6.6.2014

ויאמרו מי יאכילנו בשר ? מה היה החטא ומה העונש של בעלי התאוה ? כיצד זה קשור לברית בשר וברית מילה ? ‏ח'/סיון/תשע"ד


בס"ד

ויאמרו מי יאכילנו בשר ?    מה היה החטא ומה העונש של בעלי התאוה ? כיצד זה קשור לברית בשר וברית מילה ?   ‏ח'/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יא

 

(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:

הביטוי של התאוה היה הבכי כלומר  החטא נעשה ע"י הפה . ולאחר מכן מי יאכילנו בשר נעשה בפה

ומיד אחרי כן נאמר במדבר פרק יא

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְקֹוָק מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:

משה שמע , ומשה ראה והיה רע בעיניו. אבל הקדוש ברוך הוא ויחר אף יְקֹוָק

אנחנו רואים שחרון אף זה רק ע"י הקדוש ברוך הוא , אצל האדם  השפיטה נעשית ע"י אוזן , עינים . אף הוא לא חלק של השפיטה . אבל אצל הקדוש ברוך הוא מידת הדין זה האף = ויחר אפו ,חרון אף .

והתוצאה של חרון האף במדבר פרק יא

(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם:

(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:

הקדוש ברוך הוא גזר עליהם לקבל את מה שהתאו אליו עד שיצא להם מהאף .

ובו ננסה להבין את הענין של יום אחד ,2 ימים , 5 ימים ,10 ,ימים ,20 יום , 30 יום .

אומר [רבינו] בחיי במדבר פרק יא

(יט) לא יום אחד תאכלון ולא יומים. כפל. "ולא חמשה ימים", כנגד אצבעות היד האוכלין. "ולא עשרה ימים", כפל בשתי ידיו. "ולא עשרים יום", כמשל האמור יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו. "עד חדש ימים", עד שוב הקף הלבנה למקומו כשהיה. "עד אשר יצא מאפכם", פירושו עד אשר יצא הריח כי הריח באף.

1 ו 2 זה תחילת ספירה , 5 10 20 זה קשור לאצבעות הידיים והרגלים ,  ואז לסיום מדובר לא בספירה של ימים אלה בחודש וחודש יכול להיות 29 ויכול להיות 30 אבל זה תקופה . יחידת זמן שהקדוש ברוך הוא ברא לעם ישראל .

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ו

א (יד) [ויאמר אלהים יהי מאורות] ר' יוחנן פתח עשה ירח למועדים (תהלים קד יט) אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים כדי לקדש בה ראשי חדשים ושנים

ואומר תורת המנחה פרשת לך לך / דרשה ח עמוד 47

ואילמלא שקבלו ישראל ברית בשר, מעולם לא היו יכולים לזכות לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. וזהו שאמר בספר יצירה כשבא אברהם אבינו צפה והביט וראה וחקק והבין וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה אליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, וזהו ברית המילה, ובין עשר אצבעות ידיו וזהו ברית הלשון.

ואנחנו רואים שאותם אלו שבכו על הבשר ושאלו מי יאכילנו בשר בעצם פגמו בברית הלשון  פגימה בדיבור ופגימה שבאה מהרצון לטעום בשר וגם זה חלק מתפקידו של הלשון חוש הטעם . ועוד שאנו רואים את הקשר הישיר לאצבעות הידיים והרגלים שמסמלים את העשייה כפי שמופיע במדרש של על אברהם  .אצבעות  ידיים את הפה – ברית הלשון ואצבעות רגלים את ברית המילה ברית הבשר וזה רמוז בהתאוו תאוה  .

ואומר רש"י מסכת יומא דף פה עמוד ב

ומיפר ברית בשר - מילה, ובמסכת שבועות יליף לה מקראי.

וזה קשור ל 5 10 ו 20 כפי שמופיע בפסוק .

ומיד שהפרו ברית בשר וברית לשון יש חרון אף של הקדוש ברוך הוא, וכאן יש עונש ייחודי מאוד

"עד אשר יצא מאפכם "  כאן חרון האף מתחבר ישירות לפה והבשר יוצא דרך האף . כלומר העונש נעשה דרך המעניש. לא חרון אף המוציא אש ושורף את החוטא אלה הפה מתאחד אם האף ליחידה אחת וזה יוצר זרא אצל החוטא .

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף קב עמוד א

אמר לו הקדוש ברוך הוא ולכך תהא פורענותם ממני שנאמר והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. אמר לפניו רבש"ע אם סדר פורענות עתידה לבוא עליהם מה הנאה יש להם מן הבשר שתתן להם תאותם ותהרגם.

ומלמד אותנו הקדוש ברוך הוא כלל חשוב בהנהגת העולם . כל תאוה או רצון של אדם שהוא מנוגד לתורה בסופו של דבר זה אותו הדבר שיגרום לו למות ,לחידלון ,לזרא.

ונאמר במשלי פרק כא

(ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְקֹוָק: פ

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שכב

רבי יהודה דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר +משלי ח יד+ לי עצה ותושיה,

ואנחנו רואים את הקדושה לעומת הטומאה אצבעות הידיים של הכוהנים בברכת כוהנים

ספר שולחן של ארבע שער א

 ותדע האמת כי אל הכונה הזאת נעשה תבנית הגוף י' אצבעות ידיו להגביה אותם למעלה וכן י' אצבעות רגליו למטה ונשאר הגוף באמצע בין י' לי', ומטעם זה תמצא בתורה בקדוש ידים ורגלים של כהנים שאמר הכתוב (שמות ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, ורחיצה זו בלשון קדושה .  וזהו חומר העונש בהיות נטילת ידים רמז לדבר שכל העולם תלוי עליו, וכן המזלזל בנטילה גורם הרציחה שהוא חרבן העולם

ומצד שני את שמואל ב פרק כא פסוק כ    ושם מדובר בבנה של ערפה (הגיסה של רות ) שהולידה 4 גיבורים פלשתים

וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מדין מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה:

ושם אנחנו רואים אצבעות של טומאה והיה לו לא 20 אצבעות אלה 24 אצבעות ורק כאשר הורגים את כל 4 הפלישתים רק אז ויהי שלום לישראל

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק כא פסוק כ

(כ) והמלחמה הרביעית היתה בגת. ונהרג ג"כ ענק מבני הרפאים, שהיה לו כ"ד אצבעות, ע"י יהונתן, עד שכל ארבעה הענקים שהיו לפלשתים נפלו ע"י דוד ואנשיו חוץ מגלית שנהרג בזמן קדום: ובזה תמו המלחמות, ויהי שלום לישראל כל ימי שלמה:

 

 

 

פרשת בהעלותך חרון אף וארך אפים מה המשמעות של 2 התכונות שאנו רואים במידת הדין והחסד ? ומה פתאום יש ארך אפים לצדיקים ? והאם יש רק חרון אף ? ומה הצד ההופכי ?





בס"ד

פרשת בהעלותך חרון אף  וארך אפים מה המשמעות של 2 התכונות שאנו רואים במידת הדין והחסד ?

ומה פתאום יש ארך אפים לצדיקים ? והאם יש רק חרון אף ומה הצד ההופכי ?

‏ח'/סיון/תשע"ד

במדבר פרק יא

(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

ויחר אפו וישר כתוב ותבער בהם אש . כלומר אנו רואים שלכאורה צריך להגיד שמהאף יוצא האש ואכן כך כותב רש"י שמואל ב פרק כב

(ט) עלה עשן באפו - כן דרך הכועס יוצא עשן מנחיריו וכן עלה עשן באפו, וזהו כל לשון חרון אף שהאף נוחר ומעלה הבל:

כלומר חרון אף זה מידת הדין ,יוצא אש מהאף ומכלה את מי שצריך להיות מכולה

אם כן בו נבין מה זה ארך אפים ?

אם ניקח את המשמעות המילולית של ארך אפים צריך להגיד שבעצם יש כאן הארכה של האף כלומר האש נמצאת באף אבל בגלל שהאף ארוך יותר האש תצא יותר מאוחר כלומר יש כאן השהיה של מידת הדין . מידת הדין קימת אבל היא נמצאת במקום ארוך יותר ולוקח לה זמן יותר גדול לצאת ולבא לידי ביטוי ולכן המשמעות של ארך אפים זה התארכות הזמן של הופעת מידת הדין.

האם מידת הדין זה רק לרשעים ואנו יודעים שיש 2 נחיריים ?

אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כב עמוד א

מאי דכתיב +שמות ל"ד+ ארך אפים? ארך אף מבעי ליה! אלא: ארך אפים לצדיקים, ארך אפים לרשעים.

כלומר ארך אפים זה לרשעים וגם לצדיקים . מובן לנו מה זה ארך אפים לרשעים שמידת הדין נותנת להם עוד זמן עד שתצא לעולם אבל מה זה ארך אפים לצדיקים ?

אומר רש"י מסכת עירובין דף כב עמוד א

אפים - משמע: פנים, בין שוחקות בין זעומות, אפים שוחקות מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא, ואפים זעומות מאריך לרשעים, ומאחר פורענותם לעולם הבא.

כלומר יש אף שוחק ויש אף זעום . הקדוש ברוך הוא יכול  לשחוק לצדיק מיד או לזעום כלפי הרשע אבל מידת ארך אפים עובדת גם בצדיקים וגם ברשעים . כלומר הקדוש ברוך הוא מאריך את האף והשחוק או הזעם יוצא יותר מאוחר . ומידת ארך אפים היא מידת החסד שבו נותן הקדוש ברוך הוא הזדמנות לרשע לחזור בו וכן נותן את השכר לצדיקים לעולם הבא כי עיקר השכר זה בעולם הבא

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לג

הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:

וננסה להבין מדוע האף מסמל את מידת הדין וגם את ארך אפים ?

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יצירה עמוד 242

נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד, והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם, שנאמר והאמין בהוי"ה ויחשבה לו צדקה [וקרא עליו כבוד הוי"ה דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך] וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והיא הלשון, ובין עשר אצבעות רגליו והיא המילה,

עיקר הביטוי של האדם בא מהפה כלומר הפה הוא כלי  הביטוי של האדם ובזכות ברית הלשון קיבלו ישראל את התורה, והיכולת לחיות ולהתרבות זה ברית המילה . כמו שכותב תורת המנחה פרשת לך לך / דרשה ח עמוד 47

ואילמלא שקבלו ישראל ברית בשר, מעולם לא היו יכולים לזכות לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. וזהו שאמר בספר יצירה כשבא אברהם אבינו צפה והביט וראה וחקק והבין וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה אליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, וזהו ברית המילה, ובין עשר אצבעות ידיו וזהו ברית הלשון.

והאף נמצא מעל הלשון ולכאורה הוא השומר של ברית הלשון וזה מדת הדין היא דואגת להכניס את האדם לתלם כדי שישמור על התורה שנתנה לו בזכות ברית הלשון . ומזה מסתעף מידת ארך אפים .

 

 

 

 

וחרון האף בה לידי ביטוי בצורות שונות ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מג

אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, מה חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות אף +שמות כב כג+ חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרון אף חמשה מיני פורעניות הם חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות.

ואומר ירמיהו פרק ל

(כד) לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ:

רק לעתיד לבא רק אז ישוב חרון האף של הקדוש ברוך הוא . ויש לנו להתבונן באחרית הימים שתהיה קץ חרון האף ולא לפני כן .ואומר האלשיך על ירמיהו פרק ל פסוק כד

כי באחרית הימים הוא עת הקץ בלבד, הוא שתתבוננו בה בלבד ולא מעתה:

יהי רצון שאחרית הימים תגיע מהר וישועת השם כהרף עין

 

 

 



3.6.2014

לימוד תורה בחג השבועות המעלה של הלימוד ביום זה . ומי שלא לומד תורה נקרה נזוף מה המשמעות של להיות נזוף ? ‏ה'/סיון/תשע"ד


בס"ד
לימוד תורה בחג השבועות המעלה של הלימוד ביום זה . ומי שלא לומד תורה נקרה נזוף מה המשמעות של להיות נזוף ? ‏ה'/סיון/תשע"ד
משנה ברורה סימן תצד
כן ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק.
מי שלומד תורה בחג השבועות כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו  .
וצריך בירור כיצד זה לימוד תורה קשור להשלים שנתו ?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה
ר' יהושע בן לוי אומר בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה, ואומר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
וצריך להבין מה זה נזוף ?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה
שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, זהב זו תורה, וכן הוא אומר ואתן נזם על אפך, ואומר נזם זהב באף חזיר, זה שקרא לפרקים, אמר הקדוש ברוך הוא, למה זו לפני חזיר, שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה, והוא אינו הוגה עד שמשכחה.
שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא
ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורין, א"ר אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אם יבא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא על חנם בראתני בעולם הוא אומר על כל אומה שבעולם השלטתי אותך חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות, הוי חרות על הלוחות,
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה לעם ישראל ללמוד בה ולעסוק בה . התורה זה הדבר הגבוה ביותר שאדם יכול להתעסק בו ואם הוא עוזב את זה ולא מבין את המעלה הגדולה של התורה זה כמו שחזיר ישים נזם זהב על אפו . כלומר דבר גבוה ויקר זהב על אף של חיה בזויה המתפלשת בבוץ .
אם האדם עוזב את היקר ביותר ומתעסק בדברים נמוכים יותר בזויים יותר  ולא מבין את ערך התורה ומיחס לדברים אחרים מעלה גדולה יותר , זה אדם שנחשב  נזוף .
וכדי שנבין מזה נזוף אומר [רבינו] בחיי בראשית פרק ד
 וגם רבותינו ז"ל האריכו במדרש (ב"ר כד, ו) בענין אדם הראשון, שכל אותן ק"ל שנה שהיה נזוף בחטאו שהוליד רוחין ושדין ולילין ומזיקין.
התרחקות מהקדוש ברוך הוא יוצר מצב של רוחות שדים ומזיקין והאדם מתחיל להיות נשלט ע"י אותם מזיקין . התרחקות מהקדוש ברוך הוא יוצר מציאות קשה מאוד .
ולכן אדם שמתרחק מהתורה הוא לא בן חורין אלה אדם שנשלט ע"י המזיקים אדם שנשלט ע"י המזיקים זה אדם לא חופשי . אדם לא חופשי זה אדם שקרוב למוות ולא לחיים .
וכאן מספרת הגמרא על יומו האחרון של דויד שהיה בחג השבועות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה פסק פומיה מגירסא. אמר: מאי אעביד ליה? הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי. הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק ונח נפשיה.
רק שדויד עזב לרגע את התורה מלאך המוות יכל לשלוט בו
תורה זה להתרומם מעל היכולת של מלאך המוות ,זה קרבה לאלוקים , זה להיות בן חורין אמיתי , מזיקים לא שולטים בך כי הם לא קיימים ליד האלוקים , והתרחקות מהתורה זה בדיוק ההיפך מזה מוות , זה להיות עבד, להיות נשלט ע"י המזיקים שיכולים להתקיים רק בריחוק מהקדוש ברוך הוא  .
ואומר התפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ו
לז) שאינו עוסק בתורה. כראוי:לח) נזוף. ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים
וכשאתה רחוק מאבינו שבשמיים אתה כבר בתחום השליטה של מלאך המוות והמזיקים . זה לא עונש זה מציאות .
והבנה זו צריכה להיות אצל כל אדם כל יום אבל באופן מודגש בחג השבועות חג זמן מתן תורתנו

שבועות מה עניין רות להר סיני ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?


בס"ד

שבועות    מה עניין רות  להר סיני ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?

‏ה'/סיון/תשע"ד

אומר המשנה ברורה משנה ברורה סימן תצ

מה זו עושה ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו'

ובמשנה מסכת אבות פרק ו משנה ד

כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:

ואני ינסה להסביר מזווית אחרת למה קוראים את מגילת רות בשבועות

עם ישראל כולו עמד במעמד הר סיני וקיבל את התורה 600000  גברים שהם כלל ישראל קיבלו מהקדוש ברוך הוא את התורה ולא רק הם היו במעמד הר סיני ,היו במעמד זה  כל נשמות עם ישראל

דברים פרק כט

(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

ואומר רש"י דברים פרק כט פסוק יד

(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות: 

פרוש התורה ניתנה לכל עם ישראל כל יהודי שחי כיום וכל יהודי שיחיה לעתיד. כל אחד ואחד היה במעמד הר סיני והקדוש ברוך הוא  נתן לו את התורה . כל אחד מעם ישראל קיבל את היכולת ללמוד את התורה  ולקנות את התורה שתהיה חלק ממנו .

ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קיט

נמצאת אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו הרי כתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה [תוכחה] לכל באי העולם שכל מי שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזכה בכולם וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחד מהם

כלומר כתר תורה עומד מוכן לכל יהודי ויהודי כדי לקנות אותו  וכאשר הוא קונה אותו הוא מקבל את שני הכתרים הנוספים .

ועכשיו נשאלת השאלה האם התורה ניתנה גם לגויים או זה לא שייך להם לחלוטין. אבל ידוע שהקדוש ברוך הוא ציוה על יהושוע לכתוב את התורה בשבעים לשון בדברים פרק כז

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מז עמוד א

ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה ללמוד אותה ולקבל אותה היא זמינה לכל דורש.

אבל יש קושיה עצומה יבוא גוי וירצה לקבל את התורה אבל יהיה הבדל גדול בין יהודי לגר גר נשמתו לא הייתה במעמד הר סיני ולכן כיצד יקבל את התורה ?  קושיה זו נשאלת על ידי  הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים .

כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל .

וכיצד זה קשור למגילת רות ?

רות התגיירה ובסופו של דבר היא  חלק מעם ישראל וחלק מכתר המלכות שזה בית דויד . כלומר זה מסביר לכל גוי שבאמת רוצה להיות חלק מעם ישראל שיש לו מקום בעם ישראל ובתנאי שהמזל שלו היה במעמד מתן תורה , כמו שרות יש לה חלק בלתי נפרד משושלת המלוכה של עם ישראל .

וכיצד אנו יודעים שהמזל שלו היה במעמד מתן התורה ? הקשיים שבהם עמדה רות והתגברה עליהם ובכל זאת רצתה להיות חלק מעם ישראל מוכיחים שהמזל שלה היה במעמד הר סיני . וזה קשור למה שנאמר במשנה ברורה שהתורה ניקנית ע"י יסורין ועוני .

במגילת רות לאלימלך ונעומי  היה שני בנים ושני כלות ושתיהן היו מואביות רות וערפה וברור לנו שהם התגיירו ויש הבדל מהותי בין ערפה לרות

רות רבה (וילנא) פרשה ב

בשם ר' יצחק ד' מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד' גבורים שנאמר (שם /שמואל/ ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה, א"ר יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם, הה"ד (שם /שמואל/ א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים, ממערות כתיב, ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה, ר' תנחומא אמר אף כלב אחד דכתיב (שם /שמואל א' י"ז/) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.

ואותו פלישתי היה גלית (בן של ערפה ) שדויד הרג אותו מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א

כליון שהוא לשון כלייה, נזדווגה לו ערפה שעמד ממנה גלית הפלשתי.

וכאן אנו רואים גירות של ערפה שהמזל שלה לא היה במעמד הר סיני וסופה להיות כנגד עם ישראל . ורות שהמזל שלה היה במעמד הר סיני נכנסה לעם ישראל וזכתה להיות חלק משושלת המלוכה .

לסיכום מגילת רות באה להראות לאותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כי הם חלק מעם ישראל ולהראות לעם ישראל שיש גרים שהם באמת לא חלק מעם ישראל .

ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל.

 

 

 

 

30.5.2014

פרשת נשא קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה מתנות כהונה ונקרא בן חמצן ? ‏א'/סיון/תשע"ד


בס"ד
פרשת נשא  קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה  מתנות כהונה ונקרא בן חמצן  ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

משנה מסכת אבות פרק ד

 

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

האם רדיפה אחרי כבוד שמים נכלל גם בכבוד המופיעה במשנה שמוציא את האדם מן העולם ?

הרי ידוע וכתוב שקנאת סופרים היא דבר חיובי

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א

רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה

ואומר הכלי יקר שמות פרק כה

והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות הבט למעלה ממך כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע למדריגת חבירו ויבוא להתקנאות בו ויוסף על שלימות חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בעניני העולם הזה, דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים.

ואומר הפנים יפות דברים פרק לג

אבל המקנא בחכמת חבירו שגם הוא יהיה כמותו אין לך מדה טובה יותר מזו, ע"ז אמרו קנאת סופרים תרבה חכמה, ולשון סופרים הוא היינו משום דאמרינן [אבות פ"ג מ"ב] שנים שעוסקים בתורה כתוב בספר זכרון לפני ה' ואחז"ל [ברכות ו א] תרי מכתבי מילייהו, וז"ש [סנהדרין קה ב] בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו דהיינו שהם נוחין זה לזה בהלכה ומחכמין זה לזה,

כלומר קנאת סופרים זה מידה מיוחדת שאתה מקנא באדם שאתה יודע  שיש בו יותר תורה  ומדות טובות  ובו אתה מקנא . קנאה כזו לא רק מותרת היא גם מצווה כי כך אתה גורם ליותר חוכמה . בו ננסה להסביר את העניין . הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוה מיוחדת בדברים פרק יז

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

ועל מי מדובר ? מדובר שצריך לשמוע בקול הרב  .נשאלת השאלה  מי זה הרב ? והתשובה אותו אחד שאתה יודע שיש בו יותר תורה ממך . כדי שהוא יהיה רב שלך אתה צריך לדעת שיש בו יותר תורה ממך , אתה מבין שבך יש פחות תורה ממנו  . ואם כך יש כאן שני כוחות כוח אחד זה ענוה (היפך מגאווה ) אתה יודע  שהוא יותר ממך ולכן אתה שומע בקולו ובמקרה כזה התירה לך התורה לקנא בו כי הקנאה הזאת נובעת ממידת  הצניעות וההבנה שיש לך מה ללמוד ולכן היא תגרום להרבות חוכמה . אם כך מבורר בזה שקנאה שהיא מידה רעה מותרת במקרה שכנגדה יש מידה הפוכה מידת הצניעות כי כשיש שילוב כזה אתה תרבה חוכמה , התוצאה תהיה חיובית ולא תגרום לך ליפול למידת קנאה אחרת שהיא שלילית ביותר .

אבל יש מקרים שבו הרצון לכבוד שמים לא מאוזן ע"י תכונה הפוכה ובמקרה כזה זה יהיה אסור

 תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א

אמר רבא: וכרב מי לא תניא? והתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים! מאי חולקים? חוטפים, כדקתני סיפא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה? +תהלים עא+ אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. רבה אמר, מהכא: +ישעיהו א+ למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ.

התלמוד מבקר קשות את אלו שחוטפים את מתנות הכהונה אפילו שמדובר בחיבוב מצוה ובקודשי שמיים . כי כאן זאת תכונה שלילית (לחטוף) אבל אין כאן תכונה נוגדת שתאזן אותה ולכן אותו אחד שחטף נקרא בן חמצן .

ויש גמרא בבבלי מסכת חולין דף קלג עמוד א  שאנו רואים שהיה לאבי טעות בהתחלה וחשב בסברא שיש מעלה לחטוף מתנות כהונה ולאחר מכן הבין מגזירת הכתוב שזה לא ראוי שינה את התנהגותו .אבל ניתן להבין שהתנהגות כזאת ללא בלם של תכונה מנוגדת יכולה לגרום לנזק

אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא - חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן - ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא: +שמואל א' ח+ ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר: בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא; כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי - לאחזוקי נפשאי בכהני;

ואביי אומר שאפילו לבקש לא ביקש אם נתנו נתנו ואם לא לא לקח .

ואכן כך נפסק להלכה בשולחן ערוך שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא סעיף יא

אין לו לכהן <יב> לחטוף המתנות ואפילו לשאול אותם בפה, אלא אם יתנם לו יא) דרך כבוד, יטלם. יא] ובזמן <יג> שהם כהנים רבים במטבחיים, הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלים. ואם היה צנוע זה <יד> [ב] במקום שאין מכירין שהוא כהן, יב) יטול כדי שידעו יג) שהוא כהן.

לסיכום לפעמים יש תכונות שליליות כמו קנאה שהיא מותרת ורצויה לכבוד שמים ,וחיבוב מצווה וזאת כאשר יש דבר אחר המאזן אותה אבל כשאין איזון לא ניתן להתנהג בתכונה שעיקרה שלילי גם אם זה לכבוד שמים .

 

 

 

 

פרשת נשא יש שינוי גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס בין כמה נפקדו מגיל חודש ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד


בס"ד
פרשת נשא  יש שינוי  גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס  בין כמה נפקדו מגיל חודש  ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

 
מחודש ומעלה
מגיל שלושים עד חמישים
אחוז הבוגרים מגיל שלושים עד חמישים לסה"כ הגברים מגיל חודש
גרשוני
7500
2630
35%
קהתי
8600
2750
32%
מררי
6200
3200
52%
סה"כ
22300
8580
38%
 
 
 
 

 

אנו רואים שהיחס הקטן ביותר בן סה"כ גברים מגיל שלושים לחמישים לסה"כ הכללי של הגברים מגיל חודש נמוך במיוחד במשפחת הקהתי וגבוה במיוחד במשפחת המררי

המשמעות של היחס הזה ששיעור המוות במשפחת הקהתי הוא הגבוה ביותר ולכן יש פחות מבוגרים בגיל 30 עד 50  . (יכול להיות סיבה של ילודה מאוד גבוהה בפרק זמן קצר אבל זה לא נראה סביר )

ונבדוק מדוע יש את ההבדלים הללו .

אצל משפחת הקהתי מופיע במדבר פרק ד

(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:

(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:  

לכאורה למשפחת הקהתי נתנו עבודה מסוכנת שגרמה להם מיתה מרובה והקדוש ברוך הוא נותן להם פתרון כיצד לפתור את הבעיה . כדי שלא ימותו יש שני פתרונות 1. אהרון ובניו יכסו את הארון המנורה וכלי הקודש ורק לאחר כיסוי כלי הקודש יבואו בני קהתי לסחוב את כלי הקודש 2. היות ומדובר בעבודה גבוהה ביותר ולכל אחד מבני קהתי יש רצון לעשות יותר כדי שלא יהיה תחרות ובזיון מול הקודש יש חלוקת עבודה וכל אחד מקבל תפקיד מיוחד כך שלא יהיה תחרות לא בריאה .

וכל זה מפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה

שאמר ר"א בן פדת בשם ר"י בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין והיו כל א' וא' רצין זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא הה"ד (במדבר ד) וזאת עשו להם וחיו וגו' רבי שמואל בר נחמן אמר ח"ו לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו' אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו מהו משאו אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'.

כלומר שאיפה ומוטיבציה גבוהה יכולה להביא לידי מוות כי זה גורם לביזיון הקודש ולכן נתן עשה להם הקדוש ברוך הוא תקנה כדי להפחית את הסיכוי למוות אבל בכל מקרה אנו רואים לפי החשבון שזה גרם למוות ולכן בני קהתי היו הפחותים ביותר מבחינה מספרית .

 

 

ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה את מעלתם של בני קהתי

 

ד"א כמה היה שבטו של לוי מעולה מישראל שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים הרי למדנו שהיו שבט לוי מעולה מכל השבטים ומעולין בשבט לוי משפחת קהת שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות אבל משפחת קהת היו טוענין בכתפיהם שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלה שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' ועוד בדבר אחד היו מעולים מכל הלוים שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון הוי נמצאת אומר אף ע"פ שהיו גדולים מן שאר המשפחות

ולמה בני מררי היו הרבים יותר? נאמר  במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ו

ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש, למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות,

בני מררי היו לכאורה פחות מיוחסים וקיבלו את העבודה הפחות לכאורה קדושה ולכן הסיכוי שלהם לבזות את הקודש היה קטן יותר ולכן היה בהם פחות מות ולכן היו יותר מחמישים אחוז מהם בין 30 ל50

כלומר פחות גאוה פחות כבוד = יותר חיים .

אבל ראיתי שיכול להיות סיבה סמויה יותר למיתה המרובה של בני קהתי

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תסו

למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי הכריתך, אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפש עמו, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים א"א שהרי בני עמו אלא בשביל בני אני פוטר את הלסטים, כן הלוים היו נושאים במשכן שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, והיה מביט בקרח ועדתו שהיו עתידים לחלוק עם משה, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה עם אלו להרגם אי אפשר שנתתי שמי עליהם, הקהתי ה"א מלמעלה ויו"ד מלמטה הוי למען שמי אאריך אפי.

אומר הילקוט שמעוני ומלמד אותנו פרק בדיני  מידת הדין וארך אפים . הקדוש ברוך הוא הוסיף ה לקהתי בהתחלה והוסיף י בסוף ולכן הקהתי יש עליו את שמו של הקדוש ברוך הוא . קרח יצא משבט הקהתי ושבט לוי היה חייב להיענש על זה אבל בגלל שהשבט היה על שם של הקדוש ברוך הוא לא יכול הקדוש ברוך הוא להיפרע מכל השבט ולכן נתן להם בעקיפין עבודה שתפרע מהם באופן לא ישיר כדי שלא יהיה חילול השם . ובעצם העבודה שלהם הוא חלק מהעונש שקיבלו על זה שקרח יצא מהם . קרח ועדתו קבלו עונש וכולם הבינו כי כולם ראות את החטא הגלוי , אבל בשבט לוי היה חלק מהם שחטאו באותו חטא הגאוה אבל לא בפומבי את חטא הגאווה של קרח ,ואותו גאווה שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיפרע מהם  באופן ישיר נפרע מהם באופן עקיף . ועל זה נאמר

משנה מסכת אבות פרק ד

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא

ואמרו ז"ל בעירובין (יג ע"ב, עיין שם) הרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו. וענין זה הוא סעיף מהגאוה. וכבר קדם גנותו בפסחים בפרק האשה (פז ע"ב), א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר חזון ישעיהו [וגו'] בימי עזיהו יתום אחז יחזקיהו (ישעיהו א, א), וכן בהושע בן בארי (הושע א, א

 

23.5.2014

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד


בס"ד

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר  בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

במדבר פרק ד

(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת:

(ו) וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו:

כיסוי ארון הקודש היה  כך : כיסוי ראשון פרוכת ,כיסוי שני עור תחש ,כיסוי שלישי בגד כליל תכלת .

הארון היה כלי הקודש היחידי שמבחוץ היה כליל תכלת . השולחן ,המנורה , מזבח הזהב , וכלי השרת כיסו אותם בתכלת אבל היה זה כיסוי פנימי ועל כיסוי התכלת היה מונח  עור תחש . דבר נוסף  בארון כתוב כליל תכלת ובשאר כתוב תכלת ללא כליל .

וננסה להבין מה המיוחד בארון שכלפי חוץ הוא בכיסוי של כליל תכלת .

בין הקדש לבין קודש הקודשים הפרידה הפרוכת

שמות פרק כו פסוק לג

וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

ואותה פרוכת היא זו שהייתה הכיסוי הראשון של הארון כדי להדגיש את חשיבות ארון העדות . ארון הקודש זה קודש הקודשים גם כשהוא נמצא בתוך המשכן וגם שהמשכן מפורק ובתהליך של נסיעה . ארון הקודש לעולם ובכל מצב יהיה קודש הקודשים וכדי שנבין את זה מכסים אותו בפרוכת שהיא ההפרדה בין קודש לקודש קודשים .

מעל הפרוכת יש את כיסוי עור התחש שזה הכיסוי שמגן על ארון הקודש .

אבל התורה באה להסביר לנו שגם לאחר פירוק המשכן וגם כיסוי הארון בעור תחש עדיין ארון הקודש לא מאבד מהיכולת שלו , מהתפקיד שלו  . התורה קדושה כל הזמן גם ביום וגם בלילה גם במנוחה וגם במצב נסיעה  ולכן גם במצב כזה הכיסוי החיצוני זה כליל תכלת ואומר מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת פקודי פרק לח

מה תקנתו של עולם, שנים עשר חדשים, ושנים עשר מזלות, וכנגדן שנים עשר שבטים, ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית, ביום הראשון בראת שמים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת, (ישעיה מ' כ"ב) וביום הראשון בראת ארץ, אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם כנגד בריאת השמים והארץ.

ארון הקודש זה  התכלית של בריאת העולם,  השמים והארץ נבראו בשביל התורה ולכן החלק החיצוני שלו הוא כליל תכלת , השמים

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ד

אלא בגד כליל תכלת למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (יחזקאל א) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר וגו' ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד ולכך נאמר בו כליל תכלת שכולו היה דומה לו ולפי שהארון דומה לו לכך היה הבגד תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו מה שאין את מוצא בשאר כלים  

כלומר מה שמקשר אותנו לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא זאת  התורה הקדושה שניתנה לנו יושבי עולם את היכולת לשאוף ולהגיע לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא . זה התכלית .

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסדו וצמצם את עצמו וכך נברא העולם . ונתן לנו הקדוש ברוך הוא את התורה שרק ע"י הלימוד שלה אנו יכולים  להתרומם מעל העולם החומרי ולהגיע לכסא הכבוד .

התורה מכוסה ע"י 3 כיסויים אבל הכיסוי החיצוני נותן לנו את היכולת לראות את היעד שלנו את השאיפה שלנו ואת היכולת שלנו להגיע לכסא הכבוד .

ולמה כליל תכלת ולא נאמר סתם תכלת ?

רש"י שמות פרשת תצוה פרק כח פסוק לא

כליל תכלת - כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:

השאיפה לתורה זה רק לתורה ולא לשום דבר אחר . התורה היא הכול ואין חוץ מהתורה דבר . אומנם היצר הרע מכניס בנו שאיפות לדברים אחרים אבל השכל והלב שלנו צריך להבין ולדעת כי זה טעות לחשוב שהתורה אומנם זה  העיקר אבל בנוסף יש  דברים שקיימים וזה לגיטימי לשאוף להם כי סוף סוף זה  מתבטל ברוב ונשאר שהתורה זה העיקר , מחשבה כזאת היא טעות חמורה .  אנחנו צריכים להבין ולהפנים שהתורה זה הכול – כליל ללא מין אחר המעורב בו . זה התכלית זה השאיפה וזה מה שהתורה מלמדת אותנו .

 

מצודת דויד נושא אקטואלי מאוד היום עקב ביקור האפיפיור . השייכות של מצודת דויד לעבודה זרה לאורך ההיסטוריה מאבימלך ,לאברהם ,יעקוב ,דויד המלך והשייכות של אותו מקום לזכות שלנו על ארץ ישראל . ומה קרה היום כ"ג באייר שקשור למצודת דויד . ‏כ"ג/אייר/תשע"ד


בס"ד

מצודת דויד נושא אקטואלי מאוד היום עקב ביקור האפיפיור . השייכות של מצודת דויד לעבודה זרה   לאורך ההיסטוריה מאבימלך ,לאברהם ,יעקוב ,דויד המלך והשייכות של אותו מקום  לזכות שלנו על ארץ ישראל . ומה קרה היום  כ"ג באייר שקשור למצודת דויד . ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פב

חמד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ [כ"ג, י"ב] אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך כרת עמהם ברית ושבועה מה עשו אנשי יבוס עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה

אברהם רצה לקנות את מערת המכפלה היא שער גן עדן אבל החיטים לא הסכימו . הם הבינו שהקדוש ברוך הוא יתן לעם ישראל את ארץ ישראל ולהם לא יהיה אחיזה בארץ ישראל ולכן ניצלו את רצונו של אברהם את במערת המכפלה ואברהם נאלץ לוותר ולתת להם אחיזה בירושלים בעיר היבוסי .

ואומר רש"י שמואל ב פרק כד

(טז) היבוסי - שר מצודת ציון היה ששמה יבוסי:

אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, [נספח לערך ירושלים] טור תשט

המקום שממערב ומדרום לרחוב היהודים, הנקרא היום הר ציון, יש סוברים שאינו בכלל ירושלים ולא נתקדש בקדושתה, שלדעתם שם היתה עיר דוד - המצודה היבוסית שדוד כבש, והתיישב בה, ושם נקבר וכן נקברו שם הרבה ממלכי יהודה, והיא נקראת "מצודת ציון", או "עיר דוד" - ולדעתם עיר דוד אינה בכלל ירושלים, ולא נתקדשה בקדושתה, וכתבו ראיות לדבר ששם היא עיר דוד, שכן נמצאת שם, כנגד הר המוריה לדרום, כיפה שהכל קוראים לה "היכל דוד", והיא האהל שנטה דוד לארון ה' בעיר דוד, והרי הוא קיים כתחילת הוייתו, ועוד שמסורת היא ששם נמצאים קברי בית דוד, שהיו בעיר דוד, וגם נתנו סימנים לפי המקומות שבזמנם להבדיל בין ציון ובין ירושלים.

אברהם בעצם נתן להם את מצודת ציון היא מצודת דויד עד כדי כך שדויד לא יכול לכבוש את ירושלים בגלל המגבלה של השבועה שנתן אברהם עד כדי כך שביהושע פרק טו פסוק סג

וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יוכלו יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

ובו נבחן את העניין של החיטים והיבוסים  באחיזה בירושלים

אומר רש"י שמואל ב פרק ה

(ו) אל היבוסי - מצודת ציון נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני עבודת כוכבים אחד עור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים לא לכדו את המצודה כמו שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם (יהושע ט"ו כ"ג) ותניא אמר רבי יהושע בן לוי יכולין היו אלא שלא היו רשאין:

אנו רואים קישור בן יבוסי לבין אבימלך שכרת ברית בבאר שבע עם אברהם . כלומר אברהם כרת ברית עם אבימלך ואחר כך עם זרעם ועשה הסכם על מצודת דויד (ציון) ולכן יש לנו שני הסכמים אחד בבאר שבע ואחד בירושלים ובו נבין את המשמעות של זה

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סט

ויאמר מה נורא המקום הזה, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל,

סולם יעקב היה עומד שרגלי הסולם בבאר שבע וראשו בשער השמים יש אומרים ירושלים ויש אומרים בית אל אבל בכל מקרה כדי שסולם יעקב יעמוד צריך שני נקודות אחיזה .

לגויים היה נקודת אחיזה בבאר שבע כי שם כרת אבימלך ברית עם אברהם ולכן היה חשוב להם נקודת אחיזה נוספת בירושלים . והיכן אנו יודעים שסולם יעקוב מסמל מאבק שליטה של הגויים על עם ישראל ובהכרח ארץ ישראל

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ב ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו  

יש כאן מאבק בין אבימלך וזרעו על שליטה בארץ ישראל ובעצם זה מאבק של עבודה זרה כנגד עם ישראל על קודשי ישראל .

ואנו רואים שדויד המלך כבש את מצודת דויד ומתי זה היה בדיוק היום כ"ג אייר

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

/עשרים ושלש באייר/ בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם. הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום הקראין עכשיו מפני שהיו מצרים לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב.

ונשאלת שאלה האם המאבק נגמר דויד סילק אותם מירושלים וזה ניצחון סופי ?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א

אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע? - דכתיב +מלכים א' ח+ ויהיו שם עד היום הזה. וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא? - והכתיב +שופטים א+ ואת היבוסי ישב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה, הכי נמי דלא גלו? והתניא, רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר +ירמיהו ט+ על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו.

הגמרא מנסה להבין האם שכתוב "עד היום הזה" זה לעולם או רק לזמן ארוך אבל מוגבל . ומביאה הגמרא את היבוסי שהיה בירושלים עד היום הזה . ומקשה הגמרא על זה שהיה מצב שהיבוסי וגם ישראל לא היו בירושלים וזה היה בזמן החורבן כלומר היה זמן שהיבוסי לא ישב בירושלים ולכן עד היום הזה לא יכול להיות לעולם . ונשאלת השאלה למה הגמרא לא מקשה מזה שדויד כבש את ירושלים ובעצם סילק לחלוטין את היבוסי מאחיזתו בירושלים ? וצריך להגיד שאומנן דויד כבש את מצודת דויד אבל זה לא כיבוש מוחלט ועדיין יש ליבוסי אחיזה כלשהיא בירושלים .

ואכן אנו רואים היום את הרצון של הנוצרים (עבודה זרה ) להאחז במצודת  דויד . לנסות ולהלחם בקודשי ישראל . נקודת האחיזה שלהם במצודת דויד היא "סעודה אחרונה " שהיה לפי דבריהם בערב פסח ומדהים לראות שאחד מהעבודה הזרה שמו היה פסח אומנם הכונה בעל מום אבל עדיין יש כאן קישור מדהים  . ולפי המהלך שלי במאמרי הקודמים ערב פסח זה השער החמישים של הטומאה כמו שהייתה מצרים . ולכן אנו רואים את הטומאה של העבודה זרה שער החמישים של טומאה שמנסה להאחז בארץ ישראל ובייחוד בירושלים כדי לתת להם שני נקודות אחיזה לסולם שלהם .

ובאמת יש ביקורת על אברהם בנושא הברית שכרת עם אבימלך ומביקורת זה אנו רואים את הקשר למאבק על קודשי ישראל בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

 

16.5.2014

פרשת בחקותי שמירה על השמיטה כדבר חיוני לקיומנו בארץ ישראל , והקשר בן ארץ ישראל לשמירת המצוות , והאם קיום מצות יכול להשפיע על הארץ ? ומה השינוי שנעשה אחרי המבול בהנהגת העולם והקשר לארץ ישראל ‏ט"ז/אייר/תשע"ד


 

בס"ד

פרשת בחקותי שמירה על השמיטה כדבר חיוני לקיומנו בארץ ישראל , והקשר בן ארץ ישראל לשמירת המצוות , והאם קיום מצות יכול להשפיע על הארץ ? ומה השינוי שנעשה אחרי המבול בהנהגת העולם והקשר לארץ ישראל ‏ט"ז/אייר/תשע"ד

 

בבריאת העולם ברא  הקדוש ברוך הוא את האדם מן האדמה ובעצם העולם כולו היה מעשה אחד , האדם משפיע על העולם והעולם משתנה לפי מעשיו של האדם . האדם הראשון  וכל העולם לפני דור המבול יכלו לראות בצורה מוחשית כיצד המעשים שלהם משפיעים על העולם , על האדמה , על החיות

וכתוב מפורש בבראשית פרק ו

(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

ואומר  רש"י בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יב

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

יא) ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ, משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין: לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקדוש ברוך הוא מכיר מעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה): ותמלא הארץ חמס

פרוש הדבר שמעשיו של האדם השפיעו על הארץ ועל החיות וכולם ראו במוחש כיצד המעשים שלהם גורמים לארץ  קלקול באופן ממשי .

והקדוש ברוך הוא ראה שלא ניתן כך לקיים את העולם  הביא את המבול על העולם והחליט לשנות את הבריאה

בראשית פרק ח

(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

רד"ק בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

ויאמר ה' אל לבו - ראה בשכלו שלא ישחית עוד את האדמה כי לא יהיה עוד רעים רבים, ויוסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם דור אחר דור ולא יהיו עוד רבים רעים ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו, ישחיתם כמו שעשה בסדום:

כלומר אחרי המבול ניתק הקדוש ברוך הוא את הקשר בין העולם למעשי האנשים . כי ראה שהעולם לא יכול להתקים בצורה כזו .

רק במקום אחד לא השתנו סדרי העולם וזה בארץ ישראל לדעתו של רבי יוחנן שהמבול לא ירד בארץ ישראל 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לג

ויוסף שלח את היונה. ותבא אליו היונה וגו' [טרף בפיה וגו'] מהו טרף קטיל היך דאת אמר טרף טרף יוסף (בראשית לז לג) אמר לה אילו שבקתנה אילן רב הוה מתעבד. מאיכן הביאתו, ר' אבא מישבוטוטין שבארץ ישראל הביאתו, ר' לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולה, הוא שהקב"ה א' ליחזקאל בן אדם אמ' לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד)

ארץ ישראל שונה מכל הארצות שעדיין יש קשר בן הארץ למעשי האדם כמו שכתוב

ויקרא פרק יח

(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: 

 

 

ואומר הכלי יקר ויקרא פרק כו

(מג) והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה. כי מתחילה היתה תובעת עלבונה וביטול שמיטותיה ואחר שנעשה דין בחוטאים אז הארץ תעזב מהם ולא תהיה קובלת עוד על ביטול שבתותיה, ותרץ, היינו תהיה מרוצה בדבר:

כלומר קשר ישיר בן האדם לאדמה . אבל רק לעם ישראל ורק בארץ ישראל שהטבע שלה  לא השתנה מזמן בריאת העולם . והראש נותן הסבר על העניין בפרושו  על התורה ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כח

ולא תקיא הארץ אתכם אמר הרמב"ן ז"ל כי כל הארץ נתן השם לשרים של מעלה שנא' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים אבל ארץ ישראל לא ניתנה לשום שר שבעולם כי ביד השם היא לעולם שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה.

ועכשיו נבין את עניין השמיטה ואת עונשה החמור בראי מה שלמדנו על ארץ ישראל

ריקאנטי ויקרא פרק כה

והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאה כל ימי עולם, ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל שאר חייבי לאוין וחייב גלות עליה, כמו שהחמיר בעריות שנאמר [להלן כו, לד] אז תרצה הארץ את שבתותיה, ותירץ את שבתותיה [שם לה], וכן שנינו [אבות פ"ה מ"ט] גלות בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל השמטת הארץ, שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא.

ואומר צרור המור ויקרא פרשת בהר

בענין ששמיטת הארץ היא קיום העולם וקיום ישראל והיא המורה על חדוש העולם ועל ייחוד השם. כי ישראל נאחזים בשם ה' בסוד השביעיות כולם. וכן שמיטת הארץ היא בשביעית. ולכן תקנו אתה אחד ושמך אחד וכו'. כי השם אחד וישראל אחד כשהם בארץ. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ואחר שלא רצו לשמור השמיטה. אמר והארץ תעזב מהם. בענין שילכו חוצה לארץ בלא אלוה ובלא ייחוד ובלא ברכה. ובשמרם השמיטה כאלו שמרו כל התורה כולה:

ורשי מוסיף ומלמד שהקשר בן ארץ ישראל הוא קשר בלתי ניתן לניתוק וארץ ישראל היא חלק מעם ישראל עד כדי כך שגלות של 70 שנה שנגזר על עם ישראל אחרי חורבן בית ראשון היא כנגד ימי השמיטה שלא נשמרו ע"י עם ישראל ורש"י דברי הימים ב פרק לו

הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ו) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם.

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב

שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה,

כי עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל זה יחידה אחת כמו שכותב הזוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף עט עמוד ב

אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, מאי טעמא משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא, ושכינתא באתרא יתבא, והאי בהאי תליא,

פרוש: שזרע קדוש ,אדמה קדושה והשכינה הקדושה זה דבר התלוי אחד בשני .

ולכן יש המחמירים בנושא השמיטה כדבר יסודי בהלכה היהודית , ולא נותנים יד לגישה מקילה בנושא שמיטה שעצם שמירה בהידור על המצווה  נותן לנו את הכוח והזכות לחיות בארץ ישראל ואי שמירה על השמיטה גורם חס וחלילה לגלות מארץ ישראל .יהי רצון שנקיים בהידור את כל המצוות התליות בארץ ואת  כל הלכות השמיטה בשנה שתבוא עלינו לטובה .

 

 

 

 

 

15.5.2014

פרשת בחקותי חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים ) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ? וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ‏ט"ו/אייר/תשע"ד


פרשת בחקותי  חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים ) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ?  וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ‏ט"ו/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כו

                 

(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:

כלומר אחד רודף אחרי 20  איש ,מאה רודפים אחרי  10000 איש ואם נעשה חשבון אחד רודף אחרי 100 איש .

ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי רמז תרעב

ורדפתם את אויביכם ונפלו [כו, ז], שיהו נופלים איש בחרב רעהו, ורדפו מכם חמשה מאה מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם, ומאה מכם רבבה ירדופו, וכי כך הוא החשבון, והלא אין ראוי לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אין דומין המועטין העושין את התורה למרובין העושין,

אומר המדרש שיש עוצמה שונה לרבים מהיחיד ועוצמה זו היא פי חמש . בודד יכול לרדוף אחרי עשרים וכאשר יש ציבור גדול הוא יכול לרדוף אחרי 100 כלומר כוח הרבים מכפיל פי חמש את כוח היחיד .

אבל בדברים פרק לב כתוב

(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:

פרוש במידת הפורענות אחד ירדוף 1000  ושנים ירדפו 10000 כלומר אחד ירדוף 5000 איש ,ויש כאן קושיה חזקה הרי ידוע שמידת רחמים גדולה ממידת הפורענות ומתרץ המדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק ל

(ל). איכה ירדף אחד אלף אמ' להן הקדוש ברוך הוא אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה"א בדוד (ש"ב כג ח עיין שם) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ"א טו ה) ללמדך שהחט גורם:

כלומר גם אחד מישראל ירדוף 1000  ושנים 10000 אבל החטא גרם להיפוך הרודפים . אבל יש לנו קושיה מה ההבדל בין הפרשה שלנו לספר דברים . למה בחקותי  אחד ירדוף 20 או 100 לפי יחיד או רבים , ובדברים אחד ירדוף 1000 ושנים ירדפו 10000 .ועוד קושיה ולמה בחקותי יש הבדל בן אחד למאה וכאן מדובר בהבדל של אחד לשנים ?

וההפרש בן פרשת בחקותי לספר דברים הוא פי 50 . הפרש בן 20 ל 1000 ביחיד ,ובין 100 ל 5000  ברבים .

ו7אומר רש"י במקום ויקרא פרק כו פסוק ח

(ח) ורדפו מכם - מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם:

פרוש ההפרש בן הפרשה שלנו לספר דברים שכאן מדובר בחלשים ושם מדובר בחזקים . ובאיזה חולשה מדובר ובאיזה חוזק מדובר ? וברור לנו ההקשר "אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו " ואומר רש"י ויקרא פרק כו פסוק ג

(ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה

אם כן מדובר בחלש וחזק בעמל התורה . כוח הרבים גורם לנו כוח פי חמש אבל עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח של פי חמישים .

כלומר עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח פי 50  יותר מכל דבר אחר .מסבירה לנו התורה שכל השתדלות שלנו בעולם המעשה בהשקעה בצבא ,מטוסים ,צוללות אחדות עם ישראל  אינו מתקרב או דומה למאמץ  שלנו כיחידים או רבים בעמל התורה . עמל התורה נותן לעם ישראל מכפיל כוח של פי חמישים מכל השתדלות אנושית .

אבל גם רפיון בתחום של עמל התורה יגרום למדת פורענות דומה שאחד מאויבנו יכול לשלוט על אלף מעם ישראל . וראינו בהיסטוריה הלא רחוקה של עם ישראל דוגמאות לכך , שכולם לא מבינים כיצד אלפי יהודים הובלו כצאן לטבח ע"י אויבנו .כאשר השכל האנושי יודע שאם אותם אנשים היו קמים אפילו בלי נשק על אויביהם לא היה לאויבנו סיכוי כנגד האלפים אבל המציאות המרה הייתה הפוכה ומעט מאוד מאויבנו הובילו עם שלם לטבח .

וכדי לתרץ את הקושיה למה בפרשה שלנו ההפרש בן יחיד ורבים זה אחד ומאה , ובספר דברים זה אחד או שנים

מלאכי פרק ג פסוק טז

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְקֹוָק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְקֹוָק וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְקֹוָק וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:

ונאמר במשנה מסכת אבות פרק ג

 [ג] רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר (תהלים א') ובמושב לצים לא ישב אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו

שכינה נמצאת גם בשנים שלומדים תורה , בתורה גם שנים נחשבים ציבור ורבים ,אבל בדרך ארץ יחיד זה אחד ורבים זה מאה .

כלומר גם יחידים הלומדים תורה יכולים לתת לעם ישראל את מכפיל הכוח של פי חמישים וזה חשיבות לימוד התורה לעומת השתדלות רגילה של עם ישראל .

וצריך להגיד שקיום המצוות ועמל התורה זה הכוח האמיתי של עם ישראל ביכולת שלו לשרוד בעולם ושאר הדברים אומנם חשובים אבל "בטלים בחמישים"  .

ולכן אומר המדרש באיכה רבה (וילנא) פתיחתות

רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא אלין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה

מי שחושב שהשומרים (חיילים ) אלו שומרי העיר הוא יגרום להחרבת העיר כי אומנם השומרים חשובים אבל הם לא העיקר . העיקר זה למוד ועמל התורה ומי שחושב אחרת יגרום לכך שאחד מאויבנו ירדוף אלף מאיתנו כמו שנאמר בדברים .

ולמה פי חמישים דווקא ?

וצריך להגיד בחמישים שערי בינה ניתנה תורה ולכן כוח התורה זה פי חמישים מכוח של דרך ארץ  וכמו שכתבתי בכמה מאמרי הקודמים על בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה ב 50 יום