פרשת קדושים באיזה מצבים יש לאדם בחירה חופשית אמיתית ומלאה ? מהי יראת שמים אמיתית שבו יש לאדם יכולת בחירה אמיתית ומהם הדברים המסורים ללב ? ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

פרשת קדושים באיזה מצבים יש לאדם בחירה חופשית אמיתית ומלאה ? מהי יראת שמים אמיתית שבו יש לאדם יכולת בחירה אמיתית ומהם הדברים המסורים ללב ? ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד ב

כל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ל עמוד א

 והתניא: הכל בידי שמים, חוץ מצינים פחים, שנאמר: +משלי כ"ב+ צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם!

רש"י מסכת כתובות דף ל עמוד א

צינים פחים - קור וחום.

בידי שמים - אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא.

חוץ מצינים ופחים - שפעמים שבאין בפשיעה.

אדם חי בעצם בעולם שרובו מתוכנן ע"י הקב"ה והקב"ה מתכנן לו את הכול אבל השאיר  בידי האם שני כלים שבהם הוא יכול לשנות את מצבו או נחשב שהוא חופשי לגמרי לבחור

1. יראת שמים
2. צינים ופחים

 

יראת שמים זה דבר המסור ללב במקום שהתוצאה הסופית של מעשיו של האדם לא יכולים להתפרש לרעה או לטובה כלומר אנשים אחרים הצופים במעשה לא יכולים לפרש אותו לטובה או לרעה כי זה תלוי בכונה האמיתית של האדם והכונה הזאת יכולה לתת למעשה תואר שלילי או חיובי וזה רק הקב"ה יודע . ובמקרה כזה נכנס יראת השמים של האדם לפעולה כי הוא יכול לעשות את המעשה עם כונה חיובית או שלילית מבלי שאנשים אחרים חוץ מהקב"ה ידע לנכון מה הכונה האמיתית . וזה בעצם אותו מצב בו ניתן לאדם את החופש המוחלט להחליט מה הוא יעשה וזה מה שישנה את מצבו . בשאר המקרים בעצם אין לאדם יכולת בחירה  חופשית מלאה הוא חלק ממה שהוחלט עליו ברגע שנולד אי אפשר להגיד שאין לו יכולת בחירה אבל יש השפעה רבה של המציאות על מעשיו . על אף שהוא מרגיש כאילו יש לו חופש בחירה מוחלט.  בחירה ברע וכולם יכולים לראות את זה נחשב מעשה בידי שמים זה  לא בחירה חופשית מלאה זה מושפע  ע"י היצר הרע ע"י כל התנאים מסביב ולכאורה אין לאדם יכולת  חופשית מלאה  יש לו רק יכולת בחירה חלקית  . לעשות מצוה וכולם רואים את זה גם פה אין יכולת בחירה חופשית מלאה נקבע הרבה ע"י המציאות מסביב .

צינים ופחים זה מצב שאדם מכניס את עצמו בפשיעה למצב שבו מצבו יכול להשתנות לרעה או לטובה אבל זה לא בידי שמים כלומר יש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו

חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ל עמוד ב

אלא איפוך אריא וגנבי בידי שמים. דכל שאינו יכול להשמר ממנו הוי בידי שמים, וצנים פחים בידי אדם שבבחירתו ופשיעתו הוא ניזוק

ונראה מה המקומות המופיעים בחומש שבו מופיע יראת שמים ובו מפרש רשי שזה מסור ללב האדם :

ויקרא פרק יט

(יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:

ויקרא פרק יט

רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק יד

ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: פ

ויקרא פרק כה

רש"י ויקרא פרק יט פסוק לב

והדרת פני זקן - איזהו הדור, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלהיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

ויקרא פרק כה

רש"י ויקרא פרק כה פסוק יז

(יז) ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:

רש"י ויקרא פרק כה פסוק לו

ויראת מאלהיך - לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וקשה לפרוש הימנו ומורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הוצרך לומר ויראת מאלהיך. או התולה מעותיו בנכרי, כדי להלוותם לישראל ברבית, הרי זה דבר המסור ללבו של אדם ומחשבתו, לכך הוצרך לומר ויראת מאלהיך:

ויקרא פרק כה

(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:

רש"י ויקרא פרק כה פסוק מג

(מג) לא תרדה בו בפרך - מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו. אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה, והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא. שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, ואומר אני לו שהוא לצורך, הרי הדבר הזה מסור ללב, לכך נאמר ויראת:

ואומר הכלי יקר ויקרא פרק טז

והזהיר עוד על התשובה הפנימית הלבבית שהיא לפני ה' כי הדבר המסור ללב אינו נגלה כי אם לה' לבדו, שלא יהיה מן הצבועים הצמים ומתענים ומרבים תחינות כדי שיהיו מוחזקים לצדיקים והוא דור טהור בעיני הבריות ומצואתו הפנימית לא רוחץ, לכך נאמר לפני ה' תטהרו:

 

 

פרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך האם באמת כפשוטו ? אם אני אוהב אותך כמוני בדיוק אני צריך לתת לך לפחות חצי ממה שיש לי וזה במציאות לא כך ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

פרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך האם באמת כפשוטו ? אם אני אוהב אותך כמוני בדיוק אני צריך לתת לך לפחות חצי ממה שיש לי וזה במציאות לא כך ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

 

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה

והתוספות במקום אומר

"ברור לו מיתה יפה - י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וכד' "

 

בראשית פרק מז

 

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:תוספות מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

 

ואומר רשי במקום 

חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:

 

לפי התוספות אפשר להבין שלא שיך לעשות 100 אחוז אהבת לרעך כמוך מול אדם חי רק מול אדם שמת או עומד למות כי חייך קודמים . המשמעות של חייך קודמים בעניין הזה שכל אדם חי הוא מתחרה שלך וכל יתרון בשבילו זה חיסרון לך ורק אם הוא מת או עומד למות הוא לא מתחרה שלך ואז אתה יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך בלב שלם 100% של המצוה. וכך חייבים להגיד בחסד של אמת אתה עושה חסד עם אדם זה אומר שאתה מחסר מעצמך אבל במקביל נותן יתרון למתחרה שלך. ואם אתה נותן יתרון למתחרה שלך אתה מצפה שהוא יחזיר חזרה כדי שהמאזן יתאזן ולכן באמת אתה לא יכול לעשות חסד של אמת רק עם אדם מת כי אז אתה אומנם מחסר מעצמך אבל לא נותן יתרון למתחרה שלך ולכן זה חסד אמיתי כי לעשות חסד עם אדם חי מתנגש עם חייך קודמים . אם אתה עושה חסד עם אדם חי ומקבל גמול מאחר לא עם זה שעשית חסד איתו אומנם קבלת חזרה מה שנתת אבל המתחרה שלך התחזק והמאזן הזה גורם לך שלא באמת תעשה חסד עם כל הלב ויש חיסרון בחסד , ולכן חסד של אמת זה רק באדם חי וחסד באדם חי זה חסד אבל לא ניתן לעשות זאת מכל הלב .

צריך להבין את המשמעות של התוספות :אם אני עושה חסד עם אדם חי אני מקיים את מצוות אהבת לרעך כמוך או לא ? הרי ברור שעושים  מצווה אבל באמת לא עושים  מצוה מושלמת כי חייך קודמים גורמים לך לא לעשות את המצוה בשלמות כי באמת אדם על אף פי שאומר שעושה את המצוה מכל הלב באמת יש בו משהו שמונע ממנו לעשות את זה ב 100 אחוז כי חייו קודמים זה לא רק רעיון זה תכונה בסיסית הקבועה בכל אדם ולא ניתן לכאורה "להשתחרר ממנה " ולא עוזר כונה או אמירה .

דבר נוסף מובן מזה שכדי לעבור על מצוות אהבת לרעך כמוך כלומר ביטול מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך הוא רק במצב שבו אתה יכול לעשות את המצווה בשלמות כלומר אם הזדמן לך לעשות חסד של אמת או ואהבת לרעך כמוך עם מת ולא עשית אתה מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך . עם אדם חי אין לך ביטול מצוות עשה כי חייך קודמים ולא היה לך את האפשרות באמת לעשות את המצווה ולכן אין אפשרות לבטל מצוה שאתה לא יכול לקיים .

אבל יש מספר מקומות בבבלי שאנו רואים שניתן לעשות מצוות ואהבת לרעך כמוך עם חי וזה קושיה עצומה שכל המפרשים מתקשים בה

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א

איכא דאמרי: בהא איסורא נמי אית בה, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: +ויקרא יט+ ואהבת לרעך כמוך

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פד עמוד ב

דאיבעיא להו: בן מהו שיקיז דם לאביו? רב מתנא אמר: +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך.

תלמוד בבלי מסכת נדה דף יז עמוד א

 

אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך. מאי משמע? אמר אביי: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סה עמוד ב

מתני'. ועוד אמר ר"מ: פותחין לו מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על +ויקרא יט+ לא תקום ועל לא תטור, ועל +ויקרא יט+ לא תשנא את אחיך בלבבך, +ויקרא יט+ ואהבת לרעך כמוך, +ויקרא כה+ וחי אחיך עמך, שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו, אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר - הרי זה מותר.

וננסה למצוא תרוץ מחודש שינסה להסביר את המקרים הנ"ל כיצד זה מסתדר אם היסוד של התוספות שלא שייך לעשות מצות ואהבת לרעך כמוך עם אדם חי

בעצם ניתן להסביר את כל המקרים לפי היסוד שחייך קודמים מול אדם חי ולכן יש התנגשות אנטרסים בינך לבין אדם חי ולעומת זאת לגבי אדם מת אין לך התנגשות אינטרסים .

המקרים הנוספים שמביא הבבלי אלו מקרים שמוסיפים על היסוד של התוספות וכל המקרים הם מקרים שיש חוסר סימטריה מוחלט בן שני האנשים , כלומר הבבלי בה להסביר לנו שגם שיש חוסר סימטריה מוחלט אפילו בתכונה אחת בן שני אנשים לגבי אותה תכונה ניתן לקיים את מצוות אהבת לרעך כמוך . ובו נראה את הדברים :

אסור לאדם לקדש אישה מבלי לראות אותה שמה בעתיד יראה בה דבר מגונה אבל אישה יכולה להתקדש לאדם מבלי לראות אותו כלומר יש חוסר סימטריה מוחלט באותה תכונה בין איש ואשה ולכן לגבי אותה תכונה זה כאילו זה אדם מת לגביו ולכן לגבי אותה תכונה חייך לא קודמים כי אין פה חי אלה מת ולכן אתה יכול לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך ב 100 אחוז ולכן אם לא תקיים אותה תבטל מצוות ואהבת לרעך כמוך .

ולמה יש הבדל בן איש לאשה כי אומרת הגמרא

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א

דאמר ר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו.

ואומר רש"י מסכת קידושין דף מא עמוד א

דאמר ר"ל טב למיתב טן דו - משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה.

פרוש יש הבדל בן גבר ואשה כי אשה מוכנה לקבל כל פגם בגבר ואיש לא מוכן ובגלל שיש כאן חוסר סימטריה מוחלט תכונה זו נחשבת כאילו היא מתה לגביו ולכן יכול לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך .

גם במקרה שאסור לאדם לשמש עם אשתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה נובע מאותו הבדל בין גבר לאשה .

לגבי המקרה של בן ואביו זה פשוט שיש הבדל מהותי בן אב לבן . בן מחויב בכיבוד אביו ואב לא מחויב בכיבוד הבן ולכן זה חוסר סימטריה מוחלט שזה כמו מת לפניו ולכן  ניתן לקיים מצות ואהבת לרעך וגם אם לא עושה מבטל מצות עשה .

המקרה האחרון מדובר שאדם שנדר הנאה מאדם אחר וכתוב שעובר על מצוות ואהבת לרעך כמוך כאן צריך לומר שהיות והוא מפקיע את עצמו מהנאת האחר ויכול להיות מקרה שבו יוכל היה לעשות מצוות ואהבת לרעך כמוך באותו האדם כמו לברור לו מיתה יפה ועכשיו הוא הפקיע את עצמו מהיכולת הזאת הוא בעצם ביטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך .

יוצא לנו שהתוספות לא שולל את האפשרות לעשות מצוות ואהבת לרעך כמוך גם בחי אבל מגדיר את הגדרים  של ביטול מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך , ומתי אנחנו יכולים לקיים באמת ובתמים מצוות ואהבת לרעך כמוך .

יהי רצון שנוכל לקיים את ואהבך לרעך כמוך גם אם לו ב 100 אחוז בהידור וברצון .

 

 

מה תפקידו של פרעה לעתיד לבא ? ‏כ'/ניסן/תשע"ד

מה תפקידו של פרעה לעתיד לבא ?  ‏כ'/ניסן/תשע"ד

אומר אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

אומר המדרש שפרעה נותר בחיים וחזר בו מהדעה שהוא האלוקים הרי פרעה אמר אני האלוקים ואני יצרתי את עצמי . ולכן הקב"ה ירד בעצמו והתמודד מול פרעה "אני ולא מלאך" והיה זה נגד פרעה שטען שהוא האלוקים .

וידוע שמצרים נמצאת  בחמישים שערי טומאה וזה הטומאה הגדולה ביותר . אבל הקב"ה משתמש בפרעה כדי להראות לכל העולם שאין מלבדו וגם מי שחשב שהוא האלוקים מודה שהקב"ה הוא היחידי בעולם .

ופרעה נשאר בפתח גינהום כדי לספר לכל העולם על השינוי שעבר. הקדוש ברוך הוא משאיר אותו חמישים יום כדי שיוכל להגיע עד השער הראשון של הטומאה . אין הוא מגיע לחמישים ששערי בינה כמו שעם ישראל מגיע ומקבל את התורה בחמישים שערי בינה אלה המקסימום שיכול להגיע הוא לשער הראשון של הטומאה שהוא כנגד שער 49 של בינה . זה המקסימום שגוי יכול להגיע .

 

ונאמר בישעיהו פרק יט

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

ואמר רש"י ישעיהו פרק יט

מעשה ידי - הראתי להם בגבורות שהפלאתי באשור וע"י אותם ניסים ישובו אלי ויהיו כאילו עתה עשיתים מחדש והם יהיו נחלתי ישראל ודוגמא זו ת"י:

 

ואמר האלשיך על ישעיהו פרק יט פסוק כד

(כד) ביום ההוא תהיה ישראל שלישיה שתהיה ישראל שלישיה לתשובה עד ה', כי תשוב אחר שוב מצרים ואשור, ואז תהיה שלישית למצרים ולאשור, ואז ע"י כשרון ישראל תהיה ברכה בקרב הארץ. כי צנור המריק שפע לעולם הם ישראל, בעשותם רצונו של מקום, ומתמציתם ימלאו שָׁבָע כל האומות, ומה גם מצרים ואשור שהיתה בין שניהם. ושמא תאמר אחר ששבו מצרים ואשור, אשר אין ספק שיהיו ראויים לברכה, למה לא תייחס הברכה כי אם לישראל:

 

ונאמר בישעיהו פרק יט

(כב) וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְקֹוָק וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

 

ואומר המלבי"ם ישעיהו פרק יט פסוק כב

 

(כב) ונגף. אומר מעתה לא יתנהג ה' עם מצרים כאשר יתנהג עם אומה אחרת מאומות השנואים בעיניו, אשר עת ינגוף אותם הוא דרך נקמה להשחית האום הזה ולבלעו. לא יהיה כן אצל מצרים רק עת ינגף ה' את מצרים, יהיה זה דרך רפואה, שאם יליזו מדרך הישר יגוף אותם כדי שע"י המגפה יתנו אל לבם כי אילו ושבו אל ה' בתשובה ונעתר להם וירפא אותם:

 

פרוש יש תקנה למצרים שמקומה היה  בשער החמישים של טומאה ופרעה שחזר בתשובה כפי שמפורש במדרש נותן למצרים את הכוח ואת היכולת לעתיד לבא להרפא ולהגיע לאחדות עם עם ישראל . ואז יתברר שהרע המוחלט שמצריים היית הסמל שלו הטומאה הגדולה ביותר יכלה להתרומם לשער הראשון של טומאה אומנם לא לשער החמישים של בינה אבל כנגד שער 49 של בינה ,אבל מספיק כדי לעשות שלישיה הכוללת את מצרים אשור וישראל ואז אומר הנביא

ישעיהו פרק יט

(כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל: ס

 

וידוע שמצרים זה ישמעל ואשור זה עשיו . ולעתיד לבא יהיה אחדות מול הקב"ה של כל צאצאי האבות הקדושים .

וזה שנאמר בפרשת בשלח שמות פרק טו

יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

 

יום שביעי של פסח זה היום השביעי ,אבל יום שישי של ספירת העומר ,וסוף היום הראשון של הבריאה מחדש (כל יום מתחלק לשבע ימים בסה"כ 49 יום ) כלומר החלק השישי של היום הראשון . ‏כ'/ניסן/תשע"ד

 

בס"ד

יום שביעי של פסח זה היום השביעי ,אבל יום שישי של ספירת העומר ,וסוף היום הראשון  של הבריאה מחדש (כל יום מתחלק לשבע ימים בסה"כ 49 יום )  כלומר החלק השישי של היום הראשון . ‏כ'/ניסן/תשע"ד

 

ננסה להבין את ההקבלה של היום השביעי של פסח שהוא היום השישי לספירת העומר לבריאת העולם  של היום הראשון .

ביום הראשון כתוב בראשית פרק א

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

ואומר התרגום יונתן בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) וְאַרְעָא הֲוַת תַּהֲיָיא וּבַהֲיָיא צַדְיָא מִבְּנֵי נַשׁ וְרֵיקַנְיָא מִן כָּל בְּעִיר וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ מְנַתְבָא עַל אַנְפֵּי מַיָא:

כלומר רוח מן קדם וזה רוח קדים .

ובקריעת ים סוף שמות פרק יד

(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:

בבריאת העולם בבראשית פרק א

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א סימן ג

ויהי אור. לא אמר ויהי כן, כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן, אלא ויהי אור, לפי שהאור ברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקדוש ברוך הוא ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם, גנזו לצדיקים, שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא): ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, שנאמר אור זרוע לצדיק:

ובקריעת ים סוף :

ואומר השם משמואל שמות פרשת יתרו

דשני ענינים היו בים, ישועת ישראל ועונש מצרים. ישועת ישראל היתה ע"י התגלות אורות עליונים גבוהים רמים ונשאים, ומחמת התדבקם בעולם העליון כ"כ עד שנעשו נביאים וראתה שפחה על הים וכו' לא הי' לים החומרי מציאות נגדם, והים ראה וינוס. אבל לעונש מצרים הי' ע"י ביטול החומר ומצרים הם חומרים ובהתבטל כלל החומר שהוא הים נתבטלו גם הם.

ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'.

וצריך להגיד שנפתחו השמים ואז כולם ראו את הקב"ה בבהירות וזה מקביל ל"ויהי אור " שהקב"ה גנז לעתיד לבא אבל בקריעת ים סוף שמקביל ליום הראשון הקב"ה גילה  אותו זמנית ואז כולם יכלו לראות ולהבין את המציאות עכשיו ולעתיד לבא .

כתוב בראשית פרק א

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ

ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז ד

והארץ היתה תהו ובהו [א, ב], רבי יהודה בר סימון, פתר קריא בדורות והארץ היתה תהו [א, ב], זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום, ובהו זה קין שבקש להחזיר כל העולם לבהו וחשך זה דור אנוש שנאמר והיה במחשך מעשיהם, על פני תהום, זה דור המבול שנאמר נבקעו כל מעינות תהום,

ובקריעת ים סוף במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ד

וישם את הים לחרבה עשאו כמין חרבה: ויבקעו המים, כל מים שבעולם נבקעו ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות ושבכד ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו שנ' ויבקעו המים כאן [ויבקע הים אין כתיב כאן אלא ויבקעו המים מלמד שכל המים שבעולם נבקעו] ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנ' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות (תלים /תהלים/ עז יז) ראוך מים אלו שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקדוש ברוך הוא שנ' הים ראה וינס ראוך מים יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים אף חצציך יתהלכו (שם /תהלים עז/ יח) אלו התחתונים [וכתיב תהום אל תהום קורא לקול צינוריך (שם /תהלים/ מב ח)] ואומר נתן תהום קולו וגו' (חבקוק ג י) וכשחזרו למקומם כל מים שהיה בעולם חזרו שנ' וישובו המים מלמד שכל מים שבעולם חזרו לה

וההשואה בין יום ראשון של בראשית לקריעת ים סוף לומדים  שבעצם יש שני עניינים האחד חזרה למצב של תוהו ובוהו של המצרים ומצד שני פתיחת השמים והאור לעם ישראל .

מצד אחד שלילת הטומאה של מצרים ומצד שני הבאת עם ישראל למצב הגבוה ביותר שקים ע"י פתיחת השמים . אבל מצב זה הוא מצב התחלתי ללא השתדלות מספקת ובעצם זה מצב ללא יכולת של עם ישראל לרכוש את התכונות הנ"ל ובעצם מקביל למצב שבו מלמדים את התינוק בבטן אימו את כל התורה כולה אבל כשיוצא מבטן אימו מקבל מכה ושוכח כך עם ישראל מגיע בהתחלת הבריאה מחדש ביום הראשון (שבע ימי סיפרת העומר )  לשיא בחינת ויהי אור של היום הראשון אבל לאחר מכן צריך לעבור את כל הנסיונות במדבר עד קבלת תורה .

ואכן מיד לאחר קריעת ים סוף בשמות פרק טו

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:

(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:

 

ומכן והלאה יש לעם ישראל נסיונות בדרך לקבלת מתן תורה שמרומים אותו למדרגה ה 49 שיקבל את התורה