פרשת בא האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ? ‏ט/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בא  האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ?  ‏ט/שבט/תשפ"א

שמות פרשת בא פרק יב פסוק כט

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

הגמרא דנה בעניין הזמן של חצות הלילה בבבלי חברותא מסכת ברכות דף ג עמוד ב

תמהה הגמרא: ודוד שאמר "חצות לילה אקום"⁽⁵⁸⁾ מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא חל בדיוק?! השתא, משה רבנו לא הוה ידע מתי בדיוק היא שעת חצות, דהרי כתיב שמשה אמר לפרעה [שמות יא ה]: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ולכאורה תמוה מאי לשון "כחצות" שנקט משה שהיא לשון מסופקת, כאומר, בסביבות שעת חצות? אילימא, אם תאמר, דאמר ליה קודשא בריך הוא "כחצות",⁽⁵⁹⁾ והוא ציטט כך לפני פרעה - אי אפשר לומר כן, דמי איכא ספיקא קמי שמיא מתי חלה נקודת חצות הלילה. אלא בהכרח דאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: (למחר) "בחצות (כי השתא) אני יוצא מתוך מצרים", ואתא איהו ואמר לפרעה "כחצות", כי לא היה יודע לכוון בדיוק את נקודת חצות, ולא רצה לומר להם דבר שהוא עצמו לא היה יכול בשעת המאורע להוכיח כדבריו.⁽⁶⁰⁾ אלמא מספקא ליה למשה מתי בדיוק חל חצות הלילה, ואיך דוד הוה ידע מתי חצות?!מתרצת הגמרא: דוד סימנא הוה ליה לכוון בדיוק את שעת חצות.דאמר רב אחא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע שעת חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.⁽⁶¹⁾ מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.⁽⁶²⁾

הדיון פה האם אדם יכול לדעת מתי זה חצות הלילה בדיוק . ולפי ההבנה שלי הגמרא פה מבינה שאדם בשר ודם לא יכול לדעת בדיוק מתי זה חצות הלילה . כלומר לאדם אין את היכולת לרדת לדיוק של מימד הזמן בעולם הזה . אבל הגמרא בהמשך מביאה דעה אחרת

חברותא מסכת ברכות דף ד עמוד א

אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה אמר רבי יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא, היכן מצאנו בכתובים שכינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, והוא שהעירו משנתו?שנאמר [תהילים נז ט]: "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר". דוד אמר לנפשו: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים הישנים עד שהשחר מעוררם, אלא "אעירה שחר", אני אעורר את השחר, וזאת על ידי הנבל וכינור.רבי זירא אמר תירוץ אחר על השאלה כיצד יתכן שדוד ידע לכוון מתי חצות אם משה לא ידע: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע לכוון מתי בדיוק חצות.ושמא תאמר, כיון דדוד הוה ידע מתי חצות, כנור, למה ליה?

תשובתך, אכן לא נזקק דוד לכנור כדי לכוון שעת חצות, אלא רק כדי לאתעורי משנתיה. כדי להתעורר משנתו.⁽⁴⁾ואם נשאל, כיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר "כחצות"? מדוע אמר "כחצות" שהוא לשון מסופק, ולא אמר "חצות"?משה קסבר, כי אף שהוא יודע לכוון מתי היא שעת חצות, אבל יש לחשוש שמא יטעו איצטגניני פרעה מתי היא שעת חצות, כי הם אינם יודעים לכוונה בדיוק, וקודם שתגיע נקודת חצות יהיו סבורים שכבר הגיעה ועדיין לא באה המכה, ויאמרו: משה בדאי [שקרן] הוא! לפיכך עדיף היה למשה לומר לשון מסופקת, המשתמעת שאינו יודע בדיוק ושלא יתפס כבדאי.⁽⁵⁾

וכמו דאמר מר [דרך ארץ זוטא פ"ג], למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה. שמא תכשל בדברך, שלא יבינוך כראוי ויחזיקוך לשקרן.⁽⁶⁾רב אשי אמר תירוץ אחר: באמת משה ידע לכוון מתי שעת חצות, ומה שאמר "כחצות", אין זו לשון מסופקת, אלא בפלגא אורתא נגהי ארביסר הוי קאי, משה היה עומד בחצות הלילה, במוצאי יום י"ג, אור לי"ד, והכי קאמר משה לישראל:⁽⁷⁾ אמר הקדוש ברוך הוא, למחר, כחצות הלילה כי האידנא, כמו שעת חצות שאנו עומדים בה עתה, אני יוצא בתוך מצרים. ונקט לשון "כחצות" כדי לדמות חצות של מחר לחצות שעומד בה היום.⁽⁸⁾

כלומר יש דעה שגם משה רבנו וגם דויד המלך ידעו בדיוק את זמן חצות . וצריך להבין מה נקודת המחלוקת בן שני הדעות . הרי ברור לכולם כיום כאשר יש מכשירים בעלי עוצמה שהאדם בחושים הרגילים שלו מוגבל ברמת הידע שלו . כמו למשל ריצה בתחרות כאשר בעין כולם רואים ששני הרצים הגיעו באותו זמן אבל כאשר מפעילים מצלמות משוכללות שיכולת הצילום שלהם גבוהה ניתן לראות שרץ אחד הקדים את השני למשל במאית השנייה או אפילו באלפית השנייה וללא המכשירים הללו בעין רגילה לא ניתן להבחין מי הגיע ראשון . האם המחלוקת שלהם הוא היכולת של חושי האדם לנתח את המציאות ? לדעתי זה לא הויכוח כי אם זה היה הויכוח הגמרא היית צריכה להביא  כאן  את  מחלוקת התנאים בנידון באם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם  . המחלוקת  של האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם היא גם מחלוקת בעניין היכולת האנושית להבין ולמדוד את המציאות . הגמרא בבלי חברותא מסכת שבועות דף לב עמוד א

שנינו במשנה: כפרו שניהן כאחת, חייבין.ותמהה הגמרא: כיצד יתכן שכפרו שני העדים ביחד? הא אי אפשר לצמצם את הזמן שתהיה כפירתם כאחד!אמר רב חסדא: הא מני - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר אפשר לצמצם.רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן היא, דאמרי אי אפשר לצמצם, כאן מדובר בכגון שכפרו שניהן בתוך כדי דבור. וקיימא לן, ש"תוך כדי דיבור" - כדיבור דמי.אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מכדי, הרי, "תוך כדי דיבור", כמה הוי? - כדי שאילת שלום של תלמיד לרב [והיינו: שלום עליך רבי, שהן שלש מילים]. ואילו עדים אלו, עד דאמרי "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות", טובא הוי! הרי הן שש מילים, שהם יותר משלש מילים. וכיצד אמרת שכפרו שניהם בתוך כדי דיבור?אמר ליה רבינא: אין הכוונה שכפרו שניהם ביחד במשך תוך כדי דיבור, אלא כל אחד ואחד היתה כפירתו תוך כדי דיבור של חבירו. שהראשון כפר, ולאחר שסיים הראשון את כפירתו, כפר העד השני בתוך כדי דיבור מסיום כפירתו של הראשון. וכל שהיו דברי שניהם סמוכים זה לזה, בלי הפרש של תוך כדי דיבור בין שניהם, הרי הם כאילו כפרו בעת ובעונה אחת.

וגם לבחינת המציאות האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם יש שני פרושים וכך כותבים באנציקלופדיה תלמודית כרך א, [אי אפשר לצמצם] טור תפו

בפירושו של "אי אפשר לצמצם" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין אפשרות במציאות שיתהוו שני דברים כאחד ממש, ובודאי קדם אחד מהם לשני1, ויש מפרשים שאי אפשר לברר ולהבחין אם היו בזמן אחד בדיוק או שאחד מהם קדם, אבל במציאות יתכן שהיו שוים בצמצום גמור.

כלומר הנדון פה נמצא במחלוקת רש"י תוספות אבל כל הנדון אינו הבנת המציאות כי אם בחינת המציאות ותצפית על המציאות של שני אירועים שהתרחשו בו זמנית . וככה נוקטים למעשה בדינים שיש בהם איסור תורה בענין המגבלה של החושים האנושים

וכך כותב בשו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כ

וה"ט שכל שאינו נראה לעין בלי אמצעות זכוכית מגדלת לא נקרא קשקשת. וכן בנקבים שבאיברי הבהמה, אין שום ס"ד ללכת אחר מה שניכר לעין באמצעות מיקרוסקופ, שהתורה אמרה לנו לסמוך רק על הנראה לעין אדם בלי כל זכוכית, וכן כל כיו"ב. עכת"ד. וכן פסק הגאון הראש"ל יש"א ברכה זצ"ל בשו"ת ישא איש (חיו"ד סי' א). ע"ש. וקל וחומר לנ"ד שאין כאן צורת אותיות כלל וכלל אפילו באמצעות מיקרוסקופ, ולא כהדין כתבא למקרי, הא ודאי שאין לזה דין כתיבה כלל, ומותר למוחקו. וע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנז). ודו"ק.

ממה שראיתי כל הסוגיות בגמרא אם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם מדובר בשני אירועים שמתרחשים במציאות  וצריך להבחין בניהם אבל לא מדובר בהבנת המציאות עצמה כמו האם זה זמן חצות או לא זמן חצות שזה כבר הבנת המציאות בעולם כפי שהוא . ולכן מדובר בשני סוגיות שונות ולכן לא מביאה הגמרא בעניין חצות את מחלוקת התנאים האם אפשר לצמצם .

וכך נראה בדברי הרב חיים קנייבסקי ההולך לדעה השנייה המובאים בדף על הדף מסכת בכורות דף יז עמוד ב

בנחל איתן להגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א (סי' י"ז סעיף ג' ס"ק א') האריך בענין הך דא"א לצמצם, ועיין שם שמוכיח בדעת הרמב"ם שאין הכוונה שלא שייך כלל לצמצם, אלא שלמ"ד אפשר לצמצם, הנה אנחנו יכולים לסמוך על זה שדייקנו וכוונו היטב, ושזהו מצומצם כפי השיעור, אמנם למ"ד א"א לצמצם, היינו שאין אנו יכולים לתלות בודאי שכוננו ודייקנו להגיע להשיעור, ולכן הוה זה ספק אם זה מצומצם או לא, ע"ש שמבאר בזה כל הסוגיא, ודלא כתוספות הסובר דלמ"ד זה א"א לצמצם כלל.

ולדעתי הסוגיה שלנו על עניין חצות היא השאלה האם האדם עם כוח נבואה שנתן לו הקב"ה יכול להגיע להבנת המציאות ולא לבחינת המציאות וכך אומר בחדושי הגרי"ז מסכת בכורות דף יז עמוד ב כדי להוכיח את דברי

והנה רש"י ל"ג הכא הכל בכתב, אבל בשיטה מקובצת גריס ורחמנא אמר הכל בכתב וכו', וביאור הדברים נראה דבקרא דהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כתיב, לא רק דהתבנית היה בכתב, אלא גם העשיה גופא נעשה ע"י רוח הקודש, ועיין ברש"י ערכין (דף י' ע"ב ד"ה אל יתהלל) דכ' דכל הכלים נעשו ע"פ הגבורה דכתיב הכל בכתב ע"ש, ובילקוט (דברי הימים אות תתרפ"א) איתא הכל בכתב זה שניתן לידרש מיד ה' זה המסורת עלי השכיל זה רוח הקודש, והיינו דע"י רוח הקודש נעשו המעשה גופא וא"כ לא קשה מאפשר לצמצם כיון דנעשו ע"י נבואה.

כלומר בנושא בנית בית המקדש אומר הגרי"ז שניתן לצמצם על ידי כוח הנבואה כי כוח הנבואה נותן לנו את האפשרות לדעת מה רוצה מאיתנו הקב"ה . וכמו שהוא אומר לבנות בית מקדש על ידי רוח הנבואה וניתן לבנות את כלי בית המקדש על ידי כוח נבואה כך ניתן להבין על ידי נבואה את הזמן המדויק של חצות כי גם משה וגם דויד המלך היו בעלי כוח הנבואה . ולדעה שלא ניתן לדעת מתי זה חצות סוברים שאדם לא יכול להגיע להבנה מוחלטת של המציאות בעולם כי ההבנה של האדם היא מוגבלת .

ומה אומר על זה המדע ?

וכך כתוב בויקיפדיה על הזמן :

סוגיית רציפות הזמן היא סוגיה חשובה נוספת במסגרת הדיון סביב גבולות הזמן. במסגרת סוגיה זו, נשאלת השאלה האם הזמן ניתן לחלוקה אינסופית, ומה ההשלכות של תכונה זו.

רוב הפילוסופיות מציגות את הזמן כניתן לחלוקה אינסופית, אך הפילוסוף היווני זנון הציג בפרדוקסים שלו את הבעייתיות הלוגית של היותו של הזמן רציף, מחד, אך מורכב מפרקי זמן בני חילוץ, מאידך. ניתן לנסח בעייתיות זו בכך שכל פרק זמן מורכב מאינסוף קטעי זמן קטנים, ועל כן, מבחינה לוגית, אינו יכול להיגמר לעולם.

גישה מדעית מודרנית מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק.

כלומר זמן פלאנק הוא הזמן הקטן ביותר שניתן למדוד .

ומהו זמן פלאנק :

באופן פשוט, ניתן לתאר את זמן פלאנק כמשך הזמן שייקח לאלומת אור לעבור מרחק השווה לאורך פלאנק. נכון ל-2006, יחידת הזמן הקצרה ביותר שנמדדה באופן ישיר היא בסדר גודל של אטו-שנייה (10−18 שניות), והיא גדולה ב-26 סדרי גודל מזמן פלאנק. על פי אחת ההשערות, אם מביטים ביקום בחלוף יחידת זמן פלאנק אחת מרגע המפץ הגדול, ניתן להעריך את תכונותיו בסדרי הגודל של יחידות פלאנק האחרות - הטמפרטורה שלו היא בסדר הגודל של טמפרטורת פלאנק, ממדיו הם בסדר הגודל של אורך פלאנק וכו'.

על פי תאוריית מכניקת הקוונטים, זמן פלאנק הוא משך הזמן הקצר ביותר הניתן למדידה תאורטית. עם זאת, על פי מחקרים חדשים משנת 2003, שהתבססו על תצפיותיו של טלסקופ החלל האבל, עולה האפשרות כי טענה זו אינה נכונה.

לפי התיאוריות המדעיות לא ניתן לדעת בפחות מזמן פלאנק  . משמעות הדברים היא שלפי התיאוריה של המפץ הגדול אין לפיזיקה המודרנית מושג מה קרה מתחילת המפץ עד רגע זמן של פלאנק אחד . חוקי הפיזיקה כפי שאנחנו מכירים לא רלונטים ואין למדע שום תיאור מדעי על הזמן מתחילת המפץ הגדול עד זמן פלאנק .  .

ויש גם את עקרון האי-ודאות – ויקיפדיה

עקרון האי-ודאות מציב גבול על היכולת לדעת במדויק את כל התכונות של חלקיק.

על פי עקרון האי-ודאות זוגות מסוימים של תכונות הם כאלה שלא ניתן לדעת במדויק את שתיהן בו זמנית. זוג כזה לדוגמה הוא המיקום במרחב והתנע (מכפלת המסה במהירות). לכן ככל שהמידע שיש לנו אודות מיקום החלקיק מדויק יותר, כך בהכרח המידע שיש לנו אודות התנע שלו יהיה בלתי מדויק, או בעל אי ודאות גבוהה. וגם להפך: ידע על התנע בהכרח גורר חוסר ידע על המיקום, ולא ניתן לעולם לדעת במדויק את שניהם.

זוג תכונות נוסף המקיים את עקרון האי-ודאות הוא אנרגיה וזמן

כלומר המדע שלנו נוקט שאין אפשרות לצמצם לא בידי שמים (עולם הפיזי ) ולא בידי אדם . ויכולת האדם בכלים מדעים לבחון את המציאות היא גם מוגבלת וגם המציאות עצמה ללא קשר לידע שלנו היא מציאות של אי ודאות .

המדע לא מסוגל לטפל בקיומו של בורא עולם ולכן הדעה המדעית לא יכולה לסתור שום דעה בגמרא האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם . 

פרשת וארא מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת וארא  מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של  החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי   עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יב - טו

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:(טו) וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: ס

וצריך להבין מה קרה עכשיו שהחרטומים אומרים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:

ואומר רש"י שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) להוציא את הכנים – לבראותם ממקום אחר:

ולא יכלו - שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:

ונשאלת השאלה לפי רש"י האם הם ניסו לעשות כמו משה ואהרון ולא הצליחו או ניסו להוריד את הכינים ולא הצליחו וכך כותב השפתי חכמים שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד אות ע

לאו להוציאם מעליהם ודייק רש"י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו ג"כ כמשה ואהרן:

כלומר היה כאן ניסיון לעשות את אותו מעשה שעשו משה ואהרון והחרטומים לא הצליחו כי אין יכולת לחרטומים לברוא יצור שהוא קטן יותר מכשעורה  זה לא בתחום היכולת של החרטומים .

וצריך להגיד לפי פרוש רש"י שיש כאן מבחן לא האם החרטומים יכולים לבטל את המכה השאלה היא האם החרטומים יש להם יכולת לעשות כמעשה משה ואהרון . ואם אין להם את היכולת הזאת המסקנה היא פשוטה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא כלומר זה מעשה שהוא לא בתחום יכולת אנושית .

אבל יש פרוש אחר של בכור שור שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) ויעשו כן החרטומים: נראה לי שלא רצו לעשותם, אלא להסירם, ולבטל מה שעשה משה, כי אמרו: "דם שעשה משה, אינו דם". משה עשה צפרדעים, ואינו צפרדעים, הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו. ועוד שאין זה הבחנה, שמא אנו עושין במכשפות, והוא על יד הקדוש ברוך הוא, אבל בזאת נבחין, שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה, אז נדע כי מכשפות הוא, כי כל דבר שנעשה על ידי מכשפות, מתבטל. אבל [אם] לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא. ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים [וגו' להוציא את הכינם ולא יכולו]. בלטיהם: בלטיהם לשון חשאי, שהיו בלט כשפיהם, כמו "ותבוא אליו בלאט"3. ולא יכולו: להוציא הכינים מהם שלא יכלו. ותהי הכנם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה, אמרו:

ההבדל בן מעשה של כישוף למעשה של בורא עולם שמעשה של כישוף הוא זמני ולא קבוע ולכן הוא ניתן לביטול והניסיון של החרטומים לבטל את הכינים לא הצליח ולכן הם הבינו שזה מעשה של הקב"ה ולא מעשה של יצור אנוש . ויש פרוש אחר לחוסר היכולת של החרטומים לבטל או לברוא את הכינים

אומר הרא"ש שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) גבי מכת כנים. אמר ולא יכלו החרטומים לעשות בלטיהם ופירש"י שאין שד שולט על בריה פחותה מכעדשה. ושמעתי טעם אחר לפי שאין מכשף יכול לעשות כשפים אם אינו עומד ברגליו על הארץ כמו שמצינו בתלמוד על אותו מעשה ר"ש בן שטח שתפש פ' כשפניות והכניס פ' תלמידים וכל א' וא' הגביה אחת מהן ולא יכולו לעשות דבר בשביל שלא היה רגליהם על הארץ כמו כן הכא העפר היה כנים ולפיכך לא יכלו החרטומים לעשות בלהטיהם כן:

כלומר למכשף יש מגבלות לכישוף שלו . מכשף נמצא תחת איזה חוקיות בעולם ולא ניתן לעשות בכישוף כל דבר . לפי הפרוש הראשון זה גודל הכינה ולפי הפרוש השני זה שרגלי המכשף צריכים להיות על האדמה . אם המכשף לא עומד על האדמה יש לו מגבלה בביצוע הכישוף ,המשכנה היא שכל מעשה אנושי נמצא תחת מגבלות  כאלו או אחרות אבל בורא עולם שהוא אין סופי בכל מימדיו אין מגבלה לביצוע כל פעולה בעולם והוא לא זמני אלה קבוע . ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם הוא כזה : מעשה של בורא עולם הוא אמיתי ואין לו מגבלה כלשהיא ולכן לא לניתן לביטול על ידי גורם חיצוני חוץ מהחלטה של הקב"ה בעצמו . מעשה של כישוף הוא מוגבל ותחת חוקיות מסוימת וניתן לביטול על ידי גורם חיצוני . וכדי להבין את המגבלה של מכשף בעמידה על הקרקע נראה את המעשה של שמעון בן שטח במדרש אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד

אמרו משום שנדר להקב"ה שאם יעשה נשיא יתלה המכשפים והוא נעשה נשיא ולא הרגן. אמרו לו לך אמור לו המעשה, אמר להם נשיא גדול הוא ומתעסק במעשיו ולא יאמין לי, אמרו לו עניו הוא מאד ויאמין דבריך ואם לא יאמין עשה לו סימן זה הוציא עיניך ותנה על ידיך וכן עשה. מה עשה הלך אצלו וסיפר לו כל המאורע וביקש לעשות לו כל הסימנים ולא הניחו, אמר ידענא בך שאתה חסיד גדול, ואף על פי שאמרתי בפי לא חשבתי בלבי. מה עשה ר"ש בן שטח הלך ביום המעונן ולקח עמו שמונים תלמידים נאים מאד ונתן להם שמונים מלבושים נקיים ונתן להם שמונים קדרות והעמידם תחת מערה אחת ואמר להם כשאני אצפר [עמוד 461] ואשרוק לבשו כליכם והכנסו אצלי מן המערה, הלך [אל המכשפות] וזעק שמע ה' קולי אקרא חנני וענני איום איום ופתחו לו, אמר להם שלכם אני. וקודם שנכנס לשם לבש נקיים, אמרו לו אנה הלכת, אמר להם בין הטיפות של הגשמים, אמרו תבקש שנעשה מאומה? אמר להם מה שברצונכם יש, האחת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של כסף והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של זהב, והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה תבשיל של נחשת. אמרו לו מה תעשה אתה, אמר להם אשרוק ואביא לכם שמונים בחורים לבושים בגדים נאים ונקיים, אמרו לו אם בקשת עשה כך, שרק להם ולבשו מנייהו נקיים ועלו לגבייהו. כשנכנסו אמר להם ר"ש בן שטח כל אחד מכם יטעון האחת ויטלנה מן הארץ מפני שהמכשף אינו יכול לעשות כלום אם אין רגליו עומדות בארץ, וכן עשו, האי דעבדא פיתא אמר לה תעביד פיתא ולא יכלה א"ל זיל צלבה, עד דתלינן לכולהו. כדתנן ר"ש בן שטח תלה שמונים נשים מכשפות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפות וכיוונו היום והשעה והעידו על בנו של ר"ש בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו ר"ש אביו סקילה אף על פי שהיה יודע בו שלא חטא מעולם, כיון שכיוונו עדותם הוציאוהו לסקילה, אמר להם בנו של ר"ש בן שטח, אם אני עברתי עבירה זו יהיו העדים נקיים וכל ישראל נקיים והמיתה תכפר עלי, ואם לאו כל עונותי מחולין לי והקולר תלוי בצואר העדים וכל ישראל יהיו נקיים. אמרו העדים היאך נשפך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו, אמר ר"ש כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרגוהו והיה קולר תלוי בצואר העדים. ולכך ישמור אדם את עצמו מלשון הרע וישמור מצרות נפשו.

מתוך המדרש ניתן להבין שכדי לעשות כישוף צריך לעמוד על הקרקע . במכת הכינים האדמה כולה נהפכה לכינים ולכן החרטומים לא עמדו על הקרקע ולכן לא יכלו לברוא או לנטרל את הכינים . את המגבלה הזאת הבין שמעון בן שטח וכדי להרוג את המכשפות מבלי שיוכלו להפעיל את יכולת הכישוף שלהם כל בחור הרים מהאדמה מכשפת אחת ותלה אותה .

ומתוך הבחנה במגבלות של כישוף לעומת מעשה של הקב"ה וההבדל בן מעשה שהוא לא אמיתי למעשה אמיתי מתוך ההבנה שכישוף הוא מעשה לא אמיתי כי הוא לא נובע מתוך התורה ומעשה שלא נובע מתוך התורה הוא מעשה זמני וחולף שיכול לעוות את המציאות באופן זמני בלבד וסופו להתבטל נכנס המדרש לסוגיה של דיני אדם לדיני  שמים  והדיון הוא בבנו של שמעון בן שטח שעדים זוממים העידו עליו עדות שקר והוא נידון לפי כל כללי התורה למיתה בידי אדם  . העדים הזוממים סופו של דבר התחרטו אבל יש דין תורה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והבן של שמעון בן שטח הומת על ידי בית דין על אף שהעדים חזרו בהם . לכאורה יש כאן עיוות דין לפי הסתכלות אנושית על הדין . בגלל בעיה לכאורה שולית כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד  הרגו אותו . אבל אנחנו מסתכלים על זה בזווית אחרת לחלוטין כי זה דין אמת ודין תורה זה האמת והתרוץ לדבר הזה הוא פשוט כמו שאומר המדרש :  והיה קולר תלוי בצוואר העדים   . יש דין ויש דיין וסוף האמת להופיע על ידי בורא עולם . כי ההבנה שלנו היא פשוטה הקב"ה הסתכל על התורה וברא את העולם . יש בעולם רק מה שיש בתורה . מעשה שנעשה לפי מצוות התורה הוא האמת ולכן הוא לא זמני והוא הדבר האמיתי . כל דבר שלא בא מתוך התורה הוא שקר וסופו להתבטל כי הוא זמני . דין תורה לא יכול להשתנות . רק שאין אפשרות לדון בדיני אדם בגלל הידרדרות של ההתנהגות האנושית חכמים תיקנו תקנות שמעתה הדין הוא דיני אדם ולא דיני שמים . 

דין אדם הוא דין של אומדנא שממגיע מתוך שכלו של האדם ומגיע מתוך מחשבה זמנית לתקן באופן זמני את העולם ואולי יכול להועיל רק באופן זמני כאשר מעשה שנובע מהתורה הוא מעשה אמיתי ולא יכול להשתנות בגלל נסיבות שונות . האדם יכול לחשוב שהמעשה שמגיע מתוך התורה הוא לא נכון אבל ההבנה שחוקי התורה הם הם העולם ולא יכולים לעולם לסתור את האמת . והגמרא דנה על דיני אדם  בהקשר של העמדה לדין של מלך  

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

שנינו במשנתנו: המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.

אמר רב יוסף: לא שנו במשנתנו, אלא מלכי ישראל כגון בבית ראשון, או מלכי חשמונאים בבית שני. אבל מלך שהוא ממלכי בית דוד - דן ודנין אותן. דכתיב, שהרי הנביא ירמיהו [פרק כא] אומר: "בית דוד! כה אמר ה', דינו לבקר [בזריזות] משפט".⁽⁶⁾הרי שהם דנים אחרים. ואי לא דיינינו ליה, אם לא ידונו אותם, אינהו היכי דייני, איך יכולים הם לדון את אחרים, והכתיב [צפניה ב]: "התקוששו קושו". ואמר ריש לקיש: קשט עצמך תחילה, ואחר כך קשט אחרים. [מבואר בדף הקודם].ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.

ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.⁽⁷⁾דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים סנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין.נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם להסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם!⁽⁸⁾ יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד⁽⁹⁾ ולא מעידין אותו.

דין תורה הוא ללא משוא פנים . אבל כאשר רואים שדין תורה לא יכול להיעשות כי הדיינים עצמם לא נמצאים בדרגה שיכולים לדון ללא משוא פנים עושים חכמים  תקנה שהופכת את הדין לדין אדם ולא לדין תורה . אמנם  כולם יטענו שדין אדם הוא דין של אומדנא ולא ממש דין אמת . הטענה הזאת נכונה אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר הדין בעולם שנעשה הוא דין אמת כי בסופו של דבר הקב"ה דן את כל מעשי האדם ואכן הקב"ה במעשה של הגמרא  הרג את כל אנשי הסנהדרין כלומר היה כאן דין משמים . במציאות של הסתר פנים שאנחנו חיים לא תמיד הדין שנעשה הוא ברור וחותך ואולי אפילו להיפך אבל הגמרא מלמדת אותנו שיש דין ויש דיין ובמקום שאין דין תורה על ידי אדם יהיה דין שמים . ויש כאן תובנה עמוקה בצעד שעשו חכמי ישראל  שהדין שנעשה מאותו רגע שהחליטו חכמים לא לדון את מלכי ישראל הוא דין אדם ולא דין תורה והיא  המשמעות והמסקנה מהגמרא הנ"ל . כלומר יש  חשיבות עליונה להבנה איזה דין יש פה האם דין תורה או דין אדם . ובמקום שלא יכול להיות דין תורה חובה על חכמים לתקן תקנות כדי שיובן שהדין הוא דין אדם ולא דין תורה .

ואת התהליך הזה של נסיגה מהתורה לעבר עולם לא שלם כתוצאה מעזיבה של אנשים את התורה והשקפת התורה  . מתארת הגמרא בפרוט  מה קורה  בעולם כזה שמעשים זמניים שאין להם קיום מתרחשים בעולם וסופם להביא על האדם את המכות שהם הדרך של הקב"ה לישר את העולם .  חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד ב

תנו רבנן, משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק, ולכן משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה⁽⁷⁵⁾, שהיו רואין מי ההורג, וברוב המקרים היה אחד בסוף העולם שידע מי הכהו, ואף שלא העידו, אין עורפין.שנינו במשנה, משרבו הנואפין וכו'.תנו רבנן, ונקה האיש מעוון, ודרשינן מאיזה עוון נוקה האיש, והרי בעוון האשה הסוטה עסקינן. אלא בזמן שהאיש מנוקה מעוון ניאוף, בין מאשה אחרת, ובין מאשתו הסוטה האסורה לו, אז המים המרים בודקין את אשתו, ואם היא סוטה ממיתין אותה כאמור בפרשת סוטה.אך אם אין האיש מנוקה מעוון אלא אף הוא חטא בעוון ניאוף, אזי אין המים בודקין את אשתו, ואין הוכחה ממה שלא מתה בשתיית המים, שנקיה היא מעוון ואינה סוטה, וכן מצינו שהכתוב אומר, לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'.והוינן בה מאי בא התנא להוסיף כשהוכיח גם מ"ואומר", ומבארינן, שכוונת התנא לומר, וכי תימא עוון דידיה, אין, שרק עוון הבעל מונע את בדיקת אשתו במים המרים, ואילו עוון דבניה ודבנותיה, ילדי הבעל, לא ימנע עוונם את בדיקת אשתו, לכך הביא התנא תא שמע, לא אפקוד את עוון נשותיכם, ולמה, כעונש לבעל - האב על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה⁽⁷⁶⁾.ומהמשך הפסוק הביא התנא לומר, וכי תימא שרק כשיש לבעל עוון אשת איש, אין, אין המים בודקים, ואילו אם יש בידו רק עוון דפנויה, לא, אין עוונו מונע את בדיקת אשתו, תא שמע, כי הם הבעלים עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו', ומשמע בין באשת איש ובין בפנויה.ומבארינן המשך הפסוק, מאי, ועם לא יבין ילבט, [ילבט, פירושו יכשל בסכלותו - רמב"ן עה"ת בפרשת סוטה], אמר רבי אלעזר אמר להם נביא לישראל, אם אתם מקפידין על צמכם שלא להכשל בעוון ניאוף מים בודקין את נשותיכם, ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם.משרבו בעלי הנאה, ואין מטריחין את עצמם לעיין בדין, מתוך כך נתעוותו הדינין,⁽⁷⁷⁾ וכיון שלא הטריחו את עצמם לעיין בהלכות איסור והיתר ולהורות לציבור את הדין לאשורו, נתקלקלו המעשים, וכיון שכך, אין נחת רוח להקב"ה בעולמו, ואין נוח להקב"ה בעולם שברא.משרבו רואי פנים בדין, שמטים את הדין לטובת העשיר, בטל הפסיקו לקיים את האיסור⁽⁷⁸⁾ לא תגורו מפני איש, ופסק, קיום האיסור לא תכירו פנים משפט, ופרקו עול שמים מעליהם, ונתנו עליהם עול בשר ודם. שהשתעבדו לעשירים ועשו ככל רצונם, מפני שנשאו להם פנים⁽⁷⁹⁾.משרבו לוחשי לחישות בדין, אלו עורכי הדין שלוחשים לדיינים כיצד לזכות או לחייב את הנידון, רבה חרון אף בישראל שעל הטיית הדין נאמר אם ענה תענה, וחרה אפי וגו', נסתלקה השכינה, שהיא שורה בבית דין, כאמור, אלוהים נצב בעדת אל, אך רק כשדנים כדין תורה, כאמור בסוף הפסוק בקרב אלוהים ישפוט, ולכן כשרבו לוחשי לחישות להטות הדין, הסתלקה השכינה מבית דין.משרבו אנשים שנאמר עליהם אחרי בצעם לבם הולך, כתוצאה מכך רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמשבחים את הרשעים ומגנים את הצדיקים. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, כתוצאה מכך רבו הוי הוי בעולם, ששאר הפסוקים אחרי הכתוב האומרים לטוב רע, מתחילים בהוי, ומנויים בהם כמה חסרונות.משרבו מושכי הרוק, מאריכים רוקם, ועושים כך ממדת גאוה שבהם, וכתוצאה מכך, רבו היהירים בעלי גאוה מרובה, ונתמעטו התלמידים, שגסות הרוח גורמת עניות בתורה, והתורה חוזרת על לומדיה, דהיינו מחפשת אולי תמצא מי ראויים להיות לומדיה.משרבו היהירים ומתוך גאותם מראים עצמם כחכמים, החלו בנות ישראל להנשא ליהירים, וטעו בהם וחשבום כחכמים, כפי שהראו את עצמם, מפני שאין דורינו רואה אלא לפנים, מה שנראה כלפי חוץ.ומקשינן איני, איך חפצו להנשא להם, והאמר מר, האי מאן דמיהר אדם שמתייהר, אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל אפילו אשתו מבזה אותו. שנאמר, גבר יהיר ולא ינוה, ומבארינן, "לא ינוה" שיתבזה אפילו בנוה שלו ואם כן איך מצאו חן בעיני בנות ישראל שרצו להנשא להם.ומתרצינן מעיקרא כשראו חכמתם כפי שהתחזו כלפי חוץ, קפצה עלייהו כל בת ישראל להנשא לו, אך הכתוב מגלה כי לסוף כשגילתה בביתה את יהירותו, מיתזיל עלייהו ונמאס על אשתו.משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים, שכופין הדיינים את הבעלי בתים שמבינים במסחר, להתעסק בסחורתם לטובת הדיינים, ובתמורה לעיסוקם בסחורתם, כשבאים הבעלי בתים לדין, הדיינים מטים את הדין לטובתם, וכתוצאה מכך, רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה. משרבו האומרים זה לזה מקבלני טובתך, ובעדה מחזקני טובותיך אחזיק לך טובה, כתוצאה מכך רבו איש הישר בעיניו יעשה, שלא חששו שמא יתבעום לדין, מאחר שעשו טובות לדיינים, והם החזיקו להם טובה, ופסקו לטובתם, ומאז שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו, ולא ניכרו המעמדות, כיון שהדין נקבע לפי החזקת טובה זה לזה, וכתוצאה מכך מלכותא, מלכותם של ישראל, אזלא ונולא הולכת ומתנוולת. משרבו צרי העין שאינם רוצים שיהנו אחרים מממונם, וטורפי טרף, גזלנים, רבו מאמצי הלב אנשים שלא התייחסו לשוועת עניים ולא ריחמו עליהם, וקופצי ידים מלהלוות שלא הסכימו להלוות לחבריהם. ועברו על מה שכתוב בתורה, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו.משרבו נשים שהלכו נטויות גרון, ומשקרות עינים צובעות עיניהם כדי שיסתכלו בהן, רבו הנשים שהשקום בעליהם מים המרים, אלא שפסקו להשקותם מאחר שלא היו המים בודקים, וכדלעיל.משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים של חיי האדם, דכתיב ושונא מתנות יחיה.משרבו זחוחי הלב שלא הטו אזנם לשמוע דברי רבם, מפני גבהות לבם, אלא היו סומכים על בינתם לדקדק בשמועתם, כתוצאה מכך רבו מחלוקות בישראל שכל אחד הבין מה ששמע כפי דרכו.משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות, שבתקופתם גברו הגזרות ועול המלכות, ולא יכלו לתת לבם לברר דברי החולקים, ועם מי הצדק.משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים, היו ישראל למעלה והם הגויים למטה, ישראל לפנים והם לאחור, והכל בלשון הפוכה לטוב, והכוונה, שהגויים היו למעלה ולפנים.

 

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ? ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה  ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות  ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ?  ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כו

(כא) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

(כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

(כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ

וצריך לברר מה היה פרטי העניין  של ויבקש להמיתו ?

 הגמרא דנה בזה  חברותא מסכת נדרים דף לא עמוד ב

תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה.שנאמר [שמות ד] "ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".אמר רבי: חס ושלום לומר שמשה רבינו נתרשל מן המילה.אלא כך אמר משה: אם אמול עתה את בני, ואצא לדרך לאחר שנימול -סכנה היא לו שלשה ימים.⁽¹⁾שנאמר [בראשית לד] "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", וגומר. ומשמע מכאן שלפחות שלשה ימים יש סבל מהמילה.ואם אמול ואשהא שלשה ימים עד שיתרפא מקום המילה -הרי הקדוש ברוך הוא אמר לי [שמות ד] "לך שוב מצרים"!אלא, אם כן, מפני מה נענש משה?מפני שכאשר הגיעו למלון בדרך, נתעסק משה רבנו בסידור עניני המלון תחלה, ולא מל מיד את בנו.שנאמר [שמות ד כד] "ויהי בדרך - במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".הרי שחיוב המיתה היה על עיסוקו של משה בענין המלון.⁽¹⁾רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

וצריך להבין מדוע לא מל משה את גרשם בנו בכורו עד עכשיו ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ג - ד

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ר' יהושע אומר נכריה היתה לו, ר' אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צר ותכרות, וירף ממנו (שמות ד כה כו), ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה רבינו לא תלו לו לפי השעה עד שמל את בנו:

כלומר יתרו התנה עם משה שאת הבן שלו הראשון הוא לא ימול וכדי להבין את זה צריך לראות מה כותב

השפתי כהן שמות פרשת שמות

[ב, כא] ויואל משה לשבת את האיש וגו'. אמרו ז"ל במדרש (ילקוט רמז קס"ט) בשעה שאמר לו משה תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך. אמר לו משה מהו אמר לו שהבן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך יהיה לשמים וקיבל עליו, ואמרה לו השבע לי ונשבע לו, שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (במדבר ה', כ"א) בשבועת האלה. יש לשאול ואיך משה יקבל עליו דבר זה, אלא לפי שראהו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלהות יהיה בכל יום עובד עבודה זרה ומבטלה ועובד אחרת אמר משה סופו לעמוד על האמת שהוא אל אמת, לזה קיבל עליו, ועם כל זה נענש שיצא ממנו בן עובד עבודה זרה שהוא יהונתן בן גרשום בן מנשה, כמאמרם ז"ל (שיר השירים רבה ב', י"ח) נו"ן תלויה קרי ביה משה. ועוד יכולין לומר שידע משה על ידי השם שנמסר לו שעתיד להתגייר, ולזה נקרא יתר פירוש חבל כמו כי יתרי פתח ויענני (איוב ל', י"א), וכמו מיתריהם (שמות ל"ה, י"ח), פירוש שהתיר החבל של עבודה זרה:

כלומר גרשום לא נימול כי היה זה תנאי מוקדם בן משה ליתרו . ולמה משה הסכים ? כי הוא הבין שיש כאן מקרה של אחד מאומות העולם שיש לו את הפוטנציאל להיות גר . הבין משה בהתבוננות שלו על העולם שיש פה בעולם אנשים שסופם שיהיו גרים . הם לא שייכים לעם ישראל אבל יש להם  שייכות לתורה ויש להם חלק בלתי נפרד מעם  ישראל ומתוך ההבנה הזאת הוא נתן את הסכמתו ליתרו . ואת אותו הבנה אנחנו רואים כאשר משה ביציאה ממצרים מצרף אליו את הערב רב וכדי להבן את זה צריך להתבונן בדברי הזוהר הקדוש

 

 

 

 

 וכך מסביר הזוהר הקדוש את העניין

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

משה הבין שיש אצל אומות העולם חלקים ששיכים לעם ישראל ולכן הכניס ערב רב כי בתוכם יש גרים ששיכים לתורה וכך לעם ישראל אבל הוא לא יכול להכניס את רק מי ששיך לעם ישראל ולכן נכנס לעם ישראל גם אותם חלקים שלא שיכים לו וזה ערב רב שיצריך בעתיד עבודת ברור וכך מסביר את זה הזהר הקדוש

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר הבל- משה אות רפו

והא אוקמוה, אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כד"א וחבר הקיני. ולמה נק' יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמ"ש וחבר הקיני. פירוש, ועכ"ז אף על פי שקין הרג להבל שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדה"ר, מחמת החטא דעצה"ד. ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהוא ערות אביו אדה"ר, וע"כ לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין שע"כ נק' קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא, שהיא הערב רב.

ולבתר בעא לאהדרא ערב רב בתיובתא, לכסאה ערייתא דאבוהי, ולאחר כך, אחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזירם בתשובה, בכדי לכסות ערות אביו, אדה"ר. כנ"ל. דקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה ואמר לו קב"ה מגזעא בישא אנון תסתמר מנייהו, שקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, השמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית להחזירם בתשובה, אצרף למעשה.

כלומר  צרוף הערב רב לעם ישראל יש לו שני צדדים . צד אחד שמי שלא שייך לחלוטין לעם ישראל מזיק לעם ישראל אבל בתוך הערב רב יש את אלו שיתגירו לעתיד והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל . משה הבין שהסיכוי גדול מהסיכון ולכן כמו שהוא הסכים לתנאי של יתרו שאחד מבניו לא ימול כדי לתת סיכוי לאלו שירצו להיכנס לתוך העם היהודי הוא הכניס את הערב רב לתוך עם ישראל ביציאה ממצרים .

וכך כתוב במפורש בפרשה שלנו שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

 וכך כותב הכתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) והִסתכל [הביט] משה בחכמת דעתו והתבונן בכל דור ודור והנה לא קם מן ההוא מִצרי איש גר ולא שיעשה תשובה מִן בני בניו עד עולם ויכה את המִצרי ויטמנהו בחול:

כלומר רק כאשר משה מבין שאין שום גר שיצא ממנו הוא הורג את המצרי .

ואכן בזכות המעשים הללו של משה במעמד הר סיני היה את כל עם ישראל אבל גם את מי שיצא ממנו גר שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ועל ידי אי המילה של בנו גרשום יש לאותם גרים לעתיד שורש דרך  משה רבנו .

ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר  אפשר לומר שגרשום הוא איזה ענף שמסמל את אותם גרים ששיכים לעם ישראל ויש להם חלק בתורת משה . הוא החלק המקשר בן יתרו שמצייג את הגרים לעתיד לעם ישראל דרך ציפורה אשתו

וכך כותב האור המאיר שמות פרשת שמות

ובאמת כתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה (שמות ב, כא). זה הדבר אשר דברתי, אשר לעוצם בהירותו של משה רבינו הבין והשכיל כל זאת, שבלתי אפשרי לישב ולתקן אצלו לברור הטוב שבו, כי אם הוא ולא זולתו, ולכן כתיב ויואל משה דייקא, לשבת את האיש היינו לישב ולתקן את האיש, כלומר עם האיש כל בחינת הטוב הגנוז אצלו, ובאמת תקן כל זאת, ויתן את צפרה בתו למשה, וגם הוא נתגייר מורה היות שכל כך היה כחו יפה, והוציא ממנו כל בחינת ניצוצין קדישין והמה נקראים בחינת גרים, כאשר הארכנו מהענין למעלה (לעיל לז, ב) עיין שם,

ולמה פתאום היה צריך למול את גרשום עד כדי כך שהשתהות זניחה גרמה כמעט למותו של משה ?

וכך כתוב בפסוק לפני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כב - כג

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

זה הרגע שצריך לעשות הבדלה בן בכורי ישראל לבכורי אומות העולם זה הרגע בו נקבע מכת הבכורות ולכן זה הרגע שצריך לעשות את ההבדלה ואפילו שהות קטנה כמו התעסקות במלון  יכולה לגרום לחורבן ולכן זה הרגע של הבידול ממי שבוחר בקב"ה למי שמתכחש לבורא עולם כמו פרעה .

וכך כתוב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב פסוק כ

לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), מלמד שלא מלו ישראל במצרים, כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך לבם לשנוא אותם להתנכל בעבדיו, ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם ואינם יכולין להרע להם, לפי שנפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אמר להם משה כל ערל לא יאכל בו, אמרו ישראל מה נעשה אם לא נקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא מניחנו, ובאין המצריים והורגין אותנו, על ששחטנו את תועבתם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל טז ו):

כלומר הבידול של עם ישראל מאומות העולם בא לידי ביטוי בשני דמים . דם המילה ודם פסח ושני דמים הללו הם שהפרידו בן עם ישראל למצרים .

ויש קשר בין אף וחימה אצל משה ליציאת מצרים וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

(כב) ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהיפך זה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר, וכאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו, ובילקוט (רמז רלח) מסיק שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,

כלומר היה כאן בידול של גרשום שמיצג את אותם גרים שבא מענף של משה והכנסתו לתוך עם ישראל ואולי זה מה שאומרת הגמרא

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

 

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ? ‏י"ז/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי  ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ?  ‏י"ז/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ה - ז

(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

(ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

(ז) אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

אומר רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב. שלא יוסדו. ואפיצם בישראל, שלא יקהלו. וכן היה, כי נחלת שמעון נפלה בתוך נחלת בני יהודה, שנאמר: (יהושע יט, א) "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בתוך שבט יהודה, ונחלת לוי ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. ומה שפזר אותם בכל ישראל הענין הזה לתועלת ישראל בהוראותיהם, וכענין שכתוב בהם: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

והנה יעקב לא ברך לראובן ולא לשמעון ולא ללוי אבל האשים אותם, האשים לראובן על מעשה בלהה, ולשמעון ולוי על מעשה שכם, ומכאן ואילך מזכיר שאר השבטים ומברך אותם.

כלומר 3 שבטים לא בורכו לפי רבנו בחיי ראובן שמעון ולוי  . וכדי להבין מה גרם ליעקב לא לברך את שמעון ולוי .

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

ז) ארור אפם כי עז. שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור: ועברתם כי קשתה. ארור כעסם כי קשה ואם יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, שיהיו משבט שמעון ולוי מלמדים ומשננים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו עוסקים בתורה אולי יתכבשון: ד"א ארור אפם כי עז. כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג), כלומר תתבצר אפם ותתמעט, ועברתם תקטן: אחלקם ביעקב, שהרי שמעון נתנו לו חלק בב' מקומות בארץ ישראל, וכן לוי אין לו נחלה אלא ארבעים ושמונה עיר נפוצים בישראל:

שמעון ולוי בחרו בכלי המלחמה כנגד שכם בן חמור . הבחירה שלהם בכלי הזה עד כדי כך חמור שאומר המדרש " יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים" כאשר עם ישראל לוקח את כלי המלחמה כנשק עיקרי שלו הוא יוצר סכנה לקיום של העולם .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

אנו רואים שאל בית השם לא יובא החרב שהיא הירושה של עשיו ועל אף שהחרב משמשת למצווה כגון מלחמת מצווה , שחיטה , הריגה בסייף בכל זאת הקדוש ברוך הוא אומר חרב זה מוקצה בבית השם . ושימוש בכלי מלחמה מצריך שיקול דעת נרחב ולא פשוט שאפילו שני שבטים כמו שמעון ולוי שגו בהם .

וכדי להבין מתי ניתן להשתמש בחרב ומתי לא נראה מהמדרש שמדבר על שמעון ולוי

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמט

(ח) וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר +בראשית מט ז+ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר +בראשית לד כה+ ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר +שמות לב כו+ ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר +במדבר כה יא+ פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר +שם /במדבר כה/ יד+ ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.

המדרש מדבר על התיקון שעשה לוי . תיקון ראשון היה בחטא העגל כאשר אומר משה " כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו"  ובו הם הרגו את מי שהיה בחטא העגל . יש כאן ציווי ישיר של הקב"ה למשה שמעביר לעם ישראל . והדבר השני לאחר שלוי תיקן את המעשה שעשה עם שכם בן חמור הוא ממשיך וכאילו "מלוה למלך"  "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" וגם כאן המעשה נעשה מול משה ששכח את ההלכה אבל ברור שברגע שהוא ראה את פינחס עושה את מעשה הקנאות הבין שזה מעשה ראוי כי אם לא היה ראוי היה עוצר את פינחס .וצריך להגיד שגם פינחס לא היה עושה מה שעשה בלי שמשה היה רואה אותו ואם היה פה עבירה היה משה מעקב בעדו .

כלומר לוי תיקן את מעשיו והמשיך והוסיף ועשה מעשה שנתן לו כהונה .

וכך כותב האמת ליעקב בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

פירש"י וז"ל: אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות וכו'. עיין בחידושנו לעיל בפרשת וישלח [ל"ד פ"ה] שביארתי שאף שבודאי היה כאן עונש נגד שמעון ולוי, מכל מקום בדוקא מינה יעקב את שבטים אלו לתפקידים נעלים אלו של חינוך הבנים ושמירת תשמישי קדושה, כי רק שמעון ולוי הראו את "הקנאות" הנדרשת של "הכזונה יעשה את אחותינו", רק הם נקראו "אחי דינה" משום שמסרו נפשם עליה, וכדי להצליח במשימות כאלו מוכרחים למנות אנשים שיש בהן מדת הקנאות ומסירות נפש לה' ולתורתו, אנשים שכשרואים דבר פרוץ מיד בוער בהם קנאת ה' צבקות כאש להבה והם מתגייסים למשימה, ולכן ייעד יעקב דוקא את שמעון ולוי לעבודות אלו, ועיי"ש שביארנו הדברים.ואמנם כשאנו מעיינים לראות אם אכן קיימו שמעון ולוי את צוואתם של אביהם הזקן, אנו רואים ששבט לוי באמת מילא את ייעודו ותפקידו בחיים, אבל לא כן שמעון. רק שבט לוי אנו מוצאים שעמד כחומה בצורה נגד כל אלו שקמו להפר ברית ה', אבל משמעון לא מצינו כלום בנוגע לענין זה. הטעם לזה ברור. שבט לוי היה זה שקיבל פטור מהעבודה של פרעה במשך כל שנות שעבודם, והוא היה זה שיישב ועסק בתורה. כש"קנאות" נמדדת ומוגבלת בגדרי התורה היא מצליחה, ולכן כשראו בני לוי את החילול ה' הנורא בחטא העגל מיד קנאו את קנאת ה' והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו. וכן כשרצו בני ישראל כשהיו במדבר לחזור למצרים, היו אלו בני לוי שיצאו חוצץ נגד מזימה זו ונלחמו נגדם בשצף קצף [עיין ברש"י בפרשת פנחס כ"ו פי"ג]. בכל השנים שעברו מאז מעשה דינה ועד יציאת מצרים, הקנאות שבערה בם לא רק שלא נס ליחה ולא פג תקפה, אלא היא הוגדרה וחוזקה על ידי עסק התורה והעיון בה.לעומת זה, קנאותו של שמעון גם כן בערה, אבל בלי הדרכה, בלי הגבלה, בלי הנהגת התורה. מתי יצא לפועל רגש "הקנאות" שלו? בבעל פעור, כשזמרי בן סלוא התריס וקינא נגד הנהגתו התורנית של משה רבינו וכנגד מדת הצניעות ששלטה בישראל על ידי מעשה הזנות בפרהסיא עם המדינית. ולכן רק קנאותו של פנחס, משבט לוי, המודרכת ומוגבלת לפי גדרי התורה, יכלה להתקיף את זמרי ולנצחו, ועל ידי כך לעצור את הנגף המתפשט. קנאות שאינה מוגדרת לפי ההלכה אין בכחה להצליח ובסופו של דבר תטרוד את המקנא מהעולם. רק גדולי התורה שבכל דור ודור ניחנו בחוש החריף לדעת ולהחליט מתי צריכים לקנא ולמחות ומתי צריכים לשתוק. קנה המדה לזה נמסר רק לאלו שמפתח התורה נתון בידם.דוגמא מעשית לקנאות שלא לפי הדין ניתן להביא מהשאלה הבאה: אדם שיש לו ברירה בין לישא בת ישראל שלא תשמור על טהרת המשפחה ובין לישא גויה, מה עדיף? התלמיד שלא שימש כל צרכו בודאי יאמר: הלא איסורי נדה הם בכרת, ואילו בעילת עכו"ם אינו אלא לאו בעלמא שאינו ענוש כרת, בודאי אם כן עליו לבחור בגויה. האמת היא לא כן. הרמב"ם, אף שדעתו היא שביאת שפחה אינה אלא מדרבנן, פוסק [פי"ב מאיסורי ביאה הל"ז - ח'] בזה"ל: עון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל יחשב ואף על פי שהוא ממזר והבן מן הגויה אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם להדבק בגוים שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחר ה' ולמעול בו עכ"ל. ברור לפ"ז שעליו לבחור בבת ישראל אף על פי שהיא אינה שומרת טהרת המשפחה.ואמנם מפנחס - סמל הקנאות הטהורה - אנו למדים קנאות אמיתית מה היא, דמצינו בספר יהושע (קאפיטל כ"ב) שהלך פנחס בראש משלחת מבני ישראל אל עבר הירדן לערוך מלחמה עם שבט ראובן וגד על זה שבנו מזבח בעבר הירדן, הרי שעמד הוא בראש המקנאים. אבל קודם שהתחיל להלחם עמהם נשא להם דברים ואמר שאם הם מרגישים שעבר הירדן ארץ טמאה היא אז "עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו", הרי שהזמין אותם לעבור אל ארץ ישראל, וזה היה בזמן שבני יוסף התלוננו אל יהושע שמקומם צר להם ואין להם מספיק נחלה [יהושע י"ז פי"ד], וא"כ איך יקראו אותם שהם כבר מוכנים להלחם אתם שיתאכסנו ויתישבו בתוכם בה בשעה שהם עצמם דחוקים, אלא שזו היא קנאת מקנא קנאת ד', דקנאות אמיתית מחייבת שלא להתחשב עם כל הקשיים והמכשולות, ולפיכך זכה להיות אליהו, שישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ודו"ק.

יוצא לנו שמצד אחד לוחמנות יתר היא חסרון לעם ישראל שכל  כוחו הוא כוח עמל הפה וזה עמל התורה אבל לוחמנות יש לה ערך למי שלומד תורה וכך התחלקו שבט לוי ושבט שמעון בתוך ישראל כמו תבלין לסלט לתת לתוך עם ישראל את יכולת הלחימה לטובת לימוד התורה ושמירת המצוות .  

וכך כותב מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

אחלק ביעקב, שהגם שצריך גם להם אף ועברה לעת הצורך, די שכל שבט יקח חלק אחד מי"ב ר"ל קצת, וישראל גדול מיעקב שהם גדולי האומה ביניהם אפיץ את האף והעברה ע"ד כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש, לכלות אף נגד הרשעים ולעשות משפט במנאצי ה' שזה מוטל על ישראל שהם הגדולים:

אם כך ראינו את התיקון של שבט לוי במעשה חטא העגל ואחר כך במעשה של פינחס . ולא לחינם התיקון של לוי נעשה בשבט שמעון שגרם לכך שהשותפות שיכולה להחריב את העולם נפרדה לחלוטין . וכך לוי הורג את זמרי בן סלוא משבט שמעון וכאן לכאורה נפרדת החבילה בן שמעון ולוי . אבל היכן היה התיקון של שבט שמעון שצריך להיות תיקון בתוך עולם התורה כמו שאומר האמת ליעקב ?

וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ח סימן רכד

ובס' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ה' נהר כ"ה בשם רח"ו זמרי נתגלגל ברבי עקיבא והכ"ד אלף שמתו במגפה היו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת ואשת טורנוסופוס היתה גלגול כזבי עצמה ונתגיירה וזכתה להעמיד ישיבתו של ר"ע שהיא היתה אחד משלשה שהעשירה את ר"ע כמבואר בחז"ל שם ועיין מי השילוח פ' פנחס ודו"ק

חברותא מסכת עירובין דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי על שם מקומו [ויש מפרשים: שהיה טוחן גריסים] משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו משרתיו של רבי עקיבא מים במדה שיש בה כדי נטילת ידים ומים לסעודה בלבד [מהרש"א].יום אחד, מצאו שומר בית האסורין לרבי יהושע הגרסי כשהיה מביא מים לרבי עקיבא, אמר לו השומר [ובא עליו בעלילה, שהרי לא נשתנתה המדה באותו יום, מהרש"א, ראה שם]: היום מימיך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך. [חוששני, שהבאת הרבה מים, על מנת לרכך הטיט ולבני הקיר - יעב"ץ, כדי לברוח]!שפך השומר חציין של המים, ונתן לו לרבי יהושע חציין. כשבא רבי יהושע אצל רבי עקיבא וחצי מימיו בידו, אמר לו רבי עקיבא: יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך [אין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי] והאיך הבאת לי כל כך מעט מים?! סח לו רבי יהושע כל אותו המאורע עם השומר.אמר לו רבי עקיבא לרבי יהושע: תן לי מים שאטול ידי! אמר לו רבי יהושע: לשתות אין מגיעין [מספיקין המים] ליטול ידיך מגיעין?!אמר לו רבי עקיבא: מה אעשה שחייבים עליהן [על נטילת ידים במים] מיתה, כדין: כל העובר על דברי חכמים! מוטב אמות מיתת "עצמי" מחוסר מים לשתיה, ולא אעבור על דעת חבירי, ואתחייב מיתה בידי שמים!אמרו: לא טעם רבי עקיבא כלום, עד שהביא לו מים ונטל, רבי עקיבא ידיו!כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו של רבי עקיבא כך היה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים, בילדותו שהיה יכול לקבל טורח ועינוי על אחת כמה וכמה, שהיה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים!ומה בבית האסורין כך,⁽⁵¹⁾שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!

כלומר הקנאות של שמעון עברה  לרבי עקיבא שעל ידי עסק התורה תיקן את מעשיו של שמעון ןהשתמש לטובה במעלת הקנאות לתורה ואולי ההבנה הזאת זה משלימה  את דברי האמת ליעקב .