פרשת אמר מה צריך לעשות כדי לשמור מצוות ? האם ניתן לשמור מצוות בלי לימוד תורה ? האם חלק מהדין של האדם של כמה יכול האדם ללמוד ולא למד ? מתי אדם שאנוס לעבור עבירה יש לו את הדין וחי בהם ומתי הוא בייהרג ובל יעבור ? מה הדין כאשר אונסים את האדם לעבור בפרהסיה על כל אחת ממצות התורה ? מה הגדר של פרהסיה ? למה דווקא לא יעבור וייהרג ב 10 ולמה דווקא 10 יהודים ? מה הקשר לנוכחות השכינה ? למה הדין שלא יעבור וייהרג לא נמצא בשכינה שנמצאת בגלל לימוד תורה של יחיד או שני לומדי תורה או 3 דיינים בבית דין ? מהו החשבון של האדם כאשר נאנס לעבור בפרהסיה ? מתי יש סיכוי לאדם לנס ומתי לא עושים לו נס בודאי ? ‏י"ח/אייר/תשפ"א

 בס"ד

פרשת אמר מה צריך לעשות כדי לשמור מצוות ? האם ניתן לשמור מצוות בלי לימוד תורה ? האם חלק מהדין של האדם של כמה יכול האדם ללמוד ולא למד ? מתי אדם שאנוס לעבור עבירה יש לו את הדין וחי בהם ומתי הוא בייהרג ובל יעבור ? מה הדין  כאשר אונסים את האדם לעבור בפרהסיה על כל אחת ממצות התורה ? מה הגדר של פרהסיה ? למה דווקא לא יעבור וייהרג ב 10 ולמה דווקא 10 יהודים ? מה הקשר לנוכחות השכינה ? למה הדין שלא יעבור וייהרג לא נמצא בשכינה שנמצאת בגלל לימוד תורה של יחיד או שני לומדי תורה או 3 דיינים בבית דין ?  מהו החשבון של האדם  כאשר נאנס לעבור בפרהסיה ? מתי יש סיכוי לאדם לנס ומתי לא עושים לו נס בודאי ?  ‏י"ח/אייר/תשפ"א

כתוב ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא - לג

(לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:

(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדִּשְׁכֶֽם:

(לג) הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְקֹוָֽק: פ

וכותב רבינו מיוחס ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא

(לא) ושמרתם מצותי. זו משנה, כלומר זהו שונים אותו בגרסה להיות שמור בלבבם ואחר כך, ועשיתם אותם. מלמד שאם אין תלמוד אין מעשה ואם אין מעשה אין התלמוד מועיל:

כדי לדעת מה לעשות צריך ללמוד תורה כי בלי לימוד תורה לא ניתן לעשות את המצוות . וללמוד תורה בלי לעשות אין לזה משמעות . כלומר האדם צריך לדעת את התורה ומתוך ידיעת התורה לעשות את המצוות . ומסיים " אֲנִ֖י יְקֹוָֽק"  ופירושו אבן עזרא ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא

(לא) ושמרתם מצותי - בלב. ועשיתם אתם אני ה' - שאחקור מה שיש בלב, ואראה כל העשוי:

מי שיודע כמה האדם מסוגל לשמור כלומר ללמוד תורה וכמה הוא יכול לעשות זה הקב"ה בלבד ועל פי זה הוא דן את האדם בדיוק ובהתאם לזה נותן לו שכר לפי פעולתו אבל חלק מהדין הוא כמה האדם יכול ללמוד ולא למד ולכן לא עשה . וכך כותב המדרש הגדול ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא

אני ה'. אני נאמן לשלם שכר.

הבסיס של האדם זה לימוד התורה וקיום המצוות והתמצית של הרעיון הזה נמצא במסכת אבות

משנה מסכת אבות פרק ב משנה א

[*] רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

והפסוק הבא בפרשה שלנו מדבר על הגדר התחתון של קיום המצות במצב של פיקוח נפש . עד מתי אתה צריך לקיים את המצוות כאשר זה כרוך בפיקוח נפש

(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדִּשְׁכֶֽם:

ומצד שני יש פסוק  ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק ה

(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק: ס

מצד אחד וחי בהם ומצד שני לא תחללו את שם קדשי

והגמרא בחברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א דנה בנושא עד כמה האדם צריך לעשות את מצוות השם כנגד חייו

מי שנאנס לעבור על אחת ממצות ה', כגון שגוים אונסים אותו, ואם לא יעבור יהרגוהו -האם חייב למסור נפשו להריגה ולא יעבור, או לעבור ולשמור נפשו.ויש בדין זה אופנים שחייב להיהרג ואופנים שיכול לעבור, וכן יש חילוק באיזה מן המצוות אנסוהו.אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: היו ילוקי דעות בענין זה, ונמנו עמדו למנין, וגמרו את הדין בעליית בית נתצה [שם האיש] בעיר לוד שם דנו בכך, והוחלט:על כל העבירות שכתובים בתורה, אם אומרין לאדם: "עבור! ואז אל תהרג" -אכן יעשה כן: יעבור ואל יהרג, מפני שאמרה תורה (ויקרא יח): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'". היינו שחוקי ומשפטי התורה ניתנו ל"וחי בהם" - ולא שימות בהם.חוץ משלושת עבירות הללו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כמבואר בהמשך⁽⁸⁾.הגמרא מבארת ודנה, במה שאמרו, שעל עבודת כוכבים ייהרג ואל יעבור.ורמינן: ועבודת כוכבים לא יעבור?!והא תניא שנינו ברייתא: אמר רבי ישמעאל: מנין אנו למדים, שאם אמרו לו לאדם: "עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג"! מנין, שיעבוד ואל יהרג?תלמוד לומר: "וחי בהם" - "ולא שימות בהם".אם כן, יכול הייתי לומר: אפילו באופן שאונס זה היה פרהסיה, בפני רבים, גם יעבוד עבודת כוכבים?תלמוד לומר (שם כב): "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". ובפרהסיה יש חילול ה', שהכל למדין ממנו לחלל קדושת ה', ואמרה התורה "ונקדשתי", מסור נפשך על אהבת יוצרך!⁽⁹⁾

כלומר בכל העברות בתורה חוץ משלוש העברות של עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות האדם מצווה לעבור על מצוות התורה כי כתוב וחי בהם ולא שימות בהם . אבל בפרהסיה חייב האדם לא לעבור ולמות.

דבר ראשון צריך להבין מהי פרהסיה ?

המדרש הגדול ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לב

לב) ולא תחללו. ממשמע שנאמר אל תחלל אמר קדש, וכשהוא אומר ונקדשתי מסור את עצמך לקדש את שמי. יכול ביחידי ת"ל בתוך בני ישראל במרובים, וכמה מרובים עשרה.

פרהסיה זה 10 אנשים והגמרא דנה איזה 10 אנשים חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד ב

ומבררת הגמרא: וכמה בני אדם נקראת פרהסיה?אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן: אין נקראת פרהסיה - פחותה מעשרה בני אדם.ומבררת הגמרא: הא פשיטא: שעשרה אלו ישראלים בעינן, דהרי כתיב: "ונקדשתי בתוך בני ישראל". והיות ומפסוק זה דרשינן מצוות "קידוש ה'", לכן פשיטא שהם צריכים להיות ישראלים.בעי רבי ירמיה: אם היו תשעה בני ישראל, ועוד נכרי אחד, מהו? האם נקראת פרהסיה?תא שמע: דתני רב ינאי אחוה אחי דרבי חייא בר אבא: אתיא למדים גזירה שוה "תוך" "תוך", כתיב הכא בפרשת קידוש ה': "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם בפרשת קורח (במדבר טז): "הבדלו מתוך העדה הזאת", [ועדה היא עשרה, כי אתיא נלמד גזירה שוה "עדה" "עדה" ממרגלים, דכתיב (שם יד): "עד מתי לעדה הרעה הזאת"] מה להלן, וכמו שבמרגלים "העדה הרעה" היו עשרה, מתוך שתים עשרה המרגלים, כי יהושע וכלב לא נמנו בכלל "הרעה", וכולהו וכולם היו בני ישראל, אף כאן, בקידוש ה' - עשרה וכולהו ישראל.

וצריך להבין מה ההבדל המהותי של 9 ישראלים ואחד גוי שהאדם חייב לעבור על מצוות השם וכאשר יש עוד יהודי שמשלים ל 10 פתאום האדם חייב למסור את נפשו על כל מצווה קטנה כגדולה ?

וקשה כי אומרת הגמרא ששלשה אנשים מדברים הדבר נחשב כי כל העולם שמע  

אומרת הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טז עמוד א

רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא שהבעלים אמרוה בפני ג' אנשים, המגלה אותה לית בה משום לישנא⁽⁵⁵⁾ בישא! מאי טעמא? שהבעלים שאמרוה גילו דעתם, שאם מגלה אותו אינו חושש, כי יודע הבעלים כשאמר אותה בפני שלשה, שסופה להתגלות, כי חברך ששמע את הדברים חברא אית ליה ומגלה לחבירו, וחברא דחברך לכשישמע, גם כן חברא אית ליה ומגלה לו, עד שיוודע הדבר. [וגם אם האחד לא יגלה, השנים יעידו עליו ולא יוכל לכפור - מהרש"א].

ואומר ר' פרחיה מסכת שבת דף לג עמוד א

דכיון ששמעו אותו שלשה בני אדם נתמלא העולם ממנו, דהא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

ואם עצם ידיעת הדבר היא הסיבה היה צריך להיהרג גם בשלשה ולא בעשרה .

ולכן צריך להגיד שהסיבה שצריך להיהרג בעשרה כי  בעשרה נמצאת השכינה

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף ו עמוד א

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר [תהילים פב א]: "אלהים נצב בעדת אל", הכוונה בבית מועד שלו, דהיינו, בבית הכנסת.ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל", ו"עדה" היינו עשרה אנשים יחדיו.⁽¹⁸⁾

וכאשר השכינה נמצאת במקום של 10 יהודים ואחד צריך לעבור על אחת מצוות התורה לפני השכינה זה מצב של חילול השם וחילול השם נובע מהלוגיקה הפשוטה שאם השכינה נמצאת פה ומאפשרת את המצב של  לאנוס יהודי לעבור על אחת ממצוות התורה ולא עושה לו  נס כדי לשנות את המצב במקרה כזה לא נאמר וחיי בהם ולא מסתבר להגיד שהשכינה רוצה שהאדם יעבור על מצוות התורה כאשר השכינה נמצאת במקום כי מצוות התורה הם החיים של האדם ולא מסתבר שבאותו מקום יהיה סתירה מהותית גם שכינה וגם שהסכמה על פעולה שהיא מהותית נגד השכינה . וכך נאמת בתורה על משמעות הדבקות בקב"ה ובתורה דברים (פרשת נצבים) פרק ל פסוק כ

לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־ הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם: פ

ואין חילול השם יותר גדול מלבצע עבירה לפני השכינה . ולכן במקרה כזה האדם צריך להיהרג ולא לעבור . והחשבון פשוט

חברותא מסכת יומא דף פו עמוד א

אבל מי שיש חילול השם בידו, שחוטא ומחטיא את הרבים - אין לו [לה] כח בתשובה לתלות לו, ולא ביום הכפורים לכפר לו, ולא ביסורין למרק, לנקותו.אלא, כולן ביחד תולין, ורק המיתה ממרקת, מנקה.שנאמר [ישעיהו כב] "ונגלה באזני ה' צבאות: אם יכפר העון הזה של חילול ה' לכם - עד תמתון". ולמדנו מכאן שיש עבירה חמורה שאינה מתכפרת אלא במיתה, ומסתבר שהיא אמורה על חילול ה' שהיא העבירה החמורה ביותר.

 

אז גם מבחינה של חשבון פשוט של והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה עדיף לו לא לעבור את העברה של חילול השם כי בחילול השם רק המוות מכפר עליה וגם מההבנה הפשוטה שלא מפסידים מקיום המצוות כמו שכתוב בספרא אחרי מות פרשה ח סוף פרק יב אות י וגם יש לו סיכוי שהקב"ה יעשה לו נס כמו שכותב הגור אריה בהמשך

(י) ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם, ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים, וחי בהם לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה והלא סופו מת הוא הא מה אני מקיים וחי בהם לעולם הבא, אני ה' נאמן לשלם שכר.

ואת החשבון הזה של סיכוי לעומת סיכון עושה הגור אריה ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לב

(לב) שכל המוסר עצמו לעשות לו נס כו'. וטעם דבר זה ידוע, כי כאשר מוסר עצמו על מנת שאין עושין לו נס נקרא 'קדוש' בעצמו, כמו שיצחק נעקד על גבי המזבח (בראשית כב, ט) ונתקדש, גם כן זה מתקדש, שהרי כבר מסר עצמו על קדושת שמו. וכיון שהוא כבר נעשה קדוש, הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, כי הנס הוא גם כן קדושה לשמו יתברך, והוא ידוע מסוד הניסים. כלל הדבר, שהאדם אשר אין שוקל חיות העולם נגד קדושת שמו יתברך, והוא מוסר עצמו למיתה להסתלק מן העולם על ידי קדושת שמו יתעלה, הוא קדוש, ובשביל שהוא קדוש הוא נבדל מן העולם, והוא דוחה גם כן מנהג העולם וטבעו והנהגתו, ועושה לו נס, שהוא למעלה מן העולם:

ויש לי קושיה יש מקרים שהשכינה נמצאת באחד וגם בשנים וגם בשלשה דינים

חברותא מסכת ברכות דף ו עמוד א

ומנין לשלשה דיינים שיושבין בדין ששכינה עמהם? שנאמר [בהמשך הפסוק שם]: "בקרב אלהים ישפוט", ו"אלהים" היינו בית דין שיש בו שלשה דיינים,⁽¹⁹⁾ שה' שופט עמהם, ומסכים לפסק דינם. הרי שהשכינה עמהם.ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם? שנאמר [מלאכי ג טז]: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה', וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". "ויקשב" הוא לשון "ממתין", שה' ממתין שם לשמוע את לימודם.שואלת הגמרא: מאי, מהו קשר הדברים בסיום הפסוק "ולחושבי שמו"?אמר רב אשי: הכוונה היא שאפילו⁽²⁰⁾ אם רק חשב אדם לעשות מצוה ואולם בפועל, נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כי אילו לא נאנס, ודאי היה מקיימה בפועל, ולכן גם הוא נכתב בספר זיכרון לפניו.⁽²¹⁾הגמרא ממשיכה לפרש היכן שורה השכינה: ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו? שנאמר [שמות כ כא]: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי", שאתן לך רשות להזכיר את שמי בדרך לימוד,⁽²²⁾ "אבוא אליך וברכתיך", אשרה שכינתי עליך וברכתיך, וכיון שנאמר בלשון יחיד, מוכח שהשכינה שורה אף ביחיד.⁽²³⁾שואלת הגמרא: וכי מאחר דאפילו אחד היושב ולומד שכינה עמו, תרי מיבעיא, האם צריך להשמיענו שכאשר שנים לומדים השכינה עמהם?מבארת הגמרא: תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות, כאשר שנים עוסקים בתורה נכתבים דבריהם בספר הזכרונות, אבל אחד העוסק בתורה לא מכתבן מיליה, לא נכתבים דבריו בספר הזכרונות.⁽²⁴⁾ועדיין מקשה הגמרא: וכי מאחר דאפילו תרי העוסקים בתורה שכינה עמהם, תלתא מיבעיא!? ולמה השמיענו ששלושה דיינים שכינה עמהם?מבארת הגמרא: מהו דתימא, דינא שלמא בעלמא הוא, שאין דיון בבית הדין נחשב כעיסוק בתורה אלא כעשיית שלום בין הבריות, ולא אתיא [באה] שכינה. קא משמע לן, דדינא נמי הוי תורה. ולכן השכינה שורה במקום שלשה דיינים.

ועדיין מקשה הגמרא: וכי מאחר דאפילו תלתא, דיינים העוסקים בתורה שכינה עמהם, עשרה מיבעיא, ולמה השמיענו שבעשרה השכינה עמהם?⁽²⁵⁾מבארת הגמרא: התנא בא להשמיענו שבעשרה קדמה שכינה ואתיא, השכינה מקדימה ובאה עוד לפני שבאו כל העשרה,⁽²⁶⁾ אבל בתלתא אין השכינה באה עד דיתבי לדון.

אז למה אם הוא לומד תורה או שנים לומדים תורה או בית דין של שלוש שהשכינה נמצאת שם לא יהיה את הדין של ייהרג ובל יעבור על כל מצווה בתורה ?

צריך להגיד שלמסקנת הגמרא השכינה ב 10 נמצאת מדין של מקום ולא מדין של אדם  . השכינה מגיעה גם לפני העשרה ולכן  בכל המקום נמצאת השכינה ללא תנאי . בלימוד תורה השכינה נמצאת בגלל  הפעולה של האנשים באותו זמן או לימוד תורה או מעשה בית דין ולכן כאשר האדם יעשה את העבירה השכינה לא תהיה שם כי הוא לא לומד תורה באותו רגע וגם לא עושה מעשה בית דין הוא אנוס לעבור עבירה ולכן השכינה לא נמצאת באותו רגע . ולכן אין כאן דין של חילול השם בביצוע עבירה במקום שנמצאת השכינה .