פרשת צו כתוב מוקדה במם קטן מדוע ? יש אש שמכלה ויש אש שמכפרת מה ההבדל ? מה המשמעות של הכרת מקומו של האדם בעולם ? מה קורה למי שלא מכיר את מקומו ? ‏ז'/ניסן/תשע"ה

בס"ד

פרשת צו   כתוב מוקדה במם קטן מדוע ? יש אש שמכלה ויש אש שמכפרת מה ההבדל ? מה המשמעות של הכרת מקומו של האדם בעולם ? מה קורה למי שלא מכיר את מקומו ? ‏ז'/ניסן/תשע"ה   

כתוב בויקרא פרק ו

(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:

ואנו רואים שמוקדה כתוב עם מ קטנה ונשאלת השאלה למה מ קטנה .בפרשת ויקרא   כתוב ויקרא עם א קטנה כתבתי על התהליך של ויקרא . מתחיל  ויקר עם בלעם ואחר כך ויקרא עם א קטנה ובסוף ויקרא עם א גדולה וזה לעתיד לבא . כלומר א קטנה מסמלת תהליך מחטא האדם הראשון עד לימות המשיח . כאשר א קטנה  מסמל את  התהליך עד שמגיעים ל א גדולה (ראה פרשת ויקרא )  .

ואני מנסה על דרך זו לפרש את ה מ הקטנה על אותה הדרך ואומר המדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת צו פרק ו סימן ב

ד"א היא העולה על מוקדה. זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, שנאמר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך (עובדי' א ד), מה נאמר בם, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (שם שם יח), למה, כי ה' דבר (שם שם), ומה דבר, היא העולה על מוקדה, רצה לומר כי אמר הקדוש ברוך הוא למשה בני יושפלו בגלות ובסוף יתעלו, שנאמר ועלו מושיעים וגו' (שם שם כא), בעולם הזה אין להם מזל בראש אבל בסוף יעלו.

כלומר עם ישראל עד אחרית הימים יהיה מושפל וקטן בגלות אבל באחרית הימים יגדל ויהיה תכלית הבריאה לעתיד לבא . כלומר ה מ הקטנה מסמלת את המצב הזמני של עם ישראל . ולעתיד לבא הוא יהיה עם מ גדולה . ואכן אנו רואים שיש שני צדדים לאש של המוקד צד אחד חיובי וצד אחד שלילי

ואומר [רבינו] בחיי ויקרא פרק ו

הענין השלישי הנס הגדול הנעשה במזבח, המזבח הזה הוא מזבח העולה היה של עצי שטים והיה מצופה נחשת כעובי דינר זהב והאש על המזבח תמיד לא תכבה לעולם, ולא היה הנחשת נתך ולא העץ נשרף, והיה נס גדול מי"ח נסים שהיו במקדש, ועל זה חזר בו פעם שנית: "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה", שהרי כבר נאמר: "ואש המזבח תוקד בו", אלא בא לרמוז הנס הזה וכאלו אמר: ראה דבר פלא הנעשה במזבח שהאש על המזבח תוקד בו לא תכבה והמזבח קיים.

אבל ממשיך רבנו בחיי ומדבר על הצד השלילי

הענין הרביעי גודל עונש הרשעים ביסורי גיהנם, ומזה הזכיר פעם שלישית: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לפי שהמזבח הוא מקום כפרה, ורשעים לא בעו כפרה, רמז לך הכתוב שהם נדונין באשה של גיהנם באש תמיד מאחר שכפרו באש תמיד. והוא הענין עצמו שהיה ישעיה הנביא ע"ה מזהיר בו ומוכיח הרשעים, הוא שאמר: (ישעיה לג, יד) "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם", היה מפחידם על אותו אש תמיד שבציון שכפרו בו ולא חזרו בתשובה ולא רצו כפרה, וזהו שמסיים בה הכתוב: "מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם", בא להפחיד על אשה של גיהנם שכתוב בה: (ישעיה סו, כד) "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה", כלשון האמור כאן "תמיד" "לא תכבה".

כלומר יש את הצד החיובי והניסי של האש ויש את הצד השלילי . האש שורפת בכל מקרה אבל יש שריפה של כפרה ויש שריפה של כליון ו אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן ב

 אמר הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא מעלה עצמו סופו לילך באש שנא' היא העולה על מוקדה, דור המבול על שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כא) לפיכך נדונו באש שנא' (שם /איוב/ ו) בעת יזורבו נצמתו בחומו וגו', וכתיב ויתרם אכלה אש (שם /איוב/ כב) וכן הסדומים (בראשית יט) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, פרעה אמר (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו, ועילה את עצמו ואמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט) לפיכך על מוקדה,

וצריך לפרש שהתהליך שצריך לעבור אדם בעולם הזה זה מקטן לגדול מ מ קטנה ל מ גדולה ומי שעושה את התהליך הזה יש לו כפרה וסופו להיות חלק מהבריאה לעתיד לבא .  אבל מי שעושה את התהליך ההפוך מתחיל ב מ גדולה האש של המזבח שורפת אותו ומעבירה אותו מן העולם  כמו פרעה שהחשיב את עצמו כבורא עולם .

 

 

 

וכך מפורש בכתר יונתן ויקרא פרשת צו פרק ו פסוק ב

 

(ב) צו את אהרן ואת בניו לאמור זו תורה של עולה שבאה לכפר על הִרהורי לב היא עולה שׁנעשׂתה בעולה [נ"א כעולה] בהר של סיני וקיימת על מקום בית יקידתה על המִזבח כל הלילה עד בוקר רק אש של המִזבח תהא יוקדת בו:

וצריך להגיד שההפרש בן כפרה לכיליון זה צורת המחשבה של האדם . אם האדם מכיר את מקומו ומכיר את המקום של הקב"ה בעולם תהליך השריפה במוקד זה כפרה אבל אדם שלא מכיר את מקומו בעולם ומתבלבל  בחשיבות מקומו אש המזבח גורמת לשריפה של כליון ולא של כפרה .