פרשת בלק מה הקשר בין בלק ובלעם לעמלק ? למה עמלק נקרא ראשית גויים ? מי ילחם בעמלק הקב"ה או עם ישראל ? מה הקשר בין בלק ובלעם למלאכים עזא ועזאל ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

בס"ד

פרשת בלק  מה הקשר בין בלק ובלעם לעמלק ? למה עמלק נקרא ראשית גויים ? מי ילחם בעמלק הקב"ה או עם ישראל ? מה הקשר בין בלק ובלעם למלאכים עזא ועזאל ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק כד

(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

וצריך להקשות  והרי עמלק הוא לא העם הראשון ראינו הרבה עמים לפניו . ועל קושיה זו משיב הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף סה עמוד א

ר' יהודה אמר (במדבר כד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וכי ראשית גוים עמלק והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא עד לא אתא עמלק, אלא כד נפקו ישראל ממצרים דחילו ואימתא נפלה על כל עמין דעלמא מישראל הדא הוא דכתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ולא הוה עמא דלא הוה דחיל מגבוראן עלאין דקודשא בריך הוא, ועמלק לא הוה דחיל, הדא הוא דכתיב ולא ירא אלהים, לא דחיל למקרב לגבך, ועל דא ראשית גוים (עמלק הוה קדמאה) דאתו לאגחא קרבא בישראל עמלק הוה, ובגיני כך ואחריתו עדי אובד דכתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק וכתיב (דברים כה) תמחה את זכר עמלק, הדא הוא דכתיב ואחריתו עדי אובד, עדי אבדו מבעי ליה אלא עד דייתי קודשא בריך הוא ויאבד ליה (כלומר עד דקודשא בריך הוא יהא אובד ליה) דכתיב כי מחה אמחה וגו',

הזוהר מתחיל את הספירה שלו לא מבריאת העולם  אלה מיציאת מצרים ,וזה מאוד מתאים למהלך שדיברנו עליו מספר פעמים שיציאת מצרים היא בריאת העולם מחדש עם קבלת התנאי שקיבלו על עצמם  עם ישראל יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .

ראה  http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_14.html

ועמלק הוא העם הראשון שבא להלחם בישראל מתחילת הבריאה החדשה היא יציאת מצרים ,ולכן הוא נקרא ראשית גויים וזאת על אף שהוא הבין שזה כנגד רצונו של הקב"ה ונגד הבריאה מחדש של העולם ונגד כל הגיון.  עמלק יודע שהוא לא יכול לנצח את הקב"ה  אבל בכל זאת ללא שום חשבון של כדאיות הוא מחליט להלחם גם בעם ישראל וישירות בקב"ה .

ובפרשה שלנו העוסקת בבלק ובלעם  יש קשר ישיר  לעמלק כי עמלק זה החיבור בין בלק לעמלק

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

וישלח אל בלעם וגו', כמ"ש בזוהר (בלק קצ א) שנשתתף בלק עם בלעם, כי סופי תיבות בלע"ם ובל"ק הוא ע"מל"ק וכו'. ונודע הוא עמלק זה היצה"ר, אשר כסות ולשון שינה, הלבוש של היצ"ט, והלשון הוא לפתות מצוה הבאה בעבירה. והיינו מ"ש אולי אוכל נכה בו, ר"ל בשותפות עמך שיצא מהם עמלק, ובערמה זה נוכל נכה בו על ידי חטא (שתוחל) [שתחול] הקללה.

כלומר עמלק זה החיבור בין עמ שבא מבלעם עם לק שבא מבלק ולכן עם + לק  = עמלק

וכתוב במדבר פרק כד

(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

ואומר הילקוט שמעוני תהלים רמז תרלח

ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמש רבוא ושמונה אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה זהו רגע, ואין בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון (ברמז תל"ג).

כלומר לבלעם יש יתרון מעל כל בריה בעולם כי הוא יודע מתי כועס הקב"ה ויכול להשתמש בידע שלו כדי לנסות ולהשמיד את עם ישראל .  וכדי להבין את הכוח של בלק ובלעם שזה עמלק נבין מה כתוב בתורה שמות פרק יז

(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

ונאמר במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן יא

רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וגו' (תהלים ט) מה כתיב אחריו (שם /תהלים ט'/) וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם אמן וכן יהי רצון.

כלומר המלחמה של עמלק זה ישירות מול הקב"ה זה יותר מלחמה של הקב"ה מאשר מלחמה של עם ישראל בעמלק . כי בכוחו של עמלק לפגום בכסא הכבוד ולכן רק לאחר שעמלק יאבד מהעולם כסאו של הקב"ה יהיה שלם . וזה בפרוש נאמר שמות פרק יז

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

נאמר שעיקר המחיה של עמלק ע"י הקב"ה ולא של עם ישראל והעיקר העבודה של עם ישראל זה הזיכרון .

והסיבה  שיש לבלק ולבלעם את הכוח להגיע עד כיסא הכבוד היא שהם  קבלו את כל הידע שלהם מהמלאכים שירדו לארץ עוזא ועזאל וכך כותב הזוהר במפורש

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רח עמוד א

אותיב ליה לעז"א ורמי חשוכא דאנפין בגין דההיא שעתא דקשר לון קודשא בריך הוא אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקודשא בריך הוא אפיל ליה בעומקא עד קדליה וזריק חשוכא באנפוי, עזא"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר ליה חשוכא, ובני עלמא דידעין אתרייהו אתיין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא, ובגין כך טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן ובלעם מנייהו אולפי חרשין והיינו דאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו',

ואנו יודעים שהמלאכים הללו באו מכיסא הכבוד וזו היית הטענה של משה מדוע הנשמה שלו לא שייכת לכיסא הכבוד כי משם באו הנפילים עזא ועזאל ונאמר בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו

כלומר לעמלק עם הידע שקיבל מהמלאכים יש את הכוח לפגום בכסא הכבוד ולכן עיקר המלחמה בהם זה המלחמה של הקב"ה ולא עם ישראל

ואומר רש"ר הירש במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק כ

ואחריתו יהיה עדי אבד: הוא ילך בדרכו עד שיהיה בגדר "אובד" מכל הבחינות. אפילו זכרו ישתכח מלב הבריות.

ורק אז שימחה עמלק יהיה כסא הכבוד שלם ורק אז יוכל עם ישראל להגיע לשלמות

לסיכום בלק ובלעם זה עמלק . בלק ובלעם קבלו את הידע שלהם מהמלאכים עזא ועזאל שבאים מכסא הכבוד . ולכן המלחמה של עמלק היא בעם ישראל אבל בעיקר כנגד הקב"ה ולכן עיקר המלחה בעמלק ומחית עמלק זה ע"י הקב"ה ולא עם ישראל ,ורק שעמלק ימחה מן האדמה כסא הכבוד יהיה שלם ואז יגיע עם ישראל לשלמות  .

 

פרשת בלק האם מי שלא שייך במיתה שייך בפרו ורבו? למה פרש משה מאישה ? האם הסכים הקב"ה עם משה ממעמד הסנה או ממעמד הר סיני ? למה רצו אף וחימה להרוג את בנו של משה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

בס"ד

פרשת בלק האם מי שלא שייך במיתה שייך בפרו ורבו? למה פרש משה מאישה ? האם הסכים הקב"ה עם משה ממעמד הסנה או ממעמד הר סיני ? למה רצו אף וחימה להרוג את בנו של משה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מו

זה אחד מג' דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקדוש ברוך הוא, פרש מן האשה ר' שמעון בן יוחאי אומר דרש ואמר מה אם הר סיני שקדושתו לשעה נאמר בו (שם /שמות/ יט) אל תגשו אל אשה, אני שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה, ר' עקיבא אומר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו, ר' יהודה אמר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו אל תגשו אל אשה אף משה בכלל עמהם הרי נאסרו כולם וכשהוא אומר שובו לכם לאהליכם הרי התירן.

אנחנו רואים שמשה פרש מהאישה אבל המדרש מדבר על פסוקים  שבו נאמר לו במפורש על פרישה מהאישה אם כן מה הכוונה משה עשה מדעתו ?

בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה

וצריך להגיד שמשה פרש מדעתו כשראה את הסנה אבל הקב"ה הסכים איתו כאשר היה מעמד הר סיני .ואני רוצה להבין מה הקשר של מעמד הר סיני לפרישה מהאישה ? שבוע שעבר בפרשת חוקה כתבתי שמשה ועם ישראל במעמד הר סיני הגיעו לדרגה של האדם הראשון לפני החטא ולכן המיתה שנגזרה לאחר חטא האדם הראשון תוקנה ובעם ישראל לא היה שייך מיתה לאחר מעמד הר סיני ורק לאחר חטא העגל המיתה חזרה לעם ישראל אבל לא חזרה למשה .

ראה   http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2015/06/blog-post_25.html

כלומר במשה לא היה שייך מיתה וראה שם למה בסופו של דבר משה כן מת . אבל אם באמת נגיד שבמשה לא היה שייך מיתה אז נראה לי מובן למה משה פרש מן האישה כי נראה לי לפרש שבמי שלא שייך בו מיתה לא שייך בפרו ורבו . וכאן אני ינסה להסביר את ההבנה הזאת שנראה על פניו מאוד מחודשת .

כתוב בבראשית פרק א

(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

לכאורה פשוט שהקב"ה בירך אותם פרו ורבו לפני חטא האדם הראשון אבל מפרוש רש"י זה לא מובן כל כך אומר רש"י בראשית פרק א פסוק כז

זכר ונקבה ברא אותם - ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן ופירש לך במקום אחר:

כלומר  כל הפסוק המובא כאן לא מפרט את תהליך הבריאה של האדם ורש"י מפנה אותנו לפסוקים בהמשך שם מפורטת מעשה בריאת האדם . אבל מהפסוק זה ניתן להבין שקודם כל ברא אותו בצלמו ולאחר מכן זכר ונקבה ברא אותו . וכך ניתן להבין מבראשית פרק ב

(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

ואומר  רש"י בראשית פרק ב פסוק יח

(יח) לא טוב היות וגו' - שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:

כלומר לאחר שברא את האדם בצלמו אומר הקב"ה לא טוב היות האדם לבדו ומפרש רש"י שיאמרו יש שני רשויות כלומר הקב"ה יחיד בעליונים והאדם יחיד בתחתונים . כלומר אם האדם יישאר יחיד בתחתונים יגידו עליו שהוא רשות בפני עצמה כלומר על האדם הראשון שנברא בצלם הקב"ה לא חל פרו ורבו כי אם היה חל עליו פרו ורבו הוא לא היה נשאר יחידי בתחתונים ולא היה סיבה למה האדם הראשון לא יהיה לבדו כלומר בעיקר הבריאה של האדם הראשון לא חל עליו מצוות פרו ורבו ולכן משה שהגיע לדרגת האדם הראשון לפני החטא לא שייך בו פרו ורבו . ולכן מובן מאוד למה הסכים הקב"ה עם משה במעמד הר סיני וקבלת התורה שמשה יפרוש מן האישה .

וכמו כן  ניתן להוכיח את העניין מתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

וא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר: +ישעיהו נז+ [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי! לא תימא אנו לא באנו לעולם, אלא כמי שלא באנו לעולם. למימרא, דאי לא חטאו לא הוו מייתי, והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות! על תנאי. ומי כתיבי קראי על תנאי? אין, דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב: +בראשית א+ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה - מוטב, ואם לאו - אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

מסקנת הגמרא שאם לא היה חטא האדם הראשון הם  לא היו באים לעולם  כלומר לא שייך פרו ורבו במי שלא מת  . אומנם המסקנה האמיתית "אלא כמי שלא באנו לעולם"  ומסקנה זו צריכה בירור והבנה זה אני ילבן בלי נדר במאמר הבא . וכמו כן מובן מזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח [דף נט עמוד ב]

א"ר חזקיה וכי היך יכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצר הרע וחטא אתקיים איהו בעלמא בלחודוי ולא יעביד תולדות,

כלומר מובן מהזוהר הקדוש שלא שייך תולדות כלומר פרו ורבו במי שלא שייך בו מיתה .

וכך מסיק השם משמואל במדבר פרשת קרח

הנה אמרו ז"ל אלמלא חטאו בעגל לא הוו מייתי, ובש"ס ע"ז (ה' א) בעי למימר דלא היו מולדי, וחד טעמא הוא עפ"י דברי הילקוט (ח"ב ר' ע"ח) אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא יש צבא למעלה יש צבא למטה של מעלה לא פרים ורבים ולא מתים של מטה פרים ורבים ומתים וכו', וע"כ כיון דלא הוו מייתי לא הוו נמי מולדי, ואף לפי מה דמסיק הש"ס שם אנו כמי שלא באנו לעולם, מ"מ השמחה של נשואין היא רק משום שאדם מעותד להיות נעדר מעוה"ז,

ויש לי שני קושיות על ההבנה הזאת

הראשונה אם לא שייך מיתה לאחר מעמד הר סיני אז  גם עם ישראל שלא היה שייך במיתה ממתן תורה עד חטא העגל לא היה שייך בו פרו ורבו אז למה אמר להם הקב"ה לפני שחטאו בעגל

דברים פרק ה פסוק כז

לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:

אומר ר' חיים פלטיאל דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כז

 (כז) שובו לכם לאהליכם. שהתיר להם תשמיש המטה.

וכאן ניתן להביא את תירוץ המלבי"ם דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כז

(כז - כח) לך, לכן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם שתופסק מכם המלאכיות וההתפשטות מן החומר ותשובו להיות בני אדם, ואתה שכבר עלית למרום מופשט מן הגשם כאחד מצבא מעלה פה עמד עמדי, ותהיה השליח מאתי ללמד אותם את כל המצוה, ועשו בארץ ר"ל והם יקיימו המצות בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה להיות כבני אדם בארץ, יורשים אותה ועובדים עבודתם לא כצבא מרום נפרדים מן הארץ:

כלומר לפני מעמד הר סיני ניתנה האפשרות לכל עם ישראל להגיע לדרגה שלא יהיה שייך בם מיתה ופרו ורבו כמו במשה אבל רק משה זכה בזה

שמות פרק כ

(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

כלומר עם ישראל לא הגיע לדרגה של משה ורק משה הצליח להגיע לדרגה שלא שייך בו מיתה כי הם הגיעו לדרגה של  ויעמדו מרחוק .

הקושיה השנייה מדוע משה פרש מהאישה כשראה את הסנה ולא ממעמד הר סיני ?

ואני רוצה לפרש שבאמת משה לא היה צריך לפרוש מן האישה רק ממעמד הר סיני ועל זה שפרש לפני כן באה הסיפור עם ציפורה ומשה ומילת בנו

שמות פרק ד

(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:

לכאורה משה פרש מציפורה אחרי ראית הסנה ולכאורה לא שייך במשה יותר פרו ורבו . ועם הדבר נכון ציפורה נתעברה לפני שפרש ובנו לכאורה לא שייך במשה כי משה מעיד על עצמו שהוא לא שייך בפריה ורביה והיה זה כאילו בנו שנולד ממנו זה מעשה של  שפיכת זרע לבטלה ואף וחימה הם משחיטים הבאים על שפיכת זרע לבטלה כמו שאומר השל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג

שלד. אך באתי להאריך אף וחימה, על חמת קרי, עבירה הגדולה והחמורה, עון זרע לבטלה, רחמנא ליצלן.אמרו במסכת נדה ריש פרק כל היד (יג א), תניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אמרו לו לרבי אליעזר, והלא ניצוצות נתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה, ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים, אמר להן, מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים, ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. ואמרינן עלה, כל כך למה, לפי שמוציא שכבת זרע לבטלה, דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י) 'וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו', רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים,

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו.

כלומר ציפורה הבינה שמשה עדיין שייך במיתה ורק במעמד הר סיני יסכים הקדוש ברוך הוא שמשה יפרוש מן האישה אבל עד אז משה שייך בפרו ורבו ובנו שייך למשה וזה לא נחשב זרע לבטלה ולכן ציפורה היא זו שכרתה את ערלת בנה ולא משה והתברר למפרע שאכן ע"י המעשה של ציפורה שמשה וציפורה עדיין שיכים בפרו ורבו וזה משמעות חתן דמים אתה לי .

פרשת חוקת מה הקשר של קרח לנפילים (המלאכים שירדו לארץ ) ? האם קין התגלגל בקרח ? ומה הקשר של עוג לקין ? מה הקשר של עוג לקרח ? ‏ט'/תמוז/תשע"ה

בס"ד

פרשת חוקת מה הקשר של קרח לנפילים (המלאכים שירדו לארץ ) ?  האם קין התגלגל בקרח ? ומה הקשר של עוג לקין  ?  מה הקשר של עוג לקרח ? ‏ט'/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בשבוע שעבר כתבתי מאמר שמנסה להוכיח שלקרח יש קירבה לנפילים הם במלאכים שירדו לארץ לפני המבול והתערבו עם בני האדם . ואכן חידוש כזה גדול  גרם להנגדות חזקה כי כולם אמרו בסדר יש לך הוכחות אבל מה הקשר של קרח שהיה לוי לנפילים ? ואכן זו קושיה חזקה ואני אנסה להביא פה מספר הוכחות לקשר של קרח לבני הנפילים

ראה    http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2015/06/3-13.html

בספר אגרא דכלה עם ביאור הצבי והצדק כותב

וכשער הגלגולים להאריז"ל הקדמה ל"ג מבואר ודע כי קרח בן יצהר הוא מבחי' הרוח של קין מצד הרע שלו כמו שנתבאר בפסוקים ויקח קרח וע"ש כי נתלבש זה הרוח הרע של קין בו ולכן היה מקטרג להבל אחיו שהוא מרע"ה וכו' וקרח חשב כי בו יתוקן קין הבכור ולכן נתגבר על משה שהוא הבל וטעה בזה כי אין תקון קין בקרח לפי שהוא מצד הרע שבו אלא בזרע היוצא ממנו והוא שמואל הנביא שהוא מצד הטוב של קין

כלומר קורח הוא גלגול מהצד הרע של קין ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק ג

באמת איש. באמת כל איש. ואונקלוס תרגם: באמת מלך, רצה לומר באמת עצמו. ומה שקראו מלך כדי לרמוז על עיקר יסודו הראשון, כי הוא מהמשפחה הנקראת בני האלהים שיצאו מקין, ורצה להזכיר התיבה בחסרון ולא אמר מלכא [מלאך בה]. וכבר ידעת כי כל תולדותיו של קין נמחו במבול ולא נשאר מהם רק עוג זה.

אומר רבינו בחיי שעוג הוא מה שנשאר מקין כי כל הצד של קין נמחה במבול והיחיד שנשאר זה עוג מלך הבשן ונאמרדברים פרק ג

(יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:

ואומר [רבינו] בחיי במדבר פרק יג

ואח"כ ברחוק הדורות שהיו מתגלגלין והיו מתרחקין מגבורה אותן נפילים נתמעט כחן יותר ונתרפה ונקראו רפאים. ועוג מלך הבשן היה מהרפאים והיה פסולת שלהן, שכך אמרו במדרש תנחומא: (חוקת כה) והוא נשאר מיתר הרפאים. (דברים ג) וזה עוג שהרג אמרפל וחבריו, והיה פסולת שלהם כפריצי זיתים הפלטים מתוך הגפת, שנאמר: (בראשית יד, יג) "ויבא הפליט", זה עוג,

כלומר קרח גלגול של קין ועוג הוא מה שנשאר מקין ולכן יש לנו קשר ישיר בין קרח לנפילים

וכמו כן אנו רואים קשר בן הרפאים לקרח

משלי פרק ט

(יח) וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: פ

והגר"א  כותב

ולא ידע כי רפאים שם כשמרפה עצמו מדברי תורה תיכף הוא ברפאים ורפאים הוא הכרת שייכרת מארץ החיים ועולם הבא בעמקי שאול קרואיה אותם שכבר נקראים אצלה וישבו עמה הם בעמקי שאול והשאול הוא הכולל של שבעה מדורי גיהנם ומי שהוא נידון שם צריך לעבור את כל השבעה אבל הקרואים לתורה הם הולכים בשבעה דרגין

כלומר הרפאים יושבים במדור התחתון של גיהנום שלו יש שבע מדורים והמדור השביעי הוא הכרת ושם נמצאים הרפאים הם הנפילים ושם גם נמצאים  קרח ועדתו כמו שאומר המדרש בתנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ח

והראהו שאול תחתית שנא' (שם /יונה ב'/) ותעל משחת חיי ה' אלהי, והראהו גיהנם דכתיב (שם /יונה ב'/) מבטן שאול שועתי שמעת קולי, והראהו תחת היכל ה' שנא' (שם /יונה ב'/) לקצבי הרים ירדתי, מכאן אנו למדים שירושלים על שבעה הרים עומדת, וראה שם אבן שתייה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה

כלומר הרפאים ממנו בא עוג שהוא מה שנשאר מקין שהוא גלגול מהצד הרע של קין בקרח יושבים באותו מדור תחתון בתחתית  הגיהנם .

ועוד קשר בין קרח לעוג כתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נב עמוד א

דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב +תהלים ל"ה+ בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו, בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה - חרק עליהן שר של גיהנם שניו.

 

 

 

ואומר הרד"ק תהלים פרק לה

מעוג: לשון עוגה, וכן: אם יש לי מעוג (מ"א יז, יב), ורצונו לומר: האנשים המתענגים ובעלי התאוות. או פירושו: על דרך משל יקרא העצה הרעה והמעשה הרע

ובבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד

אמרו עליו על שמחזאי שחזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים וארץ ראשו למטה ורגליו למעלה, לפי שלא היה לו פתחון פה לפני הב"ה ועד היום תלוי בתשובה בין השמים והארץ. אבל עזאל לא חזר בתשובה והוא ממונה על כל מיני צבעונין ותכשיטין של נשים שמסיתים בני אדם לדבר עבירה

ולדעתי ניתן להבין מהגמרא  את הקשר של קרח לעוג שהיה מהנפילים

לסיכום נראה שניתן להבין את הקשר בן קרח לבן הנפילים  ע"י הבנת דברי האר"י  ז"ל שקרח היה גלגול של קין מהצד הרע של קין וההבנה שעוג שהיה מהנפילים הוא מה שנשאר מקין לאחר המבול ומכאן הקשר הישיר  בין הנפילים לבין קרח

 

פרשת חוקת מדוע הקב"ה גילה למשה את טעם מצוות פרה אדומה למה לא גילה לעם ישראל ? למה לא שייך מוות במשה ? מדוע משה בכל זאת מת ? ולמה אומרים צדקתך במנחה בשבת ? ‏ח'/תמוז/תשע"ה

בס"ד

פרשת חוקת מדוע הקב"ה גילה למשה את טעם מצוות פרה אדומה ולמה לא גילה לעם ישראל ? למה לא שייך מוות במשה ? מדוע משה בכל זאת מת ? ולמה אומרים צדקתך במנחה בשבת ? ‏ח'/תמוז/תשע"ה

במדבר פרק יט

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:

ואומר רש"י במדבר פרשת חוקת פרק יט פסוק ב

(ב) זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:

ואומר שלמה המלך בקהלת פרק ז פסוק כג

כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי:

ואומר המדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ז סימן כג

[כג] כל זה נסיתי בחכמה. ר' יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה, אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

פרה אדומה היא בגדר של חוק שבני האדם לא יכולים להבין את  הטעם של המצווה הזאת ,ובגלל שאומות העולם והשטן יכולים להציק לעם ישראל בשאלתם מה הטעם של המצווה ועם ישראל לא יכול להשיב תשובה שתתקבל על דעתם הקב"ה קרא למצווה  חוקה וכך הציל את עם ישראל מהקנטור של אומות העולם .  אבל יש אדם אחד שידע את הטעם של פרה אדומה וזה משה רבנו

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן ח

(ח) ויקחו אליך רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה אני מגלה לך טעם פרה אבל לאחרים חקה דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידין להיות צפוים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיה מב) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם

כלומר למשה רבנו פרה אדומה זה לא חוקה רק לשאר האנשים זה חוקה . ולעתיד לבא כל עם ישראל יבין את הטעם של פרה אדומה . ובעצם הגדרת פרה אדומה כחוקה באה  רק כדי להציל את עם ישראל מהשאלות וההצקות של אומות העולם .

ונשאלת השאלה למה הקב"ה עשה במצווה זו  את ההפרדה בין משה לעם ישראל ?  

אומר מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חוקת פרק יט סימן ב

ומה צוה הקדוש ברוך הוא להביא פרה אדומה, לכפר על מעשה העגל, משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל:

וכאן צריך להבין את העניין של פרה אדומה בהקשר של מתן תורה וחטא העגל

אומר האלשיך ויקרא פרק כא

וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה. ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.

במעמד הר סיני פסק המוות מעם ישראל כי עם ישראל הגיע לשלמות כמו לפני חטא האדם הראשון ומעשה העגל החזיר את המוות לעם ישראל . וכאן יש את ההבדל בן משה לבין כל עם ישראל כי היחיד שלא היה בחטא העגל היה משה רבנו . כל עם ישראל היה בחטא העגל חלקם שעשו את החטא עצמו וחלקם שהושפעו מחטא העגל ,ולכן צריך להגיד שלכאורה שבמשה לא שייך מוות ובעם ישראל שייך מוות לאחר חטא העגל . וזה הסיבה שהקב"ה מציע למשה

שמות פרק לב

(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:

הקב"ה מציע למשה לכלות את עם ישראל ולהפוך את משה לגוי גדול כי במשה לא נכנסה זוהמה של חטא העגל ובעם ישראל נכנסה . אבל משה לא מסכים ומבקש מחילה לעם ישראל .וכאן נותן הקב"ה למשה את מצווה של פרה אדומה לטהר את בני ישראל מטומאת מתים מהמיתה שבאה  כתוצאה של חטא העגל . וצריך להגיד שהיות ולא שייך מוות במשה הוא היחיד שיכול להבין את הטעם של פרה אדומה אבל עם ישראל והגויים ששיכים במוות לא מסוגלים להבין את הטעם של פרה אדומה . ולכן לעתיד לבא שעם ישראל וכל העולם יגיעו לשלמות של אחרית הימים וכאשר המוות לא יהיה בעולם יוכלו גם ישראל וגם אומות העולם להבין את הטעם של פרה אדומה וזה הסיבה להבדל בן משה לכל העולם  .

אבל יש לי קושיה אם משה לא שייך למיתה מדוע משה מת ?  ולמה  כן שייך בו מיתה ?

דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לא"י הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתוב בתורתי על ידך ואין מידי מציל

המדרש מוכיח שאכן במשה לא היה שייך מיתה כי כשביקש משה להשאיר אותו בחיים הקב"ה לא אומר למשה  שהוא חייב מיתה והקב"ה אומר לו בעצם כך: תראה משה באמת אתה לא שייך במיתה אבל מה לעשות שכתוב בתורה שני פסוקים שאם אני ישאיר אותך בחיים יבואו אנשים ויערערו על התורה ויגידו שהתורה אינה אמת . ואכן משה מסכים עם הטיעון הזה ומקבל אותו

דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות באותה שעה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה,

ולמה הסכים משה עם הטיעון הזה ? מה אכפת למשה מה יגידו העולם על תורת משה הרי משה יודע שתורתו אמת ? והדבר פשוט שהקב"ה השתמש באותו טיעון שהשתמש בו משה כדי להציל את עם ישראל בחטא העגל מידה כנגד מידה

שמות פרק לב

(יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:

ולכן לא יכל משה להתנגד לטיעון של הקב"ה וקיבל על עצמו את המוות על אף שהוא לא היה חייב מיתה, ולכן רק הקב"ה יכול לטפל בקבורה של משה . ונאמר בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה

ובמדרש מבואר שאפילו תחת כיסא הכבוד אצל המלאכים לא היה מקום ראוי למשה ונשמתו של משה יצאה רק ע"י נשיקה של הקב"ה , ועוד נאמר שמשה  לא מת כמו כל אדם אחר

דברים פרק לד

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

ואומר רש"י דברים פרק לד פסוק ז

(ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

כלומר משה לא מת שיכול לראות כמו אדם חי

והעיר לי הרב הרשלר שזה יכול לתרץ מדוע אומרים במנחה בשבת את צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת

אומר האליה רבה סימן רצב

ועל כן נראה דאומרים ג' צדקתך להצדיק הדין וליתן טעם על מיתתן, ראשון על מיתת משה רבן של כל ישראל, על פי מדרש ילקוט פרשת וילך [רמז תתקמ] שביקש בטעמים רבים שלא ימות והשיב לו הקדוש ברוך הוא וז"ל, א"כ אתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי ואין מידי מציל ע"כ, ולזה אמר בתחלה צדקתך צדק לעולם במיתת משה וקאמר טעמא ותורתך אמת שלא יעשו פלסתר ח"ו.

פירוש : משה לה היה צריך למות כי לא שייך בו מוות ולכן כל שבת במנחה אנחנו מצדיקים את הדין שבסופו של דבר משה מת ועל אף שהסכים עם הקב"ה וקיבל על עצמו דין זה .

פרשת קרח למה יש לנו 3 ויפלו על פניו בפרשה ? למה משה לא "מפעיל " בפרשה 13 מידות של רחמים ? כיצד זה קשור למלאכי השרת ? מדוע יש הבדלה מוחלטת של עדת קרח מבני ישראל ? ‏ב'/תמוז/תשע"ה

בס"ד

פרשת קרח  למה יש לנו 3 ויפלו  על פניו בפרשה ?  למה משה לא "מפעיל " בפרשה 13 מידות של רחמים ? כיצד זה קשור למלאכי השרת ? מדוע יש הבדלה מוחלטת של עדת קרח מבני ישראל ? ‏ב'/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק טז

(ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו:

במדבר פרק טז

(כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:

(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף: פ במדבר פרק יז

(י) הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:

בפרשה שלנו אנחנו רואים שלוש נפילות על הפנים כלומר "הטיפול" בפרשת קרח בגזירות של הקב"ה בפרשה זה "טיפול " של נפילה ואילו בחטא  המרגלים  ובחטא העגל משה  לא "טיפל" ע"י נפילה אלה ע"י שלוש עשרה מידות של רחמים וצריך להבין מה שונה פרשת קרח מהפרשות האחרות .

‏בכ"ב/סיון/תשע"ד פרשת קרח שאלתי מדוע פרשת קרח לא נמצאת בתוך עשר הניסיונות שניסו בני ישראל את הקב"ה והמסקנה שלי אז  שפרשת קרח קשורה קשר הדוק לבני הנפילים כלומר למלאכים שירדו לארץ וזה נלמד מהביטוי "אנשי שם"  שמופיע בפרשה שלנו ומופיע גם בדור המבול עם קשר למלאכים  ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. והלא בני בלי שם היו ואת אמרת אנשי השם, אמר רב אחא מאי אנשי השם, שהשימו את העולם ושהושמו מן העולם: ד"א אנשי השם. אלו שנזכרו שמותם למעלה בלשון מרדות. עירד, עורדן אני מן העולם. מחוייאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל מתישם אני מן העולם: רב אחא בשם ר' יהושע בן לוי קשה הוא מחלוקת של קרח כדור המבול, כתיב הכא אנשי השם, וכתיב בקרח, קרואי מועד אנשי שם (במדבר טז ב):

ראה  http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_20.html

כמו כן כתבתי על האפשרות שיש בחירה חופשית גם למלאכים פרשת מסעי ‏כ"ז/תמוז/תשע"ד

ראה  http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_25.html

כלומר אני רוצה להגיד שה"טיפול " של משה בפרשה שונה מפרשות אחרות כי באמת יש הבדל מהותי בן פרשת קרח לפרשות אחרות  ונפילה של משה או משה ואהרון לירידת המלאכים לארץ ו"הטיפול" במלאכים שונה מטיפול בבני אדם .

כשהקב"ה  החליט לברא את האדם הוא התייעץ עם מלאכי השרת

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

כלומר הבחירה החופשית מחולקת לשני חלקים אחד למלאכי השרת שיש להם דעה משלהם ויכולת לבחור  ולייעץ לקב"ה ובחירה חופשית זו נבראה  לפני בריאת האדם , ויש בחירה חופשית של בני האדם שקבלו את הבחירה החופשית עם בריאת האדם הראשון . כלומר זה שני סוגים שונים לגמרי של בחירה חופשית לשני סוגים  לגמרי של ברואים . אבל בזמן שלפני המבול נשתנה הדבר ומלאכי השרת התערבו עם בני האדם בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 29

ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך. א"ל הב"ה כבר נתתי לכם רשות. מיד ירדו והשליט בהם יצר הרע. כיון שראו בנות האדם שהם יפות תעו אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן הדא ה"ד ויראו בני האלהים וגו'.

כלומר לפני המבול יש ערבוב של מלאכי השרת שירדו לעולם עם בני האדם כלומר שני סוגים שונים של ברואים שני סוגים של בחירה חופשית שתערבבו ביחד בתוך העולם וגם בתוך עם ישראל .

ואני רוצה להגיד שפרשת קרח קשורה להליך הפרדה חזרה של אותם שקשורים למלאכי השרת כלומר הנפילים שהתחתנו עם בנות האדם והתערבבו בעולם הזה  . ובגלל השוני הזה יש "טיפול " שונה של משה בפרשת קורח .

לדעתי לא שייך 13 מידות של רחמים בנפילים כי בהם שייך מידת הדין ומול מידת הדין שייך רק נפילת אפים וזה מה שמשה עושה בפרשה שלנו . הבחירה החופשית של הנפילים שונה מהותית מהבחירה החופשית של בני האדם ובמלאכים לא שייך רק מידת הדין ונפילת אפים קשורה באופן מהותי למידת הדין . ולכן העונש של קרח ועדתו קשור למידת הדין לפתיחת  הארץ את פיה ובליעת כל מה ששייך לקרח ועדתו כי הם לא שיכים לבני האדם הם  מלאכי השרת שירדו לארץ  ויש כאן הבדלה גמורה בן בני ישראל לעדתו של קורח .

במדבר פרק טז

(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף: פ

וכך  כותב רבינו בחיי במדבר פרשת קורח פרק טז פסוק כב

ונראה לי שיאמר הכתוב: "אל אלהי הרוחות", שהוא אלהי המלאכים שהן רוחות,

ועוד ראיה שאומר משה האיש אחד יחטא והרי קרח לא לבד זה קרח ועדתו כלומר עוד 250 איש ואי רוצה להגיד שזה אחד כלומר עזאל 

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שמחזי ועזאזל עמוד 550

 אמר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול ולא ישייר אלא נח ובניו, כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין, א"ל אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הם מזכירים היווא והייא. מיד נתקררה דעתן. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין השמים ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה בין ארץ לשמים. עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיני צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביוה"כ איל אחד לה' שיכפר על בני ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל, והוא עזאזל שבתורה.

כלומר האחד שחטא זה עזאל  שלא חזר בתשובה שקרח קשור אליו אבל עזאל הוא הסיבה למעשיו של קרח וזה הפרוש של "האחד יחטא" 

ועוד ראיה  כתוב במדבר פרק טז

(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק:

ואומר המלבי"ם במדבר פרשת קורח פרק טז פסוק ג

וע"ז המליצו חז"ל שקרח שאל למשה טלית שכולה תכלת אם חייבת בציצית, ר"ל לעומת שהשיב משה שחייב בציצית, כי צריך חוט אחד מיוחד שבו תשכון הארת הקדושה שהתכלת מורה עליו אף שכל הטלית ממראה התכלת, וכן אף שכל העדה כלם קדושים צריך שיהיה אחד מהם הוא הקדוש שעליו ישכון ה' והוא יהי' השליח בינו ובינם והחוט שעל ידו תרד השפע אל העם, וקרח הכחיש זה שא"צ איש מיוחד אמצעי בין ה' ובינם אחר שכלם תכלת וכלם קדושים ובתוכם ה':

כלומר החשיבה של  קרח זה קשר בלתי אמצעי לקב"ה ולפי המהלך שלי קרח רואה את הקב"ה בראיה של "מלאך"  ולא בראיה של בני אדם  כלומר קרח שייך לדור הנפילים ולא לבני האדם

ועוד ראיה כתוב במדבר פרק טז

(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי:

משה מבין שהם לא כמו כל בני האדם ולכן מגיע להם מוות מיוחד ששונה ממות של בני אדם כי הם לא שיכים לעולם בני האדם ,ולכן משה מטפל בהם   ב וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו   לא ע"י 13 מידות של רחמים שלא שייך בהם כי למלאכים שייך רק מידת הדין . ואת הקשר הברור של מידת הדין לנפילת אפים אנחנו רואים בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. ההוא יומא ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר. איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא, אפיקא ליה ריפתא. אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: קום, קטלית לאחי. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב. אמר לה: מנא ידעת? אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.

אשתו של רבי אליעזר שהיית האחות של רבן גמליאל לא נתנה לו ליפול על פניו כי ידעה שזה מביא את מידת הדין . אבל כאשר נפל על פניו מידת הדין "הופעלה"  וגרמה לרבן גמליאל למות .

ועוד ראיה מדברי הרמב"ן במדבר פרשת קורח פרק יז פסוק י

הרמו מתוך העדה הזאת - לא הבינותי טעם הכתוב הזה וחברו למעלה (לעיל טז כא) הבדלו מתוך העדה הזאת, כי יש באלהים להמית בדבר רבים סביב צדיק אחד והוא לבדו נשאר כאשר היה בבכורי מצרים, וכן היה בכל המגפות שלשה ישנים בטלית אחת השנים מתים והאמצעי נמלט. ונראה, שהיה הקצף יוצא להמית גם כל העדה כמיתת החטאים האלה שנמשכו אחריהם, בפתיחת פי הארץ או באש היוצאת, והם מכות כוללות ראויות להמית כל העומדים שם ביחד, זולתי אם יעשה נס שינוי בנמלטים,

כלומר מידת הדין ש"הופעלה"  על עדת קרח זה מידה מיוחדת אפילו ממידת הדין שהיה ביציאת מצרים כי עדת קרח שונה מכל העדות

ועוד ראיה במדבר פרק טז

(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל:

הבלועים לא מתו הם ירדו חיים שאולה  השרופים נשרפו ומתו  . אבל על קרח נאמר

בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

במתניתא תנא: קרח מן השרופין, ומן הבלועין. מן הבלועים - דכתיב +במדבר כ"ו+ ותבלע אתם ואת קרח, מן השרופין דכתיב +במדבר ט"ז+ (ותצא אש מלפני ה') [ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו.

ולמה הגמרא לא שואלת איך הוא יכול להיות מן השרופים וגם מן הבלועים ועדיין בחיים ? ואני מתרץ שזה לא קשה על מי שהוא שייך לנפילים הם מלאכי השרת שנפלו לארץ .

לסיכום משה משתמש בנפילת אפים שהיא מידת הדין כדי להתמודד עם המעשה של קרח . והמעשה של קרח קשור באופן מהותי לנפילים שהם מלאכי השרת שירדו לארץ והתערבבו עם בני האדם . קרח  קשור למלאכי השרת שיש להם בחירה חופשית שונה מבני האדם ופרשת קרח זה הבדלת בני האדם מאותם חלקים שקשורים לנפילים ובהם שיך רק מידת הדין ולא מידת הרחמים .

 

 

 

 

 

 

 

פרשת שלח לך למה ניסו חלק מעם ישראל את הקב"ה במדבר ? מה המשמעות של 10 הניסיונות שניסו את הקב"ה במדבר ? למה דווקא בניסיון ה 10 נגזר דינם ? וכיצד זה קשור למצב של תוהו ובהו ? ‏כ"ה/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת  שלח לך    למה ניסו חלק מעם ישראל את הקב"ה במדבר ?  מה המשמעות של 10 הניסיונות שניסו את הקב"ה במדבר ? למה דווקא  בניסיון ה 10 נגזר דינם ? וכיצד זה קשור למצב של תוהו ובהו ? ‏כ"ה/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק יד

(כא) וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת כָּל הָאָרֶץ:

(כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

(כג) אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ:

ואומר הכתר יונתן במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כא

(כא) ואולם בִשׁבועה חי אני וימלא כבוד של יי את כל הארץ:

וכותב  הדעת זקנים מבעלי התוספות במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כא

(כא) ואולם חי אני. ל' שבועה ולא פי' מה היא השבועה אלא אמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ כלומר אם אעשה שלא יתחלל שמי בגוים לומר מבלתי יכולת ה' כי סוף סוף אתן להם הארץ אבל זאת אעשה להם אם יראו את הארץ וגו':

ולפי דעתי משמעות הפסוק היא שהקב"ה אומר לעם ישראל . אני ממלא את הארץ ולא רק את הארץ אלה את כל הארץ כלומר אין מקום בארץ שכבודי לא מלא  שם . ויש להבין מדוע אומר הקב"ה את הפסוק הזה ,והתשובה נמצאת בפסוק הבא

(כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

כלומר הקב"ה ביציאת מצרים  גלגל את העולם למצב של תוהו ובהו ע"י עשרת מכות מצרים ולאחר מכן ברא את העולם מחדש עד לשיא של מתן תורה והעולם הגיע חזרה לשלמותו כאשר המוות פסק , והזוהמה של הנחש יצאה מעם ישראל . כל עם ישראל ראו את כל התהליך והיו גם חלק מהתהליך של הבריאה מחדש . ועדיין חלק מעם ישראל לא קיבל את המציאות שכבוד הקב"ה ממלא את כל הארץ כלומר היה בליבם ספק שאולי חס וחלילה יש מקום בבריאה ששם יש חסרון של  הקב"ה ולכן קשה להם  לקבל את דברי הקב"ה ללא שום פקפוק במקום שצריך ביטחון מושלם בקב"ה . ולכן חלק מעם ישראל ניסה את הקב"ה עשר ניסיונות כדי להבין את גבולות השליטה של הקב"ה בעולם הזה . וזה המשמעות של הפסוק שאומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

כלומר עם ישראל במדבר ניסה להבין בעשר ניסיונות שניסה את הקב"ה את גבולות היכולת של הקב"ה בעולם .יכול להיות שלא פקפק ביכולת של הקב"ה לשלוט בעולם אבל הוא ניסה לראות את הגבולות של הצמצום ואומר בעל שם טוב בראשית פרשת בראשית

כה. ויהי. הוא צמצום, שמעתי ממורי כי בריאת העולם היה על ידי דין שהוא הצמצום, ובכל עולם ועולם היה צמצום שצמצם עצמו אור אין סוף למדריגה זאת כדי שיוכלו לקבל אורו ולהשיג גדולתו כל חד לפי מה שמשער בלביה, והכל אחדות אין סוף, והוא כל יכול להיות במדה וגבול וצמצום

כי מצד אחד יש את מלא כל הארץ כבודו אבל מצד שני יש את יכולת הבחירה כלומר את היכולת לבחור ברע ואם יש יכולת לבחור ברע והרע קיים אז לכאורה יש גבול לכל הארץ כבודו ולכן חלק מעם ישראל

לאחר בריאת העולם מחדש ביציאת מצרים רצה להבין את גבולות מלא כל הארץ כבודו ולכן הניסיונות שניסה עם ישראל את הקב"ה .

לדעתי אותם ניסיונות בעצם זה מהלך הפוך של בריאת העולם כלומר זה מגלגל את העולם חזרה למצב של תוהו ובהו ולכן לאחר 10 ניסיונות  אותם אלו שניסו את הקב"ה הביאו את עצמם חזרה למצב של תוהו ובהו ולכן אין להם יותר זכות קיום וזה מה שנאמר בילקוט שמעוני תורה פרשת שלח רמז תשמג

ממאי דילמא משום דאכתי לא מלא סאתהון דאמר רב המנונא אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר במלאת ספקו יצר לו, אמר ריש לקיש אמר קרא וינסו אותי וגו' על זה נחתם גזר דינם:

וזה המשמעות של וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ 

וכן בבמדבר פרק יד

(כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:

ובזוהר - הקדמה דף יא עמוד ב

ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה ברא אלהים את השמים ואת הארץ דמאן דעבר על דא עבר על פקודי דאורייתא ועונשא דמאן דעבר על דא האי רצועה רעה אלהי ליה והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא,

פרוש הזוהר שמצב של תוהו ובהו בא  לידי מימוש בארבע מיתות בית דין וזה בעצם מה שקרה עם כל אותם אנשים מעם ישראל שניסו את הקב"ה את אותם ניסיונות וכך לדעתי אומר צרור המור במדבר פרשת שלח

וזהו לרמוז שכבר פרחה נשמתם מהם בעונותם ונשארו פגרים מתים. וזהו יפלו פגריכם ולא אמר ימותו. אבל יפלו ולא יכלו קום. כי אחר שאין להם נשמה וצלם. הם מעצמם יפלו ולא יקומו.

לסיכום עם ישראל שניסה את הקב"ה ב 10  ניסיונות במדבר בעצם גלגל את עצמו ב 10 הניסיונות אחורה למצב של תוהו ובהו ,למצב שאין לו קיום ,למצב שבו נשמותיהם פרחו ונשאר להם רק לפול כמו פגר במדבר וחטא המרגלים היה המכה בפטיש של תהליך שחלק מעם ישראל רצו לבחון את המגבלות של צמצום הקב"ה את עולמו ומסקנת הנסיונות הללו שבאמת מלא כל הארץ כבודו גם בעולם של צמצום .

פרשת שלח לך מדוע משנה משה רבנו את 13 המידות בחטא המרגלים ? איזה מידות הוציא ואיזה השאיר ומדוע ? מה אותם מידות שמשה רבנו יודע ומתי נודע לו על אותם מידות ? ‏כ"ה/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת שלח לך  מדוע משנה משה רבנו את 13 המידות בחטא המרגלים ? איזה מידות הוציא ואיזה השאיר ומדוע ? מה אותם מידות שמשה רבנו יודע ומתי נודע לו על אותם מידות  ?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק יד

(יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:

בפרשה שלנו רוצה הקב"ה   להכות בעם ישראל ולהשמידו  ואת מקומו יתפוס עם שיצא מזרע משה בלבד שיהיה גוי גדול . משה מנסה לשנות את הגזרה ולכאורה מפעיל את כוח תפילת 13 המידות שהקב"ה נתן לו ואומר במדבר פרק יד

(יח) יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

וזה הפסוק בשמות פרק לד שבו נלמד 13 מידות

(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְקֹוָק יְקֹוָק אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:

(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

ויש כאן קושיא עצומה מדוע משה משנה מהפסוק ולכאורה מוציא כמה מידות ומשנה לגמרי את נוסח התפילה . בו נראה את ההבדלים 

1- יְקֹוָק 2- אֵל רַחוּם וְחַנּוּן 3-  וֶאֱמֶת  4-  נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים  5-    וְחַטָּאָה  6- וְעַל בְּנֵי בָנִים

וצריך להבין מדוע מוציא משה חלק מהמידות וחלק משאיר ?

ואני רוצה להגיד שמשה בחטא המרגלים לא היה אותו משה שהיה בחטא העגל כאשר הקב"ה נתן לו את שלוש עשרה המידות . משה בחטא המרגלים היה לאחר שמשה  ביקש מהקב"ה לדעת את דרכיו

שמות פרק לג

(יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה:

ואומר לו הקב"ה בשמות פרק לג

(כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ: ס

כלומר יש שני צדדים לקב"ה והקב"ה הראה צד אחד וצד אחד לא הראה , כלומר משה יודע עכשיו צד אחד ואת הצד השני אינו יודע ולכן בחטא המרגלים שמשה עמד לפני גזרה של הקב"ה הוא לא מבקש על מה שהוא יודע כי לא ניתן להתפלל על מה  שידוע לו בוודאות  ומשה מבקש על מה שלא ידוע "ומפעיל"  לכאורה את אותם המידות שהם לא בתחום הידיעה שלו . כי מה שהוא יודע לא ניתן לשנות כי  ידיעה של משה   פירושו  ודאי ולא ספק . ועל מה שהוא לא בתחום הידיעה שלו מתוך 13 המידות הוא  מתפלל לפני הקב"ה לשנות את הגזרה .

ולכן מה שמתפלל משה בפרשה שלנו רק על לכאורה יְקֹוָק  אחד ולא שנים כי אחד הוא יודע ואת השני אינו יודע .

וזה ההסבר על חסרון 1- יְקֹוָק  . ועל חסרון  2  - אֵל רַחוּם וְחַנּוּן   כתוב בשמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ב

רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג) הודיעני נא את דרכיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם /שמות ל"ג/) וחנותי את אשר אחון, הוי רחום וחנון ה',

כלומר את מידת אל רחום וחנון הוא מחסיר כי את זה משה   יודע  כי הקב"ה גילה לו

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ב

רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג) הודיעני נא את דרכיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם /שמות ל"ג/) וחנותי את אשר אחון, הוי רחום וחנון ה',

כלומר רחום וחנון זה מהמידות שמשה יודע אותם כי הקב"ה הראה לו  את סוד חנון ורחום .

ואני רוצה להגיד שגם מידת האמת היה חלק ממשה כמו שכתוב שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ה

ואמת זה משה, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב).

4-  נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים    6- וְעַל בְּנֵי בָנִים  אומר השל"ה שער האותיות אות אל"ף - אמת ואמונה

כז. 'נצר חסד לאלפים'. מדה תשיעית, שאף לדורות הרבה שומר אהבת הצדיק לעשות חסד עם זרעו, דכתיב (שמות ב, כד) 'ויזכר אלהים את בריתו את אברהם' וגו'.

ועל אותה דרך בני בנים זה לעתיד לבא ואומר השמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב

דבר אחר: יודיע דרכיו למשה - שהודיע הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רעה

 

 

 

כלומר משה קיבל מהקב"ה מה יהיה לעתיד לבא ולכן משה ידע על המידה נוצר חסד לאלפים וגם מה יהיה עם בני בניו ולכן על זה לא התפלל . ואומר החזקוני שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק ה

על שלשים ועל רבעים כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם].

משה ידע מה יהיה לעתיד לבא אבל על הזמן הקרוב שהוא עד 4 דורות לא ידע ולכן על זה התפלל ומזה יוצא לנו גם חידוש מעניין שידיעת העתיד או הסוף אין במשמעותה הבנת העתיד הקרוב כי זה שני מציאויות שונות .

ונשאר לנו את מדת 5-    וְחַטָּאָה   ואומר הרמב"ן במדבר פרק יד

ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים

ובתלמוד בבלי מסכת יומא דף לו עמוד ב

אלא מהו שאמר משה נשא עון ופשע וחטאה? אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה - עשה להם זדונות כשגגות.

וגם זה לטעמי מה שיהיה לעתיד לבא שאז יהפכו הזדונות לשגגות . ואת זה משה יודע .

לסיכום משה משנה מהמטבע של 13 מידות ומוציא מתוכם את אותם המידות שהוא יודע כי על זה הוא לא יכול להתפלל לפני הקב"ה . כי אותם המידות נודעו לו ע"י הקב"ה ונשאר לו להתפלל על אותם מידות שלא ידועות לו שהקב"ה לא גילה לו כלומר אותם מידות שהם מלפנים ולא מאחור .

 

פרשת בהעלותך יש חמישה ספרי תורה או שבעה ספרי תורה ? כיצד ניתן להזיז פסוקים מבלי לפגוע בשלמות התורה ? מה יהיה גורלם של הנ' ההפוכים לעתיד לבא ? ומה הויכוח בן רבי לרבן שמעון בן גמליאל ? וכיצד זה קשור לנס של הארון אינו מן המידה ? ‏י"ח/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהעלותך יש חמישה ספרי תורה או שבעה ספרי תורה ? כיצד ניתן להזיז פסוקים מבלי לפגוע בשלמות התורה ? מה יהיה גורלם של הנ' ההפוכים לעתיד לבא ? ומה הויכוח בן רבי לרבן שמעון בן גמליאל ? וכיצד זה קשור לנס של הארון אינו מן המידה ? ‏י"ח/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק י

(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: פ

וכתוב נ הפוכה  לפני ויהי ואחרי אלפי ישראל . וכדי שנבין את מהות ה נ' ההפוכה הגמרא דנה בנושא

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטו עמוד ב

תנו רבנן: +במדבר י+ ויהי בנסע הארן ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: +משלי ט+ חצבה עמודיה שבעה - אלו שבעה ספרי תורה. כמאן - כרבי. מאן תנא דפליג עליה דרבי - רבן שמעון בן גמליאל הוא, דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - +במדבר יא+ ויהי העם כמתאננים. פורענות ראשונה - +במדבר י+ ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'. והיכן מקומה? - אמר רב אשי: בדגלים.

פרוש הויכוח בן רבי לרבן שמעון בן גמליאל  מה מהות ה נ ההפוכה בפסוקים הללו . וניתן להבין שנחלקו רבי ורבן שמעון בן גמליאל על שני נושאים האחד : האם הפסוקים הללו הם במקום הנכון ?

השני : האם יש שבעה ספרי תורה או חמישה ספרי תורה ?  .

לכאורה לפי רבי יש שבעה ספרי תורה והפסוקים נכתבו במקומם והנ'  ההפוכים באו כדי שנבין שהם חשובים כספר בפני עצמו ולפי רבן שמעון בן גמליאל יש חמישה ספרים והפסוקים לא נכתבו במקומם כי לעתיד לבא הם יחזרו למקומם ואז לכאורה יש  רק חמישה ספרי תורה והנ' ההפוכים באו להסביר לנו שזה לא המקום של הפסוקים וכל המטרה של הפסוקים להפריד בן פורענות לפורענות .

ולפי הסבר זה לעתיד לבא ה נ' ההפוכים לא יהיו יותר כי כל המטרה שלהם להסביר שהפסוקים הללו לא במקומם ולכן כשהפסוקים  יחזרו למקום הם לא נצרכים יותר והחידוש של רבן שמעון בן גמליאל הוא כפול האחד שניתן לקחת פסוקים ולהעביר אותם למקום אחר וניתן להוסיף סימנים בתורה ולעתיד לבא התורה תשתנה כי יהיה חסר בה 2 נ' הפוכים  .

וקשה לי מאוד  ההבנה שיש כאן ויכוח יסודי בן רבי לרבן שמעון בן גמליאל כי לדעתי בויכוח כזה מהותי הגמרא היית צריכה  להעמיק  ולחקור בקושי  של העתקת הפסוקים  ומחיקת אותיות בתורה שניתנה לעם ישראל .

ואני רוצה לחדש  ולהקטין את ההפרש  בן רבי לרבן שמעון בן גמליאל .

לדעתי גם לרבי וגם לרבן שמעון בן גמליאל ניתן לראות את התורה כחמישה חומשי תורה כמו שכולם יודעים ומכירים , וגם ניתן להסתכל על התורה כשבעה ספרים כמו שרבי מבין ובנושא הזה אין ויכוח ביניהם . כי גם רבן שמעון בן גמליאל מבין שהנ' ההפוכים זה סימן שמראה על חשיבות הפסוקים כספר תורה בפני עצמו . אז אם כך מה ההפרש בן רבי לבין רבן שמעון בן גמליאל ?

ההבדל בניהם זה המיקום של הפסוקים רבי אומר שהפסוקים במקום ולכן הנ' ההפוכים מראים על חשיבות הפסוקים  כספר בפני עצמו אבל רבן שמעון בן גמליאל אומר שהפסוקים לא במקומם ולכן הנ' ההפוכים הם סימן לכך שהפרשה לא נמצאת במקומם ולכן עכשיו  הוא לא ספר בפני עצמו אבל לעתיד לבא כאשר הפסוקים יועתקו למקומם יחד עם ה נ' ההפוכים הם יראו על חשיבות הפסוקים כספר בפני עצמו ולכן ניתן להסתכל על התורה כחמישה חומשי תורה וגם שבעה ספרי תורה . ומה שכתוב שהנ' ההפוכים הם סימניות ניתן לתרץ  שלעתיד לבא כשהנ' ההפוכים יגיעו למקומם לא יהיה לנו ספק שהפסוקים הללו הם ספר בפני עצמו כי לעתיד לבא האמת תהיה גלויה .

ונשאלת השאלה האם התורה זה חמשה ספרים או שבעה ספרים ?  ולכאורה לפי המהלך שלי התורה זה גם חמישה ספרים וגם שבעה ספרים אז כיצד ניתן להגיד בו זמנית את שני הדברים כי זה או חמישה או שבעה ? ועוד יש לשאול לשיטה של רבן שמעון בן גמליאל  כיצד ניתן להבין את המעבר של הפסוקים למקום הזה ואת חזרתם למקומם לעתיד לבא ?

 

 

וכאן אני רוצה לתת הסבר מחודש לקושיה

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כא עמוד א

והאמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה.

ואומר רש"י מסכת יומא דף כא עמוד א

מקום ארון אינו מן המדה - אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום, דתניא: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת, והרי כל החלל לא היה אלא עשרים על עשרים, שנאמר (מלכים א, פרק ו) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום.

כלומר הארון היה עומד בנס ולא היה תופס כלום כי הארון אינו מן המידה . ועל אותה דרך הפסוקים מדברים על הארון ,ועל נסיעת הארון וניתן להסביר לשיטת רבן שמעון בן גמליאל שכמו שהארון אינו מן המידה וגם הארון היה נוסע או חונה על פי פקודת השם כך אותם פסוקים המדברים על הארון ועל נסיעת הארון ניתן להעביר אותם ממקום למקום על פי הקב"ה כי הארון אינו מן המידה כלומר בגלל התכונה של הארון שאינו מן המידה ניתן להעביר את הפסוקים הקשורים בו ממקום למקום מבלי לפגוע בשלמות של ספר התורה ולכן ניתן לראות את התורה כחמישה ספרים וגם שבעה ספרים אך ורק בגלל שהתורה אינו מן המידה . ורבי לא סבר  כך כי הוא לומד   ממשלי פרק ט פסוק א

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:

הלימוד של רבי לפי דעתי זה מהמילה חצבה כלומר קבוע ולומד רבי שהפסוקים מלמדים על קביעות ולא על ניידות אבל רבן שמעון בן גמליאל  לא לומד את "חצבה"  ולכן הוא רואה שיש יכולת להעביר את הפסוקים ממקום למקום . רבן שמעון בן גמליאל  לומד את השבעה ספרים כלומר לא חולק על שבע ספרים אבל לדעתו עכשיו שהפסוקים נמצאים במצב של "נסיעה" אין משמעות לשבע ספרים אלה רק לעתיד לבא .

ומה הקשר של הארון והעברת הפסוקים לפורענות  ?

אומר המלבי"ם במדבר פרק י

(לה) ויהי בנסוע הארון, באשר הלכו אז כדי לכנס לארץ מיד, וה' הבטיחם שלא יצטרכו לשום מלחמה רק ה' ילך לפניהם ויגרש מפניהם אויב ויאמר השמד, שע"ז הלך ארון הברית שעליו שכינת ה', בראשם, להקדים לפניהם לגרש את האויב,

ולשיטת רבן שמעון בן גמליאל בגלל הפורענות לא  היה לעם ישראל  את כוח זכות המצות להלחם באויבים ולכן הדרך היחידה שלהם להנחיל את הארץ זה בזכות ארון הקודש שהלך לפניהם וגירש את  האויב

לסיכום המחלוקת בן רבי לרבן שמעון בן גמליאל זה על לימוד המילה "חצבה "   ממשלי   לרבי לא ניתן לנייד פסוקים ולכן הפסוקים הללו קבועים ולכן הם ספר בפני עצמו עכשיו . לרבן שמעון בן גמליאל הארון אינו מן המידה והוא לא לומד את המילה "חצבה"  ולכן ניתן לנייד את הפסוקים על הארון מבלי לפגוע בשלמות ספר התורה . ולעתיד לבא הפסוקים יחזרו למקומם ואז כולם נדע שזה ספר בפני עצמו . וכן אכן ניתן להגיד חמישה חומשי תורה וגם שבעה ספרי תורה וזה לא קושיה כי הארון אינו מן המידה . 

פרשת בהעלותך כתוב "לא ינקה" וכתוב "ונקה" כיצד ניתן להסביר את הסתירה ? למה אנחנו אומרים באמירת שלוש עשרה מידות רק את "ונקה" ולא אומרים את "לא ינקה"? מה ההבדל בן הנהגת הקב"ה בקבלת תורה להנהגת הקב"ה לאחר חטא העגל ? ‏י"ח/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהעלותך כתוב "לא ינקה" וכתוב "ונקה"  כיצד ניתן להסביר את הסתירה  ?  למה אנחנו אומרים באמירת שלוש עשרה מידות רק את "ונקה"   ולא אומרים את "לא ינקה"? מה ההבדל בן הנהגת הקב"ה בקבלת תורה להנהגת הקב"ה  לאחר חטא העגל ?    ‏י"ח/סיון/תשע"ה
נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף יח עמוד א

ומאי חומרא דשבועה מנדר? אילימא משום דחיילא אפילו על דבר שאין בו ממש, נדר נמי חמור שכן חל על המצוה כרשות! אלא משום דכתיב בה בשבועה +שמות כ+ לא ינקה.

כלומר בשבועת שקר יש חומרה שהקב"ה לא ינקה . והמשמעות הפשוטה של העניין שלא יועיל חזרה בתשובה לאדם כי בחטא כזה הקב"ה לא ינקה . וזה  מאוד קשה כי כתוב בשמות פרק לד

(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים:

(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק:

(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְקֹוָק יְקֹוָק אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:

(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

כלומר אחת משלוש עשרה מידות זה ונקה וצריך להבין את הסתירה . ועוד יותר בפסוק עצמו כתוב לא ינקה כלומר הסתירה נמצאת בתוך הפסוק עצמו . קושי זה היה גם לגמרא והפתרון של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א

אמר מר: לפי שנאמר בחורב ונקה, מנא לן? דתניא, רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה. הא כיצד? מנקה הוא לשבין, ואינו מנקה לשאינן שבין.

כלומר הגמרא פותרת את הקושי על ידי חילוק בין שבים ובין לא שבים . אבל למה אנחנו צריכים את הלא ינקה ונקה כדי לדעת שיש כפרה לשבים הרי אנחנו לומדים את זה ממקום אחר

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא פרק ח

דרש ראב"ע [ויקרא טז ל] מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ושבינו לבין חבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' [יחזקאל לו כה] וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר [ירמי' יז יג] מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

ולכן צריך להבין למה התורה מביאה גם את נקה וגם את לא ינקה ולמה לימוד זה נצרך .

המקור ללא ינקה מופיע בעשרת הדיברות במעמד הר סיני בשמות פרק כ

(ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: פ

לעומת זאת ונקה מופיע לאחר חטא העגל לאחר קבלת הלוחות השניים ע"י משה

אומר האלשיך ויקרא פרק כא

וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה. ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.

פירוש העניין שבמעמד הר סיני פסקה המיתה מעם ישראל כלומר תוקן לכאורה חטא חוה והאדם הראשון  שהביאו מיתה לעולם ולכאורה היה עם ישראל יכול להיכנס לארץ ישראל לבנות את בית המקדש וכך להגיע ישירות לאחרית הימים . אבל חטא העגל גרם למות לחזור לעולם .

ואני רוצה להגיד שבגלל חטא העגל  ההנהגה של הקב"ה השתנתה וזה בעצם מה שלימד הקב"ה את משה בשלוש עשרה המידות מיד לאחר קבלת הלוחות השנים וכך ניתן ללמוד מתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר +שמות לד+ הנה אנכי כרת ברית.

 

 

כלומר לקב"ה יש הנהגה אחת במעמד הר סיני והנהגה אחרת לאחר חטא העגל

ההנהגה במעמד הר סיני זה הנהגה של אחד שבא לידי ביטוי בשמות פרק כ

 (ב - ג) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

ולאחר חטא העגל הנהגה של שלוש עשרה מידות כפי שכתוב בפסוק . וידוע שאחד זה גמטריה 13   כלומר שזה שני צדדים של אותו הדבר .

ועל פי זה ניתן לפרש את ההבדל בן לא ינקה לונקה . כאשר  ההנהגה של הקב"ה היא אחד אז מידת הדין שולטת בעולם ואז לא ינקה זה המידה . כי באמת בעולם שהוא אחד עולם של אמת יש רק צד אחד ולכן המידה היא לא ינקה וכמו שנאמר בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: +דברים ל"ב+ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

וזה הסיבה שבמעמד הר סיני מידת הדין שלטה  בעולם כמו שכתוב בשמות פרק יט

(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב:

אבל לאחר חטא העגל שהעולם לא יכול להתקיים ללא ההנהגה שלש עשרה של הקב"ה המידה היה ונקה

ולעתיד לבא ההנהגה של העולם תחזור להנהגה של אחד להנהגה של לא ינקה .

וזה הסיבה שבכל הסידורים אנחנו אומרים את שלוש עשרה המידות שנגמר בונקה  ולא אומרים את ולא ינקה כי זה המידה של הקב"ה בעולם של לוחות שניים .

וכך אומר השל"ה שער האותיות אות אל"ף - אמת ואמונה שהמידה השלוש עשרה זה ונקה בלבד

לא. 'ונקה'. מדה שלש עשרה, דאמרו רבותינו ז"ל (יומא פו א) שמנקה ביסורין לבעלי תשובה למרק העוון, 'ונקה' לשבים, 'לא ינקה' לשאינם שבים, עכ"ל (ספר הדרת קודש).

לסיכום במעמד הר סיני  הגיע העולם לשלמות והמוות  לא שלט בעולם והקב"ה שלט בעולם במידת הדין ולכן כתוב לא ינקה אבל לאחר חטא העגל לאחר שבירת הלוחות  מידת הרחמים שולטת בעולם שהיא מידת השלוש עשרה מידות ולכן המידה השלוש עשרה היא ונקה . לעתיד לבא שמידת האחד תחזור לעולם תחזור לשלוט מידת הדין ואז המידה תהיה לא ינקה .

 

 

פרשת נשא לא בשמים היא אז כיצד משתמשים במי סוטה ? מה החומרה של חטא הסוטה? וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, זה תיקון או קלקול ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת נשא לא בשמים היא אז כיצד משתמשים במי סוטה ? מה החומרה של חטא הסוטה?  וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, זה תיקון או קלקול ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק ה

(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:

ופרשת סוטה יש בה חידוש גדול כי אנו יודעים את הכלל של התורה לא בשמים היא

דברים פרק ל

(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

ואומר הרש"ר הירש דברים פרשת ניצבים פרק ל פסוק יב

(יב) לא בשמים הִוא. ההכרות והמעשים שהיא מתכוונת אליהם אינם בתחום העל - חושי, השמימי, וכל ההתגלויות האלוהיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים. לפיכך לא תוכל לומר: היכן נמצא איש בעל רוח על - אנושית שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו, ורק אם נמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו, נוכל לקיים את התורה על פי רצון ה'.

ודיני אדם נקבעים על ידי בית דין וע"י שני עדים ועל ידי התראה ודיני הראיות בתורה מחמירים ביותר  עד כדי כך שהתראה שניתנת לאדם תוקפה תוך כדי דיבור כלומר משהו כמו חמש שניות ואחרי ב 5 שניות אין תוקף להתראה כי אנחנו חוששים  שהאדם שכח את ההתראה ועוד דיני ראיות מחמירים ביותר  , וכאן בסוטה אנו רואים שהדין של האישה נקבע באופן בלעדי ע"י שמים, ע"י המים שבודקים אותה

משנה מסכת סוטה פרק ה

[א] כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר (במדבר ה') ובאו ובאו

וצריך להבין למה התורה שינתה במקרה של סוטה וחידשה שמים הקדושים יבדקו את הסוטה ?

את חומרת המעשה של סוטה אנחנו רואים בפסוק עצמו שהשתמש בביטוי שקשור למעילה בקודש

וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל  ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

לכך נאמר איש איש על שהיא כופרת בשני אישים בהקב"ה שנקרא איש ובבעלה שהוא איש

כלומר המדרש משוה את הכפירה של האישה בבעלה לכפירה בקב"ה וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

ומעלה בו מעל אמר הקדוש ברוך הוא לסוטה בבעליך את מועלת ומשקרת בי אין את יכולה לשקר שאני אפרסם את מעשיך מעביר עליה רוח קנאה והיא שותה ושניהם נדונים הוי ומעלה בו מעל,

וצריך להבין את המשמעות של חטא הסוטה

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא

ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלא עמוד א

אתא נחש על חוה ואטיל בה זוהמא אולידת חוה לקין והוה דיוקניה דיוקנא דלעילא (קסז א) ותתא מרזא דזוהמא דסטרא אחרא ומסטרא דלתתא, ועל דא איהו הוה קדמאה דעבד מותא בעלמא

אומר הזוהר הקדוש שהנחש בא על חוה ואחרי שבא הנחש על חוה  נולד  קין ובגלל זה  בא מות לעולם כלומר החטא  של חוה גרם לכניסת המוות לעולם  וכדי לתקן את העולם ל חוה  צריכה לתקן ולכן קילל הקב"ה את חוה ,שקללות אלו יהיו התיקון לקלקול

בראשית פרק ג

(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: ס

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף יט עמוד ב

ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא, כד חמי נביאה דישראל מעקמי ארחייהו ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון כדין אמר נשים שאננות היך אתון שקיטאן היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא קומנה, ובאתר אחרא (ק"ס) אוקימנא להאי קרא (כאן חסר וע' לקמן דף קס"ז ע"ב) והא אוקמוה חברייא,

אומר הזוהר הקדוש כשהקב"ה  רואה שהעולם לא הולך בצורה ישרה אלה בצורה עקומה הוא מעורר את הנשים לקום ולשלוט בעולם כלומר חטא גורר חטא והעולם  הולך לכיוון הלא נכון לא לכיוון תיקון  של החטא של חוה כי התיקון הוא והוא ימשול בך אבל הנשים בורחות מהקללה וכתוצאה בכך מתיקון העולם . וגם כאן במקרה של סוטה כאשר אישה הולכת בכיוון הפוך לתיקון של החטא הפוך מאל אישך תשוקתך  והיא נסתרת עם מי שהוא לא בעלה היא בעצם גורמת להמשך הקלקול של העולם ההיפך מתיקון הקלקול שהביא מוות לעולם ,לזוהמה של נחש , ועד כדי כך חטא זה חמור שהקב"ה חידש בתורה שכדי שנשים ואנשים יבינו שיש דרך לגלות את זה הוא חידש את מי סוטה על אף שזה נוגד את הכלל לא השמים היא . וכדי להבין את חומרת המעשה של אותם נשים אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף יג עמוד א

מר ר' אסי אמר רבי יוחנן: וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: +הושע ד+ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו. מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: מולדין בנין מנשי חבריהון - חובין על חובין מוסיפין,

ויש מקרה נוסף שבו השתמשו במים כדי לבדוק אם אדם עבר על חטא והיה זה בחטא העגל

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א

הרי הוא אומר: +שמות לב+ ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות.

ואומר רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כ

וישק את בני ישראל נתכוין לבדקן כסוטות. שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:

ומשוה התורת חיים מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א בדיוק למי סוטה

ועוד נראה דכי היכי דגבי סוטה היו מוחקין את השם אל תוך המים ומשקין אותה ממנו כך העגל השליכו בו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס כדאיתא במדרש ונטחן ונמחה והשקה אותם ממנו.

כלומר חטא העגל שהיה לאחר מתן תורה שבו נתרפאו עם ישראל מן הזוהמה של נחש ולכן נתרפאו מן המיתה ,החטא של העגל החזיר חזרה את המיתה לעם ישראל ובגלל חומרת החטא והרצון לדעת מי לא היה בתוך החטא חידש משה את בדיקת העם ע"י המים שנעשו מהעגל

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת חקת

אדומה על שחטאו בזהב, וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', תמימה על שם שהיו ישראל תמימים קודם העגל ונעשו בעלי מומין ויחזרו עתה לתמותן,

כלומר רק בחטא כזה חמור שמחזיר את המיתה לעולם חידש משה את בדיקת המים ,ומכאן הראיה שרק בחטא חמור כמו סוטה שגורמת לאי תיקון העולם ובפועל מחזירה את המיתה לעולם תיקון הקב"ה בדיקת מי סוטה כנגד הכלל שלא בשמים היא .