פרשת יתרו איך היה מעמד הר סיני ? מה ההבדל בן דעתו של רבי ישמעאל לרבי עקיבא ? מה הקשר של מעמד הר סיני לענווה ? למה דווקא משה קיבל את התורה ? האם יש קשר אם השמים ירדו לארץ במתן תורה לדעה האם גם כללות וגם פרטות ניתנו במעמד הר סיני ? אם כל התורה פרטות וכללות ניתנו במעמד הר סיני למה הם נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ? מה הקשר לגרים ? מה הקשר למצווה שמלך בישראל לא יכול להיות גר ? מה ההבדל בן גרים לעם ישראל ? מה הכניס את הגרים לתוך התורה ? כ"ג/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת יתרו  איך היה מעמד הר סיני ? מה ההבדל בן דעתו של רבי ישמעאל לרבי עקיבא ? מה הקשר של  מעמד הר סיני לענווה ? למה דווקא משה קיבל את התורה ? האם יש קשר אם השמים ירדו לארץ במתן תורה לדעה האם גם כללות וגם פרטות ניתנו במעמד הר סיני ? אם כל התורה פרטות וכללות ניתנו במעמד הר סיני למה הם נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב  ? מה הקשר לגרים ? מה הקשר למצווה שמלך בישראל לא יכול להיות גר ? מה ההבדל בן גרים לעם ישראל ? מה הכניס את הגרים לתוך התורה ? כ"ג/שבט/תשפ"א

כתוב בשמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יח - יט

(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ

(יט) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם:

וצריך להבין את המשמעות של מן השמים דברתי איתכם

אומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט

כי מן השמים דברתי עמכם. כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר +שמות יט כ+ וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו; הכריע השלישי +דברים ד לו+ מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר [כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר, וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר], מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים, [שנאמר, מן השמים וגו'];

כלומר יש ויכוח מה המשמעות של הביטוי מן השמים . האם הגיע איזה קול מהשמים או השמים כולם ירדו לארץ

והמלבי"ם כותב בשמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יט על ההבדל בן רבי ישמעאל לרבי עקיבא

(יט) א כי מן השמים דברתי עמכם. לדעת ר"ע ירדו השמים אל הר סיני ולדעת רבי עלה הר סיני אל השמים, וכבר בארתי זה בפי' הספרא (ויקרא סי' ה'), ופלוגתתם תלוי בפלוגתת ר"ה ורב חסדא (סוטה דף ה) ח"א אתי דכא וחד אמר אני את דכא. ושם אמר ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי השרה שכינתו על הר סיני ולא הגביה הר סיני למעלה וזה כר"ע, אבל לרבי אני את דכא, שדעת רבי שהש"י יגביה את האדם אל האלהות והרוחניות וישפיע עליו כפי שפע האלהות, ודעת ר"ע שמצמצם השפע האלהות כפי כח האדם, ולדעת ר' ישמעאל היה הקול מן השמים כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו והדבורים היו מן הארץ שנאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש שהקול הוא פנימי מן הדבור ומתלבש בדבור והוא רוחני יותר כי הוא כפי כח האלהי והדבור שאינו רוחני כ"כ התראה באש ונצטמצם כפי כח האדם, וע"כ אמרו שתחלה שמעו הקול ולא הבינו וחזר שנית ופרטם בדברים שירד למטה כפי כח האדם. אבל בשמים לא ראו אש וכל תמונה, וע"כ הקדים שממה שראיתם שמן השמים דברתי מזה תדעו שלא תעשו כל תמונה:

והגמרא דנה בעניין  אם הקב"ה הגביה את האדם או הוריד את השמים לארץ . וההבנה של הגמרא היא כיצד צריך האדם לנהוג  האם צריך להגביה את עצמו לשמים או להשפיל את עצמו וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

אמר רב אסי, וכן תנא דבי רבי ישמעאל -

משל לאדם שנכנס לתוך שדהו כדי ללקט את השיבולים שגדלו, גבוהה גבוהה הוא מלקט! הוא מתחיל קודם ללקט את השיבולים הגבוהות. וזהו גם עונשו של הגאה, שנפשו גבוהה, שהקב"ה מענישו כדרך שמלקטים את השיבלים הגבוהות:כתוב בפסוק בישעיה "ואת דכא ושפל רוח".ונחלקו גם בזה רב הונא ורב חסדא -חד אמר, אתי דכא!הקדוש ברוך הוא אומר, שהוא, כביכול, מגביה את השפל רוח עד ששוכן אצלו.וחד אמר, אני את דכא! שהקב"ה כביכול מרכין שכינתו אצל שפל רוח.ומסתברא, כמאן דאמר "אני את דכא", שהקב"ה כביכול משכין את עצמו אליו.ומנלן? - שהרי הקדוש ברוך הוא במתן תורה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה ההר הנמוך מכולם, ולא מצינו שגבה הר סיני למעלה. ובהכרח שהקב"ה ירד אל ההר. וזה ראיה שהקב"ה מרכין שכינתו אצל השפל רוח.אמר רבי יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שינמיך את עצמו.שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני [והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה].

כלומר הגמרא נוקטת שהאדם  צריך להנמיך את עצמו כדי שהתורה תגיע אליו כאשר יהיה בדרגה של ענוה לקבל את השכינה . בדיוק כמו משה רבנו כמו שכתוב בבמדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק א - ג

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:

(ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְקֹוָֽק:

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה <<ענו>> עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

ואומר המדרש הגדול במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ג

גדולה היא הענוה שבה נתגדל משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד מכל האדם. מה תלמוד לומר מכל האדם. אלא בני אדם עשויין שלש כתות. מהן בגדולת שמים ומהן בגדולת המלכות ומהן הדיוטות. ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן ובשלשתן היה עניו.

משה היה ענו אבל לא מתוך אונס כי אם מתוך בחירה . היה לו את כל הסיבות להתגאות אבל הוא בחר להיות ענו . כלומר הגמרא במקום מכריעה כמו רבי עקיבא ולא כמו רבי ישמעאל שהשמים ירדו לארץ כי משה רבנו הנמיך את עצמו במידה כזו שהיה ראוי להביא את התורה לארץ .

ויש מחלוקת בן  רבי ישמעאל חולק על רבי עקיבא בנושא מתי נתנו המצוות . ואולי המחלוקת הזאת קשורה למחלוקת האם השמים ירדו להר סיני או לא

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

דתניא:רבי ישמעאל אומר: כללות בלבד נאמרו בסיני, ואילו הפרטות לא נאמרו אלא באהל מועד, כלומר: יש דינים שנאמרו למשה בסיני באופן כללי בלבד, מלי לפרט את כל הדינים שבו.וכגון מה שנאמר בסיני: "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", הרי קרבנות עולה ושלמים אמורים באופן כללי, אך אין בפרשה הזאת את פרטי הדינים, כגון צורת מתן הדמים על גבי המזבח וההפשט והניתוח והקרבתם כליל על גבי המזבח - של העולות, ומתן דמים והקרבת אימורים של שלמים; ואילו פרטי הדינים נאמרו למשה אחר זמן באוהל מועד, במשכן, וכמו שנאמר בתחילת ספר ויקרא העוסק בתורת הקרבנות: "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר".ולפי שיטת רבי ישמעאל אי אפשר למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.רבי עקיבא אומר: בין הכללות ובין הפרטות נאמרו כולן למשה בסיני, ואף אותן מצוות שנכתבו באופן כללי, לא נאמרו לו כך, אלא עם כל פרטי דיניהם רק שלא נכתבו.

ונשנו מפי ה' למשה באהל מועד.ונשתלשו מפי משה לישראל בערבות מואב.ולשיטתו אכן יש למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, וכמו שנתבאר.

כלומר רבי עקיבא אומר שהשמים ירדו למטה במתן תורה וזה היה הזמן לקבל את כל התורה ולא רק חלק ממנה . כלומר רבי עקיבא מבין שמתן תורה הוא שינוי מהותי בעולם שבו השמים ירדו למטה וכאשר השמים ירדו למטה הם הביאו לארץ את כל התורה כולה ולא חלק ממנה . כלומר מתן תורה היה חלק משינוי מהותי בעולם ששינה את העולם לאחר שירד לארץ ומצב זה מכיל בתוכו את כל התורה כולה ולא חלק ממנה . ואולי זה חלק מהביטוי לא השמים היא כי הקב"ה הוריד אותה לארץ . וזה מסתדר עם המדרש בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

ומסתבר שהגמרא נוקטת להלכה את דעתו של רבי עקיבא כמו שכתוב בגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

ומסתברא, כמאן דאמר "אני את דכא", שהקב"ה כביכול משכין את עצמו אליו.ומנלן? - שהרי הקדוש ברוך הוא במתן תורה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה ההר הנמוך מכולם, ולא מצינו שגבה הר סיני למעלה. ובהכרח שהקב"ה ירד אל ההר. וזה ראיה שהקב"ה מרכין שכינתו אצל השפל רוח .

אבל יש קושיה על דעתו של רבי עקיבא מדוע אם הקב"ה נתן את התורה כולה במעמד הר סיני היה צריך עוד פעמים לקבל את כל התורה ? וכך כתוב בגמרא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ונשנו מפי ה' למשה באהל מועד.ונשתלשו מפי משה לישראל בערבות מואב.ולשיטתו אכן יש למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, וכמו שנתבאר.

וכדי לתרץ את זה ראיתי פלפול של החתם סופר מסכת נדה דף מט עמוד ב

אבל הא קשיא [דלמא] באמת [יהיו] שלשתן כשרים ולא ממעט אלא גר שאין אמו מישראל ולא מיבעיא למ"ד פ"ק דחגיגה כללות נאמרו בסיני ולא פרטות נמצא שלא נאמרה פ' מקרב אחיך תשים עליך מלך עד משנה תורה אם כן פשיטא שהוצרך לומר אתך שלא יתמנה גר שאין אמו מישראל אלא אפי' למ"ד כללות ופרטות נאמרו בסיני מ"מ פרשת מינוי מלך לא נאמרה שהרי קודם יתרו לא צוה הקדוש ברוך הוא על מינוי השופטים כלל כדי שיזכה יתרו ויוכתבה פ' זו על ידו כידוע. והנה קודם שחטא מרע"ה לא היה שום הו"א שלא יכנס מרע"ה לא"י [רק רמזה הקדוש ברוך הוא בתורה כידוע אבל לא שיעלה כן ע"ד מרע"ה והעם] וקודם מינוי שופטים היה ס"ד של מרע"ה שהוא לבדו ישא ויסבול את העם בלי סיוע שום שופט ואלו נכנס מרע"ה לא"י ולא חטא לא היה מת לעולם א"כ לאיזה צורך יאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי דמניה ילפינן פסול גרים ע' מ"ש הר"ן בחי' לסנהדרין.

כלומר אומנם במתן תורה היה מסירה של כל התורה כולה אבל יש חלקים מסוימים שלא ניתנו במעמד הר סיני . וכדי להבין את ההבדל צריך לראות את ההבדל בן מה שקרה עם עם ישראל לכל אומות העולם

אומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט

רבי נתן אומר, אתם ראיתם למה נאמר, לפי שהוא אומר +תהלים קלח ד+ יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו, ת"ל אתם ראיתם, אבל לא ראו אומות העולם.

וצריך להגיד שבמצב של ירידת השמים רק עם ישראל שהיה במעמד הר סיני ראה את מתן תורה ולא אף אחד אחר . ומי היה עוד במעמד הר סיני ? אומרת הגמרא הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר ההבדל במעמד הר סיני בן עם ישראל לבין אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני שעם ישראל ראה אבל הם רק שמעו . ויתרו יוכיח את זה

שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק א

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־ הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

כלומר יתרו שמיצג את הגרים רק שמע ולא ראה .כלומר הגרים יש להם חסרון בקבלת התורה . ועוד שיש מצוות שלא נאמרו במעמד הר סיני כמו שאומר החתם סופר וברור גם שכל העצות של יתרו למשה גם הם לא נאמרו במתן תורה . ולכן צריך להגיד שהיה צריך להיות עוד מעמד כדי להכניס גם את אותם גרים לתוך התורה שהתקבלה על ידי משה וזה נעשה גם באוהל מועד וגם בערבות מואב .

ומסתבר שדווקא במצווה להמליך מלך על ישראל שלא יכול להיות גר לא נאמרה במתן תורה ונאמרה מאוחד יותר כי היא אותו חלק שמקשר את הגרים לתורה על אף ההבדל בן גר ללא גר .

וצריך להגיד שיש חלק מיוחד בתורה שלא ניתנה במעמד הר סיני על אף שכל המצוות ניתנו במעמד הר סיני וזה החוט המקשר של הגרים לתורה כלומר יש חלק בתורה שהוא מיוחד לקשר של אותם גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני לתורה . ולכן היה צריך להיות עוד מעמד של קבלת התורה באוהל מועד וערבות מואב .

לסיכום ניתן לראות איזה קשר בן איך שהיה מעמד הר סיני לסוגיה האם כל התורה נתנה במעמד הר סיני או נמסרה בחלקים . ולשיטה שהיא נמסרה כולה במעמד הר סיני המסירה שהיית באוהל מועד וערבות מואב נועדה להכניס את הגרים לתוך התורה כי היה להם חסרון במעמד הר סיני .