פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ? ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה  ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות  ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ?  ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כו

(כא) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

(כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

(כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ

וצריך לברר מה היה פרטי העניין  של ויבקש להמיתו ?

 הגמרא דנה בזה  חברותא מסכת נדרים דף לא עמוד ב

תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה.שנאמר [שמות ד] "ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".אמר רבי: חס ושלום לומר שמשה רבינו נתרשל מן המילה.אלא כך אמר משה: אם אמול עתה את בני, ואצא לדרך לאחר שנימול -סכנה היא לו שלשה ימים.⁽¹⁾שנאמר [בראשית לד] "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", וגומר. ומשמע מכאן שלפחות שלשה ימים יש סבל מהמילה.ואם אמול ואשהא שלשה ימים עד שיתרפא מקום המילה -הרי הקדוש ברוך הוא אמר לי [שמות ד] "לך שוב מצרים"!אלא, אם כן, מפני מה נענש משה?מפני שכאשר הגיעו למלון בדרך, נתעסק משה רבנו בסידור עניני המלון תחלה, ולא מל מיד את בנו.שנאמר [שמות ד כד] "ויהי בדרך - במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".הרי שחיוב המיתה היה על עיסוקו של משה בענין המלון.⁽¹⁾רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

וצריך להבין מדוע לא מל משה את גרשם בנו בכורו עד עכשיו ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ג - ד

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ר' יהושע אומר נכריה היתה לו, ר' אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צר ותכרות, וירף ממנו (שמות ד כה כו), ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה רבינו לא תלו לו לפי השעה עד שמל את בנו:

כלומר יתרו התנה עם משה שאת הבן שלו הראשון הוא לא ימול וכדי להבין את זה צריך לראות מה כותב

השפתי כהן שמות פרשת שמות

[ב, כא] ויואל משה לשבת את האיש וגו'. אמרו ז"ל במדרש (ילקוט רמז קס"ט) בשעה שאמר לו משה תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך. אמר לו משה מהו אמר לו שהבן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך יהיה לשמים וקיבל עליו, ואמרה לו השבע לי ונשבע לו, שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (במדבר ה', כ"א) בשבועת האלה. יש לשאול ואיך משה יקבל עליו דבר זה, אלא לפי שראהו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלהות יהיה בכל יום עובד עבודה זרה ומבטלה ועובד אחרת אמר משה סופו לעמוד על האמת שהוא אל אמת, לזה קיבל עליו, ועם כל זה נענש שיצא ממנו בן עובד עבודה זרה שהוא יהונתן בן גרשום בן מנשה, כמאמרם ז"ל (שיר השירים רבה ב', י"ח) נו"ן תלויה קרי ביה משה. ועוד יכולין לומר שידע משה על ידי השם שנמסר לו שעתיד להתגייר, ולזה נקרא יתר פירוש חבל כמו כי יתרי פתח ויענני (איוב ל', י"א), וכמו מיתריהם (שמות ל"ה, י"ח), פירוש שהתיר החבל של עבודה זרה:

כלומר גרשום לא נימול כי היה זה תנאי מוקדם בן משה ליתרו . ולמה משה הסכים ? כי הוא הבין שיש כאן מקרה של אחד מאומות העולם שיש לו את הפוטנציאל להיות גר . הבין משה בהתבוננות שלו על העולם שיש פה בעולם אנשים שסופם שיהיו גרים . הם לא שייכים לעם ישראל אבל יש להם  שייכות לתורה ויש להם חלק בלתי נפרד מעם  ישראל ומתוך ההבנה הזאת הוא נתן את הסכמתו ליתרו . ואת אותו הבנה אנחנו רואים כאשר משה ביציאה ממצרים מצרף אליו את הערב רב וכדי להבן את זה צריך להתבונן בדברי הזוהר הקדוש

 

 

 

 

 וכך מסביר הזוהר הקדוש את העניין

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

משה הבין שיש אצל אומות העולם חלקים ששיכים לעם ישראל ולכן הכניס ערב רב כי בתוכם יש גרים ששיכים לתורה וכך לעם ישראל אבל הוא לא יכול להכניס את רק מי ששיך לעם ישראל ולכן נכנס לעם ישראל גם אותם חלקים שלא שיכים לו וזה ערב רב שיצריך בעתיד עבודת ברור וכך מסביר את זה הזהר הקדוש

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר הבל- משה אות רפו

והא אוקמוה, אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כד"א וחבר הקיני. ולמה נק' יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמ"ש וחבר הקיני. פירוש, ועכ"ז אף על פי שקין הרג להבל שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדה"ר, מחמת החטא דעצה"ד. ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהוא ערות אביו אדה"ר, וע"כ לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין שע"כ נק' קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא, שהיא הערב רב.

ולבתר בעא לאהדרא ערב רב בתיובתא, לכסאה ערייתא דאבוהי, ולאחר כך, אחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזירם בתשובה, בכדי לכסות ערות אביו, אדה"ר. כנ"ל. דקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה ואמר לו קב"ה מגזעא בישא אנון תסתמר מנייהו, שקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, השמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית להחזירם בתשובה, אצרף למעשה.

כלומר  צרוף הערב רב לעם ישראל יש לו שני צדדים . צד אחד שמי שלא שייך לחלוטין לעם ישראל מזיק לעם ישראל אבל בתוך הערב רב יש את אלו שיתגירו לעתיד והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל . משה הבין שהסיכוי גדול מהסיכון ולכן כמו שהוא הסכים לתנאי של יתרו שאחד מבניו לא ימול כדי לתת סיכוי לאלו שירצו להיכנס לתוך העם היהודי הוא הכניס את הערב רב לתוך עם ישראל ביציאה ממצרים .

וכך כתוב במפורש בפרשה שלנו שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

 וכך כותב הכתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) והִסתכל [הביט] משה בחכמת דעתו והתבונן בכל דור ודור והנה לא קם מן ההוא מִצרי איש גר ולא שיעשה תשובה מִן בני בניו עד עולם ויכה את המִצרי ויטמנהו בחול:

כלומר רק כאשר משה מבין שאין שום גר שיצא ממנו הוא הורג את המצרי .

ואכן בזכות המעשים הללו של משה במעמד הר סיני היה את כל עם ישראל אבל גם את מי שיצא ממנו גר שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ועל ידי אי המילה של בנו גרשום יש לאותם גרים לעתיד שורש דרך  משה רבנו .

ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר  אפשר לומר שגרשום הוא איזה ענף שמסמל את אותם גרים ששיכים לעם ישראל ויש להם חלק בתורת משה . הוא החלק המקשר בן יתרו שמצייג את הגרים לעתיד לעם ישראל דרך ציפורה אשתו

וכך כותב האור המאיר שמות פרשת שמות

ובאמת כתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה (שמות ב, כא). זה הדבר אשר דברתי, אשר לעוצם בהירותו של משה רבינו הבין והשכיל כל זאת, שבלתי אפשרי לישב ולתקן אצלו לברור הטוב שבו, כי אם הוא ולא זולתו, ולכן כתיב ויואל משה דייקא, לשבת את האיש היינו לישב ולתקן את האיש, כלומר עם האיש כל בחינת הטוב הגנוז אצלו, ובאמת תקן כל זאת, ויתן את צפרה בתו למשה, וגם הוא נתגייר מורה היות שכל כך היה כחו יפה, והוציא ממנו כל בחינת ניצוצין קדישין והמה נקראים בחינת גרים, כאשר הארכנו מהענין למעלה (לעיל לז, ב) עיין שם,

ולמה פתאום היה צריך למול את גרשום עד כדי כך שהשתהות זניחה גרמה כמעט למותו של משה ?

וכך כתוב בפסוק לפני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כב - כג

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

זה הרגע שצריך לעשות הבדלה בן בכורי ישראל לבכורי אומות העולם זה הרגע בו נקבע מכת הבכורות ולכן זה הרגע שצריך לעשות את ההבדלה ואפילו שהות קטנה כמו התעסקות במלון  יכולה לגרום לחורבן ולכן זה הרגע של הבידול ממי שבוחר בקב"ה למי שמתכחש לבורא עולם כמו פרעה .

וכך כתוב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב פסוק כ

לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), מלמד שלא מלו ישראל במצרים, כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך לבם לשנוא אותם להתנכל בעבדיו, ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם ואינם יכולין להרע להם, לפי שנפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אמר להם משה כל ערל לא יאכל בו, אמרו ישראל מה נעשה אם לא נקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא מניחנו, ובאין המצריים והורגין אותנו, על ששחטנו את תועבתם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל טז ו):

כלומר הבידול של עם ישראל מאומות העולם בא לידי ביטוי בשני דמים . דם המילה ודם פסח ושני דמים הללו הם שהפרידו בן עם ישראל למצרים .

ויש קשר בין אף וחימה אצל משה ליציאת מצרים וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

(כב) ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהיפך זה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר, וכאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו, ובילקוט (רמז רלח) מסיק שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,

כלומר היה כאן בידול של גרשום שמיצג את אותם גרים שבא מענף של משה והכנסתו לתוך עם ישראל ואולי זה מה שאומרת הגמרא

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.