יום השביעי שבת לה' בימי הארץ], ולכן יאמר לפעמים שם ימים על השנה כמו ימים תהיה גאולתו, ועתה יש בכל יום מימי הארץ זרע וקציר, ר"ל שבכל שנה זורעים וקוצרים. וקודם המבול לא היה זרע וקציר בכל שנה רק אחד לארבעים שנה, ועתה בכל ימי הארץ היינו בכל שנה ושנה יהיה זרע וקציר. עוד שנוי ב', שעד עתה לא הי' שנוי התקופות כי השמש הלך תמיד על קו המשוה ולא היה לא קור וחום ולא קיץ וחורף, שעתה שנטה השמש במסלולו במהלכו השנתיי ללכת על עגולת המזלות נוטה מן המשוה כ"ג מעלות וחצי, יהיה קור וחום, קיץ וחורף, ושנוי האויר והמזג בעת התקופות יחליש את הגופים ויכניעם בל יוסיפו להשחית כמו קודם המבול, וע"ז אמר במדרש שמ"ש קור וחום הוא מיני חלאים שפי' שממנו יצמחו החלאים וחלישת הגוף. עוד שנוי ג' שיום ולילה לא ישבתו. שהארץ לא תתן פירותיה בנקל כמו קודם המבול, ויהיו בני האדם מוכרחים לעבוד את האדמה תמיד להוציא לחמם לא ישבתו ממלאכה, ועי"כ לא יתגברו עליהם ציורי התאוות אשר הם זונים אחריהם, ומזה אמרו חז"ל דב"נ אסור לו לשבות, כי רק לבני ישראל התיר וצוה לשבות בשבת אבל ב"נ נשאר באיסורו כמקדם:

ונשאלת השאלה אם כך האם הקב"ה שברא את העולם בעשר מאמרות לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים לא יכול לפי הבטחתו להחזיר ולגלגל את  העולם למצב של תהו ובהו ? וזה קושיה עצומה על המהלך שדיברתי עליו שיציאת מצרים ועשר המכות היו גלגל  של העולם למצב של תהו ובהו

ופתרון לקושיה הזאת נמצא בזוהר - הקדמה דף יא עמוד ב

ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה ברא אלהים את השמים ואת הארץ דמאן דעבר על דא עבר על פקודי דאורייתא ועונשא דמאן דעבר על דא האי רצועה רעה אלהי ליה והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא, תהו דא חנק דכתיב (ישעיה ל"ד) קו תהו חבל מדה, בהו דא סקילה אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא לעונשא דחייביא, וחשך דא שריפה דכתיב (דברים ה') ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך (שם ד') וההר בוער באש עד לב השמים חשך כו' ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון, ורוח דא הרג בסייף רוח סערה חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר (בראשית ג') ואת להט החרב המתהפכת ואקרי רוח, האי עונשא למאן דיעבר על פקודי אורייתא', וכתיב לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא, מכאן והלאה שאר פקודין דאורייתא:

ולאחר המבול שינה הקב"ה את צורת הגלגול של העולם למצב של תהו ובהו וזה ע"י ארבע מיתות בית דין    :

תהו  = חנק    בהו   = סקילה ע"י אבנים   חשך = שריפה   ורוח   = סיף .

כלומר לאחר המבול  שינה הקב"ה את האופי של העולם וכתוצאה מכך את האופי של היכולת שלו לגלגל את העולם קדימה ואחורה בבריאה ממצב של תוהו ובהו למצב של יום שביעי יום השבת מצב של גן עדן .