פרשת נשא קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה מתנות כהונה ונקרא בן חמצן ? ‏א'/סיון/תשע"ד

בס"ד

פרשת נשא  קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה  מתנות כהונה ונקרא בן חמצן  ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

משנה מסכת אבות פרק ד

 

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

האם רדיפה אחרי כבוד שמים נכלל גם בכבוד המופיעה במשנה שמוציא את האדם מן העולם ?

הרי ידוע וכתוב שקנאת סופרים היא דבר חיובי

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א

רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה

ואומר הכלי יקר שמות פרק כה

והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות הבט למעלה ממך כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע למדריגת חבירו ויבוא להתקנאות בו ויוסף על שלימות חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בעניני העולם הזה, דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים.

ואומר הפנים יפות דברים פרק לג

אבל המקנא בחכמת חבירו שגם הוא יהיה כמותו אין לך מדה טובה יותר מזו, ע"ז אמרו קנאת סופרים תרבה חכמה, ולשון סופרים הוא היינו משום דאמרינן [אבות פ"ג מ"ב] שנים שעוסקים בתורה כתוב בספר זכרון לפני ה' ואחז"ל [ברכות ו א] תרי מכתבי מילייהו, וז"ש [סנהדרין קה ב] בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו דהיינו שהם נוחין זה לזה בהלכה ומחכמין זה לזה,

כלומר קנאת סופרים זה מידה מיוחדת שאתה מקנא באדם שאתה יודע  שיש בו יותר תורה  ומדות טובות  ובו אתה מקנא . קנאה כזו לא רק מותרת היא גם מצווה כי כך אתה גורם ליותר חוכמה . בו ננסה להסביר את העניין . הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוה מיוחדת בדברים פרק יז

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

ועל מי מדובר ? מדובר שצריך לשמוע בקול הרב  .נשאלת השאלה  מי זה הרב ? והתשובה אותו אחד שאתה יודע שיש בו יותר תורה ממך . כדי שהוא יהיה רב שלך אתה צריך לדעת שיש בו יותר תורה ממך , אתה מבין שבך יש פחות תורה ממנו  . ואם כך יש כאן שני כוחות כוח אחד זה ענוה (היפך מגאווה ) אתה יודע  שהוא יותר ממך ולכן אתה שומע בקולו ובמקרה כזה התירה לך התורה לקנא בו כי הקנאה הזאת נובעת ממידת  הצניעות וההבנה שיש לך מה ללמוד ולכן היא תגרום להרבות חוכמה . אם כך מבורר בזה שקנאה שהיא מידה רעה מותרת במקרה שכנגדה יש מידה הפוכה מידת הצניעות כי כשיש שילוב כזה אתה תרבה חוכמה , התוצאה תהיה חיובית ולא תגרום לך ליפול למידת קנאה אחרת שהיא שלילית ביותר .

אבל יש מקרים שבו הרצון לכבוד שמים לא מאוזן ע"י תכונה הפוכה ובמקרה כזה זה יהיה אסור

 תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א

אמר רבא: וכרב מי לא תניא? והתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים! מאי חולקים? חוטפים, כדקתני סיפא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה? +תהלים עא+ אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. רבה אמר, מהכא: +ישעיהו א+ למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ.

התלמוד מבקר קשות את אלו שחוטפים את מתנות הכהונה אפילו שמדובר בחיבוב מצוה ובקודשי שמיים . כי כאן זאת תכונה שלילית (לחטוף) אבל אין כאן תכונה נוגדת שתאזן אותה ולכן אותו אחד שחטף נקרא בן חמצן .

ויש גמרא בבבלי מסכת חולין דף קלג עמוד א  שאנו רואים שהיה לאבי טעות בהתחלה וחשב בסברא שיש מעלה לחטוף מתנות כהונה ולאחר מכן הבין מגזירת הכתוב שזה לא ראוי שינה את התנהגותו .אבל ניתן להבין שהתנהגות כזאת ללא בלם של תכונה מנוגדת יכולה לגרום לנזק

אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא - חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן - ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא: +שמואל א' ח+ ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר: בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא; כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי - לאחזוקי נפשאי בכהני;

ואביי אומר שאפילו לבקש לא ביקש אם נתנו נתנו ואם לא לא לקח .

ואכן כך נפסק להלכה בשולחן ערוך שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא סעיף יא

אין לו לכהן <יב> לחטוף המתנות ואפילו לשאול אותם בפה, אלא אם יתנם לו יא) דרך כבוד, יטלם. יא] ובזמן <יג> שהם כהנים רבים במטבחיים, הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלים. ואם היה צנוע זה <יד> [ב] במקום שאין מכירין שהוא כהן, יב) יטול כדי שידעו יג) שהוא כהן.

לסיכום לפעמים יש תכונות שליליות כמו קנאה שהיא מותרת ורצויה לכבוד שמים ,וחיבוב מצווה וזאת כאשר יש דבר אחר המאזן אותה אבל כשאין איזון לא ניתן להתנהג בתכונה שעיקרה שלילי גם אם זה לכבוד שמים .

 

 

 

 

פרשת נשא יש שינוי גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס בין כמה נפקדו מגיל חודש ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד

בס"ד

פרשת נשא  יש שינוי  גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס  בין כמה נפקדו מגיל חודש  ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

	מחודש ומעלה	מגיל שלושים עד חמישים	אחוז הבוגרים מגיל שלושים עד חמישים לסה"כ הגברים מגיל חודש
גרשוני	7500	2630	35%
קהתי	8600	2750	32%
מררי	6200	3200	52%
סה"כ	22300	8580	38%

 

אנו רואים שהיחס הקטן ביותר בן סה"כ גברים מגיל שלושים לחמישים לסה"כ הכללי של הגברים מגיל חודש נמוך במיוחד במשפחת הקהתי וגבוה במיוחד במשפחת המררי

המשמעות של היחס הזה ששיעור המוות במשפחת הקהתי הוא הגבוה ביותר ולכן יש פחות מבוגרים בגיל 30 עד 50  . (יכול להיות סיבה של ילודה מאוד גבוהה בפרק זמן קצר אבל זה לא נראה סביר )

ונבדוק מדוע יש את ההבדלים הללו .

אצל משפחת הקהתי מופיע במדבר פרק ד

(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:

(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:  

לכאורה למשפחת הקהתי נתנו עבודה מסוכנת שגרמה להם מיתה מרובה והקדוש ברוך הוא נותן להם פתרון כיצד לפתור את הבעיה . כדי שלא ימותו יש שני פתרונות 1. אהרון ובניו יכסו את הארון המנורה וכלי הקודש ורק לאחר כיסוי כלי הקודש יבואו בני קהתי לסחוב את כלי הקודש 2. היות ומדובר בעבודה גבוהה ביותר ולכל אחד מבני קהתי יש רצון לעשות יותר כדי שלא יהיה תחרות ובזיון מול הקודש יש חלוקת עבודה וכל אחד מקבל תפקיד מיוחד כך שלא יהיה תחרות לא בריאה .

וכל זה מפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה

שאמר ר"א בן פדת בשם ר"י בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין והיו כל א' וא' רצין זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא הה"ד (במדבר ד) וזאת עשו להם וחיו וגו' רבי שמואל בר נחמן אמר ח"ו לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו' אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו מהו משאו אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'.

כלומר שאיפה ומוטיבציה גבוהה יכולה להביא לידי מוות כי זה גורם לביזיון הקודש ולכן נתן עשה להם הקדוש ברוך הוא תקנה כדי להפחית את הסיכוי למוות אבל בכל מקרה אנו רואים לפי החשבון שזה גרם למוות ולכן בני קהתי היו הפחותים ביותר מבחינה מספרית .

 

 

ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה את מעלתם של בני קהתי

 

ד"א כמה היה שבטו של לוי מעולה מישראל שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים הרי למדנו שהיו שבט לוי מעולה מכל השבטים ומעולין בשבט לוי משפחת קהת שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות אבל משפחת קהת היו טוענין בכתפיהם שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלה שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' ועוד בדבר אחד היו מעולים מכל הלוים שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון הוי נמצאת אומר אף ע"פ שהיו גדולים מן שאר המשפחות

ולמה בני מררי היו הרבים יותר? נאמר  במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ו

ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש, למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות,

בני מררי היו לכאורה פחות מיוחסים וקיבלו את העבודה הפחות לכאורה קדושה ולכן הסיכוי שלהם לבזות את הקודש היה קטן יותר ולכן היה בהם פחות מות ולכן היו יותר מחמישים אחוז מהם בין 30 ל50

כלומר פחות גאוה פחות כבוד = יותר חיים .

אבל ראיתי שיכול להיות סיבה סמויה יותר למיתה המרובה של בני קהתי

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תסו

למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי הכריתך, אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפש עמו, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים א"א שהרי בני עמו אלא בשביל בני אני פוטר את הלסטים, כן הלוים היו נושאים במשכן שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, והיה מביט בקרח ועדתו שהיו עתידים לחלוק עם משה, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה עם אלו להרגם אי אפשר שנתתי שמי עליהם, הקהתי ה"א מלמעלה ויו"ד מלמטה הוי למען שמי אאריך אפי.

אומר הילקוט שמעוני ומלמד אותנו פרק בדיני  מידת הדין וארך אפים . הקדוש ברוך הוא הוסיף ה לקהתי בהתחלה והוסיף י בסוף ולכן הקהתי יש עליו את שמו של הקדוש ברוך הוא . קרח יצא משבט הקהתי ושבט לוי היה חייב להיענש על זה אבל בגלל שהשבט היה על שם של הקדוש ברוך הוא לא יכול הקדוש ברוך הוא להיפרע מכל השבט ולכן נתן להם בעקיפין עבודה שתפרע מהם באופן לא ישיר כדי שלא יהיה חילול השם . ובעצם העבודה שלהם הוא חלק מהעונש שקיבלו על זה שקרח יצא מהם . קרח ועדתו קבלו עונש וכולם הבינו כי כולם ראות את החטא הגלוי , אבל בשבט לוי היה חלק מהם שחטאו באותו חטא הגאוה אבל לא בפומבי את חטא הגאווה של קרח ,ואותו גאווה שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיפרע מהם  באופן ישיר נפרע מהם באופן עקיף . ועל זה נאמר

משנה מסכת אבות פרק ד

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא

ואמרו ז"ל בעירובין (יג ע"ב, עיין שם) הרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו. וענין זה הוא סעיף מהגאוה. וכבר קדם גנותו בפסחים בפרק האשה (פז ע"ב), א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר חזון ישעיהו [וגו'] בימי עזיהו יתום אחז יחזקיהו (ישעיהו א, א), וכן בהושע בן בארי (הושע א, א

 

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

בס"ד

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר  בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

במדבר פרק ד

(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת:

(ו) וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו:

כיסוי ארון הקודש היה  כך : כיסוי ראשון פרוכת ,כיסוי שני עור תחש ,כיסוי שלישי בגד כליל תכלת .

הארון היה כלי הקודש היחידי שמבחוץ היה כליל תכלת . השולחן ,המנורה , מזבח הזהב , וכלי השרת כיסו אותם בתכלת אבל היה זה כיסוי פנימי ועל כיסוי התכלת היה מונח  עור תחש . דבר נוסף  בארון כתוב כליל תכלת ובשאר כתוב תכלת ללא כליל .

וננסה להבין מה המיוחד בארון שכלפי חוץ הוא בכיסוי של כליל תכלת .

בין הקדש לבין קודש הקודשים הפרידה הפרוכת

שמות פרק כו פסוק לג

וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

ואותה פרוכת היא זו שהייתה הכיסוי הראשון של הארון כדי להדגיש את חשיבות ארון העדות . ארון הקודש זה קודש הקודשים גם כשהוא נמצא בתוך המשכן וגם שהמשכן מפורק ובתהליך של נסיעה . ארון הקודש לעולם ובכל מצב יהיה קודש הקודשים וכדי שנבין את זה מכסים אותו בפרוכת שהיא ההפרדה בין קודש לקודש קודשים .

מעל הפרוכת יש את כיסוי עור התחש שזה הכיסוי שמגן על ארון הקודש .

אבל התורה באה להסביר לנו שגם לאחר פירוק המשכן וגם כיסוי הארון בעור תחש עדיין ארון הקודש לא מאבד מהיכולת שלו , מהתפקיד שלו  . התורה קדושה כל הזמן גם ביום וגם בלילה גם במנוחה וגם במצב נסיעה  ולכן גם במצב כזה הכיסוי החיצוני זה כליל תכלת ואומר מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת פקודי פרק לח

מה תקנתו של עולם, שנים עשר חדשים, ושנים עשר מזלות, וכנגדן שנים עשר שבטים, ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית, ביום הראשון בראת שמים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת, (ישעיה מ' כ"ב) וביום הראשון בראת ארץ, אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם כנגד בריאת השמים והארץ.

ארון הקודש זה  התכלית של בריאת העולם,  השמים והארץ נבראו בשביל התורה ולכן החלק החיצוני שלו הוא כליל תכלת , השמים

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ד

אלא בגד כליל תכלת למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (יחזקאל א) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר וגו' ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד ולכך נאמר בו כליל תכלת שכולו היה דומה לו ולפי שהארון דומה לו לכך היה הבגד תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו מה שאין את מוצא בשאר כלים  

כלומר מה שמקשר אותנו לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא זאת  התורה הקדושה שניתנה לנו יושבי עולם את היכולת לשאוף ולהגיע לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא . זה התכלית .

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסדו וצמצם את עצמו וכך נברא העולם . ונתן לנו הקדוש ברוך הוא את התורה שרק ע"י הלימוד שלה אנו יכולים  להתרומם מעל העולם החומרי ולהגיע לכסא הכבוד .

התורה מכוסה ע"י 3 כיסויים אבל הכיסוי החיצוני נותן לנו את היכולת לראות את היעד שלנו את השאיפה שלנו ואת היכולת שלנו להגיע לכסא הכבוד .

ולמה כליל תכלת ולא נאמר סתם תכלת ?

רש"י שמות פרשת תצוה פרק כח פסוק לא

כליל תכלת - כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:

השאיפה לתורה זה רק לתורה ולא לשום דבר אחר . התורה היא הכול ואין חוץ מהתורה דבר . אומנם היצר הרע מכניס בנו שאיפות לדברים אחרים אבל השכל והלב שלנו צריך להבין ולדעת כי זה טעות לחשוב שהתורה אומנם זה  העיקר אבל בנוסף יש  דברים שקיימים וזה לגיטימי לשאוף להם כי סוף סוף זה  מתבטל ברוב ונשאר שהתורה זה העיקר , מחשבה כזאת היא טעות חמורה .  אנחנו צריכים להבין ולהפנים שהתורה זה הכול – כליל ללא מין אחר המעורב בו . זה התכלית זה השאיפה וזה מה שהתורה מלמדת אותנו .

 

מצודת דויד נושא אקטואלי מאוד היום עקב ביקור האפיפיור . השייכות של מצודת דויד לעבודה זרה לאורך ההיסטוריה מאבימלך ,לאברהם ,יעקוב ,דויד המלך והשייכות של אותו מקום לזכות שלנו על ארץ ישראל . ומה קרה היום כ"ג באייר שקשור למצודת דויד . ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

בס"ד

מצודת דויד נושא אקטואלי מאוד היום עקב ביקור האפיפיור . השייכות של מצודת דויד לעבודה זרה   לאורך ההיסטוריה מאבימלך ,לאברהם ,יעקוב ,דויד המלך והשייכות של אותו מקום  לזכות שלנו על ארץ ישראל . ומה קרה היום  כ"ג באייר שקשור למצודת דויד . ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פב

חמד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ [כ"ג, י"ב] אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך כרת עמהם ברית ושבועה מה עשו אנשי יבוס עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה

אברהם רצה לקנות את מערת המכפלה היא שער גן עדן אבל החיטים לא הסכימו . הם הבינו שהקדוש ברוך הוא יתן לעם ישראל את ארץ ישראל ולהם לא יהיה אחיזה בארץ ישראל ולכן ניצלו את רצונו של אברהם את במערת המכפלה ואברהם נאלץ לוותר ולתת להם אחיזה בירושלים בעיר היבוסי .

ואומר רש"י שמואל ב פרק כד

(טז) היבוסי - שר מצודת ציון היה ששמה יבוסי:

אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, [נספח לערך ירושלים] טור תשט

המקום שממערב ומדרום לרחוב היהודים, הנקרא היום הר ציון, יש סוברים שאינו בכלל ירושלים ולא נתקדש בקדושתה, שלדעתם שם היתה עיר דוד - המצודה היבוסית שדוד כבש, והתיישב בה, ושם נקבר וכן נקברו שם הרבה ממלכי יהודה, והיא נקראת "מצודת ציון", או "עיר דוד" - ולדעתם עיר דוד אינה בכלל ירושלים, ולא נתקדשה בקדושתה, וכתבו ראיות לדבר ששם היא עיר דוד, שכן נמצאת שם, כנגד הר המוריה לדרום, כיפה שהכל קוראים לה "היכל דוד", והיא האהל שנטה דוד לארון ה' בעיר דוד, והרי הוא קיים כתחילת הוייתו, ועוד שמסורת היא ששם נמצאים קברי בית דוד, שהיו בעיר דוד, וגם נתנו סימנים לפי המקומות שבזמנם להבדיל בין ציון ובין ירושלים.

אברהם בעצם נתן להם את מצודת ציון היא מצודת דויד עד כדי כך שדויד לא יכול לכבוש את ירושלים בגלל המגבלה של השבועה שנתן אברהם עד כדי כך שביהושע פרק טו פסוק סג

וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יוכלו יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

ובו נבחן את העניין של החיטים והיבוסים  באחיזה בירושלים

אומר רש"י שמואל ב פרק ה

(ו) אל היבוסי - מצודת ציון נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני עבודת כוכבים אחד עור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים לא לכדו את המצודה כמו שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם (יהושע ט"ו כ"ג) ותניא אמר רבי יהושע בן לוי יכולין היו אלא שלא היו רשאין:

אנו רואים קישור בן יבוסי לבין אבימלך שכרת ברית בבאר שבע עם אברהם . כלומר אברהם כרת ברית עם אבימלך ואחר כך עם זרעם ועשה הסכם על מצודת דויד (ציון) ולכן יש לנו שני הסכמים אחד בבאר שבע ואחד בירושלים ובו נבין את המשמעות של זה

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סט

ויאמר מה נורא המקום הזה, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל,

סולם יעקב היה עומד שרגלי הסולם בבאר שבע וראשו בשער השמים יש אומרים ירושלים ויש אומרים בית אל אבל בכל מקרה כדי שסולם יעקב יעמוד צריך שני נקודות אחיזה .

לגויים היה נקודת אחיזה בבאר שבע כי שם כרת אבימלך ברית עם אברהם ולכן היה חשוב להם נקודת אחיזה נוספת בירושלים . והיכן אנו יודעים שסולם יעקוב מסמל מאבק שליטה של הגויים על עם ישראל ובהכרח ארץ ישראל

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ב ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו  

יש כאן מאבק בין אבימלך וזרעו על שליטה בארץ ישראל ובעצם זה מאבק של עבודה זרה כנגד עם ישראל על קודשי ישראל .

ואנו רואים שדויד המלך כבש את מצודת דויד ומתי זה היה בדיוק היום כ"ג אייר

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

/עשרים ושלש באייר/ בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם. הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום הקראין עכשיו מפני שהיו מצרים לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב.

ונשאלת שאלה האם המאבק נגמר דויד סילק אותם מירושלים וזה ניצחון סופי ?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א

אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע? - דכתיב +מלכים א' ח+ ויהיו שם עד היום הזה. וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא? - והכתיב +שופטים א+ ואת היבוסי ישב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה, הכי נמי דלא גלו? והתניא, רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר +ירמיהו ט+ על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו.

הגמרא מנסה להבין האם שכתוב "עד היום הזה" זה לעולם או רק לזמן ארוך אבל מוגבל . ומביאה הגמרא את היבוסי שהיה בירושלים עד היום הזה . ומקשה הגמרא על זה שהיה מצב שהיבוסי וגם ישראל לא היו בירושלים וזה היה בזמן החורבן כלומר היה זמן שהיבוסי לא ישב בירושלים ולכן עד היום הזה לא יכול להיות לעולם . ונשאלת השאלה למה הגמרא לא מקשה מזה שדויד כבש את ירושלים ובעצם סילק לחלוטין את היבוסי מאחיזתו בירושלים ? וצריך להגיד שאומנן דויד כבש את מצודת דויד אבל זה לא כיבוש מוחלט ועדיין יש ליבוסי אחיזה כלשהיא בירושלים .

ואכן אנו רואים היום את הרצון של הנוצרים (עבודה זרה ) להאחז במצודת  דויד . לנסות ולהלחם בקודשי ישראל . נקודת האחיזה שלהם במצודת דויד היא "סעודה אחרונה " שהיה לפי דבריהם בערב פסח ומדהים לראות שאחד מהעבודה הזרה שמו היה פסח אומנם הכונה בעל מום אבל עדיין יש כאן קישור מדהים  . ולפי המהלך שלי במאמרי הקודמים ערב פסח זה השער החמישים של הטומאה כמו שהייתה מצרים . ולכן אנו רואים את הטומאה של העבודה זרה שער החמישים של טומאה שמנסה להאחז בארץ ישראל ובייחוד בירושלים כדי לתת להם שני נקודות אחיזה לסולם שלהם .

ובאמת יש ביקורת על אברהם בנושא הברית שכרת עם אבימלך ומביקורת זה אנו רואים את הקשר למאבק על קודשי ישראל בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

 

פרשת בחקותי שמירה על השמיטה כדבר חיוני לקיומנו בארץ ישראל , והקשר בן ארץ ישראל לשמירת המצוות , והאם קיום מצות יכול להשפיע על הארץ ? ומה השינוי שנעשה אחרי המבול בהנהגת העולם והקשר לארץ ישראל ‏ט"ז/אייר/תשע"ד

 

בס"ד

פרשת בחקותי שמירה על השמיטה כדבר חיוני לקיומנו בארץ ישראל , והקשר בן ארץ ישראל לשמירת המצוות , והאם קיום מצות יכול להשפיע על הארץ ? ומה השינוי שנעשה אחרי המבול בהנהגת העולם והקשר לארץ ישראל ‏ט"ז/אייר/תשע"ד

 

בבריאת העולם ברא  הקדוש ברוך הוא את האדם מן האדמה ובעצם העולם כולו היה מעשה אחד , האדם משפיע על העולם והעולם משתנה לפי מעשיו של האדם . האדם הראשון  וכל העולם לפני דור המבול יכלו לראות בצורה מוחשית כיצד המעשים שלהם משפיעים על העולם , על האדמה , על החיות

וכתוב מפורש בבראשית פרק ו

(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

ואומר  רש"י בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יב

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

יא) ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ, משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין: לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקדוש ברוך הוא מכיר מעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה): ותמלא הארץ חמס

פרוש הדבר שמעשיו של האדם השפיעו על הארץ ועל החיות וכולם ראו במוחש כיצד המעשים שלהם גורמים לארץ  קלקול באופן ממשי .

והקדוש ברוך הוא ראה שלא ניתן כך לקיים את העולם  הביא את המבול על העולם והחליט לשנות את הבריאה

בראשית פרק ח

(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

רד"ק בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

ויאמר ה' אל לבו - ראה בשכלו שלא ישחית עוד את האדמה כי לא יהיה עוד רעים רבים, ויוסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם דור אחר דור ולא יהיו עוד רבים רעים ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו, ישחיתם כמו שעשה בסדום:

כלומר אחרי המבול ניתק הקדוש ברוך הוא את הקשר בין העולם למעשי האנשים . כי ראה שהעולם לא יכול להתקים בצורה כזו .

רק במקום אחד לא השתנו סדרי העולם וזה בארץ ישראל לדעתו של רבי יוחנן שהמבול לא ירד בארץ ישראל 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לג

ויוסף שלח את היונה. ותבא אליו היונה וגו' [טרף בפיה וגו'] מהו טרף קטיל היך דאת אמר טרף טרף יוסף (בראשית לז לג) אמר לה אילו שבקתנה אילן רב הוה מתעבד. מאיכן הביאתו, ר' אבא מישבוטוטין שבארץ ישראל הביאתו, ר' לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולה, הוא שהקב"ה א' ליחזקאל בן אדם אמ' לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד)

ארץ ישראל שונה מכל הארצות שעדיין יש קשר בן הארץ למעשי האדם כמו שכתוב

ויקרא פרק יח

(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: 

 

 

ואומר הכלי יקר ויקרא פרק כו

(מג) והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה. כי מתחילה היתה תובעת עלבונה וביטול שמיטותיה ואחר שנעשה דין בחוטאים אז הארץ תעזב מהם ולא תהיה קובלת עוד על ביטול שבתותיה, ותרץ, היינו תהיה מרוצה בדבר:

כלומר קשר ישיר בן האדם לאדמה . אבל רק לעם ישראל ורק בארץ ישראל שהטבע שלה  לא השתנה מזמן בריאת העולם . והראש נותן הסבר על העניין בפרושו  על התורה ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כח

ולא תקיא הארץ אתכם אמר הרמב"ן ז"ל כי כל הארץ נתן השם לשרים של מעלה שנא' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים אבל ארץ ישראל לא ניתנה לשום שר שבעולם כי ביד השם היא לעולם שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה.

ועכשיו נבין את עניין השמיטה ואת עונשה החמור בראי מה שלמדנו על ארץ ישראל

ריקאנטי ויקרא פרק כה

והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאה כל ימי עולם, ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל שאר חייבי לאוין וחייב גלות עליה, כמו שהחמיר בעריות שנאמר [להלן כו, לד] אז תרצה הארץ את שבתותיה, ותירץ את שבתותיה [שם לה], וכן שנינו [אבות פ"ה מ"ט] גלות בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל השמטת הארץ, שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא.

ואומר צרור המור ויקרא פרשת בהר

בענין ששמיטת הארץ היא קיום העולם וקיום ישראל והיא המורה על חדוש העולם ועל ייחוד השם. כי ישראל נאחזים בשם ה' בסוד השביעיות כולם. וכן שמיטת הארץ היא בשביעית. ולכן תקנו אתה אחד ושמך אחד וכו'. כי השם אחד וישראל אחד כשהם בארץ. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ואחר שלא רצו לשמור השמיטה. אמר והארץ תעזב מהם. בענין שילכו חוצה לארץ בלא אלוה ובלא ייחוד ובלא ברכה. ובשמרם השמיטה כאלו שמרו כל התורה כולה:

ורשי מוסיף ומלמד שהקשר בן ארץ ישראל הוא קשר בלתי ניתן לניתוק וארץ ישראל היא חלק מעם ישראל עד כדי כך שגלות של 70 שנה שנגזר על עם ישראל אחרי חורבן בית ראשון היא כנגד ימי השמיטה שלא נשמרו ע"י עם ישראל ורש"י דברי הימים ב פרק לו

הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ו) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם.

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב

שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה,

כי עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל זה יחידה אחת כמו שכותב הזוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף עט עמוד ב

אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, מאי טעמא משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא, ושכינתא באתרא יתבא, והאי בהאי תליא,

פרוש: שזרע קדוש ,אדמה קדושה והשכינה הקדושה זה דבר התלוי אחד בשני .

ולכן יש המחמירים בנושא השמיטה כדבר יסודי בהלכה היהודית , ולא נותנים יד לגישה מקילה בנושא שמיטה שעצם שמירה בהידור על המצווה  נותן לנו את הכוח והזכות לחיות בארץ ישראל ואי שמירה על השמיטה גורם חס וחלילה לגלות מארץ ישראל .יהי רצון שנקיים בהידור את כל המצוות התליות בארץ ואת  כל הלכות השמיטה בשנה שתבוא עלינו לטובה .

 

 

 

 

 

פרשת בחקותי חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים ) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ? וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ‏ט"ו/אייר/תשע"ד

פרשת בחקותי  חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים ) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ?  וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ‏ט"ו/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כו

                 

(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:

כלומר אחד רודף אחרי 20  איש ,מאה רודפים אחרי  10000 איש ואם נעשה חשבון אחד רודף אחרי 100 איש .

ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי רמז תרעב

ורדפתם את אויביכם ונפלו [כו, ז], שיהו נופלים איש בחרב רעהו, ורדפו מכם חמשה מאה מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם, ומאה מכם רבבה ירדופו, וכי כך הוא החשבון, והלא אין ראוי לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אין דומין המועטין העושין את התורה למרובין העושין,

אומר המדרש שיש עוצמה שונה לרבים מהיחיד ועוצמה זו היא פי חמש . בודד יכול לרדוף אחרי עשרים וכאשר יש ציבור גדול הוא יכול לרדוף אחרי 100 כלומר כוח הרבים מכפיל פי חמש את כוח היחיד .

אבל בדברים פרק לב כתוב

(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:

פרוש במידת הפורענות אחד ירדוף 1000  ושנים ירדפו 10000 כלומר אחד ירדוף 5000 איש ,ויש כאן קושיה חזקה הרי ידוע שמידת רחמים גדולה ממידת הפורענות ומתרץ המדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק ל

(ל). איכה ירדף אחד אלף אמ' להן הקדוש ברוך הוא אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה"א בדוד (ש"ב כג ח עיין שם) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ"א טו ה) ללמדך שהחט גורם:

כלומר גם אחד מישראל ירדוף 1000  ושנים 10000 אבל החטא גרם להיפוך הרודפים . אבל יש לנו קושיה מה ההבדל בין הפרשה שלנו לספר דברים . למה בחקותי  אחד ירדוף 20 או 100 לפי יחיד או רבים , ובדברים אחד ירדוף 1000 ושנים ירדפו 10000 .ועוד קושיה ולמה בחקותי יש הבדל בן אחד למאה וכאן מדובר בהבדל של אחד לשנים ?

וההפרש בן פרשת בחקותי לספר דברים הוא פי 50 . הפרש בן 20 ל 1000 ביחיד ,ובין 100 ל 5000  ברבים .

ו7אומר רש"י במקום ויקרא פרק כו פסוק ח

(ח) ורדפו מכם - מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם:

פרוש ההפרש בן הפרשה שלנו לספר דברים שכאן מדובר בחלשים ושם מדובר בחזקים . ובאיזה חולשה מדובר ובאיזה חוזק מדובר ? וברור לנו ההקשר "אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו " ואומר רש"י ויקרא פרק כו פסוק ג

(ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה

אם כן מדובר בחלש וחזק בעמל התורה . כוח הרבים גורם לנו כוח פי חמש אבל עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח של פי חמישים .

כלומר עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח פי 50  יותר מכל דבר אחר .מסבירה לנו התורה שכל השתדלות שלנו בעולם המעשה בהשקעה בצבא ,מטוסים ,צוללות אחדות עם ישראל  אינו מתקרב או דומה למאמץ  שלנו כיחידים או רבים בעמל התורה . עמל התורה נותן לעם ישראל מכפיל כוח של פי חמישים מכל השתדלות אנושית .

אבל גם רפיון בתחום של עמל התורה יגרום למדת פורענות דומה שאחד מאויבנו יכול לשלוט על אלף מעם ישראל . וראינו בהיסטוריה הלא רחוקה של עם ישראל דוגמאות לכך , שכולם לא מבינים כיצד אלפי יהודים הובלו כצאן לטבח ע"י אויבנו .כאשר השכל האנושי יודע שאם אותם אנשים היו קמים אפילו בלי נשק על אויביהם לא היה לאויבנו סיכוי כנגד האלפים אבל המציאות המרה הייתה הפוכה ומעט מאוד מאויבנו הובילו עם שלם לטבח .

וכדי לתרץ את הקושיה למה בפרשה שלנו ההפרש בן יחיד ורבים זה אחד ומאה , ובספר דברים זה אחד או שנים

מלאכי פרק ג פסוק טז

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְקֹוָק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְקֹוָק וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְקֹוָק וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:

ונאמר במשנה מסכת אבות פרק ג

 [ג] רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר (תהלים א') ובמושב לצים לא ישב אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו

שכינה נמצאת גם בשנים שלומדים תורה , בתורה גם שנים נחשבים ציבור ורבים ,אבל בדרך ארץ יחיד זה אחד ורבים זה מאה .

כלומר גם יחידים הלומדים תורה יכולים לתת לעם ישראל את מכפיל הכוח של פי חמישים וזה חשיבות לימוד התורה לעומת השתדלות רגילה של עם ישראל .

וצריך להגיד שקיום המצוות ועמל התורה זה הכוח האמיתי של עם ישראל ביכולת שלו לשרוד בעולם ושאר הדברים אומנם חשובים אבל "בטלים בחמישים"  .

ולכן אומר המדרש באיכה רבה (וילנא) פתיחתות

רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא אלין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה

מי שחושב שהשומרים (חיילים ) אלו שומרי העיר הוא יגרום להחרבת העיר כי אומנם השומרים חשובים אבל הם לא העיקר . העיקר זה למוד ועמל התורה ומי שחושב אחרת יגרום לכך שאחד מאויבנו ירדוף אלף מאיתנו כמו שנאמר בדברים .

ולמה פי חמישים דווקא ?

וצריך להגיד בחמישים שערי בינה ניתנה תורה ולכן כוח התורה זה פי חמישים מכוח של דרך ארץ  וכמו שכתבתי בכמה מאמרי הקודמים על בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה ב 50 יום 

 

 

העולם נברא בשבע ימים ומחזור השמיטה 7 שנים . בריאת העולם מחדש בפסח הייתה 50 יום ומחזור היובל 50 יום יום לשנה יום לשנה . מה הקשר בן יום לשנה ?

בס"ד

העולם נברא בשבע ימים ומחזור השמיטה 7 שנים . בריאת העולם מחדש בפסח הייתה  50 יום ומחזור היובל 50  יום יום לשנה יום לשנה .  מה הקשר בן יום לשנה ?

אנו רואים שיש קשר בן יום לשנה מה הקשר הזה ומה מהותו ? ‏ט'/אייר/תשע"ד

בו נבדוק היכן מוזכר הקשר בין יום לשנה בנביא ובמדרש ובמפרשים

במדבר פרק יד

(לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קח עמוד א

 יום לשנה יום לשנה. מיכן אמרו חכמים כל העוסק בתורה יום אחד בשנה כאלו כל השנה כולה עסק. וכל העובר עבירה אחת בשנה כאלו כל השנה כולה עבר.

 

מלבי"ם יחזקאל פרק ד פסוק ו

ר"ל שהועיל זכות הנביא שכל יום ששכב וסבל יסורין יחשב לשנה, אחר שהנביאים עשו את שלהם והוכיחו, וז"ש יום לשנה נתתיו לך:

יחזקאל פרק ד

(ו) וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הימיני הַיְמָנִי שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ:

 

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת שלח

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. אתה מוצא שהלכו מהדרום לצפון, ובארבעים יום היו מהלכין את כולה, אלא שהיה גלוי לפני שאמר והיה עולם שהיו עתידין להוציא את דבת הארץ ולגזור עליהם צרה לחשבון הימים, יום לשנה יום לשנה, שנ', כמספר הימים אשר תרתם וגו', והקפיץ הב"ה לפניהם את הדרך. ילמדנו.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 365

אמר משה ל"ו שנה היה יהושע משרת אותי במדבר שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער, וכשהגיע גזרה של משה וא"ל הקדוש ברוך הוא הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, ויצו את יהושע, היה משה הצדיק דן מעצמו ואומר שמא מפני שהגיעה שעת יהושע תלמידי אני מת, שהוא עתיד לפרנס את ישראל ולבוא בראשם, ובשביל זה היה עלי גזר דין שלא אכנס לארץ ולא לאכול מפירותיה, אבל מוטב שאחיה ויהיה יהושע פרנס ואני נכנס לא"י. מה עשה משה? מאחד בשבט עד ששה באדר היה הולך שחרית וערבית ומשמש ליהושע כתלמיד לרב, ואותם ל"ו יום עלו למשה יום לשנה

רד"ק יחזקאל פרק ד

(ה) ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום - רוצה לומר שנתן לו ימים במספר כנגד השנים שחטאו יום לשנה יום לשנה ושני עונם היו שלש מאות ותשעים שנה ורוב'

משיבת נפש ויקרא פרק כג

 ותחילת המחשבה תימא וכי זה מדת הדין ללקות שנה נגד יום אחד. גם מה שכפל יום לשנה יום לשנה. ולפי אשר ביארתי אתי שפיר שר"ל יום לשנה מדה כנגד מדה, שהטבתי לכם ועשיתי שנה ליום כמו שחשבתי לכם שתשיגו שכליות במ' יום, כמו מרע"ה כנגד חלקו, שאותו מ' יום יגזרו עליכם למ' שנה

לפי המקורות אנו רואים שיש קשר הדוק בן יום לשנה . קשר במידת הדין למידת הרחמים . במידת הדין יום הופך לשנה ובמידת הרחמים שנה הופכת ליום .

כלומר חטא של יום  יכול  לגרום  לכפרה של  שנה , ומידת הרחמים יכולה להפוך שנה של כפרה ליום הכל לפי הענין .

יום הוא זמן המסמל את בריאת העולם בשבע ימים וכל יום את הבריאה המיוחדת לו . שנה הוא מחזור החיים  מיום כיפור ליום כיפור  מיום שהתכפר לאדם עד כניסה ליום כיפור מחדש  . האדם הראשון נברא ביום אחד באותו יום חטא ובאותו היום חזר בתשובה והתכפר לו זה הזמן של  האדם הראשון נזר הבריאה  . לאחר שחטא נשתנה הזמן הדרוש לכפרה לזמן של שנה וזה הזמן שלנו בני האדם מיום כפורים ליום כפורים .

וזה בעצם עניין השמיטה לתת ליהודי  את ההבנה שהוא נמצא בבריאת עולם לאחר חטא האדם הראשון . ולכן הוא נמצא במחזור של 7 שנים כנגד בריאת העולם ו 50  יום כנגד הבריאה של העולם מחדש עם קבלת תנאי של קבלת התורה מפסח לעצרת כמו שכתבתי במאמרי האחרונים.

יהודי נמצא בשני המחזורים מחזור של 7 שנים ומחזור של 50 שנה .

מחזור של 7 שנים שהוא מחזור בריאת העולם כולו כולל כל האנושות ולכן  הוא קשור לשמיטת הקרקע שזה בריאת העולם. ומחזור של 50 שנה שקשור לבריאת העולם מחדש מפסח עד עצרת עד  קבלת התורה ,ולכן הוא קשור לחופש של האדם שבו משתחררים כל העבדים וחלוקת  הקרקעות שהשתנתה  במשך חמישים שנה שחוזרת למצב כמו שהיה בתחילת כיבוש הארץ .

ויש להגיד שלכן שחרור העבדים נעשה ביום הכיפורים ביובל כי אז עברנו חמישים שנה ויום הכיפורים . ורק לעם ישראל שקיבל את התורה ונעשה חלק בלתי נפרד מהבריאה ורק לו נתן הקדוש ברוך הוא יכולת להתכפר , חייב כפרה כדי שתהליך בריאת העולם בחמישים שנה יגיע לתכליתו .

 

 

 

 

 

 

 

פרשת אמר סדר המועדים – סדר בריאת העולם מחג הפסח לשמיני עצרת ‏ב'/אייר/תשע"ד

פרשת אמר  סדר המועדים – סדר בריאת העולם מחג הפסח לשמיני עצרת  ‏ב'/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כג

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:

 

בו נראה את הסדר שפרשת אמור של מועדי יקוק

ראשון – שבת

 (ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ

שני – פסח

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק:

שלישי – שבועות

וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:

שלישי – ראש השנה

(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

רביעי – יום הכיפורים

(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:

חמישי – סוכות

(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:

שישי – עצרת

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

 

ומיד בסוף המועדים ישר מתחיל

ויקרא פרק כד

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:

 

ובו נבין את כל המועדים לפי ההבנה שדיברנו עליה בפרשות הקודמות הבנה אחת שפסח זה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים של שבע ימים. ומתן תורה זה סיום בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה כחלק מקיומו של העולם .

לפי הסדר המופיע פה נברא העולם בבראשית ולכן שבת מופיע ראשון , שני זה פסח כי אז העולם חזר למצב של תוהו ובהו ע"י עשר המכות במצרים והתחילה בריאת העולם מחדש תוך ספירה של 50 עד מתן תורה ,כי התורה בנויה מחמישים שערי בינה . מתן תורה היא סיומו של בריאת העולם מחדש הכולל בתוכו תנאי של קבלת התורה ע"י עם ישראל שהיה חלק מבריאת העולם מחדש ע"י ספירת העומר  . עם ישראל אמר נעשה ונשמע וקיבל עליו את התנאי של קבלת התורה כתנאי לקיומו של העולם . בחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .

לאחר קבלת התורה ע"י עם ישראל מגיע ראש השנה ויום הכיפורים והפעם זה בחינת הכנסת שאר העולם (כל הגויים ) לתוך השלמות של העולם . עם ישראל חוזר בתשובה אבל הפעם לא לבד ולכן נכנס לתפילה

"יעשו כולם אגודה אחת" ואומר הערוך השולחן אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפב

ולכן כל תפלות ר"ה נתייסדי על קידוש שמו יתברך וזהו עיקרה של ברכה האמצעית מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו' וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה וזהו עיקרי תפלתינו בר"ה ויוה"כ ולזה הקדימו אנשי כנסת הגדולה בברכת אתה קדוש הנך ג' ובכן לפי שאנו חותמין המלך הקדוש שהוא ג"כ לכוונה זו שתתגלה מלכותו יתברך בפועל ממש נגד כל העולם ולכן החוב עלינו להזכיר מלך בימים אלה והברכה הוא לקדושתו של הקדוש ברוך הוא לכן אומרים ובכן תן פחדך וכו' ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם שזהו תכלית הבריאה ותכלית תקוותינו:  

ולאחר התיקון של עם ישראל ביחד עם אומות העולם מגיע סוכות שבו אנו מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות העולם לכפר על הגויים . ובסוף הכפרה בהושענה רבה מגיע מלחמת גוג ומגוג שעושה בירור באומות העולם ונשארים אותם הגויים שמקבלים את מלכות הקב"ה עליהם ואלו יגיעו לבית המקדש בסוכות להקריב קורבנות ויהיה להם עוון במידה ולא יגיעו להקריב קורבן בבית המקדש

זכריה פרק יד

(טז) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

(יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:

(יח) וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

וחג הסוכות זה בעצם החג של שלמות העולם של העם היהודי וכל הגויים תחת הנהגת השם וקבלת עול מלכות שמים .

והיום השמיני לאחר חג הסוכות זה בעצם מתן תורה לעם ישראל אבל לאחר קבלת עול מלכות שמים של הגויים את הקדוש ברוך הוא . פרוש שלמות קבלת התורה לא רק של עם ישראל אלה כל העולם כולו .

ואומר עבודת ישראל דברים לשמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

כלומר ראוי היה שמחג הסוכות צריך לספור חמישים יום ואז יהיה חג שמיני עצרת אבל הקב"ה התחשב בעם ישראל והצמיד את שמיני עצרת לחג הסוכות .

ובשמיני עצרת נגמר בריאת העולם בשלמות של עם ישראל ובאגודה אחת עם כל הגויים שקבלו עליהם את הקדוש ברוך הוא כמלך .

ונשאר לנו לחקור ולברר  את הזמנים מסוף שמיני עצרת לפסח מה משמעותם ומה התפקיד שלהם .

בכל מקרה התורה נותנת לנו רמז שמיד לאחר כל המועדים ישר מזכירה את נר התמיד שכמובן רומז לחג החנוכה .

 

 

 

פרשת אמר למה כהן בעל מום פסול ותלמיד חכם בעל מום כשר גם לסנהדרין ? ‏ב'/אייר/תשע"ד

פרשת אמר למה כהן בעל מום פסול ותלמיד חכם בעל מום כשר גם לסנהדרין ? ‏ב'/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כא

(יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו:

כהן בעל מום פסול לעבודה ולא יכול לעבוד בבית המקדש .

 

ואומר הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ו

כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

ויש להבין האם מום פוסל בתלמיד חכם?  ומדברי הרמבם ניתן להבין שכן ,וניתן להבין שבדיעבד תלמיד חכם לא פסול אבל רצוי שלא יהיה בעל מום  .

והערוך השולחן חושן משפט הלכות דיינים סימן א סעיף כד

עוד כתב הרמב"ם ז"ל [הל' ו'] כשם שב"ד מנוקים בצדק כך צריכים להיות מנוקין מכל מומי הגוף וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולם בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן עכ"ל ונראה מדבריו דמה שנתבאר בסעי' זה אינו לעיכובא ולכן כתב דרק ישתדלו להשיג אנשים כאלו

וצריך ביאור מדוע בכהן מום פוסל ובתלמיד חכם לא פוסל

ואומר המשך חכמה ויקרא פרק כא

(יז - יח) איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב (להקריב לחם אלהיו). כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. לכאורה הוא טעם, ועיין רש"י, וצריך ביאור. והנראה דענין הקרבנות הוא מחלק החוקים, אשר אין השכל והעיון מורה על זה. ולכן לא נאמר שום שם רק הויה שלא ליתן פתחון פה למינים, וכמבואר בתורת כהנים ריש ויקרא. ואם כן, יש לחוש שמא יהיה הכהן העובד לבו תוהא עליו, ולא יהיה מודה בעבודה או מסתפק, אשר על זה הזהירה תורה (דברים יא, יג) "לעבדו בכל לבבכם", כמו שאמרו בספרי (שם). וזה לא יאות שהוא יהיה המכפר והעובד, כיון שאינו מודה בה ועבודתו פסולה, כמו שפירש רש"י ריש פסחים (ג, ב) ד"ה שחץ פסול. ולגלות על ידי נביא, זה לא יאות למעלת השם יתברך, וכמו שאמרו 'וכי דלטורין אני' אצל עכן. לכן היה מן התחבולה האלקית, שבעל מום פסול להקרבה, אף אם הוא כשר בכשרים וצדיק בצדיקים, והמום בו גזירה מהשי"ת מטעם הכמוס אצלו. לכן אם יהיה כהן מי שאינו מודה בעבודה או לבו תוהא עליו, יהיה בעל מום ויפרח המום בו, ויבדל משירות מזבח ה', ולא יהיה גלויה עליו תרמית לבבו, "כי כל איש אשר מום בו" - אף שהוא צדיק וחסיד ונולד כן ממעי אמו - גם כן "לא יקריב", אף שודאי המום שנולד בו אינו לסיבת זדון לבבו, כי צדיק ורשע לא אמר.

 

מפרש המשך חוכמה ואומר שהעבודה בבית המקדש מצריכה כונה טהורה של הכהן ואנחנו אין לנו כלים לבדוק באמת את כוונת הכהן ולכן הקב"ה תיקן לנו מומים וכהן שבאמת כוונתו לא טהורה המום שיהיה בו ימנע ממנו להקריב את הקרבן . פרוש : המום הוא אמצעי של בירור מי באמת יכול להקריב קורבן ומי לא יכול להקריב קורבן .

וצריך להגיד שלבדיקת תלמיד חכם לא צריך את המום כדי לדעת האם הוא תלמיד חכם או לא כי דברי חוכמתו ידועים לכל וניתנים לביקורת ע"י תלמידי חכמים אחרים, וכן יש את הכלל שאחרי רבים להטות וחכם אחד בסנהדרין לא יכול לקבוע הלכה ללא הסכמה של רוב הסנהדרין ולכן חכם לא פסול בגלל מום וכהן כן פסול בגלל מום כי זו הדרך היחידה לגרום לו לא להקריב קורבן כראוי (אם הוא לא ראוי ).

אבל כל זה נכון לאחר קבלת התורה שניתנה ע"י משה רבנו . כי לאחר קבלת התורה קיבלנו את הכלים להבין האם דברי תורה של תלמיד חכם הם כראוי או לא ,אבל משה עצמו היה בעל מום בכלי העיקרי של קבלת התורה ,והעברת התורה וזה הפה ולפי הסברה של המשך חוכמה יש כאן קושיה על קבלת התורה בעל פה ע"י איבר שהוא בעל מום

שמות פרק ד

(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:

 

 

ואז יכול להיות הספק שאולי המום בפה של משה גורם לנו להסתפק  "תורה לא משמים"  ואכן הזהר מטפל בקושיה הזאת ומתרץ שבמתן תורה הפגם הזה נרפא במתן תורה עצמו

אגרא דפרקא אות קסו

 

אבל בזהר וארא דף כ"ה [ע"ב] נראה מבואר שלא היה כבד פה רק עד מתן תורה, והטעם שהיה כבד פה, לפי שמדריגתו היה מבחי' קו"ל (ז"א) ולא היה מצורף עמו הדבור (מלכו"ת) כי הדבור היה בגלות, ע"כ צירף עמו הקדוש ברוך הוא את אהרן שושבינא דמטרוניתא, וכאשר יצאו לגמרי מבחינת הגלות אז משה ידבר, עיין שם ותבין

פרשת קדושים באיזה מצבים יש לאדם בחירה חופשית אמיתית ומלאה ? מהי יראת שמים אמיתית שבו יש לאדם יכולת בחירה אמיתית ומהם הדברים המסורים ללב ? ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

פרשת קדושים באיזה מצבים יש לאדם בחירה חופשית אמיתית ומלאה ? מהי יראת שמים אמיתית שבו יש לאדם יכולת בחירה אמיתית ומהם הדברים המסורים ללב ? ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד ב

כל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ל עמוד א

 והתניא: הכל בידי שמים, חוץ מצינים פחים, שנאמר: +משלי כ"ב+ צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם!

רש"י מסכת כתובות דף ל עמוד א

צינים פחים - קור וחום.

בידי שמים - אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא.

חוץ מצינים ופחים - שפעמים שבאין בפשיעה.

אדם חי בעצם בעולם שרובו מתוכנן ע"י הקב"ה והקב"ה מתכנן לו את הכול אבל השאיר  בידי האם שני כלים שבהם הוא יכול לשנות את מצבו או נחשב שהוא חופשי לגמרי לבחור

1. יראת שמים
2. צינים ופחים

 

יראת שמים זה דבר המסור ללב במקום שהתוצאה הסופית של מעשיו של האדם לא יכולים להתפרש לרעה או לטובה כלומר אנשים אחרים הצופים במעשה לא יכולים לפרש אותו לטובה או לרעה כי זה תלוי בכונה האמיתית של האדם והכונה הזאת יכולה לתת למעשה תואר שלילי או חיובי וזה רק הקב"ה יודע . ובמקרה כזה נכנס יראת השמים של האדם לפעולה כי הוא יכול לעשות את המעשה עם כונה חיובית או שלילית מבלי שאנשים אחרים חוץ מהקב"ה ידע לנכון מה הכונה האמיתית . וזה בעצם אותו מצב בו ניתן לאדם את החופש המוחלט להחליט מה הוא יעשה וזה מה שישנה את מצבו . בשאר המקרים בעצם אין לאדם יכולת בחירה  חופשית מלאה הוא חלק ממה שהוחלט עליו ברגע שנולד אי אפשר להגיד שאין לו יכולת בחירה אבל יש השפעה רבה של המציאות על מעשיו . על אף שהוא מרגיש כאילו יש לו חופש בחירה מוחלט.  בחירה ברע וכולם יכולים לראות את זה נחשב מעשה בידי שמים זה  לא בחירה חופשית מלאה זה מושפע  ע"י היצר הרע ע"י כל התנאים מסביב ולכאורה אין לאדם יכולת  חופשית מלאה  יש לו רק יכולת בחירה חלקית  . לעשות מצוה וכולם רואים את זה גם פה אין יכולת בחירה חופשית מלאה נקבע הרבה ע"י המציאות מסביב .

צינים ופחים זה מצב שאדם מכניס את עצמו בפשיעה למצב שבו מצבו יכול להשתנות לרעה או לטובה אבל זה לא בידי שמים כלומר יש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו

חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ל עמוד ב

אלא איפוך אריא וגנבי בידי שמים. דכל שאינו יכול להשמר ממנו הוי בידי שמים, וצנים פחים בידי אדם שבבחירתו ופשיעתו הוא ניזוק

ונראה מה המקומות המופיעים בחומש שבו מופיע יראת שמים ובו מפרש רשי שזה מסור ללב האדם :

ויקרא פרק יט

(יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:

ויקרא פרק יט

רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק יד

ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: פ

ויקרא פרק כה

רש"י ויקרא פרק יט פסוק לב

והדרת פני זקן - איזהו הדור, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלהיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

ויקרא פרק כה

רש"י ויקרא פרק כה פסוק יז

(יז) ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:

רש"י ויקרא פרק כה פסוק לו

ויראת מאלהיך - לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וקשה לפרוש הימנו ומורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הוצרך לומר ויראת מאלהיך. או התולה מעותיו בנכרי, כדי להלוותם לישראל ברבית, הרי זה דבר המסור ללבו של אדם ומחשבתו, לכך הוצרך לומר ויראת מאלהיך:

ויקרא פרק כה

(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:

רש"י ויקרא פרק כה פסוק מג

(מג) לא תרדה בו בפרך - מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו. אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה, והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא. שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, ואומר אני לו שהוא לצורך, הרי הדבר הזה מסור ללב, לכך נאמר ויראת:

ואומר הכלי יקר ויקרא פרק טז

והזהיר עוד על התשובה הפנימית הלבבית שהיא לפני ה' כי הדבר המסור ללב אינו נגלה כי אם לה' לבדו, שלא יהיה מן הצבועים הצמים ומתענים ומרבים תחינות כדי שיהיו מוחזקים לצדיקים והוא דור טהור בעיני הבריות ומצואתו הפנימית לא רוחץ, לכך נאמר לפני ה' תטהרו: