בס"ד
פרשת וארא באיזה שם התגלה הקב"ה לאבות ?
באיזה שם התגלה הקב"ה למשה ? האם "יקוק" זה נקמה כמו שאומר
מדרש אחד או התגלות בדרגה של "אספקלריה מאירה" כמו שאומר מדרש
שני ? האם אלו מדרשים סותרים ? מה היה דרגת ההתגלות במעמד הר סיני ? למה בדרגה של "אל
שדי" הקב"ה לא חייב למלא את ההבטחות שלו ? למה בדרגה של "אספקלריה
מאירה" הבטחות צריכות להיות מקוימות ? למה הקב"ה פתח במעמד הר סיני
גם 7 רקיעים עליונים וגם 7 רקיעים תחתונים ? למה חייבת להיות "נקמה "
בדרגת "אספקלריה מאירה" ? כ"ז/טבת/תשפ"ב
שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג
(ג) וָאֵרָ֗א
אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק
לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
ואומר המדרש אגדה (בובר) שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג
ושמי ה' לא נודעתי להם. שלא עשיתי נקמה
בהם, שכל מקום שנאמר שמי זהו נקמה, שנאמר לכן [הנני מודעם] בפעם הזאת וגו' [וידעו
כי שמי ה'] (ירמי' טז כא), זהו נקמה, שכך אמר הקדוש ברוך הוא אם בימי הנביאים
סבלתי אתכם, עכשו אני עושה נקמה בכם:
כלומר מדרש האגדה אומר שהקב"ה יופיע במידת הדין וינקום בהם . אבל יש מדרש אחר שאומר דבר אחר . אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג
ושמי ה'. שם המפורש, לא
הודעתי להם לא אמר, אלא לא נודעתי, כי בודאי הודיעם שהוא אדון כל העולם, וכן הוא
אומר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז), אלא לא נודעתי בכח לבת אש כמו
שנודעתי לך, וגם כן ושאלת ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ואמרתי לך אהיה אשר
אהיה, אני הוא שהייתי, אני הוא שאני עושה בעולמי, ואני הוא שאהיה בעולמות שבראתי,
ומדת שם הנכבד גליתי לך, שנאמר כה תאמר לבני ישראל ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם זה
שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו), ופירש כי לפי הענין שאני עושה בעולמי זה
הוא שמי אם במדת הדין נקרא שמי אלהים, ואם במדת רחמים נקרא שמי ה', ואם במלחמה
נקרא שמי צבאות, ואם לעזרה נקרא שמי שדי, בכל אלו הדברים לא נודעתי להם, ולא
נגליתי להם בלבת אש, כי אם במראה ובחידות, אבל אליך פה אל פה כאשר ידבר איש אל
רעהו:
כלומר הפסיקתא זוטרתא מדבר על
דרגת ההתגלות של הקב"ה למשה רבנו ונשאלת השאלה האם זה שני מדרשים אלו סותרים או 2 צדדים של אותו
מטבע ?
אומר רש"י שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג
באל שדי - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי
להם אני אל שדי:
ושמי ה' לא נודעתי להם - לא הודעתי אין
כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שליד שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת
דברי, שהרי הבטחתיםה ולא קיימתי:
אומר רש"י שההתגלות וההבטחות שהבטיח לאבות
היו בדרגת התגלות של "אל שדי" שהם דרגה נמוכה יותר מהתגלות בדרגה
"יקוק" ולכן דרגה זו לא מחייבת מילוי מידי של ההבטחה לאבות כלומר
ההבטחה עומדת וקיימת אבל היא לא חייבת להגיע מיד אבל כאשר אני מתגלה בשמי "יקוק"
חייב להיות שלמות בהתגלות ולכן חייבת להיות השלמה מלאה של ההבטחה כי בדרגה הזאת
האמת חייבת להיות שלמה ולא חלקית . כאשר אני מתגלה בדרגה של "אל שדי"
לא חייבת להיות בהירות שלמה . במצב כזה המציאות לא כל כך ברורה כמו שאומר המדרש
" במראה ובחידות" חוסר בהירות של המציאות מכיל גם שההבטחות שהבטחתי
לאבות לא יקוימו בפועל אבל כאשר אני מתגלה בשמי "יקוק" שזה כמו
" פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו" המציאות חייבת להיות בהירה
לחלוטין .
וכך כותב מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן ה
[ה]
ד"א וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שם
/שמות/ ג), לא פירסמתי להם אם מפורש הוא, ולך גליתי אותו, שאתה הולך לגאול את
ישראל כדי שתצליח, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ליחידים גליתי שמי, אבל לעולם הבא
לכל ישראל אני מודיע שמי, שנאמר לכן ידע עמי שמי וגו' (ישעיה נב ו).
כלומר יש מצבים של גילוי חלקי ולא שלם ויש גילוי
שלם . בגילוי שלם צריך להיות מציאות שלמה
ולא חלקית ולכן במצב כזה לא יכול להיות הבטחה שלא מקוימת כי משמעות הדבר שהמציאות
לא שלמה
וכך מסביר אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי עמוד 414
והשם שהוא נתגלה למשה בסנה מתוך אהבה
ומתוך הרחמים ומתוך הענוה ומתוך הישרות ומתוך השפלות ומתוך הצדקה ומתוך האמונה
ומתוך אברהם יצחק ויעקב, שאפילו אברהם יצחק ויעקב שהם גדולים ממלאכי השרת
והקב"ה אהבם אהבה גמורה לא גלה להם שם המפורש אלא למשה בלבד שנאמר ושמי ה' לא
נודעתי להם (פ' וארא). ומה הודיע להם מקצת שמו שאינו מפורש שנאמר וארא אל אברהם אל
יצחק ואל יעקב באל שדי, שלש אותיות הללו הודיע להם כנגד שלשתן, ש' כנגד אברהם ד'
כנגד יצחק י' כנגד יעקב, ולכולם שם אחד גלה להם, אבל למשה גילה לו כל השמות, בין
שמות המפורשים בין שמות החקוקים על כתר מלכות שבראשו ובין שמות החקוקים על כסא
הכבוד ובין שמות החקוקים בטבעת שבידו, בין שהם עומדים כעמודי אש סביבות מרכבותיו
בין שמות שהם סביבות שכינה כנשרי מרכבה ובין שמות שנחתמו בהם שמים וארץ ים ויבשה
הרים ובקעות תנינים ותהומות, סדרי עולם וסדרי בראשית וסדרי מעונות זבול וערבות
וכסא הכבוד, אוצרות חיים וגנזי ברכות גנזי טל ומטר גנזי ברקים גנזי עננים גנזי
רוחות וגנזי נשמות של חיים ושל מתים שנאמר יודיע דרכיו למשה (תהלים ק"ג).
כלומר ההתגלות למשה היא בדרגה אחרת מאשר לאבות . וצריך
להבין באיזה דרגה נמצאת ההתגלות למשה ?
ואומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא
ויש להבין את מהות האור והריקאנטי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ג מסביר
ויהי אור [שם ג]. ולא אמר ויהי כן כמו בשאר הדברים, כי שני אורים הוזכרו כאן, רמז לאור הגנוז שהוא אור אספקלריא המאירה, ולאור אספקלריא שאינה מאירה שיש בה טפי חשך:
כלומר האור שנברא ביום הראשון הוא האור הגנוז זה
האור שרואים בו מסוף העולם עד סופו הוא האור שנקראה אספקלריה מאירה שזה דרגתו של
משה רבנו וכפי שכתבתי הגיע לדרגה הגבוהה ביותר שיצור אנוש יכול להגיע והוא הגיע
לדרגה הזאת במעמד הר סיני . בריאת האור כדבר ראשון בבריאה מלמדת על העולם
שהקב"ה ברא ועל עקרון שאנחנו רואים אותו בתורה הקדושה שלנו .
וכך מתאר הריקאנטי שמות פרק ו פסוק ג
ודע כי כל העשר ספירות נקראו אספקלריאות,
ולאחרונה קראו שאינה מאירה כי יש בה טיפי חשך רמז למדת הדין, ועוד מפני שהיא
מתרחקת מן המעין הגדול, והמשל על זה אם תשים לפני אור השמש בגד פשתן לבן דק מאוד
יאיר השמש אורו, אבל יוכל אדם להעמיד עיניו כנגדו לסבול זוהר אורו יותר ממה שהיה
יכול לסבול תחלה, ואם ישים עוד בגד שני יוכל לסבול יותר ויותר, וכל שכן אם ישים
עשרה בגדים אף על פי שכולם דקים ולבנים כל אחד חשך מעט מאור השמש עד שמגיע לעשירי
שאינו מונע עצמו מלהעמיד עיניו כנגד אורו ואינו מזיק לו. כך העשר ספירות אף על פי
שכולם מאירות ומזהירות יוכלו הנביאים לסבול אור האחרונה יותר מן הראשונה אליה, לפי
שאותן הספירות הנקראין אבות מקבלות זוהר האור הפנימי מלפני לפנים ולא מזולתו, ומהם
מתפשט האור ההוא מזו לזו עד הסוף, ואינו דומה האור השנייה לאור הראשונה, והשלישית
לאור השנייה. וכל הנביאים חוץ ממשה רבינו ע"ה קבלו הנבואה מן האחרונה הנקראת
מדת לילה, חוץ ממשה רבינו שהשיג ממדת רחמים הנקראת מדת יום שהיא מוכתרת ברוח הקודש
הפנימי המתפשט בו תמיד, ועל כן לא נתנבא אלא ביום, ונקרא בכל מקום בשם המיוחד, ואף
על פי שעל המדה ההיא נאמר למשה [להלן לג, כ] כי לא יראני האדם וחי. הקול נשמע למשה
רבינו ע"ה ממנה ומשיג ומרגיש כי מן השמים העליונים בא אליו הדיבור. ועל הענין
הזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה [בבא בתרא עה ע"א] פני משה כפני חמה פני יהושע
כפני לבנה.
כלומר דרגתו של משה היא שונה מדרגתם של
האבות . ולפי מדרגתו של משה ראה את המציאות באופן אמיתי יותר מהנביאים
ומהאבות כמו שאומרת הגמרא חברותא יבמות דף מט עמוד ב
ומסבירה הגמרא:א. זה שאמר
ישעיה "ואראה את ה'", בעוד שמשה רבינו אמר "לא
יראני האדם וחי", אין בכך קושיה -כדתניא: כל הנביאים נסתכלו בהקב"ה באספקלריא [כלי
הבטה] שאינה מאירה. ולכן הם חשבו שהם ראו את הקדוש ברוך הוא, אבל
למעשה הם לא ראו!ואילו משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה, ונוכח לדעת
שלא ראהו בפניו!
ועכשיו ניתן לתרץ את שני המדרשים כאשר הקב"ה מתגלה
למשה בדרגה הבהירה ביותר של אספקלריה מאירה המציאות חייבת להיות שלמה ולכן האמת
צריכה להיות ברורה . הטוב חייב להיות טוב
והרע חייב להיות רע כי אנחנו נמצאים בעולם
בהיר .
ולכן במצב כזה הקב"ה חייב ל"התנקם" ברע מצד אחד ולרומם את הטוב מצד שני . בעולם של אספקלריה לא מאירה הבטחה לא חייבת להיות מקוימת באופן מידי בדרגה של אספקלריה מאיר הבטחה חייבת להיות מקוימת כי המציאות היא של שלמות . ולכן יש מצד אחד 10 מכות על מצרים כי מי שייך לתוהו ובהו חייב להיות מגולגל לתוהו שם נמצא ה"רע" ומי ששיך לעולם ולתורה כלומר לחיים ולטוב חייב להגיע לצד של עדן המקום של התורה שקים לפני חטא האדם הראשון וזה מצב של שלמות . וכך כותב הדעת חכמה ומוסר חלק ב מאמר פה
"אתה
הראת לדעת כי ה' הוא האל' אין עוד מלבדו" (דברים ד, לו) וכ' רש"י
כתרגומו: "איתחזית", כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה פתח להם ז' רקיעים,
וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי, לכך נאמר "אתה
הראת לדעת"; כל זה הוא מסוד החוש שנתהוה במתן תורה.
כמה שהי' בקריעת ים סוף חוש לא הי'
כ"כ חוש כמן במתן תורה, שאז הגיעו לדרגת חוש היותר גדולה שהגיעו לה ישראל,
דרגת אדה"ר קודם החטא. האש שנתהוה במתן תורה, האש שהיתה מתלהטת, ומה שראו
כבוד ה' מתוך האש, כל המעמד הגדול, הקולות והברקים, - הכל הי' מסוד מה שהקב"ה
כביכול נעשה חושי לכלל ישראל, מעולם לא הי' כ"כ קרבות ודבקות בין הבו"י
לכלל ישראל כבמתן תורה, וזהו "ישקני מנשיקות פיהו" (שה"ש א, ב),
והוא סוד החוש.
כלומר במצב של אספקלריה מאירה מה שהיה במעמד הר סיני הקב"ה פתח לכולם 7 רקיעים עליונים אבל גם 7 רקיעים תחתונים וזה משמעות של "נקמה" כל אחד נמצא באמת היכן שמגיע לו כי בדרגת אספקלריה מאירה יש את מידת הדין מי שנמצא בחיים נמצא בשלמות ומי שנמצא במוות נמצא בדיראון עולם אין אפשרות אחרת .
