בס"ד
ארך אפים : כתבתי שבוע שעבר שארך אפים זה "הארכת
האף" כדי שהאש או ההבל של מידת הדין (חרון האף) יצא מהאף מאוחר יותר האם יש
לזה מקור ? האם ארך אפים זה השהית הדין כלומר רק שינוי בממד הזמן ? האם יש נפקא
מינה בין 2 השיטות ? י"א/סיון/תשע"ד
המלה ארך מופיעה בתורה כמידת אורך
בראשית פרק ו :שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה
אֹרֶךְ הַתֵּבָה
שמות פרק כו : עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ
הַקָּרֶשׁ
ועוד הרבה מקומות .
מצד שני יש הבנה שונה לארך אפים וזה
קשור לזמן ארוך או קצר
משלי פרק יד
(כט) אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה
וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת:
ואומר המצודת דוד משלי פרק יד
(כט) ארך אפים - מי שאינו ממהר לכעוס
הוא רב תבונה אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה כי ע"י הכעס
החכמה מסתלקת ובוחר הוא א"כ באולת יותר מן החכמה:
פרוש ארך אפים זה מי שלא ממהר לכעוס
וקצר רוח זה מי שממהר לכעוס. כלומר ארך אפים זה מידה של זמן בלבד . בהבנה הראשונה
שלי ארך זה מידה של אורך שגורמת באמת לאורך של
זמן ,שהכעס יבוא לידי ביטוי בפועל יותר מאוחר אבל הסיבה זה מידת האורך .
בהבנה השניה יש כאן רק מימד של זמן ואין קישר למידת אורך .
הנפקא מינה בין שני ההבנות בהבנה
הראשונה הכעס יוצא מידי עם החטא זה תוצאה ישירה מהחטא אבל כדי שהכעס או חרון יבוא
מאוחר יותר יש צורך להאריך את האף זה האפשרות היחידה כדי שיהיה ארך אפים אבל בהבנה
השניה יש צורך להתאפק , חרון האף לא יוצא וזה ארך אפים ורק שיבוא הזמן הראוי חרון
האף יצא .
ההבנה השניה היא יותר הגיונית יותר
מובנת . אבל בו נראה מה שכותב התלמוד הירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ב
אמר רבי חנינה מאן דאמר דרחמנא וותרן
יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי מהו ארך אפים רחיק
רגיז למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים אמר המלך אם דרים הן עמי במדינה עכשיו בני
המדינה מכעיסין אותי והן עומדין אותן אלא הריני משלחן לדרך רחוקה שאם הכעיסו אותי
בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן כך אמר
הקדוש ברוך הוא אף וחמה מלאכי חבלה הן הרי אני משלחן לדרך רחוקה שאם מכעיסין אותי
ישראל עד שאני משלח אצלן ומביאין ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם הה"ד
[ישעי' יג ה] באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'.
אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא שולח את
חרון האף למקום רחוק כדי שייקח להם זמן להגיע ולבצע את מה שצריכים לעשות . מובן
בזה שבאמת חרון האף יוצא וחייב לצאת כי אם אפשר היה לעצור אותו למה צריך לשלוח
אותו למקום רחוק . ומובן שכדי להפעיל את
ארך אפים זה לשלוח אותו למקום רחוק כדי שיקח לו זמן לבוא לידי ביטוי .
ואכן יש מפרשים שיש שני ארך אפים . ארך
אפים שרק תלוי בזמן וזה ארך אפים שלא חייב לבוא לידי ביטוי ויכול להתבטל ויש ארך
אפים שיוצא לפועל מיד אבל כדי שיופעל ארך אפים צריך להרחיק אותו במידת אורך כדי
שיקח לו זמן לבא לידי ביטוי .
ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק
בראשית פרשת נח
וזה שפירש רש"י עד אברם חרון אף
של מקום. דכיון שבא אברהם אבינו ע"ה לא היה עוד חרון אף. שזכה ונטל שכר כולם
ונכתב אחר נסיון הראשון וזה שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו' ובתוס' יום טוב
(אבות ה', ב') כתב שיש שני מיני אף. יש שמאריך ולבסוף משחית הכל כמו במבול. ויש
שמאריך שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ וכו'
וזה מה שכותב תוספות יום טוב מסכת אבות
פרק ה משנה ב
להודיע כמה ארך אפים וכו' - ומודיע
בזה דבר גדול יותר מן הקודם שהקב"ה מאריך אף ולא גבי דיליה בהשחתה וכליון
גמור כמו בדור המבול. ונראה לי דהיינו דכתיב ארך אפים ולא ארך אף דתרי אף הוו. חדא
שיוצא לפועל ולבסוף משחית הכל. ואחד. שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ שוטף כי צדיק
מושל ביראת אלהים:
ובתלמוד בבלי מסכת יבמות דף קכא עמוד ב אנו
יכולים להבין שקרובים יותר לקדוש ברוך הוא מידת הדין קרובה יותר ולכן יש פחות ארך
אפים לצדיקים . כלומר יש יתרון לקרבה ויש חסרון לקרבה . אבל באמת אין חיסרון לקרבה
כי צדיקים רוצים לקבל את עונשם בעולם הזה
אמר רבי אבא: אף על פי כן מת בנו
בצמא, שנאמר: +תהלים נ'+ וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם
סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: +תהלים פ"ט+ אל נערץ בסוד קדושים רבה
ונורא על כל סביביו.
מידת הדין קרובה יותר לצדיקים כי הם
קרובים לקדוש ברוך הוא ובגלל הקרבה הזו מידת הדין באה לביטוי מהר יותר לצדיקים כי
הם קרובים לקדוש ברוך הוא תהלים פרק פט
(ח) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים
רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו:
וצריך להדגיש את ההבנה של התוספות יום
טוב שארך אפים שתלוי בממד הזמן ולא מופיע מיד יש אפשרות לבטל אותו ע"י צדיק כי הוא לא בא לידי מימוש בעולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה