פרשת חקת מדוע לא דיבר משה אל הסלע ? האם ההכאה בסלע זה החטא של משה או של עם ישראל ? מה היו השיקולים של משה בהכאת הסלע ? מה המשמעות של עמל הפה ? לאיזה עמל האדם נולד ? ומה הקשר לכניסה לארץ ישראל ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת חקת  מדוע לא דיבר משה אל הסלע ? האם ההכאה בסלע זה החטא של משה או של עם ישראל ? מה היו השיקולים של משה בהכאת הסלע ? מה המשמעות של עמל הפה ? לאיזה עמל האדם נולד ? ומה הקשר לכניסה לארץ ישראל ?  ‏ב'/תמוז/תשע"ו

כתוב במדבר פרק כ

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

ובהמשך כתוב במדבר פרק כ

(יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

וצריך להבין מה הבעיה העקרונית למה כתוצאה מהכאת הסלע משה לא נכנס  לארץ ישראל

אומר הזוהר

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַּנָחָשׁ, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחַקִים למֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַּיִם, נִתְיָּיעֵץ וְאָמַר. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לִּי, עֲמוֹד בַּנָחָשׁ וַאֲנָא חָמֵי דְאֵין גְּזֵירָה לְנָחָשׁ בְּמַיִם אֶלָּא בְּעָפָר.

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַנָּחָשׁ? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחֲקִים לְמֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַיִם. נִתְיָעֵץ וְאָמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי עֲמֹד בַּנָּחָשׁ, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין גְּזֵרָה לַנָּחָשׁ בַּמַּיִם, אֶלָּא בֶעָפָר.

וממשיך הזוהר

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, (בראשית ג) וְעָפָר תֹאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ מַשְׁמַע דְּעָפָר יֵיכוּל כָּל יוֹמוֹי, אֲבָל לא בְּמַיָּא. וְיִשְׂרָאֵל דַחֲקִין לִּי, וְאַף עַל גַּב דְּיִתְעֲבִיד נִיסָא, לָא יִתְעֲבִיד בְּאֲתָר דָא, אֶלָּא אִתְחַקַק בְּעַפְרָא וְלָא בְּמַיָּא. דִּכְתִיב (שמות ד) וַיָשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וְצוּר בְּדָא אִתְחַקַק בְּמַיָּא בְּמָרָה, וּכְּבָר עֲבָד נִיסָא בְּהַאי, דְּאִתְעֲבִיד זִמְנָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב, (במדבר כ) וַיַּךְ אֵת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה (במדבר כ) יַעַן לא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, דְּחַשָׁבְתוּן דְּלָא יָכִיל נָחָשׁ בְּמַיִם. (במדבר כ) לַכֵן לֹא תַבִיאוּ: (עד כאן מההשמטות)

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִכָּאן (בראשית ג) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ, מַשְׁמָע שֶׁעָפָר יֹאכַל כָּל יָמָיו, אֲבָל לֹא בְמַיִם. וְיִשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים לִי, וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס, לֹא יֵעָשֶׂה בְמָקוֹם זֶה, אֶלָּא יֵחָקֵק בְּעָפָר וְלֹא בְמַיִם, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וְצוּר בָּזֶה נֶחְקַק בַּמַּיִם בְּמָרָה, וּכְבָר עָשָׂה נֵס בָּזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בִזְמַן אַחֵר, שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, (במדבר כ) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, שֶׁחֲשַׁבְתֶּם שֶׁלֹּא יָכוֹל הַנָּחָשׁ בְּמַיִם, (שם) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ:

אנחנו רואים שמצד אחד יש כאן את הלחץ של בני ישראל כי הם רוצים את המים פה ועכשיו ומצד שני מבין משה שהזמן דוחק והוא יכול מצד אחד לנסות לעשות את נס הפה כלומר בדיבור  אבל יש כאן נתון נוסף שהוא רואה שנמצא פה הנחש והנחש עונשו בעפר ולא במים ולכן ההיגיון אומר להכות בסלע ולא לדבר עם הסלע . כלומר אם לא היה דוחק הזמן מצד עם ישראל למשה יכול להיות שמשה היה לאחר שיקול דעת נוספת משתמש בפה ולא מכה בסלע אבל היה כאן שעת הדחק ומשה החליט "ללכת על בטוח " על נס שכבר נעשה לו פה ולא להסתכן במהלך שיכול לא להצליח . והסיבה העיקרית למעשה הזה היה הלחיץ של בני ישראל . ולדעתי משה הבין שעדיין עם ישראל לא הגיע לדרגה שבו הוא יכול לעשות את הנס "בפה " כי אם עם ישראל היה מגיע לדרגה כזו הוא היה נותן למשה את הזמן לשיקול דעת נוסף אבל עם ישראל בשלב הזה לא היה מוכן לדרגה גבוהה שבו הכול תלוי בפה  . משה היה בדרגה המתאימה אבל היה צריך להיות כאן התאמה בן דרגתו של משה לדרגה של העם ופה הדבר לא הסתייע ולכן משה החליט בגלל הלחץ "ללכת על בטוח " על משהו שהוא יודע שיעבוד

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא

ומפרש חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.

 

טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה](477).

כלומר האדם נולד לעמל הפה לעמל התורה אבל אנחנו רואים שהמציאות היא לא כזו  וצריך להגיד שהמטרה של בריאת האדם היא התורה ועמל האדם "בפה"  לשם הוא צריך להגיע אבל יש לו דרך ארוכה עד שיגיע לשם ומשה שעם ישראל עדיין הוא לא בדרגה של "הפה " ולכן הוא הכה בסלע ומה שאמר הקב"ה שיען לא האמנתם בי מדבר בעיקר על עם ישראל ולא על משה . זה מכוון שעם ישראל לא  הגיע לדרגה שבו משה יכול להיכנס לארץ ישראל כי אם משה היה נכנס לארץ ישראל היה זה תחילת ימות  המשיח ובית המקדש לא היה נחרב .

וזה המשמעות של מה שכתוב במדבר פרק יב

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

זה הדרגה של משה שהיא פה אל פה וכשעם ישראל יגיע לדרגה של פה אל פה אז יבוא משה ויכניס את עם ישראל לארץ ישראל

ואומר אור החיים דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק נב

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו'. קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וגו', ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (דב"ר פ"ב) שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר (ח"ב קכ א) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו' פירוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד, ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ג' כ"ה) אעברה נא:

 

פרשת חקת למה יש הבדל בתפילה בן נוסח אשכנז לעדות המזרח בתפילה על רפואה ? מה ההבדל בן רפואה של תחלואים לרפואה של סליחה ? למה חלה אלישע ? איך נרפא אלישע ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת חקת  למה יש הבדל בתפילה בן נוסח אשכנז לעדות המזרח בתפילה על רפואה ? מה ההבדל בן רפואה של תחלואים לרפואה של סליחה ? למה חלה אלישע ? איך נרפא אלישע ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו 

בפרשת  קרח כתבתי על נושא המחלות

"וצריך להגיד שיש שני סוגי מחלות , מחלות  הבאות מצד מידת הרחמים וזה מצד התפילה של יעקב על אותם מחלות שנותנות לאדם את הזמן לצוות את בני בתו כלומר מחלות  שהם מאה אחוז מצד מידת הרחמים ויש מחלות שהם מצד מידת הדין שבו האדם מביא על עצמו את המחלות שבאות מצד אי קבלת המצות כלומר בחירתו החופשית של האדם לבחור ברע ואת מה שבא עם הרע ולפי דברי הפסיקתא זוטרתא   : מידכם היתה זאת לכם  "

וכתבתי שנוסח התפילה הוא על המחלה שהיא מכה כלומר מחלה שבא כתוצאה מאי קיום מצוות

והנוסח של תפילת   18 ספרד  ואשכנז

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.

ומיד העיר לי הרב אבנר אבל אנחנו הספרדים מתפללים אחרת

רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

יוצא לנו שלפי נוסח עדות המזרח מתפללים על 3 דברים  1. לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ  2. וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ 3 . וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ

ולכאורה זה מאוד מתאים להבנה שלי שיש 2 סוגי מחלות  מחלות מצד הרחמים ומחלות מצד הדין כאשר המחלות מצד הרחמים מתחלקות ל 2 אותם מחלות שאברהם תיקן ואתם מחלות שיעקב תיקן והם המחלות שמתים מהם ואם כן ניתן לתרץ שההבדל בן נוסח אשכנז לנוסח עדות המזרח על מה ניתקן התפילה על אותם מחלות שבאות מצד הרחמים וגם על המחלות שבאות מצד הדין או רק על אותם מחלות שבאות מצד הדין כמו שמופיע בנוסח אשכנז . ולכאורה צריך להגיד שיש צדדים לכאן או לכאן בהבנת הדבר .

וכך כותב בילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קטז - דין ברכת השיבנו, ראה נא בענינו, ורפאינו

ומה שיש נהגו לומר בברכת רפאינו, והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי וכו', כתב מהר"י אלגאזי בספר נאות יעקב (בקונטרס מענה לשון דף לז) שהוא טעות, דברכה זו ברפואת תחלואי הגוף הוקבעה, ולא על רפואה דסליחה, ומוכיח כן ממגילה (יז א) ע"ש. והביאו הברכי יוסף כאן (סק"ג), וכתב עליו אבל כמה מגדולי ישראל מרגלא בפומייהו לומר כן, ואין ראיה מהש"ס. ע"ש. והובא בכה"ח כאן (אות ב') וכתב, שכן נראה דעת הפתח הדביר (סק"ד) והרוח חיים פלאג'י. ונראה לי דמי שאינו רוצה להוסיף בנוסח הברכה כשאומר והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו, יכוין על חולי הנפש ועל חולי הגוף. ע"כ.

מפנה אותנו  המהר"י אלגאזי  לסוגיה בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב

 ומה ראו לומר תשובה אחר בינה - דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו. אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה! - לא סלקא דעתך, דכתיב וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ומאי חזית דסמכת אהא, סמוך אהא! - כתב קרא אחרינא: הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא? והכתיב ושב ורפא לו! - ההוא - לאו רפואה דתחלואים היא, אלא רפואה דסליחה היא.

הגמרא מטפלת ב 3 פסוקים

1 . ולבבו יבין ושב ורפא לו

2. וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח

3. הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי

התהליך בפסוק הראשון הוא לבבו יבין ואז יש חזרה בתשובה "ושב " ואז רפואה

בפסוק השני התהליך הוא אחר, מתחיל בחזרה בתשובה ואז רחמים של הקב"ה וסליחה של הקב"ה וגם כך בפסוק השלישי קודם סליחה ואחר כך רפואה . ולכן מתרצת הגמרא את הסתירה בן הפסוקים שיש שני סוגי רפואות 1. רפואה דתחלואים  2. רפואה דסליחה  .

יש כמה הבנות מה ההבדל בני סוגי הרפואות אבל לפי המהלך שלי וההבנה שלי בשלושת המאמרים האחרונים נראה שיש שני סוגי מחלות ולכן יש שני סוגי רפואות .

ולכן הרפואה שתיקן אברהם ויעקב מצד הרחמים לא מצריכה סליחה ולכן כתוב ולבבו יבין ושב ורפא לו זה רפואה של תחלואים ורפואה כזו לא מצריכה סליחה והיא מצריכה הבנה של הלב וסוג המחלה שהיא מחלה של סליחה מצריכה חזרה בתשובה סליחה ורק  לאחר מכן רפואה .

יוצא לנו מההבנה הזאת  שהמכות שחידש הקב"ה החל מיציאת מצרים וקבלת התורה הם כתוצאה מאי קיום מצוות ואי קיום מצות גורם לחוסר שלמות וגורם למחלה וכדי להתגבר על המחלה צריך את תהליך של תשובה ולאחריו סליחה ולאחריו רפואה . אבל אותם מחלות שהם לא מכות שבאות  מצד הרחמים מהתפילה של אברהם ושל יעקב הם מחלות שלא באות מצד אי קיום מצוות לאותם מחלות לא צריך את תהליך הסליחה צריך את תהליך ההבנה והסתכלות ואז שיבה חזרה ואז רפואה . ונחזור לדברי הזהב של הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר יש מחלה שהיא באה לא מאי עשית מצות אלה היא תלויה ביראת השמים של האדם וברמת העמקות והבנת מקומו של הקב"ה בעולם ולכן האדם שראה את האבן הטובה על צווארו של אברהם אבינו ומבין  את הקשר של האבן הטובה לאברהם ואת דרך האמונה של אברהם אבינו שהגיע מתוך החושך של עבודת האלילים עד הכרה  מלאה בבוראו ואז האדם מוביל את עצמו ומנסה להגיע לדרגתו של אברהם בהכרת בוראו דבר זה הוא מה שאומר הפסוק ולבבו יבין  ואז הוא שב והתוצאה היא ורפא לו  וזה רפואה שלא צריכה סליחה כי היא לא רפואה שבאה על אי עשיית מצוות היא רפואה שבאה על שינוי ההבנה של האדם והכרה טובה יותר של בוראו

וכדי להבין טוב  יותר את סוג המחלה שהיא לא מכה נראה מה שכתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי. תנו רבנן: שלשה חלאין חלה אלישע; אחד - שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד - שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו. שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו.

אלישע חלה 3 מחלות 2 מהם נרפא מהם והשלישית לא נרפא ממנה  ומת . רואים שאלישע הצליח להתרפא משני מחלות שנבעו כתוצאה ממעשיו האחד זה שדחה את גחזי בשני ידיו כתוב במלכים ב פרק ה

(כז) וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג: ס

אלישע חלה לא כי עבר על אחת מהמצוות והוא חלה כי עשה טעות שקשורה בהבנת מקום האדם לעומת מקום הבורא . והצליח לרפא את עצמו מתוך התבוננות במציאות והבנה שתהיה יד אחד מקרבת ויד אחד דוחה ואלישע תיקן את עצמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב

[צר]. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, +ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו /המשפט האחרון השלמה של השמטת הצנזורה/+. גחזי, דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' והיכן אלישע תיקן את עצמו ? שכתוב במלכים ב פרק יג

(יד) וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו:

מלבי"ם מלכים ב פרק יג פסוק יד

יבך על פניו. עד שרחם הנביא עליו:

כלומר אנחנו רואים שאלישע שינה את צורת התנהגותו יד אחד מקברת ויד אחד דוחה

ובו נראה את המחלה השנייה של אלישע שגירה דובים בתינוקות

כתוב מלכים ב פרק ב

(כג) וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ:

(כד) וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֑ק וַתֵּצֶ֨אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים:

אומר המצודת דוד מלכים ב פרק ב פסוק כד

(כד) ויראם - ארז"ל שראה ברה"ק =ברוח הקודש= שאין בהם לחלוחית טובה ולכן קללם:

ולכן חלה כי הוא לקח את הנבואה רחוק מידי והוציא את האפשרות שניתן על ידי כוח התשובה לשנות אפילו נבואה  ולאחר שהבין את הטעות ונרפה שלו כתוב

 

מלכים ב פרק ח

(י) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר־לא ל֖וֹ חָיֹ֣ה תִחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי יְקֹוָ֖ק כִּֽי־מ֥וֹת יָמֽוּת:

ואומר הרלב"ג מלכים ב פרק ח פסוק י

(י) לך אמור לו חיה תחיה - ר"ל שכבר הראהו השם ית' כי מות ימות אך כדי שלא יאמרו כי מהפחד מת אמר לו חיה תחיה וזה דבר ראוי לנביאים כי בזה יתאמת יותר אמתות נבואתם:

לסיכום הגמרא במסכת מגילה אומרת שקיימים שני סוגי רפואות , רפואות של  סליחה ורפואות של תחלואים וזה מתאים למהלך שיש שני סוגי מחלות ,מחלות מצד הרחמים שתיקנו אברהם ויעקוב ומחלות שהם חידוש בעולם מאז יציאת מצרים והם מחלות של מכות כתוצאה מאי עשיית מצוות 

פרשת קרח מה היה החטא של דתן ואבירם ? למה הצטרפו לקרח ? של מי החטא היה גדול יותר של דתן ואבירם או של קרח? ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת קרח  מה היה החטא של דתן ואבירם ? למה הצטרפו לקרח ? של מי החטא היה גדול יותר של דתן ואבירם או של קרח?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

במדבר פרק כו

(ה) רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי:

במדבר פרק כו

(ט) וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קרואי קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְקֹוָֽק:

(י) וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס:

וצריך להבין למה דתן ואבירם היו מן הנבלעים יחד עם קרח ?

קודם כל נבין מה היו דתן ואבירם

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

 דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה, ואון - שישב באנינות, פלת - שנעשו לו פלאות, בן ראובן - בן שראה והבין.

אומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

ואמר דתן שעבר על דת כמ"ש רשע למה תכה רעך עליו נאמר והב' המוכה היה אבירם והיה לו לפרוש עצמו ממנו על שהכהו ואעפ"כ איבר לבו מלעשות תשובה והיה ידו עמו בכל רשעו כמ"ש הם שהותירו מן המן.

אומר המהרש"א שדתן הרביץ לאבירם ולכן אמר למשה בשמות פרק ב

(יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ:

(יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר:

ואומר התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב: כי מתו כל האנשים, ומאן נינהו? דתן ואבירם, ומי מתו? מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם;

ושואל התוספות תוספות מסכת נדרים דף ז עמוד ב

עניות כמיתה דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך - גבי דתן ואבירם דע"כ לא מתו אז במצרים שהרי היו במדבר וליכא למימר שהיו סומין ומצורעים החשובים כמתים סומין ליכא למימר דכתיב (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא שהרי היו בקרב ישראל וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה שהרי חזרו למומן במעשה העגל וליכא למימר שלא היו להם בנים דהא כתיב (שם) (הם) ונשיהם ובניהם וטפם ועוד דמשום שלא היו להם בנים לא נמנעו מלהיות קרובים למלכות כבתחילה אבל בשביל עניות ודאי נמנעו מלהיות קרובים למלכות.

כלומר דתן ואבירם משבט ראובן שאיבדו את כל הנכסים שלהם ולכן מורחקים מן המלכות נמצאים בעימות עם משה ומה המהות של המחלוקת עם משה ?

אומר המלבי"ם במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק יב

(יב) וישלח משה, דתן ואבירם שעיקר מחלוקתם היה על שנטלה הבכורה מראובן, והם לא רצו בכהונה גדולה, כאשר שמעו תשובת משה שהיה רק להפיס דעת קרח ור"נ איש לברר מי שיהיה הכ"ג, הלכו לבתיהם, ושלח משה אחריהם לפייסם ג"כ ולהפרידם מעדת קרח, ויאמרו לא נעלה, אמרו אליו הנה תלונתנו הוא על הבכור' שנטלה מראובן, ובזה נכללו שני דברים [א] שמצד שהוא בכור ראוי לשבט ראובן המשרה והקדימה שזה ניתן ליהודה, [ב] שראוי שינתן לו פי שנים בנחלת הארץ שזה ניתן ליוסף, [כי על הלויה כבר שמעו תשובתו לקרח ועדתו], וכשקורא אותנו מוכרח שיפצה אותנו באחת משתי אלה, שיתן לנו איזה שררה או שיוסיף לנו חלק ונחלה בארץ, וכ"ז אין בידו לתת לנו עד שהעליה אליו יהיה בחנם כמו שיבאר:

ר' חיים פלטיאל במדבר פרק טז

ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן. תימ' תינח קרח ערער על הכהונה שהיה לוי אלא אילו אמאי, וי"ל שערערו על הבכורה ואמרו אנו יש לנו בכורה מן הדין ויש לנו להיות גם הכהונה דעבודה בבכורות, וא"ת הרי עשינו את העגל גם אהרן עשה את העגל והלויים לא עשו.

ולכאורה הטענה שלהם הוא כלפי הקב"ה ומשה והם לא מקבלים את לקיחת הבכורה מהם ולכן לא מוכנים לקבל את המנהיגות של משה

 

 

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א

ר' יהושע אומר, אימתי הצילו המקום, באותה שעה שאמר לו דתן, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' וישמע פרעה את הדבר הזה. אמר, תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צוארו. באותה שעה ירד מלאך ונדמה להם כדמותו של משה. תפסו את המלאך והניחו את משה. [ר' אליעזר אומר, בני אדם שתפשו את משה,] עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשים וסומים, והיו אומרים לאלמים היכן הוא משה ולא היו מדברים, ולחרשים ולא היו שומעין, ולסומין ולא היו רואין, כענין שנאמר +שמות ד יא+ ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', לכך נאמר כי אלהי אבי בעזרי

ומדוע נלקח הבכורה וניתנה ליוסף אומר התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

מה ראה? ובחללו יצועי אביו כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. א"ל: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם! אלא, ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה.

ואומר המדרש אגדת בראשית (בובר) פרק פג

 ומפני שעשית אותו מעשה נטלו ממך שלשה כתרים, ונתנו לאחיך, בכורה ליוסף, כהונה ללוי, מלוכה ליהודה, אלולי כך, בכורי אתה, זה בכורה.

כלומר יכול להיות שגם יש להם טענה על כתר כהונה שניתנה ללוי ולכן הצטרפו לקרח שערער על משה בנושא כתר הכהונה וגם על כתר מלוכה ולכן לא שמעו למשה

ואומר השמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

א, כט נצים (/שמות/ ב') - זה דתן ואבירם. קראם נצים על שם סופן. הם שאמרו דבר זה, הם שהותירו את המן, הם שאמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד), הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר: נצים - שהיו מתכוונים להרוג זה את זה, כמה דאת אמר: כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה) ואמר ר' אלעזר: במצות שבמיתה הכתוב מדבר.

ואומר האבן עזרא במדבר פרק כו

(יא) ובני קרח לא מתו - והעד שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים, והם הנקראים הקרחים, לבני קרח מזמור (תה' מט, א), גם בתורה כתוב: משפחת הקרחי (נח). והזכיר הכתוב ובני קרח עם בני ראובן, בעבור כי בני דתן ואבירם גדולים וקטנים מתו. והנה רעת דתן ואבירם קשה מרעת קרח:

וצריך להגיד שעל אף שהמציאות הוכיחה  לדתן ואבירם שהם טועים כאשר דתן הכה את אבירם משה ברח אבל חזר כמנהיג של עם ישראל , גם כאשר המרו  לפני חצית ים סוף הים נבקע ועם ישראל עבר , גם בפרשת המן כאשר הם אספו יותר מהצורך והתולעים הוכיחו להם שהם טועים וגם בפרשת קורח ולכן הגמרא אומרת בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

הוא דתן ואבירם - הן ברשען מתחילתן ועד סופן.

לסיכום דתן ואבירם מתחילתם ועד סופם ערערו על לקיחת 3 הכתרים מראובן כתר מלוכה כתר כהונה וכתר בכורה ולכן סופם היה שנבלעו חיים שאולה ואיבדו את הכול את רכושם לפני הבליעה ,את בניהם ואת חיי העולם הבא שלהם שירדו חיים שאולה 

פרשת קורח אברהם חידש שיהיה מחלות זקנה בעולם וכתוב בתורה המחלה אשר שמתי במצרים האם זה סתירה ? האם יש שני סוגי מחלות ? מה הקשר של מחלות ליציאת מצרים ? מה הקשר של מכות מצרים למחלות ? מה הקשר בן בחירה חופשית למחלה ? ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת קורח אברהם חידש שיהיה מחלות זקנה בעולם וכתוב בתורה המחלה אשר שמתי במצרים האם זה סתירה ? האם יש שני סוגי מחלות ? מה הקשר של מחלות ליציאת מצרים ? מה הקשר של מכות מצרים למחלות ? מה הקשר בן בחירה חופשית למחלה ?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

כתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם, בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

והסברתי במאמרים הקודמים שלכאורה עד אברהם לא היה מושג כזה מחלה ואברהם התפלל לקב"ה וחידש את מחלת הזקנה אותם מחלות שלא מתים מהם  ויעקב התפלל וחידש  את אותם מחלות שמתים מהם  ואלישע חידש את הרפואה לאותם מחלות . אבל בתורה ניתן להבין אחרת כתוב

ויקרא פרק כו

(טז) אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם:

ובדברים פרק כח

(כב) יַכְּכָ֣ה יְ֠קֹוָק בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ:

דברים פרק כח

(כז) יַכְּכָ֨ה יְקֹוָ֜ק בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙ ובעפלים וּבַטְּחֹרִ֔ים וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵֽא:

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק להיך וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ולכאורה יש מחלה שהקב"ה שם על עם ישראל וצריך להבין איך זה מסתדר עם הגמרא שאומרת שמי שחידש את המחלות היה אברהם ויעקב ?

קודם כל לפי הבנתי כל ענין המחלה שמדובר בתורה זה חידוש מזמן יציאת מיצרים

בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙  ,  כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ , ודברים פרק כח 

(טו) וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ:

כלומר עד שלא נתן הקב"ה את התורה כל הקללות הללו וכל המחלות הללו לא היה להם תוקף ורק אחרי שעם ישראל קיבל את התורה ביציאת מצרים עמד לאדם  את זכות הבחירה לבחור בטוב או ברע והבחירה ברע מביאה על האדם את הקללות כלומר הקללות זה דבר שבא כתוצאה מבחירה חופשית

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בחוקתי [המתחיל בדף עה עמוד א]

[כו, טז] אף אני אעשה זאת. באף אני בא עליכם. אשר בניתי אני אהרוס ואשר נטעתי אני אתוש. מידכם היתה זאת לכם. אין הרעה יוצאה מלפני לעולם שנאמר (איכה ג) מפי עליון לא תצא וגו'. והפקדתי עליכם. עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה. בהלה. המבהלת את הבריות זה מכת מותן. את השחפת ואת הקדחת. מלמד שהוא נשחף בצונן ונקדח באש. שלא יהא לו מנוח על משכבו. מכלות עינים. שלא יהא סבור בעצמו שיחיה. ומדבות נפש. שאפילו אחרין לא יהו סבורין עליו שיחיה והם דואבים עליו.

ביציאת מצרים המכות שהביא הקב"ה על המצרים היה מתוך הבחירה החופשית של המצרים ופרעה כי לפני כל מכה ומכה בא משה והתריע לפני פרעה מה הקב"ה מתכון לעשות ואחרי שפרעה דחה את דברי משה הביא הקב"ה את המכה על מצרים כלומר כל מכות מצרים היה תוצאה של בחירה חופשית של פרעה אומנם  הקב"ה חיזק את ליבו של פרעה אבל היה לפרעה את היכולת לקבל את דברי משה ולא לקבל את המכות והיה שלב בו כתוצאה מבחירתו של פרעה הכניס את עצמו למצב שן חוסר בחירה . ממתן תורה חידש הקב"ה שלא צריך כמו ביציאת מצרים את ההתראה על כל מכה כי כל המצוות ניתנו במעמד הר סיני לעם ישראל וכול אחד ואחד עומד ולכאורה מותרה על המצות ולא צריך התראה מיוחדת מאת הקב"ה על קיום המצות ואי קיום המצוות משמעותם קבלת המכות בבחירה חופשית של האדם ואם כן צריך להגיד שעד מתן תורה בני האדם כולל בני נוח לא היו עומדים ומותרים ולכן לא היו מחלות שהקב"ה הביא על אדם מתוך אי קיום המצוות ולכן אברהם התפלל לקב"ה שיביא את המחלות מתוך הבנה שהמחלה היא מצד מידת החסד ולא מצד מידת הדין ולכן חידש אברהם את המחלות שלא מתים מהם  . ויעקב חידש את המחלות מצד מידת החסד אותם מחלות שמתים בהם .

ביציאת מיצרים המכות היה חידוש שהקב"ה הביא מחלות מצד מידת הדין אבל בכל מכה ומכה היה התראה מיוחדת למצרים שבו יכלו לקבל או לדחות את המכה .

במעמד הר סיני כל עם ישראל התרפא מכל המחלות כי היה זה רגע שבו מצד אחד התקבלה התורה ומצד שני עוד לא היה רגע שעברו על המצות ולכן ברגע זה כל עם ישראל התרפא מכל המחלות ומכול המומים אבל מרגע קבלת התורה כל עם ישראל עומד ומותרה על המצוות ומרגע זה כל מכה או מחלה הבאה עליו היא מצד הבחירה החופשית של האדם

וצריך להגיד שיש שני סוגי מחלות , מחלות  הבאות מצד מידת הרחמים וזה מצד התפילה של יעקב על אותם מחלות שנותנות לאדם את הזמן לצוות את בני בתו כלומר מחלות  שהם מאה אחוז מצד מידת הרחמים ויש מחלות שהם מצד מידת הדין שבו האדם מביא על עצמו את המחלות שבאות מצד אי קבלת המצות כלומר בחירתו החופשית של האדם לבחור ברע ואת מה שבא עם הרע ולפי דברי הפסיקתא זוטרתא   : מידכם היתה זאת לכם 

נאמר באיכה פרק ג

(לח) מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) איכה פרק ג סימן לח

(לח) מפי עליון לא תצא. אמר ר' אלעזר משעה שאמר השם למשה (דברים ל, טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כלומר מיום שנתנה התורה מיד נתן ענשה ושכרה, ועל לא שמרו ברית יי' אלהים גלו, ולכך נאמר מפי עליון לא תצא, כלומר מפי השם אינן יוצאין אלא מפי התורה.

והנוסח של תפילת   18

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.

ואכן ניתן להבין את הנוסח  לְכָל מַכּוֹתֵינוּ   כלומר המכות שלנו כלומר אנחנו מתפללים רק על אותם מחלות שהם המכות שלנו כלומר מה שהבנו על עצמנו אבל לא על אותם מחלות שהם מצד החסד שבאות להטיב איתנו .

לסיכום עד מתן תורה לא היו מחלות ולכן חידש אברהם את מחלות הזקנה שלא מתים מהם . ביציאת מצרים חידש הקב"ה את המכות שיש בהם מחלות אבל היה צריך להתריע לפני כל מכה ומכה כדי לתת את זכות הבחירה לאדם . ממעמד הר סיני אנחנו עומדים ומותראים על ידי התורה . יש מחלות שהם חלק מהבחירה שלנו ברע ואותם מחלות זה המכות שחידש  הקב"ה במוצרים אבל יש מחלות שעליהם אנחנו לא מתפללים  וזה המחלות שחידש  יעקב מצד מידת החסד

וצריך עיון כיצד ניתן להבחין בן המחלות

פרשת שלח לך מה זה רוח אחרת שכתובה אצל כלב בן יפונה ? למה מוזכר רק כלב ולא יהושע ? מה עשה כלב בן יפונה בחברון ? וכיצד זה קשור למלוכה של דויד המלך ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת שלח לך  מה זה רוח אחרת שכתובה אצל כלב בן יפונה ? למה מוזכר רק כלב ולא יהושע  ? מה עשה כלב בן יפונה בחברון ? וכיצד זה קשור למלוכה של דויד המלך ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

כתוב במדבר פרק יד

(כד) וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה:

ויש כאן שני שאלות להיכן נעלם יהושע ומה המשמעות של רוח אחרת ? 

רש"י במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) רוח אחרת - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב,ד למרגלים אמר, אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר (לעיל יג ל) ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר (יהושע יד ז) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי,ה ולא כאשר עם פי:

ורש"י מפרש רוח אחרת הכוונה שכלב היה "פוליטיקאי"  הוא חשב דבר אחד אבל דיבר דבר אחר וזאת כדי שיוכל לתמרן את המצב לטובתו  כדי שהם יקשיבו לו

והאבן עזרא במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד אומר

(כד) ועבדי כלב - הזכירו לבדו בעבור ויהס (במדבר יג, ל).   

כלומר האבן עזרא מפרש למה לא הוזכר יהושע כי כלב היסה את העם במדבר פרק יג ואמר

(ל) וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ:

ובזכות האומץ של כלב לדבר אל העם ולהסביר לו את היכולת לרשת את הארץ רק הוא הוזכר ולא יהושע  .  והרמב"ן במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) ועבדי כלב – לא הזכיר יהושע, כי פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה שיהיה הוא במקום משה.

מפרש הרמב"ן שזה שכרו של כלב אבל יהושע יקבל את תפקיד מנהיג העם במקום משה ולכן לא הוזכר כאן  . ור' חיים פלטיאל במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) ועבדי כלב. תימ' למה לא הזכיר יהושוע שהרי גם הוא מלא אחרי יי, וי"ל לפי שלא היו ליהושוע בנים לא היה יכול לומר (וזרעה) [וזרעו] יורישנה לכך לא הזכיר יהושוע.

וחיים פלטיאל מפרש כי סוף הפסוק מדבר על זרעו שיקבל ירושה אבל ליהושע לא היה בנים ולכן לא היה שייך בירושה ולכן לא נכתב בפסוק .  והגור אריה במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד אומר

אלא כך פירושו, שהיה רוח אחרת בכלב - ממה שהיה נראה רוחו ממה שדבר בפיו, כי מי שהיה שומע כלב מדבר היה סובר שרוחו אשר בקרבו גם כן מסכים עם המרגלים, ולגנות את הארץ, ואינו כן, כי רוח אחרת היתה בו, לא כמו הרוח שהבינו מפיו:

ופרוש זה מאוד דומה לפרוש של רש"י

ועכשיו נראה את הפרוש של הזוהר על השאלות שלנו

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ', אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה אִסְתָּכַּל וְיָדַע דְּלָא יִצְלְחוּן בְּאָרְחַיְיהוּ, כְּדֵין צַלֵּי עָלֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. כְּדֵין כָּלֵב הֲוָה בְּדוֹחֲקָא, אָמַר, מַה אַעְבִּיד, הָא יְהוֹשֻׁעַ אָזִיל בְּסִיַיעְתָּא עִלָּאָה דְּמֹשֶׁה, דְּשָׁדַר בֵּיהּ נְהִירוּ דְּסִיהֲרָא, וְהוּא אַנְהִיר עָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ שִׁמְשָׁא. מָה עֲבַד כָּלֵב. אִשְׁתְּמִיט מִנַּיְיהוּ, וְאָתֵי לְגַבֵּי קִבְרַיָּיא דַּאֲבָהָן, וְצַלֵּי תַּמָּן צְלוֹתֵיהּ.

תרגום :

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל וְיָדַע שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ בְדַרְכֵיהֶם, וְאָז הִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז כָּלֵב הָיָה בְדחַק, וְאָמַר מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ בְּסִיּוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁלַח בּוֹ אוֹר הַלְּבָנָה, וְהוּא הֵאִיר עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ. מֶה עָשָׂה כָּלֵב? נִשְׁמַט מֵהֶם וְהָלַךְ לְקִבְרֵי הָאָבוֹת, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלָּתוֹ.

אומר הזוהר שכלב בן יפונה הבין שללא סיוע של האבות הוא לא יוכל לצלוח את משימת הריגול ולכן הלך לקבר האבות כדי להתפלל שם וכיצד הבין כלב בן יפונה מה עליו לעשות אומר הזוהר

וְתָא חֲזֵי, דָּוִד בָּעָא לְאִתְבְּנָאָה בְּמַלְכוּ שְׁלֵימָתָא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְבְּנֵי, עַד דְּאָתָא וְאִתְחֲבָּר בַּאֲבָהָן. וְקָאִים שֶׁבַע שָׁנִים לְאִתְבְּנָאָה בְּגַוַויְיהוּ. לְבָתַר שֶׁבַע שָׁנִים, אִתְבְּנֵי בְּכֹלָּא, אִתְמַשְּׁכָא מַלְכוּתֵיהּ דִּי לָא תַּעְדֵּי לְעָלְמִין. וְאִי לָאו דְּאִתְעָבַד בְּחֶבְרוֹן לְאִתְחַבְּרָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא אִתְבְּנִי מַלְכוּתֵיהּ לְאִתְמַשְׁכָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כְּהַאי גַּוְונָא כָּלֵב, אִתְנְהִיר בֵּיהּ רוּחָא דְּחָכְמְתָא, וְאָתָא לְחֶבְרוֹן, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, וּלְדוּכְתֵּיהּ אָזִל, וּלְבָתַר, דּוּכְתֵּיהּ הֲוָה, וְיָרִית לֵיהּ.

תרגום :

וּבֹא רְאֵה, דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָה עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל, נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן כָּלֵב, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת וְלִמְקוֹמוֹ הָלַךְ. אַחַר כָּךְ מְקוֹמוֹ הָיָה, וְיָרַשׁ אוֹתוֹ.

כלומר הרוח האחרת של כלב זה רוח חוכמה שנכנסה בו ואז הבין שכדי שיוכל לצלוח את המשימה של הריגול הוא צריך ללכת לקברי אבות ולהתחבר לאבות כדי שיהיה שיעבור בהצלחה את משימת הריגול ואת האפשרות להיכנס לארץ ישראל , וכניסה לארץ ישראל זה משימה שצריך התחברות לאבות כי מלכות צריך את האבות כמו שדויד קיבל את כוחו בחברון וכמה מסביר את זה הזוהר

אֶלָּא, כֹּלָּא הוּא רָזָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא לָא קַבִּיל מַלְכוּ שְׁלֵימָתָא, עַד דְּאִתְחֲבָּר (בראשית ע''ט ע''ב) בַּאֲבָהָן. וְכַד אִתְחֲבָּר בְּהוּ, אִתְבְּנִי בְּבִנְיָינָא שְׁלִימוּ, מֵעָלְמָא עִלָּאָה, וְעָלְמָא (בראשית רמ''ז ע''א) עִלָּאָה אִקְרֵי שֶׁבַע שָׁנִים, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ בֵּיהּ.

תרגום :

אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם, נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא שֵׁבַע שָׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.

וצריך להבין את מהות מעשה הריגול ואומר הזוהר

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַאי קָא מַיְירֵי, דְּהָא וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים סַגִּי לֵיהּ. אֶלָּא וְהַיָּמִים, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ מִתְחַבְּרָן בְּהַהוּא זִמְנָא בְּהַהוּא אִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן. כְּמָה דְּתָנֵינָן עֲנָבִים הָיוּ וְעַל דָּא, וְהַיָּמִים: אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּיְיקָא.

תרגום :

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַה בָּא לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים מַסְפִּיק לוֹ? אֶלָּא וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַנּוֹדָעִים, כֻּלָּם הָיוּ מְחֻבָּרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּאוֹתוֹ עֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ עֲנָבִים הָיוּ, וְעַל זֶה וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַיְדוּעִים - יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּוְקָא

כלומר מהות המשימה של המרגלים להבין את המצב בארץ ולדעת מה התפקיד שלהם ומובן מהזוהר שהנפילים שהיו בחברון מחוברים לעץ הדעת כלומר הם חלק של המשך החטא של האדם הראשון (וכבר דיברתי בעבר על הנפילים ועל המקום המרכזי שלהם ) ולכאורה התפקיד של המרגלים להבין את המצב ולהבין שהכניסה לארץ וההתגברות על הנפילים היא חלק מתיקון של חטא של האדם הראשון ומשימה זו היא כמעט בלתי אפשרית ורק בזכות האבות הנמצאים בחברון כולל האדם הראשון ניתן להתגבר על אותם נפילים ולרשת את הארץ

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מַאן דְּהַוָה רָשִׁים מִכֻּלְּהוּ דָּא עָאל בְּגַוִּויהּ דְּבֵיהּ תַּלְיָא כֹּלָּא. וְתָּא חֲזֵי, מַאן הוּא מִשְּׁאַר אָחֳרִי דְּיֵכוּל לְאַעֲלָא תַּמָּן, דְּהָא כְּתִיב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וּמִדְּחִילוּ דִּלְהוֹן מַאן יָכִיל לְאַעְלָאָה (דף קנ''ט ע''א) בִּמְעַרְתָּא. אֶלָּא שְׁכִינְתָּא עָאלַת תַּמָּן בְּכָלֵב, לְבַשְּׂרָא לַאֲבָהָן, דְּהָא מָטָא זִמְנָא לְאַעֲלָא בְּנַיְיהוּ לְאַרְעָא, דְּאוֹמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדָא הוּא וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.

תרגום :

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִי שֶׁהָיָה רָשׁוּם מִכֻּלָּם, זֶה נִכְנַס בּוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַכֹּל. וּבֹא וּרְאֵה, מִי הוּא מִשְּׁאָר אֲחֵרִים שֶׁיָּכוֹל לְהִכָּנֵס לְשָׁם? שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וּמִפַּחְדָּם מִי יָכוֹל לְהִכָּנֵס בַּמְּעָרָה? אֶלָּא הַשְּׁכִינָה נִכְנְסָה שָׁם עִם כָּלֵב, לְבַשֵּׂר לָאָבוֹת שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן לְהַכְנִיס בְּנֵיהֶם לָאָרֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ וַיָּבא עַד חֶבְרוֹן.

וזה לפי דעתי מדוע המלכות נתנה למלך דויד שהוא משבט יהודה כי הבסיס לכל המלוכה היא המעשה של כלב בן יפונה שהצליח לעמוד לבדו מול הענקים וכתוב שופטים פרק א

(כ) וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק:  

ואצל דויד כתוב  בשמואל ב פרק ב

(א) וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְקֹוָ֛ק אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה:

והתוצאה שמואל ב פרק ב

(ד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל: ס

 

פרשת בשלח איך חידש אלישע רפואה למחלה כאשר שלמה שהיה הרבה לפניו כתב את ספר הרפואות ? מה הקשר של ספר הרפואות לאברהם ? מה החידוש של המלך חזקיהו בעמידת חולי ? מה הקשר של אלישע למלך חזקיהו ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת בשלח איך חידש אלישע רפואה למחלה כאשר שלמה שהיה הרבה לפניו כתב את ספר הרפואות ? מה הקשר של ספר הרפואות לאברהם ? מה החידוש של המלך חזקיהו בעמידת חולי ? מה הקשר של אלישע למלך חזקיהו ?   ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בשבוע שעבר נשארנו עם קושיה עצומה כתוב שאלישע חידש שניתן יהיה להתרפות ממחלות שמתים מהם אותם מחלות שיעקב חידש בעולם לעומת זאת כתוב ששלמה המלך שחי הרבה לפני אלישע כתב את ספר הרפואות שמאוחר יותר המלך חזקיה גנז אותו .

ונוסף על הקושיה הזאת כתוב במדרש בילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמג

חזקיהו חדש עמידת חולי אמר לפניו רבש"ע אלו העמדת אותו עד יום מותו אינו עושה תשובה אבל מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הה"ד מכתב לחזקיהו.

אבל הגמרא כותבת  שאלישע חידש את הריפוי למחלה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

הרי זה לכאורה יש סתירה בן המדרש לגמרא  וננסה להבין מה המהות של ספר הרפואות של המלך שלמה

אומר רש"י מסכת פסחים דף נו עמוד א

וגנז ספר רפואות - כדכתיב והטוב (והישר) בעיניך עשיתי ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד.

ואומר ר' עובדיה מברטנורא מסכת פסחים פרק ד

וגנז ספר רפואות - לפי שלא היה לבם נכנע על חליים אלא מתרפאים מיד. והרמב"ם פירש, ספר רפואות, ספר מודיע מעניני צורות הכוכבים והטלסמאות, שצורה פלונית העשויה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני, וזה היה קרוב להטעות הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו

יש שני פרושים מה המהות של ספר הרפואות האחד שהמלך שלמה הכיר את סודות הטבע ואת מהות הצמחים  והעצים והצליח לכתוב את ספר הרפואות

 אומר האברבנאל מלכים א פרק ג

והבחינה הרביעית הוא במה שכללה ידיעת שלמה תועלות הדברים השפלים כלם וסגולותיהם, שהם הטבעיים הנסתרים אצל בעלי העיון, ואופן התחייבם והמשכם מהצורות העצמיות, ובכלל היה יודע ערכי טבעי הדברים אלו לאלו, רצוני להתנגדותם והפכיותם והדמותם ואופני התחלפותם ומדרגות קצתם על קצתם וסדורם בכללות העולם השפל כל דבר לא יכחד מן המלך, ולזה עשה ספר הרפואות שזכרו חכמים ז"ל (ברכות פ"א דף י' ע"ב) מכל הדברים המתיחסים כפי טבעם לבריאות האדם ושוויו. ולהיות ידיעת שלמה מארבעת הבחינות האלה שלם בידיעת העולם השפל הזה בדברים לא הגיע אליהם העיון האנושי והדרך הפלא ויוצא מן המנהג הטבעי, נאמר לו הנה נתתי לך לב נבון וחכם אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך:

אומר האברבנל ששלמה ידע את מהות העולם השפל ולכן עשה את ספר הרפואות שכל מי שקרה בספר התרפא . וצריך להבין אם כן באיזה מחלות הספר הזה פעל ולפי ההסבר של רש"י וברטנורא  אני רוצה להגיד שמדובר באותם מחלות שהיו מזמן אברהם כלומר אותם מחלות שלא מתים מהם ולכאורה הם אותם מחלות שבאו כתוצאה שאברהם התפלל לקב"ה שיבדיל בן האנשים בסימני זקנה וזה מחלות שלא מתים מהם וזה בדיוק כמו שתירצו התוספת על הקושיה שבזמן אברהם היה מחלות שנרפאו מהם ע"י הסתכלות באבן הטובה שתלויה  על צווארו וזה לכאורה סותר את  הגמרא שאומרת שיעקב התפלל שיהיו מחלות כדי שאדם יוכל לצוות את בני בתו ותרוץ התוספות שמדובר במחלות שלא מתים מהם .

אבל נשאלת  השאלה כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא

אם הקב"ה תלה את התרופה בגלגל החמה אז מה הבעיה עם ספר הרפואות שאנשים מתרפים ממנה הרי הם יכולים או להתרפות ע"י גלגל החמה או על ידי ספר הרפואות ?  וצריך להגיד שהתירוץ נמצא ברש"י שאומר שהיו מתרפאים מיד . אברהם הביא את מחלות הזקנה שלא מתים מהם אבל הביא איתו את התרופה אבל מהות התרופה הייתה  להבין דרך ההסתכלות על האבן ואברהם שהאבן היית תלויה על צווארו להבין דרכה את מהות העולם את מהותו של בורא עולם ודרך ההבנה הזאת להגיע לשלמות שגורמת להתרפא מן כל המחלות כי מי שנמצא במאה אחוז עם בורא עולם לא שייך בו מחלות וגם לאחר מותו של אברהם שם בקב"ה את האבן על גלגל החמה כדי שנעבור את אותו תהליך של ההבנה מי ברא את העולם ואיזה דרך אנחנו צריכים ללכת דרך שסלל אברהם אבינו וההבנה הזאת היא שנותנת לנו ריפוי מכל מחלה אבל מה שעשה שלמה המלך הוא ניתק את התרופה ממהות התרופה אדם לא היה צריך להבין את העולם למצוא מי המנהיג של הבירה וכך לכלכל את צעדיו בהתאם לציווי של בורא העולם וזה גרם לאנשים שליבם לא נכנע כלומר לא הפנימו מי באמת העיקר של העולם וזה בורא העולם הקב"ה וגם לשיטת הרמב"ם שהיה בספר הרפואות סימנים של צורות כוכבים יש להבין את הקשר לאבן הטובה שהקב"ה תלה אותו על גלגל החמה ולכן המלך חזקיהו גנז את ספר הרפואות כי הוא ניתק את הקשר של התרופה מהמקור לרפואה וזה ההכרה האמיתית בבורא עולם  וכך כותב [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושם נסהו. הצמח הזה, ולכך אמר "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך" כלומר: אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל ובקשת הרחמים אין לך לזוז ממצות התורה "כי אני ה' רופאך" ולא הצמחים, ומטעם זה גנז חזקיהו ספר רפואות והודו לו, לפי שעם הספר הזה היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם ויתיאשו מן התורה והמצות.

ובזה מתורץ הקושיה על אלישע וספר הרפואות של שלמה אבל עדיין צריך לתרץ את הסתירה בן הגמרא למדרש מי באמת העמיד תרופה למחלה שמתים ממנה אלישע או המלך חזקיהו ?

ואני רוצה לתרץ שיש שני סוגי חידושים אחד של אלישע וחידוש של המלך חזקיהו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א

בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה – מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה ודש אבריך הוא – לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אצל המלך חזקיהו לא היה גזירה שימות בלבד נגזרה עליו גזירה שלא יחיה לעולם הבא כלומר החידוש של המלך חזקיהו  לא היה בזה שיכול היה לרפא את עצמו כי את זה חידש אלישע שהיה לפני המלך חזקיהו ומה שחידש המלך חזקיהו שניתן לבטל גזירה  לעולם הבא ולכן אין כאן סתירה בן אלישע למלך חזקיהו ובהמשך הגמרא אנחנו רואים את הקשר בן אלישע וחזקיהו אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו, שנאמר: מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'. רבי לוי אמר: על עסקי הקיר; אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה – החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב – על אחת כמה וכמה. זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי – מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות.

כלומר חזקיהו לומד מהרפואה של אלישע מקל וחומר את הרפואה שלו שזה לא הרפואה של הגוף אלה הרפואה של הנפש ומקבל חזרה את העולם הבא שלו .

לסיכום אני רוצה להסביר שמזמן אברהם שהביא את הזקנה ואיתו את המחלות שלא מתים מהם הביא את התרופה שהיא האבן הטובה על צווארו אבל צורת פעולת התרופה היה דרך הבנת העולם והכרת בורא עולם . לאחר מותו של אברהם הקב"ה שם את האבן הטובה על גלגל החמה והתרופה ניתנת לכל אחד שיכול להשתמש בא על ידי ההכרה בבורא עולם . שלמה המלך הוריד את התרופה  לספר הרפואות ובכך ניתק את התרופה מהמהות שלה ולכן המלך חזקיהו גנז אותו וספר הרפואות הזה טיפל רק באותם מחלות שלא מתים מהם . אלישע חידש את הריפוי ממחלה שמתים ממנה בעולם הזה והמלך חזקיהו חידש שניתן גם לרפא מחלה שמתים ממנה גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא וזה המשפט המוכר לכולם

כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אבל צריך להגיד שמדובר על חרב שמטרתה להעביר את האדם גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא

פרשת בהעלותך מה ההיסטוריה של המחלות ? מה מקור המחלות ? ממתי יש מחלות ? כמה סוגי מחלות היו? כיצד ריפא אברהם מחלות ? היכן התרופה למחלות שלא מתים מהם ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת בהעלותך מה ההיסטוריה של המחלות ? מה מקור המחלות ? ממתי יש מחלות ? כמה סוגי מחלות היו? כיצד ריפא אברהם מחלות ? היכן התרופה למחלות שלא מתים מהם ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

כתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם, בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

הגמרא מביאה לנו את ההיסטוריה של התפתחות המחלה . בזמן אברהם לא היה זקנה כלומר לא היה תהליך של הזדקנות ואדם צעיר  היה נראה כמו אדם זקן ולא ניתן היה להבדיל בן אברהם ליצחק שהיה דומה לאברהם ולכן התפלל אברהם ובאה זקנה לעולם כלומר היה ניכר מי זקן ומי צעיר ומקשה המהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

והוה זקנה. ק"ק דכבר כתיב באנשי סדום מנער ועד זקן וכתיב ואבינו זקן ובאברם גופיה כתיב ואדוני זקן ואברהם ושרה זקנים מאי אולמיה האי קרא ואברהם זקן מכל הני קראי וי"ל דודאי הזקנה ע"ש רוב שנים היה כבר בעולם אלא שלא היה בעולם הזקנה הניכרת בליבון שיער ודבעי משתעי בהדי אברהם כו' וע"ז בקש רחמים להיות הזקנה ניכרת בליבון שיער

וניתן להבין שלא הייתה זקנה אבל אנשים היו מתים  לא בגלל תהליך של זקנה ולא בגלל מחלה כאשר הגיע זמנם למות היו מתים מייד ללא תהליך של  הזדקנות או של  מחלה .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא

ועל זה מקשה התוספות מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא – וא"ת והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם כדאמרי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) דעד יעקב לא הוה חולשא ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי ור"ת ור"י מפרשים דעד יעקב לא הוה דאיחלש היינו חולי של מיתה מכאן ואילך הוה דאיחלש חולי של מיתה ולא הוה דאיתפח עד אלישע

יש שני תירוצים בתוספות על זה האבן הטובה שהייתה  על צווארו של אברהם אבן טובה שכל מי שראה אותה התרפא ומדובר בחולי שנגרם כתוצאה ממעשה אדם והתירוץ השני שמדובר במחלה שלא מתים ממנה . כלומר לפי התירוץ השני בזמן אברהם היו מחלות שלא מתים מהם ואותה אבן טובה ריפאה אותם ממחלתם וחוץ מזה אנשים היו מתים מיד ללא מחלה . בזמן יעקב לא היה חולשה כלומר מחלה ויעקב התפלל שיהיה תהליך של מחלה כדי שלאנשים יהיה זמן כדי להיפרד מבני משפחתם ואומר רש"י מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

בעא רחמי והוה חולשא - שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו.

כלומר  לפי התירוץ של התוספות בבא בתרא מה שיעקב חידש שלפני שאדם מת היה יכול לחלות כדי שיהיה לו זמן לצוות את בני משפחתו . אבל מזמן אברהם היו מחלות שלא היו מתים מהם אבל הבן הטובה של אברהם שהיתה על צוארו יכלה לרפות אותם מהמחלות שלא היו מתים מהם

ומכאן אפשר להבין שברגע שאדם חלה היה זה חולי של מות כלומר לא היה ניתן להתרפא מהמחלה הזאת כי כאשר בא אלישע אז הוא התפלל שיהיה חולי שניתן לרפא אותו . ולפי התירוץ השני של תוספות היו שני סוגי מחלות מחלה "קלה " שלא היו מתים ממנה ומחלות כאלו היו גם בזמן אברהם והיו מחלות "קשות " שהיו מתים ממנה ולא היה ניתן לרפא אותם . ובא אלישע  וחידש שהמחלות שהיו מתים מהם ניתן היה לרפא אותם .

כלומר רק מהזמן של אלישע מחלה שלא נוצרה על ידי אדם ניתן היה לרפא אותה כי עד שאלישע לא התפלל שניתן יהיה לרפא את המחלה כל מי שחלה ממחלה היה מת .

אם כן מחלה הבאה על האדם שיש בה סכנת חיים זה מחלה שבאה לעולם על ידי יעקב אבינו . ולפי התירוץ השני של תוספות מחלה שלא מביאה לידי מוות היית בעולם גם ללא בקשתו של יעקב ואותה אבן טובה נמצאת עכשיו על גלגל החמה והיא נותנת מרפא  לכל העולם כמו שכתוב בגמרא "אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא "

ואומר רש"י מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

אידלי יומא - הוגבה שמש כשהחמה זורחת.  אידלי קצירא - מיקל החולי.

כלומר הקב"ה דרך אברהם נתן את הכוח לרפא מחלות שלא מביאות למיתה

ואומר הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר אברהם שהכיר את בוראו מתוך עצמו הביא לעולם את הרפואה לאותם מחלות שלא מתים מהם ואת הכוח הזה הוכנס לגלגל החמה וניתן לכל העולם כולו . אבל רק מי "שמסתכל עליו:"  נרפא כלומר אותו סגולה לרפא את אותם מחלות ניתן רק למי שרואה אותה כלומר מבין את מה שאברהם אבינו הבין כי יש בורא לעולם אבל מי שלא "רואה את האבן " לא יכול להתרפות מהמחלה כי התנאי הוא שצריך לראות אותו כלומר להבין את המשמעות שלו כמו שאברהם הבין את העולם ומצא את הקב"ה . ולכן יש להגיד שאברהם שם אותו על צווארו כלומר ללא שהיה על צווארו לא היה יכול האדם להתרפא כי לא הבין את הקשר בן האבן הטובה להבנה של אברהם מי בורא העולם ומי אחראי על המחלות .ואברהם שלכאורה הביא את המחלות לעולם הביא גם את התרופה למחלות הללו כלומר אותם מחלות שלא מתים מהם

וכאן יש שלב נוסף בהתפתחות המחלה  

אומר צרור המור שמות פרק ד

וזהו ושם ניסהו. לאותו עשב. ולפי שידוע שיש עשבים שיש להם סגולות נפלאות להחיות ולרפאות כל החלאים. וכל זה השיג שלמה בחכמתו ועשה ספר רפואות מסגולת כל העשבים עד האזוב אשר בקיר

אומר צרור המור ששלמה המלך החכם באדם חיבר ספר רפואות שהיה בו תרופה להתרפאות מכל מחלה כלומר אלישע חידש שאותם מחלות שכולם היו מתים מהם ניתן היה לרפא ושלמה חידש ספר שהיה נותן לכל אחד את הכוח להתרפא מכוח ההבנה של עולם הצמחים .

ואז בא חזקיהו וגנז את ספר הרפואות של שלמה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות - והודו לו, כתת נחש הנחשת - והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים - והודו לו.

וצריך עיון גדול ונשאלתי על ידי הרב אבנר בשיעור הרי הנביא אלישע היה הרבה אחרי שלמה וכיצד אלישע חידש תרופה למחלה הרי שלמה עשה זאת לפניו ובעזרת השם אדון בנושא בשיעור הבא בפרשת בשלח

 

פרשת במדבר מה הדין של בן 20 ? מה מיוחד בגיל הזה ? מה השתנה במעמד הר סיני לגבי גיל 20 ? מה יהיה לעתיד לבא לגבי גיל העונשין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ו

בס"ד 
פרשת במדבר מה הדין של בן 20 ? מה מיוחד בגיל הזה ? מה השתנה במעמד הר סיני לגבי גיל 20 ? מה יהיה לעתיד לבא לגבי גיל העונשין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ו

במדבר פרק א

(ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

(ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן:

ואומר רש"י במדבר פרשת במדבר פרק א פסוק ג

(ג) כל יצא צבא - מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים

וצריך להבין מה המשמעות של עשרים שנה כתוב ויקרא פרק כז

(ג) וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(ד) וְאִם־נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל:

(ה) וְאִ֨ם מִבֶּן־חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן־עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים:

כלומר מחמש שנים עד עשרים שנה השווי של האדם הוא 20 שקלים ומגיל עשרים 50  שקלים .

ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ה משנה כא

הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם:

כלומר בגיל 18 הוא מתחתן ואומרת התורה בראשית פרק ב

(כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

ולכן בגיל 18 אם אשתו בגילו יחד הם שווים 20 + 10 =  30   ועכשיו בגיל 20  הוא שווה 50 + 30 = 80 שקלים

כלומר אם הוא לבדו ההבדל בן לפני עשרים לעשרים הוא פי 2.5    מ   20  ל 50   אבל עם אשתו הוא שווה  פי 2.66  שזה ההפרש מ 30 ל 80  כלומר זה הערך הגדול ביותר שהוא יכול להגיע ולכן זה הזמן בו הוא יכול לצאת למלחמה כששיש לו ערך מספיק כדי לצאת למלחמה 

ואומר הכלי יקר במדבר פרק א

ופשוטו הוא שיוצא צבא היינו למלחמה, כי אילו לא חטאו במרגלים היו נכנסין לארץ מיד, ואף על פי שלפעמים יש בן חיל בפחות מעשרים שנה מכל מקום לא בגבורת איש יחפוץ ה', כי אם בזכותא תליא מילתא, וכל בן עשרים מצד היותו בר עונשין בבית דין של מעלה אז ביותר הוא מדקדק במעשיו ומסתמא יש לו אז יותר זכויות שיגינו בעדו במלחמה, שהרי הכהן מכריז מי האיש הירא מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו וכל פחות מבן עשרים מסתמא אינו מדקדק כל כך במעשיו ואין לו כל כך זכויות שיכריעו על חובותיו:

ואומר המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה משנה כא

בן עשרים לרדוף כי חמש שנים למד תלמודו, שכן הוא אומר, 'הלא כתבתי לך שלישים במועצות' [משלי כב כ], חמש למקרא, חמש למשנה, חמש לתלמוד, והיינו עשרים. ואח"כ מחזר על תלמודו, שהרי למד כל צורכו, והיינו בן עשרים לרדוף, שירדוף אחר תלמודו. יש מפרשים, בן עשרים לרדוף, אחר מזונותיו, שיש לו ריחים בצוארו שכבר נשא אשה והוליד בנים בשתי שנים וכבר עסק בתורה, ועתה יעסוק בדרך ארץ. ויש מפרשים, בן עשרים לרדוף, אותו מן השמים, שאין בית דין של מעלה מענישין עד עשרים .

ולמה בית דין של מעלה מענישים רק מגיל עשרים ?

אומר  [רבינו] בחיי בראשית פרק ג

ועל דרך המדרש: הן האדם היה, אדם הראשון כבן עשרים שנה, וזהו: הן האדם היה. מכאן שאין ב"ד של מעלה מענישין עד עשרים שנה. ועל זה נגזר על דור המדבר, מבן עשרים שנה ומעלה. וזהו שדרשו רז"ל: (אבות ה, כא) בן עשרים לרדוף שרודפים אותו מן השמים להענישו על חטאו.

כלומר האדם הראשון נברא כבן עשרים והאדם הראשון נידון למיתה על ידי בית דין של מעלה מכאן שבית דין של מעלה מענישים את האדם מגיל 20

 ואומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף סח עמוד א

עולא רמי: כתיב בלע המות לנצח, וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות! לא קשיא; כאן - בישראל, כאן - בנכרים. ונכרים מאי בעו התם? - דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם. רב חסדא רמי: כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים! לא קשיא: כאן - לעולם הבא, כאן - לימות המשיח.

וזה ההבנה של  התורת חיים על הנושא  מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות וכו'. הטעם שלעתיד לא ימותו עובדי כוכבים ומזלות בפחות ממאה שנה לפי שקודם מתן תורה לא היו ראויין לעונש מן השמים בפחות ממאה שנה וכן לעתיד לבוא כדאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל סוף פרשת בראשית דלכך לא הוליד נח עד שהיה בן חמש מאות שנה שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונש וכל אותן שמתו לפני מתן תורה בפחות ממאה שנה לא מתו מיתת עונש בידי שמים אלא מיתה טבעית שנגזרה על אדם הראשון עד סוף כל הדורות אבל לעתיד לזמן תחיית המתים תתבטל גזירת מיתה שנגזרה על אדם כדאמר לקמן צדיקים שעתיד להחיותן שוב אין חוזרין לעפרן לכך אפילו עובדי כוכבים ומזלות שיחזרו לעפרן גם לעתיד כיון שלא ימותו אז מיתה טבעית אלא מיתת עונש לא ימות שום אחד מהן בפחות ממאה שנה דאז הוא ראוי לעונש לעתיד ונראה דדוקא ישראל שקבלו את התורה נתחדש להם אז עונש בידי שמים מבן עשרים שנה ומעלה.

ולפי ההסבר הזה האדם הראשון בן עשרים ובית דין של שמים העניש אותו אבל לאחר העונש של האדם הראשון השתנה  הגיל של העונשין לגיל 100 וזה היה עד דור המבול . במעמד הר סיני התחדש שהדין של עם ישראל יהיה כמו הדין של האדם הראשון מגיל 20 יהיה בר עונשין מהשמים . ולעתיד לבא שהצדיקים יחיו לנצח הנוכרים יהיו  ברי עונשין החל מגיל 100 כמו שהיו לפני דור המבול

אבל עדיין צריך ברור ועיון מה הדין של הנוכרים מדור המבול עד לעתיד לבא

פרשת במדבר מהי מחלה ? מתי יש מחלה ? האם יש מחלה ללא חטא ? מי הוא הרופא ? למה יש מחלה ? ‏‏כ"ו/אייר/תשע"ו

בס"ד
פרשת במדבר  מהי מחלה ? מתי יש מחלה ? האם יש מחלה ללא חטא ? מי הוא הרופא ? למה יש מחלה ?  ‏‏כ"ו/אייר/תשע"ו

שמות פרק טו פסוק כו

וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־ חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס,

ואומר רש"י שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כו

לא אשים עליך - ואם אשים הרי היא כלא הושמה,ס כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל [דבר זה פן יביאך לידי חולי זה] וכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהיע לשרך:

ואומר ר' חיים פלטיאל שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כו

כי אני יי רופאך. תימא מאחר שלא ישים מחלה רפואה למה צריך, וי"ל בזה כי הוא לשון דהא וה"ק מחלה לא אשים עליך דהא אני יי רופאך, מרפא מאכל ומשקה שלך שלא תבוא לידי חולי, וכן מצינו וברך את לחמך ואת מימך, והדר והסירותי מחלה מקרבך, וכן גבי אלישע מצינו וירפא המים. ועוד תירץ מ"ה כי אני רופאך, רפואה שלי אינה כרפואת בשר ודם שהרי אינם יודעים לעשות לאדם שלא יבא לידי חולי רק לרפאותו מחוליו אבל אני ארפאך שלא תבא לידי חולי.

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ומה ת"ל כי אני ה' רופאך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב) ואו' רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך (שם /משלי/ ג ח).

כלומר התורה היא הדרך הנכונה ללכת בה בעולם ולכן מי שהולך בדרך התורה ועושה את כל מצוות שנתן הקב"ה לאדם הקב"ה לא ישים עליו מחלה ואם עבר על אחד ממצות השם יש לו אפשרות לתקן ואז הקב"ה הוא הרופא  של האדם וכך אנחנו רואים שבמתן תורה הקב"ה ריפא את כל עם ישראל כלומר מעמד הר סיני היה רגע שבו ניתנה התורה ועדיין לא היה אפשרות לעבור על דברי התורה ולכן כל עם ישראל התרפא במעמד הר סיני

ואומר הגור אריה שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) שלא היה בהן סומא כו'. טעם הדבר, כי התורה היא רפואה לכל גופו, כדכתיב (משלי ד, כב) "ולכל בשרו מרפא", וכדאי היה קבלת התורה לרפאות את גופם. וטעם הדבר הוא ידוע, כי המתדבק בתורה מתדבק במדריגה אשר אין שם חסרון רק שלימות, והבן זה היטב:

ואכן יש דעה בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד א

אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא - דכתיב הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן, צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו'. אין יסורין בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד ב

מיתיבי: ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) +מסורת הש"ס: [על]+ הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי! דכתיב ואחיותיהן צרויה ואביגיל! אלא: בת מי שמת בעטיו של נחש. מני? אילימא תנא דמלאכי השרת - והא איכא משה ואהרן, אלא לאו: רבי שמעון בן אלעזר היא, ושמע מינה: יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי - תיובתא.

אם כן הגמרא נשארת בקושיה על רב אמי שאמר שאין מיתה ללא חטא כלומר גם מי שעשה את כל המצוות ולא חטא יכול למות בעטיו של נחש והכוונה ללא שהוא חטא בעצמו וכבר בפרשת חוקת  ‏ח'/תמוז/תשע"ה  כתבתי על משה שלא היה שייך בו מיתה אבל בכל זאת הקב"ה המית אותו שכתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות באותה שעה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה,

ואני חושב שניתן לתרץ את הקושיה שבאמת בזמן שבו כל עם ישראל נמצאים במצב שבו הם מקימים את המצוות כמו שהיה במעמד הר סיני אז בזמן כזה אין מחלה על אף אדם אבל כאשר יש אנשים בעם ישראל שלא מקיימים את התורה יכול להיות מות או מחלה על אדם גם אם הוא מקיים את כל המצוות כי ממעמד הר סיני עם ישראל הוא יחידה אחת גוף אחד ולכן יכול להיות מיתה גם באדם שלא חטא כי יש ערבות בן כל מי ששייך לעם ישראל וכותב הכלי יקר ויקרא פרק א

היינו אחר מתן תורה שנעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה והחוטא לשמים גורם השחתת זולתו, כמו עכן שחטא לבדו וגרם נפילה לכל ישראל ויותר שייכה נגיחה בבריות ועושה בהם רושם ממה שיעשה כלפי מעלה כי אם רבו פשעיו מה יעשה לו יתברך, אבל אדם הראשון שהיה יחידי ואדם אחר אין לקבל ממנו נזק על כן הוצרך להביא בעלת קרן אחת אף על פי שאין נגיחה שייכה כלפי מעלה:

וכדי להבין את מהות הייסורין אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א

אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'; פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו - מדכאו ביסורין, שנאמר: וה' חפץ דכאו החלי; יכול אפילו לא קבלם מאהבה - תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת - אף יסורין לדעת. ואם קבלם מה שכרו - יראה זרע יאריך ימים; ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: וחפץ ה' בידו יצלח.

כלומר מחלה זה כמו מערכת אזעקה המתריעה על בעיה וצריך לבדוק את הבעיה ואם לא רואה בעיה הוא מבין שזה ייסורין  של אהבה כלומר לא בגלל מה שעשה אלה כמו שכתבתי חלק מהיותו ערב לכל עם ישראל ולא בגלל העברות שלו וכך כותב רש"י במסכת ברכות דף ה עמוד א

יסורין של אהבה - הקדוש - ברוך - הוא מייסרו בעולם הזה בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו.

ואני מפרש שצריך את הזכויות הללו מהיותו של האדם חלק מעם ישראל שכתוב בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

לסיכום מחלה היא תוצאה של חטא .  חטא של האדם שלא הלך בדרכי השם ולא קיים את כל המצוות כי בדרך כלל אין מיתה ללא חטא  ומי שעושה את המצוות   הקב"ה לא שם עליו מחלה . וגם אם עשה חטא  ותיקן את עצמו כלומר חזר בתשובה מי שירפא אותו זה הקב"ה כי הקב"ה הוא הרופא של האדם אבל יכול להיות מיתה ללא חטא כי המהות של עם ישראל זה הצירוף של כל היחידים ליחידה אחת שהיא עם ישראל וכל אחד מעם ישראל החל ממתן תורה ערב על כל אחד מעם ישראל ומתוך הערבות הזאת יכול להיות מיתה ללא חטא ולכן גם מחלה ללא חטא והיחיד שיכול לרפא מחלה זה הקב"ה

ובעזרת השם בלי נדר אכתוב על תפקידו של הרופא שנאמר בגמרא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א

טוב שברופאים לגיהנם,