פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ? ‏י'/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ?  ‏י'/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויגש פרק מד פסוק לג - לד

(לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

 (א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:

יש מספר פירושים מה הכוונה לא יכול יוסף להתאפק ?

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ח

ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים,

ואומר רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק א

(א) ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיוק מתביישין בהודעו להם:

ואומר צרור המור בראשית פרשת ויגש

באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק.

אבל יש פרוש שנראה לי והוא של הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ט

ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין, פיוס ליוסף, לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל, פיוס לאחיו, לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו, פיוס לבנימין, אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך, ולא יכול יוסף להתאפק וגו',

כלומר יוסף הבין שזה הרגע שבו יהודה עשה תיקון של מעשה המכירה של יוסף . וכמו שכתבתי בפרשת וישב : כך כותב הגור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ט

(ט) חיה רעה אכלתהו. ומפני שהיה יהודה מלך והיה מתיירא ממלכותו של יוסף כאשר חלם, לכך הרגו יהודה, כך חשב יעקב:

כלומר יוסף היה מתחרה של יהודה על הבכורה . וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

 (ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

כלומר יש כאן מכירה של יוסף בכור רחל והיא עיקר בית יעקב  לבני קטורה שבשל היותם נימולים ל 8 ימים לפי הרמב"ם הם מתחרים על הבעלות של ארץ ישראל עים עם ישראל .

וכדי להבין איך תיקן יהודה את מעשה המכירה אומר הבראשית רבתי עמוד

שנאמר איש ימיני (שם), אלא בשעה שירדו השבטים למצרים ונתן הגביע באמתחת בנימין חפש את כלם ונמצא בידו וא"ל האיש אשר נמצא הגביע בידו וגו' (מ"ד י"ז), א"ל יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שמכרתי את אחי, שנאמר לכו ונמכרנו (ל"ז כ"ז) וזאת תבא לי ואחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי לעבד וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני אבי ולא לפני הב"ה, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי, בדין הוא שאהי' עבד של זה, הה"ד ישב נא. א"ל הב"ה יהודה אתה נתת נפשך על בנימין לפיכך הגואל שעתיד לעמוד ממנו על ישראל על שמך אני כתבו הה"ד איש יהודי היה.

וכך כותב אברבנאל פרשת ויגש

עבדך ערב את הנער סבה ועתה ישב נא עבדך מסובב ולכן זכר הסבה ראשונה והמסובב אחרי כן והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות הט' והי'. ובזה השלים הכתוב לספר ששלם הקדוש ברוך הוא אל חק אחי יוסף מדה כנגד מדה כל מה שעשו. ואם בתואנת המרגלים ובמאסר שמעון ועבדות בנימן כמו שביארתי ולא נשאר להפרע רק מיהודה שהיה היועץ במכירתו לעבד ולכן הוכרח הוא לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימן בן אמו ובזה נשלם הפרעון כלו. וכבר ביארתי שנענש יהודה בהכר נא למי החותמת תחת מה שאמרו לאביהם הכר נא הכתונת בנך היא אבל אין העונש הזה שוה כי אם הפך כי הנה ליעקב אמרו הכר נא בבשורה רעה על מות בנו וליהודה אמרו הכר נא למי בבשורה טובה שיהיה לו בן או בנים מתמר. גם שמאמר הכתונת בנך לא היה יהודה לבדו האומר כי כל אחיו היו בזה אבל בענין הזה היה העבדות עונש ליהודה כי הוא היה היועץ במכירת יוסף לעבד ולכן הוא מכר עצמו לעבד למי שנמכר בעצתו

כלומר יוסף מוביל את יהודה לחזור בתשובה על מכירת יוסף . מכירת יוסף באה כדי לתת לו יתרון במלוכה מתוך אינטרס צר וסופו שהוא מוכן להיות עבד ולא מלך לטובת בנימין בנה של רחל . כלומר היפוך מלא של העבירה שעשה יהודה . ויש לנו גם תהליך שבו יוסף מנסה לתקן את המעשה של אחיו ונשאלת השאלה למה יוסף עושה את המאמץ הזה לתקן את מעשה יהודה ?

אומר השל"ה פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור

בפסוק (בראשית מט, י) 'לא יסור שבט מיהודה' וגו'. ולא יתוקן עד לעתיד, ואז יחזור ויקדים מלכות בית יוסף למלכות בית דוד, כי מתחלה יבא משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד. ואז יתוקן בית יוסף מה שקלקלו בהתחלקות מלכות בית דוד, כי לא יבא משיח בן יוסף לצורך עצמו, רק יבא בשביל משיח בן דוד, כי הוא ימסור נפשו והערה נפשו למות, ודמו יכפר על עם ה', באופן שיהיה אחר כך מלכות בית דוד בעם ישראל נצחיית. ואז יהיו מקוימים שני החלומות של יוסף, דהיינו הקדמות המלוכה שלו במצרים, ואחר כך לעתיד הקדמות מלוכה שלו למשיח בן דוד. ובשני המלוכות אלו כוונתו בשביל מלכות יהודה, ושניהם שווין לטובה. ואז יוגמר התיקון להיות כראשית הבריאה, השלמות בגוף ונפש, כתנות אור כתונת הפסים, כי אדם הראשון עליו נאמר (תהלים מט, יג) 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', כי ירד ממעלת אדם למעלת שור,

יש לנו כאן הבנה שיש שני משיחים שאמורים להביא גאולה לעם ישראל האחד משיח בן יוסף והשני משיח בן דויד . שני המשיחים משתלבים אחד עם השני וכל אחד צריך את האחר אין כאן פעולה של יחיד יש כאן פעולה של שילוב  . יוסף היה יכול להיות לפי הבנתי משיח בפני עצמו ולכאורה לא להזדקק לשאר השבטים וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

תניא:היה ראוי יוסף לצאת ממנו יב שבטים,⁽¹⁹⁾ כדרך שיצאו מיעקב אביו.שנאמר: "אלה תולדות יעקב, יוסף", ומשמע: תולדות שיצאו מיעקב, כנגדן ראוי לצאת מיוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין עשרת ציפורני ידיו ושוב לא ילד, ולא היו לו אלא שני בנים.ואף על פי כן יצאו עשרת הנותרים מבנימין אחיו, וכולן בני בנימין נקראו על שמו⁽²⁰⁾ של יוסף.שנאמר: "ובני בנימין: בלע ובכר ואשבל וגרא ונעמן ואחי וראש מופים וחופים וארד".

כלומר  יוסף במעשיו הפסיד את היכולת הזאת להיות 12 שבטים בפני עצמו וכך מוסיפה הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא:יוסף שקידש שם שמים בסתר, שנתייחד עם אשת פוטיפר, והעמיד על עצמו וכבש את יצרו, הוסיפו עליו אות אחת [ה"א] משמו של הקדוש ברוך הוא, שנקרא "יהוסף".⁽¹⁰⁾ואילו יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על הים וכמבואר בהמשך הגמרא, נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי שם הוי"ה כלול בשמו של יהודה.⁽¹¹⁾ומפרשת הגמרא, היכן קידש יוסף, והיכן קידש יהודה:א. יוסף שקידש שם שמים בסתר מאי היא?⁽¹²⁾דכתיב: "ויהי כהיום הזה ויבא [יוסף] הביתה לעשות מלאכתו":ואמר רבי יוחנן: זה שאמר הכתוב "לעשות מלאכתו" היינו תשמיש, ומלמד ששניהם [יוסף ואשת פוטיפר] לדבר עבירה נתכוונו.כתיב: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", ופליגי בה בפירוש הפסוק רב ושמואל:חד אמר: לעשות מלאכתו ממש.וחד אמר: לעשות צרכיו [לשמש] נכנס, וכרבי יוחנן.⁽¹³⁾כתיב: "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", וכי אטו אפשר, שבית גדול כביתו של אותו רשע, לא היה בו איש!?תנא דבי רבי ישמעאל:אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן על עצמה: "חולה היא" -ומשום שאמרה בלבה: אין לי יום שניזקק לי יוסף, כיום הזה.⁽¹⁴⁾כתיב: "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי":באותה שעה, באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון -⁽¹⁵⁾אמר לו אביו ליוסף: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, האם רצונך שיימחה שמך מביניהם, ותיקרא "רועה זונות"!? דכתיב: "ורועה זונות יאבד הון [שם טוב שהוא יקר מכל הון]".מיד:הגמרא מביאה את המשך המעשה בדרך דרש על ברכתו של יעקב [מט כב]: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

"ותשב באיתן קשתו", ואמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו [שכבת זרעו שהיא יורה כחץ]⁽¹⁶⁾ לאיתנו."ויפוזו זרועי ידיו": שנעץ אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהן עדי שיתייסר ויטרד ביצרו ויעבור תוקף יצרו, ויצאה שכבת זרע מבין צפרני ידיו, וזה הוא שאמר הכתוב "ויפוזו" שהוא כמו "ויפוצו" שהצדי והזיי"ן מתחלפין."מידי אביר יעקב": מידי אבירותיו של יעקב⁽¹⁷⁾ [שנראתה דמות דיוקנו ליוסף]."משם רועה אבן ישראל":א. משם זכה ונעשה רועה,⁽¹⁸⁾ שנאמר: "רועה ישראל - הוא הקדוש ברוך הוא - האזינה, נוהג [הקדוש ברוך הוא] כצאן יוסף", אל תקרי "כצאן" בכ"ף פתוחה, אלא "כצאן" בכ"ף שבאית, כאילו ישראל הם צאנו של יוסף כי הוא הרועה.ב. ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל.

כלומר יוסף במעשה עם אשת פוטיפר מצד אחד הפך לרועה אבן ישראל משיח בן יוסף אבל מצד שני איבד את היכולת להיות משיח בלעדי של עם ישראל הוא צריך גם את משיח בן דויד . וכדי להבין שרועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף יש לעיין את מה שכותב  האלשיך פרשת ויחי

משם שהוא מקשתו הנזכר (ש)בא מי שהוא רועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף, שהוא רועה את שארית ישראל שנקרא אבן די לא בידין. ואותו זכות סייע לבלתי יטמא המקור שממנו יצא, לבלתי תהיה תקלה גדולה. כי הוא העיקר אז להפיל את עמלק ואדום כולם המואסים במילה. ואשר התחילו לישראל בקטרוג עליה שהיו כורתים מילת כל הנחשלים אחר הענן וכורתים מערלותיהם ומשליכים השמימה ואומרים טול לך מה שבחרת וכיוצא בהכעסות אלו. ועל כן המכניעם צריך לא ידבק בידו וממקורו מאומה מטומאת ברית קדש:

המעשה של יוסף שהביא את יהודה לתקן את מכירת יוסף הביא אותו רק לאפשרות להיות משיח בן דויד . וניתן להגיד שיוסף הבין שהוא לא יהיה משיח בלעדי ומתוך ההבנה הזאת  הוא התאמץ להביא את יהודה להגיע לאפשרות להיות משיח בן דויד כי הוא מבין שהוא צריך אותו ולכן הוא מתאמץ להביא אותו למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

ב. יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, מאי היא?⁽²⁸⁾דתניא: היה רבי מאיר אומר:כשעמדו ישראל על הים ועדיין לא נבקע, היו השבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים.קפץ שבטו של בנימין, וירד לים תחילה.שנאמר [תהלים סח כה]: "[כאשר] ראו [ישראל] הליכותיך אלהים [בקדושתך בים], הליכות אלי מלכי בקודש. [כי אז] קדמו שרים [קדמו ישראל לומר שירה] אחר נוגנים [ואחריהם המלאכים], בתוך עלמות תופפות [אלו מרים ונערותיה]. במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל [אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה] -שם [על הים] בנימין [ה]צעיר [נעשה] רודם [הדל"ת בצירי והוא כמו בקמ"ץ, דהיינו רודה עליהם; שמשם - בעבור שקפץ לים - זכה בנימין שיצא ממנו שאול שהיה מלך על ישראל]".אל [ה]תקרי "רודם", אלא "רד ים".והיו שרי יהודה מתקנאים בהם,⁽¹⁾ ורוגמים אותם באבנים, שנאמר [בהמשך הפסוק]: "שרי יהודה רגמתם [היו רוגמים אותם], [וכן] שרי זבולון שרי נפתלי"?לפיכך זכה בנימין הצדיק, ונעשה אושפיזכן [אכסניא] לגבורה שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו,⁽²⁾ שנאמר: "ולבנימין אמר, ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר: לא כך היה מעשה!אלא שבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים עד שלא נבקע", ושבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים",⁽³⁾ קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה, וירד לים תחילה.שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל [סבבוני בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל, שהיו יראים לסמוך על הקדוש ברוך הוא וכחשו באמונתם בו], ויהודה [אבל יהודה] עוד רד עם אל [ירד בים עם בטחונו באלהים]".ועליו מפורש בקבלה [תהלים סט א]:"למנצח על שושנים לדוד. הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [אין מקום לעמוד], באתי במעמקי מים, ושבולת [שטף חוזק המים] שטפתני", וכתיב שם: "אל תשטפני שבולת מים, ואל תבלעני מצולה, ואל תאטר [תסגור] עלי באר פיה".

כלומר יהודה מגיע לקריעת ים סוף במצב שהוא תיקן את מעשה תמר ואת מכירת יוסף והקפיצה של נחשון בן עמינדב היא המכה בפטיש של הפיכת שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד

וכך כתוב במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה

אמרו לו למדנו רבינו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם רבי טרפון אמרו אתם אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (שם /בראשית לז כו/) שהצילו ממיתה אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו או בזכות שאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (שם /בראשית/ לח כו) אמר להם דייה להודאה שתכפר על הביאה, או בזכות מה בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג) אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו' (הושע יב א) מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות שנ' בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) לכך ישראל ממשלותיו אמר להם הקדוש ברוך הוא מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל והודו לו הזקנים לרבי טרפון: והמים להם חומה, עשאן כמין חומה [מימינם ומשמאלם מימינם זו תורה ומשמאלם זו תפילין ד"א] מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין.