פרשת בא האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ? ‏ט/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בא  האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ?  ‏ט/שבט/תשפ"א

שמות פרשת בא פרק יב פסוק כט

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

הגמרא דנה בעניין הזמן של חצות הלילה בבבלי חברותא מסכת ברכות דף ג עמוד ב

תמהה הגמרא: ודוד שאמר "חצות לילה אקום"⁽⁵⁸⁾ מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא חל בדיוק?! השתא, משה רבנו לא הוה ידע מתי בדיוק היא שעת חצות, דהרי כתיב שמשה אמר לפרעה [שמות יא ה]: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ולכאורה תמוה מאי לשון "כחצות" שנקט משה שהיא לשון מסופקת, כאומר, בסביבות שעת חצות? אילימא, אם תאמר, דאמר ליה קודשא בריך הוא "כחצות",⁽⁵⁹⁾ והוא ציטט כך לפני פרעה - אי אפשר לומר כן, דמי איכא ספיקא קמי שמיא מתי חלה נקודת חצות הלילה. אלא בהכרח דאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: (למחר) "בחצות (כי השתא) אני יוצא מתוך מצרים", ואתא איהו ואמר לפרעה "כחצות", כי לא היה יודע לכוון בדיוק את נקודת חצות, ולא רצה לומר להם דבר שהוא עצמו לא היה יכול בשעת המאורע להוכיח כדבריו.⁽⁶⁰⁾ אלמא מספקא ליה למשה מתי בדיוק חל חצות הלילה, ואיך דוד הוה ידע מתי חצות?!מתרצת הגמרא: דוד סימנא הוה ליה לכוון בדיוק את שעת חצות.דאמר רב אחא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע שעת חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.⁽⁶¹⁾ מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.⁽⁶²⁾

הדיון פה האם אדם יכול לדעת מתי זה חצות הלילה בדיוק . ולפי ההבנה שלי הגמרא פה מבינה שאדם בשר ודם לא יכול לדעת בדיוק מתי זה חצות הלילה . כלומר לאדם אין את היכולת לרדת לדיוק של מימד הזמן בעולם הזה . אבל הגמרא בהמשך מביאה דעה אחרת

חברותא מסכת ברכות דף ד עמוד א

אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה אמר רבי יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא, היכן מצאנו בכתובים שכינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, והוא שהעירו משנתו?שנאמר [תהילים נז ט]: "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר". דוד אמר לנפשו: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים הישנים עד שהשחר מעוררם, אלא "אעירה שחר", אני אעורר את השחר, וזאת על ידי הנבל וכינור.רבי זירא אמר תירוץ אחר על השאלה כיצד יתכן שדוד ידע לכוון מתי חצות אם משה לא ידע: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע לכוון מתי בדיוק חצות.ושמא תאמר, כיון דדוד הוה ידע מתי חצות, כנור, למה ליה?

תשובתך, אכן לא נזקק דוד לכנור כדי לכוון שעת חצות, אלא רק כדי לאתעורי משנתיה. כדי להתעורר משנתו.⁽⁴⁾ואם נשאל, כיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר "כחצות"? מדוע אמר "כחצות" שהוא לשון מסופק, ולא אמר "חצות"?משה קסבר, כי אף שהוא יודע לכוון מתי היא שעת חצות, אבל יש לחשוש שמא יטעו איצטגניני פרעה מתי היא שעת חצות, כי הם אינם יודעים לכוונה בדיוק, וקודם שתגיע נקודת חצות יהיו סבורים שכבר הגיעה ועדיין לא באה המכה, ויאמרו: משה בדאי [שקרן] הוא! לפיכך עדיף היה למשה לומר לשון מסופקת, המשתמעת שאינו יודע בדיוק ושלא יתפס כבדאי.⁽⁵⁾

וכמו דאמר מר [דרך ארץ זוטא פ"ג], למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה. שמא תכשל בדברך, שלא יבינוך כראוי ויחזיקוך לשקרן.⁽⁶⁾רב אשי אמר תירוץ אחר: באמת משה ידע לכוון מתי שעת חצות, ומה שאמר "כחצות", אין זו לשון מסופקת, אלא בפלגא אורתא נגהי ארביסר הוי קאי, משה היה עומד בחצות הלילה, במוצאי יום י"ג, אור לי"ד, והכי קאמר משה לישראל:⁽⁷⁾ אמר הקדוש ברוך הוא, למחר, כחצות הלילה כי האידנא, כמו שעת חצות שאנו עומדים בה עתה, אני יוצא בתוך מצרים. ונקט לשון "כחצות" כדי לדמות חצות של מחר לחצות שעומד בה היום.⁽⁸⁾

כלומר יש דעה שגם משה רבנו וגם דויד המלך ידעו בדיוק את זמן חצות . וצריך להבין מה נקודת המחלוקת בן שני הדעות . הרי ברור לכולם כיום כאשר יש מכשירים בעלי עוצמה שהאדם בחושים הרגילים שלו מוגבל ברמת הידע שלו . כמו למשל ריצה בתחרות כאשר בעין כולם רואים ששני הרצים הגיעו באותו זמן אבל כאשר מפעילים מצלמות משוכללות שיכולת הצילום שלהם גבוהה ניתן לראות שרץ אחד הקדים את השני למשל במאית השנייה או אפילו באלפית השנייה וללא המכשירים הללו בעין רגילה לא ניתן להבחין מי הגיע ראשון . האם המחלוקת שלהם הוא היכולת של חושי האדם לנתח את המציאות ? לדעתי זה לא הויכוח כי אם זה היה הויכוח הגמרא היית צריכה להביא  כאן  את  מחלוקת התנאים בנידון באם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם  . המחלוקת  של האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם היא גם מחלוקת בעניין היכולת האנושית להבין ולמדוד את המציאות . הגמרא בבלי חברותא מסכת שבועות דף לב עמוד א

שנינו במשנה: כפרו שניהן כאחת, חייבין.ותמהה הגמרא: כיצד יתכן שכפרו שני העדים ביחד? הא אי אפשר לצמצם את הזמן שתהיה כפירתם כאחד!אמר רב חסדא: הא מני - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר אפשר לצמצם.רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן היא, דאמרי אי אפשר לצמצם, כאן מדובר בכגון שכפרו שניהן בתוך כדי דבור. וקיימא לן, ש"תוך כדי דיבור" - כדיבור דמי.אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מכדי, הרי, "תוך כדי דיבור", כמה הוי? - כדי שאילת שלום של תלמיד לרב [והיינו: שלום עליך רבי, שהן שלש מילים]. ואילו עדים אלו, עד דאמרי "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות", טובא הוי! הרי הן שש מילים, שהם יותר משלש מילים. וכיצד אמרת שכפרו שניהם בתוך כדי דיבור?אמר ליה רבינא: אין הכוונה שכפרו שניהם ביחד במשך תוך כדי דיבור, אלא כל אחד ואחד היתה כפירתו תוך כדי דיבור של חבירו. שהראשון כפר, ולאחר שסיים הראשון את כפירתו, כפר העד השני בתוך כדי דיבור מסיום כפירתו של הראשון. וכל שהיו דברי שניהם סמוכים זה לזה, בלי הפרש של תוך כדי דיבור בין שניהם, הרי הם כאילו כפרו בעת ובעונה אחת.

וגם לבחינת המציאות האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם יש שני פרושים וכך כותבים באנציקלופדיה תלמודית כרך א, [אי אפשר לצמצם] טור תפו

בפירושו של "אי אפשר לצמצם" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין אפשרות במציאות שיתהוו שני דברים כאחד ממש, ובודאי קדם אחד מהם לשני1, ויש מפרשים שאי אפשר לברר ולהבחין אם היו בזמן אחד בדיוק או שאחד מהם קדם, אבל במציאות יתכן שהיו שוים בצמצום גמור.

כלומר הנדון פה נמצא במחלוקת רש"י תוספות אבל כל הנדון אינו הבנת המציאות כי אם בחינת המציאות ותצפית על המציאות של שני אירועים שהתרחשו בו זמנית . וככה נוקטים למעשה בדינים שיש בהם איסור תורה בענין המגבלה של החושים האנושים

וכך כותב בשו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כ

וה"ט שכל שאינו נראה לעין בלי אמצעות זכוכית מגדלת לא נקרא קשקשת. וכן בנקבים שבאיברי הבהמה, אין שום ס"ד ללכת אחר מה שניכר לעין באמצעות מיקרוסקופ, שהתורה אמרה לנו לסמוך רק על הנראה לעין אדם בלי כל זכוכית, וכן כל כיו"ב. עכת"ד. וכן פסק הגאון הראש"ל יש"א ברכה זצ"ל בשו"ת ישא איש (חיו"ד סי' א). ע"ש. וקל וחומר לנ"ד שאין כאן צורת אותיות כלל וכלל אפילו באמצעות מיקרוסקופ, ולא כהדין כתבא למקרי, הא ודאי שאין לזה דין כתיבה כלל, ומותר למוחקו. וע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנז). ודו"ק.

ממה שראיתי כל הסוגיות בגמרא אם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם מדובר בשני אירועים שמתרחשים במציאות  וצריך להבחין בניהם אבל לא מדובר בהבנת המציאות עצמה כמו האם זה זמן חצות או לא זמן חצות שזה כבר הבנת המציאות בעולם כפי שהוא . ולכן מדובר בשני סוגיות שונות ולכן לא מביאה הגמרא בעניין חצות את מחלוקת התנאים האם אפשר לצמצם .

וכך נראה בדברי הרב חיים קנייבסקי ההולך לדעה השנייה המובאים בדף על הדף מסכת בכורות דף יז עמוד ב

בנחל איתן להגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א (סי' י"ז סעיף ג' ס"ק א') האריך בענין הך דא"א לצמצם, ועיין שם שמוכיח בדעת הרמב"ם שאין הכוונה שלא שייך כלל לצמצם, אלא שלמ"ד אפשר לצמצם, הנה אנחנו יכולים לסמוך על זה שדייקנו וכוונו היטב, ושזהו מצומצם כפי השיעור, אמנם למ"ד א"א לצמצם, היינו שאין אנו יכולים לתלות בודאי שכוננו ודייקנו להגיע להשיעור, ולכן הוה זה ספק אם זה מצומצם או לא, ע"ש שמבאר בזה כל הסוגיא, ודלא כתוספות הסובר דלמ"ד זה א"א לצמצם כלל.

ולדעתי הסוגיה שלנו על עניין חצות היא השאלה האם האדם עם כוח נבואה שנתן לו הקב"ה יכול להגיע להבנת המציאות ולא לבחינת המציאות וכך אומר בחדושי הגרי"ז מסכת בכורות דף יז עמוד ב כדי להוכיח את דברי

והנה רש"י ל"ג הכא הכל בכתב, אבל בשיטה מקובצת גריס ורחמנא אמר הכל בכתב וכו', וביאור הדברים נראה דבקרא דהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כתיב, לא רק דהתבנית היה בכתב, אלא גם העשיה גופא נעשה ע"י רוח הקודש, ועיין ברש"י ערכין (דף י' ע"ב ד"ה אל יתהלל) דכ' דכל הכלים נעשו ע"פ הגבורה דכתיב הכל בכתב ע"ש, ובילקוט (דברי הימים אות תתרפ"א) איתא הכל בכתב זה שניתן לידרש מיד ה' זה המסורת עלי השכיל זה רוח הקודש, והיינו דע"י רוח הקודש נעשו המעשה גופא וא"כ לא קשה מאפשר לצמצם כיון דנעשו ע"י נבואה.

כלומר בנושא בנית בית המקדש אומר הגרי"ז שניתן לצמצם על ידי כוח הנבואה כי כוח הנבואה נותן לנו את האפשרות לדעת מה רוצה מאיתנו הקב"ה . וכמו שהוא אומר לבנות בית מקדש על ידי רוח הנבואה וניתן לבנות את כלי בית המקדש על ידי כוח נבואה כך ניתן להבין על ידי נבואה את הזמן המדויק של חצות כי גם משה וגם דויד המלך היו בעלי כוח הנבואה . ולדעה שלא ניתן לדעת מתי זה חצות סוברים שאדם לא יכול להגיע להבנה מוחלטת של המציאות בעולם כי ההבנה של האדם היא מוגבלת .

ומה אומר על זה המדע ?

וכך כתוב בויקיפדיה על הזמן :

סוגיית רציפות הזמן היא סוגיה חשובה נוספת במסגרת הדיון סביב גבולות הזמן. במסגרת סוגיה זו, נשאלת השאלה האם הזמן ניתן לחלוקה אינסופית, ומה ההשלכות של תכונה זו.

רוב הפילוסופיות מציגות את הזמן כניתן לחלוקה אינסופית, אך הפילוסוף היווני זנון הציג בפרדוקסים שלו את הבעייתיות הלוגית של היותו של הזמן רציף, מחד, אך מורכב מפרקי זמן בני חילוץ, מאידך. ניתן לנסח בעייתיות זו בכך שכל פרק זמן מורכב מאינסוף קטעי זמן קטנים, ועל כן, מבחינה לוגית, אינו יכול להיגמר לעולם.

גישה מדעית מודרנית מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק.

כלומר זמן פלאנק הוא הזמן הקטן ביותר שניתן למדוד .

ומהו זמן פלאנק :

באופן פשוט, ניתן לתאר את זמן פלאנק כמשך הזמן שייקח לאלומת אור לעבור מרחק השווה לאורך פלאנק. נכון ל-2006, יחידת הזמן הקצרה ביותר שנמדדה באופן ישיר היא בסדר גודל של אטו-שנייה (10−18 שניות), והיא גדולה ב-26 סדרי גודל מזמן פלאנק. על פי אחת ההשערות, אם מביטים ביקום בחלוף יחידת זמן פלאנק אחת מרגע המפץ הגדול, ניתן להעריך את תכונותיו בסדרי הגודל של יחידות פלאנק האחרות - הטמפרטורה שלו היא בסדר הגודל של טמפרטורת פלאנק, ממדיו הם בסדר הגודל של אורך פלאנק וכו'.

על פי תאוריית מכניקת הקוונטים, זמן פלאנק הוא משך הזמן הקצר ביותר הניתן למדידה תאורטית. עם זאת, על פי מחקרים חדשים משנת 2003, שהתבססו על תצפיותיו של טלסקופ החלל האבל, עולה האפשרות כי טענה זו אינה נכונה.

לפי התיאוריות המדעיות לא ניתן לדעת בפחות מזמן פלאנק  . משמעות הדברים היא שלפי התיאוריה של המפץ הגדול אין לפיזיקה המודרנית מושג מה קרה מתחילת המפץ עד רגע זמן של פלאנק אחד . חוקי הפיזיקה כפי שאנחנו מכירים לא רלונטים ואין למדע שום תיאור מדעי על הזמן מתחילת המפץ הגדול עד זמן פלאנק .  .

ויש גם את עקרון האי-ודאות – ויקיפדיה

עקרון האי-ודאות מציב גבול על היכולת לדעת במדויק את כל התכונות של חלקיק.

על פי עקרון האי-ודאות זוגות מסוימים של תכונות הם כאלה שלא ניתן לדעת במדויק את שתיהן בו זמנית. זוג כזה לדוגמה הוא המיקום במרחב והתנע (מכפלת המסה במהירות). לכן ככל שהמידע שיש לנו אודות מיקום החלקיק מדויק יותר, כך בהכרח המידע שיש לנו אודות התנע שלו יהיה בלתי מדויק, או בעל אי ודאות גבוהה. וגם להפך: ידע על התנע בהכרח גורר חוסר ידע על המיקום, ולא ניתן לעולם לדעת במדויק את שניהם.

זוג תכונות נוסף המקיים את עקרון האי-ודאות הוא אנרגיה וזמן

כלומר המדע שלנו נוקט שאין אפשרות לצמצם לא בידי שמים (עולם הפיזי ) ולא בידי אדם . ויכולת האדם בכלים מדעים לבחון את המציאות היא גם מוגבלת וגם המציאות עצמה ללא קשר לידע שלנו היא מציאות של אי ודאות .

המדע לא מסוגל לטפל בקיומו של בורא עולם ולכן הדעה המדעית לא יכולה לסתור שום דעה בגמרא האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם .