פרשת עקב כוחי ועוצם ידי מה הקשר לעוני ? מה הקשר בן עינוי לעני ? מה הקשר של עינוי למן במידבר ? מה הדרגה הגבוהה ביותר שבו אין כוחי ועוצם ידי ? ‏כ"ב/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת עקב כוחי ועוצם ידי מה הקשר לעוני ? מה הקשר בן עינוי לעני ? מה הקשר של עינוי למן במידבר ? מה הדרגה הגבוהה ביותר שבו אין כוחי ועוצם ידי ? ‏כ"ב/אב/תשע"ו

דברים פרק ח

(טז) הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ:

(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:

(יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־ נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פ

אומרת התורה שהקב"ה ניסה את עם ישראל במדבר ונתן להם את המן כדי שבעתיד יזכרו כי לא כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה רק הקב"ה הוא נותן הכוח לעשות חיל ולא שום דבר אחר .

וצריך להבין כיצד המן שהקב"ה נתן במידבר צריך לתת לנו את ההבנה שלא כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה . מה יש במן שנותן לנו להבין את הכלל החשוב הזה שהוא מהותו של האדם המאמין .

והתורה כותבת  שיש כאן עינוי  ועינוי קשור לדעתי למושג עני ובו נבין מה זה עני ?

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג

מי שיש לו מזון שתי סעודות, א לא יטול <א> מהתמחוי. מזון <ב> י"ד סעודות, לא יטול מהקופה. ואם יש לו ר' זוז ואינו נושא ונותן בהם, או שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, לא יטול צדקה.

כלומר המושג עני שקרוב למושג עינוי זה אחד  שהרכוש או הכסף שיש לו בידו לא מספיק לפרנס אותו יותר משנה ושיעורו  העריכו חז"ל  זה  200  זוז .

ואומר הערוך השולחן יורה דעה סימן רמח

 דאם יש לו פרנסה פשיטא שאסור לו לקבל צדקה אף כשאין לו מאתים זוז דהטעם דבפחות משיעור זה רשאי לקבל צדקה משום דאמדו חכמים דבפחות משיעור זה אין בו כדי להתפרנס כמ"ש שם אבל כשיש לו פרנסה מי התיר לו לקבל צדקה אפילו אין לו מעות כלל ולבד זה הדוחק מבואר:

כלומר מה שמעצב את התודעה של האדם היא לכמה זמן הרכוש שלו יספיק לפרנס את עצמו במקרה והוא לא יוכל להרוויח שום דבר . אם יש לו מספיק כסף לחיות שנה ויותר מבלי שיהיה לו הכנסות במשך שנה ויותר הוא  נחשב עשיר אבל אם יוכל להתקיים פחות משנה הוא נחשב עני . והמחשבה הזאת שיש לו כסף רק להתקיים לפחות משנה מבלי שיעבוד זה גורם לו לעינוי הספק של האדם האם יוכל לפרנס את עצמו או לו זה העינוי . וככול שהרכוש שלו גדול יותר הוא נינוח יותר כי הוא לכאורה יודע שיש לו מספיק מרווח ביטחון לחיות גם אם לא יהיה לו הכנסה במשך השנה . ואומר הערוך השולחן שגם אם אין לו 200 זוז אבל הוא מתפרנס מהעבודה שלו הוא לא עני ולא יכול לקבל צדקה . יצוא לנו שעני זה חוסר הביטחון של האדם שיהיה לו פרנסה בטווח של שנה .

וצריך להבין מה הקשר למן שירד מן השמים לכוחי ועוצם ידי

שמות פרק טז

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא:

רש"י שמות פרשת בשלח פרק טז פסוק ד

(ד) דבר יום ביומו - צורך אכילת יום ילקטו ביומו,ת ולא ילקטו היום לצורך מחר:

מה שאנחנו רואים שבמדבר כל עם ישראל היה בדרגה של עני כי המקסימום שהיה להם פרנסה היה המן שירד מן השמים והוא הספיק ליום אחד בלבד . לא יכלו לשמור את המן אפילו ליום המחרת כלומר עם ישראל במדבר היה תלוי לחלוטין בקב"ה , כל החיים שלו היו תלויים לגמרי בקב"ה לא היה סיכוי לאדם לחיות ללא הקב"ה כי הפרנסה היחידה שלהם היה המן . הם היו בדרגה הנמוכה ביותר של עני כמו שאומר השולחן ערוך מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מהתמחוי. ועם ישראל לא היה לו אפילו מזון שני סעודות בבוקר . רק לאחר ירידת המן היה להם סעודות לכל היום אבל לא לזה שלמחרת . ולכאורה הם היו בדרגה של אכילה מן התמחוי . אבל היה זה תמחוי של הקב"ה . ומצב כזה שאתה תלוי לגמרי בקב"ה  שאין לך כל רכוש של עצמך נקרא עינוי ואתה נחשב לעני . כי אתה נמצא במצב שאתה מבין שאין לך שום כוח לפרנס את עצמך ואתה תלוי ב 100 אחוז בקב"ה . התורה מבקשת מכול יהודי להיזכר ביציאת מיצרים  להיזכר בימים שהפרנסה היחידה לכל עם ישראל היה המן שהיה לחם מן השמים ולהבין שהכוח היחידי בעולם שנותן לו את הכוח לעשות חיל זה הקב"ה . אבל בעולם שאנחנו חיים בו  אדם יכול להרוויח הרבה כסף וגם אם לא יעבוד הוא יוכל להתפרנס מספר שנים יכול האדם לשכוח  מי נתן לו את החיל הזה ולחשוב שכוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה ולא הקב"ה .

וכתוב בדברים פרק לב

(טו) וַיִּשְׁמַ֤ן שרון וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ:

וכדי שנבין את המשמעות של המן אומרת התורה בשמות פרק טז

(לב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְקֹוָ֔ק מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(לג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם:

ואומר הפסיקתא  זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טז סימן לג

והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. א"ר אלעזר בימי ירמיהו הוציא להם לישראל צנצנת המן שנאמר, הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל (שם ב לא), אמר להם ירמיהו הנביא לישראל מפני מה אין אתם עסוקין בתורה, אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה מאין נתפרנס, באותה שעה הוציא להם צנצנת המן, אמר להם ראו אבותיכם שהיו במדבר ועוסקין בתורה ממה היו מתפרנסין, אף אתם אם עוסקין בתורה הקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם, מדוע אמרו עמי רדנו (שם שם):

וצנצנת המן הונחה ליד לוחות הברית כדי שנדע שהכוח שיש לאדם זה מהקב"ה מי שמפרנס את האדם זה הקב"ה ולכן השאלה שהיא אקטואלית תמיד אם נלמד תורה מי יפרנס אותנו ? והפסיקתא זוטרא מפנה אותנו אל המן שהוא מוסר השכל לדורות שמי שמפרנס אותנו זה הקב"ה כמו שהיה במידבר

וכך מלמד אותנו התלמוד בבלי מסכת יומא דף עו עמוד א

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.אבל כדי להגיע לדרגה שבאמת נאמין בזה צריך להיות בדרגה גבוהה מאוד שבו האדם יודע שרק הקב"ה מפרנס אותו . וכך אומר הזוהר מתורגם

בֹּא רְאֵה, כָּל מְזוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם בָּאִים מִלְמַעְלָה. אוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁבָּא מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, זֶה מָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא מָזוֹן שֶׁל הַכֹּל, וְהוּא מָזוֹן גַּס וְעָב. וְאוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁבָּא יוֹתֵר מִלְמַעְלָה, הוּא מָזוֹן יוֹתֵר דַּקִּיק, שֶׁבָּא מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא הַדִּין, וְזֶהוּ הַמָּזוֹן שֶׁאָכְלוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. [יותר דקיק] הַמָּזוֹן שֶׁנִּמְצָא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמַן בַּמִּדְבָּר, מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, הוּא מָזוֹן יוֹתֵר דַּקִּיק, שֶׁנִּכְנַס יוֹתֵר לַנֶּפֶשׁ מֵהַכֹּל, וְנִפְרַד יוֹתֵר מֵהַגּוּף, וְנִקְרָא לֶחֶם אַבִּירִים.

וממשיך הזוהר המתורגם

הַמָּזוֹן הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵהַכֹּל הוּא מְזוֹן הַחֲבֵרִים, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁאוֹכְלִים מָזוֹן שֶׁל רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְלֹא אוֹכְלִים מְזוֹן הַגּוּף כְּלָל, וְהַיְינוּ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן נִכְבָּד עַל הַכֹּל, וְנִקְרָא חָכְמָה. לָכֵן חַלָּשׁ גּוּף הַחֲבֵרִים יוֹתֵר מִבְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לֹא אוֹכְלִים מְזוֹן הַגּוּף כְּלָל, וְאוֹכְלִים מָזוֹן שֶׁל רוּחַ וּנְשָׁמָה מִמָּקוֹם רָחוֹק עֶלְיוֹן נִכְבָּד מֵהַכֹּל. וְלָכֵן אוֹתוֹ מָזוֹן דַּקִּיק מִן הַדַּקִּיק יוֹתֵר מֵהַכֹּל. אַשְׁרֵי חֶלְקָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁיָּכוֹל לְהִזּוֹן בִּמְזוֹן הַנֶּפֶשׁ.

לסיכום ולפי הבנת הזוהר כדי להגיע לדרגה שאין בו באדם כוחי ועוצם ידי צריך להגיע לדרגה של הבנה לפחות מהו המן הוא לחם האבירים . המצות זה לחם עוני אבל זה דרגה נמוכה יותר מהמן . ויש דרגה שנקראת מזון חברים שהיא הדרגה הגבוהה ביותר והיא שייכת למי שעיקר עיסוקו  היא לימוד התורה .