18.12.2015

פרשת ויגש מה ההבדל בן משה שמואל ושמשון ? מה הקשר בן דרגת הקדושה של האדם להתנהגות שלו כלפי ממון ? למה לא התחתן שמשון עם יהודיה ? ולמה הרג שמשון 30 פלשתים כדי לתת להחזיר את ההתערבות שהפסיד בה ? ‏ו'/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויגש  מה ההבדל בן משה שמואל ושמשון ? מה הקשר בן דרגת הקדושה של האדם להתנהגות שלו כלפי ממון ? למה לא התחתן שמשון עם יהודיה ? ולמה הרג שמשון 30 פלשתים כדי לתת להחזיר את ההתערבות שהפסיד בה ? ‏ו'/טבת/תשע"ו

במאמר הקודם בפרשת ויגש  ב ‏ו'/טבת/תשע"ו ניסיתי להוכיח את היסוד שממון הוא גידולי גידולים של האדם ואכן  יש קשר עמוק בן ממון לנפש האדם ולחיי האדם ועכשיו אני רוצה לבחון את הקשר בן קדושת האדם לממון . לכאורה צריך להיות שאם אדם הוא קדוש והממון הוא גידולי גידולים של האדם  אז הממון צריך להיות גם קדוש כי מובא בשולחן ערוך  יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן,

אם כן צריך למצוא את הקשר בן קדושת האדם לבין קדושת הממון וצריך להנבין את היחס בן קדושה לבין ממון  . תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבא: גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב: לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר, ואילו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו

ואומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

לא חמור אחד מהם נשאתי - בעל כרחו אפי' בשכר הא ברצון בעלים היה שוכר, ואילו גבי שמואל וכו' לא עשקתנו ולא רצותנו שלא היה שוכר לא באונס ולא ברצון.

כלומר יש לנו הבדל בן משה לשמואל ביחס לממון כאשר משה היה שוכר חמור ברצון בעלים אבל שמואל לא היה שוכר חמור בכל מקרה. ומה ההבדל בן משה לשמואל .

שמואל א פרק א

(יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־ אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיקֹוָק֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ:

ואומר המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק יא

ונתתיו לה' כל ימי חייו, שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו

ואצל משה כתוב בשמות פרק ב

(א) וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי:

(ב) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים:

ואומר רש"י שמות פרק ב פסוק ב

(ב) כי טוב הוא - כשנולד נתמלא הבית כולו אורה:

כלומר משה נתגלה בקדושתו רק לאחר לידה ושמואל גם לפני לידה ולכן יש הבדל בן משה לשמואל . ולכן שמואל שלכאורה יש בו קדושה גדולה יותר צריך להיזהר בממון יותר מאשר משה .

ושמואל נוסף שלא שוכר חמור מאחרים כל צורכי הבית שלו נעשים על ידו מבלי להזדקק לאף אחד 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו.

ואומר רש"י מסכת ברכות דף י עמוד ב

כי שם ביתו - לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וכי איני יודע ששם ביתו, אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי, שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו, שלא להנות מן אחרים.

ומשה רק מאוחר יותר שהגיע לדרגה שלא יכול לשבת בתוך מחנה ישראל לקח את האוהל מחוץ למחנה שמות פרק לג

(ז) וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְקֹוָ֔ק יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה:

ןאומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלו עמוד א

ומשה (בראשית נב ב) יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, מ"ט בגין דחמא יצר הרע דהוה אזיל בינייהו, אמר משה סטרא דקדושה לא תשרי בגו סטרא דמסאבא,

ואומר הזוהר שמשה בדרגתו לא יכול לשבת עם מחנה ישראל ואולי מהלך זה דומה למהלך של שמואל שביתו היה בנפרד מכולם וההבדל בן משה לשמואל כי שמואל נולד בדרגה הזאת ומשה הגיע אליה יותר מאוחר

וכדי להוכיח שהזהירות בממון קשורה לרמת הקדושה בו נראה מה קורה עם שמשון שלכאורה היה קדוש ממשה ומשמואל כי שמואל הוקדש בידי אדם בידי אימו חנה אבל שמשון הוקדש על ידי מלאך

ואומר התוספות מסכת נזיר דף ד עמוד ב

התם מלאך הוא דקאמר ליה - בנבואה ולא יצא נזירות לא מפי אביו ולא מפי שמשון.

אומר התוספות ששמשון הוקדש על ידי מלאך ולא ע"י אבא של שמשון או הוא עצמו . ולכן צריך להיות ששמשון יתנהג בחומרה רבה יותר מאשר משה ושמואל ואכן כך אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד א

 אמר רב, אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, זכור לי עשרים (ושתים) שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.

משה השכיר בתשלום מלא חמור שמואל אפילו בכסף לא השכיר חמור אבל שמשון הקפיד שאפילו את המקל שלו לא יעבירו ממקום למקום שזה דרגה גבוהה יותר בזהירות בממון מאשר שמואל וזה זהירות בדרגת מעילה בהקדש כמו שנאמר משנה מסכת מעילה פרק ה

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אף על פי שלא פגם.

ואחרי שהבנו את דרגת הזהירות של שמשון בממונו שמתייחס אליו כמו ממון של הקדש  אולי ניתן להסביר כמה מאורעות שקרו עם שמשון . כתוב שופטים פרק יד

(ג) וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֗וֹ הַאֵין֩ בִּבְנ֨וֹת אַחֶ֤יךָ וּבְכָל־עַמִּי֙ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־אַתָּ֤ה הוֹלֵךְ֙ לָקַ֣חַת אִשָּׁ֔ה מִפְּלִשְׁתִּ֖ים הָעֲרֵלִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּֽי־הִ֖יא יָשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי:

מדוע שמשון לא מתחתן עם יהודיה  כפי שהוריו מייעצים לו ?  אומנם יש מפרשים ששמשון גייר אותה אבל יש מדרשים שלא סוברים כך כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

שמשון מרד בעיניו שנאמר (שם /שופטים/ יד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אף הוא לקה בעיניו שנא' (שם /שופטים/ טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו,

ולפי ההבנה שלי ששמשון התייחס בחומרא לממון שלו כמו ממון שיש בו קדושה לא יכול לעשות קידושין שיהודיה כי לא היה לו כסף "חולין " ששווה פרוטה לקדש וגם שטר קידושין מצריך שיהיה עליו לפחות שם של ממון אפילו פחות משוה פרוטה ואם כל הממון של שמשון היה בעיניו קדוש אזי לא יכול שמשון לקדש אישה ולכן היה אנוס לקחת אישה מבנות הפלשתים ולא בממון שלו אלה בממון של אביו ולכן אמר וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּֽי־הִ֖יא יָשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי

דוקא בממון שלך ולא בממון שלי כי אני לא יכול  להשתמש בממון שלי .

מאורע נוסף היה ההתערבות של שמשון על פתרון החידה וּמֵעַ֖ז יָצָ֣א מָת֑וֹק  נאמר בשופטים פרק יד

(יב) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אָחֽוּדָה־נָּ֥א לָכֶ֖ם חִידָ֑ה אִם־הַגֵּ֣ד תַּגִּידוּ֩ אוֹתָ֨הּ לִ֜י שִׁבְעַ֨ת יְמֵ֤י הַמִּשְׁתֶּה֙ וּמְצָאתֶ֔ם וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ שְׁלֹשִׁ֣ים סְדִינִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֖ים חֲלִפֹ֥ת בְּגָדִֽים:

שמשון מפסיד בהתערבות וצריך לתת להם 30 סדינים ו30  חליפות וזה לא דבר שנראה שלא במסגרת האמצעים הממונים של שמשון אבל שמשון בוחר בדרך מאוד משונה לתת להם את ההתערבות כמו שכתוב שופטים פרק יד

(יט) וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְקֹוָ֗ק וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ: פ

ולפי המהלך שלי שמשון לא רצה לתת להם מממונו כי חשב שהוא צריך להתייחס אליו כממון של קודש ולכן נתן להם את החליפות מההפקר של 30 הפלשתים שהרג כלומר לא מממונו .  וצריך להבין מה המשמעות וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְקֹוָ֗ק ? וצריך להגיד שבזמן הזה שלטו הפלשתים בישראל והקב"ה נתן לו את רוח הקודש כדי להתנקם בפלשתים שמשלו לא בצורה ראויה בישראל והיו בני מוות וכאן התחבר הרצון של שמשון להציל את ישראל מידי השולטים בהם וגם הרצון שלו לשלם את ההתערבות שלו ולכן הרגם את אותם 30 פלשתים

לסיכום נראה שיש קשר הדוק מאוד בן קדושת האדם להתייחסות  לממון ומכאן ההוכחה שניתן להסביר שממון זה גידולי גידולים של האדם ? 

פרשת ויגש מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון ‏ו'/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויגש  מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון  ‏ו'/טבת/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ורציתי לבדוק האם באמת ממקומות אחרים ניתן יהיה ללמוד שממון זה גידולי גידולים של האדם וכדי לבחון את זה ניסיתי לראות כיצד במקורות שלנו ניתן ללמוד על היחס בן האדם לממון

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים,

ומפרש האוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 171

עני מנין שנאמר כי מתו כל האנשים וגו' (שמות ד') וכי מתים היו והלא קיימים היו דתן ואבירם ובלעתם הארץ? אלא מתוך שהיו עניים ביותר וירדו מנכסיהם ישבו בשערי מצרים והיו נוטלין מכל בני אדם שעוברין ושבין פרוטה פרוטה.

כלומר יש לנו כאן קשר ישיר בן ממון לבן חיים של אדם ואדם עני ללא ממון נחשב למת כלומר עץ שלא יכול להוציא פרות נחשב לעץ מת ואדם שלא יכול "לגדל " ממון נחשב למת .

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בחוקותי דף קיג עמוד ב

ת"ח אמאי עני חשוב כמת מ"ט בגין דההוא אתר גרים ליה דהא באתר דמותא הוא שכיח ובגין כך אקרי מת, ההוא דחייס עליה הוא יהיב ליה צדקה אילנא דחיי שריא עלוי

אומר הזוהר הקדוש הוא נחשב עני כי המקום שהוא נמצא המוות נמצא בו כלומר לדעתי הזוהר רוצה להגיד שהאדם נמצא במקום שהוא לא יכול לעשות פירות כלומר ממון זה מקום של מות כי מקום של מות לא מצמיח שום דבר אבל מי שנותן צדקה לעני מחייה אותו והוא נותן לו מן הממון של עצמו שמקורו מ "אילנא דחיי"  שזה נראה לי עץ החיים . כלומר חוסר ממון מקורו בחסרון של עץ החיים והצדקה נותנת לו את פרות עץ החיים . גם כאן אנחנו רואים את הקשר בן חיי האדם לממון .

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף פו עמוד א

רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, אימתי ישב עולם לפני אלהים - בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.

 ואומר על זה  ליקוטי מוהר"ן תורה סח

וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם. כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון, הוא בודאי בחי' קדושה ושפע קודש. ואח"כ נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון. וע"כ הנפש תאיבה לממון, מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם. אך צריך לבלי להתאוות להממון, כמבואר כבר כ"פ גודל גנות תאוות ממון, רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל. ובבחי' זו, רבי מכבד עשירים, כשארז"ל (עירובין פ"ו). מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל:

ומסביר רבי נחמן ב"ר שמחה מברסלב את הקשר בן הממון לבן הנפש שהממון והנפש באים מגבוה ומשתלשלים לעולם הזה מהעולם הגשמי מאותו המקום אבל מדגיש רבי נחמן מברסלב שצריך להיות איזון בן הנפש לבין הממון ונראה שזה הרחבה של פרוש הזוהר שהממון מקורו בעץ החיים אבל בתנאי שיש במשתמש בו את הכוונה לעשות בממון שניתן מגבוה לשם מצווה .

ועוד נאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א

דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה.

ועוד מלמד אותנו התלמוד הירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ה

אמר ר' (נחמיה) חמא בי רבי חנינא מפסולת של לוחות העשיר משה הדא הוא דכתיב [שם לד א] פסל לך שני לוחות אבנים פסל לך שתהא הפסולת שלך

 

 

ועל זה אומר הפני משה מסכת שקלים פרק ה

אמר רבי חמא בר' חנינא מפסולת הלוחות העשיר משה. ממה שפיסלן ותיקנן והנשאר מהן היו שלו ומשם העשיר לפי שהיו מסנפרינון.

כלומר כאן ראיה לזוהר ולרבי נחמן שמקורו של הממון מגבוה  . לא צריך להבין מזה שכל מי שיש לו ממון הוא צדיק וכמו שיש צדיק ויש רשע זה לעומת זה ברא הקב"ה צריך להגיד שיש ממון טוב כמו שלמשה ויש ממון רע כמו של בלעם שהיה כנגד משה שכתוב  במדבר פרק כב פסוק יח

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

ואומר רש"י במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:

לסיכום אנחנו רואים קשר ישיר בן האדם לממון והזוהר ורבי נחמן מביאים שממון מגיע מאותו המקום שממנו מגיעה הנפש ולכן יש לנו ראיה ברורה שיש קשר ישיר בן ממון לאדם ולכן היסוד שממון זה גידולי גידולים של האדם יש להם על מה להסתמך ובלי נדר ננסה במאמר הבא לדבר על ביחס של  ממון בהקשר של קדושה , כלומר יחסם של אנשים לממון התוך הבנת קדושתם

11.12.2015

פרשת מקץ האם פרעה הכיר את הקב"ה ? מה גורם לאדם שמכיר בקב"ה למצב שבו הוא מכחיש אותו ? מהו הבסיס הפילוסופי של העולם המודרני והקשר שלו לפרעה ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת מקץ האם פרעה הכיר את הקב"ה ? מה גורם לאדם שמכיר בקב"ה למצב שבו הוא מכחיש אותו ?  מהו הבסיס הפילוסופי של העולם המודרני והקשר שלו לפרעה ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק מא

(לח) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ:

(לט) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:

(מ) אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ פרק מא סימן מ

רק הכסא אגדל ממך. כלומר גדולתי תהא למעלה מגדולתך:

ויש כאן סתירה פנימית אם באמת יוסף יותר נבון וחכם מכולם מדוע הוא לא יהיה המלך למה פרעה יהיה המלך ?

ולכאורה זה מנוגד למהות של ממלכת פרעה כי אנחנו רואים שפרעה רוצה להעלות את יוסף לגדולה בגלל הכישרון שלו כלומר מושל במלוכה מי שחכם כמו שאומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון!

לכאורה הרציונאליות שולטת בממלכת פרעה יש לנו עבד עברי שמחירו בשוק זה עשרים כסף  שזה כסף מועט אבל יש לו כשרון ויכולת והשרים של פרעה אומרים לו אם הוא כזה מוכשר ויש לו יכולת אנחנו מוכנים שהוא ישלוט עלינו כלומר המציאות הרציונאלית היא מה שקובעת  ובאמת בוחנים את יוסף לאחר שהמלאך גבריאל מלמד אותו את 70 הלשונות והוא מתקבל למלכות

בראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

וכדי להבין את העוצמה של הרציונאליות של ממלכת פרעה ממשיך התלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

 ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה, א"ל: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

פרעה ידע לדבר ב 70 שפות אבל לא ידע את לשון הקודש והוא השביע את יוסף לא לגלות את הדבר ולמה פרעה השביע אותו לא לגלות את הדבר כי פחד  שהדבר יודע לכולם ואז יהיה סיכוי שישימו את יוסף כפרעה על ארץ מצרים ואותו יורידו ,כלומר מצד אחד אנחנו רואים שבאופן עקרוני הרציונאליות שולטת בממלכת מצרים אבל לא עד הסוף כי פרעה מבין שיוסף חכם ממנו ומתאים ממנו להיות מלך על ארץ מצרים אבל האינטרס האישי שלו פגע בהתנהלות שלו והוא השביע את יוסף לא לגלות את הדבר

ואומר הדעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם:

גם כאן אנחנו רואים את האופי של פרעה הוא חושב שלא צריך להלחם עם ישראל אבל הורדתו מכיסאו ל 3 חודשים משנה את דעתו והוא מסכים למהלך של יועציו כי הכיסא חשוב לו יותר מן האמת . וחסרון כזה קטן באישיות שלו גורם לו לאחר מכן חסרון גדול הרבה יותר

ואומר השמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א

מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו, אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף, א"ר אבין משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא כלומר היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'.

כלומר לאחר שהאדם בוגד בשכל הישר הוא סוטה סטייה הרבה יותר גדולה עד שהוא אומר בשמות פרק ה

(ב) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְקֹוָק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק וְגַ֥ם אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:

כלומר יש כאן תהליך מ אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ כלומר פרעה מכיר ויודע מי הוא הקב"ה עד למצב שבו הוא אומר    לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק כלומר סוטר את עצמו לחלוטין וזאת מתוך אינטרס אישי ולא באמת בגלל המציאות . והשלב הבא הוא  מה שכתוב  ביחזקאל פרק כט פסוק ג

 

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר על זה המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר פרעה מגיע לדרגה שאחרי שהכיר את הקב"ה הוא חושב שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו וכתוצאה מכך הוא לא מכיר את הקב"ה .

ואנחנו לומדים  מפה שאם האדם באמת ישתמש בכלים שהקב"ה נתן לו ללא כל פניות ונגיעות עצמיות הוא יכול להגיע לאמת אבל הנגיעה האישית הרצון המובנה באדם לרצות את טובת עצמו לכאורה ולא את טובת הכלל (טובת הכלל זה מה שהקב"ה נתן לאדם כדי לחיות  בעולם הזה) וזה מה  שגורם לאדם  לסטייה מן האמת עד לרגע שבו הוא מאמין כי הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ובמצב כזה שהאדם חושב אני עשיתי את עצמי האנוכיות האישית נעלמת כי אם אני עשיתי את עצמי האינטרס שלי הוא האמת כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז האינטרס האישי שלי זה האמת והטובה שלי היא טובת הכלל  ורוב בני האדם  לא מרגישים  את הסטירה הפנימית של צורת המחשבה הזאת ובעצם ניתן להגיד שכל העולם המודרני מבוסס היום על צורת המחשבה הזאת אומנם זה לא נאמר באופן ישיר אבל זה המשמעות הפילוסופית של החיים בעולם ללא הקב"ה

אבל הקב"ה מנווט את העולם כמו שכתוב איוב פרק ה פסוק יג

לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה:

ואומר המלבי"ם איוב פרק ה פסוק יג

(יג) לוכד חכמים בערמם, שעת יבחרו החכמים ערמה ותחבולה להרע לחבריהם, לא יפר את עצתם, רק יסבב בהשגחתו שהאמצעיים שהכינו בעצתם להרע הם עצמם יהיו סבה לשיגיע ההפך

ואומר אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

כלומר גם לאלו שכופרים בקב"ה מתוך פניות אישיות ואנוכיות יש את האפשרות להגיע בסופו של דבר חזרה לאמת כי בסופו של דבר מי שיש לו שכל ישר ללא פניות אישיות מבין שקיומו של הקב"ה בעולם הוא מוכרח

 

פרשת מקץ למה הפריש יעקב את לוי ? מה הקשר של הנדר להפרשת בנו ? כמה שבטים היה צריך להפריש יעקב ? מה הקשר של דינה לזה שיעקב לא פרע את נדרו ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת מקץ  למה הפריש יעקב את לוי ? מה הקשר של הנדר להפרשת בנו ? כמה שבטים היה צריך להפריש יעקב ? מה הקשר של דינה לזה שיעקב לא פרע את נדרו ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק כח

(כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:

בפרשת ויצא ח'/כסלו/תשע"ו כתבתי על הנדר שנדר יעקב ורציתי להראות שהנדר של יעקב חל על האבן שישן עליה . הקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל ויחד את הארץ ליעקב ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יג

אשר אתה שוכב עליה - שאתה שוכב במקום ממנה, וכן כי כל הארץ אשר אתה רואה. ומה שאמרו רז"ל (חולין צ"א) שקפלה כל הארץ ישראל תחתיו ר"ל כאלו קפלה כלה תחתיו, כן יחדה לו שתהיה ברשותו כולה, שתהיה למתנה מעתה ובניו ירשוה וישכנו בה:

ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן כ

אמר יעקב אם שמרתני מכל הדברים הללו, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם שם /בראשית כ"ח/ כב) כיון שבא לארץ שכח אותו נדר, אמר הקדוש ברוך הוא חייך באותן הדברים שאמרת לשמרך בהם אתה נכשל בע"ז, מנין שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' (שם /בראשית/ לה ד). בשפיכות דמים מנין, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו' (שם /בראשית/ לד כה), בגילוי עריות מנין, מדינה, שנאמר וירא אותה שכם בן חמור ותדבק נפשו בדינה בת יעקב

וצריך להבין מה לא עשה יעקב כדי שזה יחשב לו ששכח את הנדר  ?  וכדי להבין את זה יש כתוב בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה ע

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי כותי אחד שאל את ר' מאיר אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמיתי היה, אמר לו הן, אמר לו לא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, הן והפריש שבט לוי [אחד מעשרה], ולמה לא הפריש משני שבטים, אמר לו וכי שנים עשר שבטים היו והלא י"ד היו שנ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), אמר ליה כל דכן, אוספת מים אוסיף קמח, אמר לו אין את מודה לי שהן ד' אימהות, אמר לו הן, אמר לו צא מהן ד' בכורות לד' אימהות, הבכור קודש ואין קודש מוציא קודש, אמר לו אשרי אומתך מה בתוכה.

שאל אתו כותי את ר יהושע דסכנין למה יעקב לא הפריש שני שבטים . במהות השאלה עומדת ההבנה שהנדר שנדר  יעקב לקב"ה עשר אעשרנו לך והגמרא מפרשת את זה לא כמעשר  כלומר 1מ 10  אלה 2 מ 10  כלומר חומש 20 מ 100 . לליעקב היה 12 שבטים והיה צריך להפריש  יותר מאשר 2 שבטים אבל המדרש עושה את החשבון שבעצם היה ליעקב 14 שבטים אבל 4 מתוכם קדושים בקדושת בכור ולכן נשאר לו רק 10 שבטים והוא צריך להפריש 2 שבטים . אבל יעקב הפריש רק אחד את לוי ומה עם השבט הנוסף ? המדרש לא מטפל בזה ולכאורה השאלה והתשובה לא בדיוק מתאימים כי השאלה לדעתי נשאלת על של הפרשה של חומש והמדרש מפרש את זה על תוספת של 2 שבטים נוספים שממנו צריך להפריש כלומר תוספת של מעשר על 2 שזה 0.2 שבטים אבל כיצד יכול יעקב להפריש משני שבטים הרי הוא לא יכול לחלק שבט ולהפריש אותו לכן לדעתי יש כאן לשון נקייה והשאלה למה לא הפריש יעקב שני שבטים והפריש רק אחד מ 10  ולא 2  מ 10  וזה בעצם מרמז למדרש שיעקב שכח לקיים את הנדר שלו כמו שהבאנו במדרש תנחומא .

וצריך להבין מה הקשר של הנדר של יעקב להפרשת שבט שהוא אדם ? מדוע מריך יעקב להפריש מבניו

נאמר בבראשית פרק כח

וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

האם בגלל שאמר מכל אשר תיתן לי ואז מדובר בכל דבר אשר יש לאדם ? ואם כן התורה לא היית צריכה לצוות עלינו על מעשר בהמה כי היא כבר כלולה בכל אשר תיתן לי כמו שכתוב בספר החינוך מצוה שס

מצות מעשר בהמה טהורה בכל שנה

(א) לעשר כל הבהמות טהורות, שהן בקר וצאן ועזים, הנולדות בעדרינו בכל שנה ושנה, ולהביא המעשר לירושלים ולאוכלו שם, אחר שיהיה קרב החלב והדם מהם במזבח, שנאמר [ויקרא כ"ז, ל"ב] וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש.  

ולכן צריך להבין מה החידוש של יעקב ? ואני רוצה לפרש שכמו שכתבתי על הנדר של יעקב שהנדר  חל על אדמת ארץ ישראל שהקב"ה ייחד את  הארץ ליעקב ולכן כל מה שיוצא מהאדמה הוא קדוש וכאן צריך להבין  מה הקשר בן הנדר שחל על ארץ ישראל לבין השבטים כתוב בבראשית פרק ג

(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:

ואומר המדרש מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ג

אמר ועל חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד והתחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחות העולם כדי שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי אם לוקח ממזרח ויפטר במערב כדי שלא תאמר ארץ מערב אין עפר גופך משלי לא אקבלך, ולפיכך נטלו מארבע רוחות העולם כדי שבכל מקום שיפטר שיקבלו הארץ כמו שנאמר (בראשית ג) כי עפר אתה

ולכן צריך להגיד שהנדר שחל על האדמה של ארץ ישראל וממנה נמשך לכל העולם כי ישראל היא העיקר של העולם והכוונה של יעקב בנדר הזה שיחול הנדר על מה שקשור באופן ישיר לאדם ולכן האדם היוצא מעפר האדמה חל עליו הנדר ולכן יעקב היה צריך להפריש מן בניו ולא מן הבהמה שהפרשת מעשר בהמה והפרשת מעשר מן התבואה זה דבר אחר ולא לכך כיוון יעקב . ואם כן מה הקשר של הנדר על מעשר כספים כפי שלומדים מעשר אעשרנו לך ?

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה .

יוצא לנו עד כאן שיעקב היה צריך להפריש שני שבטים ולא רק שבט אחד ואם כן כיצד זה קשור למעשה דינה שהוא מיד לאחר שהגיע לארץ ישראל ואז אומר המדרש ששכח את נדרו כתוב בראשית פרק לג

(יט) וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:

(כ) וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס

ומיד בפסוק הבא בראשית פרק לד

(א) וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ:

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! –

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לד סימן א

אשר ילדה ליעקב. זו בלבד נולדה בת ליעקב:

כלומר דינה היית צריכה להיות בן ונהפכה לבת כלומר  עיקר המהות של דינה שהיא בן ואני רוצה להגיד שכמו שהמדרש בפני כבודו של יעקב לא הזכיר מה הנדר ששכח יעקב לעשות , התורה הקפידה על כבודו ומעשה דינה היה בגלל שלא הפריש יעקב שבט נוסף על לוי ומעשה הזה נעשה ברמז ולא בגלוי

ואולי התיקון לזה היה בברכות של יעקב אומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

אחלקם ביעקב - אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד:

ואולי אפשר להגיד שהטענה נגד שמעון ולוי לא היית מהות המעשה  אלה על גילוי החטא של יעקב שלא פרע את נדרו והיה להם להמתין ולתת  ליעקב לתקן בעצמו את הדבר ולא הם כפי שניתן להבין מהאלשיך על בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל

עכרתם אותי כלומר עד כה הייתי בעיני כל יושב הארץ לזך בלי שמרים, בלבי דובר שלום, ופי ולבי שוים. אך עתה עכרתם אותי עשיתוני כשמן ויין עכור, פן יחשבו כי עכור הלב אני ועל ידי כן אהיה נבאש בעיני אנשי המקום ויערבו אל לבם להתקומם עלי ונאספו יחד ועל ידי כן והכוני, ולא אוכל להם כי ביני וביניכם יש פירוד בזה, אך עמהם אחדות:

4.12.2015

פרשת וישב מה הקשר בן המשתה של פרעה למשתה במגילת אסתר ? מה הדמיון בין הפרשה שלנו למגילת אסתר ? ‏כ"ב/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת וישב מה הקשר בן  המשתה של פרעה למשתה במגילת אסתר ? מה הדמיון בין  הפרשה שלנו למגילת אסתר ?  ‏כ"ב/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק מ

 (כ) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו:

וכתוב

אסתר פרק ה

(א) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:

ויש לנו כאן דמיון בן מה שכתוב בפרשה שלנו למה שכתוב במגילת אסתר ואני רוצה להראות שיש עוד כמה וכמה דמיונות  בן הפרשה שלנו לבין מגילת אסתר

רש"י בראשית פרק מ

(כ) יום הלדת את פרעה - יום לידתו, וקורין לו יום גינוסיא.

ובספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה א

בשנת שלש למלכו עשה משתה. יש אומרים שעמדו עליו איפרכיות, וכבשן ועשה משתה, ויש אומרים יום גינוסיא היה

בפרשה שלנו בראשית פרק מ

(יט) בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־ בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ:

אסתר פרק ז

(י) וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: פ

בשני המקרים זה היה בתוך משתה גם בפרשה שלנו וגם אצל המן כל האירועים היו בתוך המשתה .

בשני המקרים יש קשר ליד של המלך האחד פרעה והאחד אחשורוש

אסתר פרק ח

(ב) וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־ בֵּ֥ית הָמָֽן: פ

בראשית פרק מ

(כא) וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:

ובבראשית פרק מא

(מב) וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:

וכתוב בראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ובאסתר פרק ו

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

ואומר המלבי"ם אסתר פרק ט פסוק ד על מרדכי

(ד) כי גדול, יש שרים המיוחדים להנהגת בית המלך, ויש המיוחדים להנהגת המדינה, ויש המיוחדים ללחום עם אויבי המלך מבחוץ ולכבוש מדינות, והשרים האלה אם מצליחים הם הולכים וגדולים תמיד כל עוד שירבו לכבוש מדינות ולעשות חיל, אומר כי מרדכי היה כולל שלשה המשרות האלה. א) כי היה גדול בבית המלך עצמו ורב ביתו, ב) ושמעו הולך בכל המדינות. כי היה משנה למלך להנהיג המדינות, ג) כי האיש מרדכי הולך וגדול, ע"י שהכניע מדינות רבות תחת מלכות אחשורוש כמ"ש (בסימן י' פסוק א'):

כלומר גם יוסף וגם מרדכי יש להם דרגת הנהגה שנופלת רק מן המלך ומדובר במלך גוי

 

 

 

 

 

ויש את הקשר בין המן לשר האופים ששניהם נתלו על עץ כתוב בילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו

א"ר חנינא בר פפא ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף, ואלו הן, הנחש, ושר האופים, וקרח, והמן, נחש מנין שנאמר אף כי אמר וגו', שר האופים אף אני בחלומי, קרח אף לא אל ארץ, המן אף לא הביאה אסתר:

כלומר המדרש מדבר על קשר ישיר בן שר האופים להמן וראיתי כמה מפרשים שאומרים שהמן היה גלגול של שר האופים . ועוד דמיון וכתוב ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו

ד"א בלילה ההוא. נדדה שנת גבריאל, שהיה מטרף לבו של אחשורוש, מפני תפלתו של מרדכי, אמר כפוי טובה, לך ושלם טובה לבעליה למרדכי, התחיל אומר מי עשה לי טובה, שלא עשיתי לו טובה, שכן הוא אומר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים וגו'

כלומר לגבריאל היה חלק ממגילת אסתר וגם לגבריאל היה קשר לסיפור של יוסף

ובתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה.

 

ואם כן מה הקשר בן יוסף ופרעה למגילת אסתר ?

אומר הספורנו בראשית פרשת וישב פרק מ פסוק ח

(ח) הלא לאלהים פתרונים. הנה חכמת הפתרון היא באדם מצד מה שהוא בצלם אלהים ולזה יתכן שתהיה גם בי אף על פי שאני עתה עבד ובבית האסורים ומפני זה אפשר שלא צדקתם במה שאמרתם ופותר אין אותו:

המציאות והעתיד נקבעת אך ורק ע"י הקב"ה זה מה שאומר יוסף כשהוא נמצא בתוך בית האסורים כי הוא יודע שזה האמת היחידה וכך גם מרדכי שאומר באסתר פרק ד

(יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־ אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:

ורק כאשר אסתר מבינה את מה שמבין מרדכי מתחיל ויהי ביום השלישי שזה התחלת תהליך ההצלה ורק כאשד יוסף מגיע להבנה הזאת אז מגיע הפתרון  שזה התחלת תהליך ההצלה . ובשני המקומות רואים את העצמה של קבלת הדין באהבה גם מצד יוסף וגם מצד מרדכי .  

27.11.2015

פרשת וישלח מתי עזב הקב"ה את יעקב ? מתי קיבל יעקב את ארץ ישראל מידי הקב"ה ? מה היה התהליך של קבלת הארץ ? מתי הסתיים התהליך של קבלת הארץ ע"י יעקב ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת וישלח   מתי עזב הקב"ה את יעקב ? מתי קיבל יעקב את ארץ ישראל מידי הקב"ה ? מה היה התהליך של קבלת הארץ ? מתי הסתיים התהליך של קבלת הארץ ע"י יעקב ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו

בראשית פרק לד

(ב) וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ:

ואני רוצה להקשות הרי הקב"ה הבטיח ליעקב שלא יעזבנו ואיך קורה ליעקב מקרה כזה עם הבת שלו ?

הרי כתוב בבראשית פרק כח פסוק טו

וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:

וכדי להבין את התמונה צריך להבין מה הכונה של הפסוק  שאומר: אשר  דיברתי לך ?   ובו נראה מה אמר הקב"ה ליעקב בבראשית פרק כח

(יג) וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:

כלומר הבטיח הקב"ה ליעקב שייתן לו את הארץ  ואם כן המשמעות של הבטחת הקב"ה שלא יעזוב אותו עד אשר ייתן לו את הארץ . ומתי הקב"ה נתן ליעקב  את הארץ ?

אומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן טו

עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. להשיבך כאן, וכן קיים לו, וכיון שחזר וחנה לפני שכם לא נהיה עמו דבר הקודש, לפיכך נלקחה דינה לשכם בן חמור, כיון שנסעו משם נדבר עמו פעמיים, כיון שנתיישב בארץ מגורי אביו לא נהיה עמו דבר הקודש, לפיכך נמכר יוסף ולא נדבר הקדוש ברוך הוא י"ב שנה:

מהשכל טוב מובן שהוא נתן לו את הארץ בטווח הזמן שבין חלום יעקב לזמן שהגיע לשכם כי ברגע שהגיע לשכם לפי השכל טוב הקב"ה עוזב את יעקב  והתוצאה של העזיבה של הקב"ה את יעקב זה המקרה של  דינה . אם כן מובן מה שקרה עם דינה כי הקב"ה עזב את יעקב אבל אז יש קושיה לא פחות גדולה ואם כן מתי נתן הקב"ה ליעקב את הארץ ? מתי ראינו  שהקב"ה  נותן לו את הארץ בין הזמן של חלום יעקב לבין הזמן שהגיע לשכם ונלקחה דינה ?

באמת קשה לראות מצב של נתינה של הארץ ליעקב אבל אנחנו רואים תהליך אחר וזה הבדלה בן הארץ לחוצה לארץ ובו נראה את התהליך

כתוב בראשית פרק לא

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

הגל הזה שהקים יעקב הוא קו ההפרדה בן לבן לבין יעקב כלומר מה שמזרח לגל הזה זה התחום של לבן ומה שמעכת לנקודה הזו זה שייך ליעקב .

וכתוב בבראשית פרק לב

(ב) וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים:

(ג) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם: פ

ואומר מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק לב סימן ב

[ב] ויפגעו בו מלאכי אלהים. פירשו המלאכים שלוהו מחוצה לארץ ונלוו עמו המלאכים להכניסו לארץ:

כלומר עד הגל הזה זה חוצה לארץ ומכאן והילך זה ארץ ישראל כלומר יש לנו תהליך שעושה יעקב וזה תהליך של הבדלה בין ארץ ישראל לבין חוצה לארץ .

אבל התחום הזה שבו נפגש יעקב עם עשיו הוא תחום מעורב כמו שאומר המדרש

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ג

כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גייסות

כלומר עד הגל זה חוצה לארץ ועכשיו במקום  הזה שנקרא מחנים יש עירוב של ארץ ישראל וחוצה לארץ .ועכשיו מגיע השלב הבא והוא המאבק של יעקב עם שרו של עשיו

בראשית פרק לב

(כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן כט

 

ועם אנשים. אלו עשו ולבן, שהם אנשים גדולים שבדור: ותוכל. כשם שנתגששתה עמי ונצחת, כך תנצח ויכולת לעשו שלקחת הבכורה והברכה ממנו, ואת לבן שנצלתו ממקנו ובאתה:

כלומר יעקב מצליח לנצח את לבן וגם את עשיו ואחר שמצליח לנצח את עשיו הוא מגיע להבדלה בן הר שעיר מקומו של עשיו לסוכות שנמצא ממש על הגבול של ארץ ישראל ושעיר וממנו  מגיע לתוך ארץ ישראל

בראשית פרק לג

(יח) וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לג סימן יח

יח) ויבא יעקב שלם. משום שכבר נאמר והוא צולע על ירכו (שם לב לב), הוצרך לומר שלם, ובא שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו, שלם בבניו, שכבר נאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו (שם שם ט), הוצרך לכתוב שלם, שלא ניזק אחד מהם. שלם בממונו, שכבר נאמר מנחה לעשו אחיו (שם שם יד), ושילם לו הקדוש ברוך הוא הכל, וכשבא לשכם לא נמצא חסר כלום:

כלומר יעקב הגיע לארץ ישראל שלם בגופו בניו וממונו ובתורתו ולא היה חסר כלום . כלומר עד בסוכות לא היה שלם אבל שנכנס לארץ ישראל היה שלם כלומר יש כאן את ההבדלה בן שלוש מקומות ממזרח לגל של לבן זה חוצה לארץ בין הגל של לבן לסוכות זה חצי חצי כלומר עירוב של חוצה לארץ וארץ ישראל וזה מקומו של עשיו וממערב לסוכות זה ארץ ישראל וכאשר נכנס לארץ ישראל היה שלם  וזה היה התהליך של ההבדלה של ארץ ישראל למקום של מחניים שזה מקום של שני מחנות למקום של חוצה לאץ שזה ממזרח לגל של לבן כלומר יש כאן תהליך של לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה  ליעקב שלאחריו הקב"ה עוזב אותו כמו שאמר השכל טוב .

ובסיום התהליך של קבלת ארץ ישראל מהקב"ה ע"י יעקב ,יעקב קונה חלקת השדה 

בראשית פרק לג

(יט) וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:

וכדי להוכיח את המהלך נביא את המדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן א שאומר במפורש

אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם /בראשית/ כח) בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי

לסיכום קבלת הארץ על ידי יעקב היה בהתחלה תהליך של בידול מחוצה לארץ ע"י הגל של לבן , בידול מהר שעיר ע"י המאבק עם עשיו ושרו של עשיו וסופו של תהליך קבלת הארץ היה הקניה של  שדה במאה קשיטה זהו מקומו של קבר יוסף

 

פרשת וישלח למה מביא יעקב שור חמור צאן עבד ושפחה לעשיו ? מה הויכוח העקרוני בין יעקב לעשיו ? איך משכנע יעקב את עשיו לקבל ממנו את הברכות ? האם עשיו בסופו של דבר מסכים עם הברכות של יצחק ליעקב ? ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת וישלח למה מביא יעקב שור חמור צאן עבד ושפחה לעשיו ? מה הויכוח העקרוני בין יעקב לעשיו ?  איך משכנע יעקב את עשיו לקבל ממנו את הברכות ? האם עשיו בסופו של דבר מסכים עם הברכות של יצחק ליעקב ? ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו

בראשית פרק לב

(ו) וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ:

ואומר על זה רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ו

(ו) ויהי לי שור וחמור - אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:

וצריך להבין מדוע רש"י אומר שהמתנות שהביא יעקב לעשיו הוא לא מהשמים ולא מן הארץ מדוע זה כל כך חשוב וכדי להבין את זה מביא הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ו

ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. שלח לו דע כי כל הברכות שברכני אבא, לא לקחתי כלום יותר ממך, ברכני מטל השמים ומשמני הארץ, כשם שירד על ארצי כן ירד על ארצך, ולא בא לידי אלא בהמות ועבדים ושפחות, מה שלא ברכני אבא, לכך נאמר ואשלחה להגיד לאדוני:

יעקב אומר לעשיו אני מביא לך מנחה מהעושר שיש לי והעושר הזה לא קשור לברכות שאבא שלנו  יצחק בירך אותי כי הוא בירך אותי מן השמים והארץ ומה שאני מביא לך זה לא מזה ולא מזה .

ולמה חשוב ליעקב להסביר את זה לעשיו ? לכאורה מובן שעשיו הבין שהברכה שבירך יצחק כוללת את כל מה שישנו בעולם ולכאורה אחרי הברכה הזאת לא נשאר לעשיו שום דבר בעולם

וזה ניתן להבין מהריקאנטי בראשית פרק כז

(כח) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש [שם כח]. בפרקי ר' אליעזר הגדול זכרונו לברכה [פל"ב] ר' יהודה אומר ברך יצחק את יעקב עשר ברכות כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

כלומר  לכאורה הברכות הללו כוללות את כל העולם

ולכן אומר לו יעקב בו תבין שהעולם זה לא רק שמים וארץ יש גם דבר מעבר לכך שהוא לא שמים ולא ארץ ואת זה המלבי"ם מסביר בבראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ו

(ו) ויהי. ועוד שהברכה הוא שיהיה שפע והצלחה למעלה מדרך הטבע, ואני המעט אשר יש לי בא ברוב עמל ויגיעה. וז"ש ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור, לא קודם לכן, רק אחר עבודה של עשרים שנה, וגם לא ברכה רבה רק שור וחמור, מעט מכל מין, וגם שעקר הברכה היה בקרקעות, משמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ומזה אין לי מאומה, ואני צריך לבקש מקום לשבת בארצך

כלומר יש את הברכה שברך אבי אותי אבל יש דבר נוסף שזה יגיעה וע"י יגיעה אתה יכול להשיג דברים שהם לא מהשמים ולא מהארץ ולכאורה אומר יעקב לעשיו  מה שהתלמוד הבבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

ולכאורה יש ויכוח בן יעקב לעשיו האם הכול בידי שמים או יש דבר שהוא בידי האדם לעשות ולעמול יעקב אומר שיש מקום לאדם לעמול בעולם ולהשיג דברים וזה בזכות עמלו שבא מתוך יראת שמים והשמים שברך יצחק את יעקב זה לא הכול ואומר יעקב לעשיו וגם אתה יכול לעמול ולזכות אם תעמול ביראת שמים אומנם יצחק אבינו נתן לי את הברכה אבל אתה רואה שגם ללא ברכה של אבא ניתן להשיג דברים בעולם הזה ובעולם הבא וכדי שלא נפקפק ונחשוב שמדובר רק בהישג חומרי  אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ו

[ו] ויהי לי שור וחמור. שור זה יוסף, שנאמר בכור שורו וגו' (דברים לג יז). חמור זה יששכר, שנאמר יששכר חמר גרם (בראשית מט יד): צאן. זה ישראל, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי וגו' (יחזקאל לד לא): עבד. זה דוד, שנאמר אנא ה' כי אני עבדך (תהלים קיו טז) ושפחה. זו אביגיל, שנאמר הנה אמתך לשפחה (ש"א כה מא):

ואחר שמסביר יעקב לעשיו את היכולת של האדם לעמול בעולם ולהשיג הישגים ללא ברכה  הבין עשיו ומקבל את הטיעון של יעקב בראשית פרק לג

(ט) וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ:

וכאשר הבין עשיו את הטיעון הודה ליעקב על הברכות

רש"י בראשית פרק לג

(ט) יהי לך אשר לך - כאן הודה לו על הברכות:

 

 

ואז מגיע השלב השני של ההסבר של יעקב לעשיו בראשית פרק לג

(יא) קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:

וכאן אומר יעקב לעשיו אתה יכול לקחת מה שהבאתי לך כי לי יש עוד דבר שחנני הקב"ה וכאן לדעתי רומז יעקב לברכות שברך אותו יצחק בראשית פרק כז

(כח) וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ:

(כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ:

וכאן הברכה קשורה לשמים והארץ ולדעתי הכונה לברכה שתלויה בארץ ישראל

אומר החזקוני בראשית פרק כז

(לט) הנה משמני הארץ מקצת ארץ ישראל שהיא שמני הארץ. יהיה מושבך זה הר שעיר הסמוך לא"י בחלקו של יהודה והיא ארץ שמנה ונשקית מטל השמים כא"י. ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו שנאמר ואתן לעשו את הר שעיר. יהיה מושבך בין תזכה בין לא תזכה דאי בזכותא תליא מילתא לא אתיא לעולם, אבל בישראל כתיב מדת הדין ללמדך אם יזכו.

כלומר טל השמים זה ארץ ישראל  שמני הארץ סמוך לארץ ישראל שזה הר שעיר שמקבלת את הברכה מארץ ישראל .

ובעצם אומר יעקב לעשיו קודם כל תהנה לא מהברכות שברך אותי אבי יצחק תקבל ממני את מה שהצלחתי להשיג מתוך יגיעה עצמית וגם אתה יכול לעשות את זה ולעתיד לבא תהנה מהברכה שברך אותי אבי ברכה שנובעת מטל השמים כלומר בזכות שאני יהיה בארץ ישראל ארץ המיוחדת לקב"ה ואתה שוכן צמוד אלי בהר שעיר תוכל לקבל את התוצאות של הברכה הזאת אומנם יש הבדל בינינו אבל אתה יודע ומבין את ההבדל . וכאן הסכים עשיו עם יעקב וכתוב וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח  כלומר הסכים עימו

ואומר רבינו בחיי בראשית פרשת וישלח פרק לג פסוק ט

אחי יהי לך אשר לך. דרשו בב"ר: (ב"ר עח, יד) עד עכשו היו הברכות מפוקפקות בידו, ועכשו נתאוששו בידו, שנאמר: "אחי יהי לך אשר לך". ויש כאן עשר אותיות כמנין עשר ברכות שבברכת ויתן לך, וא"כ הרי שנתקיימו לו הברכות מפי אביו ומפי עשו, וגם מן המלאך שלו.

כלומר גם עשיו וגם המלאך שלו הסכים עם הברכות שקיבל יעקב מיצחק וכל הטענות  ומראית העין שיש איזה טענה נגד יעקב נסתתמו   . ועשיו מבין את היכולת שלו לעמול ולקבל מה שמגיע לו וגם מקבל את זה שהוא יהנה מן הברכה של יעקב כי הוא  שוכן סמוך לארץ ישראל  .

 

 

 

20.11.2015

פרשת ויצא האם מותר לרמות ? באיזה תנאי מותר לרמות ? מתי אמר יצחק לעשיו שיעקב רימה אותו ? האם שינה יצחק את דעתו ומתי זה קרה ? למה ניתן להגיד על מעשיו של יעקב חכמה ולא מרמה ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויצא האם מותר לרמות ? באיזה תנאי מותר לרמות ? מתי אמר יצחק לעשיו שיעקב רימה אותו ? האם שינה יצחק את דעתו ומתי זה קרה ? למה ניתן להגיד על מעשיו של יעקב חכמה ולא מרמה ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב בראשית פרק כז

(לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ:

ושאל אותי הרב רפאל בשיעור אפילו יצחק אומר שזה מרמה איך רבקה ורחל עשו מה שעשו עם עשיו ?

הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כז

לה) ויאמר בא אחיך במרמה. כלומר בחכמה:  

אם כך אין קושיה זה חוכמה לא מרמה . וכמו כן אומר תרגום אונקלוס בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לה

(לה) ואמר על אחוך בחכמא וקביל ברכתך:

אין כאן שום קושיה כי זה חוכמה אבל קשה על ההבנה שהיה כאן חוכמה כי בתלמוד הבבלי רמאי זה רמאי לא חכם תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד א

והאידנא דאיכא רמאי - חיישינן.

והשכל טוב (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כז

לה) ויאמר בא אחיך במרמה. כלומר בחכמה, ואף על גב שאנו מתרגמינן כך מפני כבוד אבינו יעקב, מ"מ לא מצינו מרמה זולת אצל הרשעים,

וצריך להבין אם היה כאן מרמה או חוכמה וכיצד צריך להבין את כל המעשה של הברכות של יעקב ועשיו

בראשית פרק כז

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:

בפסוק הזה אנחנו מבינים שני דברים דבר אחד שעיניו של יצחק כהו ודבר נוסף שיצחק קורא לעשיו בנו הגדול כלומר יצחק עדיין רואה את עשיו כבנו הגדול כבנו הבכור ולכאורה יצחק לא יודע שעשיו מכר את בכורתו ליעקב . ובפרשת תולדות ‏א'/כסלו/תשע"ו כתבתי שיעקב קנה את הבכורה במחיר האמיתי שלהם כי עשיו הגיע לדרגה הנמוכה ביותר שאדם יכול להגיע ולכן הבכורה שלו שווה נזיד עדשים (ראה שם )

אם כן יש לנו מצב שבו עשיו  מגיע לדרגה הנמוכה ביותר של האדם מאבד את בכורתו בנזיד עדשים אבל יצחק לא רואה את זה כי עיניו כהו והוא מתייחס לעשיו כאל הבן הבכור שלו בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל  ולכן רוצה לברך אותו . על הסיבה לכך אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד א

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים, ונתקיים בזרעה - ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.

כלומר יצחק כהו עיניו  בגלל אבימלך ולמה היה לאבימלך עוצמה כזו שגרמה לכך שיצחק כהו עיניו ואני רוצה להגיד כמו שהקב"ה כעס על אברהם בגלל ההסכם שלו בבאר שבע כך כעס על יצחק בגלל שחידש את ההסכם עם אבימלך בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

ויצחק עצמו בבראשית פרק כו

(לא) וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם:

ומיד אחרי זה כתוב כהו עיניו של יצחק , ויצחק רק אישר את הברית ולא עשה אותה מהתחלה ולכן הקב"ה מגלגל את הדברים כך שיצחק יבין היכן שגה .

והמציאות לאחר שכהו עיניו של יצחק שרבקה מבינה את האמת היא מבינה את הרמה הרוחנית של עשיו היא מבינה את המצב הרוחני של יעקב  והיא יודעת גם שיעקב קנה את הבכורה מעשיו והיא גם יודעת מה המצב של בעלה יצחק ועוד דבר היא יודעת גם מה הקב"ה אמר לה בבראשית פרק כה

(כג) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

ולכאורה יצחק לא ידע מה שהקב"ה אמר לרבקה . ולא רק זאת רבקה יודעת את המצב האמיתי בכל רגע

 

 

בראשית פרק כז

(ה) וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא:

והפסוק אומר :  עשיו בנו ולא עשיו בנו הגדול כלומר רבקה יודעת את האמת על עשיו ועל יעקב ויודעת שיצחק לא יודע את האמת ולא על מה שהקב"ה אמר לה ולא על מכירת הבכורה של עשיו ליעקב ולא על הרמה הרוחנית של עשיו . ורבקה יכולה לעשות שני מעשים או ללכת בדרך שהלכה או ללכת ולדבר עם יצחק ולהסביר לו את המציאות אבל צריך להגיד שרבקה הבינה שאין טעם לדבר עם יצחק כמו שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ח

למה כהו עיניו, לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך

כלומר רבקה הבינה שגזרה מידי הקב"ה שיצחק לא ישמע לה כי הקב"ה יגרום ליצחק לא להבין את המציאות בכל מקרה ולכן החליטה לפעול כפי שפעלה וכמו שאמרתי שזה עונש על חידוש ההסכם עם אבימלך . וכדי להבין האם מה שפעלה רבקה היה לפי הדין  ?

אומר הפסקי ריא"ז מסכת ברכות פרק א - מאימתי

 ואם היה חבירו אלם ונוטל את שלו באונס רשאי להתנהג בו בדרך מרמה כדי להציל את שלו, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, כמו שמבואר באגדה בפרק ראשון שלמגלה.

ובתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

מיהו, אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. - אמר לה: אחיו אנא ברמאות. - אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? - אמר לה: אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.

כלומר אדם צריך להתאים את עצמו למציאות להבין אותה ולהתנהג בהתאם למציאות אבל כל זה בתנאי שיהיה תמים עם הקב"ה דברים פרק יח

(יג) תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ: ס

כתר יונתן דברים פרשת שופטים פרק יח פסוק יג

(יג) שלמים תהיו ביראה של יי אלהיכם:

כלומר התנאי של ההתנהגות של האדם שיהיה תמים כלומר שלם עם הקב"ה אבל בתנאים מסוימים הוא יכול לשנות מהנהגות שיכולה להתפרש כמרמה עד כדי כך שיעקב אומר לרחל אני יכול להיות אחיו לרמאות .וראינו אצל אברהם את חוסר היכולת להבין את מצבו  הרוחני של ישמעאל בראשית פרק כא

(יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ:

(יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:

אברהם לא מבין את המצב של ישמעאל והקב"ה אומר לו לשמוע בקול שרה ואת זה יודעת רבקה שנכנסה תחת שרה כמו שכותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד סימן סז

סז) ויביאה יצחק האהלה, כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה הענן קשור פתח אהלה, כיון שמתה שרה פסק הענן, וכיון שבאת רבקה חזר כל המנהג של שרה, לכך נאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, וינחם יצחק אחרי אמו. וכתיב בתריה

כלומר יש לכך תקדים שאברהם לא מבין את המציאות והקב"ה אומר לאברהם להתנהג על פי שרה ועוד צריך להגיד שמתי אומר יצחק לעשיו וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ  ? לפני שעשיו מספר לו על קנית הבכורה כלומר בשלב שיצחק אומר את זה הוא עדין חושב שעשיו הוא הבכור אבל לאחר שעשיו אומר לו ב בראשית פרק כז על מכירת הבכורה יש מהפך בהתנהגות של יצחק

(לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה:

(לז) וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי:

וכאן רואים את המהפך שעובר על יצחק לאחר שהבין את כל המהלך של הקב"ה לאחר שעשיו אומר לו שמכר את בכורתו ויצחק קורא לעשיו בני ולא בני הגדול ומקבל את המעשים של אשתו רבקה  ואומר לעשיו זה המציאות כך רוצה הקב"ה אין מה לעשות ואתה עכשיו בני ולא בני הגדול . ועכשיו מובן למה אומר הפסיקתא זוטרתא על מרמה חוכמה כי בהתחלה זה נראה כמו מרמה אבל האמת שזו חוכמה .

 

פרשת ויצא איך נדר יעקב ועשה תנאי על מה שכתוב בתורה ? האם יעקב לא האמין להבטחה של הקב"ה ? מה ההבדל בין מעשר לחומש ? למה התנאי של יעקב היה מותר ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויצא  איך נדר יעקב ועשה תנאי על מה שכתוב בתורה ? האם יעקב לא האמין להבטחה של הקב"ה ? מה ההבדל בין מעשר לחומש ? למה התנאי של יעקב היה מותר ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 בראשית פרק כח

(כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:

(כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים:

(כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

והלשון הזו קשה כפי שכותב המשיבת נפש בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

(כ) וידר יעקב נדר וכו'. רבים מתמיהים תמהונות איך שייך להיות נודר על תנאי בפרט לגבי מעשר מה חידוש שיתן לו הקדוש ברוך הוא עשרה והוא יפריש אחד ממנו, או יאמר שאם לא יעשה לו הקדוש ברוך הוא כל הטובות אשר התנה משום הא לא יפריש מעשר,

כי המשמעות הפשוטה של הנדר זה לשון תנאי וכיצד יעקב מתנה עם הקב"ה נתינת מעשר אם ישמור אותו או לא ישמור אותו ?  ועוד יש להקשות מפירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני. יש תמיהה איך היה אומר יעקב לשון אם משמע שהיה מסופק ממה שנדר לו הקדוש ברוך הוא

ועוד יש קושיה של ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

(כ) וידר יעקב נדר לאמור. ק' היאך נדר יעקב והלא אמ' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר מנודר ומשלם מנודר ואינו משלם שאם ירגיל בנדרים יבא לידי לא יחל

ועוד קושיה הכתב והקבלה בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

ועוד איך נעשה יעקב בנדר זה עובד ע"מ לקבל פרס, אם יעשה לו כל אלה אז והיה לי ה' לאלהים ומכלל ההן ישמע הלאו ח"ו,

ויש על קושיה זו  הרבה תרוצים

השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן כ

לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם, וסתמו של נדר הוא על דבר שצריך לו לאדם ואמר אם אזכה לכך וכך, אעשה כך וכך, שכך אמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי, שיתקיימו התנאים שהבטיחני על הפרנסה, שנאמר כי לא אעזבך (שם), ודומה לו ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז כה):

ומתרץ השכל טוב שרצה ללמד אותנו יעקב שכן נודרים בעת צרה

והרד"ק מתרץ בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

(כ) וידר נדר - נדר הנדר על תנאי, ולא היה התנאי לפי שהיה לבו נוקפו בהבטחה שהבטיחו האל, כי ידע שהאל יקיים לו הבטחתו, אלא לא היה התנאי אלא מפחדו שמא יגרום החטא, ולא יהיה ההבטחה קיימת, ולא ישוב אל בית אביו ולא יוכל לעשות מה שנדר:

מתרץ הרד"ק שיעקב פחד מן החטא שיגרום לו שההבטחה של הקב"ה לא תעמוד ולכן זרז את עצמו שיעמוד ולא יחטא

פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

וי"ל דהיה אומר בלשון שבועה וה"פ אם יהיה אלהים עמדי כלומר כה יהיה עמדי וכה ישמרני בדרך ונתן לי לחם לאכול וכן ישיבני בשלום שהאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים:

והרא"ש מתרץ שזה לשון שבועה ולא לשון של נדר כלומר תנאי וזה  לשון של שבועה .

אבל כל הפרושים מוציאים את ההבנה הפשוטה שהיה כאן נדר ואני רוצה להעמיד מהלך שייתן הסבר לפשטות הלשון של התורה שבאמת היה כאן נדר . וצריך להבין שנדר פועל על חפץ ודבר ממשי ופועל על חפץ שקיים ולא חפץ שיהיה בעתיד ועוד אם נגיד שבאמת כל האבות שמרו את כל התורה כולה ואם נגיד שהם היו מחויבים על כל המצות כמצווה ועושה ולא  כעושה ולא מצווה כיצד יעקב נודר נדר ועושה תנאי על דבר שהוא מחויב בו וזה לתת מעשר ?

 

 

 

כתוב בבראשית פרק יד

(יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֖ל עֶלְיֽוֹן:

(יט) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

(כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:

וכתבתי על זה ‏ב י"ד/חשון/תשע"ה 

"כלומר מלכי צדק הקדים את הברכה של אברהם לברכה של הקב"ה ובכך איבד את הכהונה שלו לאברהם כלומר אנו רואים שיש כאן מעבר של כהונה מבן נח לאברהם ולא רק הכהונה עברה לאברהם  גם הממון עבר לאברהם " וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" .  רב המפרשים מפרשים שאברהם נתן למלכי צדק את המעשר אבל הרד"ק מפרש שהמעשר ניתן לאברהם"

כלומר לפי דעתי יש כאן מהלך שבו אברהם מגיע לדרגת  של קונה שמים וארץ והכוונה פה לא על הקב"ה אלה לדרגתו של אברהם ואז דרגה כזו באדם מחייבת אותו בדברים מסוימים ואחד הדברים זה לתת מעשר מכל מה שיש לו לגבוה .כלומר מצות מעשר קשורה באופן מהותי לדרגתו של האדם ואדם שמגיע לדרגה זו מתחייב במעשר וזה מה שקרה עם מלכי צדק שהבין שאברהם שהגיע לדרגת קונה שמים וארץ  ולכן אברהם צריך  להחליף אותו גם  בכהונה וגם בחיוב שלו לתת לו מעשר ובאמת מלכי צדק עושה ונותן לאברהם מעשר מכל . וצריך להגיד שדרגה זו קשורה למקום מסוים וזה ירושלים כי מלכי צדק הוא מלך שלם והיה מולך על ירושלים ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק יד סימן יח

ומלכי צדק, אדני צדק, ירושלים נקרא צדק, שנאמר צדק ילין בה (ישעיה א כא): מלך שלם. ר' יצחק הבבלי אומר שנולד מהול, לכך נאמר שלם: הוציא לחם ויין. גילה לו תורה שנקראת לחם ויין:

אם כך צריך להבין שדרגתו של האדם קשורה קשר ישיר לירושלים כי ירושלים  זה מקום השכינה כלומר הקשר הישיר של האדם לקב"ה ודרגת הקשר של האדם לקב"ה באה לידי ביטוי בדרגה של ירושלים ואברהם הגיע לדרגה שבו הקשר שלו לקב"ה הוא קשר של קונה שמים וארץ והתוצאה היא נתינת מעשר שניתן בירושלים ולכן מלכי צדק שהבין שדרגתו של אברהם הגיעה לדרגה של קונה שמים וארץ וזה בעצם גם הדרגה של ירושלים מבין שצריך להעביר את הכהונה לאברהם וזה היה הזמן בדיוק שהקב"ה "ויתר"  לגויים על 7 מצוות בני נוח  (כמו שכתבתי במאמר ב י"ד/חשון/תשע"ה  )

וכך אומר הבן איש חי שנה שניה פרשת ויגש

ולכן נתברך אבינו הזקן הקדוש ע"י מלכי צדק ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, כי אברהם אע"ה הוא קונה ולא מוכר, הן נ"ק דבחינת שמים, והן נ"ק דבחינת ארץ. ולז"א אמת קנה ואל תמכור, כלומר נ"ק שהם דרגא דאמת, קנה דוקא ואל תמכור, וכמ"ש קנה חכמה קנה בינה, וכפל הלשון להורות על הרבוי וההתמדה עד בלי די:

ועכשיו בו נתבונן  ביעקב 

(כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים:

(כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

יעקב אומר לקב"ה אם אומנם אני יעמוד במסע לבני קדם ואני לא ייפול ברמה הרוחנית שלי ואני יצליח לחזור באותה הדרגה שאני נמצא עכשיו שהיא דרגת  "ְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים"  כלומר הגעתי לדרגה זו  עכשיו אבל כדי לראות שזה הדרגה קבועה שלי ולא הזמנית הנסיעה שלי לבני קדם תוכיח אם זה דרגתי האמיתית ולמה יעקב כל כך חשש מנסיעה לבני קדם אומר צרור המור בראשית פרשת ויצא

אחר כך אמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. הרצון בזה לפי שיעקב קודם המראה היה ירא מעשו ומלבן. לפי ששמע שהיה לבן רמאי גדול ומכשף גדול ולבן היה מושבו בארץ קדם שהיא ארץ טמאה מלאה גלולים וכישופים. ולכן אמרו רז"ל ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. שמות הטומאה מסר להם וישלחם קדמה אל ארץ קדם מקום ראוי להם. כי שם נמצאו כל ואם באמת לאחר הניסיון של נסיעה לבני קדם אני יחזור בדרגה "ְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים" אז גם ירושלים תוכל עלות לדרגת בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים  ואם אני וירושלים יגיעו לדרגה הזאת אז זה יחייב אותי לתת  חומש וזה המשמעות של עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ .

וכאן צריך לתרץ שני דברים על מה חל הנדר של יעקב על איזה חפץ ?  כי נדר חל על חפץ שקיים עכשיו וגם מדוע אין כאן תנאי על מה שצוותה התורה ?

לגבי החפץ צריך להגיד שזה חל על  הארץ שקב"ה נתן לו

בראשית פרק כח

(יג) וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:

 

 

ואומר רש"י בראשית פרק כח פסוק יג

שכב עליה - קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יג

אשר אתה שוכב עליה - שאתה שוכב במקום ממנה, וכן כי כל הארץ אשר אתה רואה. ומה שאמרו רז"ל (חולין צ"א) שקפלה כל הארץ ישראל תחתיו ר"ל כאלו קפלה כלה תחתיו, כן יחדה לו שתהיה ברשותו כולה, שתהיה למתנה מעתה ובניו ירשוה וישכנו בה:

כלומר יעקב קיבל את ארץ ישראל לרשותו ולכן הוא יכול להחיל את הנדר על ארץ ישראל ולכן הוא יכול להקדיש את כל מה שיצא ממנה כלומר להקדיש את מה שיצא בעתיד מן הארץ בדיוק כמו מי שנודר שמקדיש את ידיו שכל מה שיצא מיגיע כפיו יהיה קדוש גם כאן יעקב נודר נדר ומחיל אותו על כל ארץ ישראל שהקב"ה מקנה לו אותה שכל חומש שיצא ממנו יהיה מוקדש לקב"ה .

וכדי לתרץ כיצד יעקב לא מתנה על מה שכתוב בתורה הרי לגבי מי ששיטתו  שמעשר זה החיוב מהתורה  זה לא קשה כי יעקב מקדיש חומש אבל לשיטה של הגאון מוילנה שהדין הוא חומש קשה כי יעקב מתנה על מה שכתוב בתורה ?  וכאן צריך לתרץ שלכאורה מן התורה צריך היה להיות  מעשר מין המעשר כלומר אם יש לנו 100  נותנים מעשר נשאר 90  ואז לוקחים מעשר נוסף שזה יוצא 9 כלומר נשאר 81   והתנאי של   יעקב זה להוסיף את  ה 1 אחוז ולעשות את זה חומש בדיוק כך שזה יצא בדיוק 20 אחוז . ולכאורה ניתן להבין את זה מהגמרא בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף נ עמוד א

אמר רב נחמן, ואיתימא רב אחא בר יעקב: מאי קרא? וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא! אמר רב אשי: אעשרנו לבתרא כי קמא

כלומר היה צריך להיות כמו שאומרת הגמרא  19 אחוז אבל החידוש של יעקב שצריך להפריש  בדיוק חומש שהמעשר השני יהיה כמו המעשר הראשון . ומדוע יעקב מתעקש על אותו האחוז הנוסף כדי שיהיה בדיוק חומש ?

כתוב בבראשית פרק מז

(כג) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה:

(כד) וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם:

כאשר אדם אין לו רכוש והוא עצמו קנוי כעבד למלך הוא צריך לתת חומש למלך כאשר הוא מקבל מהמלך את כל אמצעי היצור ואין לו שום דבר מעצמו . כלומר מבין יעקב שכאשר הוא הגיע לדרגה של וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים כאשר הוא מבין שאין לו שום דבר משל עצמו הוא חייב לתת  חומש לקב"ה מכל מה שיש לו , וזה החידוש של הנדר של יעקב שצריך  לתת חומש שזה 20 אחוז לעומת מה שהיה צריך להיות 19 אחוז .

לסיכום ניתן להגיד שיעקב נדר נדר ולא נשבע כי הנדר חל על הארץ שהקב"ה נתן לו ששכב בזמן חלום יעקב והנדר שחל על הארץ מקדיש את החומש שיעקב נדר גם לעתיד לבא ובזה חייב את כל עם ישראל לתת חומש . ההבדל בן מעשר לחומש זה דרגתו של האדם , וההבדל בן דרגת קונה שמים וארץ לדרגת וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים ודרגה זו של האדם קשורה לדרגה של ירושלים וכאשר  ירושלים נמצאת  בדרגת בית האלוקים האדם צריך לתת חומש ולא מעשר