5.2.2016

פרשת משפטים למה מרבים שמחה כשנכנס אדר ? למה יש מודעא רבה לאורייתא ממתן תורה עד פורים ? למה נמחק המודעא רבה לאורייתא בפורים ? למה פורים יישאר המועד היחידי לעתיד לבא ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת משפטים למה מרבים שמחה כשנכנס אדר ? למה יש מודעא רבה לאורייתא ממתן תורה עד פורים ? למה נמחק המודעא רבה לאורייתא בפורים ? למה פורים יישאר המועד היחידי לעתיד לבא ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א

משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה,

וצריך להבין למה שמחה באדר ?

במאמר הקודם פרשת משפטים ‏כ"ו/שבט/תשע"ו דיברתי על מה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

אומרת הגמרא שהקב"ה כפה אותם הר כגיגית והסברתי שלא היה זה איום היה זה שהקב"ה הביא אותם לדרגה של נעשה ונשמע שזה דרגתם של מלאכי השרת  אבל עם ישראל לא הגיע לדרגה זו כתוצאה מדרגתו האמיתית אלה שהקב"ה גרם לכך שעם ישראל הבין שהעולם וקיום התורה זה דבר אחד אבל הדרגה הזאת הגיעה  רק בגלל מעמד הר סיני כלומר בגלל "נוכחותו" של הקב"ה ברמת גילוי של נעשה ונשמע . ה"נעשה"  היה לפני מעמד הר סיני  אבל ה"נשמע"  לא כמו שכתוב בשמות פרק יט

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־ בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:

כלומר הקב"ה הגיע בענן כלומר מעמד הר סיני רק כדי להוסיף לעם ישראל את דרגת ה"נשמע"

ולכן בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א כתוב

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.

ואומר רש"י מסכת שבת דף פח עמוד א

מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס.

כלומר אומר רש"י אם באים לעם ישראל בטענה למה אתם לא מקימים את כל המצוות הרי אמרתם  נעשה ונשמע משיבים בני ישראל אנחנו אמרנו נעשה ונשמע כאשר הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לדרגה של מלאכי השרת שדרגתם נעשה ונשמע ובדרגה זו אכן אמרנו נעשה ונשמע ויכולנו לקיים את כל התורה כולה אבל דרגתנו האמיתית היא לא של נעשה ונשמע לכן יש לנו מודעה רבה לאורייתא כלומר תרוץ למה אנחנו לא יכולים לקיים את כל המצוות , אבל ממשיך ואומר רבא שעם ישראל קיבל את התורה בפורים ולכן אין לעם ישראל מודעא  רבה לאורייתא וצריך להבין איזה סוג קבלה הייתה בפורים  כדי שתמחק את המודעה רבה לאורייתא .

אומר התוספות מסכת שבת דף פח עמוד א

מודעא רבה לאורייתא - והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת עמהן ברית יהושע לעבוד את ה' התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"ז כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב את ה' וכן משמע כוליה עניינא.

וצריך להבין את דברי התוספות לפי המהלך שלנו . אומר התוספות אם באמת רק במעמד הר סיני היה המצב של כפית הר כגיגית הרי מצאנו שהיו עוד מקומות שבו קבלו עליהם עם ישראל את התורה וזה לא מתקבל על הדעת והתירוץ של התוספות מדהים " אומר רבנו תם  דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם "  כלומר כל מקום שזה על פי הדיבור זה על פי כורחם כלומר כל מקום שבו יש את "הנוכחות " של הקב"ה זה בעל כורחם כלומר לפי ההבנה שלי עצם "הנוכחות " של הקב"ה מעלה את הדרגה של עם ישראל לדרגה של נעשה ונשמע כלומר לדרגה של מלאכי השרת וזה מה שנחשב בעל כורחם . ואם כן ממשיך תוספות לשאול הרי בימי יהושע גם קיבלו עליהם את התורה ואז לא היה "נוכחות " של הקב"ה מתרץ תוספות שבימי יהושע לא קיבלו את כל התורה כולה רק קבלו שלא לעבוד עבודה זרה .

כלומר עד נס פורים לא קיבלו עליהם עם ישראל את התורה ללא "נוכחות " של הקב"ה

וממשיך תוספות ואומר עוד יסוד מדהים : בימי אחשורוש קיבלו עליהם היהודים בגלל אהבת הנס המיוחד של פורים את התורה כולה וקבלה זו היית מרצון עצמי וללא "נוכחות"  של הקב"ה . כלומר יש להגיד שבפורים עם ישראל הגיעו לדרגת נעשה ונשמע מתוך דרגתם העצמית וקבלו עליהם את התורה כולה וברגע זה נמחק המודעא רבה  לאורייתא כי לא ניתן להגיד לאחר פורים שעם ישראל לא קבלו עליהם את התורה בדרגה שהיא לא דרגתם האמיתית וזה בדיוק הנס של פורים שהצליח להביא את עם ישראל להבנה שקיום העולם מותנה בקבלת התורה . וניתן להגיד שהיה זה ההתמודדות של עם ישראל מול המן שהמן שהיה יהודי (לדברי החתם סופר שהיה עבד של מרדכי ושוחרר )  אחז בדעה שקיום העולם לא מותנה בקבלת התורה וסופו של דבר עם ישראל קיבל על עצמו את התורה וניצל מהשמדה טוטאלית והמן שרצה להשמיד את עם ישראל בסופו גילה שאכן אי קיום התורה משמעותו איבוד העולם שלך כי המן גמר את חייו על העץ . ולכן כל נס פורים לכתחילה היה בהסתר פנים מלא ללא שום "נוכחות " של הקב"ה ולכן שמו של הקב"ה לא מופיע במגילה כי עצם "הנוכחות" של הקב"ה היה גורם שלא היה נמחק המודעא רבה לאורייתא כי זה כאילו בעל כורחם . אומנם קיבלנו את התורה במעמד הר סיני אבל רק בפורים הסתיים קבלת התורה במלואה על ידי עם ישראל ברצון .

ואומר השו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קמא

והנה אמרו חז"ל מכאן מודעה רבה לאורייתא והדר קבלוהו בימי אחשורוש ומני אז אין שום מודעה לאורייתא כי קבלוה בשמחה וכדי להראות שבשמחה הדר קבלוהו תקן מרדכי שיהיו ימים אלו ימי משתה ושמחה כעין אצילי בני ישראל שהראו שמחת קבלת התורה ע"י שאכלו ושתו ולכן מצוה להרבות בימים אלו במשתה ושמחה יותר מכל יום טוב כעין דאמרו ז"ל בעצרת כ"ע מודים דבעי נמי לכם וכהנ"ל:

כלומר השמחה של אדם זה השמחה של קבלת התורה בשלמותה ולכן אני רוצה להגיד כשנכנס אדם מרבים בשמחה שאין שימחה גדולה יותר מקבלת התורה

ואומר האלשיך דברים פרק כח

אך לעתיד זכים וספיריים יהיו דבקים בו יתברך שומעים מפיו תורה וישישו בשמחה מתעלסים באהבים שהוא אושר עצום מאוד, ועל זאת יתפלל כל חסיד להשיגו. וזה מאמרו יתברך פה, לומר אני טרם אגלה טובות העולם הזה שאטיבה עמך על כשרונך, הנני שם לפניך כי העיקר הוא שיתך שומך כל מעיינך על דבקותו יתברך, שהוא, כי אם תטה אזנך לשמוע תורתו ומצותיו בעולם הזה, שתזכה לשמוע מפיו פנים בפנים לעתיד לבא.

 

ואומר הספר תפארת ישראל פרק נג

"אף ערכה שלחנה" בעולם הזה ובעולם הבא. איזה, [זה] שם טוב שקנתה. שכל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים לא בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט, כז) "ולא יעבור וגו'". רבי אלעזר אומר, אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז, לד) "והיתה זאת לכם לחקת עולם", עד כאן.

כלומר יש דעה שרק פורים לעתיד לבא יישאר וכל המועדים עתידים ליבטל והדעה השנייה מוסיפה את יום הכיפורים ומה מיוחד ביום  הפורים ? ברור לי שהכוונה שיום פורים היא היום בו יש השלמת קבלת התורה על ידי עם ישראל בשלמות ומחיקת המודעא רבה לאורייתא כי זה בעצם מה שרצה הקב"ה לשנות בעולם  בכל יציאת מצרים ומתן תורה זה שעם ישראל יקבל עליו בהבנה מוחלטת את קבלת התנאי של קיום העולם בקבלת התורה  . במעמד הר סיני עם ישראל קיבל את התנאי אבל לא באמת בדרגתו האמיתית ורק בפורים בהסתר פנים מלא של הקב"ה קיבל עליו עם ישראל בהבנה מוחלת את התנאי ובכך גרם לעולם להבטיח את ההישרדות שלו עד בו משיח צדקנו כי אם חס וחלילה לא היינו  מקבלים על עצמנו  את התורה והמן היה מצליח לא היה קיום לעולם .

ולכן לא נותר לנו להבין את זה ולהבין למה מרבים בשמחה כשנכנס אדר ולהבין את המשמעות של קבלת התנאי של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם  .

פרשת משפטים למה הקב"ה היה צריך לכפות על עם ישראל הר כגיגית ? האם עם ישראל היה מוכן לקבלת התורה ? האם מעמד הר סיני היה מוכרח ? מה המשמעות של כפית הר כגיגית ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת משפטים  למה הקב"ה היה צריך לכפות על עם ישראל הר כגיגית ? האם עם ישראל היה מוכן לקבלת התורה ? האם מעמד הר סיני היה מוכרח ? מה המשמעות של כפית הר כגיגית ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו

שמות פרק כד

(ז) וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע:

וצריך להבין את המשמעות של נעשה ונשמע ואומר ר' חיים פלטיאל שמות פרשת משפטים פרק כד פסוק ז

(ז) נעשה ונשמע. בשעה שאמרו ישר' נעשה ונשמע אמר הק' אתם תפסתם שיטת המלאכים שמקדימים עשייה לשמיעה שנ' ברכו את השם כל מלאכיו משרתיו עוש(ה)[י] רצונו לשמוע בקול דברו, מיד ציוה הק' ב' כתרים לכל אחד נגד נעשה ונשמע.

כלומר נעשה ונשמע זה הדרגה של מלאכים ולכאורה עם ישראל הגיע לדרגה של המלאכים שאמר נעשה ונשמע ולכן יכול היה משה לכרות ברית בן עם ישראל לקב"ה כי זה הדרגה בו ניתן לקבל את התורה

ולכן מיד כתוב בשמות פרק כד

 (ח) וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְקֹוָק֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

והיכן אנחנו רואים את הדרגה הזאת במלאכים ? כתוב בתהלים פרק קג פסוק כ

בָּרֲכ֥וּ יְקֹוָ֗ק מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

אבל בפרשה שלנו אנחנו רואים שעם ישראל לכאורה קיבל את התורה ברצון ואמר נעשה ונשמע וזה היה לאחר מעמד מתן תורה ואם באמת הקב"ה כפה עליהם הר כגיגית למה לא אמרו נעשה ונשמע מיד לאחר ויתייצבו בתחתית ההר ? ועוד יש להקשות לא ראינו את עם ישראל מסרב לקבל את התורה ההיפך הוא הנכון זה היה העם היחידי שהיה מוכן לקבל את התורה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה!

וצריך להבין את המשמעות של כפית הר כגיגית וכן צריך להבין מתי באמת עם ישראל לא קיבל באמת את התורה כדי שהקב"ה  יכפה עליו הר כגיגית

כתוב בשמות פרק יט

(ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְקֹוָֽק:

(ח) וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:

וכאן כתוב רק נעשה ולא נעשה ונשמע וכך אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יט סימן ח

וישב משה. היה ראוי לומר ויגד משה את דברי וגו', שלא מצינו הגיד לעם מה שיאמר לו הקדוש ברוך הוא, אמרו לו ישראל אין אנו רוצים, והיה משה מתיירא לומר להקב"ה שיאמר לו פעם אחרת והם לא יאמינו לי, שלא ילקה בצרעת כמו שלקה בסנה, והיינו דאמרי אינשי דנכית ליה חויא מחבלא מדחיל, השיב לו הקדוש ברוך הוא אני יודע מה שאתה רוצה לומר בעבור ישמע העם בדברי עמך, השיב משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבון העולמים יתברך ויתעלה שבחך וזכרך שאתה חוקר לבות וכליות ויודע הנסתרות ידעת מה שיש בלב עבדך, אותו השעה הגיד לו דברי העם, הדא הוא דכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה':

כלומר כאן מפרש המדרש בפרוש שעם ישראל לא קיבל את התורה במלואה לפני מעמד הר סיני כלומר עם ישראל אמר נעשה ולא נעשה ונשמע ודרגה זו לא היית מספיקה כדי לקבל את התורה כדי לקבל את התורה לכאורה צריך להיות בדרגת הבנת של מלאך שאומר נעשה ונשמע כלומר צריך להבין את המהות של התורה כדי לקבל אותה ואומר הגור אריה שמות פרק יט

ל המאמר זה "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי" (בראשית א, לא), ה"א יתרה למה לי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו. וזה המאמר בא לפרש למה כפה עליהם הר כגיגית, לומר כי נתינת התורה היא מוכרחת.

הדרגה של מי שמקבל את התורה צריך להיות בדרגה שמבין שקבלת התורה היא מוכרחת המלאכים שנמצאים בדרגת נעשה ונשמע יודעים את זה כי הנעשה זה מוכרך ורק אחר כך נשמע אבל גם הנשמע זה מוכרך כי אתה צריך לעשות מה שאתה מאמין בו כלומר העשייה מוכרחת אבל גם הכוונה מוכרחת ועם  ישראל בתשובה שלו למשה לפני מתן תורה הוכיח  שהוא לא מסוגל לקבל את התורה כי רק נעשה לא מספיק צריך נעשה ונשמע וזה מה שמבין משה ולכן הקב"ה בפסוק מיד לאחר התשובה בשמות פרק יט

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־ בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:

כלומר הקב"ה הבין שכדי שעם ישראל יקבל את התורה יש צורך להביא אותם לדרגה של המלאכים כלומר הכפית הר כגיגית לא היה איום וכפיה כפית הר כגיגית היה העלאת עם ישראל לדרגה של נעשה ונשמע שהוא בעצמו לא יכול בזכות עצמו להגיע לדרגה הזאת

וכך בפרוש כותב המשך חכמה דברים פרק לג

והענין ד"כפה עליהם הר כגיגית" פירשו הקדמונים דהוא שהשכילו תכלית ההשגה העליונה, וראו כי הוא דבר הכרחי, והתורה היא קיומו של מעשי שמים וארץ. וענין המודעא הוא דאמרו כשאנחנו בהשגה העליונה אז היינו יכולים לקיים, אבל כשההנהגה האלקית מסתתרת בטבע, אז אין אנו יכולים להתנהג על פי התורה.

כלומר הקב"ה ראה שעם ישראל עדיין לא הגיע לדרגה שיוכל לקבל את התורה דרגה שבו מובן למקבל התורה שנתינת התורה זה דבר מוכרח כלומר להבין שהתנאי של בריאת העולם בקבלת התורה הוא מציאות ורק מלאך מגיע לדרגה הזאת ולכן הקב"ה עשה את מעמד הר סיני שבו הוא הביא את עם ישראל לדרגה הזאת אבל לא דרגה שבו הם הגיעו בזכות עצמם ,והגיעו אליה רק בזכות מעמד הר סיני ולכן אין פלא שעם ישראל מיד לאחר מעמד הר סיני ולפני קבלת התורה ירד בדרגתו בחטא העגל כי היה זה דרגה מלאכותית ולא דרגתו האמיתית ובשיעור הבא נבין כיצד זה קשור לפורים ולמושג שנכנס אדר מרבים בשמחה .

לסיכום עם ישראל לפני מעמד הר סיני רצה לקבל את התורה אבל היה בדרגת נעשה בלבד מעמד הר סיני הביא את עם ישראל לדרגת נעשה ונשמע שזה דרגה של המלאכים אבל היה זה דרגה מלכותית ולא אמיתית אבל אפשרה לעם ישראל לקבל את התורה והתפקיד שלנו להגיע לדרגה של נעשה ונשמע גם ללא כפיה אבל זה קשור לחודש אדר למגילת אסתר

 

 

 

 

29.1.2016

פרשת יתרו למי הבת קשורה ? מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת יתרו למי הבת קשורה ?  מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד  עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

במאמר הקודם הבנו את המושג שהבן זה רגל של אביו ולומדים מהכתוב בבבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

והסברנו שהבן יורש והבת לא יורשת כי היא לא הרגל של אביה ומצד שני הבן מת בחטאו של אביו ולא הבת ורק במקרה של נדרים אשתו של האיש מתה וגם הבנים והבנות והראנו שמי שאין לו בנים נחשב למת זה רק בבנים ולא בבנות ולכן רק האב אומר על הבן ברוך שפטרני מעונשו של זה ולא על הבת ולכן הבן מזכה את אביו ולא הבת ואולי מזה ניתן להבין למה רק הבן אומר קדיש ולא הבת .

ונשאלת השאלה אם הבת לא קשורה לאבא לכאורה גם לא לאימא  אז למי היא כן קשורה ?

ואני רוצה להעמיד את ההבנה שהאישה או מה שנקרא המזל שלה קשור  לבעלה ולא קשור לא לאבא שלה ולא לאימא שלה  כתוב תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני!

ואומר תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א

קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה.

כלומר מכריזים על האישה בן שנולדה ובין שלא נולדה קודם יצירת הזכר כלומר כל בן שנולד מכריזים על בת פלוני לפלוני ורואים מכאן שהאישה הקשר שלה ולכאורה גם המזל שלה קשור לבעלה . ובזמנו כתבתי שהממון הוא גידולי גידולים של  האדם ולכן במקרה של האישה הממון שלה והרכוש שלה בא דרך הבעל ולא דרך האבא או האימא שלה ולכן מכריזים על בת פלוני לפלוני שדה פלוני ומוזכר גם בגמרא אחרת בית פלוני לפלוני כלומר גם הרכוש של האישה הוא דרך הבעל שלה ולא דרך האבא שלה .

אבל תיקנו שהאבא ייתן עד 10 אחוז מנכסיו כנדוניה לבת כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף נב עמוד ב

ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא? הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא בנים בידיה קיימי, אלא בנתיה מי קיימן בידיה? הא קא משמע לן, דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי, כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה. ועד כמה? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עד לעישור נכסי.

כלומר הקשר של הבת לאביה הוא בנדוניה שהוא צריך לתת לבת שלו  וחכמים קבעו את זה בשיעור של 10 אחוז מנכסיו אבל חוץ מזה הקשר שלה והמזל שלה הוא דרך הבעל שלה וכך ניתן להבין את העיקרון מדברי החשוקי חמד כתובות דף עח עמוד א

וגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א העיר על דברי הכף החיים מהמבואר בגמ' בשבת (שם) דבעוון נדרים בניו 'ובנותיו' של אדם מתים, וכמו כן נאמר שם שבעוון שנאת חינם בניו מתים. וצ"ל שכוונת הכף החיים שלבת יש גם מזל מצד בעלה, ואה"נ היא יכולה להיענש בגלל אביו, אך אין הדבר מוכרח, כי יתכן שהמזל של בעלה יגבר.

כלומר אומר הרב חיים קניבסקי שלבת יש גם מזל מצד אבא שלה ומצד בעלה אבל לפי מה שכתבתי במאמר הזה והמאמר הקודם נראה לפרש שעיקר מזלה של האישה בא לה מצד בעלה ורק חלק קטן הוא  מצד האבא שלה . ולראיה בת פטורה בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה כלומר  עיקר המזל שלה בא מצד בעלה ולא מצד האבא שלה ולפי מהלך זה ניתן לפרש באופן מחודש את פרשת בנות צלופחד

במדבר פרק כז

(ג) אָבִינוּ֘ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵ֗דָה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְקֹוָ֖ק בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

ובו נבין את הטענות של בנות צלופחד

1. לא היה בתוך עדת קרח

הטענה שלהם היא שאצל קורח היה הדין כולל את כל רכושם כלומר מידת הדין נגעה בכל הרכוש של עדת קורח ולכן כל הרכוש שלהם נבלע באדמה , אומרות בנות צלופחד :  המקרה של אבינו שונה כלומר מידן הדין לא נוגע לרכושו של אבינו כלומר מידת הדין לא מצריכה את הפגיעה בכל או בחלק מהרכוש של אבא שלנו

 

 

2. כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

כלומר הבן הוא רגל של אבא שלו ולאבא שלנו לא היה בנים כלומר מידת הדין לא יכלה להיות במידת ארך אפים כך שתחול לא רק על האב עצמו אלה גם על הבנים ועל הרכוש שהבנים ירשו ולכן "ההתחשבנות " של הקב"ה הוא רק מול האב . והיות שבחטאו חטא  ולמזל שלנו אין קשר למזל של אבינו לא חל עלינו שום מידת הדין שקשורה לחטא של אבא שלנו כלומר על הרכוש של אבינו שהם הנחלה שלו ולא חל שום מידת הדין והרכוש שלו  "חופשי" (כמו כסף לאחר מס הכנסה ) מן הדין וידוע שחלק מנכסי האב צריכים להינתן לבנות כנדוניה כמו שמופיע בגמרא במסכת כתובות לכן מן הדין אנחנו צריכים לקבל בירושה את רכושו  זנה בטענה של בנות צלופחד ומדוע משה מדוע לא ידע את הדין ?

כתוב בשמות פרק לג

(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנתי את אשר אחן - אף על פי שאינו הגון, - ורחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו הגון. ויאמר לא תוכל לראות את פני,

כלומר לדעה שהקב"ה לא אמר למשה את דרכי הדין שלו משה לא ידע האם הטענה של בנות צלופחד נכונות שבמקרה הזה אין הדין של אבא שלהם חל לחלוטין על בנות צלופחד ולכן פנה לתשובה של הקב"ה. וניתן להגיד שבנות לא נמצאות בתוך הדין פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים ונשים עיקר מזלן בא מהבעל שלהם .

וכן ניתן ללמוד מברכת הטוב והמטיב על לידת בן  אומר השולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכג

ילדה אשתו זכר מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן.

ואומר המשנה ברורה סימן רכג ס"ק ב

(ב) זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת [ג] אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א:

ומדמה המשנה ברורה את הבת למי שרואה את חברו כלומר נראה לומר שהבת היא כאילו לא שייכת לאב ולאם וצריך לומר שכמו שאמרנו שעיקר מזלה בא מבעלה ולא מאבא שלה

ולכן ניתן להבין את ההלכות השונות הקשורות בבנים ובנות באור שונה לאור ההבנה שבן ובת באים מענף שונה וכל אחד מתייחס לדבר שונה הבן לאב והבת לבעל

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים  ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

האמר בשמות פרק כ  פרשת יתרו

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

בשבוע שעבר בפרשת בשלח ‏י"ב/שבט/תשע"ו כתבתי שהבן נחשב הרגל של אביו והמקור לכך בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

(הרעיון לבדוק את הקשר של הגמרא בעירובין לנושא הנידון היה של הרב הרשלר )

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר הבן חלק מהאב הוא הרגל של האב .

וכדי להבין את ההשלכות של ההבנה הזאת נביא את מה שכתב דף על הדף עירובין דף סג עמוד א

וקשה, כיצד, אם כן, רבי אלעזר עצמו אומר במסכת יבמות (סד, א): "כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה, שנאמר: "וימת נדב ואביהוא... ובנים לא היו להם", והלא לדעתו סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן ולא משום שלא עסקו בפריה ורביה?

תירץ הגרש"ז ברוידא ז"ל, אבות סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן, אך אם הם היו עוסקים בפריה ורביה והיו נולדים להם בנים, הקדוש ברוך הוא היה פוקד את עוונם על בניהם, כפי שנאמר: "פוקד עוון אבות על בנים", והם היו ניצולים ממיתה; ונמצא כי בסופו של דבר הם מתו משום שלא עסקו בפריה ורביה, שכן הקדוש ברוך הוא נאלץ להמיתם בחטאם משום שלא היה לו על מי לפקוד את עוונם.

כלומר הבן הנחשב כרגל של אביו הוא חלק מהדין על האב כלומר הקב"ה כאשר רוצה לדון את האב יכול להעניש את האב או את הבן  או את שניהם ולא רק את הבן הוא מעניש אלה גם את בן של הבן

כמו שנאמר בשמות פרק כ

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

ואומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק ה

פקד עון אבות על בנים יכול על יוצאי ירך בלבד ת"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא להן בלבד מנין לשלשה וארבעה דורות ת"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי.

כלומר הקב"ה "מתחשבן" עם האדם לא רק מולו אלה גם בני בנים אפילו דור רביעי ומדברי  הגרש"ז ברוידא ז"ל ניתן להבין שזה חלק מהחסד של הקב"ה וחלק מארך האפים של הקב"ה  שלא מעניש את כל הדין על האדם אלה מחלק אותו לאורך זמן על בניו של האדם ולכן הדין על כל אחד ואחד יותר קטן .

ועוד הבנה בדרכי הדין של הקב"ה  אומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

כלומר חלק מהדין על האדם הוא דרך רכושו כלומר "העונש " על האדם מתחלק עליו על בניו ועל רכושו וכך מקטין את העונש בגופו של האדם  ואם כך זה מסתדר עם ההבנה שהבן הוא רגלו של האדם וזה נלמד מהדין של ירושה כלומר רכוש . הבן יורש את אביו גם את רכושו אבל גם "את עונותיו " ודרך השרשרת הזאת הקב"ה נפרע מן האדם . עד כאן למדנו על הבן אבל מה עם הבת ? האם הדין שלה הוא כמו הבן ? דבר אחד ברור שמדין תורה הבן יורש והבת לא יורשת במקום שיש בנים ומכאן לכאורה ניתן להגיד שדין הבת שונה מן הבן . הבן הוא הרגל של האב אבל הבת לא לדבר זה צריך הוכחה . בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד ב

תניא, רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. איזה הן מעשה ידיו של אדם - הוי אומר: בניו ובנותיו של אדם.

וצריך לשאול למה רבי צריך להגיד שבנדרים גם בניו ובנותיו של האדם מתים הרי אנחנו לומדים את זה מהתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן

כלומר לומדים מהפסוק פוקד עון על הנים ואם כן חייבים לומר שפוקד עון על בנים זה רק בנים ולא בנות כמו שכתוב במסכת סנהדרין אבל כאן במסכת שבת החידוש הוא שבעון נדרים גם בנים וגם בנות מתים בגין עון האב ואם כך הבן הוא הרגל של אביו אבל הבת לא והבת חוץ מעון נדרים לא מקבלת עונש בגלל האב . ויש עוד הוכחה מתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

אריב"ל: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי

והאם הכוונה בנים ולא בנות או בנים ובנות ? כתוב בבראשית פרק ל פסוק א

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק א

(א) ותקנא רחל באחתה - קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:

מדברי הרד"ק מבואר שמדובר בבנים ולא בנות כי רחל ראתה את הבנים של לאה את ההבנה שיהיו 12 שבטים כלומר בנים ולכן כל רצונה היה בבנים ולא בבנות .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים,

אם באמת מדובר בבנים ולא בנות אז למה האדם נחשב כ"מת" אם אין לו בנים ? אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,

כלומר האדם נכנס לעולם במצב כמעט בלתי אפשרי כי קשה לאדם לעמוד בכל מצות העשה והלא תעשה של התורה ולהגיע למאזן חיובי ולכן אדם שיש לו בנים העונש מתחלק על כולם עליו על בנו ובן בנו ועל הרכוש שלו ועל רכושו של בנו שירש ממנו וכן הלאה אבל אדם שאין לו בנים הקב"ה צריך רק "להתחשבן איתו ורק איתו  " ואם הוא רק יכול להתחשבן איתו הוא נחשב כמת כי אין לו סיכוי גדול לשרוד כמו שפירש הגרש"ז ברוידא ז"ל על נדב ואביהו .

וצריך להגיד שאותו החשבון על אדם שהוא עני שנחשב ל"מת" כי אין לו רכוש שהקב"ה יכול "להתחשבן איתו " ולכן גדול  הסיכויים שימות בחטאו ולא ברכושו כי אין לו רכוש כזה  ולכן הוא נחשב "כמת"

ומצורע למה נחשב "כמת" אומר הרמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק י הלכה ו

מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו', אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה, ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה

כלומר מצבו של המצורע הוא כאבל וצריך להגיד שהוא אבל על עצמו כלומר נחשב כמת

וסומא  למה נחשב "כמת "  ולפחות לשיטה כי סומא  פטור מן המצות עשה אבל חייב במצות לא תעשה במאזן הכללי יהיה חסר לו מצות כדי לעמוד על "מאזן חיובי " ולכן הוא נחשב ל"מת"  כי אם אדם שמחויב במצות עשה ולא תעשה נוח לו שלא נברא קל וחומר למי שאין לו מצות עשה ולכן נחשב ל"מת "

וצריך להבין אם הבן הוא הרגל של האב מה עם האישה ובזה נדון בלי נדבר בשיעור הבא

22.1.2016

פרשת בשלח מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת בשלח  מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ?  ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

יש כאן 4  תנאים

1. אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אלהיך

2. וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה

3. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו

4. וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו

והתוצאה :

כל המחלה אשם שמתי במצרים לא אשים עליך כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ

אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע :

הבנת שמע תשמע כלומר שתרצה לשמוע אז הקב"ה ישמיע לך את הכול אבל אתה צריך לרצות לשמוע כמו שאומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט):

ואם לא תרצה לשמוע אז שכח תשכח כלומר תשכח את כל המצות שאתה יודע כלומר דבר ראשון זה הרצון של האדם לרצות ולהבין והרצון הזה הוא העיקרון הראשון

וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה  :

אומר האבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק טו

והישר בעיניו - הוא שנטע בלב

ולי נראה להבין את האבן עזרא שאדם רוצה להיות ישר הוא צריך להתבונן בעיניו והכונה להסתכל לתוך הלב מה שהקב"ה  נטע בתוך הלב וכך מתפרש העניין אתה צריך להסתכל לעניו לא לעינים שלך אלה לעיניים שהקב"ה נתן לך להסתכל לתוך הלב ולהבין את מה שנמצא בתוכך לא מה שאתה רוצה אתה צריך לראות מה הקדוש הקב"ה רוצה ממך וזה מה שנקרא יראת שמים מלשון לראות מה שבשמים אבל השמים נמצאים בתוכך וכך כתוב בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 32

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' (שם כ"ה ח'). בשעה שאמר הב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הב"ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים,

וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו  :

אומר תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק א

מ"ט דרבי יוסי [שמות טו כו] והאזנת למצותיו וגו' שמע לאזניך מה שפיך מדבר

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

והאזנת למצותיו אלו הלכות,

כלומר התוצאה של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב כלומר יראת השמים נותנות לאדם להשמיע את ההלכות ולהשמיע לעצמו את ההלכות כלומר את התורה כלומר להבין את התורה ולהשמיע את התורה דרך פיו ולשמוע את התורה לאחר התהליך של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב

וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו  :

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושמרת כל חקיו, אלו החקים שאין טעמם נגלה לכל.

כלומר יש חלקים של התורה שלא מועיל הרצון לשמוע ויראת השמים כדי להשמיע את ההלכות ולהאזין להם כלומר להבין אותם והם אותם חוקים שכל אחד לפי דרגתו יכול לא להבין והרצון לשמוע והתבוננות פנימה לא תעזור והם אותם חוקים שאין טעמם נגלה לכל

ואחר 4 השלבים הללו שאדם מקים הוא בבחינת קבלת התורה כמו מתן תורה ואז אותו האדם נמצא בדרגת קבלת התורה . כלומר מצד אחד יש את מצרים וכמו שכתבתי בעבר 10 המכות הביאו את מצרים לנקודה של תוהו ובהו כלומר לנקודת התחלת הבריאה ומהצד השני נמצא מתן תורה

צד אחד זה הצד של תוהו והצד השני מתן תורה זה המצב של שלמות כמו שאומר רש"י שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) וכל העם ראים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):

ולכאורה כל אחד נמצא בן שני הקצוות הללו בן מצב של מתן תורה ואז אין שום מחלה שהיית במצרים כלומר במצב של מתן תורה אין מחלה שיכולה להתקיים ובמצב של מצרים כל המחלות מתקיימות כי זה מצב של תוהו ובהו זה מצב של חוסר קיום .

ולכן כאשר נמצאים באחד הנקודןת באמצע אין אפשרות שאין מחלה ואז הפתרון אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ  כלומר רפואה צריכים בכל מצב בן מצרים למתן תורה . במצב של מיצרים אין יכולת ריפוי כי זה מצב של חמישים שערי טומאה . במצב של מתן תורה אין צורך בריפוי כי אז כל המחלות הם במצב של לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ  אבל בכל מצב בן שני הנקודות זה מצב שיש מחלות ואז צריך את אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ 

וכך מפורש בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.

וזה מלמד אותנו על הדרך של כל אחד להגיע למצב של מתן תורה כי כל אחד יש לו את הדרך להגיע למצב הזה כמו שכותב המדרש על משמעות ושכנתי בתוכם 

פרשת בשלח למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו


בס"ד
פרשת בשלח  למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכה

 י"א מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).

ואומר המגן אברהם סימן רכה ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) מעונשו של זה - פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש:

כלומר יש לנו שני דעות שהמגן אברהם קורא להם הפוכות האחד שהאבא נענש עד עכשיו על מעשי בנו ולכן האבא שנפטר  מהעונש של הבן כאשר הוא מגיע לגיל 13 כאשר מעכשיו מה שיעשה הבן יהיה לזכותו ולרעתו של הבן ולא לרעתו של האב ודעה שנייה שהבן נענש בגלל האב וכתוצאה מכך האב נענש כמו שאומר מחצית השקל אורח חיים סימן רכה ס"ק ה

(ה) מעונשו כו'. ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. ולפי זה צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, על פי מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו':

המקור להלכה זו היא בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג

י [כה, כז] ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה

וצריך הסבר על המדרש וכיצד הוא נוגע להלכה של הברכה ברוך שפטרני מעונשו של זה . המדרש מדבר על שני צמחים שגדלים אחד בתוך השני ולכאורה משקים אותם באותו המים אבל צמח אחד גודל עצבונית כלומר קוץ והאחד גודל הדס והוא משוה את זה לשני ילדים כמו יעקוב ועשיו שניהם יצאו מאותו הבטן וחונכו על ידי אותם הורים יצחק ורבקה אבל האחד יצא עשיו כלומר קוץ והאחד יצא הדס כלומר יעקוב והמסקנה של המדרש ולכן צריך האדם להיטפל כלומר ללמד את בנו תורה עד גיל 13 ולאחר מכן להגיד ברוך שפטרני מעונשו של זה . וצריך להבין מה המשמעות של המדרש האם זה שאני ילמד אותו תורה ישנה את מצבם של הבנים ? האם עשיו יכול לצאת כמו יעקב אם היה אביו מלמד אותו מה שצריך או שמראש עשיו היה קוץ ויעקב היה הדס וכל הלימוד שהאבא לימד אותו לא היה משנה את מצבו ?

וכדי להבין את עניין הבן והאב

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר חלק מהאב כמו שאומר הגור אריה שמות פרק כ

דע כי זה דבר נפלא, כי הבן הוא ענף האב, כמו שהענף הוא חלק מן השורש היוצא ממנו, ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו - הרי הוא נחשב חלק אחד מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה, ולא שייך בזה "איש בחטאו יומת", כיון דהוא חלק האב, כמו שהענף הוא חלק השורש, ויוצא ונמשך הימנו הבן.

כתוב בדברים פרק כד

(טז) לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

כלומר שכתוב פוקד עון על בנים זה רק שהבן אוחז במעשי אביו . כלומר הדין הזה שהבן נענש על מעשי אביו מוסבר שהבן הוא חלק מהאב כמו שכתבנו שהבן הוא הרגל של אביו ואז מובן שעד גיל 13 שהבן לא נחשב לבוגר הוא תמיד הרגל של אביו ומגיל 13 הבן נחשב לבוגר בזכות עצמו ולכן כל מעשה שהוא עושה נחשב למעשה של הבן אבל במעשה שהבן עושה כמעשה אביו שלמד ממנו עד גיל 13 הוא נחשב לרגל של אביו ולכאורה הבן יכול לקבל עונש על מעשה אביו גם אם הוא מעל גיל 13 אם הוא ממשיך את מעשה אביו

וכאן צריך לראות את כל התמונה המורכבת של יחסי הגומלין בן הבן לאב נראה קודם את החלק של הבן :

1. הבן נחשב עד גיל 13 לרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש על מעשי אביו

2. כל המעשים של הבן מעל גיל 13 שהם זהים למעשה האב ומה שלמד ממנו עד גיל 13 לגבי המעשים הללו הבן נחשב עדיין כרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש בגלל מעשי האב כי לכאורה למעשים אלו הוא עדין נחשב גם אחרי 13 לחלק מן האב

3. אם הבן משנה ממעשי האב לאחר גיל 13 הוא מתנתק מן האב וזה נחשב כמעשה הבן ועל דברים אלו הוא נחשב עצמאי או מנותק מן האב

4. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כאילו האב עשה אותם ולכן האב נענש על מעשה הבן גם אם לא למד אותם מהאב

בו נראה עכשיו את הצד של האב

1. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כמו מעשה האב כי הבן הוא רגל של אביו ולכן האב יכול להיענש על מעשה הבן כי הוא חלק ממנו גם על מעשים שלא למד מהאב

2. מה שנענש הבן על מעשי אביו ניכנס לחובתו של האב כי הוא גרם לבן במעשיו להיענש ואפשר להגיד שזה כאילו הכה את עצמו

כמו שאומר הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' +דברים כ"ה ג'+ לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.

3. אפשר אולי להגיד שמה שהבן נענש על מעשי האב גם לאחר גיל 13 כאשר הבן אוחז במעשי אביו למעשה זה הבן נחשב כרגל של אביו אבל כל זה מדובר למעשיו של הבן שהבן למד אותם עד גיל 13 והמשיך לעשות אותם אחרי גיל 13 אבל מעשים שלמד אותם הבן אחרי גיל 13 מהאב לא נחשבים לרגל של האב . כמו כן מעשים שלא למד מהאב והמשיך אותם אחרי גיל 13 אינם נחשבים כחלק ממעשי האב

ולאחר כל ההבנה של היחסים בן האב לבן ניתן להבין את הפתרון של רבי אלעזר . אדם  צריך  להיטפל בבנו כלומר ללמד אותו תורה כלומר אדם שמלמד את בנו תורה והוא עושה השתדלות לקיים את התורה בעצמו הוא מקטין את הסיכוי שבנו ייענש על מעשיו  ואז ייענש על גרימת העונש לבנו , הוא מקטין את הסיכוי שהבן שלו יעשה עברות וזה יחשב  לרעתו כאילו הוא עשה את זה כי הבן הוא רגלו וגם יקטין את הסיכוי שבנו לאחר גיל 13 ימשיך את מעשיו שלימד אותו עד גיל 13 ולמעשים אלו יחשב כאילו הוא רגלו  ולכן הבן ייענש גם לאחר גיל 13 וגם הוא עצמו ייענש על זה . על אף ההשתדלות של האב יכול לצאת לו בן כמו עשיו ועד גיל 13 גם אם עשה את כל ההשתדלות מעשיו של הבן נזקפים לרעצו כי הבן הוא רגלו אבל לאחר גיל 13 מה שלא אשמת האב יש ניתוק מוחלט בן מעשה הבן למעשה האב .

ולכן לדעתי ניתן להגיד שאולי הברוך שפטרני מעונשו של זה הולך גם על זה וגם על זה כלומר על הדעה הראשונה שמגיל 13 מעשי הבן לא מחייבים יותר את האבא ועל הדעה השנייה שהבן לא ייענש יותר בגלל מעשי האב חוץ מאותם מעשים שהבן אוחז במעשי אביו אבל מגיל 13 מה שילמד הבן ממעשי האב לא יגרמו מעשי האב לעונש הבן

ולכן ניתן להגיד שזה לא דעות הפוכות אלה דעות משלימות

ומתוך זה ניתן להבין את הכלל של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד א

ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא

כלומר הבן מזכה את האב והאב לא מזכה את הבן שמדובר בבנים גדולים  

שהבן שנחשב לרגל של אביו נחשב לרגל של אביו לכל דבר שהאב לימד אותו והבן ממשיך לעשות את מה שהאב לימד אותו גם אחרי גיל 13 לכל המעשים הללו הבן נחשב כרגל של אביו וכאילו האב עצמו עשה אותם כמו שזה נחשב לחטאים קל וחומר למצוות ולכן הבן מזכה את אביו אבל מעשי האב לא יכולים לזכות את הרגל כי זה היחס בן הבן לאב .

 

 

15.1.2016

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות - מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר: כחצות, אלמא מספקא ליה - ודוד הוה ידע? - דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

פרוש העניין שמשה לא ידע בדיוק מתי חצות ולכן אמר כחצות אבל היה קשה לגמרא איך משה רבנו הנביא הגדול מכולם לא יודע מתי זה בדיוק חצות ודויד המלך לכאורה יודע מתי זה חצות ותירוץ הגמרא שדויד המלך היה לו סימן והיה זה הכינור שהיה מנגן בדיוק החל מחצות .

אבל עדיין קשה למה לדויד היה סימן ולמשה לא היה סימן ולכאורה חוזרת  השאלה איך זה שמשה הנביא הגדול מכולם לא היה לו סימן על תחילת חצות ולדויד המלך היה סימן להתחלת חצות ? 

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? - לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר כחצות? - משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

כלומר הגמרא בברכות מיישבת את הקושיה שמשה ידע וגם דויד ידע . אבל עדיין קשה כי משה לא ידע ברמת ודאות גבוהה כי חשש שאולי זה לא יתקיים

ואני רוצה לנסות לתת הסבר אחר

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צב עמוד ב

ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא,

אומר הזוהר הקדוש שמלכותו של דויד היית תלויה בשירה של דויד בחצות הלילה וצריך להגיד שהשירה זה עסק התורה ולכן דויד ידע בדיוק מתי חצות . ולכאורה צריך להגיד שיש הבדל בן משה לדויד . מכת בכורות היית לפני מתן תורה היית בדיוק בזמן שלפי מה שכתבתי בעבר מכת בכורות הייתה  המכה העשירית שבו העולם חזר למצב של תוהו ובהו כלומר החזרת העולם למצב הראשוני שלו ואז מתחיל בנית העולם מחדש בשיתוף  עם ישראל . התחלת בנית העולם החדש בשיתוף עם ישראל התחיל בתחילת בספירת  העומר כלומר היום של ליל השימורים הוא יום שלא נמצא לא כאן ולא כאן כלומר לא בעולם הישן שהגיע לתוהו ובהו ולא לעולם החדש ולכן זה יום שהוא שייך רק לקב"ה ולא שייך לדעת בו מתי זה חצות וכתבתי בעבר שמשה לא מוזכר בהגדה של פסח כי היום הזה הוא יום שלא שייך בבני אדם

(ראה מאמר פסח  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה )  ולכן משה לא ידע את זמן חצות של ליל השימורים ולכן אמר "כחצות " ,ולכן אברהם כן ידע מתי זה חצות בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב

(טו) [ויחלק עליהם לילה] וגו' ר' בנימן בן יפת מש' ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו, ורבנין אמ' יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם פעל עימי בחצות אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה, ואימתי במצרים שנ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), אמר ר' תנחומא אית דמפקין לישנא אחרינא אמר הקדוש ברוך הוא אביהם יצא בחצות אף אני יוצא עם בניו בחצות לילה שנ' כה אמר י"י כחצות הלילה וגו' (שם /שמות/ יא ד).

וכן ניתן להבין על בועז שידע מתי זה חצות הלילה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ג

(ח) ויהי בחצי הלילה. גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה, שנאמר (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בועז:

 

וכך ניתן להבין במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

 

יב ויבא אלהים אל בלעם לילה זש"ה (שמות יב) ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם /בראשית/ כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וכתיב (שם /שמות/ יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וכן כולם

אבל לא ברור שבאמת כולם ידעו חוץ מדויד עצמו שכתוב שידע ואפילו על ידי סימן כי בשאר ניתן להבין שידעו וניתן להבין שלא ידעו ועל הצד שהשאר לא ידעו אולי ניתן להסביר שבאמת רק דויד ידע כי זה היה קשור למלכותו של דויד ודויד היה אחד משניים  שהקב"ה גילה להם שמקומם בקץ הימין כלומר את הקץ לאחרית הימים , ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

ואולי גילוי זה של הקב"ה את מקומו של דויד קשור למלכותו של דויד עד קץ הימין וגם דניאל שהקב"ה

גילה לו את קיצו בדניאל פרק יב קשור לשבט יהודה כלומר לשבט המלוכה

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:  

ולכן גם הגילוי לדניאל אולי  קשור למלוכה של דויד עד קץ הימין ולפי זה רק דויד ידע מתי זה חצות כי זה היה קשור במלכותו של דויד עד קץ הימין שזה זמן שלמותו של העולם כלומר אחרית הימים

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי" לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו


פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי"   לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בפרשת וארא כתבתי שאדבר על הפילוסופיה של פרעה כפי שבאה לביטוי כאשר משה הפך את המטה לתנין והדמיון לפילוסופיה המודרנית

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

והמשמעות של האמירה של פרעה זה הכחשה של הקב"ה לחלוטין (חס וחלילה)  כי אם אני בראתי את עצמי אז הקב"ה לא קיים ולכן מצרים נחשבת לחמישים שערי טומאה שזה המקום שלא ניתן לצאת ממנו ואומר האור החיים דברים פרק לב

(י) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז"ל (פסחים קי"ט א) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה,

ולמה לא ניתן לצאת ממנו?  וצריך להגיד שזה  תלוי בצורת הדין שקים בעולם יש דין של העולם הזה ויש דין של העולם הבא ואם אתה נכנס לשער החמישים של הטומאה אתה נכנס למקום של דראון עולם דניאל פרק יב

(ב) וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם: ס

שהוא גיהינום לעולם  כמו שכתוב פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד - שובה

אלה לחיי עולם (דניאל יב: ב), א"ר אילו הצדיקים גמורים. ואלה לחרפות לדראון עולם (שם /דניאל י"ב/), אילו רשעים גמורים

(ראה מה שכתבתי בפרשת וילך ה'/תשרי/תשע"ו  )

כלומר גם בעולם הזה יש כאלו שדינם יכול להיחתם  לעולם הבא גם לפני יום הדין הגדול וצריך לברר אם האפשרות הזאת קיימת גם לאחר מתן תורה לאחר שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל ואת יכולת החזרה בתשובה ויום הכיפורים ואולי דין זה חל גם לאחר מתן תורה על אלו שלא קיבלו על עצמם את התורה .

ועשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וכאן הפילוסופיה של הליברליזם כמו הפילוסופיה של פרעה נמצאת בקושיה עצומה

כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם

ההיגיון והסברה הפשוטה מחייבת שהקב"ה יהיה רק אחד כי הקב"ה מתוך ההבנה שהוא אין סופי ואין לו שום הגבלה חייב להיות אחד ולא יכול להיות עוד קב"ה כי שני אין סוף לא יכולים להיות בבת אחד כי אז יש הגבלה של הקב"ה האחד על השני כי אז נקשה  האם קב"ה הראשון יכול על קב"ה השני ? ולכן הקב"ה במהותו הוא אין סופי אחד ויחיד וללא כל הגבלה . אז איך פרעה מסתדר עם עוד תנינים ? כלומר עם עוד מספר של קב"ה בעולם ? ברור שזה לא מסתדר ואין לזה קיום ולכן בנקודה כזו פרעה  היה צריך להגיד משה אמת ותורתו אמת . וזה המשמעות של בליעת המטה של אהרון את כל התנינים כי באמת אין לזה כל קיום והגיון ולכן כתוב בהמשך שכל הסיבה שפרעה לא אמר משה אמת ותורתו אמת כי ויחזק לב פרעה כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

ואיך הפילוסופיה המודרנית מסתדרת עם חוסר ההיגיון שבפילוסופיה שלה . האמת שהיא לא מסתדרת אבל מנסה להקטין את האבסורד שבפילוסופיה הזאת . אם אני בראתי את עצמי ויש לי "אוטונומיה טבעית"  איך אני מסתדר עם עוד הרבה "תנינים" כלומר עוד הרבה "קב"ה" שהם בדיוק כמוני שבראו את עצמם ?  וכאן נכנס לפעולה מושג השוויון

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם (שוויון בזכויות, שוויון כלכלי, שוויון הזדמנויות ועוד). במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם (ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר ועוד). כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב‏

כלומר הפילוסופיה המודרנית לא מחפשת מקור למושג שוויון אלה מניחה שזה האידיאל ולמה היא לקחה את השוויון כאידיאל ? כי היא מבינה שאם צריך להסביר למה אם אני קב"ה שבראתי את עצמי יותר טוב מהקב"ה השני שברא את עצמו אני צריך להביא ראיות והסברים וזה כמובן לא בנמצא ולכן הם הולכים לשוויון כי יותר "קל " למכור שוויון ללא הסבר כי "זה טבעי" מאשר להתחיל להסביר למה אני "קב"ה"  יותר טוב מהשני .  ולכן עקרון "השוויון הטבעי" נהפך למושג ואידיאל של הפילוסופיה המודרנית 

כדי להבין טיפה בים של האבסורד  בגישה הזאת ראינו את מה שכותבים "הרופאים לזכויות אדם"  :

 בחודשים האחרונים אנו עדים לוויכוח סביב מתן קדימות בטיפול רפואי, לאחר ארועי דקירה ותקיפת אזרחים אשר גם התוקף נפצע במהלכם. בעוד כללי האתיקה הרפואית והוראות החוק ההומניטארי הבינלאומי אוסרים תיעדוף וקדימות בטיפול מלבד על פי הצורך הרפואי, סתר אותם נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית כשציין כי ש"במקרים של אלימות אנושית שגורמת לנפגעים גם בקרב מחוללי האלימות הזאת (האויב), ...צריך לחול העיקרון 'עניי עירך קודמים  פנייתנו להר"י הדגשנו כי אין זה תפקידם של צוותי רפואה להיות החוקרים, השופטים והמוציאים לפועל

כלומר כולם שווים מחבלים ונפגעים ואנחנו לא יכולים להיות שופטים ולכן חייבים  לתת טיפול רפואי למחבל במצב אנוש ונניח לפצוע קשה שנפצע מהמחבל והפצוע  יכול למות כתוצאה מאי טיפול מידי כי אנחנו לא "שופטים וחוקרים"  

וכאשר פילוסופיה שאין לה לא בסיס לא הגיון ולא קיום עומדת מול המציאות אז כתוב שמות פרק יד

 

(כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְקֹוָ֔ק נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ

אומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נ עמוד א

רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות, בכבדות מהו, אלא מכאן אוליפנא דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש מדברין ליה, בפרעה כתיב (שמות ט) ויכבד לב פרעה, בההוא מלה דבר ליה קודשא בריך הוא בכבדות ממש, אמר ליה קודשא בריך הוא רשע את אוקיר לבך, אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות

אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה מוביל את האדם לפי מה שהוא מוביל את עצמו ופרעה בפילוסופיה המוטעית שלו הביא את עצמו לאובדנו באותו הים שבו הוא רצה לאבד את עם ישראל ואם נסתכל על העולם נראה שהפילוסופיה המוטעית שלו מביא אותו לסופו ראה את הקומוניזם במאה האחרונה והיום את הליברליזם  המערבי  
 

8.1.2016

פרשת וארא מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת וארא   מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שמות פרק ז

(ט) כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־ פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:

ובשמות פרק ד

(ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְקֹוָ֖ק מזה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:

(ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:

אצל פרעה המטה הפך לתנין ואצל משה לנחש האם תנין ונחש זה אותו הדבר ?

הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת וארא פרק ז

מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הוא תנין הוא נחש שאמר לו הקדוש ברוך הוא בסנה, לפי שנקרא פרעה תנין, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג), לפיכך נהפך המטה לפניו לתנין: סימן לו כשם שהמטה הזה בלע שאר המטות, כך הוא עתיד ליבלע בתוך הים:

לפי הפסיקתא זוטרתא נחש ותנין זה אותו הדבר וכך מפרש רש"י שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ט

לתנין - נחש:

אבל האברבנאל שמות פרק ז חולק

השאלה הה' באמרו יהי לתנין כי הנה למעלה במראת הסנה נאמר שיהיה לנחש ולא פירש יפה שכתב שיהיה הנחש תנין כי אין הנחש תנין ולא התנין נחש.

וצריך להבין את ההבדל בן נחש לתנין ורבנו בחיי שמות פרק ז כותב

ואם אתה אומר והלא במשה נאמר הלשון הזה "ויהי לתנין" ולא אמר ויהי תנין, יש לפרש כי זה של משה שאמר "ויהי לתנין" הוא הויה אמתית, הוא לשון (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה", האמור במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא שהוא הויה אמתית, אבל "ויהיו לתנינים" האמור בחרטומים דמיון והויה מזויפת, ומפני שהלשון בשניהם אחד ויהי לתנין "ויהיו לתנינים", כדי שלא תבין שענין משה דומה לשל החרטומים לכך הוצרך לסמוך לו מיד: "ויבלע מטה אהרן את מטותם",

רבנו בחיי משתמש בלשון של התורה לעשות הבחנה בן הנחש של משה לבן התנינים של חרטומי מצרים

והתולדות יצחק שמות פרק ו  כותב

 והמטה לא היה לו צורת תנין אלא צורת עץ והקב"ה נתן בו צורת תנין, אבל החרטומים לא עשו צורת תנין במטה שלא היה אלא אחיזת עינים,

ואני רוצה להביא רעיון להסביר למה המטה נהפך לתנין

אומר בעל הטורים שמות פרק ז

ולמה לתנין, לפי שפרעה אמר על עצמו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג) (שמו"ר ט ד). ורמז לו כשם שזה הוא תנין וחזר להיות עץ יבש, כך יחזור פרעה להיות עפר רמה ותולעה (יל"ש ח"א רמז קפא):

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

וכותב המלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

 וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים: 

 מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

וכאן יש לנו התמודדות של הפילוסופיה של פרעה כנגד המציאות . פרעה אומר אני עשיתי את עצמי ופרעה זה התנין ואם הוא עשה את עצמו ואת היאור כמו שכתב  המלבי"ם  הרי החרטומים כל אחד זרק את המטה שלו שנהפך לתנין אם כן יש כאן סתירה מהותית לתפיסה של פרעה ,לכאורה לא יכול להיות מספר תנינים אלה רק תנין אחד וזה פרעה  כי פרעה ברא את עצמו ואת היאור , ויותר מכך בא  התנין שיצא מהמטה של אהרון ובולע את התנינים שיצאו מהמטות של החרטומים ואם כן זה קריסה סופית של הפילוסופיה של פרעה שטוען שהוא ברא את עצמו ואם כן כיצד תנין אחר בולע אותם ?   לכאורה בנקודה הזאת היה צריך להסתיים המשא ומתן של משה ואהרון עם פרעה בניצחון מוחלט של משה ואהרון אבל כאן מגיעה הנקודה של הכבדה על לבו של פרעה . הקב"ה אמר בשמות פרק ז

(ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ומיד לאחר המעשה עם התנינים אומרת התורה בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

כלומר זה הנקודה בה יש להבין שהראיה של פרעה והבנת המציאות שלו הצטמצמה כדי שהתהליך של מכות מצרים יוכל להתבצע שכפי שכתבתי מספר פעמים שזה החזרת העולם למצב של תוהו ובהו כמו בתחילת הבריאה וזאת כדי לברוא את העולם מחדש ביציאת מצרים עם קבלת התנאי על ידי עם ישראל של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . אפשר אולי לדמות את זה לכיבוי מחשב כאשר כל התוכנות פועלות עד אותו רגע שבו אתה נותן פקודת כיבוי ואז כל התוכנות נסגרות אחת אחרי השנייה כאשר לפעמים צריך ללחוץ על שמירת נתונים באחד התוכנות כלומר הנקודה הזאת של בליעת התנינים הוא הרגע בו התקבלה פקודת כיבוי של העולם כאשר סיום הכיבוי וההדלקה מחדש זה הרגע של יציאת מצרים בחצות היום .

ומה המהות של הנחש ? הנחש הוא בריאה של הקב"ה כחלק מסוד הצמצום של העולם יש לו תפקיד בעולם שלעולם לא יסתיים אבל התנין של פרעה זה רק "להטוט " לא באמת דבר אמיתי זה דמיון וניסיון לצייר עולם שיתאים לך ולשאיפות הדמיוניות שלך ולא עולם אמיתי שבו יש לך תפקיד שמי שברא את העולם נתן לך

והסיפור הזה של התנין שבולע את התנינים , והפילוסופיה של פרעה שאומר אני בראתי את עצמי נותן לנו הבנה על ההתמודדות היום של ההשקפה היהודית מול הפילוסופיה המודרנית שמנסה כמו פרעה לטעון אני בראתי את עצמי אבל בלי נדר נרחיב בהמשך על הנושא