שבועות מה הקשר של הפטרת יחזקאל להר סיני ? בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ זה חודש תמוז מה הקשר לחודש סיוון שבו קבלנו את התורה ? למה לא מפטירין במעשה מרכבה ? למה בזמן קבלת התורה זמן של נעשה ונשמע מפטירין במרכבה שמעורר ומוסיף ספקות ? האם יש קשר בן מעשה המרכבה לקבלת התורה ? מה הקשר בן משה רבנו אליהו הנביא ויחזקאל ? למה הקב"ה אומר ליחזקאל לאכול את המגילה ? מה אכל אליהו הנביא ? מה אכל משה רבנו ? מה הקשר של אליהו הנביא ויחזקאל למצב של גלות וחורבן הבית ? מהו תפקידו של אליהו במסירת התורה לאחר חורבן הבית ? מה המשמעות של נבואת מעשה מהרכבה לזמן של חורבן הבית ? ‏ה'/סיון/תשפ"א

 בס"ד

שבועות מה הקשר של הפטרת יחזקאל להר סיני ? בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ זה חודש תמוז מה הקשר לחודש סיוון שבו קבלנו את התורה ? למה לא מפטירין במעשה מרכבה ? למה בזמן קבלת התורה זמן של נעשה ונשמע מפטירין במרכבה שמעורר ומוסיף ספקות ? האם יש קשר בן מעשה המרכבה לקבלת התורה ? מה הקשר בן משה רבנו אליהו הנביא ויחזקאל ? למה הקב"ה אומר ליחזקאל לאכול את המגילה ? מה אכל אליהו הנביא ? מה אכל משה רבנו ?   מה הקשר של אליהו הנביא ויחזקאל למצב של גלות וחורבן הבית ? מהו תפקידו של אליהו במסירת התורה לאחר חורבן הבית ? מה המשמעות של נבואת מעשה מהרכבה לזמן של חורבן הבית ?  ‏ה'/סיון/תשפ"א

בשבועות קוראים את ההפטרה ביחזקאל פרק א פסוק א

(א) וַיְהִ֣י׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים:

ונשאלת השאלה מה להפטרה של יחזקאל להר סיני ?

אומר החומת אנך יחזקאל פרק א

ברביעי בחמשה לחדש. בזוהר החדש  אמרו בדף ס' ע"ד דפוס ויניציא דהיה זה ביום שבועות ויש מי שכתב דלפי זה יצדק מאד דתקון רבנן דזו הפטרה לשבועות..

אבל קשה מאוד עם ברביעי בחמשה לחודש . חודש רביעי זה תמוז . חמישה לתמוז זה לא שבועות ואם כך מה הקשר לחג השבועות ?  

ועוד קושי הנביא יחזקאל מנבא על מעשה מרכבה ומה הקשר בן מעשה מרכבה לקבלת התורה בשבועות ? וכתוב בגמרא חברותא מסכת חגיגה דף יא עמוד ב

מתניתין: אין דורשין בעריות, בחבורה של שלשה אנשים, שהם שני אנשים שומעים בצירוף איש אחד שדורש [כך סלקא דעתין בגמרא, ויתבאר שם].ולא דורשין במעשה בראשית בקבוצה של שנים, אחד השומע ואחד הדורש.ולא דורשין במעשה מרכבה, ביחיד, אלא אם כן היה אותו היחיד חכם ומבין מדעתו, ומתבאר בגמרא.ותמהינן: אמרת ברישא: ולא במרכבה ביחיד. ועל כרחך עוסקת המשנה במי שהוא חכם ומבין מדעתו, שהרי בלא רב אתה אוסר עליו, שלא ידרוש בעצמו.ואילו הדר אמרת: אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, הרי שיכול לדרוש בעצמו?!ומשנינן: אין המשנה כוללת את הדורש עצמו, אלא הכי קאמר:אין דורשין בעריות לשלשה לבד מהדורש אלא רק בפחות משלשה שומעים, ולא במעשה בראשית לשנים, מלבד הדורש, אלא ליחיד בלבד, ולא במרכבה אפילו לתלמיד יחיד, אלא אם כן היה אותו התלמיד היחיד חכם ומבין מדעתו, שלא יצטרך לשאול לרב במקום שיסתפק, דלאו אורח ארעא לפרושי בהדיא.⁽⁷⁾

ואכן זה מחלוקות תנאים תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

משנה. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, מעשה תמר נקרא ומתרגם, מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, והשני נקרא ולא מתרגם. ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון - נקראין ולא מתרגמין. אין מפטירין במרכבה, ורבי יהודה מתיר.

ואומר הרמב"ם על משנה מסכת מגילה פרק ד משנה י

אין מפטירין במרכבה, כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעוה על דברים שאינם מוסיפין להם אלא ספקות.

אם כך גם אם לרבי יהודה ניתן להפטיר במרכבה למה דווקא בשבועות כאשר אנחנו מקבלים את התורה למה צריך להכניס ספקות לעם בזמן של נעשה ונשמע ?

וכדי לתרץ למה מפטירים  ביחזקאל בשבועות צריך להבין את המהות של הנבואה שלו והקשר שלה לאליהו הנביא למשה רבנו

כתוב ביחזקאל פרק ג פסוק א - ג

(א) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

(ב) וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת:

(ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק: פ

יש כאן חידוש עצום שהקב"ה אומר ליחזקאל לאכול את המגילה ועל זה אומר הרש"ר הירש שמות (פרשת בא) פרק יג פסוק ט

כל אחד יהיה לעצמו מבשרה של תורה, והיא תמצא מסילות בלבו - דרך פיו. מכאן ההלכה: "לא הוכשרו למלאכת שמים (כגון ספרי תורה, תפילין ומזוזות) אלא עור בהמה טהורה בלבד" (שבת כח ע"א). החומר עצמו, עליו כתובה תורת ה', יאמר לנו כמו שאמר ה' ליחזקאל: "אכול את - המגלה הזאת" (יחזקאל ג, א) - קבל את תוכנה בקרבך בשלמותו; החדירהו בגופך עד היותו חלק ממך.

אכילת המגילה מסמלת את המיזוג של התורה עם האדם . היא צריכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו . כל ישותו צריכה להיות מאוחדת עם התורה ללא שום חציצה או הפסק .

ואומר המלבי"ם יחזקאל פרק ג פסוק ג

(ג) ויאמר, בטנך תאכל. לא כאוכל בפיו לבד רק שירדו חדרי בטן, ומעיך תמלא שלא תתקיים התורה עם מחשבות אחרות מהבלי עולם רק בטנך תמלא את המגלה שלא ימצא בקרבך רק דבר ה' לבד. ותהי בפי כדבש למתוק שמלבד הטוב שמצא בדברי ה' מצא בם גם הערב לחיך, כמ"ש ומתוקים מדבש ונופת צופים:

ואת הקשר בן מתן תורה של משה ליחזקאל מביא השמות רבה (וילנא) (פרשת כי תשא) פרשה מז סימן ז

ז ד"א ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (תהלים קיט) טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, לטובתו של משה נתענה ק"כ יום שקבל את התורה, ומאין היה משה אוכל מזיו השכינה שנאמר (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם, ד"א מאין היה אוכל מן התורה שנאמר (יחזקאל ג) בן אדם את אשר אתה תמצא אכול ואוכלה למה שהתורה מתוקה שנאמר (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים,

כלומר משה אכל מזיו השכינה ויחזקאל אכל את המגילה וזה המשמעות של מתן תורה להכניס לתוכך את התורה על ידי אכילה . ועכשיו נראה את הקשר לאליהו הנביא כתוב במלכים א פרק יט פסוק ו - ח

(ו) וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב:

(ז) וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְקֹוָ֤ק׀ שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע־בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ:

(ח) וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב:

וכבר כתבתי בעבר על הנושא ועל קבלת התורה של אליהו הנביא בהר חורב .

וכותב המלבי"ם מלכים א פרק יט פסוק ח

(ח) וילך. נדמה בזה למשה רבו שנזדכך גופו במה שעמד מ' יום בלא אכילה עד שזכה ברדתו אל הגלות אליו כבוד ה' למטה ואל קרני ההוד. וכן הוא, בכח האכילה הזאת שהיה מאכל רוחני נזדכך גופו כל הארבעים יום עד שבא עד הר האלהים כי הוכן אל המראה הגדולה הזאת:

כלומר יש לנו שלשה אנשים שאוכלים אכילה רוחנית משה רבנו אליהו הנביא ויחזקאל וכולם קשורים לקבלת התורה . משה ואליהו הנביא בהר חורב ויחזקאל בגולה

ועוד כותב המלבי"ם יחזקאל פרק א פסוק א

(א) ויהי בשלשים שנה. בשמונה עשרה ליאשיה מלך יהודה היה שנת היובל כמ"ש בסדר עולם, ואז מצאו ספר התורה בבית ה' שהיה נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך, ודבר זה עשה רושם גדול והגיע אז הנבואה ע"י חולדה הנביאה שעתיד הבית ליחרב, ובכ"ו ביובל הוגלה יהויכין, ובשלשים שנה ליובל ראה את המרכבה. וספר שהיה אז בתוך הגולה על נהר כבר, ר"ל שלא היה מוכן לנבואה, אם מצד המקום שהיה בח"ל, ואם מצד הזמן שהיה בגולה, רק השמים נפתחו מעצמם מבלי הכנתו וראה מראות אלהים:

כלומר יש לנו כאן בנבואה של יחזקאל פתיחת השמים ומראות של המרכבה שיש לה קשר לקבלת התורה ומתוך כך אולי ניתן להגיד שהחידוש של נבואת יחזקאל על המרכבה מלמד על כך שהקב"ה דרך הנבואה של יחזקאל מעמיד את קבלת התורה גם בחוצה לארץ כלומר הקב"ה אומר ליחזקאל השכינה תהיה עם עם ישראל גם לאחר חורבן הבית וגם בחוצה לארץ . הנבואה מתרחשת ממש מעט לפני חורבן בית ראשון  אבל אחרי הגלית יהויכין כלומר אנחנו רגל אחד בארץ ורגל אחד בחוצה לארץ בגלות ומראות המרכבה של הנביא יחזקאל מתרחשות בגלות . ולהבנה שלי משמעות של קבלת התורה על ידי נבואה על המרכבה על ידי יחזקאל בחוצה לארץ היא הסימן שהקב"ה אומר לעם ישראל אומנם אתם יוצאים לגלות אבל השכינה שלי תהיה עם עם ישראל גם בגלות . והקשר של מראה המרכבה למעמד הר סיני כי  גם במעמד הר סיני נתגלה מרכבת יקרו של הקב"ה וכך כותב הריבב"ן מסכת מגילה דף לא עמוד א

ומפטירין במרכבה. לפי שהקב"ה נגלה במרכבת יקרו במתן תורה:

וכך נכתב באוצר מדרשים (אייזנשטיין) שמע ישראל עמוד 551

וגם אתם ראיתם בבינת לבבכם ושכלתכם ונשמתכם איך נגלה על הים, ואיך הטה שמים העליונים וירד כבודו על הר סיני ברכב רבותים אלפי שנאן, וראיתם שכל צבא השמים מתיראין מדבר קדשו, והארץ רעשה והשמים נטפו וההרים רקדה וכל בני אדם תמהו ופחדו, הים נקרע הארץ רעדה שמש וירח דממו.

וכדי להבין מהי המרכבה אומר התפארת ישראל [יכין] מסכת חגיגה פרק ב משנה א

ה) במרכבה. הוא סוד יותר נעלם ונשגב שנקרא "קבלה אלהית", דהיינו להתבונן בספירות, שהן הכלים והכחות שבהן פועל הקדוש ברוך הוא בעולמו, ולכן הן כביכול מרכבה לאין סוף ב"ה, וע"י התבוננת זה מציץ האדם מרחוק בעצם אלהות ומכיר מי הוא אביו שבשמים, וי"א דר"ל הלימוד להרכיב שמות הקדושים, להוציא בכחם פעולות חדשות בעולם, והוא הנקרא "קבלה מעשית":

ומה הקשר לאליהו הנביא ולקבלת  התורה שלו בהר חורב לנבואה של יחזקאל ?

אליהו הנביא הוא המקשר בן הדור שלמד תורה בדרגה של משה רבנו שיכול לשחזר את התורה על ידי המתנה שנתן לו הקב"ה וזה כוח הפלפול

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

אומרת הגמרא חברותא בבא מציעא דף פה עמוד ב

כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, כשהיו מתווכחים ביניהם, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית, וכי אתי אתה מתווכח? והלא חס ושלום, אי משתכחא, אם תשתכח תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי, אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!

כוח הפלפול הוא מתנה שנתן הקב"ה למשה שנתן אותו לעם ישראל ומכוח הפלפול הזה ניתן להחזיר את אותם הלכות שנשכחו בזמן אבלו של משה . לא על ידי נביא רק על ידי כוח הפלפול . זה משמעות הביטוי לא בשמים היא .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר רק עד שמת יוסף בן יועזר היה כוח התורה ביחידים כמו משה שיכלו בכוח התורה הזה ע"י פלפול להחזיר את ההלכות ולאחר מכן לא .

ובזה יתורץ באופן נפלא תפקידו המיוחד של אליהו הנביא כמאמר תיקו -תשבי יתרץ קושיות ואבעיות,

ולשיטתי קושיות- מההלכות שנמחקו אבעיות – הלכות שנשכחו כתוצאה מחולשת לימוד התורה

מה מיוחד באליהו הנביא שאין בחכם אחר ?

אליהו הנביא לא מת ולכן תירוץ הקושיות לא יחשב כתורה משמים .

לאליהו הנביא יש כוח לימוד כמו משה כי הוא חי לפני דורו של יוסף בן יועזר ומכוח לימוד התורה יוכל להחזיר את ההלכות הנמחקות מכוח הלימוד ולא מכוח הנביאות שבו כי יש לנו את הכלל לא בשמים היא .

אליהו הנביא מכיר לפני ולפנים את השמים ולכן יוכל להחזיר את ההלכות שלא נמחקו ונמצאים בשמים

אליהו הוא פנחס שהיה הראשון שזכר הלכה שנשכחה ממשה במעשה זימרי ובכך הציל את עם ישראל בהשלמת קיום התורה . אליהו הוא זה שקיבל את התורה לפני חורבן בית ראשון כדי להעביר אותו כאשר יגיע זמן הגאולה ויחזקאל קיבל את הנבואה של מעשה המרכבה כדי שעם ישראל יבין שגם בגלות השכינה נמצאת איתנו גם כאשר בית המקדש חרב ועם ישראל נמצא  בגלות . ולכן יש כאן שני זרועות שני תרופות שהקב"ה נתן לפני המכה של חורבן הבית האחד זה  אליהו הנביא מחזיק את לפיד התורה והשנייה של יחזקאל שנבואת המרכבה מראה  \לעם ישראל שגם במצב של בית מקדש חרב השכינה נמצאת איתנו  ולכן מפטירים  ביחזקאל בשבועות . התועלת בהבנה שהשכינה איתנו גם בגלות על ידי הפטרה במעשה מרכבה חשובה יותר מהספקות שיכנסו ללב העם כאשר יקראו את מעשה המרכבה .

 

שבועות מתי מתה אשתו של בועז ? כמה ילדים היה לבועז ? מה עשה בועז כתגובה למותם של 60 ילדיו ? כמה ילדים מתו לאיוב ? מה ההבדל בן איוב לבועז ? מה תיקן בועז עם בית דינו ? כיצד התנהג בועז כאשר ראה את רות למרגלותיו ? למה אחיו של בועז לא רצה ליבם את רות ? מה מלמד אותנו ההתנהגות של בועז ? מה הקשר לנעשה ונשמע ? האם ילד אחד יכול להיות יותר מ 60 ילדים ? מה הקשר לשישים הגיבורים של שלמה ? מה היה הדבר האחרון שעשה בועז ? כיצד כל זה קשור למתן תורה ? ‏ה'/סיון/תש"פ

בס"ד
שבועות מתי מתה אשתו של בועז ? כמה ילדים היה לבועז ? מה עשה בועז כתגובה למותם של 60 ילדיו ? כמה ילדים מתו לאיוב ? מה ההבדל בן איוב לבועז ? מה תיקן בועז עם בית דינו ? כיצד התנהג בועז כאשר ראה את רות למרגלותיו ? למה אחיו של בועז לא רצה ליבם את רות ? מה מלמד אותנו ההתנהגות של בועז ? מה הקשר לנעשה ונשמע ? האם ילד אחד יכול להיות יותר מ 60 ילדים ? מה הקשר לשישים הגיבורים של שלמה ? מה היה הדבר האחרון שעשה בועז ? כיצד כל זה קשור למתן תורה ? ‏ה'/סיון/תש"פ

מה הקשר בן מגילת רות ולמתן תורה ?  תמיד מתמקדים ברות ובועז תמיד נמצא ברקע ולא במרכז . ואני אנסה להתמקד בחלק של בעז למגילת רות והקשר למתן תורה

הגמרא מרחיבה בנושא בועז הוא אבצן חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, בעלה של נעמי, וכן מחלון וכליון, בניו, גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו, שמתו כולם בארץ מואב, ולא היו למחלון וכליון בנים? מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ. וזאת, על אף שיצאו מחמת הרעב.שנאמר⁽²¹⁾ [במגילת רות, א] בתיאור חזרתה של נעמי משדה מואב לבית לחם: "ותהם כל העיר עליהן, ותאמרנה: הזאת נעמי!? "ומבארת הגמרא: מאי "הזאת נעמי!? "אמר רבי יצחק: אמרו "חזיתם נעמי, שיצאת מארץ לחוצה לארץ, מה עלתה לה!? ", שאין בידה כלום.⁽²²⁾ואמר רבי יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בועז, והוא נעשה אלמן, כדי שישא את רות. ובא הכתוב ללמדך שהקב"ה מקדים רפואה למכה, וכי יש לו לאדם לבטוח בה',⁽²³⁾ שכל מה שמתרחש, אפילו דבר שנראה לו כרעה, הרי הוא לטובה.והיינו דאמרי אינשי: עד דלא שכיב שכבא, קיימא מנו בייתא. קודם שמסתלק המת מן העולם, כבר עומד ומזומן מי שממונה על ביתו, ועומד במקומו. וגם כאן, היתה רות עומדת ומזומנת לבועז, עוד לפני שמתה אשתו.אמר רבה בר רב הונא, אמר רב: אבצן, אחד מן השופטים המתוארים בספר שופטים, שקם לשפוט את ישראל אחרי מות יפתח הגלעדי, והיה גר בבית לחם, זה בועז!

ודנה הגמרא: מאי קא משמע לן!? איזה לימוד לדבר מצוה יש לנו מהידיעה שאבצן זה בעז, כי אם אין לנו כל לימוד מכך, מה התועלת לומר זאת?ומבארת הגמרא: קא משמע לן כאידך, דבר אחר, דאמר רבה בר רב הונא, וממנו יש ללמוד הנהגה נכונה, שגם אם נשא אדם אשה בבחרותו, ויש לו בנים רבים ממנה, ישא עוד פעם אשה, אפילו בזקנותו [אם מתה אשתו הראשונה], שמא לא יתקיימו בניו מאשתו הראשונה.

דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו בשעה שחיתנם.

שנאמר בספר שופטים [פרק יב] לגבי אבצן, שהוא בעז:"ויהי לו שלשים בנים. ושלשים בנות שלו, שילח החוצה מביתו, דהיינו שהשיאם לאנשים. ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, שלקחן כנשים לבניו. וישפוט את ישראל שבע שנים".ובכל אחת ואחת מהחתונות של שלשים בניו ושלשים בנותיו עשה שני משתאות. משתה אחד, של אירוסין, הוא עשה בבית אביו של החתן, ומשתה אחד, של נישואין, בבית חמיו של החתן. וכיון שעשה שני משתאות בכל חתונה, הרי בסך הכל, בששים החתונות, עשה אבצן, שהוא בעז, מאה ועשרים משתאות.ואילו לא היה אומר רבה בר הונא שאבצן זה בעז, היינו מניחים שהם שני אנשים שונים, ולא היינו למדים מכאן שיש לו לאדם לישא אשה אחר מות אשתו, ולהוליד ממנה בנים, אפילו אם יש לו בנים מאשתו הראשונה.ובכולן, בכל מאה ועשרים המשתאות, לא זימן אליהן את מנוח [לפני הוולדו של בנו שמשון], כי אמר בעז על מנוח, כיון שאשתו של מנוח היא עקרה, ואין לו בנים, הרי הוא משול לכודנא פרידה עקרה, ולכן, במאי פרעא!? הרי אין לו בנים למנוח לחתנם ולהזמין אותי לסעודת נישואיהם, ולא אוכל לפרוע לו כגמולו על שבא לחתונת בני.⁽²⁴⁾והוסיף רבה בר רב הונא, ואמר: וכולן, כל ששים בניו ובנותיו של בעז מאשתו הראשונה, מתו בחייו של בועז, לאחר שמתה אשתו ונשא את רות.והיינו דאמרי אינשי: בחייך, מה הועלת בחייך דילדת, בכך שהולדת שתין שתין, ששים ששים בנים!? כיון שלבסוף מתו, למה ליך!? מה הרווחת בלידתם!אלא איכפל, חזור ונשא אשה אחרת, ואוליד חד, ותוליד ממנה בן אחד,⁽²⁵⁾ דמשיתין זריז, שיהיה מוצלח יותר מששים בניך מאשתך הראשונה, שמתו!ומשל הוא לבועז [אבצן], שהוליד בן אחד, עובד, מרות, אשתו השניה, ומתו ששים בניו ובנותיו מאשתו הראשונה. ומעובד, הבן האחד, יצא ישי, וממנו דוד, מלך ישראל, שהיה טוב מששים הבנים שהיו לו קודם

מהגמרא הזאת אנחנו שומעים סיפור מדהים על בועז הוא אבצן היה לו 30 בנים ו 30  בנות . בועז שהיה גדול הדור חיתן אותם ב 120 משתאות 2 לכל אחד . משתה של אירוסין ומשתה של נישואין . כולם ללא יוצא מן הכלל מתו בחייו של בועז לפני שבועז ייבם את רות כי ביום שבועז ייבם את רות הוא מת . לשם השואה כאשר אנחנו מדברים על איוב ועל הסבל שעבר מדובר על 10 ילדים 7 בנים ו 3 בנות .

איוב פרק א פסוק א - ב

(א) אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:

(ב) וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת:

איוב פרק א פסוק יח - יט

(יח) עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר:

(יט) וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

כלומר אצל בועז היה האסון גדול פי 6 מאשר איוב . לבועז מתו 60 ילדים וגם אשתו של בועז . אשתו של בועז מתה בדיוק ביום שהגיעה נעמי  ורות מחוצה לארץ לארץ ישראל .

ועם כל האסון שקרה לבועז אפילו נדנוד של הרהור לא עלה בדעתו של בועז

רות פרק ב פסוק ד

(ד) וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְקֹוָ֣ק עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְקֹוָֽק:

ואומר הנחל אשכול רות פרק ב פסוק ד

(ד) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרי' ה' עמכם. נראה שלהיותו ראש הסנהדרין והגיע לפרשת דרכים וכתבו התוס' שתמיד מהרהר בתורה וגם תלמודו שגור בפיו להכי פתח ואמר ה' עמכם להורות כי היה לומד וח"ו לא הזכיר ה' בלי שיקדים מלה.

וכדי שנבין יותר לעומק את יראת השמים של בועז הוא אבצן תיקן בועז כראש סנהדרין שאדם יקדים את שם השם כאשר הוא נפגש עם אדם אחר . כלומר בועז שקיבל מכות נוראיות מהשמים כאשר  60 מבניו ובנותיו מתו הוא קיבל את זה ללא הרהור על מעשיו של הקב"ה ותיקן שצריך להכניס את  שם השם כאשר אתה נפגש עם אדם אחר . אולי הבין בועז שלפעמים מכות כאלו מהקב"ה יכולים לגרום לאיזה רפיון ביראת השמים ולגרום לאיזה הרהור על הצדק בעולם הזה ולכן החליט בועז עם בית דינו להוסיף ולהכניס את הקב"ה בכל מפגש בין שני אנשים . התיקון הזה של בועז הוא בהחלט הפעלת מידתם  של המלאכים והוא "נעשה ונשמע" . גם כאשר נראה לך שיש איזה מקום להרהור בדרכי הקב"ה צריך להמשיך ולהתחזק ולהפעיל את מידת המלאכים שהיא נעשה ונשמע .

אומרת הגמרא חברותא מסכת מכות דף כג עמוד ב

אמר ליה אביי: אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם.האם גם כאן תטען: מאן סליק לעילא, ואתא ואמר!? מי עלה לשמים וחזר משם ואמר לרבי יהושע בן לוי שבית דין של מעלה הסכימו על ידם?!אלא התירוץ על כך הוא, שקראי קא דרשינן [אנו דורשים כן מהפסוקים].הכי נמי, כאן לגבי כרת, יש לתרץ, שקראי קא דרשינן [שדורשים מהפסוקים] שנפטר על ידי מלקות מכרת.גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה, והסכימו בית דין של מעלה על ידם.[אלו הן]:א. אמרו שחייבים במקרא מגילה.

ב. ושאילת שלום [בשם].התירו לאדם לשאול בשלום חבירו בשם ה', כגון "ישים ה' עליך שלום", ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה.פירוש אחר, שחייב אדם לשאול בשלום חבירו בשם ה'.[גם ואנו גם מזכירים את השם, לפי ש"שלום" הוא גם כן משמותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב [שופטים ו] "ויקרא לו, ה' שלום! "דהיינו שקראו שלום, שהוא שם ה'].ג. והבאת מעשר אל לשכת בית ה'.עזרא הסופר קנס את הלוויים לפי שלא עלו עמו, וצוה להביא את כל המעשרות אל לשכת בית ה', והיו מחלקים את המעשר ראשון, המגיע ללוויים בלבד, לכהנים וללוים בשוה, כמו שנאמר בעזרא [נחמיה י], "והיה הכהן בן אהרן עם הלוים, במעשר הלוים".וגם חזקיהו עשה כן, שהכין לשכות להביא לשם את כל המעשרות, מפני שיש שהיו מזלזלין בנתינת מעשרותיהם, ויש שהיו נותנים אותם למי שאינו הגון, ולכן הכין לשכות להביא שם המעשרות, כדי שלא יקבלום הלוים שהיו עובדי עבודה זרה, כמו שנאמר בדברי הימים [ב לא] "ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית ה'. ויכינו, ויביאו את התרומה והמעשר".והוא גם תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק ומעשר אילן [על אף שמדאורייתא אין חייבים בהם, כי מן התורה אין חיוב של תרומות ומעשרות אלא בדגן תירוש ויצהר], כדכתיב [בדברי הימים ב לא, ה] "וכפרוץ הדבר", שנתחזקה וגברה תקנתו של חזקיה, "הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכל תבואת שדה". ומפרשת הגמרא בנדרים, מאי "וכל תבואת השדה"? לאיתויי פירות האילן וירק, שאין עושין גורן מהן.והסכימו על ידם בית דין של מעלה, כמו שמוכח מהפסוקים:א. על מקרא מגילה הסכימו בית דין של מעלה, דכתיב [אסתר ט'] "קימו וקבלו היהודים", קיימו למעלה, מה שקבלו למטה.⁽¹⁸⁾ב. ועל שאילת שלום בשם, הסכימו בית דין של מעלה, דכתיב [רות ב'] "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם". ואומר [שופטים ו'] "ה' עמך, גבור החיל".ומקשינן: מאי ואומר מדוע צריך להביא פסוק נוסף, והרי אדם גדול כבועז לא היה אומר אם לא שידע שהקב"ה הסכים על כך לפני כן.⁽¹⁹⁾ומתרצינן: וכי תימא, שמא תדחה ותאמר כי אמנם היה בועז אדם גדול, בכל זאת, שמא בועז הוא דעביד מדעתיה, ואולם משמיא לא אסכימו על ידו, לכן הביאו את הפסוק הנוסף, תא שמע, ואומר, שהמלאך אמר לגדעון, "ה' עמך גבור החיל". ומזה שהמלאך אמר לגדעון שאילת שלום בשם ה', משמע שבית דין של מעלה הסכימו על כך.

ודבר נוסף שמלמד  על בועז היה הרגע בו הוא רואה את רות למרגלותיו

נאמר ברות רבה (וילנא) פרשה ו סימן א

חרדה שהחרידה רות לבועז דכתיב ויחרד האיש וילפת ובדין הוא שיקללנה אלא ובוטח בה' ישוגב נתת בלבו וברכה שנאמר ברוכה את לה' בתי, וילפת, לפתתו כחזזית התחיל ממשמש בשערה אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את, רוח או אשה אמרה אשה, פנויה את או אשת איש, אמרה לו פנויה, טמאה את או טהורה, אמרה לו טהורה והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו שנאמר ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך וגו'

ומה עושה בועז במצב כזה ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהר סימן ג

התחיל אותו צדיק לצעוק לפפתו אמר לה מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר לה ומה באתה לעשות כאן אמרה לו לקיים את התורה שנא' וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אלא עמוד וקיים את התורה, אמר לה הואיל ובאתה לקיים את התורה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל (רות ג) שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר אמר רבי חנינא אמרה לו וכי בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' איני מוציאך בדברים, ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (שם /רות/ ד) אמר לו שב ונביט בתורה מה כתיב שם לא כך כתיב וכי ימיך אחיך ומכר מאחוזתו, אמר בעז לטוב חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה שאתה גדול ממני לגאלה אם תגאל גאל, ויאמר הגואל אל בועז קנה לך באותה שעה גאל בועז מה שמכרה נעמי,

בועז מקיים בדיוק את דברי התורה כנגד כל עוצמת היצר שעומד בכל תוקפו ומול מציאות שהוא יודע שלא נשאר לו שום זרע מאשתו הראשונה וכאן יש לו הזדמנות אחרונה להקים לו זרע של קיימא . ובועז כנגד שני הדברים הללו הולך רק בדרך התורה ונגד השכל והיצר  שלו  ונותן לאחיו הגדול ממנו את ההזדמנות ליבם את רות ממש בגדר של נעשה ונשמע ללא שום פניות .

וכתוב ברות פרק ד פסוק ה - ו

(ה) וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָה לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ:

(ו) וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ ־לִגְאָל־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־ גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל:

ואמר החומת אנך רות פרק ד אות כד

כד. ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר. במדרש ארשב"א אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו לשם וכולי. וכפי האמור דבעז היה קרוב שיפטר הדבר מוכרח להביא הטו"ב כדי שיגמר הדבר וישא בעז את רות:

כלומר אחרי מסירות הנפש של בועז העולם כולו עומד לטובת בועז כדי שהגואל יגיע ויותר לאחיו על הייבום של רות . אחיו של בועז היה שונה ממנו והוא ויתר על הייבום בגלל אשתו ובגלל הייחוס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ד פסוק ו

(ו) ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי. כמו שאמר למעלה שלא לפגום את בניו, כסבור שהיא אסורה לו משום שכתוב (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי, אמר טוב לבועז גאל לך אתה את גאולתי, ולמה שנה עוד לומר כי לא אוכל לגאול, אחד בשביל היחוס ואחד מפני שהיה לו אשה.

כלומר אחיו של בועז הסתכל על דברים צדדים ולא ראה את העיקר וזה את הסיכוי שלו להקים את בית המלוכה של דויד . בועז עושה מה שצריך לעשות לפי מה שכתוב בתורה ללא פניות אישיות . בסופו של דבר בועז מיבם את רות וכמו שאומרת הגמרא הילד האחד הזה שווה לא פחות ואפילו יותר מכל 60 הבנים והבנות שהיו לו

"והיינו דאמרי אינשי: בחייך, מה הועלת בחייך דילדת, בכך שהולדת שתין שתין, ששים ששים בנים!? כיון שלבסוף מתו, למה ליך!? מה הרווחת בלידתם!אלא איכפל, חזור ונשא אשה אחרת, ואוליד חד, ותוליד ממנה בן אחד,⁽²⁵⁾ דמשיתין זריז, שיהיה מוצלח יותר מששים בניך מאשתך הראשונה, שמתו!ומשל הוא לבועז [אבצן], שהוליד בן אחד, עובד, מרות, אשתו השניה, ומתו ששים בניו ובנותיו מאשתו הראשונה. ומעובד, הבן האחד, יצא ישי, וממנו דוד, מלך ישראל, שהיה טוב משישים הבנים שהיו לו קודם"

וסופו של דבר רות יושבת על כסא צמוד לשלמה המלך הוא בנו של דוד המלך

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב

"עם המלך במלאכתו ישבו שם" - זו רות המואביה, שראתה במלכות שלמה, בן בנו של בן בנה.

שנאמר [מלכים א ב], כאשר באה בת שבע, אם שלמה, לבקש ממנו שיתן את אבישג השונמית לאדניה אחיו, "ויקם המלך לקראתה, וישתחו לה, וישב על כסאו, וישם כסא לאם המלך, ותשב לימינו".

ואמר רבי אלעזר: שלמה המלך שם את הכסא לאמה של מלכות, שהיא רות המואביה, אשר ממנה יצאו כל מלכי בית דוד.⁽⁴³⁾

ומול ה 60 בנים ובנות של בועז הוא אבצן שמתו יש לנו את השישים גיבורים של שלמה

שיר השירים פרק ג פסוק ו - ח

(ו) מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל:

(ז) הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(ח) כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילֽוֹת: ס

ואומר רינה של תורה (לנצי"ב) מטיב שיר שיר השירים פרק ג פסוק ז

(ז) הנה מטתו שלשלמה. לפי הפשט אמר שלמה על עצמו, שהוא ביקש להיות רגיל באהבת ה' ע"י כח התורה, מה עשה השכין סביבותיו ששים גבורי תורה, ואמר במליצה מטתו, דאהבה מצוי בה, ואמר דמטתו שלשלמה מקום שביקש שיהא מיוחד לפניו להשיג בו אהבת ה', ולפי הדרש שלשלמה מלך שהשלום שלו, מקום שהכין הקדוש ברוך הוא להתחבר את ישראל באהבה, והוא ד' אמות של הלכה קבועה וכדאיתא בברכות (דף י"ז) דבימי כלה חזי יקרא דאורייתא, וע"ש בתו' ד"ה תרי:

ששים גבורים סביב לה, נגד ששים מסכתות, ואמרו בשבת (דף קי"ד) איזהו תלמיד חכם כו' אי בחדא מסכת כו', הרי ראינו שהיו רגילין לייחד תלמיד חכם לכל מסכת שיתחכם בה הרבה ולפלפל בה בגבורה של תורה:

והעיבור של עובד שהיה הבן של רות ובועז היה הדבר האחרון שבועז  עשה

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ד פסוק יז

דבר אחר ילד בן לנעמי ולא לבועז, מלמד כשבא בעז אל רות באותו הלילה מת ותפשתו רות על בטנה כל הלילה שלא יאמרו זנתה תחתיו מאיש אחר, וכשבאו הכל בבוקר מצאוהו מת על בטנה, ולפיכך קראוהו על שם נעמי. דבר אחר יולד בן לנעמי, היא אמרה לרות (רות ג, א) הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך.

וכל מעשיו של בועז מלמדים אותנו מהי המהות קבלת התורה . נעשה ונשמע גם כנגד היצר גם כנגד השכל שלנו גם כנגד האינטרס האישי המדומה שלנו . זה המשמעות של קבלת התורה ורות ובועז במעשיהם מלמדים אותנו כיצד אנחנו צריכים לפעול בעולם .

 

שבועות חכמה בגויים תאמין 27 מה הקשר של השאלה האחרונה של חכמי אתונה לשאר השאלות ? האם חכמי אתונא מוכנים רק לשרת את עם ישראל ? למה הנזק של מי שמוכן לשרת את עם ישראל גדול על התועלת שלו ? מה הקשר לקבלת התורה ? למה הקב"ה צריך להחריב את העולם ולבנות אותו מחדש לרבי אלעזר בן פדת ? האם בעולם הבא יש גם חוסר צדק ? מתי יגיע הרגע של הצדק המוחלט ? מה הקשר ליום היחידי שבו יצחק הקב"ה ? מה יקרה באותו היום עם צאצאי עשו ? ‏ד'/סיון/תשע"ט

בס"ד
שבועות חכמה בגויים תאמין 27 מה הקשר של השאלה האחרונה של חכמי אתונה לשאר השאלות ? האם חכמי אתונא מוכנים רק לשרת את עם ישראל ? למה הנזק של מי שמוכן לשרת את עם ישראל גדול על התועלת שלו ? מה הקשר לקבלת התורה ? למה הקב"ה צריך להחריב את העולם ולבנות אותו מחדש לרבי אלעזר בן פדת ? האם בעולם הבא יש גם חוסר צדק ? מתי יגיע הרגע של הצדק המוחלט ? מה הקשר ליום היחידי שבו יצחק הקב"ה ? מה יקרה באותו היום עם צאצאי עשו ? ‏ד'/סיון/תשע"ט 

השאלה האחרונה והשנים עשרה של חכמי אתונא את רבי יהושע :

חברותא בכורות דף ח עמוד ב

בקשו ממנו: אחוי לן מנא דלא שוי חביליה! אייתי רבי יהושע בודיא - פשטוה, ולא הוה עיל בתרעא; אמר להו רבי יהושע: אם כן אייתו מרי וחצינא וסיתרוה לכותל, והיינו מנא [היא המחצלת] דלא שוו חביליה.

[הראה לנו כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם; הביא להם מחצלת ופשט אותה, ומשניסו להכניסה לשער כשהיא פשוטה, לא נכנסה מרוב רחבה; אמר להם רבי יהושע: הביאו כלים וסיתרו את הכותל, כדי שתיכנס המחצלת, והרי לכם כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם].

וצריך להבין את השאלה האחרונה בהקשר של כל השאלות . חכמי אתונה רצו לדעת האם יש להם מקום בעולם . חכמי אתונה הבינו שהם דחו את התורה שהקב"ה רצה לתת להם לפני מתן תורה , בזמן מתן תורה , ולאחר מכן כאשר יהושע בן נון כתב את התורה ב 70 לשון והקב"ה נתן להם בינה להבין את התורה והם לא רצו ללמוד והקב"ה דן אותם למיתה . ועכשיו הם בררו עם רבי יהושע האם גם במצב כזה יש להם איזה מקום בעולם . הסביר להם רבי יהושע שאין להם שום אפשרות להישאר בעולם גם לא בעזרת עם ישראל , כאשר רבי יהושע אמר את השם המפורש ועמד בשמים ואמר להם תביאו לי טיט ולבנים ואני אבנה לכם את הבית כלומר אני לא יכול לעזור לכם אם אתה לא יכולים לעזור לעצמכם , ואז שאלו אותו חכמי אתונא מה הדרך של עם ישראל להוציא אותם מן העולם . רבי יהושע הסביר להם שזה תפקידו של משיח צדקנו שהחמור והקרן הוא הסמל שלו שהוא יוציא אותם מן העולם את ערוגת הסכינים של עשו כי עם ישראל עצמו לא יוכל להלחם בהם ישירות כי החרב הוא הירושה של עשו וכוחו של עם ישראל הוא בפה בעמל התורה . ואז שאלו אותו איך יתמודדו מול הערב רב שיתחבא בתוך עם ישראל והסביר להם רבי יהושע כי רק מי שהוא במהותו טהור יהודי או גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יוכלו להישאר בעם היהודי כאשר האמת תגיע בזמן של מלחמת גוג ומגוג . ועדיין שאלו אתו כיצד ימחק הזיכרון של עשו הוא עמלק מן העולם והסביר להם רבי יהושע שזה התפקיד של הקב"ה כי עמלק נברא על ידי הקב"ה וגם הוא יעלם על ידי הקב"ה אבל בתנאי שעם ישראל יעשה את ההשתדלות למחוק את עמלק המעל פני האדמה כאשר יגיע הרגע של מלחמת גוג ומגוג .

השאלה האחרונה של חכמי אתונא אם כך מסתדרת יפה עם שאר השאלות . שואלים חכמי אתונה את רבי יהושע בסדר הבנו שאין לנו מקום בעולם . לא קיבלנו את התורה ואין לנו מקום בעולם . אבל אולי התועלת שלנו לעולם הוא קטן מנזק שאנחנו גורמים . הרי סוף סוף אנחנו יכולים להביא תועלת ונוכל לשרת את העם היהודי שקיבל את התורה והתועלת הזאת תהיה הרבה יותר מהנזק שאנחנו גורמים לעולם שלא קיבלנו את התורה  . אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו ולהפוך רק לכלי שיביא תועלת והוא יהיה גדול מהנזק שלנו .

אמר להו רבי יהושע: אם כן אייתו מרי וחצינא וסיתרוה לכותל, והיינו מנא [היא המחצלת] דלא שוו חביליה  . אמר להם רבי יהושע: הביאו כלים וסיתרו את הכותל, כדי שתיכנס המחצלת, והרי לכם כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם.

אומר להם רבי יהושע הנזק שאתם גורמים לעולם הוא הרבה יותר גדול מהתועלת שלכם כי העולם נברא בשביל מי שמוכן לקבל על עצמו את התורה . מי שלא קיבל על עצמו את התורה לא מתאים לעולם וכדי שהוא יתאים לעולם אנחנו צריכים לשנות את העולם והנזק של סתירת העולם עולה הרבה יותר מהתועלת שאולי יש בידכם לעשות לעם ישראל .

ומה המשמעות של התשובה של רבי יהשוע לחכמי אתונא ?

חברותא תענית דף כה עמוד א

רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא [היה דחוק בפרנסתו מאוד].עבד מלתא [הקיז דם], ולמרות שנחלש מחמת ההקזה, והיה עליו לאכול סעודה מלאה, לא הוה ליה מידי למטעם [מרוב עניותו לא היה לו דבר לאכול].הדבר היחיד שמצא לאכול, היה חתיכת שום.שקל ברא דתומא [נטל רבי אלעזר צלע שום], ושדייה בפומיה [והניחו בפיו, ואכלו].חלש לביה - ונים [התעלף מרוב חולשה - ונרדם].

אזול רבנן לשיולי ביה [באו החכמים לבקרו].חזיוהו דקא בכי וחייך [ראו אותו החכמים בשנתו, שהוא בוכה ולאחר מכן צוחק], ונפק צוציתא דנורא מאפותיה [ויוצא ניצוץ אש ממצחו].כי אתער [כאשר התעורר משנתו לבסוף], אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת [למה בכית וצחקת בשנתך]?אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא [כי היה הקדוש ברוך הוא יושב עמי]⁽¹⁴⁷⁰⁾.ואמרי ליה [ואמרתי לו]: עד מתי אצטער בהאי עלמא [עד מתי אצטער בעניות בעולם הזה]?ואמר לי הקדוש ברוך הוא: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא [האם נוח לך שאהפוך את העולם מתחילתו]⁽¹⁴⁷¹⁾, אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני [שאז אולי תיוולד בשעה ובמזל של מזון בריוח]?!⁽¹⁴⁷²⁾אמרי לקמיה [אמרתי לפני הקדוש ברוך הוא]: כולי האי, כל כך הרבה עשית בעולמך, ועדיין אתה אומר רק שאפשר, שספק הוא, שמא איוולד במזל של מזון?⁽¹⁴⁷³⁾אמרי ליה [אמרתי ושאלתי לפניו]: דחיי טפי [האם השנים שחייתי כבר - מרובות על השנים שאחיה, כלומר, האם עברתי כבר את רוב ימי חיי], או שמא דחיינא [השנים שאחיה מכאן ואילך - מרובות על השנים שחייתי כבר]?אמר לי הקדוש ברוך הוא: דחיית [החיים שחיית כבר, מרובות על החיים שתחיה מכאן ולהלן].אמרי לקמיה [אמרתי לו]: אם כן, שנותרו לי מעט שנים, לא בעינא [אינני רוצה שתחריב את העולם ותבראהו מחדש לצורך אותן מעט שנים]⁽¹⁴⁷⁴⁾.

אמר לי: בהאי אגרא דאמרת לא בעינא [בשכר שאמרת כך, שאינך רוצה שאחריב את העולם], יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון⁽¹⁴⁷⁵⁾, דכיין כפרת ודיגלת, דמענגת בהו [אתן לך לעולם הבא שלש עשרה⁽¹⁴⁷⁶⁾ נהרות שמן אפרסמון⁽¹⁴⁷⁷⁾, טהורים כנהרות פרת וחדקל, שתתענג בהן].

וזהו שבכה רבי אלעזר בשנתו, על שהודיעו הקדוש ברוך הוא שנותרו לו מעט שנים. וצחק ושמח על כך שבישרו הקדוש ברוך הוא על אותן שלש עשרה נהרות אפרסמון.אמרי לקמיה [אמרתי לפניו]: האי, ותו לא [רק זה תתן לי, ולא יותר]?אמר לי: ואם אתן לך יותר, לחברך מאי יהיבנא [לחבריך, החכמים האחרים, מה אתן]?אמרי ליה: ואנא מגברא דלית ליה בעינא [וכי אני מבקש את הבקשה מבשר ודם, שהוא מוגבל באפשרויות הנתינה שלו]? והרי אני מבקש ממי שהכל שלו, ובידו לתת גם לי וגם לחברי!⁽¹⁴⁷⁸⁾מחיין באסקוטלא אפותאי [היכני הקדוש ברוך⁽¹⁴⁷⁹⁾ הוא על מצחי על ידי הכאת אצבע באצבע⁽¹⁴⁸⁰⁾], ואמר לי: אלעזר ברי, גירי בך, גירי [הכיתי בך בחיצים]!⁽¹⁴⁸¹⁾וזהו שיצא ניצוץ של אש ממצחו בתוך שנתו, מחמת הכאתו של הקדוש ברוך הוא⁽¹⁴⁸²⁾.

כלומר הקב"ה ברא עולם עם חוקים ועם אנשים . העולם הזה מורכב כי לכל אדם ואדם יש את החשבון שלו כי החשבון של האחד משתנה עם החשבון של השני ולכן אומר הקב"ה  לרבי אליעזר בן פדת שכדי שאני ישנה את מה שמגיע לך על פי ההתנהגות שלך עד היום אני צריך להחריב את העולם ולהתחיל אותו מחדש וגם אז לא בטוח שהתוצאה תהיה שיהיה לך רוחה כלכלית . כלומר לא תמיד מה שהאדם עובר יכול להשתנות בעולם הזה כי החשבונות השונים של כל יצורי העולם שקשורים זה בזה יוצרים גבולות שלא ניתנים לשינוי מבלי שכל החשבון של העולם ישתנה . כלומר יכול להיות מצב שהקב"ה ישנה את כל העולם בשביל אדם אחד אבל גם אז החשבונות השונים לא יביאו למצב ידוע מראש . וזה המשמעות של הבחירה החופשית של האדם  שיש אפשרות לפי בחירת האדם לשנות את כל העולם כולו ולא משנה שזה יעשה על ידי החרבת העולם ובנייתו מחדש . ולכן מה שאמר רבי יהושע לחכמי אתונא שהעולם נבנה למי שקיבל על עצמו את התורה . כי הקב"ה הסתכל על התורה וברא את העולם , העולם לא מתאים למי שלא קיבל על עצמו את התורה ולכן כדי שהוא יתאים לעולם צריך לשנות ולסתור את העולם . ולכן במקרה הזה של חכמי אתונא התועלת שלהם קטנה מן הנזק .

אצל רבי  אלעזר בן פדת  החשבון של כמה שנותר לו לחיות בדוחק לעומת הסיכוי שבעולם החדש הוא יהיה בעל רווחה כלכלית או לחילופין שוב יחיה בדוחק את רוב חייו הביא אותו למסקנה שהוא לא רוצה מהקב"ה שיחריב את עולמו  כי התועלת של ההשארות שלו בעולם גדול על הנזק שיכול להיגרם לו בעולם חדש . אבל אצל חכמי אתונא תמיד הנזק שלהם לעולם יהיה גדול מהתועלת ולכן אין להם מקום בעולם גם לא בתור כלי שמביא איזה תועלת .

וזה המשמעות של קבלת התורה במעמד הר סיני אם עם ישראל לא היה מקבל את התורה הנזק שלהם היה גדול מהתועלת ועם ישראל לא היה מתקיים וגם העולם לא היה מתקיים כי המשמעות של בריאת העולם היא להיות מקום שבו הנבראים מקבלים על עצמם את התורה ואז קיום העולם וקיום מי שקיבל על עצמו את התורה מתאחדים לדבר אחד .

ומהגמרא הזאת ברור שהשכר של העולם הזה הוא בעולם הבא כמו שאומרת הגמרא חברותא קידושין דף לט עמוד ב

הא, ברייתא זו, מני? רבי יעקב היא! דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא, ליכא!

דתניא רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, כדי ללמדך שהשכר האמור בה הוא לעתיד לבוא ולא כאן בעולם הזה.

וצריך להגיד  שחוסר היכולת לעשות צדק מוחלט בעולם הזה בגלל  שהחשבון בעולם הזה אשר תלוי באין סוף משתנים  בא לגמר דיוקו בעולם הבא . אבל גם לעולם הבא יש עדיין מגבלות כמו שראינו בסיפור של בן פדת שגם שם יש מגבלה על מתן שכר וצריך להגיד שהחשבון הסופי שיהיה ביום הדין הגדול הוא זה שיביא את הצדק המוחלט חברותא בבא קמא דף נ עמוד א

אמר רבי חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא ומוותר על פשעי ישראל, יותרו ויופקרו חייו וגופו שגורם שיחטאו הבריות! שנאמר: "הצור תמים פעלו כי כל צרכיו משפט" ומוכח דדרכיו במשפט הם ואינו מוותר.

 וזה מה שאנחנו מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים

ישעיהו פרק ה

(טז) וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה:

ואומר הרד"ק ישעיהו פרק ה פסוק טז

(טז) ויגבה - באותו משפט שיעשה ברשעי ישראל יהיה הוא גבוה במשפטו, ויאמרו כי הוא רם ונשא ושופט העולם כרצונו והאל הקדוש בעשותו בהם המשפט יהיה נקדש בהם, כמו שאמר בקרובי אקדש, ונאמר ונקדשתי בם, ופירוש בצדקה ביושר כמו משפט:

וזה היום היחידי בו הקב"ה יצחק כי אז הצדק יעשה בעולם

וכך נראה התהליך הזה בגמרא בחברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב

והא תניא הרי שנינו: אין מקבלים גרים לימות המשיח [ונדרש ממה שאמר הנביא ישעיה [נד]: "מי גר אתך עליך יפול". כלומר, רק מי שגר עם בני ישראל בעת גלותם, הוא זה שיפול ויצטרף אליהם בעת גאולתם ופדות נפשם. כי שאר הגרים, אינם מתגיירים מתוך הכרת דעת האמת, אלא מפני רצונם לקבל שכר בתוך בני ישראל].כיוצא בו מצאנו, שלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, בעת שבית ישראל היו שלווים על אדמתם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.ומתרצינן: אכן, אנו אין מקבלים אותם - אלא שנעשו גרים גרורים, שהם מתגיירים מאליהן, ובאים להתגייר בראותם גדלותם של ישראל⁽¹⁴⁾.וממשיך רבי יוסי מאמרו: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם.כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג שניבא עליה הנביא יחזקאל [פרק לח] שיבואו לארץ ישראל לכבשה לעתיד לבוא אחרי שיתיישבו ישראל על אדמתם⁽¹⁵⁾ -אומר [גירסת הרש"ש: אומרים, כלומר הגרים הגרורים] להם, לגוג ומגוג: על מה באתם?אומרים לו [גירסת הרש"ש: להם] גוג ומגוג: על ה' ועל משיחו, ללחום נגדם! שנאמר [שם]: "למה רגשו גוים, ולאומים יהגו ריק, יתיצבו מלכי ארץ, ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו".וכשהגרים הגרורים רואים זאת, חושבים שגוג ומגוג ינצחו את בני ישראל, עוזבים את עם ישראל, ומתחרטים על גירותם, וכל אחד מנתק מצוותו, והולך.שנאמר [שם]: "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - והם המצוות, שרק זה עתה התחילו לקיים.⁽¹⁶⁾והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק על שטותם, שנאמר [שם] "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".ועל מאמר זה של רבי יוסי, אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק, אלא אותו היום בלבד.

כי אז צאצאי עשו שלא קבלו על עצמם את התורה יאבדו מהעולם ואפילו לשרת את עם ישראל לא יוכלו כי הם לא מתאימים לעולם שהתורה הוא הבסיס שלה כי הם עצמם דחו את התורה . ואז ביום הדין הגדול יעשה המשפט של הקב"ה לכל דקדוקיו וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה