פרשת בלק מה הקשר בן ההפטרה בנביא מיכה לפרשה שלנו ? למה הקב"ה לא "ניטרל" את בלעם ובמקום זה החליט לא לכעוס אפילו לא לרגע ? מה הקשר לבחירה החופשית ? למה נתן הקב"ה כוח רב לבלעם עד שיכול היה להשמיד את כל עם ישראל ? מה ההיגיון שאדם המדבר עם הקב"ה ויודע דעת עליון יכול להכחיש אפילו באופן חלקי את הקב"ה ? למה הקב"ה נטל את הבחירה מפרעה ? מה גרם לבלעם להכחיש את הקב"ה ? מה הפתרון של הנביא מיכה לבעיה של בלעם ? מה הבסיס של כל המצוות ? מה הקשר לנביא חבקוק ? מהם 6 השלבים של ירידת הדורות ? ‏י"א/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת בלק מה הקשר בן ההפטרה בנביא מיכה לפרשה שלנו ? למה הקב"ה לא "ניטרל" את בלעם ובמקום זה החליט לא לכעוס אפילו לא לרגע ? מה הקשר לבחירה החופשית ? למה נתן הקב"ה כוח רב לבלעם עד שיכול היה להשמיד את כל עם ישראל ? מה ההיגיון שאדם המדבר עם הקב"ה ויודע דעת עליון יכול להכחיש אפילו באופן חלקי את הקב"ה ? למה הקב"ה נטל את הבחירה מפרעה ? מה גרם לבלעם להכחיש את הקב"ה ? מה הפתרון של הנביא מיכה לבעיה של בלעם ? מה הבסיס של כל המצוות ? מה הקשר לנביא חבקוק ? מהם 6 השלבים של ירידת הדורות ? ‏י"א/תמוז/תש"פ

כתוב בהפטרה של פרשת בלק במיכה פרק ו פסוק ה - ח

(ה) עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־ הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק:

(ו) בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְקֹוָ֔ק אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה:

(ז) הֲיִרְצֶ֤ה יְקֹוָק֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי:

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ

וכדי להבין את הקשר  של ההפטרה לפרשה נראה  מה כותבת הגמרא בעניין

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף ז עמוד א

ועוד אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי⁽¹²⁾: מנין שאין מרצין [מפייסין] לו לאדם בשעת כעסו⁽¹³⁾? דכתיב [שמות לג יד]: "ויאמר פני ילכו והנחתי לך", וכך מתפרש פסוק זה:⁽¹⁴⁾ אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם, ואניח לך.שואלת הגמרא: ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא, וכי יש כעס אצל הקדוש ברוך הוא?⁽¹⁵⁾משיבה הגמרא: אין, אכן מצינו שהוא כועס, דתניא בברייתא,⁽¹⁶⁾ על הכתוב [בתהילים ז יב]: "ואל זועם בכל יום"⁽¹⁷⁾.וכמה זמן נמשך זעמו? רגע.וכמה הוא שיעור זמן של רגע?חלק אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים [חמישים ושמונה אלף] ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה, וזו היא "רגע".⁽¹⁸⁾ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה שהקב"ה זועם, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה [במדבר כז טז]: "ויודע דעת עליון". ויש לשאול: השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?!⁽¹⁹⁾ אלא, מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, ועל כך נאמר שהיה "יודע דעת עליון".⁽²⁰⁾והיינו דאמר להו הנביא מיכה [ו ה] לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה'".וביאור דבריו: מאי, מה הכוונה "למען דעת צדקות ה'"?אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות [צדקה] עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל [דהיינו מישראל⁽²¹⁾], שריד ופליט.והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק [במדבר כג ח]: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד הכתוב שכל אותן הימים לא זעם ה'.שואלת הגמרא: וכמה זמן נמשך זעמו?משיבה הגמרא: רגע.

וכמה הוא שיעור זמן של רגע?⁽²²⁾אמר רבי אבין, ואיתימא אמר זאת רבי אבינא: רגע כמימריה. כשיעור זמן אמירת המילה "רגע".⁽²³⁾ומנא לן דרגע רתח, ומנין לנו ששיעור זעמו הוא רגע?שנאמר [תהילים ל ו]: "כי רגע באפו חיים ברצונו". הרי שאפו נמשך 'רגע'.ואי בעית אימא, נלמד מהכא [ישעיה כו כ]: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם". התחבאי זמן מועט כרגע עד יעבור זעם. הרי שהזעם הוא רגע.

מתוך הגמרא ניתן להבין את הקשר בין זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ  לבין לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק:
ולי נראה העניין העיקרי  של הדברים הינו הבנת הבחירה שהקב"ה נתן לנו בני האדם . יש לנו מצד אחד את בלעם ובלק ומצד שני את עם ישראל . הקב"ה אומר לבלעם

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יב

(יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

אבל בלעם שמדבר עם הקב"ה בנבואה לא מקבל את מה שהקב"ה אומר לו שעם ישראל הוא עם מבורך . ובלעם מנסה בכל דרך למצוא איזה "פרצה " בחומת האש שהקב"ה מפעיל על עם ישראל ולא מצליח לחדור את החומה הזאת . אבל הקב"ה לא מונע ממנו את היכולת להזיק לעם ישראל כי לאדם יש בחירה לטוב ולרע . הדבר היחידי שהקב"ה עושה זה לא לכעוס על עם ישראל אפילו לרגע כי ביכולתו  של בלעם להשתמש באותו רגע כדי להשמיד חס וחלילה את עם ישראל . כלומר הבחירה החופשית הינה עקרון מובנה בתוך העולם שברא הקב"ה . לכל אדם יש בחירה והוא יכול להפעיל אותה לטוב או לרע . הקב"ה לא לוקח את יכולת הבחירה של האדם אבל הוא יכול למנוע את התוצאות של הבחירה הזאת . וזה מה שעשה הקב"ה עם בלעם הוא לא נטל ממנו את היכולת למנף את רגע הכעס של הקב"ה , והקב"ה החליט שהוא לא יכעס כאשר בלעם קיים  כדי להשתמש בזה כדי להשמיד את עם ישראל .

וזה בדיוק המשמעות של צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק שהקב"ה נתן לאדם את יכולת הבחירה אפילו עד כדי השמדת כל העם היהודי ומשמעות השמדת העם היהודי הוא השמדת העולם כולו כי העם היחידי שקבל על עצמו את התורה היה העם היהודי וללא קבלת התורה על ידי העם היהודי העולם לא יכול היה להתקיים .

ומצד שני הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור גם כאשר הוא מכיר את הקב"ה וגם כאשר הוא מקבל דברי נבואה מהקב"ה גם במקרה כזה עדיין נשאר בידי האדם את הכוח והיכולת להכחיש את הקב"ה כאמת מוחלטת היחידה שקימת . וזה מה שאנחנו רואים אצל בלעם . הוא מדבר עם הקב"ה מקבל דברי נבואה אבל עדיין הוא לא מסתכל על הקב"ה כאמת יחידה ומוחלטת ונותן לעצמו חופש להכניס את הדעות שלו לתוך העולם אפילו בניגוד למה שקיבל מהקב"ה .

וזה מה שכתוב בתורה על בלעם בתגובה על מה שאמר לו בלק

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ח

מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְקֹוָֽק:

רש"י במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ח

לא זעם ה' - אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללוג שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':

מאור ושמש במדבר פרשת בלק

ויאמר הלא את אשר ישים ה' בפי מכאן ולהלאה - כל אשר ישים ה' בפי אותו אשמור פירוש, כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לשון 'לא תעשה' (מכות יג ב). וכן כאן פירוש אשמור - לדבר לשון 'לאו' פירוש, שהכוונה שלי יהיה לאו, לשון 'שמירה' הוא לאו, כנ"ל. וזה אותו אשמור לדבר - שיהיה כוונתו 'לאו', דהיינו שלא יתקיימו הברכות, אבל הקדוש ברוך הוא מֵפִיר עֲצַת רְשָׁעִים, וּכְשֶׁשָּׂם הברכות בפיו - היה מוכרח לדבר ולא היה יודע כלל מה שמדבר כנ"ל.

כלומר בלעם שהקב"ה אומר לו שעם ישראל מבורך . ועל ידי מי הוא מבורך ? על ידי הקב"ה כלומר מי שמקבל את הקב"ה כאמת המוחלטת היה ברגע זה מקבל את הדברים ומפסיק למצוא דרכים כדי לקלל את עם ישראל . בלעם לא מקבל את הקב"ה כמלך בלעדי של העולם הוא מכניס את עצמו כבעל יכולת לשנות את העולם גם בלי הקב"ה . כל זאת כאשר הוא מכיר את הקב"ה ומדבר איתו בנבואה ועליו נאמר  "ויודע דעת עליון" הוא חושב שיש לו דרך לקלל את עם ישראל . זה בדיוק עניין הבחירה החופשית והעוצמה שלה כי זה מהות בריאת העולם על ידי בורא עולם . בלי בחירה אין ממש משמעות לעולם והפרשה שלנו מראה את העומק של הבחירה האנושית בעולם שלנו .

היחידי שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה הוא פרעה וצריך להבין מה ההבדל בין פרעה לבלעם

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא

[ח] ד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה, אמר הקדוש ברוך הוא לפי שעשה את עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עשה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות,

פרעה לא קיבל את הקב"ה כבורא לעולם . פרעה העמיד את עצמו כבורא עולם הוא הכחיש לחלוטין את קיומו של בורא עולם . פרעה הגיע לשער החמישים של טומאה ממנו לא ניתן לצאת

ואומר  האור החיים שמות פרק ג

ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בנ' שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה  .

ולמה מהשער החמישים לטומאה לא ניתן להינצל ?  כי אין כנגדו שום שער של טהרה ואם אין כנגדו שער של טהרה או בינה לא ניתן לצאת ממנו . ושער החמישים זה השער של ההכחשה לחלוטין של הקב"ה כמו פרעה שאמר שהוא ברא את עצמו כלומר הוא האלוקים . "

והקב"ה לקח את פרעה שהיה בשער החמישים ששם ניטל הבחירה כי מקום זה הוא מקום שהאדם מאבד את הבחירה לעולם כי בעצם הוא מוציא את עצמו מן העולם . למעשה נטילת הבחירה מפרעה היה תוצאה של המעשים של פרעה שהביא את עצמו לשער החמישים של הטומאה .

ופרעה נלקח מאותו מקום שלא ניתן לצאת ממנו והעלו אותו לשער החמישים של טהרה שבו לאדם גם אין בחירה כי שם הוא עומד ולא יכול להכחיש את הקב"ה לחלוטין .

וכך אומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פל

כלומר פרעה עבר ממקום שאין לו בחירה למקום שאין לו בחירה אבל המקום שאליו עבר פרעה בעל כורחו היא מקום שלא ניתן להכחיש את הקב"ה . זה בדיוק היה המצב של עם ישראל במעמד הר סיני שבעל כורחם  הגיעו לדרגה שבא לא ניתן להכחיש את הקב"ה . גם משה היה בדרגה כזו שהוא לא יכול להכחיש את הקב"ה אבל ההבדל העקרוני בן משה לעם ישראל שמשה הגיע לדרגה זאת על ידי עבודתו העצמית ועם ישראל הגיע לדרגה הזאת בעל כורחם .

ואנחנו רואים את התהליך שעובר בלעם לאורך הפרשה

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יב

(יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יג

כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְקֹוָ֔ק לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק טז

אַל־נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

כאן מבין בלעם שהוא יכול לעשות מעשה נגד הקב"ה אבל לא יכול לדבר כנגד הדברים שהקב"ה יגיד לו

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כ

אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לד

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְקֹוָק֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לה

(לה) וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְקֹוָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לח

(לח) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

כאן יורד בלעם עוד דרגה שבו הוא צריך שהקב"ה ישים דברים בתוך פיו זה כבר לא דברים שהקב"ה ידבר איתו הוא נמצא במצב שרק אם הקב"ה ישים דברים בפיו הוא יגיד אותם

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ה

(ה) וַיָּ֧שֶׂם יְקֹוָ֛ק דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק יב

(יב) וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְקֹוָק֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר:

כאן יורד בלעם בעוד דרגה בו הוא אמר דברים שהקב"ה אומר לו אבל הכוונה שלו היא הפוכה מדברי הקב"ה אבל הוא לא מפרש מה הוא חושב כמו שאומר מאור השמש למעלה

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק טז

(טז) וַיִּקָּ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק כו

(כו) וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק כז - כח

(כז) וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם:

(כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:

וכאן מגיע בלעם לדרגה הנמוכה ביותר בו הוא אומר שהדברים הנאמרים על ידו מדברי הקב"ה מנוגדים לדעתו כלומר הוא אומר אותם אבל חושב הפוך מהקב"ה 

במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק יג

אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

ומה המניע של בלעם להכחיש את הקב"ה ?

זה כתוב בתורה בפרוש במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק י - יא

(י) וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים:

(יא) וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְקֹוָ֖ק מִכָּבֽוֹד:

ואומר הערבי נחל במדבר בלק - דרוש ה

ונראה כי מקראי קדש הללו מגידין גודל רשעתו של בלעם [ורום] גבהות עיניו, ויובן זה עם מה שאנו אומרים בנוסח התפלה, 'טוב יצר כבוד לשמו', הכוונה כי הכבוד לא נברא אלא לשם ה' ואליו יאתה, אבל לא יאות לאדם הכבוד, כי לאדם יאות הענוה ושיכיר שפלות ערכו, ולזאת יתכן לו שימאס בכבוד כאשר יקוץ האדם המפונק בראותו דבר מאוס, ולא נברא הכבוד לאדם רק לשמו של ה' כי אליו יאתה כאמרנו 'הכתר והכבוד לחי עולמים'.

אכן יש לדעת, מאחר כי העוז והענוה לחי עולמים, ואצלו יתברך שמו תכלית הענוה בלי סוף וכעוזו כן ענותנותו הגדולה, ולמה א"כ ברא הכבוד לשמו. אולם הכבוד הניתן ליתברך שמו הוא עצמו רוב הענוה, ולטובתנו הוא, כדי שיהיה לצדיקים לקבל שכר על שנותנים לו כבוד.

כלומר הרצון של האדם לכבוד שלו ללא קשר לכבוד של הקב"ה הוא אותו תכונה שמצד אחד נותנת לאדם את הבחירה החופשית כי היא נותנת לו את האפשרות לא לבחור בקב"ה ולבחור בו בעצמו ומצד שני גורמת לו לצאת מתוך העולם כי בחירה בעצמו היא בחירה ברע ובחירה ברע מוציאה את האדם מן העולם

ואומר השל"ה פרשת בלק דרך חיים תוכחת מוסר

כ. תנן במסכת אבות (פ"ה מי"ט): עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. ואלו המדות הם כוללות, והם הם הקנאה והתאוה והכבוד המוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד מכ"א). ושומר נפשו ירחק.

ומה הפתרון לרעה החולה הזאת ? התשובה מופיעה בסוף ההפטרה

מיכה פרק ו פסוק ח

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ

וכדי להבין את זה צריך לעיין בגמרא חברותא מסכת מכות דף כג עמוד ב ואני מביא באורך את הגמרא כי היא גמרא יסודית להבנת מקומו של האדם

דרש רבי שמלאי:שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני⁽²⁴⁾,שלש מאות וששים וחמש מתוכם, הם לאוין, כמנין ימות החמה שכל יום ויום מימות החמה מזהיר עליו שלא לעבור איסור.

ומאתים וארבעים ושמונה מתוכם, הם עשה, כנגד מנין איבריו של אדם, שכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה⁽²⁵⁾.אמר רב המנונא: מאי קרא? -[דברים לג] "תורה צוה לנו משה מורשה""תורה" – בגימטריא. שית מאה וחד סרי הוי, [שש מאות ואחד עשרה] שהם מנין המצוות שנמסרו לכלל ישראל מפי משה רבינו.שהרי שתי המצוות, אנכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום, דכתיב "אחת דיבר אלהים ושתים זו שמעתי". כלומר: אנוכי, ולא יהיה לך.וביחד הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות.

[סימן דמשמ"ק ס"ק]:וממשיכה הגמרא להביא את דברי רבי שמלאי:בתחילה, בדורות הראשונים, היו כלל ישראל צדיקים, והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור את כולן, אין לך אדם שזוכה. ולכן בא דוד והעמידן על אחת עשרה, כדי שיזכו אם יקיימו את י"א מצוות הללו⁽¹⁾, [וכן כל דור שעבר, היו הולכין וממעטין, כמו שיתבאר בהמשך].ואלו הן אחת עשרה המצוות שהעמידן דוד:דכתיב: [תהלים טו] "מזמור לדוד. ה', מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך? -[א] הולך תמים [ב] ופועל צדק [ג] ודובר אמת בלבבו. [ד] לא רגל על לשונו, [ה] לא עשה לרעהו רעה, [ו] וחרפה לא נשא על קרובו. [ז] נבזה בעיניו נמאס, [ח] ואת יראי ה' יכבד. [ט] נשבע להרע ולא ימיר, [י] כספו לא נתן בנשך, [יא] ושוחד על נקי לא לקח.

עושה אלה - לא ימוט לעולם"א. "הולך תמים" - זה אברהם, דכתיב [בראשית יז] "התהלך לפני והיה תמים".

ב. "פועל צדק" - כגון אבא חלקיהו, שנמנע מלהגיד שלום לחכמים בזמן עבודתו כשכיר יום [תענית כג].

ג. "ודובר אמת בלבבו" - כגון רב ספרא.⁽²⁾ שהיה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו אותו אדם - תן לי את החפץ בכך וכך דמים, ולא ענה לו רב ספרא מפני שהיה באמצע קריאת שמע, ואותו אדם היה סבור שהוא לא מסכים בסכום שנקב, והוסיף על הסכום, ואמר תנהו לי בכך יותר.

לאחר שסיים רב ספרא את קריאת שמע, אמר לו - טול את החפץ בדמים שאמרת בראשונה, מפני שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך.⁽³⁾

ד. "לא רגל על לשונו" - זה יעקב אבינו, שלא רצה לשקר מתחילה כששלחה אותו אמו להביא מטעמים ליצחק, דכתיב [שם כז] "אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע". אלא שאמו הכריחתו על פי הדיבור, כמו שנאמר "עלי קללתך בני", ובתרגום "אלי אתאמר [נאמר] בנבואה, דלא ייתון לווטיא [שלא יבואו קללות] עלך, ברי"

ה. "לא עשה לרעהו רעה" - שלא ירד לאומנות חבירו⁽⁴⁾.

ו. "וחרפה לא נשא על קרובו" - זה המקרב את קרוביו. שלא סובל את חרפת קרובו.

ז. "נבזה בעיניו נמאס" - מי שנמאס להקב"ה, נבזה הוא בעיניו של אדם. זה חזקיהו המלך, שניבזה היה בעיניו אביו שנמאס לפני הקדוש ברוך הוא בעובדו עבודת כוכבים,⁽⁵⁾ ולכן גירר את עצמות אביו במטה של חבלים.

ח. "ואת יראי ה' יכבד" - זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו, ומחבקו ומנשקו, וקורא לו, [אבי אבי], רבי רבי, מרי מרי.⁽⁶⁾

ט. "נשבע להרע ולא ימיר" - כרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן, אהא בתענית עד שאבא לביתי. שהיה נשבע כך כנגד יצר הרע, שהיה אומר כך כדי להשתמט מאנשי ריש גלותא שהזמינוהו לסעוד עמהם [תענית יב].⁽⁷⁾

י. "כספו לא נתן בנשך" - אפילו ברבית עובד כוכבים. שאינו מלוה בריבית אפילו לגוי, כדי שלא ימשך ויבוא להלוות לישראל בריבית⁽⁸⁾.

יא. "ושוחד על נקי לא לקח" - אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. שאריסו, שהיה לו דין אצלו, הביא לו את פירותיו שלו עצמו קודם זמנו, ולא רצה רבי ישמעאל ברבי יוסי ליקח ממנו את הפירות קודם זמנו כי חשש לשוחד, על אף שמעיקר הדין אין זה שוחד.

וכתיב על העושה את המצוות הללו, "עושה אלה לא ימוט לעולם".כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה, היה בוכה,אמר: משמע מהפסוק הזה כי רק מאן דעביד להו לכולהו, המקיים את כל אלו, הוא זה דלא ימוט. הא אם אינו מקיים אלא חדא מינייהו - ימוט!אמרו ליה: מי כתיב "עושה כל אלה"?

"עושה אלה" כתיב! ואם כן, משמעות הפסוק היא, אפילו בקיום חדא מינייהו, לא ימוט העושה זאת.

דאי לא תימא הכי, שאם לא נפרש כן אלא נפרש את משמעות הפסוק שרק אם עשה את כל אלה לא ימוט, אם כן יקשה, הא דכתיב בקרא אחרינא [ויקרא יח, כד] בפרשת עריות "אל תטמאו בכל אלה".

וכי התם נמי נוכל לפרש, שדווקא אם עובר [בכולהו⁽⁹⁾] הוא דמטמא, שהאיסור לטמא עצמו באיסור עריות הוא רק אם הוא עובר על כל איסורי עריות, אבל אם מטמא עצמו רק בחדא מינייהו, לא נאסר לו להטמאות!?והרי פשוט הדבר שאי אפשר לפרש כן!אלא לאו, בהכרח, הפירוש שם הוא, שאפילו להטמא באיסור עריות "באחת מכל אלה", אסור. ואם כן, הכא נמי, נפרש גם כאן, כי "עושה אלו לא ימוט", משמעותו היא, אפילו רק בקיום אחת מכל אלו.⁽¹⁰⁾בא ישעיהו, והעמידן בדורו על שש מצוות:

ואלו הן המצוות:דכתיב: [ישעיה לג] [א] "הולך צדקות [ב] ודובר מישרים. [ג] מואס בבצע מעשקות, [ד] נוער כפיו מתמוך בשוחד, [ה] אוטם אזנו משמוע דמים, [ו] ועוצם עיניו מראות ברע"

א. "הולך צדקות" - זה אברהם אבינו דכתיב [בראשית יח] "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט".ב. "ודובר מישרים" - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים, שאינו מצערו אפילו בדבור.⁽¹¹⁾ג. "מואס בבצע מעשקות" - כגון רבי ישמעאל בן אלישע שהיה כהן, והובא במסכת כתובות [קה, ב] המעשה, שהביא לו אדם ראשית הגז. אמר לו רבי ישמעאל - מהיכן אתה? אמר לו - ממקום פלוני. אמר לו רבי ישמעאל - וכי משם ועד לכאן לא היה כהן שיכולת לתת לו? אמר לו - יש לי דין אצלך, ואמרתי שאגב אורחא אביא אותו אליך. אמר לו - פסלת אותי מלדון אותך, ולא קיבל ממנו.ולא רצה ליטול לעצמו, אף על פי שהיה רבי ישמעאל בן אלישע כהן, משום שדומה כאילו עושק את הכהן האחר, שהיה רגיל אותו אדם ליתן לו את מתנותיו.⁽¹²⁾

ד. "נוער כפיו מתמוך בשוחד" - כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי שאריסו הביא לו את פרותיו שלו עצמו קודם זמנו, ולא רצה ליקח ממנו את הפירות קודם זמנו כדי להיות לו דיין.ה. "אוטם אזנו משמוע דמים" - דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן, ושתיק. שאינו שותק כששומע שמזלזלים בתלמיד חכם אלא מגיב מיד. ומשמעות הפסוק היא, שאזנו אטומה מלשמוע זלזול בצורבא דרבנן מבלי להגיב [ובכך הוא נראה כמי שמקבל את הדברים ומסכים עמם], אלא מיד שהוא שומע, הוא מוחה.כגון רבי אלעזר ברבי שמעון, שאחרי פטירתו יצאה תולעת מאזנו, והתראה לאשתו בחלום, ואמר לה, תולעת זו יצאה מאוזני מחמת ששמעתי שמזלזלים בצורבא מרבנן ולא מחיתי כמו שצריך למחות. משמע שבחייו היה רגיל לדקדק בכך, ולפיכך הקפיד הקדוש ברוך הוא עליו, על אותו הפעם האחת שלא מיחה.⁽¹³⁾ו. "ועוצם עיניו מראות ברע" - כדרבי חייא בר אבא.דאמר רבי חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל כשהוא הולך על שפת הנהר⁽¹⁴⁾, בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, שצריכות לעמוד שם יחפות ולגלות שוק כדי לעמוד בנהר.וכתיב על העושה את המצוות הללו: [ישעיה לג] "הוא מרומים ישכון [וגו']". שהמקיים אלו שש המצוות, הכוללות חלק גדול ממצוות התורה, "הוא מרומים ישכון" - שזוכה למעלה גדולה.⁽¹⁵⁾

בא מיכה, והעמידן בדורו על שלש מצוות:ואלו הן המצוות:דכתיב: [מיכה ו] "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך? כי אם -[א] עשות משפט [ב] ואהבת חסד [ג] והצנע לכת עם אלהיך".

א. "עשות משפט" - זה הדין, שבית הדין דנים את הדין.

ב. "אהבת חסד" - זה גמילות חסדים

ג. "והצנע לכת" - זה הוצאת המת והכנסת כלה, שכתוב בהם לשון "לכת", "טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה" [קהלת ז]. ואף שם צריך הצנע, לסעוד במדה נאה, ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו.

ויש מפרשים, שאם צריך לתת צדקה עבור הוצאת מת עני, או להכנסת כלה ענייה, יעשה זאת בצנעא, ושלא יספר זאת לכל מי שעדיין לא יודע על כך.⁽¹⁶⁾ולומדים מזה, והלא דברים קל וחומר:

ומה דברים כגון הכנסת כלה ולוית המת, שאין דרכן לעשותן בצנעא, לפי שאחרים מתעסקין בהם, והם יודעים מי הוציא את הממון עבור ההוצאות, בכל זאת אמרה תורה "והצנע לכת".

דברים שדרכן לעשותן בצנעא, כגון צדקה הניתנת לעני בסתר, שאין צריך להודיע לשום אדם, על אחת כמה וכמה שצריך לעשותם בצינעא. וזהו שאמר מיכה, שכל דבר צריך לעשות בצנעא.חזר ישעיהו, והעמידן בדורו על שתים.ואלו הן המצוות:שנאמר [ישעיה נו] "כה אמר ה' -[א] שמרו משפט [ב] ועשו צדקה"בא עמוס, והעמידן בדורו על מצוה אחת,שנאמר [עמוס ה] "כה אמר ה' לבית ישראל: דרשוני, וחיו"מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא כוונת הכתוב, דרשוני בכל התורה כולה, שצריך לקיים את כל מצוות התורה!?אלא, בא חבקוק והעמידן בדורו על מצוה אחת,שנאמר [חבקוק ב] "וצדיק, באמונתו יחיה".⁽¹⁷⁾

הגמרא הזאת יסודית וארוכה אבל לעניין שלנו היה  כמה שלבים בדגש על קיום המצוות לפי דרגת הדור שלב ראשון 613 מצות  בדור דויד המלך 11 מצוות בדור ישעיהו 6 מצוות בדור מיכה  3 מצוות בדור ישעיהו 2 מצוות  ובדור חבקוק מצוה אחת  והיא  וצדיק באמונתו יחיה כי הבסיס לכל המצוות ההבנה היחידה שהחיים שלנו מבוססים על דבר אחד והוא האמונה בבורא עולם בבחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . זה הבסיס לכל ומשם צריך לעלות בדרגת הבנת המצוות עד לדרגה של 613 מצוות . וזה מה שהיה חסר לבלעם שהכניס את עצמו להיות גורם בעל חשיבות במנותק  מהקב"ה ואם היה מבין את מה שכתב מיכה הנביא  כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ היה לו את  העולם הבא