פרשת שמיני האם כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק הוא זהה בכל מקום המופיע בתורה ? מה המיוחד ב כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק בפרשה שלנו ? האם ההתגלות במשכן שונה מההתגלות במתן תורה ? מי יתקן את הקלקול של נדב ואביהוא ? למה אליהו יגיע לפני המשיח ? ‏ יום שישי ב' אייר תשע"ז

בס"ד

כתוב בויקרא פרק ט

(כב) וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־ידו יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים:

(כג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק אֶל־כָּל־הָעָֽם:

(כד) וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם:

כתוב בפרשה שלנו שעם ישראל ראה את כבוד הקב"ה ורציתי להבין במה המדובר והאם מה שראו עם ישראל את כבוד השם היה אותו ראיה כמו מקומות אחרים בתורה שמוזר כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק  

כתוב בשמות פרק טז

(ז) וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְקֹוָ֔ק בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל־יְקֹוָ֑ק וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תלונו תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ:

ומיד אחר כך שנראה כבוד יקוק כתוב בשמות פרק טז

(י) וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְקֹוָ֔ק נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: פ

כלומר כבוד יקוק בא בצרוף של ענן וכמו כן בשמות פרק כד

(טז) וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְקֹוָק֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן:

ובהמשך באותו פרשה כתוב בשמות פרק כד

(טז) וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְקֹוָק֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן:

(יז) וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְקֹוָ֔ק כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

גם כאן כבוד יקוק הוא בצרוף של ענן המכסה או ממעט את ראית כבוד יקוק . וגם בפרשת קרח במדבר פרק יז

(ז) וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְקֹוָֽק:

 כלומר אנחנו רואים הבדל בן ראית כבוד יקוק בפרשת שמיני לבן ראית כבוד יקוק בשאר מקומות בתורה האם יש לכם משמעות ?

אומר מזרחי (רא"ם) במדבר פרק טז

וירא כבוד ה' בא בעמוד הענן. לא דומיא ד"וירא כבוד ה' אל כל העם" שבפרשת שמיני (ויקרא ט, כג), שפירושו: שהשרה שכינתן במעשה ידיהם, שהרי כתוב אחריו מיד: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" והעדה הזאת היא עדת כל ישראל.

אומר הרא"ם שיש הבדל בן וירא כבוד יקוק בן מה שכתוב בפרשת קרח למה שכתוב בפרשה שלנו וכדי להבין את זה נראה מה כתוב  בזוהר הקדוש על רגע זה ו

ּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁלְמוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְנִמְצָא שָׁלוֹם בַּכֹּל, בְּשִׂמְחָה שֶׁלְּמַטָּה וּמַטָּה, וְאִלְמָלֵא שֶׁנִּמְצֵאת הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם - מִיּוֹם שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם לֹא נִמְצְאָה שִׂמְחָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים כִּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָעֳבַר אוֹתוֹ הַחֵטְא מִן הָעוֹלָם, וְנִמְצְאוּ כֹהֵן וְיִשְׂרָאֵל מְטֹהָרִים מִמֶּנּוּ. (כל) אוֹתוֹ הַיּוֹם הָעָבְרוּ כָּל אוֹתָם הַמְקַטְרְגִים שֶׁלְּמַעְלָה, וְהָיוּ הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים סְבִיבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִמְצְאוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן.

עַד שֶׁגָּרְמָה הַשָּׁעָה, וְקָמוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וְעִכְּבוּ (וערבבו) אֶת שִׂמְחַת הַכֹּל, וְנִמְצָא רֹגֶז בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. מִיָּד - וַיִּקְחוּ (שני) בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ'.

אומר הזוהר הקדוש שרגע זה של השלמת עבודת המשכן היה רגע שלא היה עד רגע זה שבו היה שלמות בן התחתונים לעליונים . כלומר השלמת המשכן הביאה שלמות בעולם ותיקון של חטא העגל ולכאורה מן התיאור הזה היה באותו הרגע שלמות שלא היית במעמד הר סיני כי במעמד הר סיני נראה כבוד יקוק בשלוב של ענן כלומר הסתר כלשהו וכאן כבוד יקוק נראה ללא ענן בשלמות גדולה יותר היה זה רגע של שלמות בן העליונים לתחתונים ומה היה החטא של בניו של אהרון אומר הזוהר דבר מפתיע

וּבְכַמָּה גְוָנִים עִרְבְּבוּ אֶת שִׂמְחָתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֶחָד - שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ, וְלֹא רְאוּיִים הָיוּ לְהַקְרִיב, וְשֶׁיִּתְבָּרְכוּ הָעוֹלָמוֹת עַל יָדָם. וְאֶחָד - שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשָּׁעָה כָּרָאוּי. וְאֶחָד - שֶׁדָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה. וְאֶחָד - שֶׁהֲרֵי מִקֹּדֶם לָכֵן יָצָא גְזַר דִּינָם, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'. וַדַּאי שֶׁדָּבָר אַחֵר קָשְׁרוּ בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, וְהִשְׁאִירוּ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ.

אָמַר לוֹ רַבִּי פִּנְחָס, אַל תֹּאמַר שֶׁהֵם הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ בַּחוּץ, אֶלָּא שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא נִקְשְׁרָה עַל יְדֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִמְצָא זָכָר וּנְקֵבָה, כְּנֶסֶת לֹא שׁוֹרָה בֵינֵיהֶם כְּלָל. מִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וּנְקֵבָה. וְעַל כֵּן לֹא יִכָּנֵס הַכֹּהֵן לַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם הַקֶּשֶׁר שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁמִּי שֶׁלֹּא נִשָּׂא, מַשְׁרֶה אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ, וְהִיא לֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִמְצְאָה אֶצְלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם עִרְבּוּבְיָה

ולפי הבנתי עיקר העניין שלא היו נשואים ולכן תנא קמא אומר שלא הכניסו בדעתם את כנסת ישראל ולכן היה ערבוביה ורבי פינחס אומר שהעניין שלא יכלו להכניס את כנסת ישראל כי אדם שהוא לא נשוי כנסת ישראל  לא יכולה להיות איתו ולכן כנסת ישראל לא היית במעשה שלהם ולכן היה ערבוביה שגרמה להכנסת רוגז בעולם כלומר קילקלה את הרגע שבו היה שלמות בן העליונים לתחתונים

ואת הקלקול של נדב ואביהוא ישלים פנחס כמו שאומר הזוהר

וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי. אֲבֵדַת רָאשֵׁי הַלְוִיִּים נִמְצְאָה בּוֹ. וּמַה שֶּׁהֵם נִגְרְעוּ וְנִשְׂרְפוּ - הוּא הִשְׁלִים, וְהִרְוִיחַ אֶת הַכְּהֻנָּה שֶׁלָּהֶם, וְשָׁרְתָה בּוֹ הַצּוּרָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם. אֲבֵדַת רָאשֵׁי הַלְוִיִּם נִמְצֵאת בּוֹ. וּמִי הֵם? נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁהִפְרִידוּ אוֹת הַבְּרִית מִמְּקוֹמוֹ, וְהוּא בָּא וְחִבֵּר אוֹתָם, לָכֵן נִתְּנָה לוֹ הַיְרֻשָּׁה וְהָרוּחַ שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְנִזְכַּר כָּאן עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר כָּךְ.

וכדי להבין את ההבדל בן כבוד יקוק השונים נאמר בשמות פרק כד

(א) וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְקֹוָ֗ק אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק:

והיה זה לפני מתן תורה ואומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי [לענות תשובה] למינים כרב אידית, כמקרה המובא להלן, ליהדר. ואי לא, לא ליהדר.

אמר ההוא מינא לרב אידית, כתיב [שמות כד' א'], "ואל משה אמר, עלה אל ה'", משמע, שלא ה' אמר לו זאת, שאם כן, "עלה אלי" מיבעי ליה?

אמר ליה זהו המלאך "מטטרון", ששמו כשם רבו. דכתיב [שמות כג' כ' כא'] "הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי: השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו

ואומר חברותא - הערות סנהדרין דף לח עמוד ב הערה "ממטטרו"ן" בגימטריא "שד"י".

ואומר המלבי"ם שמות פרשת משפטים פרק כד פסוק ב

(ב) ונגש. שמשה לבדו יגש לפנים משלש מחיצות אל הערפל, אבל הם לא יגשו, כי יהיו ביניהם מדרגות בענין ההגשה, שהגשה מיוחד למשה לבדו, ולהזקנים לא הרשה רק לעלות לא לגשת, ולהעם לא הרשה אף לעלות, וזה מ"ש והכהנים והעם לא יהרסו לעלות אל ה', ר"ל שכ"א יעמוד במחיצתו.

כל אחד ניגש ועלה לפי הדרגה שלו ואנחנו רואים שיש את הדרגות השונות משה , אהרון ,נדב ואביהוא ,שבעים זקני ישראל , כל אחד לפי דרגתו ומחיצתו וכל אחד היה לפי דרגתו האמיתית אבל כאן בחנוכת הבית דרגתם של נדב ואביהוא לא התאימו למעמד ולכן היה מה שאומר לשון הזוהר ערבוביה שגרמה לכך שהשלמות שנוצרה עם הקמת המשכן ותיקון חטא העגל נפגמה אבל פינחס יהיה זה שיוכל לתקן את הקלקול מצד אחד את הקלקל מצד בניו של אהרון ומצד שני את השכחה של משה את ההלכה . ומעשה פינחס הוא תיקון לערבוביה שנוצרה גם כתוצאה ממעשה נדב ואביהוא וגם מהשכחה של משה כי משמעות ערבוביה זה חוסר שלמות ושני דברים אלו נגרמו על ידי נדב ואביהוא וגם על ידי זמרי בן סלוא שגרם לשכחה של משה וכך אומר הזוהר

בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כָּנְסָה הַלְּבָנָה אֶת אוֹרָהּ, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כָּנְסָה אֶת אוֹרָהּ. וּמֵאוֹתוֹ זְמַן נִגְנְזוּ אוֹרוֹת הַתּוֹרָה, וְהִתְרַבְּתָה הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַמִּשְׁנָה, וְהַחֲכָמִים בְּמַחֲלֹקֶת, וְכָל חִזְקֵי הַלֵּב בְּעִרְבּוּבְיָה. וְעַל זֶה אֵין שִׂמְחַת הַתּוֹרָה בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּכָל דּוֹרוֹת הָעוֹלָם.

ערבוביה זה חסרון באמת וחסרון באמת גורם  למחלוקות ותפקידו של   פינחס הוא אליהו לבטל את הערבוביה הזאת ולכן נאמר שאליהו יבוא לפני בו המשיח ותפקידו לסדר את הערבוביה

תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה א

אבל אין מקבלין גרים מן הכותיים, מפני עשרה שבטים שנבלעו ביניהם, עד שיבא אליהו ומשיח ויפרשו אותן, שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג' כ"ג וכ"ד).

ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת נח

ולכן בברכת המזון שהוא תיקון לפגם הנחש אומרים הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו שהוא מלאך הברית ויבשר לנו בשורות טובות. אין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיה ג', י') אמרו צדיק כי טוב (יומא ל"ח ב) וכתיב (תהלים צ"ז, י"א) אור זרוע לצדיק אור כי טוב שאז יגלה אליהו ומשיח כל סתרי תורה שבעל פה דכתיב (שם קי"ט, ע"ב) טוב לי תורת פיך. ואיתא במדרש (קהלת רבה ב', א') כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא והיינו לימות המשיח. ישועות היינו ישועה על כל העבר על דרך מה שאמרו במדרש רבה (ויקרא רבה כ"א, ד') ישעי ביום הכפורים. וכן מורה ונחמות שאז ינוחמו ישראל על כל העבר שהיה רק כדי שיהיה טוב מאד.

ואומר האלשיך רות פרק ב

ובזה יובן הענין, כי עליית מעשה המצוה אשר יעשה האדם תהיה על ידי אליהו ומשיח, כי אליהו יש לו שייכות בשלשת העולמות עולם השפל ושל הגלגלים ושל המלאכים מעלה אותן עד לסוף שלשתן כי מלאך יקרא כנודע (ילקוט פרשת לך לך עא), ומשיח כי הוא נשמה בעולם הנשמות, והקב"ה חותם מעולם העליון כמדובר, ועל כן למה שהכתיבה והרושם נעשה על ידי אלו שיש לשניהם שייכות בארבע העולמות, על ידן מתפשט ומתפרסם הדבר בכל המקומות שיש להם שייכות,

כלומר כל אחד יש לו את התפקיד שלו ואת דרגתו וערבוביה בתוך העולם גורמת לקילקל ולכן מה שהיו נדב ואביהוא המעמד הר סיני והיה בדרגתם לא היה נכון לחנוכת המשכן  ולכן נעשה ערבוביה וחיסרון בעולם ואת זה  שאותו יתקן פינחס הוא אליהו והמשיח.

 

שבת חול המועד פסח האם רבי עקיבא גלגול של זמרי בן סלוא ? מה תיקן רבי עקיבא ? למה לא צלח התיקון ב 24000 תלמידי רבי עקיבא ? למה 24000 התלמידים מתו ? על מה אנחנו מתאבלים בספירת העומר ? האם רבי עקיבא היה משיח בן יוסף ? מי היה בזמנו של עקיבא משיח בן דוד ? מה המשמעות של סתרי תורה לעולם הבא ? ‏יום ראשון כ' ניסן תשע"ז

בס"ד
שבת חול המועד פסח האם רבי עקיבא גלגול של זמרי בן סלוא ? מה תיקן רבי עקיבא ? למה לא צלח התיקון ב 24000 תלמידי רבי עקיבא ? למה 24000 התלמידים מתו ? על מה אנחנו מתאבלים בספירת העומר ? האם רבי עקיבא היה משיח בן יוסף ? מי היה בזמנו של עקיבא משיח בן דוד ? מה המשמעות של סתרי תורה לעולם הבא ? ‏יום ראשון כ' ניסן תשע"ז

כתוב בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.

וצריך לעיין ולהבין מה המשמעות של מותם 24000 תלמידי עקיבא וכיצד זה קשור לזמן של פסח לעצרת ?

כתבתי ב ‏ה'/אייר/תשע"ה פרשת מות קדושים שרבי עקיבא היה גלגול של זמרי בן סלוא

אומר השו"ת משנה הלכות חלק ח סימן רכד

ובס' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ה' נהר כ"ה בשם רח"ו זמרי נתגלגל ברבי עקיבא והכ"ד אלף שמתו במגפה היו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת ואשת טורנוסופוס היתה גלגול כזבי עצמה ונתגיירה וזכתה להעמיד ישיבתו של ר"ע שהיא היתה אחד משלשה שהעשירה את ר"ע כמבואר בחז"ל שם ועיין מי השילוח פ' פנחס ודו"ק.

וכתבתי על מה שעשה זמרי בן סלוא מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן כט

[כט] והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית (שם שם /במדבר כ"ה/ ו). מה ראה לעשות כן, ללמדך שלא חלק כבוד לא לשמים ולא לבריות, ועליו נאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא כד), אמרה לו איני נשמעת אלא למשה, או לאלעזר, שהיא בת מלך, אמר לה אף אני גדול כמותן שלעיניהם אני מביאך, תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם זו מותרת או אסורה, ואם תאמר שהיא אסורה, זו היא מדינית אותה שתחתיך מדינית, ומי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, היינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד

זמרי בן סלוא זלזל בכבוד תלמידי חכמים בעיקר במשה וכתוצאה מכך נשכחה תורה ממשה ורבי עקיבא שהיה גלגול של זמרי תיקן את מעשהו של זמרי  כמו ככתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף כב עמוד ב

כדתניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע +דברים י+ לאת ה' אלהיך תירא - פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? - אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.

אבל 24000 תלמידי רבי עקיבא לא תיקנו את המידה הזאת של יראה מתלמידי חכמים ולא נהגו כבוד זה בזה ולכן מתו ואני רוצה להרחיב את הראיה ולהבין בצורה יותר רחבה את כל המהלך הזה .

אומר התלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו, אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.

לכאורה קשה יוצא לנו שקיבל רבי עקיבא מה שלא קיבל משה ומשה קיבל מה שלא קיבל רבי עקיבא ואולי צריך להגיד שהיה זה בתחילת עלייתו להר  סיני שאז משה לא יכול לזכור את כל התורה  ורק אז הראה לו הקב"ה את רבי עקיבא ולא ידע  והכיר את דבריו כמו

שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

וגם לשיטת רבי עקיבא שמשה קיבל את כל פרטי התורה בסיני כמור שאומר הכתוב  בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ובפלוגתא דהני תנאי; דתניא, רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד; ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב

כלומר אותו רבי עקיבא עצמו אומר שמשה ידע את כל התורה כולה וקיבל אותו בסיני ולכן צריך להגיד שמה שאמר משה היה בתחילת הארבעים יום כשעדיין לא קיבל את כל התורה כולה  . אבל יש מדרשים שאומרים שרבי עקיבא קיבל דברים שלא ראה משה

ואומר חומת אנך איוב פרק כח

וכל יקר ראתה עינו. אמרו במדרש רבה סדר חקת דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וכו' ע"ש ואפשר לומר במ"ש גורי האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה השיג מ"ט שערי בינה ולא השיג שער הן' ור' עקיבא השיג שער הן' וז"ש כל יקר כל גימט' ן' יקר ר"ל שער הן' שהוא יקר ראתה עינו של ר' עקיבא ונקט ראתה עינו שסוד ראיה היא באצילות.

וקשה שאומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא

כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר, המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שם /שמות/ כ א), אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו,

וכמובן ניתן לתרץ שיש כאן מדרשים חולקים אבל אני רוצה לפרש שניתן לתרץ את הקושי שאכן משה קיבל בסיני את כל התורה כולה כולל מה שישאל תלמיד ותיק אבל השכחה של משה בזמן המעשה של זמרי בן סלוא שהיה לץ וחצוף גרמה לו לא להגיע לדרגה של החמישים או לרדת מהדרגה שבו היה במתן תורה ובמעשה של זמרי הוא איבד את השער החמישים ולכן התיקון של זמרי שהיה ברבי עקיבא בא לתקן את הקלקול שגרם למשה והוא שער החמישים  ולכן רבי עקיבא הצליח על ידי מאמציו להגיע לשער החמישים ולתקן את מה שקלקל זמרי במשה  .

ולכאורה יש לנו פה חסרון בקבלת התורה אבל רק בחלק אחד מהתורה וזה שער החמישים שהוא סתרי התורה ולכן רבי עקיבא  תיקן את זה . והיכן אנחנו רואים שתיקן את זה

תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ב

ארבעה נכנסו לפרדס בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום

וצריך לשים לב שבתחילה היה התיקון ב 24000 תלמידיו אבל ברגע שהיה חיסרון בתורה שלהם באותו חיסרון שהיה אצל זמרי מתו כל התלמידים כי תיקון התורה צריך להיות שלם ולא חסר ולאחר שלא הצליח רבי עקיבא לתקן את מה שצריך תיקון על ידי תלמידיו העולם נהיה שמם כמו שאומר הבבלי ביבמות , כלומר הכול התחיל מהתחלה מנקודת האפס . יש לנו כאן מהלך דומה ליציאת מצרים עשר מכות של מצרים שהביא את העולם למצב של תוהו ואחר כך בריאת העולם מחדש בשיתוף של עם ישראל . גם כאן יש לנו מצב של תוהו שהעולם נהיה שמם

ואומר התורה תמימה הערות איכה פרק ב הערה ה

ה) ורבנן דרשי המליצה מלשון יעיב שהוא שממה, כי מקום חשך הוא מקום שמם, וכמ"ש והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך, כי מקום חשך הוא תוהו ובוהו, וז"ה אמרו יעיב, כמו ישומם כי העבים יכסו אור השמש ונעשה חשך ושמם, וז"ה כונת שיים מלשון שממה:

ואז התחיל רבי עקיבא לברא את העולם מחדש וללמד את 5 תלמידיו את התורה מחדש . ולכאורה יש כאן קבלה מחדש של התורה אבל הפעם בדרגה יותר גבוהה כלומר שער החמישים ותיקון השכחה של משה שפגמה בשלמות של התורה . וכל זה היה בתוך החמישים יום בן פסח עד עצרת כאשר ל"ג בעומר הוא התחלת הלימוד של עקיבא וחמשת תלמידיו שאחד מהם הוא שמעון בר יוחאי שהוא מסמל את עיקר סתרי התורה . וזה התיקון של רבי עקיבא בקלקל של זמרי .  

תיקון נוסף למעשה שקלקל זמרי שבא על הנוכרית  , אומר הספרי במדבר פרשת בלק פיסקא קלא

ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור בא לו שבטו של שמעון אצל זמרי אמר לו הרי אתה יושב שליוה ואנו נדונים בהריגה עמד וכינס עשרים וארבעה אלף משבטו ובא לו אצל כזבי אמר לה השמיעי לי אמרה לו איני נשמעת אלא לגדול שבכם שהוא כיוצא במשה רבך אמר לה אף אני רב השבט ולא עוד אלא ששבטי גדול משבטו שאני לשני והוא לשלישי. אחזה בידו והעבירה באמצע כל ישראל שנאמר והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל

היצר של זמרי גבר על השכל ועל ההלכה וכנגד זה רבי עקיבא תיקן ברחל אשתו שהיה לומד 24 שנים מבלי להיות עם אשתו . זה לעומת זה זמרי הביא 24000 אנשים כדי לשכנע את כזבי להישמע לו ורבי עקיבא "ברא " 24000 תלמידים בפרישה שלו מרחל

ואומר התלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ עמוד א

ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע, שמע (בר) כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה, אזלא ואיתנסיבה ליה. בסיתוא הוה גנו בי תיבנא, הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה, אמר לה: אי הואי לי, רמינא ליך ירושלים דדהבא. אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא, אמר להו: הבו לי פורתא דתיבנא, דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה. אמר לה ר' עקיבא לאנתתיה: חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה. אמרה ליה: זיל הוי בי רב, אזל תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר ור' יהושע. למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה, שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך, חדא, דלא דמי ליך! ועוד, [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין! אמרה ליה: אי צאית לדילי, ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא. אמר: הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי. הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא. אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי, נפיק כולי עלמא לאפיה. ואף היא קמת למיפק לאפיה, אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכא? אמרה ליה: יודע צדיק נפש בהמתו.

ועדיין צריך ברור למה רבי עקיבה מת בייסורים

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד ב

היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה? ממתים ידך ה' ממתים וגו'! - אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

וצריך להגיד שהיה כאן מצד זמרי חילול השם כאשר נשיא שבט בא על נוכריה לעני כל עם ישראל  

ישעיהו פרק כב פסוק יד

וְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֹן֙ הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְקֹוִ֖ק צְבָאֽוֹת: פ

ואומר התרגום יונתן ישעיהו פרק כב פסוק יד

(יד) אֲמַר נְבִיָא בְאוּדְנִי הֱוֵיתִי שְׁמַע כַּד אִתְגְזַר דָא מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת אִם יִשְׁתְּבַק חוֹבָא הָדֵין לְכוֹן עַד דִי תְמוּתוּן מוֹתָא תִנְיָנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת:

ואומר התרגום יהונתן שצריך מיתה שניה כדי לכפר על החטא ואומר הרד"ק ישעיהו פרק כב פסוק יד

אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון - כי קשה עון זה הדבר מהעונות שקדמו לכם ולא יכופר העון הזה בגלות אלא עד תמותון אבל המיתה שתמותו בחרב אותה תכפר עליכם, ויונתן תרגם עד תמותון מותא תנינא, ר"ל מיתת הנפש בעולם הבא, ותרגם ונגלה באזני אמר נביא באודני הויתי שמע כד אתגזר דא מן קדם ה', ואמרו רז"ל כל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות וביום הכפורי' לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:

ולי נראה שניתן להגיד שמותו של זמרי לא הספיק כדי לכפר על עוון חילול השם ולכן היה צריך מיתה שנייה והיא המיתה של רבי עקיבא כדי לכפר על מעשה זמרי שהתגלגל ברבי עקיבא

כלומר יש כאן תיקון מלא של מעשה זמרי על ידי רבי עקיבא ואז נשאלת השאלה אז למה אנחנו עדיין עצובים על 24000 תלמידי רבי עקיבא עד היום ונראה להגיד שאם היו תלמידי רבי עקיבא היו נוהגים כבוד זה בזה היה התיקון של רבי עקיבא שלם אבל בגלל חוסר השלמות של התיקון שלהם והתחלת התיקון מחדש על ידי רבי עקיבא החל מל"ג בעומר שבו התחיל רבי עקיבא ללמד את התורה התיקון השלם יהיה רק כאשר סתרי התורה שלמד רבי שמעון בר יוחאי מרבי עקיבא יגיעו ויהיו נחלת הכלל ועד אז חובה עלינו להתאבל על ההזדמנות להגיע לשלמות בקבלת התורה .

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא ל"ג בעומר וסיום הש"ס

ואיתא במדרש (תנחומא חוקת ח') דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחביריו, וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו, והיינו כתר דדרשו בגמרא (מגילה ט"ז ב) יקר אלו תפילין שבראש שהם למעלה כמו כתר. ולא יכלו לקבוע יום הלולא ביום פטירת רבי עקיבא מפני שנהרג. ועל זה אמרו (מנחות שם) כך עלה במחשבה לפני דהיינו שהיה משורש מחשבה, והיה נקרא עקיבא בן יוסף שהיה כמו משיח בן יוסף דאיתא בגמרא (סוכה נ"ב א) שיהרג, ומן הסתם היה נצרך להיות כן לטובת ישראל, וכן היה נצרך ברבי עקיבא, ולכן קבעו ההלולא ביום פטירת רבי שמעון בן יוחאי שהיה בו תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא

כלומר עקיבא היה יכול להיות או היה משיח בן יוסף ועקיבא חשב שבר כוכבא הוא משיח בן דויד

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד

תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש [במדבר כד יז] דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא.

ואומר התורה תמימה הערות במדבר פרק כד הערה כד

כד) קאי על בן כוזיבא שהיה בימי ר"ע אשר כנודע טעה בו ר"ע מקודם כסבור שהוא משיח ולבסוף חזר בו והוא נהרג, וקרוב לומר שעל יסוד דרשה נפלאה זו קראוהו בר כוכבא קודם שהכירו בטעותו, ולאחר שהכירו קראוהו בר כוזבא ע"ש שנהפך לאכזב, ובגיטין נ"ז א' נקרא בר דרומא, וי"ל שהיה מעיר כזיב שהיא בדרומה של א"י כנודע:

כלומר היה בזמנו של רבי עקיבא את ההזדמנות  לביאת משיח צדקנו משיח בן יוסף הוא רבי עקיבא ומשיח בן דויד הוא בר כוזיבא אבל זה לא צלח כי התיקון ב 24000 תלמידי רבי עקיבא לא צלח ואם היה צולח היה זה השלמת התיקון של קבלת התורה בגלל החיסרון שנוצר בזמן זמרי בן סלוא וזמן מסוגל לביאת המשיח .

וזה מה שאנחנו מתאבלים על 24000 תלמידי החכמים בעיקר בגלל שהיו יכולים ה 24000 תלמידים לגרום לביאת  המשיח אבל בחסרונם הדק שלא נהגו כבוד זה בזה הם מתו מתוך מידת הדין כי זמן המסוגל לביאת המשיח תמיד הוא זמן של דין ולא רחמים. וכך אנחנו רואים שכל זמן של יציאת מצרים היה זמן של דין ולא רחמים .

ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת נח

אין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיה ג', י') אמרו צדיק כי טוב (יומא ל"ח ב) וכתיב (תהלים צ"ז, י"א) אור זרוע לצדיק אור כי טוב שאז יגלה אליהו ומשיח כל סתרי תורה שבעל פה דכתיב (שם קי"ט, ע"ב) טוב לי תורת פיך. ואיתא במדרש (קהלת רבה ב', א') כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא והיינו לימות המשיח.

כלומר לעתיד לבא יבוא אליהו הוא פינחס והמשיח וילמדו אותנו את כל התורה כולל סתרי תורה שהוא מה שלא קיבל משה בגלל מעשה זמרי

לסיכום ההבנה שלי את רבי עקיבא שהיה תיקון של זימרי בן סלוא שגרם למשה לא לקבל את שער החמישים בגלל ההתנהגות שלו שגרמה למשה שכחה ופגם בקבלת התורה ובעיקר בקבלת שער החמישים שהוא סתרי התורה . תהליך התיקון ב 24000 תלמידי חכמים לא צלח ולכן התחיל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידי החכמים ועיקר התיקון של רבי עקיבא הוא בשער החמישים שיבוא דרך שמעון בר יוחאי שהוא העיקר של סתרי התורה ותיקון זה החל בל"ג בעומר . וכל המהלך הזה חל  בן פסח לעצרת שזה זמן התהליך של קבלת התורה .

 

שביעי של פסח מה ההבדל בן כל השירים לשיר השירים ? למה שייך שיר השירים לפסח ? למה ללא שיר השירים העולם לא היה כדאי לנהוג בו ? מה הקשר בן רבי עקיבא שמעון בר יוחאי ואהרון ולהוד שבהוד ? ‏יום שישי כ"ה ניסן תשע"ז

בס"ד
שביעי של פסח מה ההבדל בן כל השירים לשיר השירים ? למה שייך שיר השירים לפסח ? למה ללא שיר השירים העולם לא היה כדאי לנהוג בו ? מה הקשר בן רבי עקיבא שמעון בר יוחאי ואהרון ולהוד שבהוד ? ‏יום שישי כ"ה ניסן תשע"ז

בפסח יש שירה על הים ושיר השירים וצריך ברור מה הקשר בניהם ומה ההבדל ?

אומר הילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפ

שיר השירים, שיר המשובח והמעולה שבשירים, ראב"ע עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים לנחתום ואמר הוצא ממנו קמח ואחר כך הוצא לי ממנה סולת ואחר כך הוצא לי גלוסקא, כך מכל חכמתו של שלמה לא סילת אלא שיר השירים לישראל, כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים, רבי עקיבא אומר אין העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים, שיר השירים, נאמר שיר ושבח למי שעשאנו שירים בעולם, כמא דאתמר והלילו שירות היכל שבחוי דהיכלא, נאמר שיר ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, והיכן נאמר רבי חנינא בר פפא אמר בים נאמר שיר השירים קדמו שרים אחר נוגנים, רבי יודן ברבי סימון אמר בסיני נאמר שיר השירים שנאמר יצפון לישרים תושיה.

אומר המדרש ששיר השירים הוא המעולה מכל השירים ונשאלת השאלה היכן נאמר רבי חנינא בר פפא אומר על הים כלומר בקריעת ים סוף רבי יודן ברבי סימון אומר בסיני נאמר כלומר במעמד הר סיני

וכדי להבין מה ההבדל אומר האלשיך שיר השירים פרק א

איפוא כי שיר זה הוא מהשירים אשר יאותו לשלמה בעצם, והוא מהטעמים הנאמרים באמת:

או יאמר, בשום לב מאמרי רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה א יב) יש יאמר כי שיר השירים על הים נאמר מפי מלאכי השרת, ויש אומרים בסיני מפיו יתברך, ויש אומרים באהל מועד, והנה לעומתם הסכמת רבותינו ז"ל (שם י) על פי המקרא, כי שרתה על שלמה רוח הקודש ואמר שלשה ספרים, שיר השירים ומשלי וקהלת. ואם אמרנו שנשכח והחזירו ברוח הקדש איך יאמר אשר לשלמה, והלא עתניאל בן קנז החזיר כמה הלכות שנשתכחו מישראל בפלפולו (תמורה טז א) ולא נקראו על שמו, ולמה יגרע על היות מכח פלפול, אך לזה נשית לב אל אומרו אשר לשלמה, ולא אמר שיר השירים לשלמה כמה דאת אמר (תהלים קכז א) שיר המעלות לשלמה:

אם נאמרה על הים נאמרה על ידי מלאכי השרת ואם נאמרה בסיני נאמרה על ידי הקב"ה ויש דעה נוספת שמובאת על ידי תורת המנחה פרשת במדבר / דרשה נג עמוד 479

שכן אמרו שם במדרש - שירה זו היכן נאמרה, ר' יודן בר' סימון אומר בסיני נאמרה שנאמר שיר השירים, שיר שאמרוה ישרים הה"ד (משלי ב ז) יצפון לישרים תושיה. ר"ג אומר מלאכי השרת אמרוהו שנא' שיר השירים שיר שאמרוה השרים שלמעלה. ר' יוחנן אמר בסיני אמרוה שנא' ישקני מנשיקות פיהו, יוציא לנו נשיקות מפיהו. ר' מאיר אומר באהל מועד נאמרה ומייתי לה מפסוק (שה"ש ד טז) עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון זו העולה הנשחטת בצפון, ובואי תימן אלו השלמים הנשחטין בדרום, הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו זה קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו שכינה, ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. תניא ר' מנשה בר נתן הקדוש ברוך הוא בכבודו אמרה שנא' שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו. א"ר עקיבא אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ואם כדברי הכסילים שאומרים שהם דברי חשק היאך ייחסוהו למלאכי השרת או להקב"ה ואמרו שהוא קדש קדשים.

וכדי שנבין את ההבדל בן כל השירים השונים לשיר השירים אומר התורה תמימה הערות שיר השירים פרק א הערה א

א) ובילקוט הגירסא שכל השירים קודש, והגירסא ההיא יותר מכוונת לענין, ביחס הלשון שיר השירים. ובטעם מעלת הקדושה היתירה שבשה"ש על יתר השירים, כמו שירות משה (פ' בשלח והאזינו), ושירת דוד, י"ל משום דאותן השירות אף כי יש בהן גם רמזים וסודות, אך עכ"פ אפשר לכלכל ענינן גם בפשטות גמורה עפ"י חיצוניותן, משא"כ שה"ש חלילה להבין הדברים כמו שהן בפשטותן וחיצוניותן, דברי אהבים, ולכן בדין הוא שיהיה קודש קדשים, אחרי כי כולו סוד קודש ונעלה. וגם י"ל עפ"י מ"ש במדרש [מובא בדרשה הסמוכה], לפי שבכל השירים או הקדוש ברוך הוא מקלס לישראל או ישראל מקלסין אותו, שירת משה הוא אומר זה אלי וגו' ובשירה אחרת הוא מקלס להם ירכיבהו וגו', ברם הכא הוא מקלס לישראל כו', וישראל מקלסין לו וכו', ולכן אמר כאן, לפי שכל השירים [שמכלכלים רק קלוס מצד אחד] קודש, ושיר השירים [ששני קלוסים משני הצדדים באו בו] קודש קדשים, כלומר קדושה מוכפלת. ובא המבטא "קדש קדשים" בלשון המדרש כהוראתו בכה"ק, להפליג את הקדושה ולהאדירה. וע"ע לקמן אות ד' ואות י':

אומר התורה תמימה יש הבדל בן כל השירים לשיר השירים כל השירים זה מצד אחד לקב"ה אבל שיר השירים זה מצד הקב"ה או מלאכי השרת לעם ישראל ומעם ישראל לקב"ה ולכן הוא נחשב קודש הקודשים שיש בו שני קדושות האחד מהקב"ה לעם ישראל ושני מעם ישראל לקב"ה ויש עוד הסבר על ההבדל בן שיר השירים לשאר השירות אומר המדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א

עשר שירות הן. שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא [שנאמר] שירו לה' שיר חדש (ישעיה מ"ב י'), ושיר השירים משובחת מכולם, שכל השירים יש מהם שתחלתו שבח וסופו גנאי, ויש מהם תחלתו גנאי וסופו שבח, השיר שאמרו ישראל על הבאר תחלתו שבח וסופו גנאי, האזינו השמים (דברים ל"ב א'), תחלתו גנאי וסופו שבח, [אשירה נא לידידי (ישעיה ה' א'), תחלתו שבח וסופו גנאי], שיר השירים שבח שבחים, שכל השירים שנאמרו אמרום נביאים בני הדיוטות, אבל שיר השירים אמרו מלך [בן מלך], נביא בן נביא, נשיא בן נשיא. וחכמים אומרים מהר סיני נתנה.

ההבדל הנוסף שיש בכל השירים יש גם גנאי וגם שבח אבל בשיר השירים רק שבח ולכן הוא קודש קודשים כי הוא שבח שבחים .

ונראה מהיכן  לומדים האם נאמרה בים או בסיני או במשכן ?

לומדים מהפסוק שנאמר בתהלים פרק סח שנאמרה על ידי מלאכים

(כו) קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת:

נאמר בשמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג

כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקדוש ברוך הוא את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה א"ל הקדוש ברוך הוא אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואח"כ אתם, הוי קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה.

לומדים שהקב"ה אמר להם בסיני מהפסוק במשלי פרק ב

(ז) וצפן יִצְפֹּ֣ן לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם:

ואומר מדרש משלי (בובר) פרשה ב סימן ז

[ז] יצפון לישרים תושיה. ר' אליעזר שאל את ר' יהושע אמור לי פסוק זה מהו. אמר לו בני משעה שנוצר אדם ממעי אמו, אותה תורה שהוא עתיד ללמוד, צפונה היא לו, לכך נאמר יצפון לישרים תושיה.

ובמשכן  כמו שהבאנו מתורת המנחה

עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון זו העולה הנשחטת בצפון, ובואי תימן אלו השלמים הנשחטין בדרום, הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו זה קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו שכינה, ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות.

ועל זה אומר רבי עקיבא

א"ר עקיבא אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים.

ולאיזה פרוש מהפרושים הללו מסכים  רבי עקיבא ?

ולדעתי בהמשך למה שכתבתי במאמר הקודם שרבי עקיבא הוא התיקון של זמרי בן סלוא והתיקון  של רבי עקיבא הוא בגילוי השער החמישים שהם סתרי התורה אותו שער החמישים שנמנע ממשה על ידי מעשהו של זמרי בן סלוא רבי עקיבא מסכים  לפרוש שהקב"ה אמר את שיר השירים בסיני . סיני שניתן בו כל פרושי התורה כולל סתרי תורה שהם צפונות התורה שנשמר לאדם מיום היולדו וזה תפקידו של רבי עקיבא להביא אותה לידי גילוי לכל עם ישראל ובסיני ניתנו למשה אבל בגלל השכחה של משה נמנע ממנו שער החמישים והתפקיד  הזה עבר לרבי עקיבא ולכן מדגיש רבי עקיבא את שיר השירים כקדש קדשים זה השיר שתפקידו להביא לעולם לגלות את מה שהצפין הקב"ה ושיר השירים מסמל את מה שנלקח ממשה ופוגם בשלמות של התורה ולכן תורה לא שלמה היא תורה פסולה וללא תורה אין עולם ולכן השלמת התורה היא מה שאומר רבי עקיבא אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. ולא רק זאת אומר רבי עקיבא שבלי שיר השירים לה כדאי לנהוג את העולם אומר מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א

ד"א שיר השירים אשר לשלמה. ללמדך שחכמתו של שלמה היא שקולה כנגד התורה, רבי עקיבא אומר אלו לא נתנה שיר השירים בתורה כדאי היתה לנהוג את העולם.

כי כל התכלית של העולם קבלת העולם בשלמות כולל השער החמישים וסתרי התורה שזה תפקידו של רבי עקיבא בעולם להשלים מה שנלקח ממשה רבנו ,ולכן אומר רבי עקיבא שלא היה כדאי היה העולם ללא שיר השירים ולכן שיר השירים שייך בפסח שעיקר תפקידו של רבי עקיבא בא לידי ביטוי בן פסח לעצרת שבו העולם נהיה שמם ואז התחיל רבי עקיבא את התיקון מחדש בל"ג בעומר ולכן שיר השירים נאמר במעמד הר סיני ותפקידו  בא לידי ביטוי מאוחר יותר בזמנו של עקיבא כאשר הכתיבה שלו נעשתה בזמן שלמה כאשר בנה  את בית המקדש בו היה זה המשכן שקישר בן הקב"ה לעם ישראל בו התגלה הקב"ה לעם ישראל בקודש הקודשים וזה היה זמנו לבו באופן מוחשי בעולם בכתיבה ולא בדיבור

ולשיטה הזאת של רבי עקיבא נפרש את תחילת שיר השירים פרק א

(א) שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה:

(ב) יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן:

אומר מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א

ד"א נזכירה דודיך מיין. זהו רבי עקיבא וכי אפשר לדד הזה להוציא יין, אלא מה הדד הזה נובע חלב, כך עמד רבי עקיבא ופלש את התורה.

חלב מדד אישה זה דבר שלא ניתן בלעדיו לאותו תינוק שיונק לעומת יין שהוא לזמן מועט ובזמנים מסוימים אומר לנו שיר השירים שאנחנו צריכים להגיע לזמן שבו נהיה כמו תינוק שלא יכול ללא חלב כלומר עם שלא יכול ללא תורה וזה עיקר החיות שלו ורק שנגיע לשלמות הבנת התורה כלומר את התורה וכל סתרי התורה רק אז נוכל להגיע למצב של תינוק היונק משדי אימו . ומה הקשר בן שדי אישה לתורה ?  ונראה לי שנלמד מהכתוב  בתלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א

רב יהודה רמי: כתיב ויראו ראשי הבדים וכתיב ולא יראו החוצה - הא כיצד? - נראין ואין נראין. תניא נמי הכי: ויראו ראשי הבדים יכול לא יהו זזין ממקומן - תלמוד לומר ויארכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין - תלמוד לומר ולא יראו החוצה. הא כיצד - דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנאמר צרור המר דודי לי בין שדי ילין.

הביטוי של התורה כפלפי חוץ זה דיי אישה כמו שהיה מההיכל לקודש הקודשים .

וצריך ביאור על נשיקות פיהו זה מי שזוכה שהקב"ה ינשק על פיו

ואומר פירוש הרא"ש על התורה דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד פסוק ה

אבל משה משנגלית עליו בסנה לא שב אל אשתו בבקשה ממך הניחני במקומי כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן נשקו ונטל נשמתו בנשיקה שנאמר על פי ה'

ונראה לי שמשה במותו זכה לקבל חזרה את שער החמישים חזרה וזה המשמעות של ישקני מנשיקות פיהו כי אז יגיע לדרגה של קבלת התורה וסתרי התורה

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת ויקרא רמז תלב

ורבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת הדא הוא דכתיב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת, הדא הוא דכתיב ותמונת ה' יביט,

ויש זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח [המתחיל בדף לד עמוד ב]

עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם וכל נשמותיהם של צדיקים כלם שם ונעשים מלאכי השרת ומקלסין לפני הקדוש ברוך הוא ונזונין מזיו השכינה אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונוח חיי העוה"ב אשר עין לא ראתה אלהים זולתך

ורבי עקיבא דרך רבי שמעון בר יוחאי ותורתו לעתיד לבא לאחר שעם ישראל יזכה לקבל דרך תורתם את כל חמישים השערים של התורה יגיע למה שמשה הגיע במותו ועדיין יש את כל עמל לימוד התורה עד יגיע משיח צדקנו להגיע ללימוד כל התורה כולל סתרי תורה שהם השער החמישים כדי שנוכל להגיע לימות המשיח כלומר עם ישראל לימות המשיח צריך להגיע לדרגתו של משה לפני מותו ואז נוכל לקבל עם גילוי המשיח את כל מה שאנחנו לא יודעים על התורה .

וכדי שנבין את הקשר של רבי עקיבא לשמעון בר יוחאי אומר התלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז עמוד א

וכן אמר ר"ש לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע.

ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא ל"ג בעומר וסיום הש"ס

ורבי שמעון בן יוחאי היה תלמיד רבי עקיבא ואמר (גיטין ס"ז א) שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא. והיינו שורש למודי רבי עקיבא. והיה זה בל"ג בעומר בספירת הוד שבהוד. דהוד הוא מדת אהרן הכהן.

וגם אהרון במותו כמו משה זכה לנשיקת פיהו של הקב"ה  במדבר פרק לג פסוק לח

וַיַּעַל֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל־הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל־פִּ֥י יְקֹוָ֖ק וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ:

ואומר רש"י במדבר פרשת מסעי פרק לג פסוק לח

(לח) על פי ה' - מלמד שמתח בנשיקה:

כלומר רבי עקיבא דרך רבי שמעון בר יוחאי דרך התורה שלהם שעיקרה מה שהיה חסר למשה עקב מעשהו של זמרי והוא שער החמישים הוא סתרי התורה יביא אותנו לדרגה שנגיע לדרגתו של אהרון הוד שבהוד ובדרגה כזה נקבל לקבל את כל התורה וזה יהיה כאשר הקב"ה ינשק על פינו כמו שעשה למשה אהרון ומרים