פרשת ויגש מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון ‏ו'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויגש  מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון  ‏ו'/טבת/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ורציתי לבדוק האם באמת ממקומות אחרים ניתן יהיה ללמוד שממון זה גידולי גידולים של האדם וכדי לבחון את זה ניסיתי לראות כיצד במקורות שלנו ניתן ללמוד על היחס בן האדם לממון

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים,

ומפרש האוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 171

עני מנין שנאמר כי מתו כל האנשים וגו' (שמות ד') וכי מתים היו והלא קיימים היו דתן ואבירם ובלעתם הארץ? אלא מתוך שהיו עניים ביותר וירדו מנכסיהם ישבו בשערי מצרים והיו נוטלין מכל בני אדם שעוברין ושבין פרוטה פרוטה.

כלומר יש לנו כאן קשר ישיר בן ממון לבן חיים של אדם ואדם עני ללא ממון נחשב למת כלומר עץ שלא יכול להוציא פרות נחשב לעץ מת ואדם שלא יכול "לגדל " ממון נחשב למת .

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בחוקותי דף קיג עמוד ב

ת"ח אמאי עני חשוב כמת מ"ט בגין דההוא אתר גרים ליה דהא באתר דמותא הוא שכיח ובגין כך אקרי מת, ההוא דחייס עליה הוא יהיב ליה צדקה אילנא דחיי שריא עלוי

אומר הזוהר הקדוש הוא נחשב עני כי המקום שהוא נמצא המוות נמצא בו כלומר לדעתי הזוהר רוצה להגיד שהאדם נמצא במקום שהוא לא יכול לעשות פירות כלומר ממון זה מקום של מות כי מקום של מות לא מצמיח שום דבר אבל מי שנותן צדקה לעני מחייה אותו והוא נותן לו מן הממון של עצמו שמקורו מ "אילנא דחיי"  שזה נראה לי עץ החיים . כלומר חוסר ממון מקורו בחסרון של עץ החיים והצדקה נותנת לו את פרות עץ החיים . גם כאן אנחנו רואים את הקשר בן חיי האדם לממון .

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף פו עמוד א

רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, אימתי ישב עולם לפני אלהים - בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.

 ואומר על זה  ליקוטי מוהר"ן תורה סח

וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם. כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון, הוא בודאי בחי' קדושה ושפע קודש. ואח"כ נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון. וע"כ הנפש תאיבה לממון, מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם. אך צריך לבלי להתאוות להממון, כמבואר כבר כ"פ גודל גנות תאוות ממון, רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל. ובבחי' זו, רבי מכבד עשירים, כשארז"ל (עירובין פ"ו). מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל:

ומסביר רבי נחמן ב"ר שמחה מברסלב את הקשר בן הממון לבן הנפש שהממון והנפש באים מגבוה ומשתלשלים לעולם הזה מהעולם הגשמי מאותו המקום אבל מדגיש רבי נחמן מברסלב שצריך להיות איזון בן הנפש לבין הממון ונראה שזה הרחבה של פרוש הזוהר שהממון מקורו בעץ החיים אבל בתנאי שיש במשתמש בו את הכוונה לעשות בממון שניתן מגבוה לשם מצווה .

ועוד נאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א

דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה.

ועוד מלמד אותנו התלמוד הירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ה

אמר ר' (נחמיה) חמא בי רבי חנינא מפסולת של לוחות העשיר משה הדא הוא דכתיב [שם לד א] פסל לך שני לוחות אבנים פסל לך שתהא הפסולת שלך

 

 

ועל זה אומר הפני משה מסכת שקלים פרק ה

אמר רבי חמא בר' חנינא מפסולת הלוחות העשיר משה. ממה שפיסלן ותיקנן והנשאר מהן היו שלו ומשם העשיר לפי שהיו מסנפרינון.

כלומר כאן ראיה לזוהר ולרבי נחמן שמקורו של הממון מגבוה  . לא צריך להבין מזה שכל מי שיש לו ממון הוא צדיק וכמו שיש צדיק ויש רשע זה לעומת זה ברא הקב"ה צריך להגיד שיש ממון טוב כמו שלמשה ויש ממון רע כמו של בלעם שהיה כנגד משה שכתוב  במדבר פרק כב פסוק יח

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

ואומר רש"י במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:

לסיכום אנחנו רואים קשר ישיר בן האדם לממון והזוהר ורבי נחמן מביאים שממון מגיע מאותו המקום שממנו מגיעה הנפש ולכן יש לנו ראיה ברורה שיש קשר ישיר בן ממון לאדם ולכן היסוד שממון זה גידולי גידולים של האדם יש להם על מה להסתמך ובלי נדר ננסה במאמר הבא לדבר על ביחס של  ממון בהקשר של קדושה , כלומר יחסם של אנשים לממון התוך הבנת קדושתם