3.4.2015

פסח מה הייחוד של ליל הסדר ? למה ליל שימורים ? למה משה לא כתוב באגדה ? כיצד זה קשור לשני מצוות עשה שיש עליהם כרת ? וכיצד יום זה קשור לאדם הראשון ‏י"ד/ניסן/תשע"ה


בס"ד

פסח  מה הייחוד של ליל הסדר ? למה ליל שימורים ? למה משה לא כתוב באגדה ? כיצד זה קשור לשני מצוות עשה שיש עליהם כרת ? וכיצד יום זה קשור לאדם הראשון  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה
נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
שמות פרק יב

(מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: פ

ואומר בעל הטורים שמות פרק יב

ליל שמרים. שמרים לכל בני ישראל. שחלק הקדוש ברוך הוא ליל ט"ו לשנים, חציו לגאולת מצרים וחציו השני לגאולה לעתיד לבא (מכילתא):

בלילה הראשון  יש את זכירת יציאת מצרים כלומר הגדה של פסח וכמו כן אכילת מצה ואיסור על חמץ ומצווה לאכול מצה עם  קרבן הפסח . תנאי נוסף הוא שביום בראשון של פסח כל אדם שרוצה לאכול מקורבן הפסח צריך להיות מהול .

ואני רוצה להסביר את מהות היום הזה ולהבין את המהות של המצוות של ליל הסדר  .

לפי ההבנה שלי ודברים שכתבתי במאמרים קודמים  כל יציאת מצרים זה גלגול העולם חזרה למצב של תוהו ובהו ובריאת העולם מחדש ב 51 יום עם תנאי שהתקבל ע"י עם ישראל שאם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . איך מחשבים את ה 51 יום ?   כל המכות שניתנו למצרים זה המהלך של הקב"ה לגלגל את העולם למצב של תוהו ובהו . הקרבת קרבן הפסח זה סמל להחזרת העולם לתוהו ובוהו ולכן הקרבן נשחט לאחר חצות לפני כניסה ליום טוב של פסח . אבל האכילה היא בערב בליל פסח שזה תחילת בריאת העולם מחדש ובעצם היום הראשון של פסח הוא מעין הפרדה בין מצב של תוהו ובוהו לתחילת הבריאה מחדש  . ואני אומר שזה בעצם השער החמישים של הטומאה . יום מתן תורה זה השער ה50 של טהרה . ובאמצע יש 49 יום של ספירת העומר שזה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים בשיתוף עם עם ישראל וזה המשמעות של ספירת העומר בריאת העולם בשיתוף עם ישראל . כל יום הוא שבע ימים . לפי ההבנה שלי גם שער ה 50 של טומאה וגם שער ה 50 של טהרה זה ימים שלא בשליטת האדם זה אך ורק בשליטתו של הקב"ה . ולכן משה לא מופיע בהגדה כי אף אדם לא שייך להגדה , ולכן לא שייך גם גויים בלילה הזה ולכן זה יום שמרים יום ששיך אך ורק לקדוש ברוך הוא .

הייחוד של היום הזה שיש לנו שאיפה להתחיל את הבריאה ביום הזה עם השאיפה להיות בדרגה של האדם הראשון לפני החטא יום שבו ברא הקב"ה את האדם  ושם אותו בבריאה במצב של גן עדן .

האדם הראשון נולד מהול ולכן לא שייך להיות לא מהול ולאכול את קרבן הפסח , האדם הראשון אכל לחם מוכן ולפי הבנתי לחם זה לא היה חמץ ולכן אנחנו אוכלים מצה עם קרבן הפסח ביום הראשון כמו האדם הראשון לפני החטא

ואומר המלבי"ם שמות פרק טז

וכמ"ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם (תהלים קד), שעד שיוציא ממנו לחם צריך עבודה ויגיעה רבה, ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון וכמו שיהיה לעת"ל, כמ"ש (כתובות) עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות, זאת שנית הלחם בא מן הארץ וחומרו מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית, וכתיב והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ וכו',

כלומר אנחנו  מנסים להיות לפני הבריאה מחדש במעמד של האדם הראשון לפני החטא . ולכן שני מצוות עשה היחידות שיש בהם כרת הם שני המצוות הללו  שבמידה ואנחנו לא מקימים אותם יש לנו כרת כי הם מסמלים את השאיפה שלנו להיות חלק מן הבריאה מחדש שמתחילה בפסח ואם אנחנו לא עושים את המצוות הללו זה מראה שאין לנו שייכות לעולם של הקב"ה ואנחנו מוציאם את עצמנו מן העולם .

ביום זה אנחנו שואפים להיות חלק מן הבריאה מחדש ומי שאין לו שאיפה כזו הוא מוציא את עצמו מן העולם וזה המשמעות של כרת  .

וזה בעצם המשמעות של  הרשע באגדה כתוב מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יח

רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים (שמות יג ח) לי ולא לך אלו היית שם לא היית נגאל.

כלומר מי שאין לו את השאיפה להיות חלק מן הבריאה מחדש מוציא את עצמו מן העולם כי בריאת העולם מחדש היא בתנאי של קיום התורה והמצוות ומי שלא מקבל על עצמו את התנאי הזה שהוא תנאי הכרחי לקיום העולם מוציא את עצמו מהעולם וקבלת התנאי הזה זה בליל פסח שבו מתחילה הבריאה מחדש של העולם שהוא זמן יציאת מצרים ומי שלא קיבל על עצמו תנאי זה לא יצא ממצרים רש"י שמות פרק י

ויהי חשך אפלה שלשת ימים וגו' - חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלשת ימים. ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו. יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב. ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו.

כלומר מי שלא קיבל תנאי זה לא יצא ממצרים כי לא קיבל על עצמו את התנאי היסודי של בריאת העולם מחדש . 

והמשמעות של ליל הסדר זה בעצם הכנה וקבלת התנאי של קיום העולם וקיום התורה ,וללא קיום תורה אין עולם , וההבנה שהשאיפה שלנו להגיע למצב של האדם הראשון לפני החטא . יום זה שייך רק לקב"ה והחלק שלנו זה לקבל את התנאי של הקב"ה שהוא התנאי לבריאת העולם .

לסיכום ליל הסדר זה יום  שהוא הגבול בן תוהו ובהו שסמלו שחיטת קורבן הפסח לפני כניסת החג , גלגול העולם למצב הראשוני שלו תוהו ובהו , ובין התחלת בריאה מחדש של העולם שהוא אכילת קורבן הפסח עם מצה שמסמל את בריאת העולם בשיתוף   של  עם ישראל . יום ששייך רק לקב"ה ולכן לא שייך בו מזיקים ולכן הוא ליל שימורים אבל גם לא שייך בו משה רבנו ולכן הוא לא מופיע באגדה . יום שבו השאיפה שלנו להגיע למצב של האדם הראשון לפני החטא וזה אומר ברית מילה ואי אכילת חמץ כמו האדם הראשון ואכילת קרבן הפסח שמסמל את התחלת הבריאה מחדש ,יום שבו אנחנו מקבלים על עצמנו את  התנאי של הקב"ה יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . ומי שלא מקבל על עצמו  את התנאי הזה הוא רשע אבל עדיין הוא מסב על השולחן ויש לו את ההזדמנות לקבל על עצמו את התנאי הזה ולהיות חלק מימות המשיח וזה המשמעות של מה שאומר בעל הטורים חציו גאולת מצרים וחציו השני גאולה לעתיד לבא שזה בעצם אמירת ההלל .

27.3.2015

פרשת צו למה משח משה את תנוך האוזן בוהן יד ימין ורגל ימין מדם הקרבן ? מה המשותף לשלושת האברים הללו וכיצד זה קשור לבית המקדש? ‏ז'/ניסן/תשע"ה


בס"ד

פרשת צו למה משח משה את תנוך האוזן בוהן יד ימין ורגל ימין מדם הקרבן ? מה המשותף לשלושת האברים הללו וכיצד זה קשור לבית המקדש? ‏ז'/ניסן/תשע"ה

ויקרא פרק ח

 

(כג) וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:

ואומר צרור המור שמות פרשת תצוה

ואמר ומלאת יד אהרן ויד בניו. להורות שאהרן ובניו היו באים למלאת יד אדם הראשון ויד בניו. בקרבנות הללו ובבגדים הללו. בענין שבזה היו ממלאין החסרון והפחת של אדם הראשון ומשלימים אותו. וכן צוה לשחוט את הפר ואת שני האילים ולסמוך ידם עליהם. לומר זה תחת זה זה חלוף זה. ושם יחודו לה' ושלא יזכר עונות ראשונים. וזהו וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר. וכן נאמר בשני האילים סמיכה כנגד קין והבל. אבל לא צוה ליתן על תנוך אזנם ועל בהן ידם. אלא מדם האיל השני שזהו כנגד קין שהרג להבל. ובזה צריך להזות על תנוך אוזן אהרן. לכפר על השמיעה של אדם הראשון שלא שמע מאמר הש"י. וכן על תנוך אזנם של הבנים. ועל בוהן ידם ורגלם. להורות על ידים שופכות דם נקי של הבל. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה. כדכתיב נע ונד תהיה בארץ. וזרקת את הדם על המזבח לכפר על דם הבל.

כלומר צריך להגיד שגוף האדם מחולק לשלוש חלקים ראש , חלק אמצעי מצוואר עד קצה הבטן ,וחלק תחתון . והמשותף לכל שלושת החלקים הללו שלקחו את האיבר הכי ימני אבל את החלק הפנימי שלו .

האוזן היא הכי קיצונית בראש אבל התנוך הוא הכי פנימי . היד היא החלק  הקיצוני של החלק האמצעי והבוהן הוא החלק הכי פנימי . ועל אותה דרך בוהן הרגל הוא החלק הפנימי של החלק החיצוני . ואכן רבינו בחיי מחלק את המשכן לשלשה חלקים כמו האדם ואומר [רבינו] בחיי ויקרא פרק ח

(כג) ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. יראה לי בסדור אברים הללו כי מפני שנחלק המציאות לשלשה חלקים: עולם המלאכים, ועולם הגלגלים, והעולם השפל, ונצטוה משה על המשכן הכולל חלקי המציאות הזה: לפנים מן הפרוכת כנגד עולם המלאכים, מחוץ לפרוכת שהוא אהל מועד כנגד עולם הגלגלים, חצר המשכן כנגד עולם השפל, על כן הוצרך המשכן הזה להיות שם אחד מכיר את בוראו מיוחד לעבוד עבודת הש"י והוא הכהן הגדול,

כלומר הראש זה כנגד קודש הקודשים , חלק אמצעי כנגד ההיכל והחלק התחתון זה כנגד חצר השכן . ולפי צרור המור זה כפרה לחטא שנעשו ע"י אדם ראשון קין והבל ע"י שלושת החלקים של האדם שהם כנגד שלוש דרגות של העולם הזה ושלשה דרגות של חטאים שנעשו ע"י האדם הראשון קין והבל .

וצריך להגיד שכמו שבבית המקדש  הלשכות שהיו סביב חלקם היה בקודש וחלקם בחול כך צריך להגיד על האדם שהחלק החיצוני הוא חול והחלק החיצוני פנימי הוא קודש ,ולכן מקדשים את החלק הפנימי את תנוך האוזן ואת בוהן יד ימנית ובהן רגל ימין וכמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת יומא דף כה עמוד א

ואי סלקא דעתך בבגדי חול - מצנפת בבגדי חול מי איכא? - אין, כדתני רב יהודה, ואיתימא רב שמואל בר יהודה: כהן שעשתה לו אמו כתונת - עובד בה עבודת יחיד. אמר אביי: שמע מינה לשכת הגזית חציה בקדש, וחציה בחול. ושמע מינה: שני פתחים היו לה, אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול, דאי סלקא דעתך כולה בקדש - זקן יושב במערבה? והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד! ואי סלקא דעתך כולה בחול - פייס במזרחה? והא בעינן +תהלים נה+ בבית אלהים נהלך ברגש, וליכא, אלא שמע מינה: חציה בקדש וחציה בחול. ואי סלקא דעתך פתח אחד יש לה ופתוח לקדש - זקן יושב במערבה? והתנן: הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש - תוכן קודש! ואי סלקא דעתך פתוח לחול, פייס במזרחה? והתנן: בנויות בקדש ופתוחות לחול - תוכן חול! אלא לאו שמע מינה: שני פתחים היו לה, אחד פתוח בקדש ואחד פתוח לחול.  

לסיכום הבחירה בשלושת האיברים הללו זה בהתאם לשלוש סוגי עברות שונות שנעשו ע"י אדם ראשון קין והבל, שלושה סוגי עברות  התלויות בשלושה סוגי אברים שונים . ראש , בטן וחלק תחתון . ונבחרו החלקים החיצונים של גוף האדם אבל החלק הפנימי שלהם כמו שבבית המקדש הלשכות היו חלק בחול וחלק בקודש . החלק הפנימי של החלק החיצוני היה בקודש ,והחלק החיצוני של החלק החיצוני היה חול .

 

פרשת צו כתוב מוקדה במם קטן מדוע ? יש אש שמכלה ויש אש שמכפרת מה ההבדל ? מה המשמעות של הכרת מקומו של האדם בעולם ? מה קורה למי שלא מכיר את מקומו ? ‏ז'/ניסן/תשע"ה


בס"ד

פרשת צו   כתוב מוקדה במם קטן מדוע ? יש אש שמכלה ויש אש שמכפרת מה ההבדל ? מה המשמעות של הכרת מקומו של האדם בעולם ? מה קורה למי שלא מכיר את מקומו ? ‏ז'/ניסן/תשע"ה   

כתוב בויקרא פרק ו

(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:

ואנו רואים שמוקדה כתוב עם מ קטנה ונשאלת השאלה למה מ קטנה .בפרשת ויקרא   כתוב ויקרא עם א קטנה כתבתי על התהליך של ויקרא . מתחיל  ויקר עם בלעם ואחר כך ויקרא עם א קטנה ובסוף ויקרא עם א גדולה וזה לעתיד לבא . כלומר א קטנה מסמלת תהליך מחטא האדם הראשון עד לימות המשיח . כאשר א קטנה  מסמל את  התהליך עד שמגיעים ל א גדולה (ראה פרשת ויקרא )  .

ואני מנסה על דרך זו לפרש את ה מ הקטנה על אותה הדרך ואומר המדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת צו פרק ו סימן ב

ד"א היא העולה על מוקדה. זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, שנאמר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך (עובדי' א ד), מה נאמר בם, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (שם שם יח), למה, כי ה' דבר (שם שם), ומה דבר, היא העולה על מוקדה, רצה לומר כי אמר הקדוש ברוך הוא למשה בני יושפלו בגלות ובסוף יתעלו, שנאמר ועלו מושיעים וגו' (שם שם כא), בעולם הזה אין להם מזל בראש אבל בסוף יעלו.

כלומר עם ישראל עד אחרית הימים יהיה מושפל וקטן בגלות אבל באחרית הימים יגדל ויהיה תכלית הבריאה לעתיד לבא . כלומר ה מ הקטנה מסמלת את המצב הזמני של עם ישראל . ולעתיד לבא הוא יהיה עם מ גדולה . ואכן אנו רואים שיש שני צדדים לאש של המוקד צד אחד חיובי וצד אחד שלילי

ואומר [רבינו] בחיי ויקרא פרק ו

הענין השלישי הנס הגדול הנעשה במזבח, המזבח הזה הוא מזבח העולה היה של עצי שטים והיה מצופה נחשת כעובי דינר זהב והאש על המזבח תמיד לא תכבה לעולם, ולא היה הנחשת נתך ולא העץ נשרף, והיה נס גדול מי"ח נסים שהיו במקדש, ועל זה חזר בו פעם שנית: "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה", שהרי כבר נאמר: "ואש המזבח תוקד בו", אלא בא לרמוז הנס הזה וכאלו אמר: ראה דבר פלא הנעשה במזבח שהאש על המזבח תוקד בו לא תכבה והמזבח קיים.

אבל ממשיך רבנו בחיי ומדבר על הצד השלילי

הענין הרביעי גודל עונש הרשעים ביסורי גיהנם, ומזה הזכיר פעם שלישית: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לפי שהמזבח הוא מקום כפרה, ורשעים לא בעו כפרה, רמז לך הכתוב שהם נדונין באשה של גיהנם באש תמיד מאחר שכפרו באש תמיד. והוא הענין עצמו שהיה ישעיה הנביא ע"ה מזהיר בו ומוכיח הרשעים, הוא שאמר: (ישעיה לג, יד) "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם", היה מפחידם על אותו אש תמיד שבציון שכפרו בו ולא חזרו בתשובה ולא רצו כפרה, וזהו שמסיים בה הכתוב: "מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם", בא להפחיד על אשה של גיהנם שכתוב בה: (ישעיה סו, כד) "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה", כלשון האמור כאן "תמיד" "לא תכבה".

כלומר יש את הצד החיובי והניסי של האש ויש את הצד השלילי . האש שורפת בכל מקרה אבל יש שריפה של כפרה ויש שריפה של כליון ו אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן ב

 אמר הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא מעלה עצמו סופו לילך באש שנא' היא העולה על מוקדה, דור המבול על שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כא) לפיכך נדונו באש שנא' (שם /איוב/ ו) בעת יזורבו נצמתו בחומו וגו', וכתיב ויתרם אכלה אש (שם /איוב/ כב) וכן הסדומים (בראשית יט) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, פרעה אמר (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו, ועילה את עצמו ואמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט) לפיכך על מוקדה,

וצריך לפרש שהתהליך שצריך לעבור אדם בעולם הזה זה מקטן לגדול מ מ קטנה ל מ גדולה ומי שעושה את התהליך הזה יש לו כפרה וסופו להיות חלק מהבריאה לעתיד לבא .  אבל מי שעושה את התהליך ההפוך מתחיל ב מ גדולה האש של המזבח שורפת אותו ומעבירה אותו מן העולם  כמו פרעה שהחשיב את עצמו כבורא עולם .

 

 

 

וכך מפורש בכתר יונתן ויקרא פרשת צו פרק ו פסוק ב

 

(ב) צו את אהרן ואת בניו לאמור זו תורה של עולה שבאה לכפר על הִרהורי לב היא עולה שׁנעשׂתה בעולה [נ"א כעולה] בהר של סיני וקיימת על מקום בית יקידתה על המִזבח כל הלילה עד בוקר רק אש של המִזבח תהא יוקדת בו:

וצריך להגיד שההפרש בן כפרה לכיליון זה צורת המחשבה של האדם . אם האדם מכיר את מקומו ומכיר את המקום של הקב"ה בעולם תהליך השריפה במוקד זה כפרה אבל אדם שלא מכיר את מקומו בעולם ומתבלבל  בחשיבות מקומו אש המזבח גורמת לשריפה של כליון ולא של כפרה .

20.3.2015

פרשת ויקרא מה ההבדל בן נשיא ,כהן משוח ויחיד לגבי הבאת קרבן ? הבאת קרבן ע"י נשיא סימן טוב לציבור וע"י כהן משוח סימן לא טוב מדוע ? ולמה נשיא חייב לחטא ? ‏כ"ט/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת ויקרא מה ההבדל בן נשיא ,כהן משוח ויחיד לגבי הבאת קרבן ? הבאת קרבן ע"י נשיא סימן טוב לציבור וע"י כהן משוח סימן לא טוב מדוע ? ולמה נשיא חייב לחטא ? ‏כ"ט/אדר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

יש שלושה סוגי אנשים המביאים קרבן על העלם דבר

נשיא

ויקרא פרק ד

(כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:

(כג) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים:

יחיד   (כל אחד מישראל )

ויקרא פרק ד

(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם:

(כח) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא:

כהן משיח

ויקרא פרק ד

(ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּאת:

נשיא מביא שעיר זכר , ישראל מביא שעיר נקבה , כהן משיח מביא פר

ויש לעמוד על ההבדלים בן שלושת האנשים

אומר התולדות יצחק ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק ג

אם הכהן המשיח יחטא, בלשון החוטאים מצינו חילוקים, במשיח אמר אם, שאמר אם הכהן המשיח, וכן בכל העדה, ואם כל עדת ישראל ישגו, ובנשיא אמר אשר נשיא יחטא, ולא אמר אם, וביחיד החוטא אמר ונפש כי תחטא, הטעם בזה שהכהן המשיח שהוא כהן גדול רחוק שיחטא, ולזה אמר אם שהוא ספק, וכן כל הקהל רחוק ולזה אמר אם, וביחיד אמר נפש כי תחטא, כי מורה יותר ודאות מלשון אם, ובנשיא מתוך גאותו שהוא המלך וכיוצא בו ודאי יחטא, ולזה אמר אשר נשיא יחטא, ולכן הביאו הנשיאים את אבני השוהם הנתונים על לב אהרן לפי שלבם לקחם, ובמדרש [תו"כ דבורא דחובא פרש' ה א] אשר נשיא יחטא לשון אשרי, אמר רבי יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו וכל שכן יביא על זדונו, פירוש שילמדו ממנו העם.

יש הבדל מהותי בן נשיא לישראל ולכהן משיח. נשיא כתוב בלשון ודאי וישראל וכהן משיח נכתב בלשון ספק . מלך בגלל  התפקיד שלו הוא נמצא במצב שלא יכול להיות שלא יחטא בגלל גאותו ולכן ודאי יחטא וכן ודאי יביא קורבן מה שלא קיים בכהן משיח ובישראל רגיל שיש ספק אם יחטא .

וכדי להבין יותר  טוב את ענין המלך ומה שונה המלך מאדם רגיל מביא התוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז

הרי הוא או' אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת שגגה על שגגתו ואו' ורצע אדניו את אזנו במרצע וכי מה נשתנה אזן לרצע מכל איברין לפי ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם לפיכך אמ' הכת' תבוא אזן ותרצע שלא שמרה מה ששמעה

כלומר ההבנה שאנחנו עבדים רק של הקב"ה הוא עניין מהותי וחלק בלתי נפרד מהאמונה היהודית ,ואם נוצר אפילו פגם קטן בהבנה הזאת  זה יוצר פגם שגורם לחטא שצריך לתקן אותו. וכל מלך לא יכול להיות במצב שהוא יכול להתחמק מכוחי ועוצם ידי כלומר להבין שגם הוא  עבד של הקב"ה כי הוא נמצא במצב שהרבה אנשים לא רואים בו רק מלך תחת הקב"ה ורואים בו כתחליף של הקב"ה ומצב זה יוצר אצלו את גאווה שמביאה אותו לחטא . 

ויש עוד הבדל בן כהן משיח לבן נשיא . נשיא הוא תחת הקב"ה בלבד וכהן משיח תחת העם

כהן משיח תחת השפעת העם ולכן כתוב אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם  ואומר הספורנו ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק ג

(ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. כלומר שלא תקרה לו שגגת חטאת זולתי ממוקשי עם, כאמרם המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו (ברכות לד, ב). וקרבנו נשרף ואין לכהן שום חלק בו, ולכן לא כתב בו ואשם כמו שכתב בכל שאר החוטאים, כי אמנם באמרו ואשם יורה אזהרה על התשובה, וזה לא יפול על הכהן המשיח כי לא מלבו היה החטא כלל, אבל קרה לו לאשמת העם. ובשגגת סנהדרין שהוא גם כן רחוק אמר

אבל נשיא הוא תחת השפעת הקב"ה  אומר הפסוק במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה א

ולא עוד אלא שהלב נתון בידו של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב פלגי מים לב מלך ביד ה' [על כל אשר יחפוץ יטנו] (משלי כא א), וכיון שהלב נתון ביד הקדוש ברוך הוא, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו,

ואם כך מעשיו של המלך הם תוצאה של רצון הקב"ה וזה קושיה על ההבנה שמלך חייב לחטא בגלל הגאוה שלו וכתוב שלבו הוא ביד הקב"ה  . והתירוץ צריך להיות שמלך חוטא זה רק ע"י המחשבה שלו ובאמת הגאוה שלו היא החטא  כי המחשבה שלו לא בידי הקב"ה אבל התוצאה הסופית של מעשיו מה שבא לידי ביטוי בעולם זה רק מה שהקב"ה רוצה שיעשה וזה המשמעות של אשר יחפוץ יטנו אבל זה  שהקב"ה הביא לידיעתו של הנשיא את החטא שעשה והביא קרבן זה מראה שהקב"ה דן את הציבור לכף זכות ולכן אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת ,כי זה סימן על הדור כולו .

לעומת זה הבאת קרבן ע"י כהן משיח מראה את ההפך , זה סימן לא טוב על הציבור כי מעשי העם גורם לחטא של כהן משיח כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב

המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.

לסיכום יש שלשה קטגוריות שונות לגבי עשית עברה בשגגה

נשיא   יחיד וכהן משוח . נשיא  הוא קטגוריה בפני עצמה  שהקב"ה שולט על מעשיו והבאת קרבן זה סימן טוב לציבור . כהן משוח בתנאי שהוא חכם מופלא והבאת קרבן זה סימן לא טוב לציבור כי זה נגרם ע"י הציבור ,ויחיד הוא כל אחד מישראל כל אחד לפי מעשיו .

 

 

13.3.2015

פרשת ויקהל פקודי מה ההבדל בן "ויעש" לבן "ויעשו" וכיצד זה קשור לכותנות עור שעשה הקב"ה לאדם הראשון וכיצד זה קשור ל"ויעשו" חגורות ע"י האדם הראשון ? ‏כ"ב/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת ויקהל פקודי  מה ההבדל בן  "ויעש" לבן "ויעשו"  וכיצד זה קשור לכותנות עור שעשה הקב"ה לאדם הראשון וכיצד זה קשור ל"ויעשו" חגורות ע"י האדם הראשון   ?  ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 

בפרשה שלנו מתואר בנית בית המקדש יש פעלים שחוזרים על עצמם ויעש ויעשו  האחד בלשון יחיד והאחד בלשון רבים

 שמות פרק לו

(יא) וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּמַּחְבָּרֶת כֵּן עָשָׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:

שמות פרק לו

(יג) וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר אֶת הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד: ס

וכד'

שמות פרק לו

(ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם:

שמות פרק לט

(א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ

שמות פרק לט

(ו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

שמות פרק לט

(טו) וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר:

שמות פרק לט

(טז) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן:

שמות פרק לט

(יט) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה:

(כ) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד:

ויש עוד "ויעשו" אבל המשותף לכל "ויעשו"  בלשון רבים זה שמדובר בבגדי הכהן הגדול ויריעות המשכן  . שאר הכלים כתובים בלשון "ויעש" ויש לברר מה ההבדל בין "ויעש" לבין "ויעשו" .

לכאורה צריך להגיד שלשון היחיד מדובר בבצלאל שקיבל מהקב"ה רוח אלוקים וכתבתי במאמר הקודם שהוא קיבל יכולת לברוא עולם צל לבריאה וזה מהות השם שלו .

שמות פרק לא  

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

ולשאר האנשים נתן להם רק רוח חוכמה

שמות פרק כח

(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי:

וצריך בירור מה מקור ההבדל כתוב בראשית פרק ג

(כא) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: פ

ואומר  רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כא

וע"ד המדרש: (ב"ר כ, כט) כתנות עור, בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור. והכוונה שהלבישם הקדוש ברוך הוא מיני מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה שזכה להן בהר, וממעלת המלביש תוכל ללמוד מעלת הלבוש, כי הכוונה בהם לחיות לעולמים ולהיותם כמלאכי השרת:

כלומר מדובר בדבר שנעשה ע"י הקב"ה ללמד על המעלה הגבוהה של האדם הראשון ממנו בא אבל בגלל חטא האדם הראשון ירד מדרגה של אור לעור  וכך כותב בפירוש האלשיך על בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כא

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות אור רוחניים כדי להתלבש גופם בגן עדן גם כן בחלוקא דרבנן, ועתה וילבישם שהקנה בהם הלבשה, ויחלף מאור לעור. ושיעור הכתוב ויעש מתחלה כתנות אור, ומה שכתב עור, הוא על מה שאחר כך וילבישם את הכתנות, כלומר ומזה תבין כי בתחלה היו אור, כי האותיות מתחלפות כי כן תהיה כוונת רבי מאיר ולא להגיה התיבה:

כלומר  הקב"ה  נתן  כותנות של אור שנהפך לעור ותפקיד האדם לחזור ולהפוך את זה מעור לאור . וזה הכוונה של "ויעש" מלמעלה למטה מהקב"ה לאדם ותפקיד זה בא לידי ביטוי בבניית המשכן ולכן זה יכול להיות רק בידי יחיד שקיבל את הכוח הראוי מהקב"ה . הקב"ה נתן לנו את המקדש שמהותו אור ועכשיו הוא עור ותפקידנו להשתמש בו ולהפוך אותו חזרה לאור

עד כאן ההבנה של "ויעש"  ועכשיו נבין מה ההבנה ב  "ויעשו"

בראשית פרק ג

(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יט

וא"ר יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט, ויעשו להם חגורות, א"ר אבא בר כהנא חגורה אין כתיב כאן, אלא חגורות חגורי חגורות, אסטכיוין, גליון, סדינים, כשם שעושים לאיש, כך עושין לאשה, צילצלין, קולסין, סכנין.

העבודה שבאה מלמטה למעלה זה "ויעשו " פעולת האדם מלמטה ללמעלה זה הכוונה ב "ויעשו" לתקן את מה שהתקלקל . כמו שאומר רבי יצחק קח חוט ותתחיל לתפור ולתקן מה שקלקלת ותיקון זה בא לידי ביטוי בעבודה על בגדי כהן גדול ויריעות המשכן שזה הפעולה של "ויעשו" זה התיקון שצריך לעשות מלמטה למעלה וזה לרוב בני אדם ,אבל ליחידים כמו בצלאל שנתן לו הקב"ה רוח אלוקים או  כמו כהן גדול הוא בבחינת "ויעש" שזה עבודה מלמעלה למטה .

וזה הכונה בתלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א

למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין; כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב: +בראשית ל"ז+ ויטבלו את הכתנת בדם; מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב: +שמות כ"ח+ ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה; מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא, דא"ר חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה; אבנט מכפרת על הרהור הלב, אהיכא דאיתיה, (דכתיב: +שמות כ"ח+ והיה על לב אהרן); חושן מכפר על הדינין, דכתיב: +שמות כ"ח+ ועשית חושן משפט; אפוד מכפר על עבודה זרה, דכתיב: +הושע ג'+ אין אפוד ותרפים; מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול; ציץ מכפר על מעשה עזי פנים, כתיב הכא: +שמות כ"ח+ והיה על מצח אהרן, וכתיב התם: +ירמיהו ג'+ ומצח אשה זונה היה לך! לא קשיא: הא דאהנו מעשיו, הא דלא אהנו מעשיו, אי אהנו מעשיו - אתו נגעים עליה, אי לא אהנו מעשיו - מעיל מכפר.

כלומר עבודת הכהן הגדול שבגדיו נתפרו ע"י חכמי לב מבחינת "ויעשו" מכפרים על העם כולו ע"י עבודת הכהן הגדול בבחינת "ויעש" כלומר פעולת כהן גדול המכפרת על העם ע"י  הבגדים זה פעולה מלמעלה למטה וזה פעולת "ויעש" אבל הכנת אותם בגדים ע"י חכמי לב זה הפעולה מלמטה למעלה וזה "ויעשו" .

ואת השילוב הזה והקשר בן בגדי כהן גדול לבין כתנת וחגורות כתוב כמעט במפורש ויקרא פרק ח

(יג) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת ויקהל . שני אומנים יאיר גרבוז ויהושע סובול נאמו השבוע . כיצד זה קשור למאמר על אומנים שכתבתי בפרשת תצוה ועל חוסר ההיגיון המוחלט בגישה החילונית ? ‏כ"ב/אדר/תשע"ה






בס"ד


פרשת ויקהל . שני אומנים יאיר גרבוז ויהושע סובול נאמו השבוע . כיצד זה קשור למאמר על אומנים שכתבתי בפרשת תצוה ועל חוסר ההיגיון המוחלט בגישה החילונית  ? נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏כ"ב/אדר/תשע"ה


 


יאיר גרבוז  "אומן"  


"ואמרו שהגנבים לוקחי השוחד רק קומץ, והמושחתים הנהנתנים החזירים לא יותר מקומץ. ומחריבי הדמוקרטיה קומץ, והחושבים שדמוקרטיה פירושה עריצות של הרוב - קומץ. מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים, רק קומץ."


יהושע סובול  "אומן" 


"מי שמנשק מזוזות זו בעיה שלו ושל משפחתו", אמר סובול בריאיון. "זו לא בעיה של ימין או של שמאל. יש אנשים טיפשים בכל מיני מגזרים"


 


כתבתי על אומן ואומנות בפרשת  תצוה ולא ידעתי כי תוך כמה ימים זה יהיה אקטואלי מתמיד




 


וכתבתי "ובעצם מכאן אתה מבין את "ההיגיון" העומד מאחורי האומנות ללא קשר לקב"ה , או הרצון ליצור יצירה ללא שייכות לתורה או לקב"ה .   אותו אומן אומר בעצם "אני הקב"ה" אני יוצר אני מעצב את העולם אני בורא את היצירה שהיא העולם שלי , ואתה שרוצה לראות את היצירה שלי בעצם מסתכל על יצירה של "הקב"ה"  שזה אני . אתה צריך לרדת לעומק הכוונות שלי  כי אני בורא  את העולם הזה אם תצליח תגיע לעמקות הכוונה שלי ובעצם תוכל לזכות ולהבין את " הקב"ה " שזה אני .  וזה תופעה מוכרת שבו אנשים חושבים את עצמם אלוקים ואפילו מאמינים שהם בראו את עצמם כמו פרעה "


ואכן שני הדוברים הקוראים לעצמם "אומנים"   בעצם אומרים  : אני המוחלט אני יודע מה חכם ומה טיפש מה נכון ומה לא כי בעצם אני הוא הקב"ה אני בראתי את עצמי . אומנם אין הגיון מאחורי מה שאני מאמין כי אני לא יכול להניח באמת  שום בסיס לוגי הגיוני למה שאני מאמין בו .


(ראה מאמר שלי  על היכולת של חילוני להגיד אני חושב, אני מאמין )




אבל היות ואני הקב"ה אני בראתי את העולם  אתם לא יכולים לדרוש ממני להסביר את דברי ולכן אתם שלא חושבים כמוני אתם טיפשים אתם עובדי אלילים . אתם לא מקבלים את זה שאני הקב"ה ולכן אני יכול להוקיע אתכם להשפיל אתכם ולבזות אתכם .


אני החכם אני המבין ,ונכון אני לא חייב להסביר למה אני החכם כי את הקב"ה לא שואלים שאלות . ולכן נותר לכם להעריץ אותי להבין שאני "הקב"ה" . בהתחלה הייתי הרוב אז לא כל כך הפריע לי שאתם קיימים כי "הדמוקרטיה "    שהפכתי אותה לקב"ה כמוני (נכון שזה עבודה זרה בשיתוף ) לאט לאט הופכת לאיום עלי כי אתם כבר לא קומץ אלה מתחילים להיות רוב אז יש לי "קב"ה"  חדש שנקרא "עריצות הרוב"  כי "הקב"ה" "הדמוקרטיה " כבר לא כל כך מתאימה לי ולכן חייבים להיות "ערכי יסוד " שאני יחליט מה הם  ושאותם אתם "צריכים לעבוד "  גם אם הרוב קובע אחרת כי אותם "ערכי יסוד"  זה עשרת הדיברות שנתתי לכם הרי אני "הקב"ה בכבודו ובעצמו "


והמכה בפטיש להבין שבאמת זה מה שעומד מאחורי התשתית הרעיונית  של אמירות אלו  אומר יאיר גרבוז היום ‏כ"ט/אדר/תשע"ה  :


"אף אחד לא יכול לדרוש ממני להתנצל", אומר יאיר גרבוז לנחום ברנע.


 ונפרש את הדברים ברחל בתך הקטנה  : אני הקב"ה ולכן אף אחד לא יכול לדרוש ממני להתנצל


 


 


 




 

מה הקשר בין בנית המשכן לבריאת העולם ? מה נתן הקב"ה לבצלאל כדי שיוכל להקים את המשכן וכיצד זה קשור לבריאת העולם ?


בס"ד

מה הקשר בין בנית המשכן לבריאת העולם ? מה נתן הקב"ה לבצלאל כדי שיוכל להקים את המשכן וכיצד זה קשור לבריאת העולם  ?  ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 

בראשית פרק א

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:

(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: פ

(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:

(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:

יש מספר שלבים בבריאת העולם 

שלב ראשון ברא ,שלב שני רוח אלוקים מרחפת , שלב שלישי אמירה ויהי אור , שלב רביעי הבדלה ויבדל אלוקים בין אור לחושך ,שלב חמישי קריאה קרא  לאור יום וללילה חושך , שלב שישי אמירה  ויאמר אלוקים יהי רקיע , שלב שביעי זה ויעש   , ויעש אלקים את הרקיע .

כלומר יש שבע שלבים עד שמגיעים למצב של עשיה שמסמל את העולם הזה ע"י הבדלה בין מים שמתחת לרקיע ומים מעל הרקיע כלומר הרגע בו יש בריאה של העולם מתחת לרקיע וזה העולם שלנו  . 

גם בבנין המשכן ע"י בצלאל יש שבעה שלבים

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

בו נבחן את הכתוב

1  - רוח אלוקים   2 -  חכמה 3- תבונה 4- דעת  5 – לחשב מחשבות 6- חרשת אבן למלאת 7- חרשת עץ לעשות  

כלומר בצלאל מקבל מהקב"ה את היכולת לבנות את המשכן שהוא סמל לבריאת  העולם  

וכתוב בשמות פרק לז

(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

 

פירוש הרא"ש על התורה שמות פרשת ויקהל פרק לז פסוק א

(א) ויעש בצלאל את הארון. הוא היה ראשון לכל כלי המשכן לפי שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר שהאור נברא תחילה בעולם לכך הארון שבו ניתנה תורה שנק' אור שנאמ' כי נר מצוה ותורה אור נעשה תחלה ואי אתה מוצא שמו של בצלאל נזכר על שום כלי המשכן אלא על הארון לפי ששם שורה צל אל וזהו נוטרי' של בצלאל וז"ש חז"ל שמדעתו היתה העשיה שאמר ליה משה בצלאל עשית ארון:

כלומר בנין המשכן זה צל של העולם כולו ולכן נקרא שמו של בונה המשכן בצלאל   בצל אל

וכך מפורש תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא +שמות ל"ה+ וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם +משלי ג'+ ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב +משלי ג'+ בדעתו תהומות נבקעו.

 

 

 

 

וכן מפורש במדרש שיש קשר בין בריאת העולם והמשכן  במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב יג

 

ד"א את המשכן שהוא שקול כנגד העולם שקרוי אוהל כשם שמשכן קרוי אוהל כיצד כתיב בראשית ברא אלהים וגו' וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן כתיב ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן וגו' כתיב בשני (בראשית א) יהי רקיע ויהי מבדיל וגו' ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם בשלישי יקוו המים מתחת השמים ובמשכן ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו' ברביעי יהי מאורות ברקיע השמים ובמשכן ועשית מנורת זהב טהור וגו' בחמישי ועוף יעופף על הארץ וגו' ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים בששי נברא אדם ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך בשביעי כתיב (שם /בראשית/ ב) ויכולו השמים וגו' ובמשכן ותכל כל עבודת משכן וגו', בבריאת עולם כתיב ויברך אלהים, ובמשכן ויברך אותם, בשביעי ויכל אלהים, ובמשכן ויהי ביום כלות משה, בשביעי ויקדש אותו ובמשכן ויקדש אותו הוי את המשכן.

וכן ב מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן יט

משל למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד, כיון שעמד המשכן עמד העולם ונתבסס שנא' ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן להקים משכן אין כתיב כאן אלא את המשכן לרבות בריאת העולם שכתוב בו את השמים ואת הארץ.

 

לסיכום בצלאל מקבל מהקב"ה  את הכוח לבנות את המשכן שהוא צל של הקב"ה ולכן של כלהבריאה כולה ובעצם בונה אותו כהעתק ראי כצל של העולם כולו . בנית המשכן זה  ביסוס  בריאת העולם והמקום שבו הקב"ה שצמצם את עצמו מופיע בעולם הזה וכך נותן את היסוד לקיום העולם כי ללא קשר זה העולם לא קיים . וקשר זה מתחיל בקודש הקדשים ששם יש את ארון הקודש שבו נמצאת התורה כי מהות העולם כולו זה התורה וללא קשר זה אין באמת כל יסוד לקיום העולם   .

27.2.2015

פרשת תצוה מהי אומנות ? למה אדם יוצר יצירה להביע את דעתו ולא אומר אותה במפורש ? מה כוונת האומן ? מתי אומנות זה עבודה זרה ? למה בני אדם מעריצים אומנים ? ומה יהיה לעתיד לבא ? ‏ח'/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת  תצוה מהי אומנות ?   למה אדם  יוצר יצירה להביע את דעתו ולא אומר אותה במפורש ?  מה  כוונת האומן  ? מתי אומנות זה עבודה זרה ? למה בני אדם מעריצים אומנים ? ומה יהיה לעתיד לבא ?  ‏ח'/אדר/תשע"ה

מושג אומן או אומנות כפי שמופיע בויקיפדיה

"אָמָּן (בקמץ קטן, כלומר יש לקרוא: אוֹמָּן) הוא אדם אשר נעזר בכישרון יצירתי כדי ליצור אמנות. המושג אמן מתקשר בעיקר לאמנות חזותית ולאמנות הבמה כגון: מוזיקה, ספרות, קולנוע ותיאטרון, שבהם יש לאמן חופש פעולה נרחב ביצירתו".

 

"אָמָּנוּת או אֳמָנוּת (יש לקרוא: אוֹמָּנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת) הוא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד. עם זאת, היא יכולה להיעשות (ולמעשה אכן נעשית) על פי כללים ובמגבלות (לעתים חמורים), שבמסגרתם מתבטא חופש היצירה של האמן. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית ובשל כך בתחום האמנות נכללים ענפים רבים ומגוונים. האמנות קשורה בטבורה עם האסתטיקה."

 

תמיד שאלתי את עצמי מה המשמעות של אומן או אומנות . האומן עושה יצירה ומציג אותו בפני אנשים אחרים והאנשים צריכים "לנחש "   "להבין " את היצירה את  המשמעות שהיא רוצה להביע . ולא הבנתי תמיד  את ההיגיון שעומד מאחורי המושג  "אומנות " כי נראה לי הרבה הגיוני שאם אדם רוצה להביע עמדה יכתוב אותה או ידבר ויביע את דעתו כדי שאנחנו נבין את הכוונה  שלו . בשביל זה יש לאדם את היכולת לדבר או לכתוב כדי להעביר את דעתו לאחרים . זה נראה לי מאוד לא מובן למה להשתמש ביצירה אומנותית  כדי שהיא תהיה מתווך בינו  לאחרים . יצירת אומנות כמתווך בן היוצר לבין המתבונן יוצרת את האפשרות שכל אחד יבין דבר אחר ולא בדיוק את הכוונה של האומן ולכן מתווך כזה להעברת עמדות נראה לי תמיד כאמצעי מגוחך  לא יעיל ואפילו מסוכן הרי הגמישות של המוח האנושי כל כך גדולה שכל אחד יכול לפרש כל מציאות שהוא רואה באופנים מנוגדים ורחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב . אם כך צריך להבין מה המוטיבציה שעומדת מאחורי הרצון של האדם להביע את עצמו באמצעות  

"אומנות"

בפרשה שלנו אנחנו קוראים בתורה מה משמעות של יצירה

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

ואומר השם משמואל שמות פרשת תרומה

והנה ידוע במקובלים שהם נגד שלשה העולמות בריאה יצירה עשי', קה"ק בבריאה, היכל ביצירה, חצר בעשי', והם נגד גוף ונפש ושכל, גוף בעשי', נפש הנקראת בפי המקובלים רוח היא ביצירה, ונשמה בבריאה. והמשכן מביא קדושה בישראל בגוף ונפש ושכל, וע"כ כתיב ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, אף דהכתוב מיירי מהשראת השכינה במשכן, מ"מ הא והא איתא דבאמצעות המשכן נשפע שפע קדושה בישראל בנפש רוח ונשמה, עד שהם בעצמם זוכין להשראת השכינה.

כלומר יצירה של המשכן היא  כלי בידי האדם לקבלת השכינה ע"י האדם כלומר היצירה האמיתית היא בנית כלים להוריד את השכינה לעולם . וכדי לעשות את אותם כלים צריך שאותם אנשים שעושים אותם יקבלו מהקב"ה רוח חוכמה או רוח אלוקים כדי שיוכלו לעשות את אותם כלים . כלומר יצירה אמיתית נעשית ע"י אנשים שהצליחו להביא את עצמם לדרגה שיכולים לקבל את רוח האלוקים או החוכמה

ואומר האלשיך קהלת פרק יב

עוד למד דעת את העם. וגם למוד שני, והוא למוד גדול אל כל חכמי לב הבאים אחריו לעשות ספרים של חכמה ומוסר והדרכות בל יעשה אותם מרוח מבינתו, מענין שכלי משולל תורת ה' תמימה כדרך חכמי אומות העולם, רק על פי התורה ומיוסד על פיה. שעל כן ארז"ל שכל מה שכתוב בכל הנביאים וכתובים הכל רמוז בתורה

כלומר רק מי שהוא מגיע לדרגה האמיתית שבו הוא נעשה כלי להבין את הרמוז בתורה מקבל מהקב"ה את רוח האלוקים או רוח חוכמה נחשב חכם לב ויכול לעשות יצירה אמיתית

כלומר סוד הוא כלי בידי הקב"ה לתת לכל אחד  לראות ולהבין לפי דרגתו וזה כלי מהותי בבריאת העולם

רד"ק תהלים פרק כה פסוק יד

(יד) סוד ה' ליראיו. סוד ה' לא יגלה כי אם ליראיו, כי המתעסקים בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד האל.

וכך כתוב בזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף לז עמוד ב

זכאין אינון חסידי עלאין דחכמתא עלאה אתגלי להו ולא אתנשי מנייהו לעלמין כמה דאת אמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם:

כלומר אדם  שעובד על עצמו  ,שעמל בתורה , במצוות ,ירא שמים יכול להגיע לדרגה שבו הקב"ה נותן לו ומגלה לו את סודותיו ונותן לו את היכולת ליצור כלים כדי שהשכינה תרד לעולם הזה . ובעצם מכאן אתה מבין את "ההיגיון" העומד מאחורי האומנות ללא קשר לקב"ה , או הרצון ליצור יצירה ללא שייכות לתורה או לקב"ה .   אותו אומן אומר בעצם "אני הקב"ה" אני יוצר אני מעצב את העולם אני בורא את היצירה שהיא העולם שלי , ואתה שרוצה לראות את היצירה שלי בעצם מסתכל על יצירה של "הקב"ה"  שזה אני . אתה צריך לרדת לעומק הכוונות שלי  כי אני בורא  את העולם הזה אם תצליח תגיע לעמקות הכוונה שלי ובעצם תוכל לזכות ולהבין את " הקב"ה " שזה אני .  וזה תופעה מוכרת שבו אנשים חושבים את עצמם אלוקים ואפילו מאמינים שהם בראו את עצמם כמו פרעה

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ח

מי כמוך באלו שקורים עצמם אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנ' יען אמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט ג), וכן סנחריב שנ' מי בכל אלהי הארצות וגו' (מ"ב =מלכים ב'= יח לה), וכן נבוכדנצר שנ' אעלה על במתי עב וגו' (ישעיה יד יד) וכן נגיד צור שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך וגו' (יחזקאל כח ב). מי כמוכה באלים ה' כי כמוכה באלו שאחרים קורין אותם אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' (תהלים קטו ה) אלו פה להם ולא ידברו .

ולכן צריך להגיד כי מהות האומנות והיצירה המנותקת מהקב"ה זה עבודה זרה המכחישה את הקב"ה ואת בריאת העולם . וזה הסיבה שאנחנו רואים את הרצון לנתק את היצירה מההתנהגות האישית של היוצר . כאילו היצירה  מנותקת מהאישיות של היוצר כי אם היוצר הוא "הקב"ה " מי אנחנו שנבקר את ההתנהגות שלו ? הוא "הקב"ה " עובדה הוא ברא את יצירת האומנות  וזה מלמד  שהוא אכן "בורא" ולא יכול להיות לנו ביקורת על "הקב"ה ". זה גם הסיבה שהרבה אנשים הופכים את אותם אומנים לאלילים מעריצים אותם וכל עולמם סובב אחרי הסגידה לאותם אומנים כי בעצם הם רואים אותם ומתייחסים להם כמו  "הקב"ה" . כל אחד לפי דרגתו מוצא לו את "הקב"ה " שמתאים לו כמו זמרים או שחקני כדורגל ,ציירים , שחקני קולנוע , וכד' .

ונסיים בנימה אופטימית של   צרור המור בראשית פרשת נח על בוני מגדל בבל

ובמדרש הנעלם אמר שחכמתם היתה גדולה נגד ה' והיו רוצים בחכמתם לעשות זה לעומת זה. וכמו שלמעלה יש עיר ה' וכן מגדל עוז שם ה'. כן היו רוצים לעשות בחכמתם לפי שכל חכמתם היתה לרע. אבל לעתיד לבא יתן ה' חכמה בלבם לא כראשונים אלא ועשיתי אשר בחוקי ילכו.

פרשת תצוה שלוש דרגות יש לעושי המשכן רוח אלוקים רוח חכמה ולהורות . מה צריך כדי לעבוד בזהב כסף ונחושת ? איזה רוח צריך כדי לעבוד בעץ ? ואיזה רוח צריך כדי לעבוד באבן ובד ? מה היה היחודיות של אהליאב ? ‏ח'/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת תצוה  שלוש דרגות יש לעושי המשכן רוח אלוקים רוח חכמה ולהורות . מה צריך כדי לעבוד בזהב כסף ונחושת ? איזה רוח צריך כדי לעבוד בעץ ? ואיזה רוח צריך כדי לעבוד באבן ובד ? מה היה היחודיות של אהליאב ?   ‏ח'/אדר/תשע"ה

שמות פרק כח

(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי:

בפרשה שלנו מדובר שכדי לעשות את בגדי הכהן צריך חכמי לב    . וכדי להבין מה זה חכמי לב

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת תצוה פרק כח

ג) ואתה תדבר. הדבר הזה עליך לדבר: אל כל חכמי לב. לרבות הנשים: אשר מלאתיו רוח חכמה. מנהגו של עולם כלי ריקם מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק, אבל מי שאמר והיה העולם כלי מלא מחזיק, כלי ריקם אינו מחזיק, שנאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, וכן הוא אומר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה (דניאל ב כא):

והפרוש שצריך אדם חכם כתנאי הכרחי  אבל לא כתנאי מספיק . כדי שיוכל לעשות את המלאכה צריך גם שהקב"ה ימלא אותו רוח חוכמה . כלומר אדם טיפש לא יכול להתמלא רוח חוכמה רק אדם חכם אבל אדם חכם ללא שהקב"ה נתן לו רוח חוכמה לא יכול לעשות את המלאכה . ונסתכל על עוד עבודת המשכן ונראה מה הדרישות לעשות את המלאכות השונות

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

בצלאל קיבל דבר מיוחד וזה לא רוח חכמה אלה רוח אלוקים  . ורוח אלוקים  בנוי מחכמה תבונה ודעת וכל מלאכה . ואומר   רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לא פסוק ג

(ג) בחכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד:

ובתבונה - מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:

ובדעת - רוח הקדש:

ואני רוצה להגיד שרוח חוכמה זה מה שכתוב בפסוק וכל מלאכה . כלומר רוח אלוקים זה ארבע דברים וע"י אותם ארבע דברים הוא יכול לעשות את כל מלאכות המשכן בזהב בכסף ונחושת אבל כדי לעבוד באבן ובעץ או בבד צריך רק רוח חוכמה וזה מה שקיבלו האחרים

שמות פרק לה

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(לב) וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת:

(לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:

כלומר כדי להתעסק עם אבן  רוקם תכלת וכד' צריך רוח חכמה שניתנת ע"י הקב"ה כדי שאותם אנשים יוכלו לעשות את עבודות המשכן באבן  ובבד .

ונשאלת השאלה הרי מפורש שחכמי לב יכולים לעבוד באבן ובבד אבל בעץ לא כתוב במפורש אז מה צריך כדי לעבוד בעץ ? ואני  רוצה להגיד שאהליאב קיבל את היכולת לעסוק בעץ כתוב

(לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

ואומר בעל הטורים ויקרא פרק י  

(יא) ולהורת. אותיות ולתורה.  

ואומר החזקוני ויקרא פרק י

 (יא) ולהורת אלו ההוראות. את כל החקים אלו המדרשות. אשר דבר ה' אלו ההלכות. ביד משה זה מקרא. התרגום מניין תלמוד לומר ולהורת.

כלומר נתן בליבו  של אהליאב  את היכולת להורות וזה מרמז לעץ כי ארון הקודש היה עשוי מעץ שיטים  ואז חלוקת היכולת לעשות את עבודות המשכן היא כך :

בצלאל יכול לעשות את כל העבודות בזהב כסף נחושת עץ אבן ובד אהליאב יכול לעבוד בעץ אבן ובד ושאר חכמי הלב יכולים לעשות את עבודות האבן והבד בלבד כלומר יש לנו שלושה רמות של יכולות לעשות את עבודות המשכן .

לסיכום יש לנו שלושה סוגי "רוחות"  שהקב"ה יכול להכניס בליבו של אדם

רוח אלוקים , להורות  , רוח חוכמה

"רוח אלוקים"  זה חכמה בינה ודעת וכל מלאכה כדי שיוכל לעשות את כל המלאכות במשכן כולל זהב כסף נחושת עץ אבן ובד .

"רוח להורות"   שמדבר על יכולת לעשות עבודות עץ

"רוח חוכמה" לעשות עבודות אבן ובד

20.2.2015

פרשת תרומה יגעתי ומצאתי תאמן , למה מצאתי ? מה ההבדל בין לחדודי לבין לאוקמי גירסא ? למה מועיל סיוע מן השמים ? וכיצד זה קשור ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? ‏א'/אדר/תשע"ה


בס"ד  

פרשת תרומה  יגעתי ומצאתי תאמן , למה מצאתי ? מה ההבדל בין לחדודי לבין לאוקמי  גירסא ? למה מועיל סיוע מן השמים ? וכיצד זה קשור ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ?  ‏א'/אדר/תשע"ה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

כלומר משה קיבל במתנה את התורה . משה בכוח עצמו לא יכול לקבל את התורה ורק המתנה של הקב"ה גרמה לו לקבלת התורה . וצריך להבין איזה מתנה קיבל משה מהקב"ה ? וזה בדיוק המשא ומתן של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.  מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

ןאומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

כלומר היכולת לפלפל ולהבין את התורה זה המתנה שקיבל משה מהקב"ה . כוח הפלפול הזה זה היכולת ולהבין את התורה .ולמה ניתן למשה כוח הפלפול במתנה   ? כדי שיהיה בידנו כוח לשחזר את התורה שנשכחה בימי מותו של משה תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא.

כלומר להחזיר את ההלכות זה לא ע"י נביא כי לא בשמים היא רק ע"י כוח הפלפול וכוח הפלפול ניתן למשה במתנה שנתן אותו לעם ישראל ורק ע"י כוח הפלפול הזה ניתן להחזיר לשלמותה את התורה ואכן היו שעשו את זה . כתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו".

ובתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר  המתנה הזו שנתן משה לעם ישראל מצריך כוח לימוד ופלפול שהיה עד מותו של יוסף בין יועזר .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן, יגעתי ומצאתי - תאמן. הני מילי - בדברי תורה. אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא - סייעתא מן שמיא היא.

וצריך להגיד שלחדודי זה הפלפול כלומר זה המתנה שניתנה לעם ישראל וזה לא בשמים זה ניתן לעם ישראל במתנה . ולזה לא צריך סייעתא מן שמיה כי זה כוח שניתן למשה וניתן ע"י משה לעם ישראל וזה המשמעות של  יגעתי ומצאתי תאמן . ולכן המשפט  מדבר בלשון אבידה  כי התורה ניתנה לעם ישראל אבל "נאבדה " כלומר נשכחה ולכן לשון "מציאה " שהיא לא בשמים היא ניתנה לעם ישראל היא נמצאת כאן אבל צריך לשחזר אותה מחדש למצא מה שניתן ונשכח וזה ניתן ע"י כוח הפלפול של משה שנתן אותו לעם ישראל .

ועדיין צריך להבין מה המשמעות של "לאוקמי גירסא"   ולמה לה צריך דווקא  "סייעתא מן שמיא "

המובן המילולי זה להעמיד גירסה . בפרשת כי תישא תשע"ד   כתבתי על 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה


ושם הבאתי שיש שני סוגי הלכות שנשכחו 3000 הלכות שנשכחו  בימי אבלו של משה ו 300 הלכות שנשכחו במשא ומתן בין משה ליהושע . שם  רציתי להבדיל ביניהם  3000 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה נמחקו ע"י הקב"ה  בגלל חטא העגל ולכן אותם הלכות לא נמצאות בשמים הם נמחקו והביטוי לא בשמים היא הכוונה שבאמת אותם הלכות לא נמצאים בשמים וניתנות לשחזור רק ע"י כוח הפילפול שניתן למשה שנתן במתנה לעם ישראל . אבל אותם הלכות שהקב"ה לא מחק מהשמים והם רק נשכחו נמצאים פה נמצאים בשמים ואותם הלכות ניתן לשחזור גם ע"י סייעתא מן שמיא  וזה הפרוש להעמיד גירסא כלומר להעמיד מה שקים פה ולא נמחק . וזה עומד ביסוד הויכוח בין רבי אלעזר לחכמים בנושא תנורו של עכנאי ראה שם  .

וכך מתפרשים הדברים בתלמוד בבלי לפי המהלך הזה .

פלפול התורה שניתן במתנה ע"י משה זה "לחדודי"   וזה לא תלוי בסיוע מן השמים זה רק ע"י יגיעה כי לא בשמים היא וזה הדרך היחידה להחזיר לעולם את אותם הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה אבל שאר ההלכות שלא נמחקו ע"י הקב"ה ניתן להחזיר אותם גם ע"י סיוע מן השמים . ולפי הבנה זו ברור שלהעמיד גרסא ניתן ע"י יגעתי ומצאתי תאמן אבל גם אם לא יגעת וסייעו לך מן השמים אתה צריך להאמין כי אותם הלכות נמצאות בשמים ולא נמחקו .

אבל זה קשה על רש"י שאומר במסכת מגילה דף ו עמוד ב

יגעתי - בתורה.לאוקמי גירסא - שלא תשתכח ממנו.סייעתא דשמיא - ויש יגע ואינו מוצא.

כלומר רש"י מפרש שיש שיגע ואינו מוצא וזה קשה על הפרוש שלי אבל רש"י במקום אחר

בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף ז עמוד א

אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה. ולישלח ליה וליתי לגביה! סבר: הכי מסתייעא מילתא טפי.

רש"י מסכת מנחות דף ז עמוד א

אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה - נשתכחה הימנו.ולישלח ליה - לרב חסדא דליתי לגביה.מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:).

כלומר לפי רש"י ע"י יגיעה יש סיוע מן השמים אבל ע"י יגעתי ומצאתי כלומר אם אתה יגע בתורה גם תוכל לזכור ולהעמיד גירסה .  וניתן לתרץ את הסתירה ברש"י שכוח הפלפול זה כוח שעמד עד מותו של יוסף בן יועזר כלומר  כוח הפלפול מאז לא קיים ולכן היו כאלו שהיה להם את הכוח להחזיר את ההלכות ויש כאלו שלא יכולים להחזיר את ההלכות גם ע"י יגיעה ועמל . כלומר לפני יוסף בן יועזר היה את המושג יגעתי ומצאתי ולאחריו  גם אם יגעת לא בטוח שמצאת  . אבל ע"י סיוע מן השמים תמיד תוכל להעמיד גירסה אבל רק באותם הלכות שלא נמחקו ע"י הקב"ה . ושאר ההלכות יחזרו ע"י אליהו הנביא שיש לו את שני הכוחות גם כוח הפלפול של משה כי נולד לפני יוסף בן יועזר וכן יש לו מהלכים בשמים ועל זה נאמר בערוך לנר מסכת נדה דף כג עמוד ב

דלפי מה שמפרשים מילת תיקו נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות

קושיות – הלכות שנמחקו   אבעיות – הלכות שלא נמחקו שמועיל להם סיוע מן השמים