פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים  ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

האמר בשמות פרק כ  פרשת יתרו

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

בשבוע שעבר בפרשת בשלח ‏י"ב/שבט/תשע"ו כתבתי שהבן נחשב הרגל של אביו והמקור לכך בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

(הרעיון לבדוק את הקשר של הגמרא בעירובין לנושא הנידון היה של הרב הרשלר )

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר הבן חלק מהאב הוא הרגל של האב .

וכדי להבין את ההשלכות של ההבנה הזאת נביא את מה שכתב דף על הדף עירובין דף סג עמוד א

וקשה, כיצד, אם כן, רבי אלעזר עצמו אומר במסכת יבמות (סד, א): "כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה, שנאמר: "וימת נדב ואביהוא... ובנים לא היו להם", והלא לדעתו סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן ולא משום שלא עסקו בפריה ורביה?

תירץ הגרש"ז ברוידא ז"ל, אבות סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן, אך אם הם היו עוסקים בפריה ורביה והיו נולדים להם בנים, הקדוש ברוך הוא היה פוקד את עוונם על בניהם, כפי שנאמר: "פוקד עוון אבות על בנים", והם היו ניצולים ממיתה; ונמצא כי בסופו של דבר הם מתו משום שלא עסקו בפריה ורביה, שכן הקדוש ברוך הוא נאלץ להמיתם בחטאם משום שלא היה לו על מי לפקוד את עוונם.

כלומר הבן הנחשב כרגל של אביו הוא חלק מהדין על האב כלומר הקב"ה כאשר רוצה לדון את האב יכול להעניש את האב או את הבן  או את שניהם ולא רק את הבן הוא מעניש אלה גם את בן של הבן

כמו שנאמר בשמות פרק כ

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

ואומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק ה

פקד עון אבות על בנים יכול על יוצאי ירך בלבד ת"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא להן בלבד מנין לשלשה וארבעה דורות ת"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי.

כלומר הקב"ה "מתחשבן" עם האדם לא רק מולו אלה גם בני בנים אפילו דור רביעי ומדברי  הגרש"ז ברוידא ז"ל ניתן להבין שזה חלק מהחסד של הקב"ה וחלק מארך האפים של הקב"ה  שלא מעניש את כל הדין על האדם אלה מחלק אותו לאורך זמן על בניו של האדם ולכן הדין על כל אחד ואחד יותר קטן .

ועוד הבנה בדרכי הדין של הקב"ה  אומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

כלומר חלק מהדין על האדם הוא דרך רכושו כלומר "העונש " על האדם מתחלק עליו על בניו ועל רכושו וכך מקטין את העונש בגופו של האדם  ואם כך זה מסתדר עם ההבנה שהבן הוא רגלו של האדם וזה נלמד מהדין של ירושה כלומר רכוש . הבן יורש את אביו גם את רכושו אבל גם "את עונותיו " ודרך השרשרת הזאת הקב"ה נפרע מן האדם . עד כאן למדנו על הבן אבל מה עם הבת ? האם הדין שלה הוא כמו הבן ? דבר אחד ברור שמדין תורה הבן יורש והבת לא יורשת במקום שיש בנים ומכאן לכאורה ניתן להגיד שדין הבת שונה מן הבן . הבן הוא הרגל של האב אבל הבת לא לדבר זה צריך הוכחה . בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד ב

תניא, רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. איזה הן מעשה ידיו של אדם - הוי אומר: בניו ובנותיו של אדם.

וצריך לשאול למה רבי צריך להגיד שבנדרים גם בניו ובנותיו של האדם מתים הרי אנחנו לומדים את זה מהתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן

כלומר לומדים מהפסוק פוקד עון על הנים ואם כן חייבים לומר שפוקד עון על בנים זה רק בנים ולא בנות כמו שכתוב במסכת סנהדרין אבל כאן במסכת שבת החידוש הוא שבעון נדרים גם בנים וגם בנות מתים בגין עון האב ואם כך הבן הוא הרגל של אביו אבל הבת לא והבת חוץ מעון נדרים לא מקבלת עונש בגלל האב . ויש עוד הוכחה מתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

אריב"ל: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי

והאם הכוונה בנים ולא בנות או בנים ובנות ? כתוב בבראשית פרק ל פסוק א

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק א

(א) ותקנא רחל באחתה - קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:

מדברי הרד"ק מבואר שמדובר בבנים ולא בנות כי רחל ראתה את הבנים של לאה את ההבנה שיהיו 12 שבטים כלומר בנים ולכן כל רצונה היה בבנים ולא בבנות .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים,

אם באמת מדובר בבנים ולא בנות אז למה האדם נחשב כ"מת" אם אין לו בנים ? אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,

כלומר האדם נכנס לעולם במצב כמעט בלתי אפשרי כי קשה לאדם לעמוד בכל מצות העשה והלא תעשה של התורה ולהגיע למאזן חיובי ולכן אדם שיש לו בנים העונש מתחלק על כולם עליו על בנו ובן בנו ועל הרכוש שלו ועל רכושו של בנו שירש ממנו וכן הלאה אבל אדם שאין לו בנים הקב"ה צריך רק "להתחשבן איתו ורק איתו  " ואם הוא רק יכול להתחשבן איתו הוא נחשב כמת כי אין לו סיכוי גדול לשרוד כמו שפירש הגרש"ז ברוידא ז"ל על נדב ואביהו .

וצריך להגיד שאותו החשבון על אדם שהוא עני שנחשב ל"מת" כי אין לו רכוש שהקב"ה יכול "להתחשבן איתו " ולכן גדול  הסיכויים שימות בחטאו ולא ברכושו כי אין לו רכוש כזה  ולכן הוא נחשב "כמת"

ומצורע למה נחשב "כמת" אומר הרמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק י הלכה ו

מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו', אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה, ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה

כלומר מצבו של המצורע הוא כאבל וצריך להגיד שהוא אבל על עצמו כלומר נחשב כמת

וסומא  למה נחשב "כמת "  ולפחות לשיטה כי סומא  פטור מן המצות עשה אבל חייב במצות לא תעשה במאזן הכללי יהיה חסר לו מצות כדי לעמוד על "מאזן חיובי " ולכן הוא נחשב ל"מת"  כי אם אדם שמחויב במצות עשה ולא תעשה נוח לו שלא נברא קל וחומר למי שאין לו מצות עשה ולכן נחשב ל"מת "

וצריך להבין אם הבן הוא הרגל של האב מה עם האישה ובזה נדון בלי נדבר בשיעור הבא