פרשת בחקותי חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים
) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ? וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ט"ו/אייר/תשע"ד
ויקרא פרק כו
(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה
מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם
לֶחָרֶב:
כלומר אחד רודף אחרי 20 איש ,מאה רודפים אחרי 10000 איש ואם נעשה חשבון אחד רודף אחרי 100
איש .
ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי רמז תרעב
ורדפתם את אויביכם ונפלו [כו, ז],
שיהו נופלים איש בחרב רעהו, ורדפו מכם חמשה מאה מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים
שבכם, ומאה מכם רבבה ירדופו, וכי כך הוא החשבון, והלא אין ראוי לומר אלא מאה מכם
שני אלפים ירדופו, אלא אין דומין המועטין העושין את התורה למרובין העושין,
אומר המדרש שיש עוצמה שונה לרבים מהיחיד
ועוצמה זו היא פי חמש . בודד יכול לרדוף אחרי עשרים וכאשר יש ציבור גדול הוא יכול
לרדוף אחרי 100 כלומר כוח הרבים מכפיל פי חמש את כוח היחיד .
אבל בדברים פרק לב כתוב
(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף
וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:
פרוש במידת הפורענות אחד ירדוף
1000 ושנים ירדפו 10000 כלומר אחד ירדוף
5000 איש ,ויש כאן קושיה חזקה הרי ידוע שמידת רחמים גדולה ממידת הפורענות ומתרץ המדרש
תנאים לדברים פרק לב פסוק ל
(ל). איכה ירדף אחד אלף אמ' להן
הקדוש ברוך הוא אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד
ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות
העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה"א בדוד (ש"ב
כג ח עיין שם) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים
שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ"א טו ה) ללמדך שהחט
גורם:
כלומר גם אחד מישראל ירדוף 1000 ושנים 10000 אבל החטא גרם להיפוך הרודפים . אבל
יש לנו קושיה מה ההבדל בין הפרשה שלנו לספר דברים . למה בחקותי אחד ירדוף 20 או 100 לפי יחיד או רבים , ובדברים
אחד ירדוף 1000 ושנים ירדפו 10000 .ועוד קושיה ולמה בחקותי יש הבדל בן אחד למאה
וכאן מדובר בהבדל של אחד לשנים ?
וההפרש בן פרשת בחקותי לספר דברים הוא
פי 50 . הפרש בן 20 ל 1000 ביחיד ,ובין 100 ל 5000 ברבים .
ו7אומר רש"י במקום ויקרא פרק כו
פסוק ח
(ח) ורדפו מכם - מן החלשים שבכם, ולא
מן הגבורים שבכם:
פרוש ההפרש בן הפרשה שלנו לספר דברים
שכאן מדובר בחלשים ושם מדובר בחזקים . ובאיזה חולשה מדובר ובאיזה חוזק מדובר ?
וברור לנו ההקשר "אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו " ואומר רש"י
ויקרא פרק כו פסוק ג
(ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום
המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם
בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה
אם כן מדובר בחלש וחזק בעמל התורה . כוח
הרבים גורם לנו כוח פי חמש אבל עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח של פי חמישים .
כלומר עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח פי 50
יותר מכל דבר אחר .מסבירה לנו התורה שכל
השתדלות שלנו בעולם המעשה בהשקעה בצבא ,מטוסים ,צוללות אחדות עם ישראל אינו מתקרב או דומה למאמץ שלנו כיחידים או רבים בעמל התורה . עמל התורה
נותן לעם ישראל מכפיל כוח של פי חמישים מכל השתדלות אנושית .
אבל גם רפיון בתחום של עמל התורה יגרום
למדת פורענות דומה שאחד מאויבנו יכול לשלוט על אלף מעם ישראל . וראינו בהיסטוריה הלא
רחוקה של עם ישראל דוגמאות לכך , שכולם לא מבינים כיצד אלפי יהודים הובלו כצאן
לטבח ע"י אויבנו .כאשר השכל האנושי יודע שאם אותם אנשים היו קמים אפילו בלי
נשק על אויביהם לא היה לאויבנו סיכוי כנגד האלפים אבל המציאות המרה הייתה הפוכה
ומעט מאוד מאויבנו הובילו עם שלם לטבח .
וכדי לתרץ את הקושיה למה בפרשה שלנו
ההפרש בן יחיד ורבים זה אחד ומאה , ובספר דברים זה אחד או שנים
מלאכי פרק ג פסוק טז
אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְקֹוָק
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְקֹוָק וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן
לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְקֹוָק וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:
ונאמר במשנה מסכת אבות פרק ג
[ג] רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין
ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר (תהלים א') ובמושב לצים לא ישב אבל שנים
שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש
אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו
שכינה נמצאת גם בשנים שלומדים תורה ,
בתורה גם שנים נחשבים ציבור ורבים ,אבל בדרך ארץ יחיד זה אחד ורבים זה מאה .
כלומר גם יחידים הלומדים תורה יכולים
לתת לעם ישראל את מכפיל הכוח של פי חמישים וזה חשיבות לימוד התורה לעומת השתדלות רגילה
של עם ישראל .
וצריך להגיד שקיום המצוות ועמל התורה זה
הכוח האמיתי של עם ישראל ביכולת שלו לשרוד בעולם ושאר הדברים אומנם חשובים אבל "בטלים
בחמישים" .
ולכן אומר המדרש באיכה רבה (וילנא)
פתיחתות
רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי
דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן
נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא
אלין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים
שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו
יומם ולילה
מי שחושב שהשומרים (חיילים ) אלו שומרי
העיר הוא יגרום להחרבת העיר כי אומנם השומרים חשובים אבל הם לא העיקר . העיקר זה
למוד ועמל התורה ומי שחושב אחרת יגרום לכך שאחד מאויבנו ירדוף אלף מאיתנו כמו
שנאמר בדברים .
ולמה פי חמישים דווקא ?
וצריך להגיד בחמישים שערי בינה ניתנה
תורה ולכן כוח התורה זה פי חמישים מכוח של דרך ארץ וכמו שכתבתי בכמה מאמרי הקודמים על בריאת העולם
מחדש עם תנאי של קבלת התורה ב 50 יום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה