בס"ד
פרשת נשא יש שינוי
גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס בין כמה נפקדו מגיל חודש ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים
וצריך לברר למה ההבדל ? א'/סיון/תשע"ד
|
|
מחודש
ומעלה
|
מגיל
שלושים עד חמישים
|
אחוז
הבוגרים מגיל שלושים עד חמישים לסה"כ הגברים מגיל חודש
|
|
גרשוני
|
7500
|
2630
|
35%
|
|
קהתי
|
8600
|
2750
|
32%
|
|
מררי
|
6200
|
3200
|
52%
|
|
סה"כ
|
22300
|
8580
|
38%
|
|
|
|
|
|
אנו רואים שהיחס הקטן ביותר בן
סה"כ גברים מגיל שלושים לחמישים לסה"כ הכללי של הגברים מגיל חודש נמוך
במיוחד במשפחת הקהתי וגבוה במיוחד במשפחת המררי
המשמעות של היחס הזה ששיעור המוות
במשפחת הקהתי הוא הגבוה ביותר ולכן יש פחות מבוגרים בגיל 30 עד 50 . (יכול להיות סיבה של ילודה מאוד גבוהה בפרק
זמן קצר אבל זה לא נראה סביר )
ונבדוק מדוע יש את ההבדלים הללו .
אצל משפחת הקהתי מופיע במדבר פרק ד
(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ
וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ
וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:
(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת
כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:
לכאורה למשפחת הקהתי נתנו עבודה מסוכנת
שגרמה להם מיתה מרובה והקדוש ברוך הוא נותן להם פתרון כיצד לפתור את הבעיה . כדי
שלא ימותו יש שני פתרונות 1. אהרון ובניו יכסו את הארון המנורה וכלי הקודש ורק
לאחר כיסוי כלי הקודש יבואו בני קהתי לסחוב את כלי הקודש 2. היות ומדובר בעבודה
גבוהה ביותר ולכל אחד מבני קהתי יש רצון לעשות יותר כדי שלא יהיה תחרות ובזיון מול
הקודש יש חלוקת עבודה וכל אחד מקבל תפקיד מיוחד כך שלא יהיה תחרות לא בריאה .
וכל זה מפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת
במדבר פרשה ה
שאמר ר"א בן פדת בשם ר"י
בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין והיו כל א' וא' רצין
זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון מפני
שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין
אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו
הרי כעס עליהם א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא
יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו
ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא
למשא הה"ד (במדבר ד) וזאת עשו להם וחיו וגו' רבי שמואל בר נחמן אמר ח"ו
לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא אף על פי שמתמעטין היו
נותנין נפשם על הארון ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו' אלא מפני
שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות
וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב
ואומר אני טוען כאן ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם אמר
האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם
על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד
זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע
לו מהו משאו אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד
טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'.
כלומר שאיפה ומוטיבציה גבוהה יכולה
להביא לידי מוות כי זה גורם לביזיון הקודש ולכן נתן עשה להם הקדוש ברוך הוא תקנה
כדי להפחית את הסיכוי למוות אבל בכל מקרה אנו רואים לפי החשבון שזה גרם למוות ולכן
בני קהתי היו הפחותים ביותר מבחינה מספרית .
ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר
פרשה ה את מעלתם של בני קהתי
ד"א כמה היה שבטו של לוי מעולה
מישראל שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן
היו מהלכין יחפים הרי למדנו שהיו שבט לוי מעולה מכל השבטים ומעולין בשבט לוי משפחת
קהת שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות
אבל משפחת קהת היו טוענין בכתפיהם שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלה שנאמר
(במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' ועוד בדבר אחד היו מעולים מכל הלוים שכל הלוים
היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין
אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון הוי נמצאת אומר אף ע"פ שהיו
גדולים מן שאר המשפחות
ולמה בני מררי היו הרבים יותר?
נאמר במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ו
ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני
גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד לקהת בעבור כבוד הארון
ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא
קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש, למשפחותם לבית אבותם תפקוד
אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם
ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה
מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות
הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות,
בני מררי היו לכאורה פחות מיוחסים
וקיבלו את העבודה הפחות לכאורה קדושה ולכן הסיכוי שלהם לבזות את הקודש היה קטן
יותר ולכן היה בהם פחות מות ולכן היו יותר מחמישים אחוז מהם בין 30 ל50
כלומר פחות גאוה פחות כבוד = יותר חיים
.
אבל ראיתי שיכול להיות סיבה סמויה יותר
למיתה המרובה של בני קהתי
ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תסו
למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי
הכריתך, אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם
הלסטים ונתפש עמו, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים א"א שהרי בני עמו אלא
בשביל בני אני פוטר את הלסטים, כן הלוים היו נושאים במשכן שנאמר ולבני קהת לא נתן
כי עבודת הקדש עליהם, והיה מביט בקרח ועדתו שהיו עתידים לחלוק עם משה, אמר הקדוש
ברוך הוא מה אעשה עם אלו להרגם אי אפשר שנתתי שמי עליהם, הקהתי ה"א מלמעלה
ויו"ד מלמטה הוי למען שמי אאריך אפי.
אומר הילקוט שמעוני ומלמד אותנו פרק
בדיני מידת הדין וארך אפים . הקדוש ברוך
הוא הוסיף ה לקהתי בהתחלה והוסיף י בסוף ולכן הקהתי יש עליו את שמו של הקדוש ברוך
הוא . קרח יצא משבט הקהתי ושבט לוי היה חייב להיענש על זה אבל בגלל שהשבט היה על
שם של הקדוש ברוך הוא לא יכול הקדוש ברוך הוא להיפרע מכל השבט ולכן נתן להם בעקיפין
עבודה שתפרע מהם באופן לא ישיר כדי שלא יהיה חילול השם . ובעצם העבודה שלהם הוא
חלק מהעונש שקיבלו על זה שקרח יצא מהם . קרח ועדתו קבלו עונש וכולם הבינו כי כולם
ראות את החטא הגלוי , אבל בשבט לוי היה חלק מהם שחטאו באותו חטא הגאוה אבל לא
בפומבי את חטא הגאווה של קרח ,ואותו גאווה שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיפרע מהם באופן ישיר נפרע מהם באופן עקיף . ועל זה נאמר
משנה מסכת אבות פרק ד
[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה
והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:
רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא
ואמרו ז"ל בעירובין (יג
ע"ב, עיין שם) הרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו. וענין זה הוא סעיף מהגאוה.
וכבר קדם גנותו בפסחים בפרק האשה (פז ע"ב), א"ר יוחנן אוי לה לרבנות
שמקברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר חזון ישעיהו
[וגו'] בימי עזיהו יתום אחז יחזקיהו (ישעיהו א, א), וכן בהושע בן בארי (הושע א, א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה