פרשת יתרו למי הבת קשורה ? מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת יתרו למי הבת קשורה ?  מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד  עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

במאמר הקודם הבנו את המושג שהבן זה רגל של אביו ולומדים מהכתוב בבבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

והסברנו שהבן יורש והבת לא יורשת כי היא לא הרגל של אביה ומצד שני הבן מת בחטאו של אביו ולא הבת ורק במקרה של נדרים אשתו של האיש מתה וגם הבנים והבנות והראנו שמי שאין לו בנים נחשב למת זה רק בבנים ולא בבנות ולכן רק האב אומר על הבן ברוך שפטרני מעונשו של זה ולא על הבת ולכן הבן מזכה את אביו ולא הבת ואולי מזה ניתן להבין למה רק הבן אומר קדיש ולא הבת .

ונשאלת השאלה אם הבת לא קשורה לאבא לכאורה גם לא לאימא  אז למי היא כן קשורה ?

ואני רוצה להעמיד את ההבנה שהאישה או מה שנקרא המזל שלה קשור  לבעלה ולא קשור לא לאבא שלה ולא לאימא שלה  כתוב תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני!

ואומר תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א

קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה.

כלומר מכריזים על האישה בן שנולדה ובין שלא נולדה קודם יצירת הזכר כלומר כל בן שנולד מכריזים על בת פלוני לפלוני ורואים מכאן שהאישה הקשר שלה ולכאורה גם המזל שלה קשור לבעלה . ובזמנו כתבתי שהממון הוא גידולי גידולים של  האדם ולכן במקרה של האישה הממון שלה והרכוש שלה בא דרך הבעל ולא דרך האבא או האימא שלה ולכן מכריזים על בת פלוני לפלוני שדה פלוני ומוזכר גם בגמרא אחרת בית פלוני לפלוני כלומר גם הרכוש של האישה הוא דרך הבעל שלה ולא דרך האבא שלה .

אבל תיקנו שהאבא ייתן עד 10 אחוז מנכסיו כנדוניה לבת כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף נב עמוד ב

ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא? הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא בנים בידיה קיימי, אלא בנתיה מי קיימן בידיה? הא קא משמע לן, דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי, כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה. ועד כמה? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עד לעישור נכסי.

כלומר הקשר של הבת לאביה הוא בנדוניה שהוא צריך לתת לבת שלו  וחכמים קבעו את זה בשיעור של 10 אחוז מנכסיו אבל חוץ מזה הקשר שלה והמזל שלה הוא דרך הבעל שלה וכך ניתן להבין את העיקרון מדברי החשוקי חמד כתובות דף עח עמוד א

וגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א העיר על דברי הכף החיים מהמבואר בגמ' בשבת (שם) דבעוון נדרים בניו 'ובנותיו' של אדם מתים, וכמו כן נאמר שם שבעוון שנאת חינם בניו מתים. וצ"ל שכוונת הכף החיים שלבת יש גם מזל מצד בעלה, ואה"נ היא יכולה להיענש בגלל אביו, אך אין הדבר מוכרח, כי יתכן שהמזל של בעלה יגבר.

כלומר אומר הרב חיים קניבסקי שלבת יש גם מזל מצד אבא שלה ומצד בעלה אבל לפי מה שכתבתי במאמר הזה והמאמר הקודם נראה לפרש שעיקר מזלה של האישה בא לה מצד בעלה ורק חלק קטן הוא  מצד האבא שלה . ולראיה בת פטורה בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה כלומר  עיקר המזל שלה בא מצד בעלה ולא מצד האבא שלה ולפי מהלך זה ניתן לפרש באופן מחודש את פרשת בנות צלופחד

במדבר פרק כז

(ג) אָבִינוּ֘ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵ֗דָה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְקֹוָ֖ק בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

ובו נבין את הטענות של בנות צלופחד

1. לא היה בתוך עדת קרח

הטענה שלהם היא שאצל קורח היה הדין כולל את כל רכושם כלומר מידת הדין נגעה בכל הרכוש של עדת קורח ולכן כל הרכוש שלהם נבלע באדמה , אומרות בנות צלופחד :  המקרה של אבינו שונה כלומר מידן הדין לא נוגע לרכושו של אבינו כלומר מידת הדין לא מצריכה את הפגיעה בכל או בחלק מהרכוש של אבא שלנו

 

 

2. כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

כלומר הבן הוא רגל של אבא שלו ולאבא שלנו לא היה בנים כלומר מידת הדין לא יכלה להיות במידת ארך אפים כך שתחול לא רק על האב עצמו אלה גם על הבנים ועל הרכוש שהבנים ירשו ולכן "ההתחשבנות " של הקב"ה הוא רק מול האב . והיות שבחטאו חטא  ולמזל שלנו אין קשר למזל של אבינו לא חל עלינו שום מידת הדין שקשורה לחטא של אבא שלנו כלומר על הרכוש של אבינו שהם הנחלה שלו ולא חל שום מידת הדין והרכוש שלו  "חופשי" (כמו כסף לאחר מס הכנסה ) מן הדין וידוע שחלק מנכסי האב צריכים להינתן לבנות כנדוניה כמו שמופיע בגמרא במסכת כתובות לכן מן הדין אנחנו צריכים לקבל בירושה את רכושו  זנה בטענה של בנות צלופחד ומדוע משה מדוע לא ידע את הדין ?

כתוב בשמות פרק לג

(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנתי את אשר אחן - אף על פי שאינו הגון, - ורחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו הגון. ויאמר לא תוכל לראות את פני,

כלומר לדעה שהקב"ה לא אמר למשה את דרכי הדין שלו משה לא ידע האם הטענה של בנות צלופחד נכונות שבמקרה הזה אין הדין של אבא שלהם חל לחלוטין על בנות צלופחד ולכן פנה לתשובה של הקב"ה. וניתן להגיד שבנות לא נמצאות בתוך הדין פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים ונשים עיקר מזלן בא מהבעל שלהם .

וכן ניתן ללמוד מברכת הטוב והמטיב על לידת בן  אומר השולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכג

ילדה אשתו זכר מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן.

ואומר המשנה ברורה סימן רכג ס"ק ב

(ב) זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת [ג] אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א:

ומדמה המשנה ברורה את הבת למי שרואה את חברו כלומר נראה לומר שהבת היא כאילו לא שייכת לאב ולאם וצריך לומר שכמו שאמרנו שעיקר מזלה בא מבעלה ולא מאבא שלה

ולכן ניתן להבין את ההלכות השונות הקשורות בבנים ובנות באור שונה לאור ההבנה שבן ובת באים מענף שונה וכל אחד מתייחס לדבר שונה הבן לאב והבת לבעל

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים  ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

האמר בשמות פרק כ  פרשת יתרו

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

בשבוע שעבר בפרשת בשלח ‏י"ב/שבט/תשע"ו כתבתי שהבן נחשב הרגל של אביו והמקור לכך בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

(הרעיון לבדוק את הקשר של הגמרא בעירובין לנושא הנידון היה של הרב הרשלר )

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר הבן חלק מהאב הוא הרגל של האב .

וכדי להבין את ההשלכות של ההבנה הזאת נביא את מה שכתב דף על הדף עירובין דף סג עמוד א

וקשה, כיצד, אם כן, רבי אלעזר עצמו אומר במסכת יבמות (סד, א): "כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה, שנאמר: "וימת נדב ואביהוא... ובנים לא היו להם", והלא לדעתו סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן ולא משום שלא עסקו בפריה ורביה?

תירץ הגרש"ז ברוידא ז"ל, אבות סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן, אך אם הם היו עוסקים בפריה ורביה והיו נולדים להם בנים, הקדוש ברוך הוא היה פוקד את עוונם על בניהם, כפי שנאמר: "פוקד עוון אבות על בנים", והם היו ניצולים ממיתה; ונמצא כי בסופו של דבר הם מתו משום שלא עסקו בפריה ורביה, שכן הקדוש ברוך הוא נאלץ להמיתם בחטאם משום שלא היה לו על מי לפקוד את עוונם.

כלומר הבן הנחשב כרגל של אביו הוא חלק מהדין על האב כלומר הקב"ה כאשר רוצה לדון את האב יכול להעניש את האב או את הבן  או את שניהם ולא רק את הבן הוא מעניש אלה גם את בן של הבן

כמו שנאמר בשמות פרק כ

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

ואומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק ה

פקד עון אבות על בנים יכול על יוצאי ירך בלבד ת"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא להן בלבד מנין לשלשה וארבעה דורות ת"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי.

כלומר הקב"ה "מתחשבן" עם האדם לא רק מולו אלה גם בני בנים אפילו דור רביעי ומדברי  הגרש"ז ברוידא ז"ל ניתן להבין שזה חלק מהחסד של הקב"ה וחלק מארך האפים של הקב"ה  שלא מעניש את כל הדין על האדם אלה מחלק אותו לאורך זמן על בניו של האדם ולכן הדין על כל אחד ואחד יותר קטן .

ועוד הבנה בדרכי הדין של הקב"ה  אומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

כלומר חלק מהדין על האדם הוא דרך רכושו כלומר "העונש " על האדם מתחלק עליו על בניו ועל רכושו וכך מקטין את העונש בגופו של האדם  ואם כך זה מסתדר עם ההבנה שהבן הוא רגלו של האדם וזה נלמד מהדין של ירושה כלומר רכוש . הבן יורש את אביו גם את רכושו אבל גם "את עונותיו " ודרך השרשרת הזאת הקב"ה נפרע מן האדם . עד כאן למדנו על הבן אבל מה עם הבת ? האם הדין שלה הוא כמו הבן ? דבר אחד ברור שמדין תורה הבן יורש והבת לא יורשת במקום שיש בנים ומכאן לכאורה ניתן להגיד שדין הבת שונה מן הבן . הבן הוא הרגל של האב אבל הבת לא לדבר זה צריך הוכחה . בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד ב

תניא, רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. איזה הן מעשה ידיו של אדם - הוי אומר: בניו ובנותיו של אדם.

וצריך לשאול למה רבי צריך להגיד שבנדרים גם בניו ובנותיו של האדם מתים הרי אנחנו לומדים את זה מהתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן

כלומר לומדים מהפסוק פוקד עון על הנים ואם כן חייבים לומר שפוקד עון על בנים זה רק בנים ולא בנות כמו שכתוב במסכת סנהדרין אבל כאן במסכת שבת החידוש הוא שבעון נדרים גם בנים וגם בנות מתים בגין עון האב ואם כך הבן הוא הרגל של אביו אבל הבת לא והבת חוץ מעון נדרים לא מקבלת עונש בגלל האב . ויש עוד הוכחה מתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

אריב"ל: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי

והאם הכוונה בנים ולא בנות או בנים ובנות ? כתוב בבראשית פרק ל פסוק א

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק א

(א) ותקנא רחל באחתה - קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:

מדברי הרד"ק מבואר שמדובר בבנים ולא בנות כי רחל ראתה את הבנים של לאה את ההבנה שיהיו 12 שבטים כלומר בנים ולכן כל רצונה היה בבנים ולא בבנות .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים,

אם באמת מדובר בבנים ולא בנות אז למה האדם נחשב כ"מת" אם אין לו בנים ? אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,

כלומר האדם נכנס לעולם במצב כמעט בלתי אפשרי כי קשה לאדם לעמוד בכל מצות העשה והלא תעשה של התורה ולהגיע למאזן חיובי ולכן אדם שיש לו בנים העונש מתחלק על כולם עליו על בנו ובן בנו ועל הרכוש שלו ועל רכושו של בנו שירש ממנו וכן הלאה אבל אדם שאין לו בנים הקב"ה צריך רק "להתחשבן איתו ורק איתו  " ואם הוא רק יכול להתחשבן איתו הוא נחשב כמת כי אין לו סיכוי גדול לשרוד כמו שפירש הגרש"ז ברוידא ז"ל על נדב ואביהו .

וצריך להגיד שאותו החשבון על אדם שהוא עני שנחשב ל"מת" כי אין לו רכוש שהקב"ה יכול "להתחשבן איתו " ולכן גדול  הסיכויים שימות בחטאו ולא ברכושו כי אין לו רכוש כזה  ולכן הוא נחשב "כמת"

ומצורע למה נחשב "כמת" אומר הרמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק י הלכה ו

מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו', אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה, ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה

כלומר מצבו של המצורע הוא כאבל וצריך להגיד שהוא אבל על עצמו כלומר נחשב כמת

וסומא  למה נחשב "כמת "  ולפחות לשיטה כי סומא  פטור מן המצות עשה אבל חייב במצות לא תעשה במאזן הכללי יהיה חסר לו מצות כדי לעמוד על "מאזן חיובי " ולכן הוא נחשב ל"מת"  כי אם אדם שמחויב במצות עשה ולא תעשה נוח לו שלא נברא קל וחומר למי שאין לו מצות עשה ולכן נחשב ל"מת "

וצריך להבין אם הבן הוא הרגל של האב מה עם האישה ובזה נדון בלי נדבר בשיעור הבא

פרשת בשלח מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בשלח  מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ?  ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

יש כאן 4  תנאים

1. אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אלהיך

2. וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה

3. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו

4. וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו

והתוצאה :

כל המחלה אשם שמתי במצרים לא אשים עליך כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ

אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע :

הבנת שמע תשמע כלומר שתרצה לשמוע אז הקב"ה ישמיע לך את הכול אבל אתה צריך לרצות לשמוע כמו שאומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט):

ואם לא תרצה לשמוע אז שכח תשכח כלומר תשכח את כל המצות שאתה יודע כלומר דבר ראשון זה הרצון של האדם לרצות ולהבין והרצון הזה הוא העיקרון הראשון

וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה  :

אומר האבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק טו

והישר בעיניו - הוא שנטע בלב

ולי נראה להבין את האבן עזרא שאדם רוצה להיות ישר הוא צריך להתבונן בעיניו והכונה להסתכל לתוך הלב מה שהקב"ה  נטע בתוך הלב וכך מתפרש העניין אתה צריך להסתכל לעניו לא לעינים שלך אלה לעיניים שהקב"ה נתן לך להסתכל לתוך הלב ולהבין את מה שנמצא בתוכך לא מה שאתה רוצה אתה צריך לראות מה הקדוש הקב"ה רוצה ממך וזה מה שנקרא יראת שמים מלשון לראות מה שבשמים אבל השמים נמצאים בתוכך וכך כתוב בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 32

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' (שם כ"ה ח'). בשעה שאמר הב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הב"ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים,

וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו  :

אומר תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק א

מ"ט דרבי יוסי [שמות טו כו] והאזנת למצותיו וגו' שמע לאזניך מה שפיך מדבר

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

והאזנת למצותיו אלו הלכות,

כלומר התוצאה של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב כלומר יראת השמים נותנות לאדם להשמיע את ההלכות ולהשמיע לעצמו את ההלכות כלומר את התורה כלומר להבין את התורה ולהשמיע את התורה דרך פיו ולשמוע את התורה לאחר התהליך של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב

וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו  :

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושמרת כל חקיו, אלו החקים שאין טעמם נגלה לכל.

כלומר יש חלקים של התורה שלא מועיל הרצון לשמוע ויראת השמים כדי להשמיע את ההלכות ולהאזין להם כלומר להבין אותם והם אותם חוקים שכל אחד לפי דרגתו יכול לא להבין והרצון לשמוע והתבוננות פנימה לא תעזור והם אותם חוקים שאין טעמם נגלה לכל

ואחר 4 השלבים הללו שאדם מקים הוא בבחינת קבלת התורה כמו מתן תורה ואז אותו האדם נמצא בדרגת קבלת התורה . כלומר מצד אחד יש את מצרים וכמו שכתבתי בעבר 10 המכות הביאו את מצרים לנקודה של תוהו ובהו כלומר לנקודת התחלת הבריאה ומהצד השני נמצא מתן תורה

צד אחד זה הצד של תוהו והצד השני מתן תורה זה המצב של שלמות כמו שאומר רש"י שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) וכל העם ראים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):

ולכאורה כל אחד נמצא בן שני הקצוות הללו בן מצב של מתן תורה ואז אין שום מחלה שהיית במצרים כלומר במצב של מתן תורה אין מחלה שיכולה להתקיים ובמצב של מצרים כל המחלות מתקיימות כי זה מצב של תוהו ובהו זה מצב של חוסר קיום .

ולכן כאשר נמצאים באחד הנקודןת באמצע אין אפשרות שאין מחלה ואז הפתרון אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ  כלומר רפואה צריכים בכל מצב בן מצרים למתן תורה . במצב של מיצרים אין יכולת ריפוי כי זה מצב של חמישים שערי טומאה . במצב של מתן תורה אין צורך בריפוי כי אז כל המחלות הם במצב של לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ  אבל בכל מצב בן שני הנקודות זה מצב שיש מחלות ואז צריך את אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ 

וכך מפורש בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.

וזה מלמד אותנו על הדרך של כל אחד להגיע למצב של מתן תורה כי כל אחד יש לו את הדרך להגיע למצב הזה כמו שכותב המדרש על משמעות ושכנתי בתוכם 

פרשת בשלח למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בשלח  למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכה

 י"א מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).

ואומר המגן אברהם סימן רכה ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) מעונשו של זה - פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש:

כלומר יש לנו שני דעות שהמגן אברהם קורא להם הפוכות האחד שהאבא נענש עד עכשיו על מעשי בנו ולכן האבא שנפטר  מהעונש של הבן כאשר הוא מגיע לגיל 13 כאשר מעכשיו מה שיעשה הבן יהיה לזכותו ולרעתו של הבן ולא לרעתו של האב ודעה שנייה שהבן נענש בגלל האב וכתוצאה מכך האב נענש כמו שאומר מחצית השקל אורח חיים סימן רכה ס"ק ה

(ה) מעונשו כו'. ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. ולפי זה צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, על פי מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו':

המקור להלכה זו היא בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג

י [כה, כז] ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה

וצריך הסבר על המדרש וכיצד הוא נוגע להלכה של הברכה ברוך שפטרני מעונשו של זה . המדרש מדבר על שני צמחים שגדלים אחד בתוך השני ולכאורה משקים אותם באותו המים אבל צמח אחד גודל עצבונית כלומר קוץ והאחד גודל הדס והוא משוה את זה לשני ילדים כמו יעקוב ועשיו שניהם יצאו מאותו הבטן וחונכו על ידי אותם הורים יצחק ורבקה אבל האחד יצא עשיו כלומר קוץ והאחד יצא הדס כלומר יעקוב והמסקנה של המדרש ולכן צריך האדם להיטפל כלומר ללמד את בנו תורה עד גיל 13 ולאחר מכן להגיד ברוך שפטרני מעונשו של זה . וצריך להבין מה המשמעות של המדרש האם זה שאני ילמד אותו תורה ישנה את מצבם של הבנים ? האם עשיו יכול לצאת כמו יעקב אם היה אביו מלמד אותו מה שצריך או שמראש עשיו היה קוץ ויעקב היה הדס וכל הלימוד שהאבא לימד אותו לא היה משנה את מצבו ?

וכדי להבין את עניין הבן והאב

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר חלק מהאב כמו שאומר הגור אריה שמות פרק כ

דע כי זה דבר נפלא, כי הבן הוא ענף האב, כמו שהענף הוא חלק מן השורש היוצא ממנו, ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו - הרי הוא נחשב חלק אחד מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה, ולא שייך בזה "איש בחטאו יומת", כיון דהוא חלק האב, כמו שהענף הוא חלק השורש, ויוצא ונמשך הימנו הבן.

כתוב בדברים פרק כד

(טז) לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

כלומר שכתוב פוקד עון על בנים זה רק שהבן אוחז במעשי אביו . כלומר הדין הזה שהבן נענש על מעשי אביו מוסבר שהבן הוא חלק מהאב כמו שכתבנו שהבן הוא הרגל של אביו ואז מובן שעד גיל 13 שהבן לא נחשב לבוגר הוא תמיד הרגל של אביו ומגיל 13 הבן נחשב לבוגר בזכות עצמו ולכן כל מעשה שהוא עושה נחשב למעשה של הבן אבל במעשה שהבן עושה כמעשה אביו שלמד ממנו עד גיל 13 הוא נחשב לרגל של אביו ולכאורה הבן יכול לקבל עונש על מעשה אביו גם אם הוא מעל גיל 13 אם הוא ממשיך את מעשה אביו

וכאן צריך לראות את כל התמונה המורכבת של יחסי הגומלין בן הבן לאב נראה קודם את החלק של הבן :

1. הבן נחשב עד גיל 13 לרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש על מעשי אביו

2. כל המעשים של הבן מעל גיל 13 שהם זהים למעשה האב ומה שלמד ממנו עד גיל 13 לגבי המעשים הללו הבן נחשב עדיין כרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש בגלל מעשי האב כי לכאורה למעשים אלו הוא עדין נחשב גם אחרי 13 לחלק מן האב

3. אם הבן משנה ממעשי האב לאחר גיל 13 הוא מתנתק מן האב וזה נחשב כמעשה הבן ועל דברים אלו הוא נחשב עצמאי או מנותק מן האב

4. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כאילו האב עשה אותם ולכן האב נענש על מעשה הבן גם אם לא למד אותם מהאב

בו נראה עכשיו את הצד של האב

1. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כמו מעשה האב כי הבן הוא רגל של אביו ולכן האב יכול להיענש על מעשה הבן כי הוא חלק ממנו גם על מעשים שלא למד מהאב

2. מה שנענש הבן על מעשי אביו ניכנס לחובתו של האב כי הוא גרם לבן במעשיו להיענש ואפשר להגיד שזה כאילו הכה את עצמו

כמו שאומר הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' +דברים כ"ה ג'+ לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.

3. אפשר אולי להגיד שמה שהבן נענש על מעשי האב גם לאחר גיל 13 כאשר הבן אוחז במעשי אביו למעשה זה הבן נחשב כרגל של אביו אבל כל זה מדובר למעשיו של הבן שהבן למד אותם עד גיל 13 והמשיך לעשות אותם אחרי גיל 13 אבל מעשים שלמד אותם הבן אחרי גיל 13 מהאב לא נחשבים לרגל של האב . כמו כן מעשים שלא למד מהאב והמשיך אותם אחרי גיל 13 אינם נחשבים כחלק ממעשי האב

ולאחר כל ההבנה של היחסים בן האב לבן ניתן להבין את הפתרון של רבי אלעזר . אדם  צריך  להיטפל בבנו כלומר ללמד אותו תורה כלומר אדם שמלמד את בנו תורה והוא עושה השתדלות לקיים את התורה בעצמו הוא מקטין את הסיכוי שבנו ייענש על מעשיו  ואז ייענש על גרימת העונש לבנו , הוא מקטין את הסיכוי שהבן שלו יעשה עברות וזה יחשב  לרעתו כאילו הוא עשה את זה כי הבן הוא רגלו וגם יקטין את הסיכוי שבנו לאחר גיל 13 ימשיך את מעשיו שלימד אותו עד גיל 13 ולמעשים אלו יחשב כאילו הוא רגלו  ולכן הבן ייענש גם לאחר גיל 13 וגם הוא עצמו ייענש על זה . על אף ההשתדלות של האב יכול לצאת לו בן כמו עשיו ועד גיל 13 גם אם עשה את כל ההשתדלות מעשיו של הבן נזקפים לרעצו כי הבן הוא רגלו אבל לאחר גיל 13 מה שלא אשמת האב יש ניתוק מוחלט בן מעשה הבן למעשה האב .

ולכן לדעתי ניתן להגיד שאולי הברוך שפטרני מעונשו של זה הולך גם על זה וגם על זה כלומר על הדעה הראשונה שמגיל 13 מעשי הבן לא מחייבים יותר את האבא ועל הדעה השנייה שהבן לא ייענש יותר בגלל מעשי האב חוץ מאותם מעשים שהבן אוחז במעשי אביו אבל מגיל 13 מה שילמד הבן ממעשי האב לא יגרמו מעשי האב לעונש הבן

ולכן ניתן להגיד שזה לא דעות הפוכות אלה דעות משלימות

ומתוך זה ניתן להבין את הכלל של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד א

ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא

כלומר הבן מזכה את האב והאב לא מזכה את הבן שמדובר בבנים גדולים  

שהבן שנחשב לרגל של אביו נחשב לרגל של אביו לכל דבר שהאב לימד אותו והבן ממשיך לעשות את מה שהאב לימד אותו גם אחרי גיל 13 לכל המעשים הללו הבן נחשב כרגל של אביו וכאילו האב עצמו עשה אותם כמו שזה נחשב לחטאים קל וחומר למצוות ולכן הבן מזכה את אביו אבל מעשי האב לא יכולים לזכות את הרגל כי זה היחס בן הבן לאב .

 

 

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות - מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר: כחצות, אלמא מספקא ליה - ודוד הוה ידע? - דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

פרוש העניין שמשה לא ידע בדיוק מתי חצות ולכן אמר כחצות אבל היה קשה לגמרא איך משה רבנו הנביא הגדול מכולם לא יודע מתי זה בדיוק חצות ודויד המלך לכאורה יודע מתי זה חצות ותירוץ הגמרא שדויד המלך היה לו סימן והיה זה הכינור שהיה מנגן בדיוק החל מחצות .

אבל עדיין קשה למה לדויד היה סימן ולמשה לא היה סימן ולכאורה חוזרת  השאלה איך זה שמשה הנביא הגדול מכולם לא היה לו סימן על תחילת חצות ולדויד המלך היה סימן להתחלת חצות ? 

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? - לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר כחצות? - משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

כלומר הגמרא בברכות מיישבת את הקושיה שמשה ידע וגם דויד ידע . אבל עדיין קשה כי משה לא ידע ברמת ודאות גבוהה כי חשש שאולי זה לא יתקיים

ואני רוצה לנסות לתת הסבר אחר

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צב עמוד ב

ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא,

אומר הזוהר הקדוש שמלכותו של דויד היית תלויה בשירה של דויד בחצות הלילה וצריך להגיד שהשירה זה עסק התורה ולכן דויד ידע בדיוק מתי חצות . ולכאורה צריך להגיד שיש הבדל בן משה לדויד . מכת בכורות היית לפני מתן תורה היית בדיוק בזמן שלפי מה שכתבתי בעבר מכת בכורות הייתה  המכה העשירית שבו העולם חזר למצב של תוהו ובהו כלומר החזרת העולם למצב הראשוני שלו ואז מתחיל בנית העולם מחדש בשיתוף  עם ישראל . התחלת בנית העולם החדש בשיתוף עם ישראל התחיל בתחילת בספירת  העומר כלומר היום של ליל השימורים הוא יום שלא נמצא לא כאן ולא כאן כלומר לא בעולם הישן שהגיע לתוהו ובהו ולא לעולם החדש ולכן זה יום שהוא שייך רק לקב"ה ולא שייך לדעת בו מתי זה חצות וכתבתי בעבר שמשה לא מוזכר בהגדה של פסח כי היום הזה הוא יום שלא שייך בבני אדם

(ראה מאמר פסח  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה )  ולכן משה לא ידע את זמן חצות של ליל השימורים ולכן אמר "כחצות " ,ולכן אברהם כן ידע מתי זה חצות בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב

(טו) [ויחלק עליהם לילה] וגו' ר' בנימן בן יפת מש' ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו, ורבנין אמ' יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם פעל עימי בחצות אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה, ואימתי במצרים שנ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), אמר ר' תנחומא אית דמפקין לישנא אחרינא אמר הקדוש ברוך הוא אביהם יצא בחצות אף אני יוצא עם בניו בחצות לילה שנ' כה אמר י"י כחצות הלילה וגו' (שם /שמות/ יא ד).

וכן ניתן להבין על בועז שידע מתי זה חצות הלילה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ג

(ח) ויהי בחצי הלילה. גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה, שנאמר (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בועז:

 

וכך ניתן להבין במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

 

יב ויבא אלהים אל בלעם לילה זש"ה (שמות יב) ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם /בראשית/ כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וכתיב (שם /שמות/ יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וכן כולם

אבל לא ברור שבאמת כולם ידעו חוץ מדויד עצמו שכתוב שידע ואפילו על ידי סימן כי בשאר ניתן להבין שידעו וניתן להבין שלא ידעו ועל הצד שהשאר לא ידעו אולי ניתן להסביר שבאמת רק דויד ידע כי זה היה קשור למלכותו של דויד ודויד היה אחד משניים  שהקב"ה גילה להם שמקומם בקץ הימין כלומר את הקץ לאחרית הימים , ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

ואולי גילוי זה של הקב"ה את מקומו של דויד קשור למלכותו של דויד עד קץ הימין וגם דניאל שהקב"ה

גילה לו את קיצו בדניאל פרק יב קשור לשבט יהודה כלומר לשבט המלוכה

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:  

ולכן גם הגילוי לדניאל אולי  קשור למלוכה של דויד עד קץ הימין ולפי זה רק דויד ידע מתי זה חצות כי זה היה קשור במלכותו של דויד עד קץ הימין שזה זמן שלמותו של העולם כלומר אחרית הימים

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי" לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי"   לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בפרשת וארא כתבתי שאדבר על הפילוסופיה של פרעה כפי שבאה לביטוי כאשר משה הפך את המטה לתנין והדמיון לפילוסופיה המודרנית

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

והמשמעות של האמירה של פרעה זה הכחשה של הקב"ה לחלוטין (חס וחלילה)  כי אם אני בראתי את עצמי אז הקב"ה לא קיים ולכן מצרים נחשבת לחמישים שערי טומאה שזה המקום שלא ניתן לצאת ממנו ואומר האור החיים דברים פרק לב

(י) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז"ל (פסחים קי"ט א) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה,

ולמה לא ניתן לצאת ממנו?  וצריך להגיד שזה  תלוי בצורת הדין שקים בעולם יש דין של העולם הזה ויש דין של העולם הבא ואם אתה נכנס לשער החמישים של הטומאה אתה נכנס למקום של דראון עולם דניאל פרק יב

(ב) וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם: ס

שהוא גיהינום לעולם  כמו שכתוב פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד - שובה

אלה לחיי עולם (דניאל יב: ב), א"ר אילו הצדיקים גמורים. ואלה לחרפות לדראון עולם (שם /דניאל י"ב/), אילו רשעים גמורים

(ראה מה שכתבתי בפרשת וילך ‏ה'/תשרי/תשע"ו  )

כלומר גם בעולם הזה יש כאלו שדינם יכול להיחתם  לעולם הבא גם לפני יום הדין הגדול וצריך לברר אם האפשרות הזאת קיימת גם לאחר מתן תורה לאחר שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל ואת יכולת החזרה בתשובה ויום הכיפורים ואולי דין זה חל גם לאחר מתן תורה על אלו שלא קיבלו על עצמם את התורה .

ועשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וכאן הפילוסופיה של הליברליזם כמו הפילוסופיה של פרעה נמצאת בקושיה עצומה

כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם

ההיגיון והסברה הפשוטה מחייבת שהקב"ה יהיה רק אחד כי הקב"ה מתוך ההבנה שהוא אין סופי ואין לו שום הגבלה חייב להיות אחד ולא יכול להיות עוד קב"ה כי שני אין סוף לא יכולים להיות בבת אחד כי אז יש הגבלה של הקב"ה האחד על השני כי אז נקשה  האם קב"ה הראשון יכול על קב"ה השני ? ולכן הקב"ה במהותו הוא אין סופי אחד ויחיד וללא כל הגבלה . אז איך פרעה מסתדר עם עוד תנינים ? כלומר עם עוד מספר של קב"ה בעולם ? ברור שזה לא מסתדר ואין לזה קיום ולכן בנקודה כזו פרעה  היה צריך להגיד משה אמת ותורתו אמת . וזה המשמעות של בליעת המטה של אהרון את כל התנינים כי באמת אין לזה כל קיום והגיון ולכן כתוב בהמשך שכל הסיבה שפרעה לא אמר משה אמת ותורתו אמת כי ויחזק לב פרעה כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

ואיך הפילוסופיה המודרנית מסתדרת עם חוסר ההיגיון שבפילוסופיה שלה . האמת שהיא לא מסתדרת אבל מנסה להקטין את האבסורד שבפילוסופיה הזאת . אם אני בראתי את עצמי ויש לי "אוטונומיה טבעית"  איך אני מסתדר עם עוד הרבה "תנינים" כלומר עוד הרבה "קב"ה" שהם בדיוק כמוני שבראו את עצמם ?  וכאן נכנס לפעולה מושג השוויון

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם (שוויון בזכויות, שוויון כלכלי, שוויון הזדמנויות ועוד). במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם (ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר ועוד). כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב‏

כלומר הפילוסופיה המודרנית לא מחפשת מקור למושג שוויון אלה מניחה שזה האידיאל ולמה היא לקחה את השוויון כאידיאל ? כי היא מבינה שאם צריך להסביר למה אם אני קב"ה שבראתי את עצמי יותר טוב מהקב"ה השני שברא את עצמו אני צריך להביא ראיות והסברים וזה כמובן לא בנמצא ולכן הם הולכים לשוויון כי יותר "קל " למכור שוויון ללא הסבר כי "זה טבעי" מאשר להתחיל להסביר למה אני "קב"ה"  יותר טוב מהשני .  ולכן עקרון "השוויון הטבעי" נהפך למושג ואידיאל של הפילוסופיה המודרנית 

כדי להבין טיפה בים של האבסורד  בגישה הזאת ראינו את מה שכותבים "הרופאים לזכויות אדם"  :

 בחודשים האחרונים אנו עדים לוויכוח סביב מתן קדימות בטיפול רפואי, לאחר ארועי דקירה ותקיפת אזרחים אשר גם התוקף נפצע במהלכם. בעוד כללי האתיקה הרפואית והוראות החוק ההומניטארי הבינלאומי אוסרים תיעדוף וקדימות בטיפול מלבד על פי הצורך הרפואי, סתר אותם נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית כשציין כי ש"במקרים של אלימות אנושית שגורמת לנפגעים גם בקרב מחוללי האלימות הזאת (האויב), ...צריך לחול העיקרון 'עניי עירך קודמים  פנייתנו להר"י הדגשנו כי אין זה תפקידם של צוותי רפואה להיות החוקרים, השופטים והמוציאים לפועל

כלומר כולם שווים מחבלים ונפגעים ואנחנו לא יכולים להיות שופטים ולכן חייבים  לתת טיפול רפואי למחבל במצב אנוש ונניח לפצוע קשה שנפצע מהמחבל והפצוע  יכול למות כתוצאה מאי טיפול מידי כי אנחנו לא "שופטים וחוקרים"  

וכאשר פילוסופיה שאין לה לא בסיס לא הגיון ולא קיום עומדת מול המציאות אז כתוב שמות פרק יד

 

(כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְקֹוָ֔ק נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ

אומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נ עמוד א

רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות, בכבדות מהו, אלא מכאן אוליפנא דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש מדברין ליה, בפרעה כתיב (שמות ט) ויכבד לב פרעה, בההוא מלה דבר ליה קודשא בריך הוא בכבדות ממש, אמר ליה קודשא בריך הוא רשע את אוקיר לבך, אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות

אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה מוביל את האדם לפי מה שהוא מוביל את עצמו ופרעה בפילוסופיה המוטעית שלו הביא את עצמו לאובדנו באותו הים שבו הוא רצה לאבד את עם ישראל ואם נסתכל על העולם נראה שהפילוסופיה המוטעית שלו מביא אותו לסופו ראה את הקומוניזם במאה האחרונה והיום את הליברליזם  המערבי  

 

פרשת וארא מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת וארא   מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שמות פרק ז

(ט) כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־ פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:

ובשמות פרק ד

(ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְקֹוָ֖ק מזה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:

(ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:

אצל פרעה המטה הפך לתנין ואצל משה לנחש האם תנין ונחש זה אותו הדבר ?

הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת וארא פרק ז

מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הוא תנין הוא נחש שאמר לו הקדוש ברוך הוא בסנה, לפי שנקרא פרעה תנין, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג), לפיכך נהפך המטה לפניו לתנין: סימן לו כשם שהמטה הזה בלע שאר המטות, כך הוא עתיד ליבלע בתוך הים:

לפי הפסיקתא זוטרתא נחש ותנין זה אותו הדבר וכך מפרש רש"י שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ט

לתנין - נחש:

אבל האברבנאל שמות פרק ז חולק

השאלה הה' באמרו יהי לתנין כי הנה למעלה במראת הסנה נאמר שיהיה לנחש ולא פירש יפה שכתב שיהיה הנחש תנין כי אין הנחש תנין ולא התנין נחש.

וצריך להבין את ההבדל בן נחש לתנין ורבנו בחיי שמות פרק ז כותב

ואם אתה אומר והלא במשה נאמר הלשון הזה "ויהי לתנין" ולא אמר ויהי תנין, יש לפרש כי זה של משה שאמר "ויהי לתנין" הוא הויה אמתית, הוא לשון (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה", האמור במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא שהוא הויה אמתית, אבל "ויהיו לתנינים" האמור בחרטומים דמיון והויה מזויפת, ומפני שהלשון בשניהם אחד ויהי לתנין "ויהיו לתנינים", כדי שלא תבין שענין משה דומה לשל החרטומים לכך הוצרך לסמוך לו מיד: "ויבלע מטה אהרן את מטותם",

רבנו בחיי משתמש בלשון של התורה לעשות הבחנה בן הנחש של משה לבן התנינים של חרטומי מצרים

והתולדות יצחק שמות פרק ו  כותב

 והמטה לא היה לו צורת תנין אלא צורת עץ והקב"ה נתן בו צורת תנין, אבל החרטומים לא עשו צורת תנין במטה שלא היה אלא אחיזת עינים,

ואני רוצה להביא רעיון להסביר למה המטה נהפך לתנין

אומר בעל הטורים שמות פרק ז

ולמה לתנין, לפי שפרעה אמר על עצמו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג) (שמו"ר ט ד). ורמז לו כשם שזה הוא תנין וחזר להיות עץ יבש, כך יחזור פרעה להיות עפר רמה ותולעה (יל"ש ח"א רמז קפא):

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

וכותב המלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

 וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים: 

 מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

וכאן יש לנו התמודדות של הפילוסופיה של פרעה כנגד המציאות . פרעה אומר אני עשיתי את עצמי ופרעה זה התנין ואם הוא עשה את עצמו ואת היאור כמו שכתב  המלבי"ם  הרי החרטומים כל אחד זרק את המטה שלו שנהפך לתנין אם כן יש כאן סתירה מהותית לתפיסה של פרעה ,לכאורה לא יכול להיות מספר תנינים אלה רק תנין אחד וזה פרעה  כי פרעה ברא את עצמו ואת היאור , ויותר מכך בא  התנין שיצא מהמטה של אהרון ובולע את התנינים שיצאו מהמטות של החרטומים ואם כן זה קריסה סופית של הפילוסופיה של פרעה שטוען שהוא ברא את עצמו ואם כן כיצד תנין אחר בולע אותם ?   לכאורה בנקודה הזאת היה צריך להסתיים המשא ומתן של משה ואהרון עם פרעה בניצחון מוחלט של משה ואהרון אבל כאן מגיעה הנקודה של הכבדה על לבו של פרעה . הקב"ה אמר בשמות פרק ז

(ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ומיד לאחר המעשה עם התנינים אומרת התורה בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

כלומר זה הנקודה בה יש להבין שהראיה של פרעה והבנת המציאות שלו הצטמצמה כדי שהתהליך של מכות מצרים יוכל להתבצע שכפי שכתבתי מספר פעמים שזה החזרת העולם למצב של תוהו ובהו כמו בתחילת הבריאה וזאת כדי לברוא את העולם מחדש ביציאת מצרים עם קבלת התנאי על ידי עם ישראל של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . אפשר אולי לדמות את זה לכיבוי מחשב כאשר כל התוכנות פועלות עד אותו רגע שבו אתה נותן פקודת כיבוי ואז כל התוכנות נסגרות אחת אחרי השנייה כאשר לפעמים צריך ללחוץ על שמירת נתונים באחד התוכנות כלומר הנקודה הזאת של בליעת התנינים הוא הרגע בו התקבלה פקודת כיבוי של העולם כאשר סיום הכיבוי וההדלקה מחדש זה הרגע של יציאת מצרים בחצות היום .

ומה המהות של הנחש ? הנחש הוא בריאה של הקב"ה כחלק מסוד הצמצום של העולם יש לו תפקיד בעולם שלעולם לא יסתיים אבל התנין של פרעה זה רק "להטוט " לא באמת דבר אמיתי זה דמיון וניסיון לצייר עולם שיתאים לך ולשאיפות הדמיוניות שלך ולא עולם אמיתי שבו יש לך תפקיד שמי שברא את העולם נתן לך

והסיפור הזה של התנין שבולע את התנינים , והפילוסופיה של פרעה שאומר אני בראתי את עצמי נותן לנו הבנה על ההתמודדות היום של ההשקפה היהודית מול הפילוסופיה המודרנית שמנסה כמו פרעה לטעון אני בראתי את עצמי אבל בלי נדר נרחיב בהמשך על הנושא

 

פרשת וארא מה הקשר של נבואת דניאל לפורים ? למה בפורים יכלה לבא הגאולה ? למה לא היית גאולה בפורים ? מה התפקיד של שתית היין בפורים ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת וארא   מה הקשר של נבואת דניאל לפורים ? למה בפורים יכלה לבא הגאולה ? למה לא היית גאולה בפורים ? מה התפקיד של שתית היין בפורים ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שבוע שכבר בפרשת  שמות דיברתי על הנבואה של דניאל והדמיון של המספרים למהלך של 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה

כתוב דניאל פרק יב

 (יא) וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:

(יב) אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:

ויצא לנו ש 3000 הלכות נשכחו בימי אבלו של משה וזאת כתוצאה של מחיקת 3000 החוטאים בחטא העגל מהספר של הקב"ה שיצר חסרון  בתורה .  עתניאל בן קנז החזיר 1700 הלכות נשאר 1300 הלכות למצב שהיה במעמד הר סיני . באחרית הימים יחזרו 1290 הלכות שזה 10 פחות מהנדרש אבל אז יגיע המשיח ויהיה הסתר של 45 יום ועד שיחזרו עוד 10  הלכות ותוספת של 71 . כלומר נחזור למצב באחרית הימים שבו יחזרו 3000  הלכות +  35    ( 1700 +1335 מנבואת דניאל )  אבל בצרוף 36 שהם ל"ו צדיקים יהיה לנו סה"כ 3000    + 71    . ודיברתי על זה שבעצם נגיע למצב שלפני חטא האדם הראשון כמו שהיה במעמד הר סיני וזה לכאורה מצב של "גן "   אבל ה 71 הלכות נוספות יעבירו אותנו למצב של "עדן " שזה מצב שעין לא ראתה כלומר גם האדם הראשון לא היה ב "עדן "  ואם לא היה חוטא ועושה את תפקידו העולם היה מגיע למצב של שלמות שיש לו שני משמעויות   האחד "יין המשומר "  והשני זה "עדן " כמו שאומר  התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כאשר סיימתי את אמירת השיעור על הנושא הזה בפרשת "וארא " פנתה אלי גברת אסתר מעזרת נשים ואמרה דבר מדהים  ההפרש בן "גן"  ל "עדן "  זה בדיוק 71  לקח לי דקה או שנים להבין את החשבון ואכן זה בדיוק 71  ואכן ההפרש הזה נותן חיזוק משמעותי לכל המהלך שהבאתי אפילו שזה נראה בהתחלה מהלך מאוד מאוד מחודש . בסיום המאמר אמרתי שננסה להבין מהמהלך הזה את הקשר לפורים ואכן ממבט ראשון יש לנו קשר חזק לפורים וזה יין

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א

יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים.

יש לנו קשר ישיר בן יין לבין סנהדרין כלומר בן יין שהוא 70 לבן סוד שהוא בעצם סנהדרין . היין המשומר שעין לא ראתה שהוא 70 ששקול לסנהדרין זה הדרך להגיע ל "עדן "  אבל כדי להגיע לעדן צריך לכאורה שני תנאים גם סנהדרין אבל צריך עוד 1 כדי שנוכל להגיע ל 71 . וזה נראה לי תפקידו של משה שהוא שקול כנגד כולם כנגד כל בני ישראל וכך מפורש במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה א

ד"א אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה: משה ובני ישראל משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה

יש לנו את התפקיד של משה ששקול כנגד כולם והוא משלים ל 71 וגם אנחנו רואים קשר  לתחית המתים כמו שרציתי להראות בכל המהלך .

ובעצם אם  עם ישראל לא היה חוטא בחטא העגל העולם היה מגיע לשלמותו כלומר מגיע למצב של "עדן"

וכך מובן בשמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב את תפקידו של משה באחרית הימים

ור"ל אמר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך - במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר: לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר (הושע ב).

וכתוב במדרש תנאים לדברים פרק לג

(כט). אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

גם כאן אנחנו רואים את תפקידו של משה לעתיד לבא שהוא ראה בכוח הנבואה שלו שהיא בדרגת אספקלריה המאירה את העתיד לבא  ומשה  במשקל שלו כנגד כל ישראל ישלים את ה 71 שזה הדרגה של השלמות של העולם לעתיד לבא .

וכאן מגיע ההקשר של כל המהלך לפורים . בקבלת התורה במעמד הר סיני התברר  שהיה חיסרון בקבלת התורה  . עובדה שעם ישראל חטא בחטא העגל מעידה על החיסרון הזה וחיסרון זה תוקן בפורים

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר

כלומר פורים זה הזמן שהיה אפשרות לתקן את החיסרון שהיה במעמד הר סיני ואכן חסרון זה תוקן על ידי המהות של נס פורים .

ואומר הילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג

איוב היה מתוקן ליסורין, משה היה מתוקן לגאול, מרדכי היה מתוקן לגאולה

כלומר משה היה מתוקן לגאול אבל לכאורה העם לא היה מתוקן לגאולה אבל מרדכי היה מתוקן לגאולה ואכן העם היה מתוקן לגאולה ותיקן את הרצון לקבל את התורה ללא כפיה בפורים

ואומר השם משמואל שמות פורים

ובאשר הי' מתוקן לגאולה הי' בו כח המחשבה, ודבר זה ידוע למבינים, וזוהי סמיכת גאולה לתפלה, מחשבה ודיבור. ובאשר נשלם בכל שלש הבחינות מחשבה דיבור ומעשה מצינו שהשתמש בכל ג' בחינות אלו,......  והוא כחו של עמלק בג' בחינות אלה, ע"כ נצרך לזה שתשתתף עמו אסתר שכחה הי' מעולם הנעלם הכולל הכל כמ"ש מהר"ל בספר אור חדש, ואז בכל הכחות האלו התגברו על המן:

כלומר היה למרדכי הכוח להתגבר על עמלק כי ההתגברות על עמלק היא התנאי הכרחי להגיע לשלמות של העולם באחרית הימים כי עמלק פוגם בכיסא הכבוד

רש"י שמות פרשת בשלח פרק יז פסוק טז

כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו

ומחית עמלק נעשית  בזמן שיש לך שליטה על כל העולם כי אתה יכול למחות את עמלק רק במקום שיש לך שליטה עליו כמו שניתן להבין בספר מצוות גדול לאוין סימן רכו

כשם שנמחה שבעת עממים כך נצטוו ישראל למחות את זכר עמלק שנאמר (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, ובשתי מצות אלו גם יש מצות עשה כאשר בארנו בספר מצות עשה (קטז קיז). מצוה זו אינה נוהגתא אלא לימות מלך המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך [מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה] \וגומר\ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים [וגומר]:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנצר

ואומר רש"י מסכת מגילה דף יא עמוד א

מלכו בכיפה - תחת כל כיפת הרקיע.

כלומר בזמן מגילת אסתר היה זמן מסוגל שיכלו למחות את כל עמלק כי היה למרדכי שליטה על כל העולם תחת סמכותו של אחשורוש אם כן הכול היה מזומן לגאולה למה לא הגיע הגאולה ?

כתוב אסתר פרק י

(ג) כִּ֣י׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ:
אומר רש"י אסתר פרק י פסוק ג

(ג) לרוב אחיו - ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו:

כלמור היה כאן פגם בסנהדרין פגם ב 70 .  ביטול התורה של מרדכי פגם בסנהדרין ולכן לא היה בכוח נס פורים להביא את הגאולה כדי  שתבוא הגאולה צריך להיות 1371   וכאן היה פגם בגאולה בגלל ביטול התורה של מרדכי ולכן היה פגם בסנהדרין כלומר פגם ב 70  ונראה שכאשר יהיה 70 מלא יבוא מאליו ה 1 וזה התפקיד של משה להיות הסיום של ה 70 .

וכך אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב  על מרדכי

אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן

מרדכי עבר ממספר ארבע לחמש כלומר ביטול התורה שלו פגם בתפקידו בנס

ונשאלת השאלה אם היה פגם ב 70 אז לפחות נגיע למצב של זמן מתן תורה שבו יש את השלמות כמו האדם הראשון לפני החטא וכאן צריך להגיד שדניאל בנבואה של הסביר שאי אפשר להגיע למצב הקודם של לפני חטא האדם הראשון  ושני המצבים 1290 ו 1335 באים יחד או מקסימום בהפרש של 45 יום כלומר זה לא מצב מתמשך זה מצב שבו החסרון שנוצר בחטא העגל יבוא כמעט בבת אחד כמו שאמר רש"י בפרושו לספר דניאל . וצריך להגיד שהמצווה של שתית יין בפורים הוא לנסות ולתקן את הפגם ב 70 וכשנצליח לעשות את זה יבוא ה 71  זה משה ואז תבוא הגאולה