פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ? ‏י"ז/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי  ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ?  ‏י"ז/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ה - ז

(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

(ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

(ז) אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

אומר רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב. שלא יוסדו. ואפיצם בישראל, שלא יקהלו. וכן היה, כי נחלת שמעון נפלה בתוך נחלת בני יהודה, שנאמר: (יהושע יט, א) "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בתוך שבט יהודה, ונחלת לוי ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. ומה שפזר אותם בכל ישראל הענין הזה לתועלת ישראל בהוראותיהם, וכענין שכתוב בהם: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

והנה יעקב לא ברך לראובן ולא לשמעון ולא ללוי אבל האשים אותם, האשים לראובן על מעשה בלהה, ולשמעון ולוי על מעשה שכם, ומכאן ואילך מזכיר שאר השבטים ומברך אותם.

כלומר 3 שבטים לא בורכו לפי רבנו בחיי ראובן שמעון ולוי  . וכדי להבין מה גרם ליעקב לא לברך את שמעון ולוי .

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

ז) ארור אפם כי עז. שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור: ועברתם כי קשתה. ארור כעסם כי קשה ואם יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, שיהיו משבט שמעון ולוי מלמדים ומשננים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו עוסקים בתורה אולי יתכבשון: ד"א ארור אפם כי עז. כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג), כלומר תתבצר אפם ותתמעט, ועברתם תקטן: אחלקם ביעקב, שהרי שמעון נתנו לו חלק בב' מקומות בארץ ישראל, וכן לוי אין לו נחלה אלא ארבעים ושמונה עיר נפוצים בישראל:

שמעון ולוי בחרו בכלי המלחמה כנגד שכם בן חמור . הבחירה שלהם בכלי הזה עד כדי כך חמור שאומר המדרש " יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים" כאשר עם ישראל לוקח את כלי המלחמה כנשק עיקרי שלו הוא יוצר סכנה לקיום של העולם .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

אנו רואים שאל בית השם לא יובא החרב שהיא הירושה של עשיו ועל אף שהחרב משמשת למצווה כגון מלחמת מצווה , שחיטה , הריגה בסייף בכל זאת הקדוש ברוך הוא אומר חרב זה מוקצה בבית השם . ושימוש בכלי מלחמה מצריך שיקול דעת נרחב ולא פשוט שאפילו שני שבטים כמו שמעון ולוי שגו בהם .

וכדי להבין מתי ניתן להשתמש בחרב ומתי לא נראה מהמדרש שמדבר על שמעון ולוי

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמט

(ח) וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר +בראשית מט ז+ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר +בראשית לד כה+ ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר +שמות לב כו+ ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר +במדבר כה יא+ פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר +שם /במדבר כה/ יד+ ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.

המדרש מדבר על התיקון שעשה לוי . תיקון ראשון היה בחטא העגל כאשר אומר משה " כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו"  ובו הם הרגו את מי שהיה בחטא העגל . יש כאן ציווי ישיר של הקב"ה למשה שמעביר לעם ישראל . והדבר השני לאחר שלוי תיקן את המעשה שעשה עם שכם בן חמור הוא ממשיך וכאילו "מלוה למלך"  "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" וגם כאן המעשה נעשה מול משה ששכח את ההלכה אבל ברור שברגע שהוא ראה את פינחס עושה את מעשה הקנאות הבין שזה מעשה ראוי כי אם לא היה ראוי היה עוצר את פינחס .וצריך להגיד שגם פינחס לא היה עושה מה שעשה בלי שמשה היה רואה אותו ואם היה פה עבירה היה משה מעקב בעדו .

כלומר לוי תיקן את מעשיו והמשיך והוסיף ועשה מעשה שנתן לו כהונה .

וכך כותב האמת ליעקב בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

פירש"י וז"ל: אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות וכו'. עיין בחידושנו לעיל בפרשת וישלח [ל"ד פ"ה] שביארתי שאף שבודאי היה כאן עונש נגד שמעון ולוי, מכל מקום בדוקא מינה יעקב את שבטים אלו לתפקידים נעלים אלו של חינוך הבנים ושמירת תשמישי קדושה, כי רק שמעון ולוי הראו את "הקנאות" הנדרשת של "הכזונה יעשה את אחותינו", רק הם נקראו "אחי דינה" משום שמסרו נפשם עליה, וכדי להצליח במשימות כאלו מוכרחים למנות אנשים שיש בהן מדת הקנאות ומסירות נפש לה' ולתורתו, אנשים שכשרואים דבר פרוץ מיד בוער בהם קנאת ה' צבקות כאש להבה והם מתגייסים למשימה, ולכן ייעד יעקב דוקא את שמעון ולוי לעבודות אלו, ועיי"ש שביארנו הדברים.ואמנם כשאנו מעיינים לראות אם אכן קיימו שמעון ולוי את צוואתם של אביהם הזקן, אנו רואים ששבט לוי באמת מילא את ייעודו ותפקידו בחיים, אבל לא כן שמעון. רק שבט לוי אנו מוצאים שעמד כחומה בצורה נגד כל אלו שקמו להפר ברית ה', אבל משמעון לא מצינו כלום בנוגע לענין זה. הטעם לזה ברור. שבט לוי היה זה שקיבל פטור מהעבודה של פרעה במשך כל שנות שעבודם, והוא היה זה שיישב ועסק בתורה. כש"קנאות" נמדדת ומוגבלת בגדרי התורה היא מצליחה, ולכן כשראו בני לוי את החילול ה' הנורא בחטא העגל מיד קנאו את קנאת ה' והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו. וכן כשרצו בני ישראל כשהיו במדבר לחזור למצרים, היו אלו בני לוי שיצאו חוצץ נגד מזימה זו ונלחמו נגדם בשצף קצף [עיין ברש"י בפרשת פנחס כ"ו פי"ג]. בכל השנים שעברו מאז מעשה דינה ועד יציאת מצרים, הקנאות שבערה בם לא רק שלא נס ליחה ולא פג תקפה, אלא היא הוגדרה וחוזקה על ידי עסק התורה והעיון בה.לעומת זה, קנאותו של שמעון גם כן בערה, אבל בלי הדרכה, בלי הגבלה, בלי הנהגת התורה. מתי יצא לפועל רגש "הקנאות" שלו? בבעל פעור, כשזמרי בן סלוא התריס וקינא נגד הנהגתו התורנית של משה רבינו וכנגד מדת הצניעות ששלטה בישראל על ידי מעשה הזנות בפרהסיא עם המדינית. ולכן רק קנאותו של פנחס, משבט לוי, המודרכת ומוגבלת לפי גדרי התורה, יכלה להתקיף את זמרי ולנצחו, ועל ידי כך לעצור את הנגף המתפשט. קנאות שאינה מוגדרת לפי ההלכה אין בכחה להצליח ובסופו של דבר תטרוד את המקנא מהעולם. רק גדולי התורה שבכל דור ודור ניחנו בחוש החריף לדעת ולהחליט מתי צריכים לקנא ולמחות ומתי צריכים לשתוק. קנה המדה לזה נמסר רק לאלו שמפתח התורה נתון בידם.דוגמא מעשית לקנאות שלא לפי הדין ניתן להביא מהשאלה הבאה: אדם שיש לו ברירה בין לישא בת ישראל שלא תשמור על טהרת המשפחה ובין לישא גויה, מה עדיף? התלמיד שלא שימש כל צרכו בודאי יאמר: הלא איסורי נדה הם בכרת, ואילו בעילת עכו"ם אינו אלא לאו בעלמא שאינו ענוש כרת, בודאי אם כן עליו לבחור בגויה. האמת היא לא כן. הרמב"ם, אף שדעתו היא שביאת שפחה אינה אלא מדרבנן, פוסק [פי"ב מאיסורי ביאה הל"ז - ח'] בזה"ל: עון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל יחשב ואף על פי שהוא ממזר והבן מן הגויה אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם להדבק בגוים שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחר ה' ולמעול בו עכ"ל. ברור לפ"ז שעליו לבחור בבת ישראל אף על פי שהיא אינה שומרת טהרת המשפחה.ואמנם מפנחס - סמל הקנאות הטהורה - אנו למדים קנאות אמיתית מה היא, דמצינו בספר יהושע (קאפיטל כ"ב) שהלך פנחס בראש משלחת מבני ישראל אל עבר הירדן לערוך מלחמה עם שבט ראובן וגד על זה שבנו מזבח בעבר הירדן, הרי שעמד הוא בראש המקנאים. אבל קודם שהתחיל להלחם עמהם נשא להם דברים ואמר שאם הם מרגישים שעבר הירדן ארץ טמאה היא אז "עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו", הרי שהזמין אותם לעבור אל ארץ ישראל, וזה היה בזמן שבני יוסף התלוננו אל יהושע שמקומם צר להם ואין להם מספיק נחלה [יהושע י"ז פי"ד], וא"כ איך יקראו אותם שהם כבר מוכנים להלחם אתם שיתאכסנו ויתישבו בתוכם בה בשעה שהם עצמם דחוקים, אלא שזו היא קנאת מקנא קנאת ד', דקנאות אמיתית מחייבת שלא להתחשב עם כל הקשיים והמכשולות, ולפיכך זכה להיות אליהו, שישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ודו"ק.

יוצא לנו שמצד אחד לוחמנות יתר היא חסרון לעם ישראל שכל  כוחו הוא כוח עמל הפה וזה עמל התורה אבל לוחמנות יש לה ערך למי שלומד תורה וכך התחלקו שבט לוי ושבט שמעון בתוך ישראל כמו תבלין לסלט לתת לתוך עם ישראל את יכולת הלחימה לטובת לימוד התורה ושמירת המצוות .  

וכך כותב מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

אחלק ביעקב, שהגם שצריך גם להם אף ועברה לעת הצורך, די שכל שבט יקח חלק אחד מי"ב ר"ל קצת, וישראל גדול מיעקב שהם גדולי האומה ביניהם אפיץ את האף והעברה ע"ד כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש, לכלות אף נגד הרשעים ולעשות משפט במנאצי ה' שזה מוטל על ישראל שהם הגדולים:

אם כך ראינו את התיקון של שבט לוי במעשה חטא העגל ואחר כך במעשה של פינחס . ולא לחינם התיקון של לוי נעשה בשבט שמעון שגרם לכך שהשותפות שיכולה להחריב את העולם נפרדה לחלוטין . וכך לוי הורג את זמרי בן סלוא משבט שמעון וכאן לכאורה נפרדת החבילה בן שמעון ולוי . אבל היכן היה התיקון של שבט שמעון שצריך להיות תיקון בתוך עולם התורה כמו שאומר האמת ליעקב ?

וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ח סימן רכד

ובס' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ה' נהר כ"ה בשם רח"ו זמרי נתגלגל ברבי עקיבא והכ"ד אלף שמתו במגפה היו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת ואשת טורנוסופוס היתה גלגול כזבי עצמה ונתגיירה וזכתה להעמיד ישיבתו של ר"ע שהיא היתה אחד משלשה שהעשירה את ר"ע כמבואר בחז"ל שם ועיין מי השילוח פ' פנחס ודו"ק

חברותא מסכת עירובין דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי על שם מקומו [ויש מפרשים: שהיה טוחן גריסים] משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו משרתיו של רבי עקיבא מים במדה שיש בה כדי נטילת ידים ומים לסעודה בלבד [מהרש"א].יום אחד, מצאו שומר בית האסורין לרבי יהושע הגרסי כשהיה מביא מים לרבי עקיבא, אמר לו השומר [ובא עליו בעלילה, שהרי לא נשתנתה המדה באותו יום, מהרש"א, ראה שם]: היום מימיך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך. [חוששני, שהבאת הרבה מים, על מנת לרכך הטיט ולבני הקיר - יעב"ץ, כדי לברוח]!שפך השומר חציין של המים, ונתן לו לרבי יהושע חציין. כשבא רבי יהושע אצל רבי עקיבא וחצי מימיו בידו, אמר לו רבי עקיבא: יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך [אין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי] והאיך הבאת לי כל כך מעט מים?! סח לו רבי יהושע כל אותו המאורע עם השומר.אמר לו רבי עקיבא לרבי יהושע: תן לי מים שאטול ידי! אמר לו רבי יהושע: לשתות אין מגיעין [מספיקין המים] ליטול ידיך מגיעין?!אמר לו רבי עקיבא: מה אעשה שחייבים עליהן [על נטילת ידים במים] מיתה, כדין: כל העובר על דברי חכמים! מוטב אמות מיתת "עצמי" מחוסר מים לשתיה, ולא אעבור על דעת חבירי, ואתחייב מיתה בידי שמים!אמרו: לא טעם רבי עקיבא כלום, עד שהביא לו מים ונטל, רבי עקיבא ידיו!כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו של רבי עקיבא כך היה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים, בילדותו שהיה יכול לקבל טורח ועינוי על אחת כמה וכמה, שהיה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים!ומה בבית האסורין כך,⁽⁵¹⁾שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!

כלומר הקנאות של שמעון עברה  לרבי עקיבא שעל ידי עסק התורה תיקן את מעשיו של שמעון ןהשתמש לטובה במעלת הקנאות לתורה ואולי ההבנה הזאת זה משלימה  את דברי האמת ליעקב .