פרשת כי תצא ביומו תיתן שכרו מדוע הקב"ה לא נותן לנו שכר כל יום ? שכר כל שבוע ? הרי זה נוגד את הכלל של מידה כנגד מידה .כיצד ביומו תיתן שכרו מתיישב עם הכלל שאין השכר משתלם אלה לעולם הבא . ומי בכל זאת מקבל שכר גם בעולם הזה ? ‏י'/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת כי תצא ביומו תיתן שכרו  מדוע הקב"ה לא נותן לנו שכר כל יום ? שכר כל שבוע ? הרי זה נוגד את הכלל של מידה כנגד מידה .כיצד ביומו תיתן שכרו מתיישב עם הכלל  שאין השכר משתלם אלה לעולם הבא . ומי בכל זאת מקבל שכר גם בעולם הזה ? ‏י'/אלול/תשע"ד

דברים פרק כד

(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס

הקב"ה מצווה אותנו לתת לשכיר את שכרו ביומו ולא ניתן לאחר כי יש מצות עשה של  ביומו תיתן שכרו וכן יש מצות לא תעשה שכתובה בויקרא פרק יט

(יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

יש שכיר יום שכיר שבוע שכיר שנה

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק יז

אם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכרו של שבת לפיכך אחריותו עליו בשבת

אם הוא שכיר יום צריך לתת לו בסוף יום העבודה ומקסימום עד סוף הלילה . אם היה שכיר שבוע צריך לתת לו בסוף היום האחרון של השוע או מקסימום עד סוף הלילה של היום האחרון של השבוע.  

ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא מציעא פרק ט

שכיר יום גובה כל הלילה - שלאחריו, שנאמר (ויקרא י"ט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ואי אפשר לומר שבשכיר לילה מדבר, שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה, דכתיב (שם כ"ה) כשכיר שנה בשנה, ודרשינן מינה [בבא מציעא ס"ה ע"א] שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת

למדנו מכל זה ששכירות משתלמת לבסוף ולכן יש לשלם בגמר השכירות את מלא התשלום ולא יאוחר עד הלילה של סוף השכירות .

ונשאל השאלה אם המציאות הדינית שצריך לשלם לשכיר בסוף העבודה שלו מדוע אנחנו נקבל את השכר שלנו מהקב"ה רק בעולם הבא הרי ידועה הגמרא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט עמוד ב

רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא; דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה;

כלומר בעולם הזה השכר לא ניתן והשכר שלנו הוא רק בעולם הבא . וקשה מאוד למה הקב"ה לא נותן לנו שכר יומי ,שכר שבועי , שכר שנתי ?

ניתן לתרץ שאנחנו נחשבים לשכיר חיים כלומר הקב"ה שכר אותנו לכל החיים ולכן השכר יהיה בסוף החיים שלנו,  ורק אז ייתן לנו הקב"ה את השכר . אבל  עדיין קשה שאנו רואים שתמיד יש הקבלה בן המצוות שאנחנו מחויבים בהם לבין הדרך שהקב"ה נוהג איתנו . לדוגמה אנחנו מניחים תפילין וידוע שגם הקב"ה מניח תפילין לכן אם יש מצווה ב"יומו תיתן שכרו"   אנחנו צריכים לקבל שכר יומי על מה שעשינו ביום וכמו כן שכר על מה שעשינו כל השבוע וכן על מה שעשינו כל השנה .

ואני רוצה לתת פתרון מסוים לקושיה הזאת  .לגבי שכיר יומי

כתוב במדרש תהלים (בובר) מזמור כה

[ב] דבר אחר אליך ה' נפשי אשא. זהו שאמר הכתוב בידך אפקיד רוחי (תהלים לא ו), בנוהג שבעולם אדם מפקידין אצלו פקדונות, הוא מחליף של זה בזה, ואת של זה בזה, לפי שאין מכירין, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא ה' אל אמת (שם שם /תהלים ל"א/), שמא עמד אחד [שחרית] ובקש נפשו ולא מצאה, או שמא מצא נפשו ביד אחר, או נפשו של אחר בידו, לכך נאמר פדיתה אותי ה' אל אמת (שם שם /תהלים ל"א/). אמר ר' אלכסנדרי בשר ודם מפקידין בידו חדשים, ושוהין אצלו, והוא מחזירן בלויים וישנים, אבל הקדוש ברוך הוא מפקידין בידו בלויין ושחוקין, והוא מחזירן חדשים, תדע לך שהוא כן שהרי הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגיעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן הוא יגע ומשלים נפשו ונפקדת ביד הקדוש ברוך הוא, ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג כג).

הרי לפנינו השכר היומי שהקב"ה משלם לנו כל יום ויום . אנחנו פועלים כל היום ובלילה אנחנו מפקידים את הנשמה שלנו בידי הקב"ה והקב"ה מחזיר לנו את הנשמה לאחר תיקון למחרת בבוקר כלומר יש כאן שכר שמשולם  בזמנו עד סוף הלילה של העבודה שעשינו.

וכך כותב הזוהר הקדוש זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף לא עמוד ב

בשינתי' בכל לילה וסלקא [נשמתא] לעילא ואשתכחת בכמה חיובין קמי קב"ה ומהימנותא רבה דקב"ה אחזר לה לגופא ומחדש לה קב"ה (נ"א ביה).

כלומר נעשה עם האדם דין כל לילה על מעשיו ולפי מעשיו הקב"ה מחזיר את הנשמה לאדם חזרה

וכמו כן יש שכיר של שבוע אומר הזוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמב עמוד ב

כגוונא דשבת דאתוסף בב"נ נפש יתירה בשבת ואית לון בה נייחא אי בנפש יתירה אית לון נייחא דאיהי נוקבא כל שכן ברוחא דאיהו דכורא, ותנאים ואמוראים נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא חד איהי אבל לכל ב"נ איהו כפום עובדוי....   אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה, אי הוא חסיד יהבין ליה נפש יתירה ממדת חסד כפום דרגא דיליה, אי איהו גבור ירא חטא יהבין ליה נפש יתירה ממדת גבורה,

כלומר הזוהר הקדוש אומר שכל שבת מקבל כל יהודי נשמה יתרה לפי מעשיו בשבת כלומר יש קבלת שכר שבועי  על הפעולות שאנחנו עושים כל השבוע . ועל הדרך ניתן להגיד על יום טוב ועל ראש השנה כלומר שכר של שכיר שנה . וכך ראיתי שכותב הרב יעקב הורוביץ בספרו דולה ומשקה .

ועדיין יש קושיה הרי אומר רבי יעקב שאין שכר בעולם הזה והרי אנו רואים שיש שכר ואפילו יומי שבועי ושנתי וצריך לתרץ שהשכר הזה שנותן הקב"ה אין זה שכר של העולם הזה הרי השכר משולם דרך דרגת הנשמה של האדם ולכן זה לא נחשב לשכר "בהי עלמא" זה שכר בעולם הבא . כלומר העולם הזה והעולם הבא זה לא עניין של זמן שונה כי השכר משולם בזמן שהאדם נמצא בעולם הזה אבל הוא משולם דרך דרגת הנשמה שלו שזה שייך לעולם הבא .

אבל יש  הבדל בין שכיר יום לשכיר שבועי כי שכר יום משולם  בזמן שהאדם יושן ולא מקיים מצוות אבל בשבת הנשמה היתרה והשכר גם בזמן שהאדם עושה מצוות וזה שכר גם בדרגת נשמת האדם וגם במקום  שהאדם פועל בעולם הזה ,וזה דרגה שונה של שכר אבל עדיין יש לתרץ שזה בזמן שבת שהוא קשור לעולם הבא .

אבל מחדש הרב הורוביץ חידוש עצום שיש אדם שמקבל את השכר שלו גם בעולם הזה וזה תלמיד חכם

ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים אות ה

והוא מה שמובא ברעיא מהימנא צו (ק"ט ב) דתלמיד חכם כיום שבת וכו' ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא נפש יתירה דשבת וכו' והכי תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות וימים טובים וכו' כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים אית למעבד לון וכו':

כלומר תלמיד חכם יש לו נשמה יתרה כמו שאר האנשים ביום שבת אבל הנשמה היתירה היא בכל הימים וכאן לא נוכל לתרץ ששבת זה יום מיוחד ולכן צריך להגיד שרבי יעקב שאמר שבעולם הזה אין שכר מדובר על רוב האנשים ולא על תלמידי חכמים .

פרשת שופטים האדם עץ השדה ? מה המשמעות של עץ השדה ? ולמה הגמרא בתענית עושה השואה בין עץ השדה לתלמיד חכם ? וכיצד זה קשור למצב מלחמה . ‏ג'/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת שופטים האדם עץ השדה  ?  מה המשמעות של עץ השדה  ? ולמה הגמרא בתענית עושה השואה בין עץ השדה לתלמיד חכם ? וכיצד זה קשור למצב מלחמה .  ‏ג'/אלול/תשע"ד

דברים פרק כ

(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:

וצריך להבין מה מדובר פה ?  מדובר בזמן מלחמה בזמן מצור

ונאמר ב דברים פרק כג

(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע:

ואומר הרמב"ן דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק י

(י) ונשמרת מכל דבר רע - שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, לשון רש"י. והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע. ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר:

ובפרשה שלנו מדובר בזמן מלחמה שמעבר לצורך להישמר מכל דבר רע התורה הקדושה שלנו מצפה מאיתנו לא רק לחשוב על המלחמה אלה להתעלות ולחשוב על העתיד.

בזמן מלחמה כמו שאומר הרמב"ן אנשים נמצאים  במצב שגורם להם לחשוב רק על ההווה ולא על העתיד . בזמן מלחמה נהרגים אנשים והרצון האנושי זה לשרוד בכל מחיר מבלי להתחשב בעתיד . וכאן התורה הקדושה שלנו אומרת לנו שימו לב צריך לחשוב גם על העתיד . אומנם העץ עכשיו מפריע לנו  ומה שחשוב לנו  זה לשרוד ולהיות בחיים אבל גם במצב כזה אתה צריך לחשוב על העתיד . העץ הזה נותן פרות ולאחר המלחמה ואפילו תוך כדי  המלחמה תוכל לאכול מפרות האילן ולהתקיים ולכן עכשיו גם שקיום האילן לא חשוב בעיניך כי אתה רואה  רק את כאן ועכשיו התורה מצפה מאיתנו להתרומם מהמצב הקיים ולחשוב על העתיד . כי לאחר המלחמה אם תכרות את העץ בסופו של דבר תתחרט על המעשה הזה כי אתה צריך אוכל ואם העץ ייכרת לא יהיה לך אוכל . ואומר התלמוד הבבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב +דברים כ'+ כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב +דברים כ'+ כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, וכתיב אתו תשחית וכרת. הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו - אתו תשחית וכרת.

בו נבין מה הדימוי הזה של עץ השדה לתלמיד חכם הגון שממנו אתה אוכל ולכן לא תיכרת

יש ויכוח בגמרא מה זה אפיקורס ואומר רבא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

 רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי: מאי אהני לן רבנן?

רש"י מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

מאי אהני לן - והם אינן יודעין שעולם מתקיים עליהם.

כלומר בני האדם לא רואים באופן מוחשי את התפקיד של תלמיד חכם אבל בעצם לאמיתו של דבר עליהם עומד העולם  אבל מי שמסתכל על המציאות ללא הבנה של העולם לא כל רואה את זה ולא מבין מה תפקידם .  כדי להבין את זה צריך להתבונן ולהבין את המהות של העולם ולהסתכל על העתיד . אם אתה רואה רק את המציאות הנוכחית ללא הבנה של העולם כיצד הוא בנוי וכיצד מעשים בהווה משפיעים על העתיד אתה מגיע למסקנה מוטעית שאין לנו שום תועלת מרבנן אבל זה פשוט בורות וחוסר הבנה של המציאות האמיתית . ועכשיו נבין את הגמרא במסכת תענית שמדמה מצב מלחמה לאמונה בתלמיד חכם .

בשני המצבים בעצם מה שמעניין את האדם זה מצב הנוכחי . במלחמה האדם רוצה לשרוד ולא מעניין אותו מה יקרה לאחר המלחמה רק מעניין אותו ההישרדות האישית שלו .  וזה בעצם דומה לאדם שחי בעולם הזה ומעניין אותו רק ההישרדות הפיזית שלו כאן ועכשיו הוא לא מסתכל על העתיד ולא רוצה להבין את מהות העולם כי רק העולם הזה מעניין אותו ולכן הוא רואה את רבנן שלומדים תורה "לא עובדים לא מייצרים דבר " ולכן הוא אומר "מאי אהני לן רבנן?" מה הם מועילים?מה צריך אותם ?

 

 

 

 

 

 

אבל מי שמסתכל על העתיד מי שמבין את העולם כיצד הוא בנוי מבין שהעולם מתקיים עליהם והם בעצם לב העולם . ובאותו אופן אותו עץ שבזמן מלחמה מאוד קל לכרות אותו כי הוא לא מעניין אף אחד אבל רגע לאחר המלחמה שצריך לאכול ואין מה לאכול רק אז מבינים את השגיאה האיומה בלכרות את העץ .ובעצם אם היה לאותו אדם את ההבנה של מה שקורה בעולם היה יכול לדעת בזמן אמת שלכרות את העץ זה כמו להרוג אדם ואומר צרור המור דברים פרשת שופטים

אמר כי תצור אל עיר וגו'. לפי שאמר למעלה וצרת עליה. ואולי יעמדו עליה במצור ובמצוק ימים רבים. לזה אמר לא תשחית את עצה. אחר שבו חיי האדם תלויים. וזהו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. והטעם כי האדם עץ השדה וממנו מתפרנס ואוכל. וא"א לחיות בלא מזונות. וזהו כי האדם עץ השדה. ואולי הזהיר בכאן שני דברים. האחד שאין רשות לאדם לנדוח עליו גרזן לכרות עליו וענפיו. כי בזה משחית הפרי. ואפילו בזה יש השחתה. וזהו לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אפילו בלא כריתה. והטעם לפי שמהפרי שנמצא בענפים אתה אוכל. וזהו כי ממנו תאכל. והשני שאין ראוי להכרית האילן ולעוקרו מכל וכל. וזהו ואותו לא תכרות. והטעם לזה כי האדם עץ השדה. וכמו שהאדם יש לו נפש מרגשת. כן האילן יש לו נפש צומחת מרגשת. וכבר אמרו רז"ל כי האילן כשכורתים אותו נשמע קולו מסוף העולם ועד סופו.

ואין לנו אלה להבין שהאדם זה עץ השדה שצריך לראות את העתיד לבא ועכשיו שאנו נכנסים לזמן אלול יש לנו 30 יום ליום הדין ומוטל עלינו להבין ולדעת את גודל השעה  ובהתאם לכך לכלכל את מעשינו לקראת יום הדין

 

 

 

פרשת שופטים למה כתוב יעשה את הרע בעיני יקוק ? האם ניתן לסמוך על ראית האדם ? כיצד ניתן לעשות דין צדק ולהגיע לאמת אם לא ניתן לסמוך על ראית האדם ? מי האדם היחידי שראה אמת בחייו וגם במותו ? ‏ג'/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת שופטים למה כתוב יעשה את הרע בעיני יקוק ? האם ניתן לסמוך על ראית האדם ? כיצד ניתן לעשות דין צדק ולהגיע לאמת אם לא ניתן לסמוך על ראית האדם ? מי האדם היחידי שראה  אמת בחייו  וגם במותו  ? ‏ג'/אלול/תשע"ד

דברים פרק יז

(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ:

אנחנו רואים בפסוק שהרע זה רק מה שרע בעיני הקב"ה כלומר הקב"ה רואה את מעשי האדם והרע הוא אף ורק מה שרע בעיני הקב"ה  ולא בעיני האדם וזה כתוב במפורש בתחילת הפרשה שאין לנו להסתמך על עיני האדם כי כתוב  ב דברים פרק טז

(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:

כלומר אין להסתמך על עיני האדם ואומר התלמוד הבבלי  מסכת כתובות דף קה עמוד א

והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר: +שמות כ"ג+ כי השוחד יעור פקחים. תנו רבנן: +דברים ט"ז+ כי השוחד יעור עיני חכמים - קל וחומר לטפשין, ויסלף דברי צדיקים - קל וחומר לרשעים

כלומר  בעולם הזה אין להסתמך על עיני האדם כי עיני האדם זה דבר מאוד גמיש שמושפע בקלות ויכול לתת לנו בדרך כלל תוצאה שקרית ולכן יש לסמוך אך ורק על עיני הקב"ה  . אז נשאלת השאלה כיצד קובעים את הדין ? וצריך להגיד  שאם אין לנו ברירה להסתמך על עיני האדם צריך לעשות זאת לאחר הרבה חומות הגנה שנאמר בדברים פרק יז

(ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:

ולא רק על פי שני עדים נעשה הדין , חייבים להתרות בעושה העבירה והוא צריך לאשר את ההתראה תוך כדי דיבור כלומר תוך כ 10 שניות ולהגיד על מנת אני עושה כן ואם כל התנאים לא קיימים  האדם פטור מן הדין . וכבר דיברתי במאמר קודם על הנושא של הראיה שתחילת הפגם בראיה היה בחטא האדם הראשון שנאמר בבראשית פרק ג

(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

ואכן אנחנו רואים בנביא את העיקרון של ראיית הקב"ה

זכריה פרק ד פסוק י

כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְקֹוָק הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ:

ובמשלי פרק טו פסוק ג

בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְקֹוָק צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים:

כלומר חטא האדם הראשון פגם בראיה של האדם . הפגימה הזאת גורמת לכך שלא ניתן להסתמך על ראית האדם כי ראית האדם פגומה .הראיה האמיתית זה הראיה של הקב"ה אז בכל זאת כיצד אנחנו יכולים להגיע לאמת עם לא ניתן להסתמך על הראיה שלנו ?

דברים פרק יז

(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מ עמוד ב

אלא אמר רב יהודה: +דברים י"ג+ והנה אמת נכון, והנה אמת נכון - הא חד סרי, שבע - לשבע חקירות,

כלומר לומד התלמוד הבבלי שצריך שבע חקירות כדי להגיע לאמת כלומר ראית המציאות לא מספיקה אבל כדי להגיע לאמת צריך תהליך של שבע חקירות ורק כך ניתן להגיע לאמת כלומר כדי להגיע לרע בעיני הקב"ה בית הדין צריך לעשות תהליך של 7 חקירות

ואומר האלשיך דברים פרק טז

ועל כן לבל תטה משפט אני אומר לך לא תכיר פנים שהם פני הבעל דין, כלומר אך הכר אשר אין לו פנים כי אין לו תמונה אותו תכיר כי הוא נצב עמך.

כלומר כדי להגיע למצב שלפנינו יהיה מי שאין לו תמונה כלומר הקב"ה וכדי למחוק את התמונה של בעל הדין כדי שהדין לא יושפע מהראיה שלנו צריך תהליך של 7 חקירות

 

 

 

 

וזה דומה למה שאומר [רבינו] בחיי דברים פרק יג

מעשה היה שאמרו עדים: במקום פלוני תחת התאנה הרג פלוני את הנפש, ובדקו חכמים את העדים ואמרו להם: תאנים שלה שחורות או לבנות, עוקצין שלהן ארוכות או קצרות. וסוד שבע חקירות כנגד שבע קצוות, והשביעי היכל הקדש מכוון באמצע, והוא האמת המכריע, כן יודע האמת מתוך שבע חקירות.

ואני רוצה לומר שכדי להגיע לאמת צריך לעבור תהליך של בריאה מחדש   כלומר האדם הראשון גרם בחטא שלו לפגם בבריאה ולכן כדי להגיע לתיקון כלומר לעשות דין צדק צריך לעבור תהליך של בריאה מחדש ולכן זה תהליך של שבע שלבים כמו הבריאה של העולם.  זה הדרך היחידה להגיע לאמת ולתקן את חטא האדם הראשון שפגם בראיה .

ושאל אותי אברך חשוב למה בבלי מופיע הביטוי תא שמע – בו ותשמע ובירושלמי כתוב תא חמי – בו תראה ?

וצריך להגיד שיש הבדל גדול בין בבל שזה מחוץ לארץ ישראל לעומת ארץ ישראל . בבל לא שייך לראות רק לשמוע .בארץ ישראל שבו קיבלו עליהם את הנסתרות ארץ שמיוחדת מכל הארצות ורק שם ניתן להגיע לראות את האמת משתמשים בביטוי  תא חמי – בו תראה

כותב  הירושלמי בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם.

וצריך להגיד שלאחר 7 חקירות ניתן לראות את האמת בארץ ישראל. אבל בחוץ לארץ לא שייך להגיע לאמת גם עם 7 חקירות .  ולכן רק שבית המקדש היה קיים והסנהדרין היה  יושב בבית המקדש ניתן היה לדון בדיני נפשות  אבל ברגע שהסנהדרין גלתה ממקום בית המקדש נפסק היכולת לדון בדיני נפשות  . ולכן  בבל שייך רק שמיעה ולכן נאמת בבלי נאמר תא שמע אבל בירושלמי בארץ ישראל שייך להגיד  תא חמי – בו תראה

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות

ולאחר חורבן בית המקדש באמת לא ניתן לראות ולא ניתן להגיע לאמת גם לאחר 7 חקירות ואין לנו יכולת לדון בדיני אדם ונקווה שזמן הגאולה יגיע במהרה בימנו ובית המקדש יבנה ושום נוכל לתקן את הראיה ונוכל לראות את האמת כמו שהיה לפני חטא האדם הראשון

ויש אדם אחד שראה פנים אל פנים את הקב"ה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג עמוד ב

+שמות ל"ג+ ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה.

אבל גם במותו לא נפגמה הראיה שלו דברים פרק לד

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

ואומר רשי רש"י דברים פרק לד פסוק ז

(ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

כלומר משה אמת ותורתו אמת וגם ראייתו אמת כל הזמן עד שיגיע  משיח צדקנו

על הר עיבל נכתבה התורה כולה בשבעים לשון אם כך מדוע זה הר הקללה ? כיצד זה קשור ללא תשמעו ? ואיך זה קשור לגויים ? ‏כ"ו/אב/תשע"ד

בס"ד

על הר עיבל נכתבה התורה כולה בשבעים לשון אם כך מדוע זה הר הקללה ? כיצד זה קשור ללא תשמעו ?     ואיך זה קשור לגויים ?  ‏כ"ו/אב/תשע"ד

הר עיבל הוא הר הקללה 

דברים פרק יא

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:

ונאמר במשנה מסכת סוטה פרק ז

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:

כלומר על הר עיבל כתבו  את התורה בשבעים לשון . וקצת קשה מדוע הר שנמצא עליו התורה נחשבת להר הקללה ?

נאמר בדברים פרק יא

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס

כלומר הר הקללה זה ההר שבו נאמר אם לא תשמעו אל המצוות זה הר הקללה . ומה הקשר לתורה המתורגמת בשבעים לשון ללא תשמעו?

אומר התלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א

מאי דרב יוסף? דא"ר יוסף: עמד וימודד ארץ ראה וכו' - מה ראה? ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם.

הגויים קבלו  7 מצוות בני נח ואומר הבבלי שהגויים לא קבלו עליהם את 7 מצוות בני נח . כלומר הגויים לא שמעו אל המצוות שנתן להם הקב"ה ולכן הקב"ה "ויתר להם על המצוות " . אם כך יש קשר ברור  בין לא תשמעו שנאמר בפרשה להר עיבל לבין הקללה ולספר התורה שנכתב ב 70 לשון . הגויים לא שמעו למצוות שנתן  להם הקב"ה ולכן ספר התורה עם 70 הלשון הונח שם כי זה ההר של מי שלא שומעים לתורה שנתנה ע"י הקב"ה .

ונשאלת השאלה למה נכתב שם כל ספר התורה היה הגיוני יותר לכתב שם את 7 מצוות בני נח . וזה היה מלמד גם את עם ישראל מה קורה למי שלא שומע לתורה .

וצריך להגיד שבכתיבת ספר התורה בשבעים לשון על הר עיבל יש שני כוונות

אחד:  באמת להראות שקללה באה על מי שלא שומע למצוות התורה

שנים : שיש באפשרותם לתקן את מעשים ולקבל עליהם את כל התורה . לקבל עליהם 7 מצוות בני נח כבר אי אפשר אבל אפשר לתקן את מעשיהם ולקבל עליהם את כל התורה עדיין ניתן

רש"ר הירש דברים פרשת כי תבוא פרק כז פסוק ח

 גם נימוק זה הובא לידיעת העמים האלה ונשנה ונתבאר בהעתק זה של התורה, למען ידעו ויבינו כל עמי כנען: הם צפויים לגירוש רק אם רצונם להחזיק בהשקפותיהם ובאורחות חייהם האליליים, אך אם ישובו למצוות האנושיות הכלליות, אין כל מניעה לישיבתם בארץ (ראה פי' לעיל כ, י ואילך, יח).

כלומר  לעם ישראל יש שני אפשרויות : לשמוע לכל מצוות השם ואז יש את הברכה ,אם לא ישמע למצוות הוא יהיה בכלל הקללה כמו שהגויים שלא קבלו עליהם את שבע מצוות בני נח נמצאים בקללה .

הגויים שלא קבלו עליהם 7 מצוות בני נח נמצאים בכלל הקללה אבל כדי להגיע לברכה לא מספיק להם לקבל עליהם 7 מצוות בני נח כי הקב"ה "ויתר להם"  והאפשרות היחידה שלהם לקבל עליהם את כל התורה כולה . רק לעתיד לבא אם יקבלו עליהם את הקב"ה באופן בלעדי יוכלו להיות בכלל הברכה

ואומר הדעת זקנים מבעלי התוספות דברים פרשת ראה פרק יא פסוק כו

נותן לפניכם היום. בעולם הזה הם ברכה וקללה אבל לימות המשיח כלם ברכה:

 

 

 

 

 

ונכתב בילקוט שמעוני תורה פרשת כי תבוא רמז תתקלח

וכתבת על האבנים [כז, ח], תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו,

 

 

פרשת ראה . מה הקשר בין ראה את הברכה והקללה לבין החיוב של עם ישראל על הנסתרות ברגע שנכנסו לארץ ישראל ? ומה ההיגיון לחייב את עם ישראל על חטא בסתר שלכאורה אין לי דרך למנוע את זה ? ומה הקשר לארץ ישראל ? ‏כ"ו/אב/תשע"ד

 

בס"ד

פרשת ראה .  מה הקשר בין ראה את הברכה והקללה לבין החיוב של עם ישראל על הנסתרות ברגע שנכנסו לארץ ישראל ? ומה ההיגיון לחייב את עם ישראל על חטא בסתר שלכאורה אין לי דרך למנוע את זה ? ומה הקשר לארץ ישראל ?   ‏כ"ו/אב/תשע"ד

דברים פרק יא

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

משה  מראה לעם ישראל שני הרים אחד את  הר גריזים ואחד הר עיבל הר גריזים זו הברכה והר עיבל זה הקללה

ואומר התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

כלומר עם ישראל נענש לפי רבי יוחנן על הנסתרות רק עם המעבר של עם ישראל את הירדן ולכן עכן שעבר עבירה  בסתר , עם ישראל לא נענש עליו רק לאחר שעבר עם ישראל את הירדן נענש עם ישראל על מעשה עכן 

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

על הנסתרות - שביד עוברי עבירה, אלא על העבירות הידועות.

עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, כדאמרינן במסכת סוטה (לז, ב) - מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו, ובימי עכן כבר עברו את הירדן.

ונשאלת השאלה למה השתנתה מידת הדין עם המעבר של הירדן ולא לפני כן ?  מה מיוחד בארץ ישראל שבו ניתנת מידת הדין גם על הנסתרות ?  כיצד יכול הקב"ה להעניש את עם ישראל על מעשה של אדם שעשה מעשה בנסתר ?

ובתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: +דברים כ"ד+ לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר +דברים כ"ד+ איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב +שמות ל"ד+ פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. כדתניא: +ויקרא כ"ו+ ואף בעונות אבותם אתם ימקו - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אתה אומר כשאוחזין, או אינו אלא כשאין אוחזין? כשהוא אומר איש בחטאו יומתו - הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. ולא? והכתיב: +ויקרא כ"ו+ וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה! - התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.

ועוד יותר קשה אומרת הגמרא שאדם נענש רק במקום שהיה לו למחות ולא מחה אם כן אחד שעושה מעשה בסתר ברור לנו שאין בידנו למחות אם כן כיצד יכול הקב"ה להעניש אותנו על מעשה שאפילו אין בידנו למחות ?

יש תירוץ של הירושלמי בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם.

כלומר עם ישראל קבל עליו את הנסתרות וזאת בגלל איום של יהושע  שאם לא יקבלו עליהם באים מים ושוטפים אותם .

ואני רוצה לחדש שיש בארץ ישראל תכונה מיוחדת שאין בארץ אחרת . כי כבר כתבתי במאמרים קודמים שלפני המבול העולם היה מתנהג לפי התנהגות האנשים כלומר התנהגות הדומם הצומח והחי היה משתנה בהתאם להתנהגות בני האדם וגלגול העולם למצב ההתחלתי למצב תוהו ע"י המבול שינתה  את הטבע של העולם חוץ מארץ ישראל ששם לא היה  המבול ולכן בארץ ישראל נשארה התכונה של קשר בין התנהגות האדם להתנהגות הדומם הצומח והחי  ואומר תורת המנחה פרשת ראה / דרשה סט עמוד 617

דע כי כל הכוחות העליונות יש להם מקום מיוחד בארץ שמושלים בו יותר משאר מקומות דכת' (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. ויש שם בשמים ב' כוחות הנקראים סניגור וקטיגור, והם ממונים על עסקי העולם, אחד שמלמד זכות ואחד שמלמד חובה, והן נקשרין למעלה אחד במדת הרחמים ואחד במדת הדין. וכח המשכתן בארץ - הסניגור על הר גריזים והקטיגור על הר עיבל, אחד לימין ואחד לשמאל.

כלומר מה שאמר משה לעם ישראל רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה

הוא הראה והתכוון באמת שיש לנו את הכוח לראות בארץ ישראל את הברכה ואת הקללה בפועל ,וזה דווקא בארץ ישראל ולא במקום אחר ולכן בארץ ישראל אין דבר כזה נסתרות כי הנסתרות נראות ואם נעשה את המאמץ ונסתכל נוכל לראות . ולכן יש לעם ישראל חיוב על הנסתרות  כי בעצם אם נעשה את המאמץ הנכון נוכל לראות הכול ולכן אומר יהושע  אם לא תקבלו עליכם את הנסתרות בכל מקרא תענשו כי אין דבר כזה נסתרות בארץ ישראל .  ולזה מרמז הילקוט שמעוני שופטים רמז סח

כי הזהרת את הרשע, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתים, בשלש, בארבע, בחמש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח

כלומר הטענה על עם ישראל שבאמת יכלו לשנות את המצב להתאמץ ולגרום לכך שעכן לא יוכל לעשות את מעשיו בסתר  אבל הנוחות האישית גרמה לכך שלא עשו ולכן נהרגו .

אבל היום אנחנו בפועל רואים שאין לנו את הכוח לשנות את המציאות ויש הרבה דברים שנעשים בגלוי ואין  לנו כוח לשנות כל שכן על הנסתרות ובאמת אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

דף על הדף סנהדרין דף מג עמוד ב

ולמה דוקא ביבנה, אלא שאז נחרב בית המקדש, ובעירובין (ס"ה ע"א) מבואר שמיום שחרב בית המקדש יכולני לפטור את כל העולם מדין תפילה, דכתיב שכורת ולא מיין, וממילא בטל התביעה עליהם שהי"ל להתפלל, ולכן שוב אינם נענשים על הנסתרות.,

כלומר עם חורבן הבית נחלשה הראיה של עם ישראל וכבר לא ניתן לחייב אותם על הנסתרות כי בקושי הם מסתדרים עם הנגלות .

אבל בכל מקרה יש לנו להשתדל ולהתפלל על כל עם ישראל שיחזור בתשובה ואז לא יהיה חטא לא  בנגלה  ולא בנסתרות .

 

פרשת עקב מה ההבדל בין הדין של הקב"ה בארץ ישראל לעומת הדין של שאר הארצות ? אם הקב"ה קובע את הדין בראש השנה איך מעשי עם ישראל יכולים להשפיע על ביצוע גזר הדין במשך השנה ? האם מידת הדין עובדת בשאר המדינות כמו בארץ ישראל ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת עקב מה ההבדל בין הדין של הקב"ה בארץ ישראל לעומת הדין של שאר הארצות ? אם הקב"ה קובע את הדין בראש השנה איך מעשי  עם ישראל יכולים להשפיע על ביצוע גזר הדין במשך השנה ? האם מידת הדין עובדת בשאר המדינות כמו בארץ ישראל ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

דברים פרק יא

 (י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: ס

ואומר רש"י דברים פרק יא פסוק יב

מרשית השנה - מראש השנה נידון מה יהא בסופה:

רש"י מפרש שארץ ישראל נידונה בראש השנה מה יהיה סופה . וזה קשה הרי ידוע שהקב"ה דן את כל העולם כולו בראש השנה כלומר את כל הארצות את כל האנשים כולל גויים אז מה המיוחד בארץ ישראל ?  לכאורה לפי רש"י אין הבדל 

כדי להבין את התשובה צריך לבדוק את הפסוקים הקודמים

ארץ ישראל זה צד אחד וארץ מצרים זה צד שני  ארץ מצרים כתוב וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק  ובארץ ישראל כתוב אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם

ובו ננסה להבין את ההבדל . אומר רש"י דברים פרשת עקב פרק יא פסוק י

והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:כגן הירק - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:

כלומר ארץ מצרים היא ארץ שהאדם חייב לעשות השתדלות בלי ההשתדלות שלא לא יהיה לו ,לא אוכל ולא שתייה . כלומר בארץ מצרים בראש השנה הקב"ה דן את האדם אבל בכל מקרה האדם יהיה חייב לעמול כדי לחיות . לא יכול להיות מצב שהאדם יוכל לשבת ולחיות ללא עמל . ובארץ ישראל המצב שונה וכתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב דף טו עמוד ב

ארץ מצרים תזרע את זרעך והשקית ברגל כגן הירק. מה גן ירק בכל עת אתה מתעסק בו להשקותו. ואם לאו אין בו הועלה. אף ארץ מצרים אם אין אתה מנדד שינה מעיניך אין לה בה כלום. אבל ארץ ישראל אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה אותה. מנהגו של עולם אדם לוקח עבדים לעבדו והקב"ה לוקה את ישראל לעבדים והוא מוריד גשמים ומצמיח פירות להשביעם.

כלומר בארץ ישראל יכול להיות מצב שאדם יכול לחיות ולהתפרנס ללא השתדלות . ומצד שני יכול להיות מצב שגם ע"י השתדלות לא יכול האדם לחיות בארץ ישראל כי ארץ ישראל היה ארץ מיוחדת לעם ישראל ולקב"ה . ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יא

לא כארץ מצרים היא. שהיא תלויה בהשקאה, כמו שאמר: והשקית ברגליך כגן הירק, אין הארץ בענין זה תלויה בעמל האדם אלא: למטר השמים תשתה מים, ועל כן תצטרכו לקיום התורה, שאם אתם מקיימין התורה והמצות השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה, ואם לאו: ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה,

כלומר  ארץ ישראל שהיא ארץ של עם ישראל וארץ המיוחדת לקב"ה . ארץ ישראל הוא מקום שבו עמל  תורה יכול לגרום להוריד מהאדם את עול דרך ארץ . בשאר הארצות דבר זה לא קיים אבל כן קיים בארץ ישראל .

ואמר הזוהר הקדוש כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסח עמוד ב

ת"ח כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא,

אומר הזהר הקדוש שיש נהר מהשמים שמשקה את ארץ ישראל ונהר זה תלוי רק בקיום התורה ואי קיום התורה מונע את הטוב . ומוסיף הזהר הקדוש ואמר לא רק שהוא מונע טוב  מארץ ישראל אלה מכל העולם . ולפי הזהר הקדוש סוף הפסוק מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה מדבר אומנם על ארץ ישראל אבל בעצם על כל העולם כולו . וכך גם כותב הרמב"ן דברים פרשת עקב פרק יא פסוק י

ומפני שאמר (פסוק יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה - וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה' אלהיך ידרוש אותה, יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב, והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות. תמיד עיני ה' אלהיך בה - לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו', כדאיתא במסכת ר"ה (יז ב). ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת:

ולפי מהלך זה באמת כל הארצות נידונות אבל עיקר הדין שלהם נקבע ע"י הדין של ארץ ישראל ועם ישראל . ודין זה קשור לקיום התורה ועמל התורה ולפי הדין שנקבע על ארץ ישראל כך משתלשל הדין לארצות אחרות . וזה מתרץ את הקושיה על הרש"י

וכיצד מידת הדין הזאת עובדת?  מצד אחד יש את הדין בראש השנה אבל מצד שני הקב"ה דורש אותה תמיד כל יום ויום נכתב בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

מתיבי: +דברים יא+ עיני ה' אלהיך בה - עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן. להוסיף עליהן - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה, ופסקו עליהן גשמים מרובין. לסוף חזרו בהן, לפחות מהן - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן. לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דנייהו ולוסיף להו! - שאני התם דאפשר בהכי.

כלומר בראש השנה נקבע המאזן השנתי הכללי של ארץ ישראל אבל חלוקת התקציב היא יום יומית בהתאם להתנהגות של עם ישראל וביצוע התקציב היומי יומי בארץ ישראל תמיד מאוזן עם התקציב השנתי אבל צורת הביצוע שלו והתוצאה שלו תלוי במעשים במשך השנה של עם ישראל וכל זאת בגלל האופי המיוחד של ארץ ישראל "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם"  וניתן לשנות את הדין מבלי שזה יפגע בדין הכללי שנעשה בראש השנה . אבל בשאר הארצות וזה הכוונה ארץ מצרים לא ניתן לשנות את ביצוע גזר הדין של ראש השנה כי לשאר הארצות אין את התכונה "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד"  וביצוע התקציב הוא קשיח ללא שינוי במשך השנה .

ועדיין תהיה הקושיה אם שינוי במשך השנה בארץ ישראל יכולה להשפיע על שאר הארצות שנידונו בראש השנה על כל השנה כי לפי הזהר זה משפיע על כל העולם ? .

 

 

 

 

 

 

 

פרשת עקב למה שבר משה את הלוחות ? מה ההבדל בן שמיעה לראיה ? ולמה אמרו בני ישראל במעמד הר סיני נעשה ונשמע ולא נעשה ונראה ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת עקב  למה שבר משה את הלוחות ?  מה ההבדל בן שמיעה לראיה ? ולמה אמרו בני ישראל במעמד הר סיני נעשה ונשמע ולא נעשה ונראה ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

דברים פרק ט

(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:

משה שבר את הלוחות לעיני עם ישראל ונשאלת השאלה למה משה שבר אותם ? ולמה דווקא זה נעשה לעיני עם ישראל ? וכדי להבין את זה צריך להבין את נושא הראיה ואת נושא השמיעה

נאמר בבראשית פרק ג

(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

ואומר הרד"ק בבראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ה

1. כי יודע ונפקחו עיניכם - עיני לבבכם:
2. והייתם כאלהים - כמלאכים:
   חטא האדם הראשון גרם לכך שהאדם קיבל תכונה של ראיה שלא שייכת לו היא שייכת רק למלאכים לא לאדם . כלומר נוצר פגם גדול בנושא ראיית האדם ולכן אומר משה
   דברים פרק ד
   (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
   (טז) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
   בגלל הפגם שנגרם בראיית האדם הקב"ה שנתן לאדם את התורה הקפיד בנושא הראיה . ואומר משה שעם ישראל לא ראו במעמד הר סיני את הקב"ה ורק שמעו אותו . והסיבה לכך שעם ישראל לא יעבוד עבודה זרה . כלומר הפגם של הראיה שנוצר לאחר חטא האדם הראשון בשילוב ראיה של תמונה במעמד הר סיני היה גורם לעם ישראל נזק גדול שהיה גורם להם לעבוד עבודה זרה .
   רבינו בחיי דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק טו
   (טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. יאמר: אחר שאתם יודעים בבירור שלא ראיתם שום תמונה, מעתה יש לכם להיזהר שלא תעשו שום תמונה, שום פסל שהוא דבר הנפסל, ולא תמונת כל סמל,
   ולכן במעמד הר סיני היה מסך שמורכב מ 3 שכבות הגנה כנגד הראיה
   מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט
    ומשה נגש אל הערפל, לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל, חשך מבחוץ ענן מבפנים וערפל לפני ולפנים, שנאמר ומשה נגש אל הערפל.
   כלומר עם ישראל ראה את מעמד הר סיני רק מאחורי 3 שכבות הגנה . ומה שהיה במעמד הר סיני היה בעיקר השמיעה של הקב"ה בשני הדברות הראשונות
   ונאמר בדברים פרק ד
   וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
   ונאמר בדברים פרק ו
   (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יְקֹוָק אֶחָד:
   (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
   כלומר  אנו רואים שחוקים ומשפטים זה בשמיעה דווקא ולא בראיה וזה בגלל חטא האדם הראשון שפגם בראיה של בני האדם ולכן אמרו בני ישראל במעמד הר סיני נעשה ונשמע ולא נעשה ונראה .
   ועכשיו ננסה להבין מה היה עם הלוחות הראשונים . כתוב בפרשה שלנו שהקב"ה נתן למשה את 2 הלוחות וכתב עליהם את עשר הדברות כלומר גם הלוחות וגם הכתב זה מעשה של הקב"ה . בירידה של משה עם הלוחות מעשה הקב"ה התחיל שינוי מהותי. זה יהיה הפעם ראשונה שכל עם ישראל יראה בעיניים שלו חלק מגבוה שנמצא מאחורי 3 שכבות ההגנה חך ענן וערפל. וצריך להגיד שעם קבלת התורה הרמה הרוחנית  של עם ישראל עלתה לרמה כזו שראיה של לוחות הברית מעשה של הקב"ה לא הייתה פוגמת בעם ישראל . אבל כשמשה  ירד מהר סיני עם הלוחות ועם ישראל ראה את הלוחות לאחר מעשה העגל הבין משה שיש כאן חוסר התאמה  ולכן השליך את הלוחות מידיו ואומר הפנים יפות דברים פרשת עקב פרק ט פסוק יז
    (יז) ואשברם לעיניכם. יש לפרש מ"ש לעיניכם היינו כי מה ששיבר את הלוחות היה לטובתם, כי הלוחות הראשונים היו קדושתם רב מאוד, כי מעשה אלהים המה והיה אור גדול אשר לא יסבלו אותם כולם, וכיון שישראל חטאו ונפלו מאוד לא היו יכולין לסבול אור הלוחות, כמו שמצינו גבי בני קהת שהיה צריך לכסות הארון שלא יראו אותו, וכדכתיב [במדבר ד, כ] ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו,
   ולכן דווקא כתוב בפרשה שלנו לעיני עם ישראל נשברו הלוחות שמעשה העגל פגם ביכולת של עם ישראל לקבל את הלוחות ולראות אותם .
   וגם כך כשהלוחות השניים היו מעשה ידי אדם והכתב היה של הקב"ה היה בעיה לבני קהת שמתו הרבה יותר משאר הלווים
   במדבר פרק ד
   (יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:
   (כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:  
   והראיה משמשת לפעולות אחרות כמו שכתוב בדברים פרק ג
   (כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
   דברים פרק ד
   (ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ:
    
    
    

פרשת ואתחנן למה יש הבדל בין פרשת יתרו שהשבת בגלל בריאת העולם ב 7 ימים ובפרשה שלנו בגלל יציאת מצרים ? למה גוי חייב מיתה בידי שמיים אם שומר שבת ? ולמה אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ששמרו את כל התורה כולה והיו בני נח יכלו לשמור את השבת ? ‏י"ב/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת ואתחנן  למה יש הבדל בין פרשת יתרו שהשבת בגלל בריאת העולם ב 7 ימים ובפרשה שלנו בגלל יציאת מצרים ? למה גוי חייב מיתה בידי שמיים אם שומר שבת ? ולמה אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ששמרו את כל התורה כולה והיו בני נח יכלו לשמור את השבת ? ‏י"ב/אב/תשע"ד

כתוב בדברים פרק ה

(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: ס

בספר דברים ההסבר של שמירת שבת בגלל שעם ישראל היה עבד בארץ מצרים  ובשמות פרק כ  ההסבר כי הקדוש ברוך הוא נח ביום השביעי של בריאת העולם

 (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: ס

וצריך לנסות להבין מדוע יש את ההבדל בין פרשת יתרו לפרשת ואתחנן ?

לכאורה אם הסיבה שהקדוש ברוך הוא  יצר את העולם בשבעה ימים וביום השביעי נח מן הבריאה והיום השביעי הוא  חלק של הבריאה אז הסברא ההגיונית היא  שמצוות השבת שייכת  בכל  העולם וגם גוי יהיה מחויב לשמור על השבת הרי הוא חלק של הבריאה . אבל אנחנו רואים שהמצב בדיוק הפוך גוי ששומר שבת דינו מות בידי שמיים . וזה נראה לכאורה קשה מאוד גם אם הקב"ה לא ציווה את הגוי לשמור שבת מדוע גוי שרוצה להדר וכן לשמור על השבת דינו מיתה בידי שמים ?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נח עמוד ב

ואמר ריש לקיש: נכרי ששבת - חייב מיתה, שנאמר +בראשית ח'+ ויום ולילה לא ישבתו. ואמר מר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן. אמר רבינא: אפילו שני בשבת. - וליחשבה גבי שבע מצות! - כי קא חשיב - שב ואל תעשה, קום עשה - לא קא חשיב.

ואומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

מה שמובן מהגמרא והרמב"ם שהבעיה של גוי לשמור שבת זה לא בגלל השבת דווקא אלה יש לו דין שהוא חייב לעבוד 7 ימים בשבוע ואם הוא מחליט לא לעבוד באחד הימים ולא משנה אם זה יום ראשון או שני או שלישי וכד' הוא עובר על מצוות השם מצות עשה לעבוד וחייב מיתה בידי שמים  וזה נלמד מהפסוק ויום ולילה לא ישבתו . ואומר רש"י בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כב

ויום ולילה לא ישבתו - מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה:

ומה הקשר של המבול לשמירת שבת של גוי ? והקשר שבכל ימי  המבול לא שימשו המזלות השמש והכוכבים לזה שגוי חייב לעבוד כל 7 ימים בשבוע ללא מנוחה ?

וכאן צריך להבין מה היה במבול שגרם לכך שגוי יהיה חייב לעבוד 7 ימים בשבוע

אומר צרור המור בראשית פרק ב

ולכן רצה השם להביא מבול ממים לחזור העולם תהו ובהו כמו שהיה מתחילה שהיה העולם מכוסה ממים עד שאמר יקוו המים.

לאחר חטא האדם הראשון  הקב"ה הביא מבול לעולם ויש לא מעט הוכחות שהבאתי במאמרים קודמים שהקב"ה החליט  להחזיר את העולם למצב של תוהו ובהו כלומר לגלגל את העולם חזרה למצב שהיה ברגע בריאת העולם כלומר מצב של תוהו ובוהו . יש מחלוקת מתי ציוה הקב"ה את 7 מצוות בני נח האם הציווי היה לאדם הראשון לאחר החטא, או לאחר המבול.  בכל מקרה הגויים לא קיבלו על עצמם את 7 מצוות בני נוח שהקב"ה ציוה את אותם ומי שלא מקבל את ציווי הקב"ה מוציא את עצמו מכלל הבריאה השלמה של 7 ימים . ולכן ברור שגוי  לא שיך  לבריאת  העולם של היום השביעי שהוא שלמות הבריאה .  והם לא שיכים ליום השביעי שמסמל את השלמת בריאת העולם שבו נתן הקב"ה את  יום המנוחה לעולם , ולכן לא שייך בהם מנוחה גם לא ביתר ימי השבוע ולכן גוי ששבת באחד ימי השבוע חייב מיתה בידי שמיים .

ולכן ריש לקיש לדעתי מפרש את הפסוק "שנאמר +בראשית ח'+ ויום ולילה לא ישבתו" כעונש על מעשה המבול והוא החזרת העולם למצב של תוהו ובהו .   בני נח לא קיבלו עליהם את 7 מצוות בני נח ולכן הם שגרמו לעולם לחזור למצב תוהו ולכן הוציאו את עצמם מכלל הבריאה של 7 ימים .  וגם אם נגיד שהקב"ה ציוה את בני נח ב 7 מצוות לאחר המבול הם הבינו שלא לקיים את מצוות השם זה לחזור למצב של תוהו ובהו . ואמר ה תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: +שמות יט+ ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם! מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': +ישעיהו מג+ וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: +חבקוק ג+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.

מבואר כאן שהגויים לא קבלו עליהם 7 מצוות בני נח ולכן הקב"ה הפקיע את זכותם לקבל את המצוות שנית .  ויש כאן קושיה  הרי ידוע שהאבות קיימו את התורה כולה ואיך קיימו הרי הם היו בני נח ואמרנו שבני נח חייבים מיתה אם שובתים באחד מימי השבוע ?

וצריך להגיד שבן נח שקיבל עליו את התורה כולה יכול לשמר שבת תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה,.

כלומר בן נח שקיבל עליו את התורה כולה יכול לשמור שבת  כי לאחר שבני נח לא קבלו את 7 מצוות לא נתן להם הקב"ה אפשרות לקבל עליהם את המצוות הללו עוד פעם .  לבני נח יש אפשרות אחת בלבד כדי לשמור שבת וזה לקבל על עצמך את כל התורה כולה לא ניתן לקבל על עצמך 7 מצוות בני נח זה כבר לא מועיל לאחר שלא קיבלו על עצמם מהתחלה את 7 המצוות . ובן נח שלא קיבל את התורה כולה ושומר שבת או לא עובד באחד מימי השבוע חייב מיתה בידי שמים . כלומר שמירת שבת מותרת לבן נח שקיבל על עצמו את התורה כולה רק אז יוכל לשמור שבת . אבל צריך להגיד שלאחר קבלת התורה רק יהודי יכול לשמור תורה ובן נח גם אם קיבל על עצמו את כל התורה כולה לא יכול לשמור שבת הוא חייב להתגייר ולהיות יהודי .

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? - אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. - הר ניסאי מיבעי ליה! - אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל. - הר סימנאי מיבעי ליה! - אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו

כלומר גוי אם קבל על עצמו את כל התורה כולה עדיין לאחר מתן תורה יש לו שנאה שירדה עם קבלת התורה ובן נח כזה לא יכול לקיים את כל המצוות כי כתוב ואהבת לרעך כמוך והוא לא יכול לאהוב הוא יכול רק לשנוא .

וכך ניתן להבין בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

 ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו,

ישראל שקבלו על עצמם את התורה כולה פסקה הזוהמה שלהם ולכן יכלו לקבל את התורה . יש כאלו שלעתיד לבא יתגיירו והגמרא אומרת שהמזל שלהם עמד במעמד הר סיני ורק הם יוכלו להתגייר אבל השאר צריך להגיד שלא יוכלו להתגייר ולא יוכלו לקבל עליהם לא את 7 מצוות בני נח ולא לקבל עליהם את כל התורה כולה כמו שהיה לפני מעמד הר סיני  .

ולעתיד לבא אומר הר"ן בדרוש השביעי  יקבלו עליהם האומות את אמונת השם רק אז השנאה תיפסק

ולפיכך אמרו לכשאשוה לך אנחמך, כלומר לכשאשוה לך שאר האומות, שכולן יהיו באמונה אחת עמך, אנחמך. כי אז תהיה הנחמה שלמה, שאין אחריה דאגת מלחמה ושנאת האומות הנ"ל עלינו. והוא שסיים המדרש (רבה איכה שם) לכשיגיע היום ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יז), וזהו בזמן משיחנו.

פרשת ואתחנן אומר הילל דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, מאוד קשה להבין שמצווה אחת היא כל התורה כולה , ומדוע אומר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה: האם ניתן למצוא סימוכין בתורה להבנה הזאת ? האם זה קשור לעשרת הדברות ? ‏י"ב/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת ואתחנן אומר הילל דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, מאוד קשה להבין  שמצווה אחת היא כל התורה כולה , ומדוע אומר רבי עקיבא  ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה: האם ניתן למצוא סימוכין בתורה להבנה הזאת ? האם זה קשור לעשרת הדברות ?  ‏י"ב/אב/תשע"ד

רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק יח

ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה:

ובתלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.

וצריך לנסות להבין מדוע רבי עקיבא אומר שהמצווה של ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ובא הילל ומוסיף שאהבת לרעך כמוך זו כל התורה כולה . וזה קשה מאוד לחשוב שכל התורה כולה זה מצוות ואהבת לרעך כמוך . הרי יש תרי"ג מצוות וזה רק אחד מהמצוות .

אומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו

תשמע זה הכלל שכל התורה כולה כלולה בו. לקול ה' אלקיך אלו עשר דברות שנאמרו על הר סיני.

כלומר הקב"ה הכניס בעשר הדברות את כל כל התורה כולה ובו נראה מה המילה הראשונה והאחרונה של עשרת הדברות

מילה ראשונה בדברים פרק ה

אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

והמלה האחרונה בדברים פרק ה

 וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ס

כלומר מלה ראשונה אנכי ומלה אחרונה לרעך

למלה אנכי יש שני פרושים הקב"ה ופרוש שני אני וגם למלה לרעך יש שני פרושים החבר שלך וכמו כן הקב"ה ורש"י כותב  במשלי פרק כז פסוק י

(י) רעך ורע אביך - הקדוש ברוך הוא שנקרא רע לישר' ורע אביך שחיבב את אבותיך:

כלומר ניתן להבין שכל התורה כולה  מתחילה בקב"ה ומסתימת בקב"ה אבל ניתן להבין שהיא מתחילה בי ונגמרת בי .

האנכי הראשון שנכתב בתורה זה האדם הראשון לאחר החטא בראשית פרק ג

(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:

כלומר ברגע שאני לא מבין שאנכי זה הקב"ה ואני חושב שאני זה אנכי זה מביא את החטא והחטא מביא את  המוות את הרס העולם אבל האנכי האחרון בתורה מביא את החיים כתוב בדברים פרק לב

(מו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

כלומר האנכי הראשון זה כשהאדם ראשון התבלבל ולא הבין מי זה אנכי וגרם למות לו ולעולם והאנכי האחרון בתורה זה הציווי של הקב"ה שנבין מה  זה אנכי וברגע שנבין את זה  ונקיים את זה החיים המוות יסתלק

דברים פרק לב

(מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: פ

כלומר ההבנה הזאת שאנכי זה הקב"ה גורמת לחיים ולא למוות כמו שנגרם לאדם הראשון ולעולם.

גם ההבנה שלרעך זה מצד אחד הקב"ה ומצד שני זה מי שאיתך במצוות גורמת לך להבין  שהמצוות בין אדם לחברו זה בעצם מצווה גם בין אדם למקום ולא ניתן לעשות פרידה  כזו אין מצווה בין אדם לחברו בלי הקב"ה ומי שחושב כך סופו שגורם להרס העולם  . בעצם כל המצוות כולם זה בין אדם למקום אבל הקב"ה עשה חלוקה של מצוות עם דגש בין אדם למקום ומצוות עם דגש של אדם לחברו . וכל התורה כולה על רגל אחת זה ההבנה הזאת וכן כתוב במפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יג

וכן את מוצא תרי"ג אותיות יש מן אנכי עד אשר לרעך כנגד תרי"ג מצות וז' יתירות כנגד ז' ימי בראשית ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה

כלומר כל התורה נמצאת על רגל אחד בין  אנכי ל לרעך בעשר הדיברות וזה מה שרבי עקיבא אמר לנו שזה כלל גדול בתורה  והילל הוסיף כל התורה כולה על רגל אחת.

השל"ה בפרשת יתרו תורה אור  מצמצם את  ההבנה של כל התורה כולה למלה אנכי

יז. גם התורה נרמזת בתיבת 'אנכי'. כי עשר דברות כוללות כל התורה ונביאים וכתובים, אשר סימנם 'אנך' ראשי תיבות אורייתא נביאים כתובים, כולם נכללים ב'י', זהו 'אנכי' אנ"ך י'. וכבר רמזתי (אות יד) בסוד שם ידו"ד שהוא גבוה וגבוה מעל גבוה, וידו"ד כלול ביו"ד, ויו"ד באל"ף. זהו סוד עשר דברות נאמרו בדבור אחד (מכילתא יתרו מסכתא דבחדש ד), כי כל הגבוה ביותר, יותר מתאחד וכולל כל הפרטים המתגלים ממנו, כן הגיד השם יתברך ברוך הוא עשר הדברות בדבור אחד, אחר כך פרטם לעשר דברות. ועל זה 'אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי'

אומר בעצם  השל"ה הקדוש שכל התורה כולה נמצאת במלה אנכי ומשם היא מתרחבת לעשר הדיברות ומשם לכל התורה כולה לתרי"ג מצוות .

ובעצם אנו רואים כאן את ההבנה שמה שקיים בעולם זה רק הקב"ה , כל העולם כולו  זה דבר אחד שממנו משתלשל העולם שנראה כמו הרבה דברים ולפעמים נראה לנו שאין קשר בין הדברים אבל בעצם העולם כולו זה אך ורק הקב"ה וחוסר הבנה שלנו את אחדות העולם , ההבנה המוטעית שאנכי זה אני ורעך זה האחר ולא חלק מהקב"ה גורם להרס העולם למוות ולחידלון . ההבנה שאנכי ורעך זה הקב"ה גורם לאחדות העולם והכנסת החיים לעולם .

ותלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א

אלא, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: +חבקוק ב'+ וצדיק באמונתו יחיה.

כלומר האמונה שהכול אחד שהכול מאת הקב"ה זה גורם לחיים . ההפיך זה המוות .

מה עדיף חכם בעל מראה או חכם מכוער ? הרמב"ם אומר בעל מראה והגמרא בנדרים אומרת שעדיף מכוער אז מה האמת ? וכיצד זה תלוי בבנין בית המקדש ? ‏ה'/אב/תשע"ד

בס"ד

מה עדיף חכם בעל מראה או חכם מכוער ? הרמב"ם אומר בעל מראה והגמרא בנדרים אומרת שעדיף מכוער אז מה האמת  ? וכיצד זה תלוי בבנין בית המקדש ? ‏ה'/אב/תשע"ד

אומר הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ו

כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י

ותבא האשה וגו' מראהו כמראה מלאך וגו' מכאן שלא היתה שורה השכינה אלא על בעלי מראה

ואמר הלחם משנה הלכות סנהדרין פרק ב

כל אלה התנאים של בעלי מראה ובעלי שיבה ובעלי קומה תנאים של יופי הם ומסתייה דמיעט לן קרא בעלי מומים אלא שנאמר שאם אינם יפים לא סגי בלאו הכי זו אין סברא אלא ודאי שלא אמרן ר' יוחנן אלא על צד היותר טוב ולא לעיכובא

אם כן מצאנו שתלמידי חכמים היושבים  בסנהדרין צריכים להיות בעלי מראה כלומר יפים לא שזה מעכב אבל יש לכך עדיפות

אבל בגמרא ב  תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ עמוד ב

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער! א"ל: למדי מבית אבוך, במה מניחין יין? אמרה ליה: במאני דפחרא. אמר לה: כולי עלמא בפחרא, ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא. אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי. אמר לה: אף אורייתא כן. והאיכא שפירין וגמירין! אמר לה: אי הוו סנו הוו גמירין טפי.

וכן בתלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

(ואמר) +מסורת הש"ס: אמר+ רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב. דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב, לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!

יוצא לנו שיש סתירה מהותית  במקום אחד כתוב שתלמיד חכם צריך להיות יפה ובעל מראה ובגמרא בנדרים ומסכת תענית כתוב שתלמיד חכם עדיף שיהיה מכוער .

ומפרש רש"י מסכת תענית דף ז עמוד ב

אי הוו סנו - אותם נאים שהם חכמים.

טפי הוו גמירי - שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו, ובא לידי שכחה

כלומר מפרש רש"י שחכם מכוער משפיל את דעתו הוא עניו יותר ולכן לא בא לידי שכחה  אבל אחד שהוא יפה לא יכול להשפיל את דעתו ובא לידי שכחה . אם כן מה ההבדל למה פעם אחת  צריך להיות יפה ופעם שנייה זה חסרון ועדיף להיות מכוער .

אני רוצה לתרץ את הקושיה שמדובר בשני זמנים שונים זמן שהיה קיים בית המקדש וזמן שלא קיים בית המקדש . התנאי של בעל מראה מדובר בחכם שיושב בסנהדרין אומנם סנהדרין היה קיים בזמן שבית המקדש לא היה קיים אבל עיקר קיומו של סנהדרין הוא בזמן שבית המקדש היה קיים  .

לאחר חורבן בית המקדש מופיעים גם בגמרא וגם במדרש שינויים בכל התחומים ויש הפרש במציאות בין הזמן שבית המקדש קיים לזמן שבית המקדש חרב כתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ד

(ד) כמגדל דוד. מה מגדל דוד היה גבוה מכל המגדלים שבירושלים, כך בית המקדש גבוה מהכל: צוארך. זה בית המקדש, מה צואר זה לראש ואם נהפך אין לו חיים, כך משחרב בית המקדש נגרע קרן ישראל. מה הצואר נאה לגוף אף בית המקדש נאה לעולם. מה הצואר רוב תכשיטין בו, אף ישראל בזמן שבית המקדש קיים רוב הטובות של עולם היו להם. בנוי לתלפיות.

וצריך לפרש כשבית המקדש היה קיים לעם ישראל היה רוב הטובות אבל ברגע שנחרב בית המקדש הכול התהפך  וכן אנו רואים שינוי נוסף בחגי פרק א פסוק ו

זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: פ

ואומר רש"י חגי פרק א פסוק ו

(ו) והבא מעט - בעון בכורים שבטלו:

אכול ואין לשבעה - בעון ביטול מנחות:

שתו ואין לשכרה - שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים:

לבוש ואין לחום לו - בעון בגדי כהונה שבטלו:

והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר בגד נקוב

טבע האדם השתנה ,טבע המאכלים השתנה , ההנאה מאוכל ושתייה השתנו כלומר חורבן בית המקדש שינה את טבע האדם וגם שינה את הטבע עצמו .

וגם מידת הדין השתנתה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן יג

ארשב"ג משום ר' יהושע משחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה שנאמר (תהלים ז) ואל זועם בכל יום,

והמדרש מספק הסבר על השינוי . יש שינוי למטה כלומר בארץ ולכן יש שינוי למעלה

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לג - אנכי אנכי

ויהי בשלשים שנה וגו' וארא מראות אלהים [וגו'] ומתוכה דמות ארבע חיות [וגו'] וארבע כנפים לאחד וארבע כנפים [וגו'] (יחזקאל א' א' עד וי"ו), אמר הקדוש ברוך הוא שמא תאמר מה ראה ישעיה לראות שש ויחזקאל ארבעה, והוא אומר לכם משחרב בית המקדש בטלו [אותן] שהיו מעופפים [בהם], אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ובטל (חורבן) [הרובן] של מטן בטל עוד של מעלן,

המסקנה מהמדרשים והכתוב בגמרא שהיה שינוי נרחב ביותר במציאות ובעולם עם חורבן בית המקדש וזה מתרץ את הקושיה לי שלפני שחרב בית המקדש היה יתרון ליופי בתלמיד חכם ולאחר חורבן בית המקדש תכונת היופי נהפכה לחיסרון. האם לשינוי הזה יש הסבר שמתיישב על השכל מדוע כשהחרב בית המקדש יש יתרון לתלמיד חכם שאין בו יופי ולכאורה  הכיעור נותן לו את הכוח לשמר את התורה שלו ?

הפתרון שלי לתירוץ העניין זה מידת הענווה והגאווה. תלמיד חכם בזמן שבית המקדש היה קיים והיה  בעל מראה עדיין היה מולו  את בית המקדש במלא תפארתו  ואומר התלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב

מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם

ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

[ד] עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם

כלומר עדיין היה אותו חכם יכול להיות עניו כי ראה מולו את בית המקדש ואז יכול היה להישאר עניו אבל כשנחרב בית המקדש לא היה מול אותו חכם משהו שיכול להוות משקל נגד לתכונות שלו ולכן הסיכוי שיישאר עניו היה סיכוי נמוך ולכן היה בעל גאווה  . ולכן רק חכם  שהוא מכוער יכול לשמור על הענווה שלו ולהשפיל את דעתו ולכן יכול לשמור על התורה שלו כפי שאומר רש"י . אבל חכם בעל מראה יש סיכוי גבוה שהגאווה שלו תגרום לו להתאמץ פחות  לא להשפיל את דעתו ולכן לא יוכל לשמר את תורתו בצורה מיטבית .

ולכן משה היה עניו שבאדם  במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס  

והסיבה במדבר פרק יב

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:

כשמול התכונות של משה שהיה עשיר גבוה חכם וכד' יש את התמונות של מראה אלוקים ולא בחידות כיצד יכול להיות משה בעל גאווה ? כי הוא רואה בבירור ומבין את הקטנות שלו מול הגדלות של האלוקים  ,אבל היום תכונות כאלו גורמות לאדם גאווה כי הוא לא רואה מולו מציאות גבוהה יותר כי בית המקדש נחרב . יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימנו במלו תפארתו וגם אותם אלו שהם גם תלמידי חכמים וגם בעלי מראה יוכלו להשפיל את דעתם ולשמור על תורתם  .