פרשת פנחס האם הקב"ה נטל את הבחירה החופשית של בלעם כאשר הכניס לפיו את הברכות ? מה ההבדל בין רבי אלעזר שאומר הכניס לתוך פיו מלאך ורבי יונתן חכה ? האם הברכות של בלעם היו בסופו של דבר ברכות או קללות ? האם גם הברכה הראשונה של בלעם מה טבו אהליך יעקב הפכה לקללה שהקב"ה הפך אותה חזרה לברכה או היא נאמרה על ידי בלעם כברכה "טהורה " ? האם אצל אומות העולם המחשבה היא גם מעשה ? מה יותר גרוע הקללה של אחיה השילוני או הברכה של בלעם ? למה דווקא ה"ברכה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ולא שאר ה"ברכות" ? מה בידי שמים ומה בידי אדם ? למה התורה היא הדבר היחידי שנשאר בעולם ולא יכול להיכבות על ידי עבירות ? מה הקשר לאהבה שלא תלויה בדבר לתורה ולמה התורה היא הדבר היחידי שלא תלוי בדבר ?‏י"ח/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת פנחס  האם הקב"ה נטל את הבחירה החופשית של בלעם כאשר הכניס לפיו את הברכות ? מה ההבדל בין רבי אלעזר שאומר הכניס לתוך פיו מלאך ורבי יונתן חכה ? האם הברכות של בלעם היו בסופו של דבר ברכות או קללות ?  האם גם הברכה הראשונה של בלעם מה טבו אהליך יעקב הפכה לקללה שהקב"ה הפך אותה חזרה לברכה או היא נאמרה על ידי בלעם כברכה "טהורה "  ? האם אצל אומות העולם המחשבה היא גם מעשה ? מה יותר  גרוע הקללה של אחיה השילוני או הברכה של בלעם ? למה דווקא ה"ברכה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ולא שאר ה"ברכות" ? מה בידי שמים ומה בידי אדם ? למה התורה היא הדבר היחידי שנשאר בעולם ולא יכול להיכבות על ידי עבירות ?  מה הקשר לאהבה שלא תלויה בדבר לתורה ולמה התורה היא הדבר היחידי שלא תלוי בדבר ?‏י"ח/תמוז/תש"פ

בהמשך לדיון על הבחירה החופשית של בלעם מפרשת בלק שבוע שעבר יש שרוצים להביא הוכחה על לקיחת הבחירה החופשית מבלעם מהגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

כתוב: "וישם דבר בפי בלעם". והיינו, ששם הקדוש ברוך הוא בפי בלעם דבר שמונעו מלקלל.

נחלקו חכמים בביאור הדבר.רבי אלעזר אומר: אותו "דבר" ששם הקדוש ברוך הוא בפי בלעם - היינו מלאך. שמסרו הקדוש ברוך הוא בידי מלאך, כדי שלא יוכל לקלל.רבי יונתן אמר: נתן הקדוש ברוך הוא חכה בפי בלעם, כדי שלא יוכל לדבר כרצונו⁽⁷⁵³⁾.

ואומר  רש"י מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל.

חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם.

הנה יש כאן הוכחה שלקחו מבלעם את הבחירה החופשית והקב"ה גרם לו לברך במקום לקלל . אבל המשך הגמרא מראה על מציאות הרבה יותר מורכבת

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע - אתה למד מה היה בלבו לקללם.ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - הכריחו הקדוש ברוך הוא לומר: "מה טבו אהליך יעקב"⁽⁷⁵⁴⁾.ביקש לומר שלא תשרה שכינה עליהם - ולבסוף אמר: "ומשכנתיך ישראל".ביקש לומר שלא תהא מלכותן של ישראל נמשכת - ולבסוף אמר: "כנחלים נטיו". שתהא מלכותם נמשכת כנחל.ביקש לומר שלא יהא להם זיתים וכרמים⁽⁷⁵⁵⁾ - ולבסוף אמר: "כגנת עלי נהר".ביקש לומר שלא יהא ריחן נודף ממצוות - ולבסוף אמר: "כאהלים נטע ה'" ["אהלים" - מלשון מור ואהלות, שהם מיני בשמים].ביקש לומר שלא יהיו להם מלכים בעלי קומה - ולבסוף אמר: "כארזים עלי מים"⁽⁷⁵⁶⁾.ביקש לומר שלא יהיה להם מלך בן מלך - ולבסוף אמר: "יזל מים מדליו".ביקש לומר שלא תהא מלכותן שולטת באומות - ולבסוף אמר: "וזרעו במים רבים".ביקש לומר שלא תהא עזה מלכותן - ולבסוף אמר: "וירם מאגג מלכו" [ותרגומו "ותתקף מאגג", שתהא מלכותם עזה].ביקש לומר שלא תהא אימת מלכותן - ולבסוף אמר: "ותנשא מלכתו".

כלומר רבי יוחנן אומר לנו שהלב של בלעם היה ברשותו והקב"ה לא לקח לו את זכות הבחירה . בלעם אמר אומנם ברכות אבל בליבו היה קללות .

וכך כותב בחדושי אגדות למהר"ל מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

חד אמר מלאך וכו'. פי' דלמ"ד מלאך סובר כי [היה] המלאך כדי שיאמר בלעם הברכות לכך שם בפיו מלאך שהיה מכריח אותו לדבר כך וכך, ואידך סבר חכה פי' שלא יקלל אותם בלעם, והיה נותן בפיו חכה שאם היה רוצה לקלל היה חכה בפיו שלא יקלל.

כלומר לפי המהר"ל רבי אלעזר אומר מלאך כי הקב"ה מנע ממנו לקלל ולא היה בעיה שבלעם יקלל אבל היה צריך מלאך כדי לגרום לו לברך ולפי רבי יונתן הקב"ה שם בפיו חכה כדי שלא יקלל אבל את הברכות לא היה צריך לאלץ אותו להגיד רק למנוע ממנו לקלל . כך או כך רבי יוחנן אומר לפי שיטת שניהם שבלעם בלבו רצה לקלל ולא לברך . וצריך להבין מה היית התוצאה הסופית  של הברכות שלו האם באמת הם היו ברכות או קללות האם מה שהיה בלבו של בלעם השפיע על התוצאה או לא והתשובה הזאת מהותית לעניין הבחירה החופשית של בלעם האם זה שהקב"ה גרם לו להגיד ברכות זה ברכות מאה אחוז  או לא ? הגמרא מיד עונה על השאלה הזאת באופן ברור

חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי אבא בר כהנא: כולם, כל הברכות שברך בלעם - חזרו על ישראל לקללה, חוץ מענין בתי כנסיות ומבתי מדרשות, שלא יחזור לקללה, אלא לא יפסקו מישראל לעולם.

ומנין לנו דבר זה?שנאמר: "ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". משמע, קללה אחת יהפוך ה' לברכה, ולא את כל הקללות. והיינו כפי שאמרנו לעיל, שכל הברכות, שבעצם נתכוין בלעם לקלל בהם את ישראל, חזרו לבסוף לקללה. חוץ מברכה אחת, שלא חזרה לקללה, אלא נשארה ברכה לעולם.

כלומר כל "הברכות " של בלעם שנאמרו על ידו הפכו לקללות  אפילו הברכה של בתי כנסיות ומבתי מדרשות   . כלומר אומנם בלעם ברך את עם ישראל אבל מה שהיה בלבו השפיע באופן מוחלט עובדה שכל הברכות שלו ללא יוצא מן הכלל הפכו לקללות . הברכה היחידה שהפכה לקללה וחזרה להיות ברכה היא הברכה של בתי כנסיות ומבתי מדרשות  ולמה היא חזרה להיות ברכה לא בגלל הברכה של בלעם רק בגלל מה שהבטיח הקב"ה ברוך הוא לישראל

"ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך" . כלומר היה כאן ברכה של בלעם שנהפכה לקללה והקב"ה החזיר אותה לברכה .

וכך נראה שאומר  ההעמק דבר דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק ו

(ו) את הקללה לברכה. לא תימא הרי לא היה רק רצון שאין בו ממש, אבל לא כן הדבר שהיה ודאי קללה אלא שהפכו לברכה:

כלומר ניתן להבין את הכתוב בשני צורות שהקב"ה גרם לבלעם לברך והברכה היא הברכה שיצאה מפיו אבל הגמרא אומרת שכל הברכות האחרות הפכו לקללה כלומר הברכה של בלעם היא לא  ברכה היא בעצם קללה  . ולכן הסברא אומרת שגם הברכה הראשונה הפכה לקללה והקב"ה הפך את

"הברכה קללה " של בלעם לברכה .

וכך נראה לי מפרש הפנים יפות דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק ו

(ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. בילקוט [תצא תתקל"ג] מלמד שאף המקלל נתקלל, היינו משום דבלעם אמר מברכך ברוך ואוררך ארור [במדבר כד, ט] נמצא אם היה ההיפוך ע"י בלעם היה גם הוא מתברך, אבל בלעם היה רצונו לקללם כדכתיב לשמוע אל וכו' אלא באהבת הש"י לישראל הוא בעצמו היפוך הברכה, אבל בלעם היה בכלל מקלל, שבאומות מחשבה כמעשה והיה בכלל מקלל ארור:

אומר הפנים יפות שבאומות העולם המחשבה היא כמעשה והמילים שיצאו מפיו של בלעם אומנם היו ברכות אבל הכוונה היא  לקללות  ואכן "הברכות" שלו הפכו לקללות כי כל הכוונה של בלעם היה לקלל את עם ישראל . והגמרא אומרת שהקללה של אחיה השילוני יותר טובה מ"הברכה" של בלעם .

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" ["נעתרות" היינו נהפכות. כלומר, שנשיקות שונא אינן נאמנות כפצעי אוהב]?טובה הקללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מהברכה שברכם בלעם הרשע.אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה. שקיללם שיהיו כקנה. שנאמר: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו'".

לפי הבנתי את הדברים הבחירה החופשית של בלעם לא נלקחה ממנו וגם כאשר הקב"ה הכניס דברים לתוך פיו וגרם לו להגיד ברכות הברכות הללו היו קללות חוץ מאחת . כלומר האדם קיבל מהקב"ה את הבחירה החופשית המוחלטת לנווט את דרכו בעולם אבל הקב"ה יכול להתערב בתוצאות של הדברים אבל לעולם לא שולל את הבחירה של האדם (חוץ מפרעה עליו דברתי בשיעור הקודם ) . וזה מה שכתוב  בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים. חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה.

ועוד דבר שהוא לא בידי שמים  והוא בבחירה במוחלטת של האדם וזה מה שהוא יכול להשתדל בעצמו תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר: צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

ונשאלת  השאלה למה דווקא ה"ברכה קללה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ?

אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה.

אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני. ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.

דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!". שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

הדבר היחידי שעומד ולא ניתן למחוק אותו זה התורה . הבסיס של העולם זה התורה .

אומר הזוהר מהדורת הסולם - שמות פרשת תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון אות תרלה

זַכָּאִין אִינּוּן כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וּבְגִין דְּכַד בָּרָא קב"ה עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא, וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ, דִּכְתִיב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן.

פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון אות תרלה

זכאין אינון כל וכו': אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. שהתורה היא אומנות העולם.

ולכן התורה הוא הדבר היחידי שיש לו קיום עולמית בעולם כי התורה זה העולם והעולם זה התורה . והתורה היא המציאות היחידה שקיימת ואותה לא ניתן למחוק . שאר הדברים יש להם קיום זמני ולכן ניתן למחוק אותם . ולכן לא יכול להיות מציאות שקללה למחיקת בתי כנסיות ובתי מדרשות יכולה להתקיים כי אם היא תתקיים העולם לא יתקיים . וכמו כן יש לומר שהתורה שלמדו עם ישראל לעולם עומדת להם והיא לא יכולה להימחק בדיוק כמו שהתורה של אחר (אלישע בן אבויה ) לא נמחקה ובסופו של דבר גרמה לו בעזרת התנאים שיגיע לעולם הבא , גם כאן הזכות של התורה של עם ישראל לא יכולה להימחק ולכן זוהי הקללה היחידה שנהפכה לברכה .  

וכך כתוב במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור טו

שאם מתכנסין כל האומות ונותנין כל ממונם בדבר אחד מן התורה, אינן יכולין לכבותן, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש =שיר השירים= ח ז), מים רבים אלו אומות העולם, שנאמר הוי המון עמים רבים [כהמות ימים יהמיון וגו' /ושאון/ לאומים כשאון מים רבים] (ישעיה יז יב יג), לכבות את האהבה, זה אהבה שבי' ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, ונהרות לא ישטפוה (שה"ש /שיר השירים ח'/), אלו מלכי אומות העולם, שנא' (הנני) [הנה אדני] מעלה (עליכם) [עליהם] את מי הנהר גו' את מלך אשור (ישעיה ח ז).

ואומרת   משנה מסכת אבות פרק ה משנה טז

[*] כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן:

ועל זה אומר העבודת ישראל מסכת אבות פרק ה משנה טז

כל אהבה וכו' ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם וכו'. הענין רומז על אהבת הבורא יתברך, כשאדם אוהב את ה' יתברך מחמת רוב טוב המשפיע לו, אין זה אהבה גמורה ונצחית, מחמת שאם בוטל הדבר תתבטל האהבה. אבל צריך האדם לאהוב את הבורא יתברך בלתי שום סיבה המביאה לו זאת האהבה, כמו שאמר הכתוב (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך וגו' בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך (ברכות נד א), ואהבה כזו אין שום סיבה המונעת זאת האהבה, רק תמיד דבוק בה' יתברך והיא אהבה שאין לה סוף. וזה דקאמר אינה בטלה לעולם ולא קאמר עולם, ירצה כי כשהאדם אוהב את ה' יתברך בכל לבו עד אין סוף שאין מונעת אותו שום דבר מאהבת הבורא, ובכל מדה ומדה מוסיף אהבה על אהבתו, בזה מעורר גם כן שה' יתברך ברוך הוא יהא אהבתו תמיד על כנסת ישראל שלא תתבטל תמיד. וזה לעולם, רומז על האהבה שנתעורר על ידי האדם על העולם (חסר):

והדבר היחידי שלא תלוי בדבר זה התורה וכל המסתעף ממנה . כי זה הבסיס היחידי לבריאת העולם ומי שאוהב את הקב"ה אהבה שלא תלויה בדבר נאחז בתורה כי זה המקום היחידי שניתן להיאחז בו ולא ליפול לבאר שחת . כל דבר אחר שאדם נאחז בו הוא אחיזה בדבר שעובר מן העולם ובבחינת אהבה שתלויה בדבר .