פרשת בלק מה הקשר בן ההפטרה בנביא מיכה לפרשה שלנו ? למה הקב"ה לא "ניטרל" את בלעם ובמקום זה החליט לא לכעוס אפילו לא לרגע ? מה הקשר לבחירה החופשית ? למה נתן הקב"ה כוח רב לבלעם עד שיכול היה להשמיד את כל עם ישראל ? מה ההיגיון שאדם המדבר עם הקב"ה ויודע דעת עליון יכול להכחיש אפילו באופן חלקי את הקב"ה ? למה הקב"ה נטל את הבחירה מפרעה ? מה גרם לבלעם להכחיש את הקב"ה ? מה הפתרון של הנביא מיכה לבעיה של בלעם ? מה הבסיס של כל המצוות ? מה הקשר לנביא חבקוק ? מהם 6 השלבים של ירידת הדורות ? ‏י"א/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת בלק מה הקשר בן ההפטרה בנביא מיכה לפרשה שלנו ? למה הקב"ה לא "ניטרל" את בלעם ובמקום זה החליט לא לכעוס אפילו לא לרגע ? מה הקשר לבחירה החופשית ? למה נתן הקב"ה כוח רב לבלעם עד שיכול היה להשמיד את כל עם ישראל ? מה ההיגיון שאדם המדבר עם הקב"ה ויודע דעת עליון יכול להכחיש אפילו באופן חלקי את הקב"ה ? למה הקב"ה נטל את הבחירה מפרעה ? מה גרם לבלעם להכחיש את הקב"ה ? מה הפתרון של הנביא מיכה לבעיה של בלעם ? מה הבסיס של כל המצוות ? מה הקשר לנביא חבקוק ? מהם 6 השלבים של ירידת הדורות ? ‏י"א/תמוז/תש"פ

כתוב בהפטרה של פרשת בלק במיכה פרק ו פסוק ה - ח

(ה) עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־ הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק:

(ו) בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְקֹוָ֔ק אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה:

(ז) הֲיִרְצֶ֤ה יְקֹוָק֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי:

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ

וכדי להבין את הקשר  של ההפטרה לפרשה נראה  מה כותבת הגמרא בעניין

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף ז עמוד א

ועוד אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי⁽¹²⁾: מנין שאין מרצין [מפייסין] לו לאדם בשעת כעסו⁽¹³⁾? דכתיב [שמות לג יד]: "ויאמר פני ילכו והנחתי לך", וכך מתפרש פסוק זה:⁽¹⁴⁾ אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם, ואניח לך.שואלת הגמרא: ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא, וכי יש כעס אצל הקדוש ברוך הוא?⁽¹⁵⁾משיבה הגמרא: אין, אכן מצינו שהוא כועס, דתניא בברייתא,⁽¹⁶⁾ על הכתוב [בתהילים ז יב]: "ואל זועם בכל יום"⁽¹⁷⁾.וכמה זמן נמשך זעמו? רגע.וכמה הוא שיעור זמן של רגע?חלק אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים [חמישים ושמונה אלף] ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה, וזו היא "רגע".⁽¹⁸⁾ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה שהקב"ה זועם, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה [במדבר כז טז]: "ויודע דעת עליון". ויש לשאול: השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?!⁽¹⁹⁾ אלא, מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, ועל כך נאמר שהיה "יודע דעת עליון".⁽²⁰⁾והיינו דאמר להו הנביא מיכה [ו ה] לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה'".וביאור דבריו: מאי, מה הכוונה "למען דעת צדקות ה'"?אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות [צדקה] עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל [דהיינו מישראל⁽²¹⁾], שריד ופליט.והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק [במדבר כג ח]: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד הכתוב שכל אותן הימים לא זעם ה'.שואלת הגמרא: וכמה זמן נמשך זעמו?משיבה הגמרא: רגע.

וכמה הוא שיעור זמן של רגע?⁽²²⁾אמר רבי אבין, ואיתימא אמר זאת רבי אבינא: רגע כמימריה. כשיעור זמן אמירת המילה "רגע".⁽²³⁾ומנא לן דרגע רתח, ומנין לנו ששיעור זעמו הוא רגע?שנאמר [תהילים ל ו]: "כי רגע באפו חיים ברצונו". הרי שאפו נמשך 'רגע'.ואי בעית אימא, נלמד מהכא [ישעיה כו כ]: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם". התחבאי זמן מועט כרגע עד יעבור זעם. הרי שהזעם הוא רגע.

מתוך הגמרא ניתן להבין את הקשר בין זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ  לבין לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק:
ולי נראה העניין העיקרי  של הדברים הינו הבנת הבחירה שהקב"ה נתן לנו בני האדם . יש לנו מצד אחד את בלעם ובלק ומצד שני את עם ישראל . הקב"ה אומר לבלעם

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יב

(יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

אבל בלעם שמדבר עם הקב"ה בנבואה לא מקבל את מה שהקב"ה אומר לו שעם ישראל הוא עם מבורך . ובלעם מנסה בכל דרך למצוא איזה "פרצה " בחומת האש שהקב"ה מפעיל על עם ישראל ולא מצליח לחדור את החומה הזאת . אבל הקב"ה לא מונע ממנו את היכולת להזיק לעם ישראל כי לאדם יש בחירה לטוב ולרע . הדבר היחידי שהקב"ה עושה זה לא לכעוס על עם ישראל אפילו לרגע כי ביכולתו  של בלעם להשתמש באותו רגע כדי להשמיד חס וחלילה את עם ישראל . כלומר הבחירה החופשית הינה עקרון מובנה בתוך העולם שברא הקב"ה . לכל אדם יש בחירה והוא יכול להפעיל אותה לטוב או לרע . הקב"ה לא לוקח את יכולת הבחירה של האדם אבל הוא יכול למנוע את התוצאות של הבחירה הזאת . וזה מה שעשה הקב"ה עם בלעם הוא לא נטל ממנו את היכולת למנף את רגע הכעס של הקב"ה , והקב"ה החליט שהוא לא יכעס כאשר בלעם קיים  כדי להשתמש בזה כדי להשמיד את עם ישראל .

וזה בדיוק המשמעות של צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק שהקב"ה נתן לאדם את יכולת הבחירה אפילו עד כדי השמדת כל העם היהודי ומשמעות השמדת העם היהודי הוא השמדת העולם כולו כי העם היחידי שקבל על עצמו את התורה היה העם היהודי וללא קבלת התורה על ידי העם היהודי העולם לא יכול היה להתקיים .

ומצד שני הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור גם כאשר הוא מכיר את הקב"ה וגם כאשר הוא מקבל דברי נבואה מהקב"ה גם במקרה כזה עדיין נשאר בידי האדם את הכוח והיכולת להכחיש את הקב"ה כאמת מוחלטת היחידה שקימת . וזה מה שאנחנו רואים אצל בלעם . הוא מדבר עם הקב"ה מקבל דברי נבואה אבל עדיין הוא לא מסתכל על הקב"ה כאמת יחידה ומוחלטת ונותן לעצמו חופש להכניס את הדעות שלו לתוך העולם אפילו בניגוד למה שקיבל מהקב"ה .

וזה מה שכתוב בתורה על בלעם בתגובה על מה שאמר לו בלק

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ח

מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְקֹוָֽק:

רש"י במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ח

לא זעם ה' - אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללוג שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':

מאור ושמש במדבר פרשת בלק

ויאמר הלא את אשר ישים ה' בפי מכאן ולהלאה - כל אשר ישים ה' בפי אותו אשמור פירוש, כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לשון 'לא תעשה' (מכות יג ב). וכן כאן פירוש אשמור - לדבר לשון 'לאו' פירוש, שהכוונה שלי יהיה לאו, לשון 'שמירה' הוא לאו, כנ"ל. וזה אותו אשמור לדבר - שיהיה כוונתו 'לאו', דהיינו שלא יתקיימו הברכות, אבל הקדוש ברוך הוא מֵפִיר עֲצַת רְשָׁעִים, וּכְשֶׁשָּׂם הברכות בפיו - היה מוכרח לדבר ולא היה יודע כלל מה שמדבר כנ"ל.

כלומר בלעם שהקב"ה אומר לו שעם ישראל מבורך . ועל ידי מי הוא מבורך ? על ידי הקב"ה כלומר מי שמקבל את הקב"ה כאמת המוחלטת היה ברגע זה מקבל את הדברים ומפסיק למצוא דרכים כדי לקלל את עם ישראל . בלעם לא מקבל את הקב"ה כמלך בלעדי של העולם הוא מכניס את עצמו כבעל יכולת לשנות את העולם גם בלי הקב"ה . כל זאת כאשר הוא מכיר את הקב"ה ומדבר איתו בנבואה ועליו נאמר  "ויודע דעת עליון" הוא חושב שיש לו דרך לקלל את עם ישראל . זה בדיוק עניין הבחירה החופשית והעוצמה שלה כי זה מהות בריאת העולם על ידי בורא עולם . בלי בחירה אין ממש משמעות לעולם והפרשה שלנו מראה את העומק של הבחירה האנושית בעולם שלנו .

היחידי שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה הוא פרעה וצריך להבין מה ההבדל בין פרעה לבלעם

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא

[ח] ד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה, אמר הקדוש ברוך הוא לפי שעשה את עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עשה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות,

פרעה לא קיבל את הקב"ה כבורא לעולם . פרעה העמיד את עצמו כבורא עולם הוא הכחיש לחלוטין את קיומו של בורא עולם . פרעה הגיע לשער החמישים של טומאה ממנו לא ניתן לצאת

ואומר  האור החיים שמות פרק ג

ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בנ' שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה  .

ולמה מהשער החמישים לטומאה לא ניתן להינצל ?  כי אין כנגדו שום שער של טהרה ואם אין כנגדו שער של טהרה או בינה לא ניתן לצאת ממנו . ושער החמישים זה השער של ההכחשה לחלוטין של הקב"ה כמו פרעה שאמר שהוא ברא את עצמו כלומר הוא האלוקים . "

והקב"ה לקח את פרעה שהיה בשער החמישים ששם ניטל הבחירה כי מקום זה הוא מקום שהאדם מאבד את הבחירה לעולם כי בעצם הוא מוציא את עצמו מן העולם . למעשה נטילת הבחירה מפרעה היה תוצאה של המעשים של פרעה שהביא את עצמו לשער החמישים של הטומאה .

ופרעה נלקח מאותו מקום שלא ניתן לצאת ממנו והעלו אותו לשער החמישים של טהרה שבו לאדם גם אין בחירה כי שם הוא עומד ולא יכול להכחיש את הקב"ה לחלוטין .

וכך אומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פל

כלומר פרעה עבר ממקום שאין לו בחירה למקום שאין לו בחירה אבל המקום שאליו עבר פרעה בעל כורחו היא מקום שלא ניתן להכחיש את הקב"ה . זה בדיוק היה המצב של עם ישראל במעמד הר סיני שבעל כורחם  הגיעו לדרגה שבא לא ניתן להכחיש את הקב"ה . גם משה היה בדרגה כזו שהוא לא יכול להכחיש את הקב"ה אבל ההבדל העקרוני בן משה לעם ישראל שמשה הגיע לדרגה זאת על ידי עבודתו העצמית ועם ישראל הגיע לדרגה הזאת בעל כורחם .

ואנחנו רואים את התהליך שעובר בלעם לאורך הפרשה

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יב

(יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יג

כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְקֹוָ֔ק לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק טז

אַל־נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

כאן מבין בלעם שהוא יכול לעשות מעשה נגד הקב"ה אבל לא יכול לדבר כנגד הדברים שהקב"ה יגיד לו

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כ

אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לד

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְקֹוָק֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לה

(לה) וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְקֹוָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לח

(לח) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

כאן יורד בלעם עוד דרגה שבו הוא צריך שהקב"ה ישים דברים בתוך פיו זה כבר לא דברים שהקב"ה ידבר איתו הוא נמצא במצב שרק אם הקב"ה ישים דברים בפיו הוא יגיד אותם

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ה

(ה) וַיָּ֧שֶׂם יְקֹוָ֛ק דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק יב

(יב) וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְקֹוָק֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר:

כאן יורד בלעם בעוד דרגה בו הוא אמר דברים שהקב"ה אומר לו אבל הכוונה שלו היא הפוכה מדברי הקב"ה אבל הוא לא מפרש מה הוא חושב כמו שאומר מאור השמש למעלה

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק טז

(טז) וַיִּקָּ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק כו

(כו) וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק כז - כח

(כז) וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם:

(כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:

וכאן מגיע בלעם לדרגה הנמוכה ביותר בו הוא אומר שהדברים הנאמרים על ידו מדברי הקב"ה מנוגדים לדעתו כלומר הוא אומר אותם אבל חושב הפוך מהקב"ה 

במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק יג

אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

ומה המניע של בלעם להכחיש את הקב"ה ?

זה כתוב בתורה בפרוש במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק י - יא

(י) וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים:

(יא) וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְקֹוָ֖ק מִכָּבֽוֹד:

ואומר הערבי נחל במדבר בלק - דרוש ה

ונראה כי מקראי קדש הללו מגידין גודל רשעתו של בלעם [ורום] גבהות עיניו, ויובן זה עם מה שאנו אומרים בנוסח התפלה, 'טוב יצר כבוד לשמו', הכוונה כי הכבוד לא נברא אלא לשם ה' ואליו יאתה, אבל לא יאות לאדם הכבוד, כי לאדם יאות הענוה ושיכיר שפלות ערכו, ולזאת יתכן לו שימאס בכבוד כאשר יקוץ האדם המפונק בראותו דבר מאוס, ולא נברא הכבוד לאדם רק לשמו של ה' כי אליו יאתה כאמרנו 'הכתר והכבוד לחי עולמים'.

אכן יש לדעת, מאחר כי העוז והענוה לחי עולמים, ואצלו יתברך שמו תכלית הענוה בלי סוף וכעוזו כן ענותנותו הגדולה, ולמה א"כ ברא הכבוד לשמו. אולם הכבוד הניתן ליתברך שמו הוא עצמו רוב הענוה, ולטובתנו הוא, כדי שיהיה לצדיקים לקבל שכר על שנותנים לו כבוד.

כלומר הרצון של האדם לכבוד שלו ללא קשר לכבוד של הקב"ה הוא אותו תכונה שמצד אחד נותנת לאדם את הבחירה החופשית כי היא נותנת לו את האפשרות לא לבחור בקב"ה ולבחור בו בעצמו ומצד שני גורמת לו לצאת מתוך העולם כי בחירה בעצמו היא בחירה ברע ובחירה ברע מוציאה את האדם מן העולם

ואומר השל"ה פרשת בלק דרך חיים תוכחת מוסר

כ. תנן במסכת אבות (פ"ה מי"ט): עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. ואלו המדות הם כוללות, והם הם הקנאה והתאוה והכבוד המוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד מכ"א). ושומר נפשו ירחק.

ומה הפתרון לרעה החולה הזאת ? התשובה מופיעה בסוף ההפטרה

מיכה פרק ו פסוק ח

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ

וכדי להבין את זה צריך לעיין בגמרא חברותא מסכת מכות דף כג עמוד ב ואני מביא באורך את הגמרא כי היא גמרא יסודית להבנת מקומו של האדם

דרש רבי שמלאי:שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני⁽²⁴⁾,שלש מאות וששים וחמש מתוכם, הם לאוין, כמנין ימות החמה שכל יום ויום מימות החמה מזהיר עליו שלא לעבור איסור.

ומאתים וארבעים ושמונה מתוכם, הם עשה, כנגד מנין איבריו של אדם, שכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה⁽²⁵⁾.אמר רב המנונא: מאי קרא? -[דברים לג] "תורה צוה לנו משה מורשה""תורה" – בגימטריא. שית מאה וחד סרי הוי, [שש מאות ואחד עשרה] שהם מנין המצוות שנמסרו לכלל ישראל מפי משה רבינו.שהרי שתי המצוות, אנכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום, דכתיב "אחת דיבר אלהים ושתים זו שמעתי". כלומר: אנוכי, ולא יהיה לך.וביחד הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות.

[סימן דמשמ"ק ס"ק]:וממשיכה הגמרא להביא את דברי רבי שמלאי:בתחילה, בדורות הראשונים, היו כלל ישראל צדיקים, והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור את כולן, אין לך אדם שזוכה. ולכן בא דוד והעמידן על אחת עשרה, כדי שיזכו אם יקיימו את י"א מצוות הללו⁽¹⁾, [וכן כל דור שעבר, היו הולכין וממעטין, כמו שיתבאר בהמשך].ואלו הן אחת עשרה המצוות שהעמידן דוד:דכתיב: [תהלים טו] "מזמור לדוד. ה', מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך? -[א] הולך תמים [ב] ופועל צדק [ג] ודובר אמת בלבבו. [ד] לא רגל על לשונו, [ה] לא עשה לרעהו רעה, [ו] וחרפה לא נשא על קרובו. [ז] נבזה בעיניו נמאס, [ח] ואת יראי ה' יכבד. [ט] נשבע להרע ולא ימיר, [י] כספו לא נתן בנשך, [יא] ושוחד על נקי לא לקח.

עושה אלה - לא ימוט לעולם"א. "הולך תמים" - זה אברהם, דכתיב [בראשית יז] "התהלך לפני והיה תמים".

ב. "פועל צדק" - כגון אבא חלקיהו, שנמנע מלהגיד שלום לחכמים בזמן עבודתו כשכיר יום [תענית כג].

ג. "ודובר אמת בלבבו" - כגון רב ספרא.⁽²⁾ שהיה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו אותו אדם - תן לי את החפץ בכך וכך דמים, ולא ענה לו רב ספרא מפני שהיה באמצע קריאת שמע, ואותו אדם היה סבור שהוא לא מסכים בסכום שנקב, והוסיף על הסכום, ואמר תנהו לי בכך יותר.

לאחר שסיים רב ספרא את קריאת שמע, אמר לו - טול את החפץ בדמים שאמרת בראשונה, מפני שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך.⁽³⁾

ד. "לא רגל על לשונו" - זה יעקב אבינו, שלא רצה לשקר מתחילה כששלחה אותו אמו להביא מטעמים ליצחק, דכתיב [שם כז] "אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע". אלא שאמו הכריחתו על פי הדיבור, כמו שנאמר "עלי קללתך בני", ובתרגום "אלי אתאמר [נאמר] בנבואה, דלא ייתון לווטיא [שלא יבואו קללות] עלך, ברי"

ה. "לא עשה לרעהו רעה" - שלא ירד לאומנות חבירו⁽⁴⁾.

ו. "וחרפה לא נשא על קרובו" - זה המקרב את קרוביו. שלא סובל את חרפת קרובו.

ז. "נבזה בעיניו נמאס" - מי שנמאס להקב"ה, נבזה הוא בעיניו של אדם. זה חזקיהו המלך, שניבזה היה בעיניו אביו שנמאס לפני הקדוש ברוך הוא בעובדו עבודת כוכבים,⁽⁵⁾ ולכן גירר את עצמות אביו במטה של חבלים.

ח. "ואת יראי ה' יכבד" - זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו, ומחבקו ומנשקו, וקורא לו, [אבי אבי], רבי רבי, מרי מרי.⁽⁶⁾

ט. "נשבע להרע ולא ימיר" - כרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן, אהא בתענית עד שאבא לביתי. שהיה נשבע כך כנגד יצר הרע, שהיה אומר כך כדי להשתמט מאנשי ריש גלותא שהזמינוהו לסעוד עמהם [תענית יב].⁽⁷⁾

י. "כספו לא נתן בנשך" - אפילו ברבית עובד כוכבים. שאינו מלוה בריבית אפילו לגוי, כדי שלא ימשך ויבוא להלוות לישראל בריבית⁽⁸⁾.

יא. "ושוחד על נקי לא לקח" - אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. שאריסו, שהיה לו דין אצלו, הביא לו את פירותיו שלו עצמו קודם זמנו, ולא רצה רבי ישמעאל ברבי יוסי ליקח ממנו את הפירות קודם זמנו כי חשש לשוחד, על אף שמעיקר הדין אין זה שוחד.

וכתיב על העושה את המצוות הללו, "עושה אלה לא ימוט לעולם".כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה, היה בוכה,אמר: משמע מהפסוק הזה כי רק מאן דעביד להו לכולהו, המקיים את כל אלו, הוא זה דלא ימוט. הא אם אינו מקיים אלא חדא מינייהו - ימוט!אמרו ליה: מי כתיב "עושה כל אלה"?

"עושה אלה" כתיב! ואם כן, משמעות הפסוק היא, אפילו בקיום חדא מינייהו, לא ימוט העושה זאת.

דאי לא תימא הכי, שאם לא נפרש כן אלא נפרש את משמעות הפסוק שרק אם עשה את כל אלה לא ימוט, אם כן יקשה, הא דכתיב בקרא אחרינא [ויקרא יח, כד] בפרשת עריות "אל תטמאו בכל אלה".

וכי התם נמי נוכל לפרש, שדווקא אם עובר [בכולהו⁽⁹⁾] הוא דמטמא, שהאיסור לטמא עצמו באיסור עריות הוא רק אם הוא עובר על כל איסורי עריות, אבל אם מטמא עצמו רק בחדא מינייהו, לא נאסר לו להטמאות!?והרי פשוט הדבר שאי אפשר לפרש כן!אלא לאו, בהכרח, הפירוש שם הוא, שאפילו להטמא באיסור עריות "באחת מכל אלה", אסור. ואם כן, הכא נמי, נפרש גם כאן, כי "עושה אלו לא ימוט", משמעותו היא, אפילו רק בקיום אחת מכל אלו.⁽¹⁰⁾בא ישעיהו, והעמידן בדורו על שש מצוות:

ואלו הן המצוות:דכתיב: [ישעיה לג] [א] "הולך צדקות [ב] ודובר מישרים. [ג] מואס בבצע מעשקות, [ד] נוער כפיו מתמוך בשוחד, [ה] אוטם אזנו משמוע דמים, [ו] ועוצם עיניו מראות ברע"

א. "הולך צדקות" - זה אברהם אבינו דכתיב [בראשית יח] "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט".ב. "ודובר מישרים" - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים, שאינו מצערו אפילו בדבור.⁽¹¹⁾ג. "מואס בבצע מעשקות" - כגון רבי ישמעאל בן אלישע שהיה כהן, והובא במסכת כתובות [קה, ב] המעשה, שהביא לו אדם ראשית הגז. אמר לו רבי ישמעאל - מהיכן אתה? אמר לו - ממקום פלוני. אמר לו רבי ישמעאל - וכי משם ועד לכאן לא היה כהן שיכולת לתת לו? אמר לו - יש לי דין אצלך, ואמרתי שאגב אורחא אביא אותו אליך. אמר לו - פסלת אותי מלדון אותך, ולא קיבל ממנו.ולא רצה ליטול לעצמו, אף על פי שהיה רבי ישמעאל בן אלישע כהן, משום שדומה כאילו עושק את הכהן האחר, שהיה רגיל אותו אדם ליתן לו את מתנותיו.⁽¹²⁾

ד. "נוער כפיו מתמוך בשוחד" - כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי שאריסו הביא לו את פרותיו שלו עצמו קודם זמנו, ולא רצה ליקח ממנו את הפירות קודם זמנו כדי להיות לו דיין.ה. "אוטם אזנו משמוע דמים" - דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן, ושתיק. שאינו שותק כששומע שמזלזלים בתלמיד חכם אלא מגיב מיד. ומשמעות הפסוק היא, שאזנו אטומה מלשמוע זלזול בצורבא דרבנן מבלי להגיב [ובכך הוא נראה כמי שמקבל את הדברים ומסכים עמם], אלא מיד שהוא שומע, הוא מוחה.כגון רבי אלעזר ברבי שמעון, שאחרי פטירתו יצאה תולעת מאזנו, והתראה לאשתו בחלום, ואמר לה, תולעת זו יצאה מאוזני מחמת ששמעתי שמזלזלים בצורבא מרבנן ולא מחיתי כמו שצריך למחות. משמע שבחייו היה רגיל לדקדק בכך, ולפיכך הקפיד הקדוש ברוך הוא עליו, על אותו הפעם האחת שלא מיחה.⁽¹³⁾ו. "ועוצם עיניו מראות ברע" - כדרבי חייא בר אבא.דאמר רבי חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל כשהוא הולך על שפת הנהר⁽¹⁴⁾, בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, שצריכות לעמוד שם יחפות ולגלות שוק כדי לעמוד בנהר.וכתיב על העושה את המצוות הללו: [ישעיה לג] "הוא מרומים ישכון [וגו']". שהמקיים אלו שש המצוות, הכוללות חלק גדול ממצוות התורה, "הוא מרומים ישכון" - שזוכה למעלה גדולה.⁽¹⁵⁾

בא מיכה, והעמידן בדורו על שלש מצוות:ואלו הן המצוות:דכתיב: [מיכה ו] "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך? כי אם -[א] עשות משפט [ב] ואהבת חסד [ג] והצנע לכת עם אלהיך".

א. "עשות משפט" - זה הדין, שבית הדין דנים את הדין.

ב. "אהבת חסד" - זה גמילות חסדים

ג. "והצנע לכת" - זה הוצאת המת והכנסת כלה, שכתוב בהם לשון "לכת", "טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה" [קהלת ז]. ואף שם צריך הצנע, לסעוד במדה נאה, ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו.

ויש מפרשים, שאם צריך לתת צדקה עבור הוצאת מת עני, או להכנסת כלה ענייה, יעשה זאת בצנעא, ושלא יספר זאת לכל מי שעדיין לא יודע על כך.⁽¹⁶⁾ולומדים מזה, והלא דברים קל וחומר:

ומה דברים כגון הכנסת כלה ולוית המת, שאין דרכן לעשותן בצנעא, לפי שאחרים מתעסקין בהם, והם יודעים מי הוציא את הממון עבור ההוצאות, בכל זאת אמרה תורה "והצנע לכת".

דברים שדרכן לעשותן בצנעא, כגון צדקה הניתנת לעני בסתר, שאין צריך להודיע לשום אדם, על אחת כמה וכמה שצריך לעשותם בצינעא. וזהו שאמר מיכה, שכל דבר צריך לעשות בצנעא.חזר ישעיהו, והעמידן בדורו על שתים.ואלו הן המצוות:שנאמר [ישעיה נו] "כה אמר ה' -[א] שמרו משפט [ב] ועשו צדקה"בא עמוס, והעמידן בדורו על מצוה אחת,שנאמר [עמוס ה] "כה אמר ה' לבית ישראל: דרשוני, וחיו"מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא כוונת הכתוב, דרשוני בכל התורה כולה, שצריך לקיים את כל מצוות התורה!?אלא, בא חבקוק והעמידן בדורו על מצוה אחת,שנאמר [חבקוק ב] "וצדיק, באמונתו יחיה".⁽¹⁷⁾

הגמרא הזאת יסודית וארוכה אבל לעניין שלנו היה  כמה שלבים בדגש על קיום המצוות לפי דרגת הדור שלב ראשון 613 מצות  בדור דויד המלך 11 מצוות בדור ישעיהו 6 מצוות בדור מיכה  3 מצוות בדור ישעיהו 2 מצוות  ובדור חבקוק מצוה אחת  והיא  וצדיק באמונתו יחיה כי הבסיס לכל המצוות ההבנה היחידה שהחיים שלנו מבוססים על דבר אחד והוא האמונה בבורא עולם בבחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . זה הבסיס לכל ומשם צריך לעלות בדרגת הבנת המצוות עד לדרגה של 613 מצוות . וזה מה שהיה חסר לבלעם שהכניס את עצמו להיות גורם בעל חשיבות במנותק  מהקב"ה ואם היה מבין את מה שכתב מיכה הנביא  כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ היה לו את  העולם הבא

 

פרשת חקת מי אלו הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ ? אם הם עמלקים למה צריך לנדור נדר ולהחרים אותם כאשר הם עומדים ומוחרמים כעמלק ? האם הנדר שנדר ישראל היה על צד הספק שהם עמלקים ? האם מותר לנדור על עשית מצווה ? מה נפסק להלכה על נדר בזמן צרה ? למה מתה רחל אם הנדר של יעקב היה בזמן צרה ? למה הפסיד יפתח כאשר נדר כהלכה בזמן צרה ? למה התאספו אנשים רקים אצל יפתח ? על מי נאמר כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו ? מה היה החיסרון של יפתח וכיצד זה גרם לו הפסד ? האם פרנס על הציבור קל שבקלים הוא אביר שבאבירים ? מתי פרנס על הציבור יוצא מגדר של אביר שבאבירים ? האם שופט שבימיו יכול להחליט לפי דעתו ? מה המשמעות של שהימים הראשונים היו טובים מאלה ? ‏ד'/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת חקת מי אלו הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ ?  אם הם עמלקים למה צריך לנדור נדר  ולהחרים אותם כאשר הם עומדים ומוחרמים כעמלק ? האם הנדר שנדר ישראל היה על צד הספק שהם עמלקים ? האם מותר לנדור על עשית מצווה ? מה נפסק להלכה על נדר בזמן צרה ? למה מתה רחל אם הנדר של יעקב היה בזמן צרה ? למה הפסיד יפתח כאשר נדר כהלכה בזמן צרה ?  למה התאספו אנשים רקים אצל יפתח  ? על מי נאמר  כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו ? מה היה החיסרון של יפתח וכיצד זה גרם לו הפסד ? האם פרנס על הציבור קל שבקלים הוא אביר שבאבירים ? מתי פרנס על הציבור יוצא מגדר של אביר שבאבירים ? האם שופט שבימיו יכול להחליט לפי דעתו ? מה המשמעות של שהימים הראשונים היו טובים מאלה ? ‏ד'/תמוז/תש"פ

כתוב במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א - ג

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:

(ב) וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־ עָרֵיהֶֽם:

(ג) וַיִּשְׁמַ֨ע יְקֹוָ֜ק בְּק֣וֹל יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וַיַּחֲרֵ֥ם אֶתְהֶ֖ם וְאֶת־עָרֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א שֵׁם־ הַמָּק֖וֹם חָרְמָֽה: פ

ואומר רש"י במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א

(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבודב וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:

כלומר היה כאן מלחמה של ישראל מול עמלק ולכן קשה מה יש לנדור כאשר זה מצווה למחות את זכר עמלק מהעולם ? אז למה צריך נדר כאשר יש כאן מצווה ?

ומסביר רש"י את העניין

יושב הנגב - זה עמלק,ג שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי:

ומפרט ביתר הרחבה המדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א

[א] וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים. וישמע הכנעני, כיון ששמעו הכנענים שמת אהרן, אמרו מת התייר שלהם הרי השעה שנלך נלחם עמם. ר' שמעון בן יוחאי אומר אמר כי בא ישראל דרך האתרים, פירוש האתרים הם התרים, כיון ששמעו כי מת אהרן גדול הכהנים אמרו מת התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהי' עושה להם מלחמה נסתלק, הרי השעה שנלך ונלחם בם: ד"א וישמע הכנעני. וכי כנעני יושב בנגב, והלא יושב הי' בהר, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב והכנעני יושב בהר (במדבר י"ג כ"ט). אלא מי הי' כנעני זה, זה עמלק, שהוא יושב בנגב, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב. אמרו עמלקיים בתחלה כשבאנו להלחם עם ישראל נצחונו בקולם, במה שנתברך אביהם, שנאמר הקול קול יעקב (בראשית כ"ז כ"ב), ונשאו קולם וצעקו לפני הקדוש ברוך הוא כדי שיפלו עמלקיים, ושמע קולם ומסרנו בידם, ועתה נעשה דבר שלא יכירו אותנו, מה עשו הלכו לארץ כנען, ולמדו לשון כנען, וגם המלך שלהם לבש לבושי כנען, וזה מלך ערד, ונעשה עצמו כאלו הוא מלך כנען, אמרו כשהם יעשו מלחמה יאמרו שאנו כנעניים, ויצעקו להקב"ה שימסור הכנעניים בידם, ואנו עמלקיים ונהרגם, כששמעו ישראל מעת שבאו ישראל אלו המרגלים דרך האתרים, ואין אתרים אלא תרים, ומנין המרגלים כי הלכו באותו הדרך, שכן אמר להם משה עלו זה בנגב

ואומר המדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א

וילחם בישראל וישב ממנו שבי. לא לקחו מהם אלא שפחה אחת, ומשלהם הית', שככה נאמר שבי מן השבי הית', כשראו אותם, שהם היו אומרים שפת כנען ולבושיהם כעמלקיים לבד ששינה עצמו מלך ערד שהי' דומה לערוד שבמדבר, אמרו ישראל האומה הזאת אין אנו מכירין אותה אם אנו צועקים להקב"ה שיתן העמלקיים בידינו, שמא הם כנעניים, ואם נצעק להקב"ה שיתן הכנעניים בידינו, שמא הם עמלקיים, אלא מה עשו ישראל, צעקו להקב"ה סתם, אמרו להקב"ה אם נתן תתן את העם הזה וגו', ושמע הקדוש ברוך הוא ונתנם בידם, שנאמר וישמע ה' בקול ישראל:

כלומר היה כאן ספק האם הם עמלקים או כנענים ולכן שייך כאן נדר על הצד שהם לא עמלקים

אבל התורת משה חושב שלא היה כאן ספק והנדר חל על הערים ולא על עמלק שיש מצווה להכרית את זכרו וכך כותב תורת משה במדבר פרק כא פסוק ב

אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם וגו' ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם. ובנדר לא נדרו להחרים אתהם רק עריהם, עיין רמב"ן. ולפע"ד כי העם הזה הי' עמלקים, ומצוה דאורייתא להחרימם מעולל ועד יונק, ואין נדר חל לקיים המצוהרעג, ע"כ לא נדרו רק על עריהם, ובשעת קיום הנדר החרימו אתהם מד"ת ועריהם מטעם נדר.

אבל אפשר להגיד שיש כאן נדר לזרז את עצמך

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רג סעיף ו

<ה> (יא') האומר: אשנה פרק זה, וירא שמא יתרשל בדבר, ה שרי ליה (ב) ו'} למנדר לזרוזי נפשיה. וכן (יב') אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה, או יתרשל מקיום מצות עשה, ו מצוה ז'} לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו.

בייחוד שהיה כאן עת צרה

כתוב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רג סעיף ה

ז] (י') בעת צרה מותר לנדור.

תוספות מסכת חולין דף ב עמוד ב

וא"ת והא כתיב (בראשית כח) וידר יעקב נדר וכתיב (יונה ב) את אשר נדרתי אשלמה וי"ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה.

ואכן הנדר של יעקב וכן ישראל נחשבים כנדר ששכרו בצידו

אומר הילקוט שמעוני שופטים רמז סח

ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו, ושנים נדרו והפסידו, יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל, יפתח נדר והפסיד בתו, ישראל נדרו ונשתכרו שנאמר וידר ישראל נדר, חנה נדרה ונשתכרה שנאמר ותדור נדר ותאמר:

ואם נשאל הרי יעקב נדר בדין כאשר היה עת צרה אז למה מתה עליו רחל ?

אומר המדרש הגדול במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק ב

ב) וידר ישראל נדר לאמר. ארבעה הן שנדרו. שנים נדרו והפסידו ושנים שנדרו ונשתכרו. ואלו הן יעקב ויפתח ישראל וחנה. ביעקב כתיב וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי (בראשית כח, כ), כיון שקיים לו הקדוש ברוך הוא כל מה ששאל ובא לו לארם נהריים ישב ולא שילם נדרו, והיה לוקה ולא היה יודע. בא עשו הרשע ונתגרה בו, ונתן לו כל אותו הדרון, ובאת צרת בתו, ומתה רחל אשתו.

כלומר יעקב נדר לפי הדין אבל רחל מתה בגלל שלא שילם את נדרו בזמנו . מכל מקום יש עוד נדר שגרם להפסד וזה נדרו של יפתח שמופיע בהפטרה של פרשת חקת

שופטים פרק יא פסוק ל - לא

(ל) וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי:

(לא) וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: פ

ואם נשים לב הנוסח של פרשת חקת וכאן בשופטים זהה לחלוטין

(ב) וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־ עָרֵיהֶֽם:

גם כאן נדר בעת צרה כאשר עם ישראל עומד למלחמה מול בני עמון

כתוב בשופטים פרק יא פסוק ד

(ד) וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵֽל:

היה לעמון דרישה לגיטימית לקבל את המקום שהקב"ה מתחילה לא הוריש לעם ישראל אבל בגלל ההתנהגות של סיחון הקב"ה החליט לתת לנו את המקום הזה וכך אומרת הגמרא בחברותא מסכת גיטין דף לח עמוד א

אמר רב פפא: אף גוי קונה קרקע בחזקה, שהרי ארץ עמון ומואב טהרו בסיחון!

כלומר: אף שנאמר לישראל שלא לצור את עמון ומואב ואסורים הם לכבוש את ארצם, מכל מקום כבשו ישראל את ארצות עמון ומואב שכבשם תחילה סיחון, ונמצא שסיחון טיהר את הארצות האלו לישראל.⁽¹⁾

הרי שזכה סיחון בארצות הללו, ואף שלא קנה אותם בכסף; ובהכרח שבקניין חזקה קנה הוא אותם, ואם כן למדנו שגוי קונה קרקע של גוי בחזקה; וכשם שקונה הוא קרקע מגוי בחזקה, כך קונה הוא גם עבד גוי שנתייאש רבו הימנו על ידי קנין חזקה.⁽²⁾

מכל מקום צריך להבין למה יפתח הפסיד כאשר נדר נדר בהתאם להלכה בזמן צרה ?

וממשיכה הגמרא חברותא מסכת תענית דף ד עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה⁽¹⁴⁵⁾ שאלו [בקשו] מאת הקדוש ברוך הוא בקשה כלשהי, ועשו זאת שלא כהוגן. כלומר, לא אמרו את בקשתם באופן הראוי. לא פירטו את בקשתם בצורה כזו שלא תצא מכך תקלה.לשנים מהם, למרות שלא שאלו כהוגן, השיבוהו כהוגן [כלומר, בקשתם נתקבלה באופן הגון וראוי].

ולאחד מהם, כפי ששאל שלא כהוגן, כך השיבוהו שלא כהוגן.ואלו הן אותם שלשה:א. אליעזר עבד אברהם,ב. ושאול בן קיש,ג. ויפתח הגלעדי.והגמרא מבארת:יפתח הגלעדי, היכן מצינו ששאל שלא כהוגן?דכתיב כאשר יצא יפתח בראש בני ישראל להלחם בבני עמון, שנדר נדר ואמר: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' והיה לה' והעליתיהו עולה". ושאלה זו היתה שלא כהוגן, כי יכול שאפילו אם יצא דבר טמא⁽¹⁴⁸⁾ מפתח ביתו, יעלהו עולה לקדוש ברוך הוא?!ואכן השיבו מן השמים שלא כהוגן, ונזדמנה לו בתו [שהיא יצאה מפתח ביתו ראשונה, כאשר שב מהמלחמה]⁽¹⁴⁹⁾.והיינו דקאמר להו נביא לישראל [וזהו שאמר הנביא לישראל]: "הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם"⁽¹⁵⁰⁾. שטען הנביא, הרי פנחס⁽¹⁵¹⁾ היה שם, בגלעד, והיה יכול להתיר את נדרו של יפתח [אלא שיפתח לא רצה ללכת אל פנחס מחמת גסות רוחו. כי אמר: אני שופט ונגיד, ואלך אליו? ראוי יותר שהוא יבוא אלי! ומנגד, פנחס לא רצה ללכת אל יפתח, כי אמר: אני נביא, ואלך אצלו? ושניהם נענשו על כך]⁽¹⁵²⁾. מוכח שלא היה חפץ ה' בכך, שיעלה יפתח את בתו לעולה⁽¹⁵³⁾.וכתיב בנבואת ירמיהו: "כה אמר ה' וגו' הנני מביא רעה על המקום הזה וגו' יען אשר עזבני וגו' ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי".והיינו, שכך אמר הנביא לישראל כשראה שהיו מקריבים את בניהם לבעל:⁽¹⁵⁴⁾אל תאמרו, הלא ציוה הקדוש ברוך הוא כן למישע מלך מואב, וליפתח, ולאברהם, להעלות לו את בניהם עולה! אין הדבר כן!"אשר לא צויתי"⁽¹⁵⁵⁾, זה בנו של מישע מלך מואב, שהעלהו אביו לעולה.שנאמר כאשר נלחמו ישראל במואב: "וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו' ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה". ולשם שמים נתכוין⁽¹⁵⁶⁾, שסבור היה לרצות בכך את הקדוש ברוך הוא. ואמר הנביא, שלא ציוה הקדוש ברוך הוא כן."ולא דברתי", זו בתו של יפתח, שהעלה יפתח את בתו לעולה [כפי שנתבאר לעיל]. ולא דבר הקדוש ברוך הוא כן, שהרי מצינו שהזכירו את פנחס ויפתח לגנאי על שלא התירו את הנדר⁽¹⁵⁷⁾."ולא עלתה על לבי", זה יצחק בן אברהם, שלא עלה על לב הקדוש ברוך הוא שיקריב אברהם את יצחק, אלא רק לנסותו נתכוין⁽¹⁵⁸⁾.

וצריך להבין מהו הבסיס לטעות של יפתח וכך כתוב בילקוט שמעוני שופטים רמז סז

ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים, מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דקלא בישא לגבי קינא דשרכי, דבר זה "כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, תנינן במתניתין ותנינן בברייתא", כתוב בתורה וילך עשו אל ישמעאל, שנוי בנביאים ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים, משולש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו, תנינן במתניתין המחובר לטמא טמא לטהור טהור, ותנינן בברייתא, רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו: והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי, ארבעה שאלו שלא כהוגן (כתוב ברמז כ"ה):

ולפי שלא היה בן תורה אבד את בתו, וכה"א פרי צדיק עץ חיים, אף על פי שאדם צדיק אם אינו עוסק בתורה אין בידו כלום, שמתוך התורה הוא לומד היאך הוא לוקח נפשות, אמרה לו בתו שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות, והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר, אמר לה בתי, נדרתי והיה היוצא,

כלומר מנהיג של הציבור גם אם מנהיג צבאי מוכשר מאוד ללא התורה לא יכול לנווט את עצמו ואת עם ישראל בצורה נכונה וסופו לגרום נזק או לעצמו או לעם ישראל . התורה היא הדבר היחידי שצריך להיות במרכז חייו של מנהיג או פרנס של הציבור גם אם הוא מנהיג צבאי מוכשר . אומנם הגמרא נותנת לו סמכות רחבה מאוד  חברותא מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

והכתוב אומר [תהילים צט]: "משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה', והוא יענם". שקל הכתוב את שמואל כמשה ואהרן.מכאן ששקל הכתוב שלשה "קלי עולם", גדעון, יפתח ושמשון, כמו שלשה "חמורי עולם" [צדיקי עולם] - משה, אהרון ושמואל.⁽⁴⁴⁾לומר לך:ירובעל [גדעון] בדורו - כמשה בדורו.בדן [שמשון] בדורו - כאהרן בדורו.יפתח בדורו - כשמואל בדורו.ללמדך, שאפילו מי שהוא קל שבקלין, ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא מעתה כאביר שבאבירים.

והכתוב אומר [דברים יז]: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט"ויש לשאול: מדוע הוזכר בפסוק: "השופט אשר יהיה בימים ההם"?

וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו?הא, בא הכתוב ללמדך, שאין לך לילך [לחפש] אלא אצל שופט שבימיו.⁽⁴⁵⁾ואומר [קהלת ז]: "אל תאמר: מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה! כי לא מחכמה שאלת על זה".שלא תאמר: לפי שהדורות הראשונים היו טובים וצדיקים מהדורות האחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה!מכאן, שאי אפשר שיהיו הדורות האחרונים גדולים כראשונים.⁽⁴⁶⁾

וכדי להבין את זה צריך לקרוא את דברי התוספות  תוספות מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

שהימים הראשונים היו טובים מאלה - ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מן האחרונים אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו.

ואומר בכור שור מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

גמרא ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים כו'. נקט לשון נתמנה להורות דדוקא כשנתמנה משום שהיה ראוי לכך ולא ע"י ממון או שאר תחבולות דהכי מוכח ביבמות דף ס"א ע"א דקאמר נתמנה לא קתני פרש"י דהוה משמע דראוי היה לכך עיין שם, וק"ל.

(תוכחת מוסר)

והנה אוי ואבוי על הפרצה שבדורינו. נהפך למשחית הודינו. שבקצת קהלות כל נאות יעקב ע"י תחבולות וממון ללא כהן מורה. על כן תפיג תורה. כי מזה נמשך כל הקלקולים כגון קלקול שוחטים וקלקול חזנים ומקואות וסופרי סת"מ והרבה לא יכיל ספר כי נפלה משמים ארץ כל דיני ממונות הוראה בכללם ואם התלונה על אותן הרבנים דתקיף להו יצרא דעבודה זרה לומר בואו ועבדוהו כהנה וכהנה יש להתלונן על מחזיקיהם ותומכיהם מעוש"ר ומתחתנים בם מהם קודם בואם להיות להם סניגורין בעשרם ותוקפם ומהם אחר בואם ביבוש קצירו דאותו הרב שאז היה נוח לרודפו ולבזותו כמ"ש בירושלמי דר' מני הוה מיקל לאילון דמתמנין בכסף וקרי עלייהו אלהי כסף וגו' אז הם מתחתנים בתקיפי מטה ואותן תקיפים הם בסיס לדבר האסור וקורא אני עליהם ובעל בת אל נכר שנתנכרו מעשיו כו' וכאלו מתחתן בע"ז והרבה ראוי לדבר בזה אבל אשמרה לפי מחסום ישמע חכם ויוסיף לקח.

כלומר יפתח התמנה בהסכמה של גדולי הדור כאשר זה היה נדרש וכאשר הם הבינו את החסרונות של יפתח לעומת היתרונות שלו והקב"ה הסכים למינוי הזה .

שופטים פרק יא פסוק ח - י

(ח) וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל־יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד:

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְקֹוָ֛ק אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ:

(י) וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי־גִלְעָ֖ד אֶל־יִפְתָּ֑ח יְקֹוָ֗ק יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם־לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה:

אבל פרנס על הציבור שמתמנה שלא בהסכמת גדולי הדור אין לו גדר של אביר באבירים ואותם אלו שמתמנים על הציבור ללא הסכמת גדולי הדור מנכסים לעצמם את מה שאומרת הגמרא קל שבקלין, ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא מעתה כאביר שבאבירים ואז צריך לקרוא שנית את בכור השור שאומר שמזה נמשך כל הקלקולים ונזק עצום לעם ישראל .