פרשת בא המשך למאמרים אישה כשרה עושה רצון בעלה 5 מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהלך למערה כי חשב שדעתן של נשים קלה ? מה הכונה מצערי לה ? למה מותר להתיחד עם 2 צרות או נשים ששונאות זה את זה ולא עם 2 נשים מהעולם ? מה הקשר שטוב לו לאדם שלא נברא לסוגיה שלנו ? כיצד זה קשור לחטא של חוה ? מה היו העברות שעשתה ברוריה ? ‏ג'/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת בא המשך למאמרים אישה כשרה עושה רצון בעלה 5  מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהלך למערה כי חשב שדעתן של נשים קלה ? מה הכונה מצערי לה ? למה מותר להתיחד עם 2 צרות או נשים ששונאות זה את זה ולא עם 2 נשים מהעולם ? מה הקשר שטוב לו לאדם שלא נברא לסוגיה שלנו ? כיצד זה קשור לחטא של חוה ? מה היו העברות שעשתה ברוריה ? ‏ג'/שבט/תשע"ח

בסוף המאמר שבוע שעבר כתבתי

"כלומר מצד אחד יש באישה בינה יתרה ומצד שני קלות דעת שנובע מצורת בריאת האישה . מצד אחד הפוטנציאל של איש ואישה גדול יותר מהמלאכים אבל יש חיסרון באישה שהיא קלות דעת דבר שגרם לחטא האדם הראשון שנגרם על ידי חוה ולא היה קורה ללא שחוה חטאה כמו שאומר הריקאנטי בראשית פרק ג"

ואני אנסה לטפל בנושא שהיום הוא רגיש ביותר ונפיץ והוא מה המשמעות של "נשים דעתן קלה עליהן" ניסיתי לטפל בנושא תוך עיון בהרבה מקורות בחז"ל ולהביא איזה הבנה שלי בנושא . המקור בתלמוד הבבלי שהוא עיקר התורה שבעל פה הוא בשני מסכתות בש"ס

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא

כלומר רבי שמעון בר יוחאי אומר על אשתו שהיא בכלל הנשים שדעתן קלה עליהן ולכן הוא לא יכול לסמוך על אשתו שאחרי שיבואו ויצערו את אשתו היא תגלה להם את מקום המסתור שלו ולכן הלך למערה שאשתו לא יודעת . נעשה לו נס  במערה וגדל עץ חרובים ומעין כדי שיוכל להתפרנס 12 שנה . מכאן אני מבין שלעשות נס כזה שיצמח עץ חרוב ומעין הרבה יותר קל מלעשות נס ולהשלים את החיסרון של הדעת של אשתו . מכאן אני מבין שנשים דעתן קלה עליהם הוא דבר שלא ניתן לשינוי וזה הטבע של  האישה כפי שהקב"ה ברא אותו וכפי שכתב צרור ומור וכפי שכתבתי  בשבוע שעבר בפרשת וארא .

וצריך ברור מה הכוונה  מצערי לה  כי אם הכוונה עינוי הרי ברור לכל שגם אישה וגם גבר לא יכולים לעמוד מול עינוי פיזי קשה . ניסיתי לראות בש"ס מקומות נוספים שבו מדובר על מצערי לה ונראה לי שזה יותר לחץ נפשי על האדם ולא לחץ פיזי

אומר החברותא גיטין דף ז עמוד א

חזר מר עוקבא, שלח ליה מכתב נוסף, וכתב: קא מצערי לי טובא - הם מצערים אותי מאוד - ולא מצינא דאיקום בהו - ואיני יכול לעמוד בכך.

שלח ליה רבי אלעזר פסוק נוסף: "דום לה' והתחולל לו". אשר פירושו הוא: דום לה' - התפלל לה', והוא יפילם לך - לפניך - חללים חללים. השכם והערב עליהן לבית המדרש. והן - אותם האנשים המציקים לך - כלין מאליהן - מעצמם [ללא כל פעולה נגדית מצידך].

ואכן: הדבר יצא מפי רבי אלעזר, ובאותו רגע נתנוהו לגניבא - אותו אדם שהציק למר עוקבא - בקולר. [קשרוהו בשלשלת של ברזל. שבה קושרים את כל הנדונין להריגה על ידי המלכות].

ומעשה נוסף בעניין שרטוט:

וכל העניין של צער למר עוקבא הוא חירוף וגידוף כמו שנאמר בחברותא גיטין דף ז עמוד א

שלח ליה מר עוקבא מכתב לרבי אלעזר ושאל: ישנם בני אדם העומדים עלי - כנגדי - בקביעות, לחרפני ולגדפני. ובידי כח ואפשרות להלשין עליהם ולמוסרם למלכות. מהו הדין, [מותר לי או אסור]?

ועוד מקום בש"ס שמדובר על צער חברותא נדרים דף כג עמוד א

דשכיחי אפיקורי אפיקורסים דמצערי רבנן. והנודר יכול להעלות על דעתו מצב שיכוהו.

כלומר מדובר על הפעלת לחץ נפשי על אשתו של רבי שמעון בר יוחאי שיגרום לה שהיא תסגיר את בעלה וזה המשמעות דעתן קלה עליהם כאן .

מקום נוסף בש"ס שמדובר על נושא זה הוא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פ עמוד ב

מתני'. לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים; רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. מתייחד אדם עם אמו ועם בתו; וישן עמהם בקירוב בשר, ואם הגדילו - זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.

גמ'. מ"ט? תנא דבי אליהו: הואיל ונשים דעתן קלות /קלה/ עליהן.ואומר רש"י מסכת קידושין דף פ עמוד ב

מתני'. עם ב' נשים - מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה.

ומצד שני בהמשך הגמרא מפרש חברותא קידושין דף פא עמוד ב

אמר רבא: על אף שאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים - אם הן שונאות זו לזו, מותר להתייחד עמהן. משום שאין חשש שתגרור האחת את השניה עמה לדבר עבירה.

לפיכך, מתייחד אדם עם שתי "יבמות". דהיינו, שתי נשים הנשואות לשני אחים, שונאות זו את זו כמו שתי נשים צרות הנשואות לאדם אחד. לפי שחוששת כל אחת מהן שמא ימות אחי בעלה בלא בנים, ותפול אשתו לפני בעלה ליבום, ויהיו שתיהן נשותיו.

וכן מותר להתייחד עם שתי נשים של איש אחד שהן צרות זו לזו, לפי שהן שונאות זו לזו.

וכן עם אשה וחמותה, וכן עם אשה ובת חמותה, וכן עם אשה ובת בעלה, שכולן שונאות זו לזו.

וצריך להבין את ההבדל בין הגמרות השונות כדי לנסות להבין מה הכוונה בחז"ל שנשים דעתן קלה עליהן וכדי להבין את זה  ננסה להבין את חטא האדם הראשון שהתחיל בחוה .  

אומר [רבינו] בחיי בראשית פרק ג פסוק א

(א) והנחש היה ערום. סמך הנחש אל האשה, לפי שהשטן נברא עמה והיא גוף של יצה"ר והיא קלה להתפתות, וכן חשבון "הנח"ש" כחשבון "השטן" עם המלה.

וכפי שכתבתי בפרשת וארא בריאת האישה היא ההחלטה של הקב"ה לברוא את האדם עם יצר טוב ורע כדי שיוכל על ידי הבחירה החופשית שלו להגיע לדרגה הגבוהה יותר מאשר המלאכים ולכן עם האישה ברא גם את השטן שהוא גוף של היצר הרע . ובגלל שהקב"ה ברא את האישה מן האיש יש באישה חסרון של דעת כמו שכותב צרור המור ולכן היא קלה להתפתות .

וכתוב בבראשית פרק ג

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל:

ואומר על זה הכלי יקר בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ו

(ו) וכי תאוה הוא לעינים. כי בכל חטא יש ליצר טוב ויכוח עם היצר הרע כי היצר טוב מבטיחו שכר הרוחני לעולם הבא והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המוחשות לעין הרואה, כי תאוות העולם הזה נראין לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה, לכך נאמר ותרא האשה ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה טענותיו כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים שתאוות העולם הזה נראין עין בעין לאפוקי חמדות העולם הבא עין לא ראתה והרוצה לשקר ירחיק עדיו (רא"ש שבועות ו יג):

ומתוך דבריו של הכלי יקר נוכל להבין את כל הגמרות שהבאנו . אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

כלומר בכל עברה יש רווח מידי והפסד בעתיד ובכל מצווה יש הפסד מידי ורוח עתידי ואדם צריך לחשבן בדקדוק כל דבר וזה הדרך היחידה שלו לשרוד בעולם הזה עם תרי"ג מצוות של עשה ולא תעשה . מכל הגמרות שהבנו בתחילת המאמר ובדברי הכלי יקר נראה לי שהפרוש שנשים דעתן קלה שיש חיסרון אצל האישה בחשבון של רווח של עברה לעומת הפסד עתידי . בכיוון השני הפסד של מצווה לעומת רווח בעתיד אין חיסרון באישה .

כלומר כאשר מול אישה עומד מצד אחד עברה שיש בה רווח לעומת החשבון העתידי של ההפסד שלה בעתיד בעולם הבא יש מצבים שהרווח המידי הוא גדול לעומת הפסד עתידי שהוא רק חשבון של השכל במיקרים כאלו היא יכולה לבחור ברווח המידי מול ההפסד העתידי . כלומר אותו חסרון באישה שהוא קלות דעת גורם לה לבחור ברווח המידי של העברה ולהתעלם מן ההפסד בעולם הבא . ובו נראה את ההבנה הזאת מול הגמרות שהבאנו :

אצל אישתו של רבי שמעון בר יוחאי כאשר מי שמחפש את רשב"י יציק לאשתו  ויפעיל עליה לחץ פסיכולוגי כבד יעמוד מול אשתו של רשב"י מצד אחד להסגיר את בעלה והיא תחשב למוסרת ואת עונשה תקבל בעולם הבא ולעומת הרווח המידי של הפסקת ההצקות והלחץ הפסיכולוגי שמופעל עליה . במקרה כזה העריך רשב"י שהיא תבחר בהפסקת הלחץ ולעומת ההפסד של עברה של הסגרת בעלה .

בגמרא בקידושין עומד מול האישה דילמה כזו : יש עכשיו רווח בביצוע העברה  עם האיש וכמובן הפסד בעתיד בעולם הבא אבל נכנס למשואה הזאת נתון נוסף שזה האישה הנוספת האם היא תלשין עלי ויש לי סיכון שתגלה לבעלי ואני יפסיד מכך ?  החשבון שלה הוא כזה : אם גם היא תהיה מוכנה להתפתות שנינו נהיה באותו הסירה והסיכוי שהיא תלשין עלי הוא נמוך מאוד ושווה לי לקחת את הסיכון מול הסיכוי שהיא תפליל אותי ואת עצמה . כלומר האישה מוכנה לקחת עוד סיכון במקרה של העברה כי הרווח בעברה גדול גם מול הסיכום ההפסד העתידי בעולם הבא ועוד הסיכון בגילוי של האישה השנייה . אבל במקרה השני  כאשר יש שני נשים שונאות זה לזה כמו צרות החשבון של האישה שיש סיכוי סביר שבגלל שהן שונאות זה את זה השנאה שלהם תגבר על הנזק שהם יגרמו בגילוי של המעשה שלהם כי גם האישה מבינה שנשים דעתן קלה ומול רווח מידי של שנאה הם יהיו מוכנים לוותר על הנזק העתידי שיגרם להם בגילוי המעשה שלהם .

גם אצל חוה אנחנו רואים שהרווח המידי של  אכילת הפרי שהוא תאווה לעיניים לא עומד מול ההפסד של העברה באכילת הפרי שהקב"ה אמר לא לאכול . כלומר החשבון שלה למה כדאי לאכול את הפרי היה חשבון של הונאה עצמית כדי לתת לעצמה את הצידוק לאכול את הפרי . היה באפשרותה להתייעץ עם בעלה על אכילת הפרי אבל הרווח המידי של העברה היה הרבה יותר חזק מהרצון להבין את המשמעות של ההפסד העתידי . לסיכום ההבנה שלי שהמשמעות שאישה דעתן קלה שיש מקרים שהם יעדיפו את הרווח בעברה עכשיו על פני ההפס העתידי בעולם הבא וזה בגלל החיסרון שלהם כבר מתחילת בריתם על ידי הקב"ה .

ועכשיו ננסה להבין האם זה מסתדר עם המעשה של ברוריה כמו שאומר רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

ברוריה נכשלה בשלוש עברות הראשונה שדיברה עם התלמיד יותר מידי כי הוא הפציר בה ימים רבים וזה בניגוד לדעה שלה עצמה שקראה לרבי יוסי שוטה שהוסיף 2 מילים מיותרות . השנייה שנתרצית לתלמיד ועברה שלישית שחנקה את עצמה . כלומר בשלושת העברות הללו הרווח המידי מהעברה היה יותר חשוב לה מההפסד העתידי של העולם הבא לעומת זאת רבי מאיר שעשה חשבון נכון של הרווח בהימנעות שלו מהבושה אם יחנוק את עצמו לעומת ההפסד בעתיד של העברה החמורה של המתת עצמו החליט לגלות לבבל . זה לעומת זה וכאן ברור ההפרש בן הדעת של רבי מאיר לדעתה של ברוריה כי החיסרון של ברוריה היה שדעתה קלה כלומר לא לקחה בחשבון את ההפסד העתידי ומה שהיה חשוב לה היה הרווח המידי .

ויש עוד לדון בענין ובלי נדר אמשיך לכתוב על הנושא שבוע הבא