13.6.2014

מה היה חטא המרגלים ? מה המשמעות של אַל תִּירְאוּ ? ו אַל תִּירָאֻם ? וכיצד זה קשור לאיוב שמת כשהמרגלים תרו את הארץ והאם מה שרואים זה המציאות או יש מציאות אחרת ? ‏ט"ו/סיון/תשע"ד


בס"ד
מה היה חטא המרגלים ? מה המשמעות של אַל תִּירְאוּ ?  ו אַל תִּירָאֻם  ? וכיצד זה קשור לאיוב שמת כשהמרגלים תרו את הארץ והאם מה שרואים זה המציאות או יש מציאות אחרת ?  ‏ט"ו/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יד

(ט) אַךְ בַּיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיקֹוָק אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם:

בו נבין את מה שאומרים יהושע בן נון וכלב בן יפונה לעם ישראל . "אל תראו את עם הארץ" ו "אל תיראם "

למלה תראו או תיראם יכול להיות שני משמעויות אחד מהשורש יראה כלומר פחד ואחד מהשורש ראה לשון ראיה ,להסתכל .

בו נבין את סיפור במרגלים .משה שולח 12 אנשים  במדבר פרק יג

(ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְקֹוָק כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:

ואומר החזקוני במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק ג

(ג) כלם אנשים פירש"י אותה שעה כשרים היו כלומר בשעה שנבחרו אבל מכאן ואילך החמיצו כמו שפירש"י וילכו ויבואו

12 נשיאים כולם מהעידית של עם ישראל אותם לבדוק את ארץ ישראל והמציאות שהם רואים היא קשה במדבר פרק יג

(כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:

ואומר צרור המור דברים פרשת עקב

כי יש לך לדעת שאתה עובר את הירדן לרשת גוים גדולים ועצומים אשר אי אפשר בחיל ובכח להורישם. וזה שאמר אשר אתה ידעת מי יתיצב לפני בני ענק.

ואומר האברבנאל במדבר פרק יג

השאלה הח' מה היה חטאת המרגלים כי יראה שהם לא אמרו רק האמת באמרם שעז העם והערים בצורות. שכן אמרו מרע"ה לפניהם שמע ישראל אתה עובר היום לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק. וא"כ לא חטאו ולא כזבו המרגלים במה שאמרו

כלומר באמת מצד ההיגיון והמציאות "הריאלית " לא ניתן היה לכבוש את ארץ ישראל כי עמד מולם כוח גדול ועדיף ואם כן מה התביעה על המרגלים?  ועוד 10 מתוך 12 אנשים  חטאו בחטא המרגלים וגם יהושע הצליח לעמוד בניסיון רק הודות לתפילה של משה רבנו והוספת ה י'   לשמו כלומר שהנסיון היה גדול מאוד. ובאמת לדוגמה אם הינו שולחים מרגלים לארצות הברית ורואים את כל הטילים הגרעינים שלהם את המטוסים ,נושאות המטוסים והיו אומרים לנו לכבוש אותה זה היה נראה לנו לא מציאותי .

אם כן בו נבין מה אמרו יהושע וכלב לבני ישראל הם אמרו להם אל תסתכלו על המציאות שאתם רואים בעיניים תסתכלו על המציאות האמיתית וזה מה שנאמר אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ , אל תיראם .

באמת מה שאתם רואים זה לא האמת ,האמת נמצאת אצל מי ששלח אותכם לנחול את הארץ וזה הקדוש ברוך הוא ,המציאות האמיתית של אותם נפילים זה סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם  ואומר רש"י במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק ט

כי לחמנו הם - נאכלם כלחם:

סר צלם - מגינם וחזקם. כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגין עליהם. דבר אחר צלו של המקום סר מעליהם:

הצל שלהם סר מעליהם כלומר הם כאילו אינם, כי למשהו ממשי חייב להיות צל ודבר שאין לו צל הוא דבר לא ממשי . כלומר התביעה על המרגלים היה שהם רואים את העולם הפיזי ולא את הרובד הרוחני .

הרובד הפיזי זה עולם השקר מה שאתה רואה פיזית זה לא המציאות ,המציאות האמיתית נמצאת בעולם הרוחני ובעולם הרוחני אותם נפילים כבר לא קימים  כי אפילו צל אין להם.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קז עמוד א

 ד"א סר צלם מעליהם. זה מלאך הממונה עליהם שהוא מגין עליהם שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה עד שמפיל שריה מן השמים שנאמר (ישעיה כד) יפקד ה' על צבא המרום במרום וגו'. וה' אתנו אל תיראום.

ועוד אנו רואים שבאותו זמן איוב מת ונקבר ואיוב היה לכאורה מנהיג שלהם ונאמר באיוב פרק ט

(כב) אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה:

 

ואומר המלבי"ם איוב פרק ט פסוק כב

(כב) אחת היא, לכן שב שנית להחליט שאין השגחה פרטית אשר תדין את האדם לפי מעשהו, כי האדם מוכרח במעשיו, רק הנהגה אחת היא בעולם היא ההנהגה הכללית הקצובה כפי המערכה וכפי צורך ההנהגה הכללית, והנהגה זאת אחר שהיא מוכרחת לפי הסבות הקיימות הבלתי משתנות אינה מבחנת בין טוב לרע, רק תם ורשע הוא מכלה, שההפסד הכללי המוטבע בחומר לא יבחין בין תם לרשע:

כלומר הראיה של העולם  ללא הסתכלות על  העולם הרוחני יכולה להוביל למסקנה שהכול זה חומר והעולם מתנהל לפי עולם החומר ולכן אם אתה נראה יותר חזק כמו הנפילים אין לאף אחד סיכוי לגבור עליו . אבל בעולם האמת העולם הרוחני הכוח שלך תלוי אך ורק בכוח הרוחני שלך ואם סר צלך גם אתה אם אתה נראה חזק אתה בעצם כלום .

וזה כל עניין המרגלים שנפלו במלכודת ראית העולם הפיזי ולא הרוחני וזה מה שאומרים להם יהושע וכלב אל תסתכלו כי המראה הוא טעות זה אשליה . אתם צריכים להבין את העולם הרוחני כדי להבין את המציאות ולכן אַל תִּירְאוּ אֶת עַם , אַל תִּירָאֻם:

ואולי ניתן לפרש את מה שאמרו  במדבר פרק יד

(ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד:

הארץ טובה מאד מאד . מאד אחד לעולם הפיזי ,ומאד אחד לעולם הרוחני ואתם ראיתם רק מאד אחד וזה גרם לכם לחטא .

ואולי ההבדל בין יהושע וכלב לאחרים זה שיהושע וכלב עשו מה שמשה אמר להם "עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ" כי משה שלח אותם לתור במדבר פרק יג

(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: 

והם באמת תרו אבל שאר המרגלים במדבר פרק יג

(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:

שאר המרגלים ויראום את פרי הארץ ראיה לא של האמת אלה את הראיה החיצונית והמטעה והם באמת לא תרו רק ראו .

ולכן אומר להם יהושע וכלב אַל תִּירְאוּ אֶת עַם , אַל תִּירָאֻם   .

וזה מה שכתוב מלכים ב פרק ו

(טו) וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה:

(טז) וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם:

(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר יְקֹוָק פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְקֹוָק אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע:

יש מציאות שאנו רואים וזה באמת לא המציאות האמיתית ויש את המציאות האמיתית שרואים לאחר שפקח את עיניו .

וזה מה שאנחנו מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים  סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה

וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

הרשעה זה עשן זה לא מציאות ,היא רק מפריעה לנו לראות את האמת וכשהיא תעבור מן הארץ נבין שזה היה כלום רק עשן לא מציאות .

האם ניתן להגיד אני מאמין בתאוריה של דרוין ? האם ניתן להגיד אני חוקר את התיאוריה של דרוין ? אני לומד את התאוריה של דרוין ? המסקנה שלי לא ניתן לומר זאת כי יש סתירה פנימית במשפטים האלו ולכן לא ניתן לומר זאת ‏ט"ו/סיון/תשע"ד


בס"ד

האם ניתן  להגיד אני מאמין בתאוריה   של דרוין ? האם ניתן להגיד אני חוקר את  התיאוריה  של דרוין ? אני לומד את התאוריה  של דרוין ? המסקנה שלי  לא ניתן לומר זאת כי יש סתירה פנימית במשפטים האלו ולכן לא ניתן לומר זאת ‏ט"ו/סיון/תשע"ד

בו נבין את התיאוריה של דרוין ומה המשמעות שלה :

בנקודה מסוימת יש התחלה של העולם ולא נכנס לשאלה מי ברא או הביא  את העולם לנקודה זו . יכול להיות שתחילת העלום זה המפץ הגדול שהתחיל בנקודה אחת או כל הסבר אחר של תחילת העולם וזה לא כל כך משנה לעניין שלנו .

בו נגיד שהעולם או נברא או היה לו נקודת התחלה לפי מיליארדי שנים . לא נכנס מאיפה זה הגיע מי ברא אותו  וכד' .

התיאוריה של דרוין מניחה שמה שפועל בעולם זה חוקי הפיזיקה ורק חוקי הפיזיקה .

אם נקבל זאת אז על נקודת ההתחלה של העולם מופעל חוקי הפיזיקה ואז יש לנו תוצאה . כלומר מה שמניע את העולם זה מצב > חוקי פיזקה > תוצאה , מצב > חוקי פיזיקה > תוצאה ,מצב > חוקי פיזיקה > תוצאה . לכל מצב שמופעל עליו חוקי הפיזיקה יש רק תוצאה אחת לא יכול להיות 2 תוצאות כי אם יש למצב אחד 2 תוצאות או יותר (או הוא פועל באופן אקראי) המשמעות שאין חוקי פיזיקה ואם אין חוקי פיזיקה לא ניתן ללמוד על העולם דבר . וזה עולם ללא משמעות ,עולם אקראי ,ואין שום משמעות למדע או לתיאוריה של דרוין . ולכן נניח שלכל מצב שמופעל עליו חוקי הפיזיקה יש תוצאה אחת בלבד .

אם באמת לכל מצב שמופעל עליו חוקי הפיזיקה יש רק תוצאה אחת אז מובן מאליו שאם היה לנו מחשב ענק עם מצב התחלתי ועם הבנה מלאה של חוקי הפיזיקה ניתן היה לחשב כל מצב ומצב וניתן לדעת כל רגע ורגע מה יהיה המצב העולם. כי אין אפשרות אחרת כי מצב > חוקי פיזיקה > תוצאה זה הדבר היחיד הקים בעולם ניתן לחשב אותו ולדעת אותו . אם כן ניתן היה לחשב שהיום ‏‏ט"ו/סיון/תשע"ד בשעה 0924 אני ישב ליד המחשב ויכתוב את המאמר הזה  . אין אפשרות אחרת כי ניתן להגיע למצב הזה זה רק על ידי מצב > חוקי פיזיקה> תוצאה וזה תוצאה חד חד ערכית כלומר לא יכולתי "להחליט" שאני רוצה ללמוד עכשיו דף יומי כי לפי המחשב "הגדול " בשעה זו אני חייב לשבת ליד המחשב ולכתוב את המאמר הזה ואם באמת יש לי יכולת להחליט אז זה בניגוד לחוקי הפיזיקה שחישב שאני צריך להיות מול המחשב ולהקיש את המילה מחשב ולא דבר אחר . זה מעט מבלבל אבל אם תחשבו טוב זה יהיה יותר מובן .

כלומר לפי התיאוריה של דרוין כל העולם כולו זה זרם של אירועים שהתחיל עם תחילת העולם ותלוי לחלוטין רק בחוקי הפיזיקה אין דבר אחר שזה תלוי בו .

אם כך שאנחנו זרם של אירועים שתלוי ב מצב > חוקי פיזיקה >תוצאה מצב > חוקי פיזיקה >תוצאה. אין דבר כזה לחשוב כי אנחנו רק זרם אירועים שתלוי בחוקי הפיזיקה אז תהליך של מצב>חוקי פיזיקה >תוצאה זה זרם  של אירועים זה לא חשיבה . אין דבר כזה להאמין כי עוד פעם אנחנו זרם אירועים של מצב>חוקי פיזיקה >תוצאה . אין דבר כזה ללמוד כי עוד פעם אנחנו זרם של אירועים של מצב > חוקי פיזיקה >תוצאה .

בעצם אין שום משמעות לחיים ,אין שום דבר שיש לו משמעות כי מצב> חוקי פיזיקה > תוצאה זה תהליך אין סופי שלא מוביל לשום מקום שיש לו משמעות ,הוא מוביל לתוצאה חד חד ערכית בכל נקודת זמן אבל זה רק תהליך ללא משמעות.. אין משמעות לאדם הערך של האדם שווה לחלוטין לצואה של חתול כי זה תהליך וזה תהליך ידוע מראש ללא שום משמעות חוץ מתהליך  של הפעלת חוקי הפיזיקה על מצב התחלתי .

ולכן מי שאומר אני מאמין בתיאוריה של דרוין באמת לא יכול להגיד דבר כזה כי בעולם דרוניסטי אין דבר כזה אני , אין דבר כזה הבנה ,למידה ,מודעות ,רצון וכדומה .

אבל זה קשה להבנה כי אני מרגיש שאני מחליט ,אני מרגיש ,אני מבין . נכון והרגשה זו סותרת את התורה של דרוין , אז כיצד יתרץ דרוין את הענין ? הוא לא יכול לתרץ כי כל מה שקורה בעולם כולל ההרגשה של אני מחליט אני מאמין , אני חוקר, זה זרם אירועים שמושפע אך ורק ממצב התחלתי שמופעל עליו חוקי הפיזיקה . אז מה זה כל האירועים השונים שקורים בעולם מחקר פיזיקה ,כימיה, חקר המוח ?

לפי ההבנה של תורה דרוין זה לא אפשרי .

ולכן לא ניתן להגיד אני מאמין ,אני חושב, אני חוקר את תורת דרוין כי אם באמת תורת דרוין תקפה אין משמעות לדיבור הזה .

אבל אני בכל מקרה אומר את זה ?  נו זה חלק מרצף האירועים של מצב >חוקי פיזיקה >תוצאה.

ומכאן הדרך הקצרה להבין כי אם אני אומר אני מאמין אני חושב אתה צריך להגיד אני מאמין באלוקים כי כל משהו אחר יוצר סתירה פנימית . אבל זה נושא אחר שאולי נדבר עליו בעתיד.   

9.6.2014

ארך אפים : כתבתי שבוע שעבר שארך אפים זה "הארכת האף" כדי שהאש או ההבל של מידת הדין (חרון האף) יצא מהאף מאוחר יותר האם יש לזה מקור ? האם ארך אפים זה השהית הדין כלומר רק שינוי בממד הזמן ? האם יש נפקא מינה בין 2 השיטות ? ‏י"א/סיון/תשע"ד


 

בס"ד

ארך אפים : כתבתי שבוע שעבר שארך אפים זה "הארכת האף" כדי שהאש או ההבל של מידת הדין (חרון האף) יצא מהאף מאוחר יותר האם יש לזה מקור ? האם ארך אפים זה השהית הדין כלומר רק שינוי בממד הזמן ? האם יש נפקא מינה בין 2 השיטות ?  ‏י"א/סיון/תשע"ד

המלה ארך מופיעה בתורה כמידת אורך

בראשית פרק ו :שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה 

שמות פרק כו : עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ

ועוד הרבה מקומות .

מצד שני יש הבנה שונה לארך אפים וזה קשור לזמן ארוך או קצר

משלי פרק יד

(כט) אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת:

ואומר המצודת דוד משלי פרק יד

(כט) ארך אפים - מי שאינו ממהר לכעוס הוא רב תבונה אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה כי ע"י הכעס החכמה מסתלקת ובוחר הוא א"כ באולת יותר מן החכמה:

פרוש ארך אפים זה מי שלא ממהר לכעוס וקצר רוח זה מי שממהר לכעוס. כלומר ארך אפים זה מידה של זמן בלבד . בהבנה הראשונה שלי ארך זה מידה של אורך שגורמת באמת לאורך של  זמן ,שהכעס יבוא לידי ביטוי בפועל יותר מאוחר אבל הסיבה זה מידת האורך . בהבנה השניה יש כאן רק מימד של זמן ואין קישר למידת אורך .

הנפקא מינה בין שני ההבנות בהבנה הראשונה הכעס יוצא מידי עם החטא זה תוצאה ישירה מהחטא אבל כדי שהכעס או חרון יבוא מאוחר יותר יש צורך להאריך את האף זה האפשרות היחידה כדי שיהיה ארך אפים אבל בהבנה השניה יש צורך להתאפק , חרון האף לא יוצא וזה ארך אפים ורק שיבוא הזמן הראוי חרון האף יצא .

ההבנה השניה היא יותר הגיונית יותר מובנת . אבל בו נראה מה שכותב התלמוד הירושלמי  (וילנא) מסכת תענית פרק ב

אמר רבי חנינה מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי מהו ארך אפים רחיק רגיז למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים אמר המלך אם דרים הן עמי במדינה עכשיו בני המדינה מכעיסין אותי והן עומדין אותן אלא הריני משלחן לדרך רחוקה שאם הכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן כך אמר הקדוש ברוך הוא אף וחמה מלאכי חבלה הן הרי אני משלחן לדרך רחוקה שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלן ומביאין ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם הה"ד [ישעי' יג ה] באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'.

אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא שולח את חרון האף למקום רחוק כדי שייקח להם זמן להגיע ולבצע את מה שצריכים לעשות . מובן בזה שבאמת חרון האף יוצא וחייב לצאת כי אם אפשר היה לעצור אותו למה צריך לשלוח אותו למקום רחוק . ומובן שכדי להפעיל  את ארך אפים זה לשלוח אותו למקום רחוק כדי שיקח לו זמן לבוא לידי ביטוי .

ואכן יש מפרשים שיש שני ארך אפים . ארך אפים שרק תלוי בזמן וזה ארך אפים שלא חייב לבוא לידי ביטוי ויכול להתבטל ויש ארך אפים שיוצא לפועל מיד אבל כדי שיופעל ארך אפים צריך להרחיק אותו במידת אורך כדי שיקח לו זמן לבא לידי ביטוי .

ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת נח

וזה שפירש רש"י עד אברם חרון אף של מקום. דכיון שבא אברהם אבינו ע"ה לא היה עוד חרון אף. שזכה ונטל שכר כולם ונכתב אחר נסיון הראשון וזה שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו' ובתוס' יום טוב (אבות ה', ב') כתב שיש שני מיני אף. יש שמאריך ולבסוף משחית הכל כמו במבול. ויש שמאריך שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ וכו'

וזה מה שכותב תוספות יום טוב מסכת אבות פרק ה משנה ב

להודיע כמה ארך אפים וכו' - ומודיע בזה דבר גדול יותר מן הקודם שהקב"ה מאריך אף ולא גבי דיליה בהשחתה וכליון גמור כמו בדור המבול. ונראה לי דהיינו דכתיב ארך אפים ולא ארך אף דתרי אף הוו. חדא שיוצא לפועל ולבסוף משחית הכל. ואחד. שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ שוטף כי צדיק מושל ביראת אלהים:

 

 

 

ובתלמוד בבלי מסכת יבמות דף קכא עמוד ב אנו יכולים להבין שקרובים יותר לקדוש ברוך הוא מידת הדין קרובה יותר ולכן יש פחות ארך אפים לצדיקים . כלומר יש יתרון לקרבה ויש חסרון לקרבה . אבל באמת אין חיסרון לקרבה כי צדיקים רוצים לקבל את עונשם בעולם הזה

אמר רבי אבא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: +תהלים נ'+ וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: +תהלים פ"ט+ אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.

מידת הדין קרובה יותר לצדיקים כי הם קרובים לקדוש ברוך הוא ובגלל הקרבה הזו מידת הדין באה לביטוי מהר יותר לצדיקים כי הם קרובים לקדוש ברוך הוא תהלים פרק פט

(ח) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו:

וצריך להדגיש את ההבנה של התוספות יום טוב שארך אפים שתלוי בממד הזמן ולא מופיע מיד יש אפשרות לבטל אותו  ע"י צדיק כי הוא לא בא לידי מימוש בעולם

6.6.2014

ויאמרו מי יאכילנו בשר ? מה היה החטא ומה העונש של בעלי התאוה ? כיצד זה קשור לברית בשר וברית מילה ? ‏ח'/סיון/תשע"ד


בס"ד

ויאמרו מי יאכילנו בשר ?    מה היה החטא ומה העונש של בעלי התאוה ? כיצד זה קשור לברית בשר וברית מילה ?   ‏ח'/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יא

 

(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:

הביטוי של התאוה היה הבכי כלומר  החטא נעשה ע"י הפה . ולאחר מכן מי יאכילנו בשר נעשה בפה

ומיד אחרי כן נאמר במדבר פרק יא

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְקֹוָק מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:

משה שמע , ומשה ראה והיה רע בעיניו. אבל הקדוש ברוך הוא ויחר אף יְקֹוָק

אנחנו רואים שחרון אף זה רק ע"י הקדוש ברוך הוא , אצל האדם  השפיטה נעשית ע"י אוזן , עינים . אף הוא לא חלק של השפיטה . אבל אצל הקדוש ברוך הוא מידת הדין זה האף = ויחר אפו ,חרון אף .

והתוצאה של חרון האף במדבר פרק יא

(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם:

(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:

הקדוש ברוך הוא גזר עליהם לקבל את מה שהתאו אליו עד שיצא להם מהאף .

ובו ננסה להבין את הענין של יום אחד ,2 ימים , 5 ימים ,10 ,ימים ,20 יום , 30 יום .

אומר [רבינו] בחיי במדבר פרק יא

(יט) לא יום אחד תאכלון ולא יומים. כפל. "ולא חמשה ימים", כנגד אצבעות היד האוכלין. "ולא עשרה ימים", כפל בשתי ידיו. "ולא עשרים יום", כמשל האמור יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו. "עד חדש ימים", עד שוב הקף הלבנה למקומו כשהיה. "עד אשר יצא מאפכם", פירושו עד אשר יצא הריח כי הריח באף.

1 ו 2 זה תחילת ספירה , 5 10 20 זה קשור לאצבעות הידיים והרגלים ,  ואז לסיום מדובר לא בספירה של ימים אלה בחודש וחודש יכול להיות 29 ויכול להיות 30 אבל זה תקופה . יחידת זמן שהקדוש ברוך הוא ברא לעם ישראל .

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ו

א (יד) [ויאמר אלהים יהי מאורות] ר' יוחנן פתח עשה ירח למועדים (תהלים קד יט) אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים כדי לקדש בה ראשי חדשים ושנים

ואומר תורת המנחה פרשת לך לך / דרשה ח עמוד 47

ואילמלא שקבלו ישראל ברית בשר, מעולם לא היו יכולים לזכות לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. וזהו שאמר בספר יצירה כשבא אברהם אבינו צפה והביט וראה וחקק והבין וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה אליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, וזהו ברית המילה, ובין עשר אצבעות ידיו וזהו ברית הלשון.

ואנחנו רואים שאותם אלו שבכו על הבשר ושאלו מי יאכילנו בשר בעצם פגמו בברית הלשון  פגימה בדיבור ופגימה שבאה מהרצון לטעום בשר וגם זה חלק מתפקידו של הלשון חוש הטעם . ועוד שאנו רואים את הקשר הישיר לאצבעות הידיים והרגלים שמסמלים את העשייה כפי שמופיע במדרש של על אברהם  .אצבעות  ידיים את הפה – ברית הלשון ואצבעות רגלים את ברית המילה ברית הבשר וזה רמוז בהתאוו תאוה  .

ואומר רש"י מסכת יומא דף פה עמוד ב

ומיפר ברית בשר - מילה, ובמסכת שבועות יליף לה מקראי.

וזה קשור ל 5 10 ו 20 כפי שמופיע בפסוק .

ומיד שהפרו ברית בשר וברית לשון יש חרון אף של הקדוש ברוך הוא, וכאן יש עונש ייחודי מאוד

"עד אשר יצא מאפכם "  כאן חרון האף מתחבר ישירות לפה והבשר יוצא דרך האף . כלומר העונש נעשה דרך המעניש. לא חרון אף המוציא אש ושורף את החוטא אלה הפה מתאחד אם האף ליחידה אחת וזה יוצר זרא אצל החוטא .

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף קב עמוד א

אמר לו הקדוש ברוך הוא ולכך תהא פורענותם ממני שנאמר והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. אמר לפניו רבש"ע אם סדר פורענות עתידה לבוא עליהם מה הנאה יש להם מן הבשר שתתן להם תאותם ותהרגם.

ומלמד אותנו הקדוש ברוך הוא כלל חשוב בהנהגת העולם . כל תאוה או רצון של אדם שהוא מנוגד לתורה בסופו של דבר זה אותו הדבר שיגרום לו למות ,לחידלון ,לזרא.

ונאמר במשלי פרק כא

(ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְקֹוָק: פ

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שכב

רבי יהודה דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר +משלי ח יד+ לי עצה ותושיה,

ואנחנו רואים את הקדושה לעומת הטומאה אצבעות הידיים של הכוהנים בברכת כוהנים

ספר שולחן של ארבע שער א

 ותדע האמת כי אל הכונה הזאת נעשה תבנית הגוף י' אצבעות ידיו להגביה אותם למעלה וכן י' אצבעות רגליו למטה ונשאר הגוף באמצע בין י' לי', ומטעם זה תמצא בתורה בקדוש ידים ורגלים של כהנים שאמר הכתוב (שמות ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, ורחיצה זו בלשון קדושה .  וזהו חומר העונש בהיות נטילת ידים רמז לדבר שכל העולם תלוי עליו, וכן המזלזל בנטילה גורם הרציחה שהוא חרבן העולם

ומצד שני את שמואל ב פרק כא פסוק כ    ושם מדובר בבנה של ערפה (הגיסה של רות ) שהולידה 4 גיבורים פלשתים

וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מדין מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה:

ושם אנחנו רואים אצבעות של טומאה והיה לו לא 20 אצבעות אלה 24 אצבעות ורק כאשר הורגים את כל 4 הפלישתים רק אז ויהי שלום לישראל

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק כא פסוק כ

(כ) והמלחמה הרביעית היתה בגת. ונהרג ג"כ ענק מבני הרפאים, שהיה לו כ"ד אצבעות, ע"י יהונתן, עד שכל ארבעה הענקים שהיו לפלשתים נפלו ע"י דוד ואנשיו חוץ מגלית שנהרג בזמן קדום: ובזה תמו המלחמות, ויהי שלום לישראל כל ימי שלמה:

 

 

 

פרשת בהעלותך חרון אף וארך אפים מה המשמעות של 2 התכונות שאנו רואים במידת הדין והחסד ? ומה פתאום יש ארך אפים לצדיקים ? והאם יש רק חרון אף ? ומה הצד ההופכי ?





בס"ד

פרשת בהעלותך חרון אף  וארך אפים מה המשמעות של 2 התכונות שאנו רואים במידת הדין והחסד ?

ומה פתאום יש ארך אפים לצדיקים ? והאם יש רק חרון אף ומה הצד ההופכי ?

‏ח'/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יא

(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

ויחר אפו וישר כתוב ותבער בהם אש . כלומר אנו רואים שלכאורה צריך להגיד שמהאף יוצא האש ואכן כך כותב רש"י שמואל ב פרק כב

(ט) עלה עשן באפו - כן דרך הכועס יוצא עשן מנחיריו וכן עלה עשן באפו, וזהו כל לשון חרון אף שהאף נוחר ומעלה הבל:

כלומר חרון אף זה מידת הדין ,יוצא אש מהאף ומכלה את מי שצריך להיות מכולה

אם כן בו נבין מה זה ארך אפים ?

אם ניקח את המשמעות המילולית של ארך אפים צריך להגיד שבעצם יש כאן הארכה של האף כלומר האש נמצאת באף אבל בגלל שהאף ארוך יותר האש תצא יותר מאוחר כלומר יש כאן השהיה של מידת הדין . מידת הדין קימת אבל היא נמצאת במקום ארוך יותר ולוקח לה זמן יותר גדול לצאת ולבא לידי ביטוי ולכן המשמעות של ארך אפים זה התארכות הזמן של הופעת מידת הדין.

האם מידת הדין זה רק לרשעים ואנו יודעים שיש 2 נחיריים ?

אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כב עמוד א

מאי דכתיב +שמות ל"ד+ ארך אפים? ארך אף מבעי ליה! אלא: ארך אפים לצדיקים, ארך אפים לרשעים.

כלומר ארך אפים זה לרשעים וגם לצדיקים . מובן לנו מה זה ארך אפים לרשעים שמידת הדין נותנת להם עוד זמן עד שתצא לעולם אבל מה זה ארך אפים לצדיקים ?

אומר רש"י מסכת עירובין דף כב עמוד א

אפים - משמע: פנים, בין שוחקות בין זעומות, אפים שוחקות מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא, ואפים זעומות מאריך לרשעים, ומאחר פורענותם לעולם הבא.

כלומר יש אף שוחק ויש אף זעום . הקדוש ברוך הוא יכול  לשחוק לצדיק מיד או לזעום כלפי הרשע אבל מידת ארך אפים עובדת גם בצדיקים וגם ברשעים . כלומר הקדוש ברוך הוא מאריך את האף והשחוק או הזעם יוצא יותר מאוחר . ומידת ארך אפים היא מידת החסד שבו נותן הקדוש ברוך הוא הזדמנות לרשע לחזור בו וכן נותן את השכר לצדיקים לעולם הבא כי עיקר השכר זה בעולם הבא

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לג

הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:

וננסה להבין מדוע האף מסמל את מידת הדין וגם את ארך אפים ?

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יצירה עמוד 242

נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד, והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם, שנאמר והאמין בהוי"ה ויחשבה לו צדקה [וקרא עליו כבוד הוי"ה דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך] וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והיא הלשון, ובין עשר אצבעות רגליו והיא המילה,

עיקר הביטוי של האדם בא מהפה כלומר הפה הוא כלי  הביטוי של האדם ובזכות ברית הלשון קיבלו ישראל את התורה, והיכולת לחיות ולהתרבות זה ברית המילה . כמו שכותב תורת המנחה פרשת לך לך / דרשה ח עמוד 47

ואילמלא שקבלו ישראל ברית בשר, מעולם לא היו יכולים לזכות לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. וזהו שאמר בספר יצירה כשבא אברהם אבינו צפה והביט וראה וחקק והבין וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה אליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, וזהו ברית המילה, ובין עשר אצבעות ידיו וזהו ברית הלשון.

והאף נמצא מעל הלשון ולכאורה הוא השומר של ברית הלשון וזה מדת הדין היא דואגת להכניס את האדם לתלם כדי שישמור על התורה שנתנה לו בזכות ברית הלשון . ומזה מסתעף מידת ארך אפים .

 

 

 

 

וחרון האף בה לידי ביטוי בצורות שונות ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מג

אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, מה חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות אף +שמות כב כג+ חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרון אף חמשה מיני פורעניות הם חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות.

ואומר ירמיהו פרק ל

(כד) לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ:

רק לעתיד לבא רק אז ישוב חרון האף של הקדוש ברוך הוא . ויש לנו להתבונן באחרית הימים שתהיה קץ חרון האף ולא לפני כן .ואומר האלשיך על ירמיהו פרק ל פסוק כד

כי באחרית הימים הוא עת הקץ בלבד, הוא שתתבוננו בה בלבד ולא מעתה:

יהי רצון שאחרית הימים תגיע מהר וישועת השם כהרף עין

 

 

 



3.6.2014

לימוד תורה בחג השבועות המעלה של הלימוד ביום זה . ומי שלא לומד תורה נקרה נזוף מה המשמעות של להיות נזוף ? ‏ה'/סיון/תשע"ד


בס"ד
לימוד תורה בחג השבועות המעלה של הלימוד ביום זה . ומי שלא לומד תורה נקרה נזוף מה המשמעות של להיות נזוף ? ‏ה'/סיון/תשע"ד
משנה ברורה סימן תצד
כן ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק.
מי שלומד תורה בחג השבועות כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו  .
וצריך בירור כיצד זה לימוד תורה קשור להשלים שנתו ?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה
ר' יהושע בן לוי אומר בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה, ואומר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
וצריך להבין מה זה נזוף ?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה
שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, זהב זו תורה, וכן הוא אומר ואתן נזם על אפך, ואומר נזם זהב באף חזיר, זה שקרא לפרקים, אמר הקדוש ברוך הוא, למה זו לפני חזיר, שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה, והוא אינו הוגה עד שמשכחה.
שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא
ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורין, א"ר אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אם יבא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא על חנם בראתני בעולם הוא אומר על כל אומה שבעולם השלטתי אותך חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות, הוי חרות על הלוחות,
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה לעם ישראל ללמוד בה ולעסוק בה . התורה זה הדבר הגבוה ביותר שאדם יכול להתעסק בו ואם הוא עוזב את זה ולא מבין את המעלה הגדולה של התורה זה כמו שחזיר ישים נזם זהב על אפו . כלומר דבר גבוה ויקר זהב על אף של חיה בזויה המתפלשת בבוץ .
אם האדם עוזב את היקר ביותר ומתעסק בדברים נמוכים יותר בזויים יותר  ולא מבין את ערך התורה ומיחס לדברים אחרים מעלה גדולה יותר , זה אדם שנחשב  נזוף .
וכדי שנבין מזה נזוף אומר [רבינו] בחיי בראשית פרק ד
 וגם רבותינו ז"ל האריכו במדרש (ב"ר כד, ו) בענין אדם הראשון, שכל אותן ק"ל שנה שהיה נזוף בחטאו שהוליד רוחין ושדין ולילין ומזיקין.
התרחקות מהקדוש ברוך הוא יוצר מצב של רוחות שדים ומזיקין והאדם מתחיל להיות נשלט ע"י אותם מזיקין . התרחקות מהקדוש ברוך הוא יוצר מציאות קשה מאוד .
ולכן אדם שמתרחק מהתורה הוא לא בן חורין אלה אדם שנשלט ע"י המזיקים אדם שנשלט ע"י המזיקים זה אדם לא חופשי . אדם לא חופשי זה אדם שקרוב למוות ולא לחיים .
וכאן מספרת הגמרא על יומו האחרון של דויד שהיה בחג השבועות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה פסק פומיה מגירסא. אמר: מאי אעביד ליה? הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי. הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק ונח נפשיה.
רק שדויד עזב לרגע את התורה מלאך המוות יכל לשלוט בו
תורה זה להתרומם מעל היכולת של מלאך המוות ,זה קרבה לאלוקים , זה להיות בן חורין אמיתי , מזיקים לא שולטים בך כי הם לא קיימים ליד האלוקים , והתרחקות מהתורה זה בדיוק ההיפך מזה מוות , זה להיות עבד, להיות נשלט ע"י המזיקים שיכולים להתקיים רק בריחוק מהקדוש ברוך הוא  .
ואומר התפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ו
לז) שאינו עוסק בתורה. כראוי:לח) נזוף. ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים
וכשאתה רחוק מאבינו שבשמיים אתה כבר בתחום השליטה של מלאך המוות והמזיקים . זה לא עונש זה מציאות .
והבנה זו צריכה להיות אצל כל אדם כל יום אבל באופן מודגש בחג השבועות חג זמן מתן תורתנו

שבועות מה עניין רות להר סיני ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?


בס"ד

שבועות    מה עניין רות  להר סיני ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?

‏ה'/סיון/תשע"ד

אומר המשנה ברורה משנה ברורה סימן תצ

מה זו עושה ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו'

ובמשנה מסכת אבות פרק ו משנה ד

כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:

ואני ינסה להסביר מזווית אחרת למה קוראים את מגילת רות בשבועות

עם ישראל כולו עמד במעמד הר סיני וקיבל את התורה 600000  גברים שהם כלל ישראל קיבלו מהקדוש ברוך הוא את התורה ולא רק הם היו במעמד הר סיני ,היו במעמד זה  כל נשמות עם ישראל

דברים פרק כט

(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

ואומר רש"י דברים פרק כט פסוק יד

(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות: 

פרוש התורה ניתנה לכל עם ישראל כל יהודי שחי כיום וכל יהודי שיחיה לעתיד. כל אחד ואחד היה במעמד הר סיני והקדוש ברוך הוא  נתן לו את התורה . כל אחד מעם ישראל קיבל את היכולת ללמוד את התורה  ולקנות את התורה שתהיה חלק ממנו .

ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קיט

נמצאת אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו הרי כתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה [תוכחה] לכל באי העולם שכל מי שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזכה בכולם וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחד מהם

כלומר כתר תורה עומד מוכן לכל יהודי ויהודי כדי לקנות אותו  וכאשר הוא קונה אותו הוא מקבל את שני הכתרים הנוספים .

ועכשיו נשאלת השאלה האם התורה ניתנה גם לגויים או זה לא שייך להם לחלוטין. אבל ידוע שהקדוש ברוך הוא ציוה על יהושוע לכתוב את התורה בשבעים לשון בדברים פרק כז

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מז עמוד א

ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה ללמוד אותה ולקבל אותה היא זמינה לכל דורש.

אבל יש קושיה עצומה יבוא גוי וירצה לקבל את התורה אבל יהיה הבדל גדול בין יהודי לגר גר נשמתו לא הייתה במעמד הר סיני ולכן כיצד יקבל את התורה ?  קושיה זו נשאלת על ידי  הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים .

כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל .

וכיצד זה קשור למגילת רות ?

רות התגיירה ובסופו של דבר היא  חלק מעם ישראל וחלק מכתר המלכות שזה בית דויד . כלומר זה מסביר לכל גוי שבאמת רוצה להיות חלק מעם ישראל שיש לו מקום בעם ישראל ובתנאי שהמזל שלו היה במעמד מתן תורה , כמו שרות יש לה חלק בלתי נפרד משושלת המלוכה של עם ישראל .

וכיצד אנו יודעים שהמזל שלו היה במעמד מתן התורה ? הקשיים שבהם עמדה רות והתגברה עליהם ובכל זאת רצתה להיות חלק מעם ישראל מוכיחים שהמזל שלה היה במעמד הר סיני . וזה קשור למה שנאמר במשנה ברורה שהתורה ניקנית ע"י יסורין ועוני .

במגילת רות לאלימלך ונעומי  היה שני בנים ושני כלות ושתיהן היו מואביות רות וערפה וברור לנו שהם התגיירו ויש הבדל מהותי בין ערפה לרות

רות רבה (וילנא) פרשה ב

בשם ר' יצחק ד' מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד' גבורים שנאמר (שם /שמואל/ ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה, א"ר יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם, הה"ד (שם /שמואל/ א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים, ממערות כתיב, ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה, ר' תנחומא אמר אף כלב אחד דכתיב (שם /שמואל א' י"ז/) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.

ואותו פלישתי היה גלית (בן של ערפה ) שדויד הרג אותו מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א

כליון שהוא לשון כלייה, נזדווגה לו ערפה שעמד ממנה גלית הפלשתי.

וכאן אנו רואים גירות של ערפה שהמזל שלה לא היה במעמד הר סיני וסופה להיות כנגד עם ישראל . ורות שהמזל שלה היה במעמד הר סיני נכנסה לעם ישראל וזכתה להיות חלק משושלת המלוכה .

לסיכום מגילת רות באה להראות לאותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כי הם חלק מעם ישראל ולהראות לעם ישראל שיש גרים שהם באמת לא חלק מעם ישראל .

ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל.

 

 

 

 

30.5.2014

פרשת נשא קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה מתנות כהונה ונקרא בן חמצן ? ‏א'/סיון/תשע"ד


בס"ד
פרשת נשא  קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה  מתנות כהונה ונקרא בן חמצן  ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

משנה מסכת אבות פרק ד

 

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

האם רדיפה אחרי כבוד שמים נכלל גם בכבוד המופיעה במשנה שמוציא את האדם מן העולם ?

הרי ידוע וכתוב שקנאת סופרים היא דבר חיובי

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א

רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה

ואומר הכלי יקר שמות פרק כה

והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות הבט למעלה ממך כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע למדריגת חבירו ויבוא להתקנאות בו ויוסף על שלימות חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בעניני העולם הזה, דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים.

ואומר הפנים יפות דברים פרק לג

אבל המקנא בחכמת חבירו שגם הוא יהיה כמותו אין לך מדה טובה יותר מזו, ע"ז אמרו קנאת סופרים תרבה חכמה, ולשון סופרים הוא היינו משום דאמרינן [אבות פ"ג מ"ב] שנים שעוסקים בתורה כתוב בספר זכרון לפני ה' ואחז"ל [ברכות ו א] תרי מכתבי מילייהו, וז"ש [סנהדרין קה ב] בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו דהיינו שהם נוחין זה לזה בהלכה ומחכמין זה לזה,

כלומר קנאת סופרים זה מידה מיוחדת שאתה מקנא באדם שאתה יודע  שיש בו יותר תורה  ומדות טובות  ובו אתה מקנא . קנאה כזו לא רק מותרת היא גם מצווה כי כך אתה גורם ליותר חוכמה . בו ננסה להסביר את העניין . הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוה מיוחדת בדברים פרק יז

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

ועל מי מדובר ? מדובר שצריך לשמוע בקול הרב  .נשאלת השאלה  מי זה הרב ? והתשובה אותו אחד שאתה יודע שיש בו יותר תורה ממך . כדי שהוא יהיה רב שלך אתה צריך לדעת שיש בו יותר תורה ממך , אתה מבין שבך יש פחות תורה ממנו  . ואם כך יש כאן שני כוחות כוח אחד זה ענוה (היפך מגאווה ) אתה יודע  שהוא יותר ממך ולכן אתה שומע בקולו ובמקרה כזה התירה לך התורה לקנא בו כי הקנאה הזאת נובעת ממידת  הצניעות וההבנה שיש לך מה ללמוד ולכן היא תגרום להרבות חוכמה . אם כך מבורר בזה שקנאה שהיא מידה רעה מותרת במקרה שכנגדה יש מידה הפוכה מידת הצניעות כי כשיש שילוב כזה אתה תרבה חוכמה , התוצאה תהיה חיובית ולא תגרום לך ליפול למידת קנאה אחרת שהיא שלילית ביותר .

אבל יש מקרים שבו הרצון לכבוד שמים לא מאוזן ע"י תכונה הפוכה ובמקרה כזה זה יהיה אסור

 תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א

אמר רבא: וכרב מי לא תניא? והתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים! מאי חולקים? חוטפים, כדקתני סיפא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה? +תהלים עא+ אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. רבה אמר, מהכא: +ישעיהו א+ למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ.

התלמוד מבקר קשות את אלו שחוטפים את מתנות הכהונה אפילו שמדובר בחיבוב מצוה ובקודשי שמיים . כי כאן זאת תכונה שלילית (לחטוף) אבל אין כאן תכונה נוגדת שתאזן אותה ולכן אותו אחד שחטף נקרא בן חמצן .

ויש גמרא בבבלי מסכת חולין דף קלג עמוד א  שאנו רואים שהיה לאבי טעות בהתחלה וחשב בסברא שיש מעלה לחטוף מתנות כהונה ולאחר מכן הבין מגזירת הכתוב שזה לא ראוי שינה את התנהגותו .אבל ניתן להבין שהתנהגות כזאת ללא בלם של תכונה מנוגדת יכולה לגרום לנזק

אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא - חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן - ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא: +שמואל א' ח+ ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר: בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא; כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי - לאחזוקי נפשאי בכהני;

ואביי אומר שאפילו לבקש לא ביקש אם נתנו נתנו ואם לא לא לקח .

ואכן כך נפסק להלכה בשולחן ערוך שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא סעיף יא

אין לו לכהן <יב> לחטוף המתנות ואפילו לשאול אותם בפה, אלא אם יתנם לו יא) דרך כבוד, יטלם. יא] ובזמן <יג> שהם כהנים רבים במטבחיים, הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלים. ואם היה צנוע זה <יד> [ב] במקום שאין מכירין שהוא כהן, יב) יטול כדי שידעו יג) שהוא כהן.

לסיכום לפעמים יש תכונות שליליות כמו קנאה שהיא מותרת ורצויה לכבוד שמים ,וחיבוב מצווה וזאת כאשר יש דבר אחר המאזן אותה אבל כשאין איזון לא ניתן להתנהג בתכונה שעיקרה שלילי גם אם זה לכבוד שמים .

 

 

 

 

פרשת נשא יש שינוי גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס בין כמה נפקדו מגיל חודש ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד


בס"ד
פרשת נשא  יש שינוי  גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס  בין כמה נפקדו מגיל חודש  ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

 
מחודש ומעלה
מגיל שלושים עד חמישים
אחוז הבוגרים מגיל שלושים עד חמישים לסה"כ הגברים מגיל חודש
גרשוני
7500
2630
35%
קהתי
8600
2750
32%
מררי
6200
3200
52%
סה"כ
22300
8580
38%
 
 
 
 

 

אנו רואים שהיחס הקטן ביותר בן סה"כ גברים מגיל שלושים לחמישים לסה"כ הכללי של הגברים מגיל חודש נמוך במיוחד במשפחת הקהתי וגבוה במיוחד במשפחת המררי

המשמעות של היחס הזה ששיעור המוות במשפחת הקהתי הוא הגבוה ביותר ולכן יש פחות מבוגרים בגיל 30 עד 50  . (יכול להיות סיבה של ילודה מאוד גבוהה בפרק זמן קצר אבל זה לא נראה סביר )

ונבדוק מדוע יש את ההבדלים הללו .

אצל משפחת הקהתי מופיע במדבר פרק ד

(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:

(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:  

לכאורה למשפחת הקהתי נתנו עבודה מסוכנת שגרמה להם מיתה מרובה והקדוש ברוך הוא נותן להם פתרון כיצד לפתור את הבעיה . כדי שלא ימותו יש שני פתרונות 1. אהרון ובניו יכסו את הארון המנורה וכלי הקודש ורק לאחר כיסוי כלי הקודש יבואו בני קהתי לסחוב את כלי הקודש 2. היות ומדובר בעבודה גבוהה ביותר ולכל אחד מבני קהתי יש רצון לעשות יותר כדי שלא יהיה תחרות ובזיון מול הקודש יש חלוקת עבודה וכל אחד מקבל תפקיד מיוחד כך שלא יהיה תחרות לא בריאה .

וכל זה מפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה

שאמר ר"א בן פדת בשם ר"י בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין והיו כל א' וא' רצין זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא הה"ד (במדבר ד) וזאת עשו להם וחיו וגו' רבי שמואל בר נחמן אמר ח"ו לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו' אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו מהו משאו אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'.

כלומר שאיפה ומוטיבציה גבוהה יכולה להביא לידי מוות כי זה גורם לביזיון הקודש ולכן נתן עשה להם הקדוש ברוך הוא תקנה כדי להפחית את הסיכוי למוות אבל בכל מקרה אנו רואים לפי החשבון שזה גרם למוות ולכן בני קהתי היו הפחותים ביותר מבחינה מספרית .

 

 

ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה את מעלתם של בני קהתי

 

ד"א כמה היה שבטו של לוי מעולה מישראל שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים הרי למדנו שהיו שבט לוי מעולה מכל השבטים ומעולין בשבט לוי משפחת קהת שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות אבל משפחת קהת היו טוענין בכתפיהם שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלה שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' ועוד בדבר אחד היו מעולים מכל הלוים שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון הוי נמצאת אומר אף ע"פ שהיו גדולים מן שאר המשפחות

ולמה בני מררי היו הרבים יותר? נאמר  במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ו

ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש, למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות,

בני מררי היו לכאורה פחות מיוחסים וקיבלו את העבודה הפחות לכאורה קדושה ולכן הסיכוי שלהם לבזות את הקודש היה קטן יותר ולכן היה בהם פחות מות ולכן היו יותר מחמישים אחוז מהם בין 30 ל50

כלומר פחות גאוה פחות כבוד = יותר חיים .

אבל ראיתי שיכול להיות סיבה סמויה יותר למיתה המרובה של בני קהתי

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תסו

למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי הכריתך, אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפש עמו, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים א"א שהרי בני עמו אלא בשביל בני אני פוטר את הלסטים, כן הלוים היו נושאים במשכן שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, והיה מביט בקרח ועדתו שהיו עתידים לחלוק עם משה, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה עם אלו להרגם אי אפשר שנתתי שמי עליהם, הקהתי ה"א מלמעלה ויו"ד מלמטה הוי למען שמי אאריך אפי.

אומר הילקוט שמעוני ומלמד אותנו פרק בדיני  מידת הדין וארך אפים . הקדוש ברוך הוא הוסיף ה לקהתי בהתחלה והוסיף י בסוף ולכן הקהתי יש עליו את שמו של הקדוש ברוך הוא . קרח יצא משבט הקהתי ושבט לוי היה חייב להיענש על זה אבל בגלל שהשבט היה על שם של הקדוש ברוך הוא לא יכול הקדוש ברוך הוא להיפרע מכל השבט ולכן נתן להם בעקיפין עבודה שתפרע מהם באופן לא ישיר כדי שלא יהיה חילול השם . ובעצם העבודה שלהם הוא חלק מהעונש שקיבלו על זה שקרח יצא מהם . קרח ועדתו קבלו עונש וכולם הבינו כי כולם ראות את החטא הגלוי , אבל בשבט לוי היה חלק מהם שחטאו באותו חטא הגאוה אבל לא בפומבי את חטא הגאווה של קרח ,ואותו גאווה שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיפרע מהם  באופן ישיר נפרע מהם באופן עקיף . ועל זה נאמר

משנה מסכת אבות פרק ד

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא

ואמרו ז"ל בעירובין (יג ע"ב, עיין שם) הרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו. וענין זה הוא סעיף מהגאוה. וכבר קדם גנותו בפסחים בפרק האשה (פז ע"ב), א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר חזון ישעיהו [וגו'] בימי עזיהו יתום אחז יחזקיהו (ישעיהו א, א), וכן בהושע בן בארי (הושע א, א

 

23.5.2014

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד


בס"ד

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר  בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

במדבר פרק ד

(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת:

(ו) וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו:

כיסוי ארון הקודש היה  כך : כיסוי ראשון פרוכת ,כיסוי שני עור תחש ,כיסוי שלישי בגד כליל תכלת .

הארון היה כלי הקודש היחידי שמבחוץ היה כליל תכלת . השולחן ,המנורה , מזבח הזהב , וכלי השרת כיסו אותם בתכלת אבל היה זה כיסוי פנימי ועל כיסוי התכלת היה מונח  עור תחש . דבר נוסף  בארון כתוב כליל תכלת ובשאר כתוב תכלת ללא כליל .

וננסה להבין מה המיוחד בארון שכלפי חוץ הוא בכיסוי של כליל תכלת .

בין הקדש לבין קודש הקודשים הפרידה הפרוכת

שמות פרק כו פסוק לג

וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

ואותה פרוכת היא זו שהייתה הכיסוי הראשון של הארון כדי להדגיש את חשיבות ארון העדות . ארון הקודש זה קודש הקודשים גם כשהוא נמצא בתוך המשכן וגם שהמשכן מפורק ובתהליך של נסיעה . ארון הקודש לעולם ובכל מצב יהיה קודש הקודשים וכדי שנבין את זה מכסים אותו בפרוכת שהיא ההפרדה בין קודש לקודש קודשים .

מעל הפרוכת יש את כיסוי עור התחש שזה הכיסוי שמגן על ארון הקודש .

אבל התורה באה להסביר לנו שגם לאחר פירוק המשכן וגם כיסוי הארון בעור תחש עדיין ארון הקודש לא מאבד מהיכולת שלו , מהתפקיד שלו  . התורה קדושה כל הזמן גם ביום וגם בלילה גם במנוחה וגם במצב נסיעה  ולכן גם במצב כזה הכיסוי החיצוני זה כליל תכלת ואומר מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת פקודי פרק לח

מה תקנתו של עולם, שנים עשר חדשים, ושנים עשר מזלות, וכנגדן שנים עשר שבטים, ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית, ביום הראשון בראת שמים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת, (ישעיה מ' כ"ב) וביום הראשון בראת ארץ, אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם כנגד בריאת השמים והארץ.

ארון הקודש זה  התכלית של בריאת העולם,  השמים והארץ נבראו בשביל התורה ולכן החלק החיצוני שלו הוא כליל תכלת , השמים

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ד

אלא בגד כליל תכלת למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (יחזקאל א) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר וגו' ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד ולכך נאמר בו כליל תכלת שכולו היה דומה לו ולפי שהארון דומה לו לכך היה הבגד תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו מה שאין את מוצא בשאר כלים  

כלומר מה שמקשר אותנו לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא זאת  התורה הקדושה שניתנה לנו יושבי עולם את היכולת לשאוף ולהגיע לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא . זה התכלית .

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסדו וצמצם את עצמו וכך נברא העולם . ונתן לנו הקדוש ברוך הוא את התורה שרק ע"י הלימוד שלה אנו יכולים  להתרומם מעל העולם החומרי ולהגיע לכסא הכבוד .

התורה מכוסה ע"י 3 כיסויים אבל הכיסוי החיצוני נותן לנו את היכולת לראות את היעד שלנו את השאיפה שלנו ואת היכולת שלנו להגיע לכסא הכבוד .

ולמה כליל תכלת ולא נאמר סתם תכלת ?

רש"י שמות פרשת תצוה פרק כח פסוק לא

כליל תכלת - כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:

השאיפה לתורה זה רק לתורה ולא לשום דבר אחר . התורה היא הכול ואין חוץ מהתורה דבר . אומנם היצר הרע מכניס בנו שאיפות לדברים אחרים אבל השכל והלב שלנו צריך להבין ולדעת כי זה טעות לחשוב שהתורה אומנם זה  העיקר אבל בנוסף יש  דברים שקיימים וזה לגיטימי לשאוף להם כי סוף סוף זה  מתבטל ברוב ונשאר שהתורה זה העיקר , מחשבה כזאת היא טעות חמורה .  אנחנו צריכים להבין ולהפנים שהתורה זה הכול – כליל ללא מין אחר המעורב בו . זה התכלית זה השאיפה וזה מה שהתורה מלמדת אותנו .