פרשת יתרו למי הבת קשורה ? מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת יתרו למי הבת קשורה ?  מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד  עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

במאמר הקודם הבנו את המושג שהבן זה רגל של אביו ולומדים מהכתוב בבבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

והסברנו שהבן יורש והבת לא יורשת כי היא לא הרגל של אביה ומצד שני הבן מת בחטאו של אביו ולא הבת ורק במקרה של נדרים אשתו של האיש מתה וגם הבנים והבנות והראנו שמי שאין לו בנים נחשב למת זה רק בבנים ולא בבנות ולכן רק האב אומר על הבן ברוך שפטרני מעונשו של זה ולא על הבת ולכן הבן מזכה את אביו ולא הבת ואולי מזה ניתן להבין למה רק הבן אומר קדיש ולא הבת .

ונשאלת השאלה אם הבת לא קשורה לאבא לכאורה גם לא לאימא  אז למי היא כן קשורה ?

ואני רוצה להעמיד את ההבנה שהאישה או מה שנקרא המזל שלה קשור  לבעלה ולא קשור לא לאבא שלה ולא לאימא שלה  כתוב תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני!

ואומר תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א

קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה.

כלומר מכריזים על האישה בן שנולדה ובין שלא נולדה קודם יצירת הזכר כלומר כל בן שנולד מכריזים על בת פלוני לפלוני ורואים מכאן שהאישה הקשר שלה ולכאורה גם המזל שלה קשור לבעלה . ובזמנו כתבתי שהממון הוא גידולי גידולים של  האדם ולכן במקרה של האישה הממון שלה והרכוש שלה בא דרך הבעל ולא דרך האבא או האימא שלה ולכן מכריזים על בת פלוני לפלוני שדה פלוני ומוזכר גם בגמרא אחרת בית פלוני לפלוני כלומר גם הרכוש של האישה הוא דרך הבעל שלה ולא דרך האבא שלה .

אבל תיקנו שהאבא ייתן עד 10 אחוז מנכסיו כנדוניה לבת כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף נב עמוד ב

ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא? הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא בנים בידיה קיימי, אלא בנתיה מי קיימן בידיה? הא קא משמע לן, דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי, כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה. ועד כמה? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עד לעישור נכסי.

כלומר הקשר של הבת לאביה הוא בנדוניה שהוא צריך לתת לבת שלו  וחכמים קבעו את זה בשיעור של 10 אחוז מנכסיו אבל חוץ מזה הקשר שלה והמזל שלה הוא דרך הבעל שלה וכך ניתן להבין את העיקרון מדברי החשוקי חמד כתובות דף עח עמוד א

וגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א העיר על דברי הכף החיים מהמבואר בגמ' בשבת (שם) דבעוון נדרים בניו 'ובנותיו' של אדם מתים, וכמו כן נאמר שם שבעוון שנאת חינם בניו מתים. וצ"ל שכוונת הכף החיים שלבת יש גם מזל מצד בעלה, ואה"נ היא יכולה להיענש בגלל אביו, אך אין הדבר מוכרח, כי יתכן שהמזל של בעלה יגבר.

כלומר אומר הרב חיים קניבסקי שלבת יש גם מזל מצד אבא שלה ומצד בעלה אבל לפי מה שכתבתי במאמר הזה והמאמר הקודם נראה לפרש שעיקר מזלה של האישה בא לה מצד בעלה ורק חלק קטן הוא  מצד האבא שלה . ולראיה בת פטורה בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה כלומר  עיקר המזל שלה בא מצד בעלה ולא מצד האבא שלה ולפי מהלך זה ניתן לפרש באופן מחודש את פרשת בנות צלופחד

במדבר פרק כז

(ג) אָבִינוּ֘ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵ֗דָה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְקֹוָ֖ק בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

ובו נבין את הטענות של בנות צלופחד

1. לא היה בתוך עדת קרח

הטענה שלהם היא שאצל קורח היה הדין כולל את כל רכושם כלומר מידת הדין נגעה בכל הרכוש של עדת קורח ולכן כל הרכוש שלהם נבלע באדמה , אומרות בנות צלופחד :  המקרה של אבינו שונה כלומר מידן הדין לא נוגע לרכושו של אבינו כלומר מידת הדין לא מצריכה את הפגיעה בכל או בחלק מהרכוש של אבא שלנו

 

 

2. כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

כלומר הבן הוא רגל של אבא שלו ולאבא שלנו לא היה בנים כלומר מידת הדין לא יכלה להיות במידת ארך אפים כך שתחול לא רק על האב עצמו אלה גם על הבנים ועל הרכוש שהבנים ירשו ולכן "ההתחשבנות " של הקב"ה הוא רק מול האב . והיות שבחטאו חטא  ולמזל שלנו אין קשר למזל של אבינו לא חל עלינו שום מידת הדין שקשורה לחטא של אבא שלנו כלומר על הרכוש של אבינו שהם הנחלה שלו ולא חל שום מידת הדין והרכוש שלו  "חופשי" (כמו כסף לאחר מס הכנסה ) מן הדין וידוע שחלק מנכסי האב צריכים להינתן לבנות כנדוניה כמו שמופיע בגמרא במסכת כתובות לכן מן הדין אנחנו צריכים לקבל בירושה את רכושו  זנה בטענה של בנות צלופחד ומדוע משה מדוע לא ידע את הדין ?

כתוב בשמות פרק לג

(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנתי את אשר אחן - אף על פי שאינו הגון, - ורחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו הגון. ויאמר לא תוכל לראות את פני,

כלומר לדעה שהקב"ה לא אמר למשה את דרכי הדין שלו משה לא ידע האם הטענה של בנות צלופחד נכונות שבמקרה הזה אין הדין של אבא שלהם חל לחלוטין על בנות צלופחד ולכן פנה לתשובה של הקב"ה. וניתן להגיד שבנות לא נמצאות בתוך הדין פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים ונשים עיקר מזלן בא מהבעל שלהם .

וכן ניתן ללמוד מברכת הטוב והמטיב על לידת בן  אומר השולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכג

ילדה אשתו זכר מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן.

ואומר המשנה ברורה סימן רכג ס"ק ב

(ב) זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת [ג] אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א:

ומדמה המשנה ברורה את הבת למי שרואה את חברו כלומר נראה לומר שהבת היא כאילו לא שייכת לאב ולאם וצריך לומר שכמו שאמרנו שעיקר מזלה בא מבעלה ולא מאבא שלה

ולכן ניתן להבין את ההלכות השונות הקשורות בבנים ובנות באור שונה לאור ההבנה שבן ובת באים מענף שונה וכל אחד מתייחס לדבר שונה הבן לאב והבת לבעל